עונג שבת - עונה 3: פרשת בא (עם כתוביות בעברית)

אל גליל אל גליל אל גליל אשרייך ארץ הגליל אל גליל אל גליל אל גליל אשרייך ארץ הגליל כמהה נפשי לך הגליל הן גדולייך צדיקים הן קדושייך תמימים הן גדולייך צדיקים הן קדושייך תמימים מגן צינה הם על אחים חיים הם בתוכנו מרווים את צימאוננו חיים הם בתוכנו מרווים את צימאוננו ערך שולחן לעמי יוסף הוא נזר תפארתי ערך שולחן לעמי יוסף הוא נזר תפארתי חידש הכין הצפתי בזכותו עמד עולם מרומם הוא מכולם בזכותו עמד עולם מרומם הוא מכולם ניסים עשה לי בזכות אהוב ניסים עשה לי בזכות אהוב אהוב אל גליל אל גליל אל גליל אשרייך ארץ הגליל אל גליל אל גליל אל גליל אשרייך ארץ הגליל כמהה נפשי לך הגליל הן גדולייך צדיקים הן קדושייך

תמימים הן גדולייך צדיקים הן קדושייך תמימים מגן צינה הם על אחים חיים הם בתוכנו מרווים את צימאוננו חיים הם בתוכנו מרווים את צימאוננו שלום לכם. ברוכים הבאים. תודה שאתם שוב איתנו. תודה רבה ללהקת הבית שלנו, יש איתנו את האומן האורח: אלמוג חליווה על הקלידים, דן עטר על הגיטרה, חובב הילל על הדרבוקה ורפי אבידני על הבגלמה. מגיע להם בהחלט מחיאות כפים. עוד נשמע אתכם בעזרת השם בהמשך. "ויאמר השם אל משה בא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו." פרשת בא מתחילה עם שתי המכות: ארבה וחושך וממשיכה בהכנות למכת בכורות - המכה. שם לראשונה מצווים בני ישראל להקריב קורבן פסח. לקראת סופה של הפרשה אנחנו עדים לשני מאורעות

היסטוריים חסרי תקדים: מכת בכורות ויציאת מצרים. יש לנו בהחלט על מה לדבר והרבה, ונקווה שנספיק להיום. אז אני שוב פעם רוצה להודות לכם, ולהודות לפאנל המכובד הזה שתמיד משתתף איתנו. בראש ובראשונה לרב התוכנית הרב אליהו אסוס. -שלום. אלירן אלבז, הזמר והאח. הרב אייל ישראל שטרנליב, שאנחנו נשמע אותו בסיפורים מרתקים. הרב יעקב חמו, הסטנדאפיסט שלנו והרב שלנו. ולרפאל מור, מדריך "דיאלוג בחשיכה." תודה רבה שבאת אלינו. תודה רבה לכם. ובכן, בפרשתנו מופיעה מכת החושך. והאמת שקצת מוזר לי מה כל כך נורא בזה לעומת שאר המכות כי... הרב אליהו, שידליקו פנס, אולי מדורה, אולי מה, לא יודע, איזו עששית. אז יש חושך. ואז?... רעיון

טוב. -זה לא שאין מים או שאין אוויר. חושך, מגששים, לא, לא, לא פשוט יותר? אי אפשר. -אי אפשר? לא היה אפשר להדליק שום נר ושום דבר במכת חושך. כתוב במפרשים, מנסים ככה להסביר מה בדיוק הייתה המכה שם, איך זה עבד על פי טבע, מה קרה? על פי הקבלה, בכלל כתוב שזה היה המון מלאכי חבלה שהסתובבו מסביבם ולכן אף אחד לא קם ממקומו מרוב פחד. על זה נאמר: "ישלח בם חרון אפו עברה וזעם... משלחת מלאכי רעים." היה שמה נורא ואיום. אבל רבנו בחיי אומר שיש בתוך האוויר, יש מין שבילים שמעבירים את האור. זה מאוד מעניין, ככה שמעתי, אני לא מבין באסטרונומיה, אבל שבחלל יש חושך, אפילו שהשמש זורחת, והשמש רחוקה מאיתנו 150 מיליון קילומטר,

רק לסבר את האוזן, מודדים את זה על פי מרחק האור, אבל בחלל יש חושך, למה? כי אין את החמצן הזה. אין את האפשרות של החמצן להעביר את קרני האור. כשמגיעים לאטמוספרה, אז יש כבר את הפסים האלה, נקרא לזה, את השבילים שמעבירים את האור. זאת אומרת שהמכה הזאת הייתה מבהילה. היה חמצן שהם יכולים לנשום. לא כתוב שמתו במכת חושך. אבל את השבילים המיוחדים שמעבירים את אור השמש, לא היה למצרים וכן היה אצל עם ישראל. ולכל ישראל אור בכל מושבותם. זו מכה עם המון המון השגחה פרטית. למי כן ולמי לא. לעם ישראל - כשהוא מסתובב, יהודי מסתובב ליד מצרי - יש לו אור. המצרי בעצמו מסתובב בכל מקום שהוא רוצה - יש לו חושך. ובשלושה ימים

האחרונים היה חושך כל כך עבה, שלא קם איש ממקומו. כתוב במפרשים שזה היה מין ערפל, ערפל כבד כזה, וידוע גם כשבן אדם נמצא בתוך מערות מאוד מאוד חשוכות, נמצאים במקום מאוד עמוק באדמה, אי אפשר להדליק נר. אין מספיק חמצן. אי אפשר, הנר, אתה מדליק - הוא נכבה. ככה היה בכל מצרים. זה היה פלא פלאות המכה הזאת. זאת אומרת, לא היה אפשר להסתדר. גמרנו, יש חושך, לא קמים, לא שום דבר. ופרעה כבר רצה לשלח, ניסה לשלח אבל "מי ומי ההולכים?" לא עזר לו כלום, "ויכבד את ליבו"... -"ואת לב עבדיו." יישר כוח הרב. התשובה של הרב מובילה אותי ישר לקבל שוב... להציג את האורח שלנו: רפאל מור, שהוא בעצם מדריך באתר "דיאלוג בחשיכה." ומי שמגיע

