"לא האמנתי כשהיא אמרה 'אין דופק'": אושרית אברגיל על הציפייה הממושכת לילדים

אני זוכרת שבכיתי הרבה, נחמיה בכה המון, אבל אני לא יודעת איך, עד היום אני לא יודעת איך, כאילו כשדיברנו השלמתי עם זה. כאילו כשהוא דיבר איתי ואמר לי, אמרתי לו, תקשיב, אין לי בעיה. מה אני אומרת עכשיו לעולם?

כל התפילות, כל הברכות. איך אני יכולה בכלל להגיד לאנשים התינוק שהתפללתם עליו שנים אתם מתפללים אבל עכשיו זה היה איננו כאילו אמרתי לה מסוגלת

למה את נבוכה כל כך שית לא יוד

תבשירי תבשירי קצת

אני לא

את את לא מתריילת בדרך כלל נכון

כמעט ולא לא

למרות שיש לך סיפור

נכון

מטורף אבל את לא את לא

לא כ ממש פעם ב כאילו

אתה צריך ממש להחמיא לי שהגעת אליי את אומרת

נכון האמת שאני נורא

וגם לי מחמיא שהזמנת אותי

מה זה הזמנתי חצי שנה אני מחזרת אחרייך מה הזמנתי מה לא עשיתי כבר שלחתי שליחי תקשיבי את נגעת לי כל כך ללב בעצם עם הנשמה. אני לא תפילו להסביר לך איך. לא יכולה להסביר לך אפילו כמה. אני לא חושבת שאת מבינה את האפקט שהניסיון שלך עושה על אנשים אחרים. אתה בן אדם לא רואה בעצמו ואת עוברת את ההתמודדות שלך ואת הניסיון שלך.

אבל אני לא חושבת שאת מבינה מה זה עושה לנו. את יודעת מתי התחלתי א אני לא אוהבת את המילה לעקוב. לעקוב זה כזה לא סובלת את זה א מתי התחלת ככה ככה להסתכל בדברים שאת מעלה ובתכנים שלך וב אחרי הלידה שקטה שעברת אני זוכרת את עצמי יושבת אי שם בקטמנדו ומתפללת על אישה שאני לא מכירה באופן אישי והדמעות שוטפות לי באמת אני לא יכולה לתאר לך כמה בכי היה שמה

יש א בקטע הזה של הלדה השקטה נחמ ואני כל פעם מדברים שכאילו כל פעם שאנחנו מדברים על זה אנחנו אומרים לא יכול להיות זה לא היה זה לא יכול להיות לא היה

כמו חלום כזה

לא הייתי בהריון לא לא ילדתי לא לא היה

כי לא יודעת זה כאילו לא נתפס כל פעמים שאני כשאת חושבת ביום יום את מנסה להוזיז את זה הצידה וקצת קצת להדחיק למרות שאני מאוד בעד להרגיש מה שצריך אבל את לא יכולה לחיות את זה יום יום אחרת את לא תחי כאילו אז את מוזיז זה הצידה ואז כשיושבים הם מדברים אני כזה אומרת לו זה לא יכול להיות זה נראה לי כמו חלום שלא לא זה נראה לי כאילו אני מסתכלת מבחוץ על מישהי אחרת שעברה את זה כל פעם שאני כאילו מדברים על זה אני אומרת לו אני מרגישה לפעמים שאני נזכרת שאני צופה במישהי אחרת מישהי אחרת עברה את זה ו

ומה את מרגישה כשאת צופה באותה אחת

כואב לי מאוד כי זה הגיע מהר מדי אין בעיה, תפקי. פה בוכים הרבה. גם אני תכף בוכה איתך, הכל בסדר בג'דרות ביחד. יש לי כ יש לי משהו אני בטוחה שלא רק לי אבל אני ממש חווה את זה בעוצמות חזקות שכשאני צופה בדברים שקורים לאחרים אני חושבת שמאז השביעי לאוקטובר זה יתעצם פי כמה אני פשוט בוכה בלי הפסקה כאילו קרה לי משהו כאילו ברמה של אני יכולה לשבת עם עצמי בבוקר ופתאום לחמיה רואה אותי בוכה מתייפחת אומר לי מה קרה אני מראה לו איזה סרטון על החייל שנהרג או עלדו עוד סיפור שהתגלה ואני אומרת לו זה כאילו ההרגשה היא כאילו הכאב הוא ממש אישי שלי למרות שהוא לא אישי שלי ואז אותו דבר אז אני כאילו אם אני צרפה מבחוץ במישהי

שעברה את כל הדבר הגדול הזה אני כואבת בשבילה אז כאילו אני בוכה בשבילה אני כאילו כואב לי עליה אני מרחמת עליה ואני על עצמי לא מרחמת כי אני לא אוהבת שהם רחמים עליי אז

את לא יכולה שהם רחמים עלייך נכון אני לא יכולה לכן אני לא אוהב לכן אני גם לא כל היום מדברת על זה וכל היום זה כי אני לא אוהבת שמרחמים עליי אני לא

אני חושבת שגם יש לך רדר מי מרחם עלייך ומהם את מתרחקת

לא רוצה שיגידו לי אה מסכנה זאתי אין לה ילדים מסכנה זאתי עיבה תינוק לא כאילו אני רוצה שכשיראו אותי יגידו אה זאת אושרית שמכינה מתכונים ז וגם אין מה לעשות אי אפשר להפריד אותי מה מהסיפור אה זאת היא נותנת לנו השראה היא מחזקת אותנון לא בא לי כאילו שאנשים יסתכלו עליי כזוג המסכן שנשואים עם 26 שנה ואין להם ילדים ואיבדו תינוק כאילו אז אז אני נזרת גם בשיתופים כאילו הרבה פעמים כשאני מרגישה ממש כואב אז אני פשוט מתכנסת בעצמי ולא משתפת כלום ולא מעלה כלום ולא ולא נמצאת ברשתות כאילו יכולה להעלם לאיזה יום יומיים עד שאני מרגישה קצת יותר חזקה ואז אני חוזרת

את יודעת יש מה שאת אומרת עכשיו זה ממש מך מעניין כי יש איזה קטע שאני תמיד מקריאה בשיחות שלי, בהרצאות שלי ש שלכל אדם יש כותרת ובאיזשהו מקום אני סתם אני אשתף אותך כי אנחנו בשיתוף אישי שלי יש הרי נערים צרכים מיוחדים זאת אומרת הכתרת הראשית שלי יכלה להיות חני האמא שלבחורה עם הצרכים מיוחדים וד וזה קורה בהמון משפחות יש לה ילד עם צרכים מיוחדים יש לו ובאיזשהו מקום בן אדם יוצר עוד הרבה כותרות אחרות כדי שזאת לא תהיה הכותרת הראשית או לא רק כדי שזה לא תהיה הכותרת הראשית, הוא מחליט גם מה תהיה הכותרת הראשית של החיים שלו. ואת באיזשהו מקום, באיזשהיא הבנה מאוד בסיסית של שבני אדם בסוף נותנים נוטים להדביק איזשהיא

כותרת, יצאת לעצמך עוד המון המון כותרות שאת אומרת להם תבחרו את זה, לא חייבים לבחור את זה. אני גם שפית ואני גם כשנכנסת פה והצלם שאל אותך מה את עושה אז אמרת אני אני יש לי מתכונים.כן

עכשיו לא סיפרת שאני שמתי לב לזה והדקויות האלה מאוד מאוד בלטו לי. אמרתי אוקיי היא לא מספרת לצלם שהתמודדות הראשית שאנחנו לכות גם על המתכונים לדבר לא שיש לך פה פראטנר את יודעת אבל באיזשהו מקום בן אדם בוחר לעצמו את הכותרת ואת יודעת מה זה זה יוצר גם מציאות כי באמת כשאני מסתכלת עלייך אני לא מרחמת עלייך אני רואה אישה יפה חזקה יש לה

