חטאי הראשונים - הרב אליהו עמר HD

שלום וברכה לכולם. את התכנית שלנו היום הייתי רוצה לייחד אותה דווקא לנושא שנקרא: 'חטאי ראשונים.' בתנ"ך מופיעה הרבה מאוד פעמים ביקורת על דמויות מסוימות בתנ"ך, אני אתן דוגמה, למשל על שלמה המלך, על דוד המלך. ותמיד, כשאנחנו רואים בפירושים המעמיקים יותר, כשפותחים את הדברים קצת יותר לעומק, מתברר שלא 'הכצעקתה.' "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה," "שלמה חטא", אינו אלא טועה. כתוב בתורה ששלמה המלך בסוף ימיו, נשיו הטו את לבבו כביכול לעבודה זרה, דווקא שלמה המלך בונה את בית המקדש? אז הגמרא במסכת שבת כבר מסבירה, שלא הכוונה חלילה, ששלמה המלך, אדם שהעפיל לכזו דרגה, לבנות את בית המקדש, אדם כזה עוד יכול ליפול בחטא

של עבודה זרה. אלא הכוונה היא שהנשים שלו, היו לו חלק מהנשים שבאו מעמים של הגויים, בשלב מסוים, הן כביכול עשו בתים לעבודה זרה, הוא לא מיחה בהן, בסוף ימיו הוא לא מיחה בהן. מזה שהוא לא מיחה בנשותיו, אז ממילא העוון נתפס על שמו, אז זה לא כזה, כמו שאומרים 'הכצעקתה.' ועוד כל מיני דמויות מסוימות בתנ"ך שמופיעות, כמו למשל הבנים של עלי הכהן הגדול, תחילת ספר שמואל א', שם חופני ופינחס, גם שם מדובר, התנ"ך מעביר עליהם ביקורת, ובפרשנות מעמיקה יותר של חז"ל, הם מסבירים שזו לא הכוונה לכזו ביקורת כמו שזה נשמע מלשון הפסוק, אלא, אם אנחנו מדקדקים יותר בדברי הפסוק, ומצליבים את זה עם לקט של פסוקים אחרים, אנחנו רואים

שמדובר כאן במשהו דק מן הדק, רק לפי דרגתם הרוחנית הגבוהה, הייתה פה כביכול איזושהי סוג של תביעה, והתנ"ך מתבטא בצורה חריפה יותר. אומר לכם, אדם לא כל כך מקצועי רואה את הדברים הללו, אומר: "תשמע, "איך אומרים? לוקחים את הדמויות הגדולות והיפות, וגם אם הייתה להן איזושהי מעידה, "אז מיד מסדרים את זה ככה ש'זה לא בדיוק מה שאתה מבין, זה ככה וזה ככה,' "מקטינים וממזערים את הדברים." זה נשמע כמו איזשהו סוג... אני אתבטא בביטוי טיפה חריף: 'סוג של טיוח,' או העצמת דמותו של המושל, דבר שהיה מקובל מאוד בעמים אחרים, שתמיד המלך, הוא היה 'צודק וחכם ואף פעם לא חולה', המצב הבריאותי שלו... עד היום, כל מיני ראשי ממשלות

למיניהם, המצב הבריאותי שלהם יחסית נקרא 'חסוי,' להבדיל, יש רודנים שהבטיחו שהם יחיו לעולם, כן? והם תמיד יהיו, ותמיד הסתירו מצבים מסוימים כדי להיראות נוצץ ויפה, ואתה פותח ואומר: "בוא'נה, אולי גם בתנ"ך עושים את הקטעים האלו"? אז תשמעו רבותיי, אני רוצה לייחד את ההרצאה הזו בדיוק לעניין הזה שנקרא 'חטאי ראשונים.' באמת, זה דבר חובה שכל פעם שאם כן התנ"ך מעביר ביקורת על איזושהי דמות מסוימת, אנחנו צריכים לדעת ולראות את הדברים. הייתי רוצה לפתוח באיזשהו סיפור קצר. הסיפור הזה התרחש לפני כמה מאות שנים, עם אדם, תלמיד חכם גדול מאוד, העונה לשם 'המהרשד"ם'. מי זה המהרשד"ם? זה ראשי תיבות, לא להיבהל, רבי שמואל די