בשעריו של המכון, חווה חוויה בעצם של אדם שאינו רואה. אז ברוך הבא, רפאל מור. -תודה רבה. ברוך הנמצא. אני ניסיתי פעם אחת בבית באופן אישי לכסות את העיניים ולנסות ככה לגשש בבית, כאילו, אתה יודע, זה כאילו להעצים את המתנות שהקב"ה נותן לנו. אז פעם אחת עשיתי ניסיון כזה, זה ניסיון שעלה לי הרבה כסף. כמה דברים שברת אחרי זה? -אוהו, כמה דברים שברתי? מזל שלא... -אני גם עשיתי את המשחק הזה בבית. לא, זה לא משחק, אני לא שיחקתי משחק, זה לא פרה עיוורת. לא פרה עיוורת, כל אחד עושה את זה, דרך אגב, כל ילד עושה את זה, הוא לוקח את המטפחת, כזה קושר על העיניים ואומר: עכשיו מהחדר אני מגיע לסלון. עשיתי את זה פעם אחת, הורדתי

אחרי זה את הזה... מצאתי את עצמי באיילון צפון. אז אליך, רפאל מור. -אני יכול להגיד משהו רגע? -כן, הזמן הוא שלך. עכשיו תספר לנו בבקשה. לא, כי הוא אמר... כי אמרתם שבעצם זה היה נורא נורא מורכב לכם והכול. אבל בעצם את הבית שלכם אתם מכירים. אז פשוט מה שנורא נורא מפחיד אתכם זה החושך, המחשבה שעכשיו אני לא אראה שנייה אחת וזהו, אני עכשיו בפאניקה וזהו. אבל זה לא אומר. יש בחיים ובכל אדם, יש כוחות שאתם לא מכירים אותם פשוט. ואם רק הייתם פחות בלחץ, אולי לא היית שובר דברים והיית מגיע לכל מקום. זה לא... -אני כמעט ואומר: לך קל להגיד. אני 27 שנה בתחום. סתם, אבל... אז תאמר לי, רפאל, אני מבין ש... זאת אומרת, יש לי

חברים שהם עיוורים, ואני יודע שהחושים שלהם מחודדים יותר משאר בני האדם. זה נכון? זה קשור לעיוורון? יש... אני לא יודע להגיד מיתוס, אבל יש מחשבה שזה באמת ככה. אבל אני לא חושב. יכול להיות שיש לנו באמת מתנות שקיבלנו, מה שנקרא מבורא עולם, אבל תראו, אני עשיתי המון המון הדרכות והמון פעמים אנשים אמרו לי שהם שמעו יותר טוב כשהם היו בחושך והם התרכזו יותר והם הריחו יותר. וזה הכול עניין של ריכוז כי מה שקורה שבעצם כשאתה עובד רק עם חוש הראייה, אתה בעצם מנטרל אוטומטית את כל שאר החושים. ואז כתוצאה מזה, אתה לא מודע ולא מנצל אותם עד הסוף, את שאר החושים שלך. כן, זה מה שחשבתי גם כן לעצמי. שאתה יודע להשתמש בשאר ה...

שוב פעם, הוא אמר כל כך נכון ומדויק, אתה מנטרל את שאר החושים, אתה פשוט סומך על הראייה: אני רואה טוב, אני כבר לא צריך לשמוע, כבר לא צריך להריח. אתה יודע שאני יושב מולך ואני שמעתי שאתה גם פסנתרן. -כן. אני נזכר בריי צ'ארלס, תיבדל לחיים טובים וארוכים. -אמן. ואני ראיתי את ה... אני קראתי את הביוגרפיות עליו גם כן, ואני חושב שכן, כשלומדים להתייחס לעיוורון כפלוס ולחדד את שאר החושים - כן מגיעים לתוצאות מדהימות. אנחנו מסכימים על זה, לא? כן, כאילו, אתה יודע, אני לא חושב שאני מיוחד. אני ממש לא מיוחד ולא... -אתה כבר מיוחד בזה שאתה אומר שאתה לא מיוחד. תודה, אני יודע. סתם... אבל. גם ענוותן. -לא, אבל ככה,

באמת, העניין של העיוורון או כל מגבלה אחרת, היא לא הופכת אותנו לאיזשהו משהו מיוחד או משהו שונה או משהו שהוא באמת לא ייאמן. אני חושב שקודם כול, המתנה שלי בתור עיוור שאני... אם אני מדבר עם בן אדם אני לא שופט אותו על פי מראה חיצוני. זה אני משתדל. אבל עדיין, עדיין יש לנו מדדים שאנחנו, אתה יודע, אני שומע אותו עם קול כזה, קול מזרחי או קול כזה או לא יודע מה, הוא בא מעיר כזו או כזו, אז אני כבר... -מקטלג אותו. כן, אבל עדיין, זה לא אומר. ואתה יודע, לפעמים יש דברים שכן... שמעסיקים אתכם יותר מאשר אותי, האמת. ומה אתה מנגן בפסנתר? אילו סוגי מוזיקה? קלאסי. למדתי קלאסי באקדמיה למוזיקה בירושלים, וגם ג'אז וגם

קצת אתני כזה, אבל יותר אתני כזה ג'ז. יכול להיות שאם נאתגר אותך לקראת סוף התוכנית על המקלדת של אלמוג אתה... -כן, למה לא? -איזה כיף. טוב, תשמע, אני מוקסם. אני מוקסם ממך. פשוט מוקסם. ענוותן, הומוריסט, פסנתרן. כמה מעלות אנחנו עוד נתהה על קנקנך במהלך התוכנית. -הוא רואה רק את הדברים הטובים. יפה, הוא רואה רק את הדברים הטובים. זה בדיוק ככה. משתדל. -אנחנו עוד נחזור ונשוחח. ואני רוצה כרגע לומר שלום לחברי היקר אלירן אלבז. שלום וברכה. -תודה שבאת. זהו, אתה יושב ליד מוזיקאי, ומי שמכיר את אלירן, יודע ש... על מה אתה לא מנגן? אני אשאל. על פסנתר. -על פסנתר... אה, אתה לא מנגן על פסנתר? בקטנה. -אז אלירן אלבז,