המון אנשים שהולכים אחריה יש לה מטבח עם מלא מתכונים ויש לה יש לה את ההתמודדות המאוד לא פשוטה הזאת מאוד אבל זאת לא הכותרת ש הצלחת זה מה שאני רוצה להגיד לך שאצלך באמת לייצר לעצמך כותרת אחרת. אבל אני בגלל שאני יודעת כמה נשים כמה זוגות במצב שלכם

א מתמודדים. אני דווקא כן רוצה הפעם לשים על זה זרקור כי כל כך הרבה מתמודדים עם הדבר הזה ואת יודעת מהשרית הרבה ניסיונות אנחנו לא רואים זה ניסיון שהוא נורא בולט לעין הוא זועק כשלזוג אין ילדים 26 שנה זה נורא זועק

נכון כי זה לכל מקום שאתה הולך יש ילדים וילדים הם חלק נכבד מהחיים אפילו אני ביום יום שלי קודם כל הייתי צלמת צילמתי ניובור תינוקות צילמתי נשים בהריון צילמתי ילדים לחלק צילמתי והייתי עשיתי את זה בכיף אף פעם לא הרגשתי שזה משהו ש וואי להם יש ולי אין

אבל ילדים זה משהו שהוא פוגש אותך ביום יום זה לא אני אני אפילו במתכונים שאני כותבת אני יכולה לראות מלא שאני כותבת וגם הילדים יאהבו זה מתכון שילדים אוהבים כי יש לי חיבור מאוד מאוד אישי לילדים אחינים ומה זה מתמיד אני אחת שאוהבת ילדים וה

וכן אחיינים שלי תמיד שאנחנו באים זה

כזה איזה נחמיה ואני כולם נדבקים אלינו ועולים כאילו בכזה

הדודים הכי כיפים

זה אז יש לי את הזה אז כאילו פתאום הדבר ה ה הגדול הזה שאני חושבת שגם בסופו של דבר לא רק מהעולם שלנו שאנחנו באים העולם הדתי חרדי של הרבה ילדים אני חושבת שגם בעולם במגזר הכללי גם בעולם החילוני כל אחד רוצה המשכיות כל אחד רוצה ילדים א לא כי צריך כי אתה רוצה מישהו להעניק לו אתה רוצה מישהו לחוות איתו ל אני יכולה להגיד לך שכל ערב שבת, כאילו ממש כל ערב שבת אני כל פעם אומרת איך 26 שנה את עדיין כאילו חושבת או מקווה אני כזה אנחנו יושבים יש לנו שולחן עגול נחמיה ואני ואני כזה כל הזמן אני לא כבר לא אומרת לו הרבה פעמים כי לא בא לי גם סתם א לצייר אותו א משהו אני כל הזמן חושבתכ

יש כזה ארבע כיסאות ריקים ואני והוא וכל הזמן אני אומרת וואי אם רק הכיסאות היו מלאים כאילו אם רק היו פה ילדים או קיצור מה את רואה ביני רוחך? יותר בנים, יותר בנות?

תראי, תמיד החלום שלי, אני חושבת שלכל אחד זה תנו לי שתי מנים, שני בנות, שני בנים, שתי בנות, אני מסודרת תאומים, זה מצוין.

יאללה, אני בע

חלומות כאילו יש לי תמיד חלמתי לא אגיד לך חלמתי על משפחה מרובת ילדים. אני לא באתי עם משפחה עם הרבה ילדים, אבל תמיד אמרתי אני רוצה שישה ילדים. א וכשיוצא לי לדבר על זה עם נחמיה תשמעי עליו הרבה כי איתו אני עושה את כל השיחות אני אומרת לו אני מבינה שהחלום לשישה ילדים לא יקרה כי בואי צריך להיות גם אנחנו אני אני כן סומכת על הנס אומרים לא לסמוך על הנס אבל אני סומכת על הקדוש ברוך הוא ועל הנס אה א אבל עדיין בואי אני לא צעירה נשואים 26 שנה א יש דברים שאני צריכה להבין שזהו כאילו תשני את החלומות שלך. חזיח שתיים אולי אני לא יודעת

שתי זוגות תאומים נוכל למלא את השולחן בעזרת השם

אבל א כן ולפעמים המחשבה הזאת שאת אומרת החלום שלך לא יקרות בדרכים אחרות שהם יכול להיות שאני אחליט לאמץ יכול להיות יש דרכים יש עוד דרכים אבל כשאני חושבת ככה במחשבה ההקרה והרציונלית וה הטבעית אני אקרא לזה א אז אני מבינה ש החלום שלי כנראה אזה ספציפית לא תגשם במלור ואני צריכה לעשות חישוב מסלול כאילו להבין ש אם יהיה לי ילד אם יהיה לי שניים זה ברכה אני צריכה להגיד תודה שוב הכל אם אני מקווה אני מתפללת אני רוצה אני מאמינה שיהיה אבל יכול להיות בגלל ההרבה שנים והמה שעברנו העובדן אז כבר אני אומרת אם יהיה

כן

כאילו תמיד הייתי אומרת כשיהיה בטוח יהיה

כן משהו באופטימיות נסדק שפטימות בוודאות

הייתי אופטימית חסרת תקנה הייתי ברמה שאנשים לא היו מבינים אני שנינו ביחד אני ביניכם אף אחד לא הבין לזוג הזה אין 21 שנה ילדים 21 שנה תביני לא היית רואה עליי שאין לנו לא היית רואה מי שלא הכיר אותי היה בטוח ש

אז בוא נצייר את זה בציר זמן כי לא כולם מכירים את הסיפורים עלידה השקטה אז בעצם אתם מתחתנים נחמיה ואושרית מתחתנים איפה איפה הכרתם?

חמותי שתח בינינו.

די.

כן.

מה? תספרי.

חמותי חמותי עבדה עם חברה שלי ב במעון ואני הייתי באה לבקר את חברה שלי והיא ראתה אותי כאילו וחברה שלי אמרה לה יום אחד אולי יש לך שידוך בשבילה? אז היא אמרה יש את הבן שלי.

א והיא הכירה אותי והיא כל פעם אומרת מצחיק שהיא כל פעם הייתה אומרת את אני לא זה אבל אני יותר מודרנית ממנה. מאוד מאוד אולי הצניעות לא מושלמת אבל מידות יש לה אז אני רוצה אותה

יואו

אז א

כן ככה הכרנו נפגשנו ו

אז אתם מתחתנים ואתם גרים כבר אז בבית שמש זאת אומרת תמיד היה זה המקום שלך הטבעי של את גם עם בית שמש במקור

כן נכון כן

וואי

אה מתחתנים

מתי אתם מתחילים להבין שיש איזשהו אתגר

לקח הרבה זמן עד שעשיתי עד שעשינו בדיקות כי שוב בהתחלה היה לי טוב הכרתי אותו, רציתי להכיר אותו יותר, רציתי להרגיש חי חיי נישואים, זוגיות, הכל אז לא היה לי לחוץ, לא הייתי מאלה שאיך שמתחתנים רוצים ילדים,

כן?