מודינה. רבי שמואל די מודינה, העיר מודינה זו עיר באיטליה. רבי שמואל הוא אחד מהפוסקים הנכבדים שיש לנו בספרות התורנית הקיצור שלו, ראשי התיבות שמקצרים את השם, עם השם הפרטי וכביכול שם המשפחה, שם העיר, זה המהרשד"ם, רבי שמואל די מודינה, המהרשד"ם. חיבר ספר מפורסם: 'שאלות ותשובות למהרשד"ם.' הוא היה ביחסים טובים מאוד עם המלך, מלך איטליה באותה תקופה היה המלך עמנואל, והוא היה איתו בקשרים טובים מאוד, כמדומני, הראשון. והוא הזמין אותו. הזמין אותו אליו לארמון. המלך עמנואל, המלך האיטלקי היה חובב תנ"ך מושבע. מושבע, הוא אוהב תנ"ך, קורא תנ"ך. וכשהוא הגיע פעם אחת, באחד הדיונים התיאולוגיים שלהם, אז שאל המלך את

המהרשד"ם, את רבי שמואל, אמר לו: "תגיד לי, בוא'נה אתם היהודים... "אתם חבל על הזמן. "מה שאתם רוצים אתם מסדרים טוב, דוד המלך טוב אצלכם, שלמה, חופני ופינחס, ראובן לא חטא, "כולם צדיקים, כולם בסדר. "גם אם כתובה ביקורת, אתם יודעים להסביר את הדברים בצורה נפלאה". "להבדיל, "כשאנחנו לוקחים למשל דמויות אחרות בתנ"ך, כמו לדוגמה עשו, "אצלכם היהודים תמיד עשו זה 'עשו הרשע,' "למה עשו הרשע?" הוא אומר לו: "בוא אני אתן לך דוגמה למשל. "כתוב בתורה: 'ויבוא עשו מן השדה והוא עייף,' "עכשיו תסביר לי אתה בפרשנות חופשית, מה פירוש המשפט: 'ויבוא עשו מן השדה והוא עייף,' "אז אני אגיד לך כמו מה זה נשמע, "אדם חזר מיום עבודה

בשדה, כנראה היה איזה 'פאלח', עובד למחייתו, חקלאי, "אחרי שהוא עבד יום שלם, חרש, עדר, ניקש, סיקל וזרע, נטע, גזם, "אני יודע מה הוא עשה שם בשדה שלו? "חזר הביתה עייף. "יעקב היה בבית ובישל נזיד עדשים, ואז הגיע עשו מן השדה והוא עייף, "והוא ביקש מיעקב לאכול, ושמה כל העניין של מכירת הבכורה." מי שרוצה לקרוא את הדברים, יוכל לקרוא את זה בתחילת פרשת תולדות בספר בראשית. אבל כשאנחנו מסתכלים בפרשנות חז"ל, אנחנו רואים שחז"ל מפרשים את הפסוק הזה על פי המסורת, פירוש אחר לחלוטין. "ויבוא עשו מן השדה והוא עייף," ממה אתה עייף? ריבון העולמים... אז, "ויבוא עשו מן השדה והוא עייף," עייף בגלל שהוא עבד עבודה זרה, בגלל

שהוא רצח באותו יום בן-אדם והוא ברח הביתה, עייף מעבירות. "כתוב עייף", שואל המלך עמנואל את רבי שמואל: "איך אתם כבר מיד הלכתם, הכפשתם את דמותו של עשו"? במקביל, הוא אומר לו: "למשל, יש את עוג מלך הבשן", אז כשמתוארת המלחמה המפורסמת שאגב, גם מבחינה היסטורית היא מלחמה מתועדת, שבאו 4 מלכים מאזור המזרח הרחוק, ונלחמו עם 5 מלכים פה מקומיים באזור סדום, לפני שהעיר סדום נהפכה, והצליחו לנצח אותם. למרות שהם היו 5 כנגד 4, למרות שה-5 היו בטריטוריה שלהם, מכירים את התוואי הטופוגרפי של האזור, בכל אופן, המלכים הלא מקומיים הצליחו לנצח את המלכים המקומיים במיעוט על פני רוב. מלכים חזקים. ואחד הצליח לברוח שמה משדה

המערכה, "ויבוא הפליט ויאמר לאברהם כי נשבה לוט בן אחי אברהם," 'נשבה', סליחה ב-ה, מלשון שבי, שבן אח שלו, לוט לקחו אותו בשבי, אז אברהם אבינו מחלץ חושים, מהר יוצא, הצליח בסופו של דבר לעשות את מה ש-5 מלכים לא עשו, ולהביס את אותם המלכים שהגיעו לכאן, כמובן הכול בדרך נס, נס מוחלט וגמור. שבסוף המלחמה הזו, אברהם אבינו חושש שמכיוון שנעשתה כאן מלחמה לא טבעית, יכול להיות שהוא יצא 'נקי' מכל זכויותיו. היו לך הרבה זכויות, ועכשיו ניצלת אותן בשביל איזה נס, אז כל הזכויות התמעטו, הלכו לך על הנס. זה כמו שבן-אדם לפעמים צריך לנסוע במהירות לאיזשהו מקום, אז הוא נוסע מעבר למותר והאוטו מתאמץ, אדוני, זה לוקח דלק, הגעת