למי שמכיר אז מכיר, ולמי שלא - אז אלירן מנגן כמעט על כל כלי אפשרי. ממש ככה. אני חושב שאהבת חייך היא הבוזוקי. נכון? -זה הכלי שהתחברתי אליו, שנקשרתי אליו והוא נקשר אליי. והפידבק... -זה נראה ככה, זה נראה ונשמע ככה. ואת אלירן אני מכיר כבר יותר... -מעשור. -חמש עשרה. כן, אפילו יותר, חמש עשרה שנים עומד על במות ומשמח את עם ישראל כל ערב. ברוך השם. אלירן עושה לא רק סוג מוזיקה אחד, והוא עושה כמה סוגי מוזיקה ומתמחה בכמה סוגי מוזיקות. -אפרופו אנחנו מדברים על פסח, כביכול, "בא", יציאת מצרים, מכות. זכינו גם לעשות שיר ביחד בצרפתית. נכון, בשנה שעברה. -בשפה הצרפתית. נכון. -ליציאת מצרים, על פסח. זה היה מיוחד

מאוד, חם מאוד. -חוויה. -כן. צילמנו את זה בים מלח. -"מרסי בוקו" (תודה רבה.( כן. -היה חם מאוד. רק "מרסי?" שברנו את השיניים בשביל השיר הזה אז. תגיד לי, אלירן, כשאתה מגיע בשבת, אחרי תפילת ערבית, את האמת, אתה שר בבית? -בוודאי. אה, באמת? -אפשר להגיד, כן, כי זה קצת, אולי בשבתות של הקיץ קצת קשה, אבל תראה, זה הילדים, יש לנו את הילדים, להנחיל להם את המסורת שאנחנו גדלנו עליה, את כל השירה, את כל דברי התורה. זו גם החוויה המשפחתית היחידה שאנחנו בתור אומנים נפגשים איתה. כל השבוע עובדים קשה, ברוך השם, משמחים את עם ישראל. כשיש לנו את השבת, ודרך אגב, אני לא לוקח שבתות חתן רק בגלל הדבר הזה. שאני, יש לי את החיק

המשפחתי, את השקט הנפשי עם המשפחה, את הלהתאחד עם המשפחה, וזה דבר ש... -אז אם אני רוצה להזמין אותך לשבת חתן או שאתה פשוט מאתגר את הצופים, אם מישהו משלם מספיק טוב. -ניסו כבר את המנהל שמעון אז... אלירן, אתה רוצה לשיר לנו? -בשמחה רבה. מה תשיר? -אני אשיר את... אולי נתחיל עם הפיוט שבאמת גדלתי עליו בשולחן השבת. בגיל ארבע אני זוכר את עצמי על במה שר אותו. בתור ילד ששר, אז בדרך כלל הוא רוצה איזה שיר פופולארי, משהו "מיינסטרים," ודווקא רציתי לשיר על הבמה את "ידידי השכחת." אה, רבי יהודה הלוי. אלירן אלבז. חנותך בבין שדי ולמה מכרתני צמיתות למעבידיי ידידי השכחת והיו לך דודיי והיה רצונך בי והיו לך דודיי והיה

רצונך בי ואיך תחלוק עתה כבודי לבלעדיי ידידי השכחת חנותך בבין שדי ולמה מכרתני צמיתות למעבידיי ידידי השכחת דחויה אלי שעיר, הדופה עדי קדר דחויה אלי שעיר, הדופה עדי קדר ואיך תחלוק עתה כבודי לבלעדיי ידידי השכחת חנותך בבין שדי ולמה מכרתני צמיתות למעבידיי ידידי השכחת תודה רבה. כל הכבוד. אנחנו עוד נשמע אותך, אלירן, גם כן מנגן. מנגן ושר כמו השיר. מנגן ושר - בדיוק. הרב אייל ישראל שטרנליב, סיפור ממתק. הפעם זה סיפור, לא כהרגלנו, סיפור חסידי מלפני 200 שנה. אלא? -אבל סיפור מעניין ומשעשע, אבל המסר שלו באמת מופלא ביותר. שני חברים טובים שתמיד הם צוחקים ומבסוטים יום אחד הם נפגשים והפעם פניהם נפלו. עצובים,

בוכים: אחי, מה קרה? למה אתה עצוב? תשמע, אל תשאל, פיטרו אותי מהעבודה, חייב כסף. אני לא יודע מה לעשות. טוב, אבל מה קרה? למה אתה עצוב? -גם אני, הורידו לי חצי משכורת. אשתי אמרה לי: עד שאני לא חוזר הביתה עם כסף - הדלת נעולה. וואי וואי וואי וואי, אנחנו בצרה משותפת. מה עושים? חושבים, חושבים, חושבים, פתאום אחד מהם אומר: יש לי רעיון, אבל רעיון פגז. אתה יודע, בעיירה שלנו יש גינה, יש איזו פינת חי קטנה. יש שם איזה ארנב, יש שם איזה צב. אנחנו נשדרג את פינת החי, נהפוך אותה לגן חיות. איך נעשה את זה? תשמע, אנחנו נארגן אריות. -מאיפה נביא אריות? אנחנו נתחפש לאריות. -מה!? אל תדאג, אנחנו נתחפש לאריות, אנחנו נשדרג