אבל גם לא עשיתי כלום, לא עשיתי מניעה או משהו כזה, פשוט נתתי לטבע ל

אז יכול להיות שאפילו שמחת, אמרתי מה ש את הזה, אמרתי יופי, מעולה, בסדר, א הכל טוב ואז אחרי כמה שנים אז אמרנו אוקיי, כבר התחילו לשאול מה קורה, הכל בסדר? קורה מה קורה? זהו

יש להחץ מהסביבה אבל אני משהו שמאזו מתמיד הייתי יודעת להשתיק את כולם

איך את עושה את זה

עד היום

תלמדי אנשים

יודעים כבר לא אין כזה דבר שואלים את אני אומרת שאני אחליט שזה יקרה זה יקרה בזמן

לא לשאול אותי או כשזה יקרה עוד לא תלוי בם את בא אליי תלכי לקדוש ברוך הוא כאילו אל תבוא אלי בשקס כי זה אחד הדברים הכי קשים

אני לא יכולה שהם מחטתטים לי בחיים אני לא מסוגל גם כשאני משתפת אני שולטת על מה אני משתפת אבל לא יכולה כשהם מחטצתים לי בחיים

אה או שואלים יותר מדי א שאלות או למה או כמה או זה לא אני זה המצב בהתחלה עוד לא ידענו מה קרה אחר כך הבנו שאנחנו צריכים לעבור טיפולי פוריות הפריות א ואז פשוט נכנסנו לתהליך שהוא תהליך קשה מתיש כואב לא נעים כל הדברים ה

זה כולל בתוכו כל כך הרבה דברים זה משנה את המצב רוח וזה משנה את הכל זהוני זה מצב רוח זה זה הכל. אני זוכרת בפעם הראשונה שעשיתי שעשינו טיפול חשבתי שאני ממש השתגעתי. כאילו אמרתי משהו קרה לי, זה לא נורמלי. הייתי כל דבר בוכה משטות, מכלום. ותחשבי ששנינו היינו כאילו בסיפור הזה ינחם לא היה כל כך עוד לא הבין מה קורה. הוא עוד לא הוא לא ידע בהתחלה שוואו יש לה הורמונים עכשיו. כן היינו אז עוד יחסית זוג צעיר לא כמו היום שאנחנו כבר יותר מביניםכ

א אבל בגלל שהתהליך הזה הוא מאוד קשה וכואב ותופס אני החלטתי שאני לא אני עושה אני עושה את ההשתדלות שלי הקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו לעשות השתדלות

כן

וזהו אני לא משתגעת

אני לא עושה אחד אחרי השני הורסת את הגוף את את הנפש את את הכל פשוט עושה כמה שאני יכולה

את מאוד חשובה לעצמך שזה נפלא

מאוד תראי חשוב לי לא חוכמה. זאת אומרת אני אחת שרואה גם את הדרך. לא רק יש כאלה שהולכים לא מעניין אותם הדרך זה יכול להיות על דברים אחרים גם לא אכפת להם להשאיר פצועים בשטח. העיקר שהם יגיעו למטרה. הדרך אצלי מאוד מאוד חשובה ולכן גם הדרך של ההמתנה של לצפות כל כך הרבה שנים אנחנו משתדלים להעביר אותה בכיף ובאהבה וב ולטייל ולצחוק וליהנות ולעשות דברים שעושים לנו טוב כי בסוף זה יגיע בעזרת השם

אז כשזה יגיע אני לפחות יודעת ש עשיתי את הדרך הזאת בצורה טובה ולא כל היום הייתי בדיכאון ולא כל היום הייתי עצובה ולא רק הייתי מתחת לשמיכה וכאילו התנתקתי מהסביבה כי בסופו של דבר אני יכולה להבין אם מישהי בוחרת להגיד לעצמה אני מתנתקת לי אין ילדים לחברות שלי יש ילדים לחברות שלי יש ריונות אני יכולה להבין נשים שקשה להם שרוצות להיות עם עצמן

כן זאת אומרת את לא שופטת גם כשהדרך היא שונה

לא לא כי אני בטוחה שזה לא קל לא קל להם להגיע למשפחה וכולם עם ילדים והם עם לא ולא קל כשהחברות יולדות בהריון אירועים אירועים שכל פעם יש הולכת ל

איך זה מרגיש תפרטי לי את זה לפוטות את הולכת עכשיו לחתונה של מישהי בגילך שמחתנת את הילד שלה

שאני יכולתי לחתן כבר כמה נכון

נכון וכמה ונכדים שמסתובבים מה זה עושה

תכניסי אותי לתוך

אז אני אגיד לך אני זה יש עד הלידה שקטה ויש מהלידה שקטה עד הלידה השקטה 21 שנה הייתי הולכת לבריתות. ברית תגידי שזה באמת דבר ודת זה תינוק זה דבר שיותר מעורר רגש והייתי מחייכת ובאמת לא מרגישה צביטה ולא מרגישה למה והיו באים ואומרים לי בקרוב אצלך והייתי אומרת אמן בעזרת השם זה יגיע הכי כאילו לא יודעת אף פעם לא הפריע לי כשאמרו לי את זה

לא יודעת אני אין לי הסבר לזה אני אומרת לנחמה שמלא פעמים אנשים אומרים לי זה לא יכול להיות את בטוח כאילו משחקת אותה קודם כל אני לא יודעת לשחק אותה גם אם אני רוצה כשאני לא אין לי את זה אז אין לי את זה אתם אתם תרא יראו את זה ישר עליי. דבר שני זה קודם כל ברכה משמיים. אני מניחה שהקדוש ברוך הוא לא מאמיד בן אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. ונראה לי האופי שלי כזה לא יודעת כאילו באמת באמת הייתה לי עדיין יש לי אבל הייתה לי אז את האמונה תמימה ממש תמימה ברמה של אפילו שידעתי שאנחנו צריכים טיפולים כל חודש מחדש הייתי מקווה שזה יגיע תגידי איך כל כך עדיין היה לי כאילו את את האמונה התמימה שזה יגיע ואני לא דואגת והזוגיות היא דבר שמאוד מאוד חשוב לי תמיד היה חשוב לי

אני שומעת את כמה פעמים הזכרת את השם של נחמי עד עכשיו זה היה אצלי הדבר אם היית שואלת אותי לפני שהתחתנתי וכשהתחתנתי מה הדבר הכי חשוב לך בחיים לא הייתי אומרת לך ילדים הייתי אומרת לך אהבה וזוגיות והזוגיות שלנו לא הייתה טובה בהתחלה בכלל לא כאילו הרבה

מה מה

היינו

קשיים של בראשית כזה

קשיים של בראשית של הרבה שנים ממש כאילו ראיתי בטוחה שאנחנו מתגרשים זה היה בטוח זה לא היה שאלה שלי אם השאלה הייתה מתי

ברמה שיום אחד אמרנו אוקיי אז אנחנו פתחנו תיק ברבנות כל פעם שאני אומרת את זה אף אחד לא מאמין לי ממש פתחנו ישבנו בתוך הכינו פתחנו

לא לא הסתדרנו אני אני רציתי יותר אני רציתי כמו שחלמתי רציתי א זוגיות ואהבה גדולה

את אש

כן רציתי את והוא היה כזה רגוע שקט ולא לא כל כך ידע מה אני רוצה ממנו תמיד הוא היה בן אדם מכבד ו ומתייחס יפה אף פעם לא מרים את הטון אף פעם לא מתייחס בלא בזלזול או משהו כזה כאילו מבחוץ וכל מי שישמע יגיד מה את רוצה זה בחור אה חבל על הזמן כאילו ולי זה לא לא הספיק לי כן להורים לא הספיק לי רציתי יותר רציתי כל הזמן שיותר לא יודעת הייתי צריכה כזה את האהבה הזאתי הגדולה הזאת וה לא יודע והמילים והכל

אז מה גורם לכם לחזור הביתה פתחתם תיק ברבנות את אומרת כמה שנים אחרי החתונה

תראי אנחנו אגיד לך אתזה לפעמים אני כותבת על זה אני אנחנו ככה אנחנו אהבה גדולה וגם יודעים לריב כמו שצריך ברמה של הכל בגדול

אין אצלי אני הורזת מזוודה לא צריך אני הולכת תמיד אני צוחק

את יכולה לבוא לפה תמיד

לא צריך אתה לא רוצה אתה יכול זה ככה ואז משלימים ואז צוחקים על כל הזה אז ככה היה חזרנו לבית זה היה כזה היום אני צוחקת על זה חזרנו והתחלנו להגיד אוקיי בוא נחלק דברים מה אתה לוקח מה אני לוקחת ואני כזה באיזשהו שלב אמרתי לו אתה לא לוקח כלום, אני לוקחת הכל. מה פתאום נראה לך כמה שנים הייתי פה? נראה לך סתם ממש לא צוחקת.