את כל... וממש יהיה... אל תדאג, סמוך עליי. טוב, הלכו למנהל: תשמע, אתה רוצה לשדרג את פינת החי שלך? רוצה לעשות קופה? הוא אומר: בטח, מי לא רוצה? טוב, אנחנו נארגן לך אריות. מאיפה תארגנו? -אנחנו נהיה. איך אתם תהיו? -אל תדאג, אנחנו שחקנים מהשורה הראשונה. טוב, בסדר. זה עליכם. אני מפרסם, חמישה ימים אני משווק בכל האזור "הגיעו אריות מדרום אפריקה," ואתם אחראים על הביצוע. חוזרים הביתה, לוקחים את התחפושת מפורים, קצת מרחיבים אותה. והנה מגיע היום הראשון. הם כבר נמצאים בכלוב מוכנים, מחופשים. השעה שמונה בבוקר. נפתח גן החיות והם רואים שמה נחלים של אנשים באים, באים, באים, באים. בסוף היום המנהל מביא להם צ'ק, כמו

שהם סיכמו - בסוף יום, ביומו תיתן שכרו, חצי לכם - חצי לי. מתחילים לבכות: יו, אני לא מאמין כמה כסף ביום אחד, איזה כיף! יום ראשון הולך, יום שני - משהו משהו. יום שלישי, יום רביעי. ביום החמישי בשעה חמישה לשמונה בבוקר, חמש דקות מתחילה ההופעה, ואחד מהחבר'ה, כבר אחרי שהם מחופשים, אומר: תשמע, אחי, אתה יכול לרוץ להכין לי נס קפה? אומר: מה נס קפה? עוד חמש דקות מתחילה ההופעה, באים אנשים. אמר: תשמע, אני קמתי הבוקר, הגרון שלי יבש כמו צנון. אתה יודע מה יקרה אם אתה לא תכין לי נס קפה? מה יקרה? -אתה יודע מה יקרה? -מה יקרה? אתה יודע מה יצא ממני? -מה יצא? מיאו, זה מה שיצא ממני. זה המקסימום שאני יכול להוציא היום.

אמר לו: תרוץ. הוא רץ, הכין לו נס קפה. שותה. אבל כל ה"באסה," כמו שאומרים, בשכונה, בחמישה לשמונה השער נפתח בטעות והראשון שהגיע, הגיע לגן חיות. מסתכל עליהם, פתאום הוא שומע: אחי, תכין לי נס קפה. מסתכל... מה זה? מי דבר? מה זה? אריות משודרגים? תוכי מדבר. מה זה? אריות מדרום אפריקה מדברים? איזה שווה... ואז הוא אומר: הגרון שלי יבש כמו צנון. פשש... בוא'נה, אלה אריות חכמים. לוקח לו איזה כמה דקות להתעורר מהבוקר. הוא רץ למנהל, פותח את הדלת: שקרן! גנב! רמאי! עבדת עלינו! מה זה? נסגיר אותך למשטרה! -מה קרה? תירגע. על הבוקר צעקות? מה קרה? תשמע, הבטחת לנו אריות. -נו? ומה הבאתי לכם? בני אדם. -איך אתה יודע ש...

מה זאת אומרת? איך אתה יודע שהם בני אדם? -מה זה איך אני יודע? אני שמעתי אותו אומר: אחי, תכין לי נס קפה. הוא אומר לו: אז מה? מה זה "אז מה?" אז סימן שהוא בן אדם. אמר: אני לא מבין אותך. עשרים ושלוש שעות ביום, חמישים ותשע דקות הם שואגים כמו אריות, הם ישנים כמו אריות, הם אוכלים כמו אריות. אז דקה אחת הם דיברו כמו בני אדם זה כבר הפך אותם להיות בני אדם? ברגע הזה שיש לי גם הופעות שאני מופיע עם הגיטרה מול בתי ספר או ישיבות, אני שואל את הקהל, וגם אתכם, וגם את הצופים בבית: רגע, הדקה הזאת בעצם, מי חושב שהדקה הזאת הפכה אותם להיות בן אדם? ואז יש הרבה שמצביעים. ואז אני אומר: רגע, אם היא הפכה אותם להיות בני

אדם, אז מה הם היו לפני חמש דקות? ואז חלק עונים: אריות. רגע, בני אדם. רגע, הם היו בני אדם. אז מה הדקה הזאת בעצם עשתה? היא גילתה שהם בני אדם. הם תמיד היו בני אדם, אבל היא גילתה מי הם באמת. כשאנחנו מדברים על גאולה, כל יהודי, כל בן אדם מחפש גאולה. וכל בן אדם יש לו את מי שהוא באמת ויש לו את התחפושת שלו שהוא בא לעולם ומנסה לשחק אותה, לפעמים מגיל צעיר, את החכם הכי גדול או את השובב הכי גדול, להיות המוצלח הכי גדול. אבל למה זה גלות? כי בעצם אדם כל הזמן צריך להתאמץ מאוד מאוד מאוד כדי לתחזק את מה שהוא לא באמת. ושמה בעצם עיקר המבחן שלנו - להתחבר ולהסכים, להשיל את התחפושת ולגלות מי אנחנו באמת. ולפעמים גם

דקה אחת, לפעמים שתיים שפתאום בן אדם כל השנה הבן אדם מתנהג כמו אריה, אדם צרח, אדם... אבל דקה אחת הוא מתנהג כמו בן אדם, דקה אחת פתאום בתפילה נזלה דמעה, פעם אחת נפתח לו הלב, זה מי שאתה באמת. יצר הרע בא להגיד לנו: אתה - הזה שמרביץ, הזה שכועס, הזה שמקלל, הזה ש... אבל לא - זו התחפושת שלך. תדע לך, שמי אתה באמת? זו הדקה הזאת שנפתח לך הלב. אתה עוזר למישהו? אתה עושה חסד? זה מי שאתה באמת. וכשאתה תדע שזה מי שאתה באמת, אתה תיגאל וכל התחפושת תרד באותו רגע. יפה מאוד, יישר כוח, הרב אייל ישראל. תראה איזה חיוך. אני... קרוב לליבי. הרב יעקב, מה שלומך? -ברוך השם, ברוך השם, ישתבח שמו. איזה סיפור יפה. דרך אגב,

הסיפור שלו מתקשר למה שקורה פה. באמת? -האריה זה אותיות ראייה. ומה זה קשור? כי מי שהוא גיבור כמו אריה, ששומר על העיניים, על הראייה, הוא נהיה אריה, הופך להיות. -יפה. זה מה שנקרא. עכשיו, הפרשה, דיברת פה על צרפתית. דרך אגב, סתם שתדעו, אם אתה אומר את המשפט "אין עשן בלי אש." "אין עשן בלי אש." -מהר, זה יוצא בצרפתית. תנסה. אין עשן בלי אש. -אין עשן בלי אש. -אתה רואה? אז באמת, שלוש מכות... דרך אגב, דיברת על אריה וזה. יש כאלה שגם מחמיאים לך בחיות. אתה מכיר את אלה? מה קורה, יא אריה, יא טיגריס? נהיית סוס, אה, יא כלב? מכיר את אלה? אומרים גם שאריות הם ממשפחת החתוליים. מה קשור אריה וחתול? כאילו, מה, יש מצב

כזה שחתול ראה פעם אריה: תגידי, את לא הבת של שושנה? כאילו, מה זה קשור? לא משנה, בקיצור, אז באמת פרשת בא - גימטרייה שלוש, שלוש מכות. איך אבל פרשת בא מתקשרת לפרשה? אז באמת פרשת בא, ב' מה זה? בכורות. מה זה א?' זה ארבה. אבל חסר את החושך, אה? מה זה החושך? בא באפילה. זה חידוש יפה. עכשיו, באמת, דיברנו על... כן. איפה אנחנו באמת רואים את האמונה שלנו? מתי אנחנו רואים? כשיש הפסקת חשמל. פה אנחנו באמת נמדדים. פעם אחת אני זוכר בבית ספר שאלה אותי המורה: מי יודע מי המציא את החשמל? אז אמרתי לה: הנבלות. היא אומרת לי: מה!? מה זה הנבלות? תסביר. אמרתי לה: כל פעם שיש הפסקת חשמל, אבא שלי אומר: עוד פעם הנבלות האלה?

דרך אגב, שאלה אותנו גם פעם אחת בכיתה מה ההבדל בין ברק לחשמל? אמרתי לה שעל ברק לא צריך לשלם. על כל דבר אתה צריך לשלם. אבל באמת עוד משהו, איזה חידוש אחד אחרון לפני שזה, מה זה "בא אל פרעה?" בוא ניקח את המילה "פרעה," תראה איזה חידוש יפה זה ממש. קח את המילה "פרעה- " תוציא את ה-פ', תוציא את ה-ע,' תכניס את ה-א', תכניס את ה-ב.' מה יוצא לך? מכת ארבה. זו המכה בעצם... "בא אל פרעה," תן לו את מכת ארבה. תוציא את האותיות. -יפה מאוד. אתה אמרת גם קודם לפני כן על ר' ו-ע,' על "רע", נכון? -כן. תסביר את זה לצופים. -הלב של פרעה זה רע. -כן. הכבדתי את ליבו. -הכבדתי את לב פרעה. מה זה "לב פרעה?" אתם צריכים לעשות כמו

פלאח כזה. מכיר את זה שיש פלאח כזה? -כן. אז יש פרעה: פ-ר-ע-ה. אז אם נגיד מה זה לב פרעה? המילים של לב פרעה הן ר' ו-ע.' אמצע השם. -אמצע השם זה ר' ו-ע.' עשיתי את לב פרעה רע. רע זה האותיות האמצעיות של פרעה. הוא היה רע. הכבדתי את לב פרעה, עשיתי אותו רע. -יפה מאוד, יפה מאוד. תודה רבה למומחה, "המומחה" שלנו לענייני צחוק. ומיד מצטרף אלינו הרב מרדכי לוי מרבני הידברות, אבל לפני כן, אלירן, אתה יכול להעשיר אותנו בצלילים? מה נשמע ממך עכשיו? -"למולדת שובי רוני." "למולדת שובי רוני." -איזה שיר יפה! שאנחנו מתגאים שאנחנו זכינו לגור ולחיות בארץ ישראל, ולא באיזה ארצות נכר, כמו במצרים או ב... מתי תנגן לנו? מתי

שתגיד לי. בשמחה, "למולדת שובי רוני." למולדת שובי רוני צהלי בת יפהפייה למולדת שובי רוני צהלי בת יפהפייה בתוכך אתן משכני בנוי על הר המוריה שובי אל משכנותייך שובי את ואני אשובה ואגאל את שביותך ויהיו לאלפי רבבה שובי אל משכנותייך שובי את ואני אשובה ואגאל את שביותך ויהיו לאלפי רבבה וארחם על אדמותייך ותהי לגפן פורייה למולדת שובי רוני צהלי בת יפהפייה בתוכך אתן משכני בנוי על הר המוריה אורי נאווה כי בא אורך ושכחי ימי שפלותך עורי יפה שירי שירך כי תמו ימי גלותך אורי נאווה כי בא אורך ושכחי ימי שפלותך עורי יפה שירי שירך כי תמו ימי גלותך ובנה אולמך ודבירך שמה על ארץ צביה למולדת שובי רוני צהלי בת יפהפייה