זה היה מצחיק, אני יודעת. ואז

ואז התחלנו לצחוק. באמת זה היה מצחיק. כאילו ה

יש לי לפעמים תגובות כאלה

ולא יודעת. אז לא כי בסוף אני אגיד לך מה כל הדברים האלה שאני אומרת לך א להגיע לרבנות או להגיד אנחנו מתגרשים או לא, אנחנו לא מסתדרים, זה בא ממקום בסוף אין מצב שהייתי משחררת אותו. אין מצב. כ פשוט א דרך להביע את התסכול את הזה אז מה את עושה? את אומרת די, אני לא מסוגלת כבר. אז אמ ואם השנים עבודה עצמית מאוד גדולה והוא באמת הבין, נראה לי נכנס התחיל להיכנס לראש מה אני רוצה.

כן.

שהוא אמר לי פעם אחת כאילו היה לנו חגיגות חתונת הכסף אז הוא עלה לנאום הוא אמר שהוא לא הבין בהתחלה מה אני רוצה ממנו. מה מה רע? מה קרה? הנה אנחנו אותו דבר כמו כולם. מה את רוצה? ורק היום הוא מבין מה אני רוצה כי הוא בעצם מבין שמה שאני רוצה זה טוב לי ולא. כן,

זה משהו ש ואין ספק שכל מה שאנחנו עוברים ומיוחד על ידי השקטה עוד יותר חיברו בינינו ועוד יותר כאילו כאילו ממש א יש בינינו משהו כזה א מיוחד שאם אני מרגישה כשאין לי מצב רוח אז הוא מעודד אותי והוא מחזק אותי המון היה לי המון משברים אמ כל הסיפור גם אחרי הלידה השקטה לא יודעתי אם אפילו לפתוח את זה כל הסיפור שהיה עם הסוטה שהיינו חלק מה מהעניין ניין הזה זה היה לי ממש תקופה שהרגשתי מתחת מתחת של המתחת של העפר כאילו ברצפה ו

אז בואי קודם באמת לפני שנזכיר את מה שקרה באסוטה בואי נזכיר מה קרה בלידה שקטה 21 שנה אחרי את הכנסתון

כן 21 שנה אחרי טיפול

זה כאילו נס מטורף שמחה עצומה כן

את מספרת לחברים למשלה

לא לא אה סיפרנו אחרי אחרי איזה כמה שבועות לאמהות

אז אתם מחפשים את שתי האמהות ומספרים ש

א אנחנו קודם כל כשגילינו זה היה את גילינו בצורה מצחיקה אבל אני צריך לספר לא למצלמות צריכות עוד פגישה

אה בגדול נחמיה גילה לי שאני בהריון

אוקיי

כאילו אה לא אמרתי לא זה לא הבדיקה לא יצא טוב הוא גילה לי ואז הלכתי לעשות בדיקו דם ואני עושה בדיקו דם ובאתי מרוב שמלא זמן לא עשיתי בדיקת הריון כי לא היה קייס אז אני אומרת אז אני באה לאחות והיא עושה לי את הבדיקות האחרונות שעשיתי שזה בדיחה בכלל בדיקות הורמונים שהייתי צריכה בטיפולים

בקיצור אני מקבלת את התוצאות ואני לא מבינה בכלל אני אומרת מה זה המספרים נראה לי לא בוודאי שזה לא שולחת לרופא הרופא מתקשר אומר מה איזה בדיקות עשית לא הבנתי אמרתי לו לא יודעת זה מה שעשו לי אמר לי נראה לי שאת בהריון אני רוצה להגיד לך 100% מחר תעשי בדיקת דם ואז אה יש את המתח הזה. את עושה בדיקדם בבוקר ואת מקבלת תוצאות בשלוש ארבע א ואז את כזה מתח כל היום במתח פותחת את הטלפון רואה שהתוצאות הם א כן את בהריון לא האמנתי נראה לי אותו אותו רעיון היה לי כשהרגשתי שמישהי אחרת בהריון

זה לא היה נראה לי הגיוני 21 שנה אף פעם לא הייתי בהריון

אף פעם זה לא שהיה איתי ואיבדתי ואף פעם לא ראיתי כןכ

כאילו תשובה הכי חיובית. זה היה כזה משהו שהיה לי קשה להכיל אותו. היה לנו קשה. כאילו לא המנו. אמרנו מה זה יכול להיות? זה לא יכול להיות. ואז את עוד כמה ימים צריכה לעשות עוד פעם בדיקה ואת אומרת אוקיי מה יהיה? ועוד הפעם וזה כן. ואז

כמה דבר ונהייה יש זה קורה. מה

ממש א ואז שבוע שבע עושים דקה דופק

כאילו ויש דופק ו ואז אנחנו בעצם מספרים לאמהות. כי זה היה לפני ראש השנה ואמרנו אמא מתפללת לא רצינו לספר לעוד כי לא רצינו שזה

יתפרסם אז א שיתפללו עלינו כאילו ש אז סיפרנו להם נראה לי אולי היה קשה להאמין זה כזה ניסיתי לעשות להם את זה בכל מיני דרכים שמתי כזה מוצץ בתוך קופסה אמא שלי לא הבינה היא אומרת לי מה זה את רוצה שיהיה לי פה לנכדים מה את רוצה

יואו יואו

אמרתי בקיצור זה היה אמ זהו ואז ממשיך הריון בדיקור

ומה התחושה שלך בהריון הזה את בטוחה שזאת אומרת יש לי הרבה שמתארים הרעיון אחרי כל כך הרבה שנים שלא באמת הייתי בטוחה שזה לא יצליח או להפך או

לא אז א בוודאות הייתי בטוחה שברגע שהגענו ועשינו מה שנקרא בתיקת דופק א היה לי קטע כזה אני כל אומרת את זה שזה היום זה מוזר לי התחושה הזאת אבל בסוף זה מה שהלב מרגיש שמגלל שכל כך הרבה שנים לא היה לי ואני תמיד אמרתי אוקיי אז לפחות שאם אני אהיה בהריון שיהיה תאומים שאם כבר בפעם אחת נביא שתיים אין לי יותר מדי זמן

נכון

אה ואז שהיה בדיקת דופק אז היה אחד ואני כזה אה חבל ואין תאומים ואני בלב אומרת לעצמי תגידי את אמיתית 21 שנה אין לך ילדים מה זה משנה ואני כזה אומרת נכון אבל אני השתדלתי תמיד להיות על הקרקע כאילו לא בגלל וגם את ההריון חוויתי מאוד על הקרקע. לא לא נכנסתי לסרטים מיותר, לא הכנסתי את עצמי לשמירת הריון אינטנסיבית עד כשהייתי צריכה, שכבר הרופא אמר לי. א היום אני חושבת במחשבה לאחור שהייתי צריכה לעשות את זה. הייתי צריכה

לא אני לא מאשימה את עצמי שבגלל זה. היה לי פעמים שאמרתי אולי בגלל איך זה קרה כי לא שמרת על עצמך מספיק. אבל אני יודעת שבגלל שאני מאמינה, באמת מאמינה, אני יודעת שהקדוש ברוך הוא יודע, אבל אני יודעת שיכול להיות שכן לפעם הבאה שאני צריכה יותר לשמור על עצמי. זאת אומרת לא להגיד לעצמי פחדתי להכניס את עצמי לחרדות כי אני אחת שיכולה מהר ליפול לחרדות