למולדת שובי רוני צהלי בת יפהפייה בתוכך אתן משכני בנוי על הר המוריה אלירן, תודה רבה לך על השיר, היה מקסים. -בשמחה רבה. "למולדת שובי רוני." "לאמוני לי ררו מאני." ואת המילים בעברית כתב רבי אשר מזרחי. מי שמאוד רוצה את המילים, אפשר למצוא אותן בספר "מעדני מלך." מי שלא יודע, חושבים שזה שיר מרוקאי, אבל זה שיר תוניסאי. זה שיר תוניסאי, ושלא נתחיל עכשיו, אה? מרוקאים, תוניסאים... -לא, בסדר... לא, אלירן הוא בסדר. אנחנו מפרגנים לכולם. -שנינו תוניסאים. אנחנו מקיפים אותך, שומרים עליך. -גם מרוקאי וגם תוניסאי, הרב אסוס. ברוכים הבאים, הרב מרדכי לוי היקר מרבני הידברות. ברוכים הנמצאים. -תודה רבה שאתה איתנו בכל

שבוע ושבוע. ואני רוצה לפנות לאורח המיוחד והיקר שלנו רפאל מור. רפאל היקר, איזה מסר אתה יכול להעביר לאנשים שמה שנקרא רואים ביום -יום וזה נראה להם טבעי ונראה להם, אתה יודע... כמו שדיברתם, מכת חושך זה... המסר שלנו הוא נורא נורא פשוט. באמת. קודם כול, לפני המגבלה ולפני כל דבר, כשאתם רואים בן אדם, אל תשפטו אותו. לפני המגבלה, אנחנו בני אדם, בדיוק כמוכם, ולא משנה מה. אם זה נכה, אם זה דיסלקט או אם... זה לא משנה מה. אפילו לפעמים אנשים שופטים על פי עדה או מראה חיצוני או סתם. לפני הכול, בן אדם זה בן אדם. וזה אומר שאל תחיו בחושך הזה שהוא פחות טוב מכם או שאולי צריך לעזור לו או ש... אפשר, אפשר הכול, אבל הכי

טוב שתדברו ותפנו ותהיו הכי ישירים שיש. כי המסר שלי, באמת, אותי לפעמים מעצבן איך תופסים אותנו, תופסים אותי קודם כול כעיוור ולא כבן אדם. אז זה לא. אוקיי? אז פשוט... תחשבו על זה, שלפני המגבלה - זה רק האדם. אני הייתי שמח שתקבלו אותי כמו שאני מקבל את עצמי. אנחנו מקבלים אותך עם הרבה הרבה חום ואהבה ואתה הקסמת את כולנו פה באולפן. עם הערכה עצומה. -עם הערכה עצומה, ואני הולך עם הרבה מסרים ממך ואני ממש ממש מודה לך שבאת, רפאל מור. תודה רבה לכם. -ממש. זה כבוד גדול עבורנו והחכמנו והשכלנו. אנחנו, את הדברים שאתה... את הדברים שאתה אמרת - אנחנו יודעים, אבל כששומעים את זה מאדם כמוך, אנחנו... זה מתחדד אצלנו יותר

ויותר, במיוחד בהקשר של פרשת השבוע. אז הנה, שוב תודה רבה שבאת. הרב מרדכי לוי, מה לך יש לספר לנו על הפרשה? ובכן, ראשית, אני גם רוצה... אני כולי מרוגש לשבת ליד רפאל היקר, ממש מרגש את כולנו. רואים מה זו עוצמה של אדם כמותו שממש מקסם על אף כך שהוא לא רואה, אבל ברוך השם, באמת, הוא מנצל את כל הכישורים שלו וזה קשור מאוד לפרשה שלנו גם ולמסר שכל אחד מאיתנו צריך לקחת מהפרשה הזאת. זה רייטינג, זה לא... סתם, לא... אבל... עם ישראל, עם ישראל היה בחשיכה גמורה. למעשה, במצרים זה חשיכה, זה לא משנה ראו, לא ראו, אבל זו חשיכה. לקחו את הילדים, הטביעו אותם ביאור, לקחו את התינוקות - שיקעו אותם בתוך הבניינים. איזו עבדות

קשה ונוראה, ימים ולילות. השפילו אותנו. ממש עבדות נוראה. עם ישראל כמעט והתייאש: מה קורה? איפה בורא עולם? זהו, אין... ממש היו על סף ייאוש. וגם 80 אחוז כבר לא האמינו שיצאו ממצרים. אז מה רואים פה? רואים פה שבכל חושך יש אור. בורא עולם אף פעם לא עוזב את עם ישראל. "בכל צרתם לו צר". "עימו אנוכי בצרה." ישנו פסוק שאומר: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". מה הפירוש? נספר על פי סיפור שהיה. היה בית כנסת אחד שהיה שם גבאי ותיק שממש החזיק בתבונה את כל נושא בית הכנסת ופעם בשנה, כבכל בית כנסת, בסעודת שמחת תורה, כל בית הכנסת מתאסף, עושים סעודה. ואז הגבאי היה קם על הכיסא ואומר: רבותיי, אני מודה לכל הציבור על כל

השנה. אני רוצה לומר לכם, עבודה מאוד קשה היא להיות גבאי. די, אין לי חשק. תפס את המפתחות, השליך אותם על השולחן, אמר: שמישהו אחר יהיה גבאי. די! נמאס לי! ואז כולם היו קמים: לא, אברהם, מה פתאום, מה יחליף אותך? אברהם, אתה כל כך מסור. חס ושלום, אין כמוך! תמשיך. תמשיך. הוא אמר: טוב, אתם כל כך לוחצים, אין ברירה. הרים את המפתחות, שם בכיס. שנה הבאה - אותו סיפור, הוא קם על הכיסא בסעודה: רבותיי, תודה רבה לכולם, באמת, שנה נפלאה הייתה, אבל די, נמאס לי, כמה אני יכול לקום מוקדם בבוקר, להיות אחראי על המפתחות? די, שמישהו אחר יהיה גבאי. זרק את זה על השולחן. ואז כולם אמרו לו... -אברהם... אברהם, אברהם... וככה חוזר

חלילה כל שנה. אחד מהמתפללים לא אהב את ההצגה הזאת. הוא אמר: מה ההצגה הזאת? אני אראה לו. השנה אני קם מוקדם בנץ, אני אשב צמוד לשולחן שהוא תמיד זורק את המפתחות. איך שהוא ישליך את המפתחות, אני הראשון שיזנק, אקח את המפתחות ואגיד לו: בסדר, אני רוצה להיות גבאי. הבן אדם כל הלילה לא נרדם. קם בבוקר מוקדם. אשתו התפעלה: מה קרה קם מוקדם? אמר לה: זו שמחת תורה מיוחדת. היום תהיה לי ממש שמחת תורה. והנה הגיע לבית הכנסת ראשון, התיישב שם על יד השולחן וחיכה לסעודת חתנים. והגבאי עומד על הכיסא. אברהם היקר שלנו, ושוב נואם את אותו נאום: תודה רבה לכולם, אבל ממש קשה, נמאס לי. השליך את המפתחות. איך שהוא השליך, אותו אחד

זינק על המפתחות, משך אותם, כמעט הוריד לגבאי את המכנסיים. מה הסתבר? שזה היה קשור עם חבל לגבאי. הגבאי לא יעזוב את המפתחות האלה. אומר, כתוב: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו." גם כשנראה שהקב"ה חס ושלום כאילו משליך את עם ישראל בגלות, בצרות, הוא לא עוזב אותנו, אנחנו קשורים אליו בחבל. הוא לא ייתן לאף יהודי ליפול. יפה מאוד. -וזה מה שקרה במצרים. אפילו שהיינו כמעט ב-מ"ט שערי טומאה, בורא עולם הציל אותנו, גאל אותנו, וזה מה שאנחנו פה עושים בהידברות. ברוך השם, ישנם יהודים שכל אחד מאיתנו יש לו יצר הרע, לפעמים נופל פה, נופל שם, לפעמים מאבדים את האמונה בבורא עולם, והתפקיד שלנו זה לאחוז חזק בחבל, וברוך השם, ממש

להציל המון יהודים. ואני רוצה רק סיפורון קטן, חוויה אישית, שדיברתם קודם על צרפת, הייתי עם הרב זמיר כהן שיחיה לפני זמן מה בסמינר בצרפת, בפריז. אנחנו, ברוך השם, כל כמה חודשים יוצאים לרחבי העולם לקרב יהודים. והנה באחת ההרצאות ישב שמה אדם בשורה הראשונה. הרב זמיר התחיל לדבר, ואני רואה: הבן אדם הזה לא רגוע, הוא לא רגוע. נבהלתי, חשבתי, אתה יודע, בפריז יש הרבה אנטישמיים, שלא חס ושלום איזה פיגוע. היה לא רגוע. אמרתי: שלא יעשה משהו. ואיך כתוב? "את אשר יגורתי בא לי." כשמפחדים ממשהו, חס ושלום זה עלול לקרות. רק הרב סיים את ההרצאה, הבן אדם קם וזינק לבמה. אמרתי: אוי ואבוי, מה קורה? איפה שומרים? מה קורה פה?

התקרב לרב זמיר, חיבק אותו אבל, והתחיל לנשק אותו, נישק אותו. אמרתי: הו, ברוך השם. אמרתי: טוב, תירגע, תעזוב אותו. הוא אומר: סליחה. אני מחכה לרב הזה כבר שנתיים לפגוש אותו. אמרתי לו: למה? מה קרה? הוא אומר: הוא הציל לי את החיים. הוא אומר: הוא נולד במשפחה בצרפת. אומנם יהודים, אבל איך אומרים? לא מזיעים על היהדות יותר מדי. כזה לייט, בקושי הוא זוכר את הבר מצווה שלו. מעולם לא הלך לבית הכנסת מאז ולאט לאט ככה הוא התפתח. הוא אומר: במקום עבודתו עבדה שם איזו מישהי צרפתייה, היה איתה איזו שנה-שנתיים. והנה יום אחד הוא נחשף, מישהו שלח לו הרצאה של הרב זמיר על הנושא, על העניין הזה של התבוללות, של כל מה שקורה,

לצערנו, בפרט גם בצרפת, בכל מקום בעולם. וזה בא עם תרגום בצרפתית. אגב, באתר הידברות יש לנו המון המון הרצאות כבר מתורגמות לכמה וכמה שפות, אם זה אנגלית, צרפתית, ספרדית ועוד שפות, שאנחנו עכשיו עובדים על זה, ברוך השם, שכל יהודי בעולם יוכל להבין את המסר. עכשיו, אומנם הוא דובר עברית, אבל אתה יודע, כשזה בשפת האם מתורגם זה הרבה יותר חודר. הוא אומר: שמע, הוא שינה לי, הוא עשה לי סדר בחיים. הוא אומר: הבנתי שזה לא בסדר. הוא אמר: למוחרת הוא הלך אליה, אמר לה: תקשיבי, או שתתגיירי ונתחתן כדת משה וישראל או שניפרד כי זה אסור לנו. הוא אומר שבאותו רגע היא התחילה לקלל אותו, את היהודים. בקיצור, הפרצוף האנטישמי שלה

התגלה. בורא עולם עזר והיא מעצמה עזבה אותו. הוא אומר: מאז הוא הלך לבית הכנסת, התחזק, ברוך השם. והכיר בחורה יהודייה, התחתן איתה והביא את התינוק שלו למוחרת, ביקש שהרב זמיר יברך אותו. אני הסתכלתי על הרב זמיר כשבירך אותו, היו לו דמעות בעיניים של שמחה שזכינו להציל עוד יהודי, כי החבל הזה של בורא עולם לא עוזב שום יהודי. -אני תמיד אומר שהידברות זה הבית היהודי הגדול בעולם. הרב אסוס, ככה לקראת סיום שאלה, אנחנו... אבל ממש ככה בקצרה, חמישים פעמים יציאת מצרים מוזכרת בתורה, והקב"ה מבקש בכל פעם לזכור את יציאת מצרים, לזכור את יציאת מצרים. אנחנו זוכרים, קודם כול. למה חמישים פעמים? למה לקב"ה כל כך חשובה יציאת