ומהר לי פה לפחדים מאוד מאוד הרבה. אז השתדלתי מאוד לנטרל ולהגיד אני הריון רגיל, תחשבי שאת אל את תחשבי ל כל היום 21 שנה, 21 שנה, את בהריון רגיל, הכל תקין, הכל בסדר, את לא צריכה סתם לשכב במיטה, את לא צריכה סתם

כן,

כאילו ובסוף והבנתי בגלל דברים שקרו בהריון ש קודם כל כל אחת היא שונה וכנראה אני לגוף שלי ולרגישות שלי ולדברים שמשפיעים עליי אני כן הייתי צריכה יותר להיות ב בשמירה רע אבל א באיזשהו שלב כן נכנסתי כשהגעתי לבדיקות היה לי דימום בשבוע 10 ביום הולדת העברי שלי הייתי בת 40 זה היה זה היה כאילו קשה לי לחשוב על זה כל פעם כל פעם שאני חושבת על זה אני אומרת זה לא יכול להיות יום הולדת 40 מה יותר מתנה מלקבל הריון ליום הולדת 40 זה כאילו זה מה שרציתי זה מה שאני צריכה זה גם גיל שהוא קצת מלחיץ במיוחד שרוצים להיכנס להריון הנוע לעשות זה אנחנו מבינים איך זה עובד זה ו

זה היה כזה כאילו כל דבר הסתדר לי אמרתי אין הקדוש ברוך הוא ידע מה לעשות עשה מה שצריך הביא לי מתי שצריך אני מוכנה גם מבחינת זוגיות מבחינה נפשית הכל ושבוע 10 יום הולדת עברי אמ דימום הייתי בטוחה שאין הריון לא בטו 100% אמרתי אין הריון כאילו זה לא היה סתםכ

ואז א כשגע הגענו לבית חולים וחיכינו המתנה עד שקיבלו אותנו וכאלה וכשעשו לי בדיקה לא אשכח שהתכנאית אולטרסאונד עושתה אולטרסאונד ואמרה הודו להשם כי טוב הכל טוב כאילו אין לנו מושג מה היה 100% הכל בסדר זו הייתה הפעם הראשונה שהצלחתי קצת לראות עובר כאילו שם אומרים לך איזה בן או בת או ש

עוד לא אני חושבת שעוד לא ידעתי לא היא עוד לא אמרה לי לא שבוע 10 יודעים אין לי מושג את כבר לא זוכרת זוכרת אני כבר האמת שאני כבר לא זוכרת אם בשבוע 10 ידעתי כבר אם זה בן או בת,

אבל א אבל זה היה משהו כאילו זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי דמות עובר אני אקרא לזה אוקיי כאילו פתאום פתאום הדבר הזה הפך להיות אמיתי דווקא מהמקום שכמעט שהייתי בטוחה שאיבדנו את זה א ואת בלב אומרת אין כאילו הקדוש ברוך הוא יש שומר לך על התינוק הכל בסדר ואז עוד הפעם היה לי יום אחד הייתי אמורה להעביר סדנה באותו יום וקמתי בבוקר שוב דימום ו אז ביטלתי את הסדנה לא אמרתי שאני בהריון

סדנה של אוכל למי שלא יודע

אז במחשבה שוב אני הכל זה אבל מאוד יכול להיות שמהלחץ והעבודה כאילו כי אני מאוד משקיעה אז זה גם יכול לגרום לדימומים ואז הלכתי לרופא והוא אמר לי שמירת ריון כאילו צריכה להיות בשמירה יש לך איזה מתומק שמה באזור שמירה זהו ונכנסתי לשמירה והייתי כאילו צוח

לא מתאמצת לא כמה זה אבל לא מתאמצת לא לוקחת על עצמי כאילו דברים א זה עד שעוד הפעם בדיקה הכל בסדר הכל מצוין את בסדר ככה כל פעם כל ההריון היה כזה את צריכה לשמור ואז הכל בסדר ואת צריכה וכאילו הקדוש ברוך הוא אומר לי תירגי ואז שה הכל בסדר אני אומרת אוקיי אז אני יכולה לזוז כאילו אני יכולה זה שוב קורה.

לא עוד הפעם. אה ואז באיזשהו שלב א הרופא של השמירה אמר לי, תקשיבי, אני ממש א מרוצה מהבדיקות, מהתוצאות. יש לך שלושה שבועות חופש ממני. הייתי באה כל שבוע לביקורת, שלושה שבועות חופש. את לא צריכה לבוא. א הכל מאוזן, הבדיקות שלך טובות. כאילו גם ה שמרתי תזונה, ממש הכל כאילו לפי מה שהייתי צריכה.

אז את כבר יודעת אם יש לך בן או בן.

כן, הייתי גם בן וכבר עשינו סקירה מוקדמת וכל. רוצה להגיד א כן

כן כן זה כבר כולם די שהיה לי בן אוקיי אוקיי

אה אני יודעת שיש לנו בן וסק סקירה מוקדמת כבר עשינו והייתה מעולה והתוצאות היו טובות כאילו

למי הוא דומה

למי עושים סקירה

עכשיו אני לא יודעת לא ראיתי לא הצלחתי ל

כאילו לא הצלחתי להבין למי רק אחרי הלידה השקטה אני יודעת פחות או יותר למי הוא דומה אבל בסקירה לא ראיתי כן לא לא הצלחתי

אה זה היה נראה לי כמו ברוז כן מד

בפעם הראשונה זה נראה ברומז בפעם הראשונה שראיתי אחר כך לאט לאט קצת יותר זה

א ואז שלושה שבועות אני בפסק זמן כביכול מבדיקות יום שבועיות ובשבוע השלישי אני יום אחד לא מרגישה טוב ומגיעה לבית כזה יצאנו לחם ואני היה לי כמה דברים לעשות חזרנו ואני מרגישה טוב אני כאילו משהו לא הרגשתי טוב לא ידעתי בדיוק לכן אמר לי תחי לנוח תקומי יותר טוב קמתי טיפה יותר טוב אבל עדיין ואני רואה כזה דימומים קלים ואני אומרת אוקיי זה כלום היה לי כבר דברים טוב ביותר הכל בסדר ואני טוב הרגשתי טיפה יותר טוב הלכתי לישון אני מתעוררת באמצע הלילה עם כאביטן חזקים ו אני מספרת אבל תחתכו חלק מהדברים נכנסת לשירותים דימום של החיים אבל אני מתחילה להרגיש כאב כאבי בטן של הבטן של קרקרת כן

אני מתחילה להרגיש כאביטן

כל א ממש

זת סוג של צירים אמס לא ידעת של צירים

לא ידעתי

ואז פתאום יורדת לי ההבנה יש לך צירים ואני זוכרת שכשקלטתי כשהגיעה לי ההבנה הזאת שזה צירים נכנס לי כמו פחד מטורף והערתי אתנחמיה אמרתי לו תקשיב אני קודם כל דימום ויש לי כאבי בטן ונראה לי זה צירים צריך ללכת לרופא א חיכינו ש מרוב שהיינו שוב בגלל שהיינו כמה פעמים כבר מהקו אז הגענו לחייכו שיפתח 7 וחי

לרפואת נשים והלחנו

את לא חשבת לטוס למיון כי את את לא יודעת

לא יצאתי בנחת גם לא הבאתי איתי כלום לא חשבתי שכאילו מה מה הבעיה אז קרה זה דימום קל יחסית זה לא הבנתי שיש כאן משהו אחר, אבל באיזשהו שלב אה נחמה כאילו קם, התפלל מהר וזה, אמר לי, "אוקיי, הגענו לובת חולים אולטרסאונד נשאר הכניסו אותי, הטכנאית א בודקת ואומרת לי, "תקשיבי, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אני מקווה שאני טועה, אבל את בלידה

יודע מה מה לידה? שבוע 23 הייתי זה חודש חמישי, נכון? חודש כן אמצע חמישי כזה כאילו את בלידה אמרתי לה יכולה להיות היא בודקת היא אומרת לי את בלידה ואת בפתיחה ארבע ואת לא קמה מפה ואנחנו מזמינים לך עכשיו אמבולנס והם יעבירו אותך למיטה ללונקה ולוקחים אותך לבית חולים

איזה פחד

וואי זה היה פחד באמת מטורף כאילו פחד של גם נראה לי לא הבנתי כאילו מה מה את רוצה ממני מה מה מה הקשר עכשיו לא לא לא הכל היה כזה לחץ ואז הכניסו אותי לאמבולנס ושמה את פתאום מתחילה להבין ונחמיה גם התפרק כאילו נראה לי זו הייתה פעם ראשונה שראיתי אותו בוכה א

וכשאת רואה את הבכי שלו ואת הפנים שלו את מבינה כמה

כמה המצב חמוד

כן המצב היה אני חושבת שהוא ממש נלחץ גם לראות אותי ככה ב א וגם כל הסיטואציה הוא לא ידע מה עושים מה לא עושים מה זה והגענו לבית חולים ויש ישר אמרו לי את בלידה ואת יכולה ללדת היום את יכולה ללדת מחר אבל אנחנו ננסה לעשות הכל לעכב את הלידה

ולתת לך מה שצריך להבשלת ראות והכל ו הכניסו אלינו מומחים שיסבירו לנו מה קורה אם את יולדת היום א את צריכה לבחור בגלל שזה עוד לא שבוע 24

אז את בוחרת א אם את רוצה להחיות את התינוק בכל מחיר או כמובן עשינו שאלת רב בקיצור אז א כי זה בעצם פג שהוא שהוא הסיכויים של הפגיות הם לא גדולים לא גדול

שכבר שמענו סיפורים שכן אבל

בודאי שיש אבל בית חולים אמר לי תקשיבי שבוע 23 נתון לבחירת ההורים שבוע 24 לא שואלים אותך עושים הכל לחיות כי הוא כבר עובר בא בר בארחיות

אז ידעתי מה זה בכלל המושג הזה של עובר באר חיות

ואז אנחנו רוצים להביא אותך לשבוע 24 מה בקיצור את חייבת להגיע לשבוע 24 כבר תביני הגעתי ללידה הביאו אינקובט אורחים ימות החדר באתי ללדת ואז שמו לי כמובן אירועי מכל הכיוונים כל מה שצריך אפשרת ראות מגנזיום לא זוכרת כבר מה הייתי מחוברת לכל המחתים ו באמת הגעתי לשבוע 24 והגעתי לשבוע 24 וכולם מוכים לי כפיים ווואו זהו כאילו את הגעת זה גם השלב שכולם מתפללים עלייך אז אז פתאום בבוב אנשים לא רק אנשים יודעים שאת בהריון בכלל

לא אז אני זה היה סיפור עם ההריון איך איך הוא התגלה אף אחד לא ידע הרי

נכון

אף אחד לא ידע שאני בר אבל כשהלכנו לבית חולים אז סיפרנו כבר ל נגיד לאחיות לאחים סיפרנו ביקשנו מאף אחד מכולם לא להוציא את זה ולא לספר ואז אני מבת חולים מאושפזת עוד מנסה להקל מה קורה? אני מתחילה לקבל הודעה, חברה הטובה שלי, זה נכון שאת בהריון ואני כזה מה איך את יודעת זה? אני זוכרת שההודעה הזאת עשתה לי כמו חטא כי אני בעצמי לא יודעת מה קורה

כן

ואני צריכה להתמודד עם עכשיו אנשים שיודעים

כן

אבל כל פעם מחדש אני מגלה עד כמה הקדוש ברוך הוא זה יש דברים קטנים שאת מסתכלת עליהם ואת אומרת לא שאני צריכה סימנים כל הזמן אבל זה סימן שהקדוש ברוך הוא יודע יותר טוב ממך מהטוב בשבילך היה לי כזה מאוד משבר ואמרתי מי גילה והיה לי גם כזה אפילו שהייתי מצב כזה רציתי לדעת מי גילה היה לי חשוב לדעת היה לי כס רציתי כאילו חיפשתי גם משהו להתעסק איתו שלא קשור לזה אז הייתי כאילו בא ובסוף מסתבר שזה מישהי מהמשפחה שאפילו אין לה רשתות חברתיות אין לה מושג עם מאוד מאוד א חרדים יש להם רק אימייל

והיא שלחה לגיסתה בבקשה תתפללי

ממש וברגע שידעתי מי ממי זה יצא כל הכל כאילו אבן כאילו מישהו הוציא לי אבנים מהגוף אני לא יודעת מה כמו שלווה נפלה עליי לשני דברים. קודם כל שידעתי שזה יצא ממקום של אני רוצה לספר אושרית מכירים אותה. כן,

זה בא ממקום באמת טוב של דאגה ותפילה. לא היה אכפת לי ממש. אין לא מהרגע שידעתי מי זה לא ה לא הזיז לי אפילו. והקדוש ברוך הוא ידע יותר טוב ממני מה טוב לי. כי ברגע שזה יצא לאוויר שחררתי את זה.

כן.

ידעתי שאני לא צריכה להסתיר זה לא קל. וללכת להיות בבית חולים שהרבה מכירים אותך גם בבית חולים והכירו אותי שם ואחר כך כתבו לי וואי הייתי וכל הזמן היינו ב אז ההרגשה הזאת גם שכביכול אין לך שליטה אני אוהבת להיות בשליטה

אז תחשבי שמפרסמים את זה ולא את פרסמת באותו רגע ישבתי עם עצמי כתבתי כמה מילים והליתי פוסט

כן

זה היה אחד הפוסטים ה שלא האמנתי כן אני בהריון אבל זה לא פשוט והמצב הוא כזה וכזה ו ואז כמובן התחילו התפילות ש אני יכולה רק מהמחשבה אני צריך לתת שהייתי במיטה היה אסור לי לזוז כאילו לא לקום לא לשבת לא כלום ופשוט הייתי בוכה פתאום ונחם היה תמיד אומר לי למה את בוכה כאילו הכל בסדר אמרתי לו תסתכל איזה הודעה שמישהי שלחה לי תראה כמה מתפלל כאילו הדבר הזה ריגש אותי יותר ממה שקורה איתי כאילו זה אחד הדברים שהיו מרגשים אותי יום יום הייתי נכנסת והייתי אומרת מה לי עושים עושים את כל זה כאילו אותך

כן כן כן תקלי את זה אני מקבלת אבל אני אנשים כל כך אוהבים אותכם תחשבי אותך את בעליך כל כך רוצים טוב בשבילכם את מגלה את זה אני מגלה את זה כל פעם מחדש וכאילו זה מפתיע אותי כל פעם מחדש ו ואז הגיע התארגנו לאסוף למקווה א מישהי א שמתעסקת בזה חבי ארנפלד התקשרה אליו ואומרה אנחנו רוצים לעשות משהו לזכותכם תגידו לי מה תגידו לי מה אמרתי אמרתי לו אני רוצה מקווה

יא

טוב אז אולי לשפץ איזה מקווה זה מקום כבר לא אני רוצה אם כבר אז כבר אמרו לי תקשיב אבל צריך חצי מיליון זה לא 30 4050 זה חצי מיליון שקל

אמרתי אוקיי בוא ננסה אני רוצה כאילו אמנם אני לא אחת שקשה לי לבקש תרומות וזה

אבל זה לא הולך

ובהתחלה לא ביקשתי גם לא ביקשתי לא כמעט לא שיתפתי כי לא יודעת לא אמרו לי אנחנו רוצים לעשות את זה וזה היה מטורף. זה היה פשוט ובאמת אספו גיסור מעל חצי מיליון א למקווה שמיועד לנשים עם מגבלויות וואו