מצרים? טוב שביקשת את זה בקיצור, כי אפשר לדבר על זה שבוע שלם. אבל באמת בקיצור, בפרשה שלנו אנחנו רואים שעם ישראל יצא ממצרים לא סתם. הקב"ה מבקש מהם שתי מצוות: ברית מילה וקורבן פסח. ואחד תלוי בשני. אם אדם לא מל את עצמו, הוא לא יכול לאכול קורבן פסח. "וכל ערל לא יאכל בו." אם הוא ערל - לא יכול לאכול. במדרש כתוב שעם ישראל לא רצה למול. מה עכשיו ניתוח? מה, עכשיו הולכים לצאת ממצרים, גם ניתוח? לא רוצים. אומר הקב"ה: אז אין קורבן פסח, אז איך יוצאים ממצרים? אין ברית מילה ואין דם פסח, "בדמייך חיי." איך יוצאים ממצרים? אומר הקב"ה למשה רבנו: תעשה אתה קורבן פסח ואני אוריד ריח גן עדן וכולם יריחו את זה, יבקשו ממך

חתיכה, תן ביס, תן משהו. מה תגיד להם? אי אפשר, ברית מילה צריך. וכך היה. משה רבנו עושה קורבן פסח, הקב"ה מוריד את ריח גן עדן וכולם: משה רבנו, תן משהו, משהו לאכול. זה ריח מדהים. אי אפשר לעמוד בזה. אמר להם משה רבנו: ברית מילה. טוב, יאללה, ברית מילה. שווה. אז כולם עשו ברית מילה. נשים לב שזו מצווה שלא לשמה אפילו. ברית המילה הראשונה של עם ישראל ביציאת מצרים היא הייתה אפילו שלא לשמה. והקב"ה אומר להם: מצוין. הנה קורבן פסח. וכולם עושים קורבן פסח. אם נשים לב: ברית מילה שלא לשמה, קורבן פסח כי זה נורא נורא טעים והקב"ה אומר: אה, בדמייך חיי. צאו ממצרים. אילו מצוות נפלאות. מוסר ההשכל הזה של "אתם יצאתם מארץ

מצרים" צריך לחדור לנו כל היום לראש, כל היום. בן אדם לפעמים אומר לעצמו: מה? מה כבר עשיתי? אז הנחתי תפילין בבוקר חמש דקות? אדוני, ממצרים יצאו עם ברית מילה שלא לשמה. אתה יודע מה זה תפילין חמש דקות? איפה שאנחנו נלך, אפילו שאנחנו יוצאים למלחמה, הקב"ה אומר: תיזהרו. מפחדים, אתם מפחדים מאויבים - תזכור שיצאת ממצרים, ואם הקב"ה שמה אהב אתכם כל כך על מצוות כל כך פשוטות, כמה הקב"ה אוהב אותנו היום? חזק מאוד, יפה מאוד. הגענו לסיום של התוכנית. ככה זה כשנהנים. ברשותכם, אני רוצה עוד חידוש קטן ואיתו לסיים את התוכנית. אתם יודעים, כמו שכתוב בפרשה שלנו על מכת החושך "לא ראו איש את אחיו." מצאתי לזה הסבר של בעל

"חידושי הרי"ם," שאני רוצה לחלוק איתכם. שימו לב: החושך הגרוע ביותר שיש הוא כשאיש לא רוצה לראות את אחיו בשעת צערו ולהושיט לו יד לעזרה. במילים אחרות: כשכל אחד דואג לעצמו. כשאדם מתעלם מהצורך של חברו אז ודאי שהוא לא זז ממקומו, בדיוק כמו שהיה במכת חושך. הוא לא טורח להזיז את עצמו למען הזולת. וכמו שנאמר: "ולא קמו איש מתחתיו." כאלה היו המצרים, אבל אנחנו היהודים, יהודים בני יהודים לא כאלה. אנחנו תמיד עוזרים ותמיד מסייעים ותמיד "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק." אנחנו דיברנו על זה גם בתוכניות קודמות: כשאנחנו רואים יהודי שנופל זה כמו ספר תורה. זה פשוט לקחת אותו מהרצפה ולנשק ולחבק אותו. אז הלוואי שנזכה

תמיד להיות אכפתיים כלפי הסובבים אותנו, נותנים ומסייעים למען השני והכי חשוב - לעשות נחת רוח לקב"ה. והלוואי, כמו שאנחנו מתפללים בחגים, ונהיה טובים. זו התפילה שלנו. -אמן כן יהי רצון. אז אני רוצה לברך את כל החברים היקרים שלי פה. את הרב יעקב חמו, את הרב מרדכי לוי, את רפאל מור, את אלירן אלבז, את הרב אליהו אסוס, את הנגנים היקרים וכמובן את הרב אייל ישראל שטרנליב, שהיה איתנו, אני רוצה לברך את בת-אל היקרה שבאה מצפון הארץ ותמיד מקשטת לנו את שולחן השבת עם העוגות הטעימות ועם החלות שמיד נגיע אליהן, בעזרת השם. רשת "טיב", תודה רבה לכם על כל הפיצוחים, על כל עונג השבת הגדול שאתם עושים לנו. עם אלירן אלבז אני

מבקש לסיים את התוכנית הזאת. מה אנחנו שרים, אלירן? אני חושב אפרופו הכי מתאים זה "והיא שעמדה לאבותינו." "והיא שעמדה לאבותינו." תודה רבה שהייתם איתנו. שבוע הבא באותה שעה, באותו מקום. תודה רבה לכם. והיא שעמדה לאבותינו והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו עמד עלינו לכלותינו והיא שעמדה לאבותינו והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מצילנו מידם והקב"ה מצילנו מצילנו מידם יובל, תצטרף אליי? והיא שעמדה לאבותינו והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מצילנו מידם והקב"ה מצילנו מצילנו מידם שבת, שבת, שבת, שבת שלום