ומונגש וזה היה פשוט מרגש. אמ ובסוף אחרי שמונה ימים בבית חולים הגענו ליום של הלידה כבר הרופא אומר לי זהו את יולדת היום זה את בלידה כבר אז כבר הנפש כבר

לחץ כאילו מה מה נפגוש מה יהיה מה יהיה יודעים שהוא צריך פגיע תקופה אין בעיה אבל איך הוא יהיה איך יצא התינוק איך ו ואותו ערב עסרו הפרשת חלה בשבילי א בזום היה מעל 300 נשים וואו

ועליתי היה לי קשה לא הרגשתי טוב ממש היה 9 בלילה הרגשתי לא טוב עשו לי אולטרסאן אמרו לי הכל בסדר יש דופק יש הכל הכל בסדר מיד עליתי לשידור להפרשת חלה אז הפרשת חלה מי שהגיע אליי עם בצק ונתנה לי לעשות הפרשת חלה זה היה מאוד מרגש בכלל כל ההתגייסות באמת

זה אנשים מתוקים

זה ממש אה להגיע עד לבית חולים מבצק זה לא משהו רגיל

ועשינו הפרשה התחלה ואחר כך הרגשתי ממש ממש לא טוב ועוד הפעם אחי יקרה לאחות שיבדקו אותי ועשו לי אולטרסאונד ולוחצים לוחצים אומרים לי רגע

רגע אני מחפש אני אומרת מה מה קורה פה והיא אומרת לי אני לא יודעת איך להגיד לך את זה מצטערת אבל אין דופק אני תביני שעד כדי כך אני מסתכלת על אני אומרת למה פתאום תבדקי עוד פעם את לא בדק טוב היא אומרת לי לא אמרתי לה תבדקי עוד הפעם התעקשתי כאילו

את לא מאמינה ש

אמרתי לה לא אז תביא מישהי אחרת ממש לא האמנתי לא לא האמנתי הרבה תרחישים היו אני אגיד לך יותר מזה ה היה תרחיש שתינוק יוולד ולא ישרוד

כן

ידעתי את זה לא היה תרחיש וזה לא יכול להיות אמרתי זה לא הגיוני זה לא היה בכלל ברשימה של מה יכול לקרות

בכל התרחישים יש יצור חי בתוך

בכל התרחישים אני יולדת תינוק חי זה מה שהיה צריך לקרות והיא קוראת לה תכנאית עוד הפעם והיא לוחצת חזק והיא אומרת לי אין ואני אומרת לה אוקיי תצאו מהחדר תשאירו אותנו קצת ותחזרו עוד 10 דקות אני בטוחה תביני כאילו אני אני בטוחה שיעברו 10 דקות אנחנו נשב עם עצמנו הם יחזרו והם ירמצאו דופק הם פשוט לא מצאו

יש פה טעות

יש פה טעות גם שבוע מוקדם קצת קשה לפעמים לראות זה לא לא יכול להיות עוד 10 דקות א חזרו מתקו שוב אין דופק הבנו כבר נחמי אומר לי תקשיבי בואי אין מה לעשות כאילו צריך לקבל את זה ו זהו אז מה אתם רוצים לעשות אמרתי אוקיי קודם כל תשחררו ממני את כל המחתים והכל שכבר הציקו לי ו צריך לחכות ללידה את רוצה שאני אילד אותך בכוח או את רוצה טבעי אמרתי לו טבעי תנו לי ללדת טבעי עד שזה יגיע זה יגיע ובזמן הזה ב שעתיים שלוש מאז שגילינו שאין דופק ועדה עלידה פשוט היינו עם עצמנו כאילו ביקשנו קודם כל שישאירו אותנו לבד

מה עובר

וואו

בזמן הזה

אני זוכרת שבכיתי הרבה נחמיה בכה המון אבל אני לא יודעת איך עד היום אני לא יודעת איך כאילו כשדיברנו השלמתי עם זה כאילו כשהוא דיבר איתי ואמר לי אמרתי לו תקשיב אין לי בעיה. מה אני אומרת עכשיו לעולם?

כל התפילות, כל הברכות. איך אני יכולה בכלל להגיד לאנשים, התינוק שהתפללתם עליו, שנים אתם מתפללים, אבל עכשיו זה היה אין איננו. כאילו אמרתי לה מסוגלת. הוא אמר לי, האמת אני לא דואג, אני סומך עלייך. תמיד את מוצא את המילים. אני לפעמים אני קורא מה שאת כותבת ואני בהלם איך את יודעת איך את בכלל מצליחה להוציא את הדברים החוצה אה עתידי לכתוב וכאילו פחדתי שיגיע הבוקר כי ידעתי שכשיגיע הבוקר אני צריכה לספר לכולם

לדווח

כאילו לדווח בדיוק אנשים רוצים לדעת מה קורה וכל השעות האלה נחמיה מחזק אותי ומדבר איתי וממש מכניס בי אמונה וכאילו מכניס בי כוחות לא יודעת מכניס בי ממש שבאיזשהו שלב כאילו אוקיי אני משלימה עם זה הרגשה מצד אחד מצד אחד הפחד כשאומרים לך שאת צריכה ללדת ואת יולדת ואת לא יודעת מה יהיה יש פחד שאי אפשר להסביר אותו התינוק ישרוד לא ישרוד וכאילו עכשיו אין לך פחד

כן את יודעת אין לך חוסר ודאות את יודעת תוצאה היא סופית זהו אין לה איך אין לך שאלות אז

הספקות בעצם

אז בדיוק זהו

הספקות הם הדבר שהכי אוכל אוכל את הלב ואין לי ספק. יש לי דבר שאני אצטרך להתמודד איתו, אבל עכשיו אני כאן ואין לי ספק. ו באמת לא יודעת זה כאילו הגעתי ללידה יותר חזקה יותר חזקה נפשית א גופנית חלשה מאוד כי שבוע שלם את לא זזה ואת לא

אבל א

וילדתי א לידה טבעית ו ביקשנו להחזיק את התינוק

כן

כן היה לי מאוד חשוב שבוחרים שלא

מאוד היה לי חשוב

אמרתי אני יכולה להבין כל בחירה אבל אמרתי דבר אחד אני בוודאי לא אתחרט שהחזקתי את התינוק שלי על זה אני לא אתחרט אם אני לא אראה אותו אני יכולה להתחרט איך הוא היה מה היה לא יודעת רציתי גם זה עד לפני כמה שעות הוא היה חי בתוכי זה יצרנו אותו ביחד כאילו זה משהו

צי אותי לרגע הזה

אמ אחרי שאני יולדת ומביאים לי אותו

כן

אין לי אפילו איך להסביר אני כל פעם אני מנסה לשחזר את הרגע ואני לא יש בי משהו ואני לא יודעת איך מצד אחד יש לי כאילו רגשות בעוצמה מאוד גדולה ויש לי לפעמים שאני כאילו מנטרלת כדי לא כי אני לא מסוגלת להכיל את זה אז אני קרה קצת

כן

אז אני זוכרת שכשהביאו לי אותו להחזיק אותו קודם כל אמרתי וואו הוא ממש תינוק כאילו גדול זה ושלם והכל בסדר איתו וכזה למה הוא אז למה הוא לא חי ואולי יש פה טעות נכון כזה

כן כזה אולי אם אני אעשה

זה היה כזה זה לא יכול להיות זה זה ציפורניים זה רגליים זה שיער זה הכל במקום ו ואני מחזיקה אותו ואני כאילו הוא קר אז את לא ואני רוצה עד היום זה משהו שכזה צובט לי בלב אני רוצה לנשק אותו ויש את החומר את ה לא יודע את החומר הזה שיוצא ממנו ואני אומרת לא, אני אולי קודם אנקה ואז אני אנשק. אני עוד לא יודעת מה לא יודעת. זה כאילו היה משהו שאני קשה לי להבין. ועד היום, עד היום, אם יש משהו שאני כאילו נזכרת, תביני שאת אומרת לי איך החזקת, לפחות החזקתי אותו, אבל יש לי לא מצפון כמו תחושת פספוס שלא נישקתי.

זה מתוקה.

כי איך והייתי ממש לפעמים עושה כשהייתי נזכרת הייתי כאילו עושה בשפתיים כאילו

אני ממש מבינה אותך. יש לי קטע באופי שלי שאני כאילו אני אחת שניגלת מהמון דברים, מתחושות מסוימות. אני כאילו מאוד זה אז

היום אני אומרת איך איך כאילו זה שלך, זה ממך, אבל כאילו אמרתי לא, אני קודם אנקה ואז לא יודעת, לא, לא עשיתי את זה. אה, בקיצור, אז החזקנו אותו ונחמיה גם החזיק אותו. ביקשנו שישאירו אותנו לבד. נראה לי חשבו שמשהו לא מה איתנו. באו כל שנייה לבדוק איתנו וכאילו ראו אותנו מסתכלים מדברים אמרתי כן רציתי קודם כל להחזיק אותו לפני שאני משחררת אותו רציתי לראות להסתכל להרגיש אותו לא

היה לך שם

כן היה לי שם לפני הלידה שרציתי לקרוא לתינוק ו היה שם שבסוף קראנו כי בסוף תינוק עובר צריך לעשות לו ברית

כן אני יודעת

והייתה לנו גם סיעתא דשמיא כי אחרי שכבר לקחו אותו ועדפו אותו ולקחו אותו ל איפה הם שמים אותו שם א ירדנו למחלקה אמרו לי לא נשאיר אותך מחלקת יולדות כי לא זה ני אקח אותך למחלקת נשים

שזה יפה כי יש כאלה את יודעת שאני שומעת סיפורים שהם שומעות תינוקות בוכים ואמאות שלוקחות את הילד להעניק אותו ואת אומרת אבל אני

תבי ש בחדרי לידה את שומעת לידות

נכון

ואת כל פעם אומרת מעניין איך תהיה הלידה שלי את שומעת כאילו את הקולות ואת אומרת וואי איך אני אהיה בלידה א ואז א אנחנו יורדים למחלקה ו אין לי מושג איך שוב אני יודעת כי הקדוש ברוך הוא הכאב שמגיע לך זה מה שתקבל מעבר לזה לא ויש אחד הדברים שהרבה מספרים אחרי לידה שקטה שהם לא יודעים מתי קברו את התינוק שלהם ואיפה קברו

יש בזה המון זה ובאותו זמן שאנחנו שם נחמיה מתקשר למישהו מחברה לקדישה והוא אומר לו, אני כאן נמצא, אני עולה אליך כאילו אני בא אליך למעלה ואני שומעת מהחדר שיחת טלפון ואני שומעת את נחמיה כאילו מדבר ולא יכול לדבר בוכה כאילו הוא לא יכול לדבר כאילו אומר אני לא יודע הוא לא יודע והוא אומר לו אני אבוא אליך והוא בא והוא הסביר לו בדיוק מה עושים ונחמה ביקש ממנו לצלם לנו כאילו שאיפה איפה הוא יהיה קבור והוא עשה לו ברית ודיברנו גם עם רב שאמר לנו שכדאי לקרוא שם מאדם עד נוח.

אז קראנו לו אדם כי יציר כפיוף של הקדוש ברוך הוא. אין פה משהו אחר. א

אדם הברג'יל דווקא הולך טוב.

אדם הראשון. אדם זהו זה לא אדם זה אדם

אדם הראשון זה

כן. אוקיי.

אמ לפעמים אני לא יודעת. יש דברים שאת יודעת שעשית מצד אחד את הדבר הנכון אבל את מבחינה רגשית כן בסוף אנחנו רגש. שאני אומרת אולי הייתי צריכה לקרוא לו בשם שרציתי לקרוא לו כאילו בשם המקורי רציתי לקרוא לו בשם מסוים וככה הייתי זוכרת אותו כמו השם ש היעדתי לו ולא בשם שהוא אדם כאילו את לא קוראת לבן אדם אדם

בוא נצא לזה איזה ניקני ניצא לזה איזה שם חיבה

אבל בסוף א אני יודעת שזה נשמה שבאה לעשות את התיקון שלה ואנחנו הכל רוחני והוא למעלה ליד הקדוש ברוך הוא אז השם לא באמת משנה אה משנה ש קשה לי להגיד את זה כי כנראה שזה מה שהייתי צריכה לעבור וזו הייתה השליחות שלי וזה מה שהייתי צריכה לסחוב אותו בתוכי ללדת אותו ולהביא אותו לקדוש ברוך הוא

אני חושבת רק כמה רגשות יש לאישה

גם נקיפות מצפון אשמ סתם אני חושבת לעצמי היה לך איזה הרי לפני שבוע הוא היה חי בתוכך

נכון

יש לך לפעמים שאת אומרת לעצמך רגע אולי אם אז הייתם ילדים אותי

אה זה

זאת אומרת כן

לא אז אניגי ה

בסוף אני תמיד אומרת עברתי את כל שלבי האה שכתובים הכל עברתי הכל מכעס לכאב לאשמה להשלמה הכל עברתי

ובלי לשבת שיבה

אבל וזהו אחד הדברים הקשים

זה שאין לך שיבה וגם אין לך ממש א חלקה ללכת אליה יש כאלה שעושים אבל לא עושים. אוקיי? שאלנו רב, שאלנו זה. יכול להיות שהייתי יכולה לבנות לעשות זה אבל זה לא משהו שכל כך עושים. יש חלקה לתינוקות ולעוברים שנולדו

ולשמה את זה ואת אפילו לא הולכת להלוויה ולא הולכת ולא לא. וכשיצאנו מבית חולים אז א עד היום אין לי מושג איך זה היה. איך איך בכלל חשבתי על זה. אני זוכרת במסדרון שערי צדק אני אמרתי לכם שנייה רגע בוא נעצור ונגיד מזמור לתודה וכאילו אני אומרת ובוכה

איזה דרגות

ואני אומרת באמת אני עוד אחשאל שאלות אני עוד אחס כאילו אני אומרת לקדוש ברוך הוא אל אני כביכול אני אל תסמוך עליי אני לא אשב

בשקט

אבל עכשיו אני אני לא יודעת למה אין לי מושג מהחשבונות שלך אבל סומכת עליך כאילו אז תודה. אמ זהו ואז להגיע לבית וואי זה היה לי קשה. הבית שלי זה המקום שאני מאוד אוהבת, מאוד מחוברת אליו. היה לי קשה להיכנס לבית כאילו פתאום לא רוצה להיות פה לא אוהבת את לא רוצה כאילו פתאום כל המקום ה שנתה לי תמיד את הרוגע ואת השלווה ואת הזה כבר לא היה שם וכבר תכננתי חדר ילדים וכשהייתי בבית חולים הגיעה לי הזמנה של בגד תינוקות שהזמנתי ו קיצור זה זה לא היה קל להגיע לבית ולהתחיל כאילו עכשיו כשאת בבית חולים את בתוך בואה,

נכון? עכשיו את יצאת מהבואה ואז כולם כותבים לך ואת צריכה לענות ואין לך כוח לענות לאף אחד ואת לא רוצה לדבר עם אף אחד וגם לא לראות אף אחד את יודעת אני לא רוצה שיפספסו מילה ממה שיש לך להגיד ואני רואה שככה הזמן מתארך בואי נעשה ככה אנחנו עכשיו עושות מסיימות את הפרק הראשון איתך ובעזרת השם בפרק השני תספרי לנו על כל ההתמודדות של אחרי ואת הסיפור שקרה גם עם בית חולים מסוטה בית הרפואה כמו שאומרים בחבדית א אז אנחנו מסיימים עכשיו את הפרק הראשון מסיימות

ואנחנו א מתראות בפרק הבא