מהר, הגעת בזריזות אבל צרכת, בלאי גדול יותר, הכול. אז הוא אמר: "אולי בגלל שקרה לי כזה נס הזוי, ניכו לי מזכויותיי". אומר לו אלוקים: "לא ניכו לך מזכויותיך". מי זה הפליט? חז"ל מסבירים לנו שזה עוג מלך הבשן. תשמע, אתה יודע מה? בוא'נה, עשה באמת מעשה טוב. בא לאברהם אבינו, סיפר לו. לא, לא, לא, אומרים חז"ל, לא לרוץ, לא לפרגן מהר מדי, עוג מלך הבשן בא לספר לאברהם, כי הוא ידע שאברהם ילך להציל את לוט, והוא ידע שאין סיכוי שהוא ינצח, והעובדה שקרה בסופו של דבר נס, אבל זה נתון שהוא לא שקלל אותו, אז הוא אמר: "אברהם אבינו ימות במלחמה, ואני אתחתן עם שרה". זאת אומרת, כל הסיפורים האלו זה כדי שאברהם ימות, והוא ייקח

את שרה. אומר המלך עמנואל לרבי שמואל: "אתם לא חושבים שאתם הגזמתם? "הבן-אדם כבר עשה משהו טוב, בא, נתן, הביא מידע, עזב את שדה הקרב, ברח, "הוא יכול היה גם לא לדבר. "אתם הולכים מפרשים מיד, יש לו ראש כזה, רצה שהוא ילך, ימות, ייקח את אשתו, "מה קרה לכם אתם? "את הצדיקים שלכם אתם עושים אותם צדיקים, את הרשעים אתם עושים אותם יותר רשעים, "בוא'נה, איך אתם שמה מסתדרים עם התנ"ך"? ככה הוא שאל אותו, שאלה מעניינית. רבי שמואל עצם את העיניים כיוון שהתשובה שצריכה להיאמר יש לה משקל מאוד גדול, כולם מסביב, המלך, השרים, יש תכונה, זה אמצע הארוחה, פתאום עלה כזה ויכוח. אתה צריך להיות מאוד מאוד זהיר בלשון שלך, ובצורה מאוד

ברורה ומדויקת, להגיד את הדברים בצורה הנכונה. מה גם? שאתה מדבר לפני מלך. ולפני מלך צריך מאוד מאוד להשגיח שהמלך לא ייפגע. לא מזמן, לא מזמן במרוקו, מלך מרוקו שנחשב כאדם שאוהב יהודים, יש לו כבוד מאוד לדת וליהדות, יש לו שר אוצר יהודי, הכול נושק על פיו. שר האוצר הגיע לגיל 65, הודיע על פרישה, רוצה לפרוש, די, שירת בנאמנות, רוצה לפרוש רוצה לחיים הפרטיים שלו. שר האוצר הזה, רבותיי, הסתבך ויושב בכלא. למה? אני אגיד לכם למה. המלך קרא לו לשיחה, ואמר לו שהוא מבקש ממנו שהוא תרם אמנם הרבה שנים למדינה, אבל בכל אופן, הוא מבקש ממנו אם הוא יכול להמשיך לנהל כי צורת הניהול והמוח היהודי, זה דבר מיוחד, הוא לא יכול

לאבד בן-אדם כזה. אז הוא השיב ואמר לו, שהוא אמנם היה רוצה ללכת, אבל אם המלך מבקש, הכול בטל ומבוטל, אני מגיע לכבודו של המלך, אני ממשיך לשרת בנאמנה ולהיות כשר האוצר. רבותיי, זה סיפור של עכשיו. הוא לא הספיק להגיע הביתה, כבר הגיע אליו צו, שוטרים באו ועצרו אותו. הוא אמר להם: "אותי"? אמרו לו: "אתה עצור באשמת ביזיון המלך". הוא אמר להם: "כנראה אתם טועים. זו טעות זה לא אני." אמרו לו: "זה אתה". בקיצור, נעשה משפט, מה התברר? ברגע שהוא אמר: "אני רוצה ללכת הביתה, אבל אתה רוצה אחרת, אני מכבד אותך," אתה אומר למלך: "אני רוצה ללכת", האם יש לך רצון כאשר מלך מציג רצון כנגד? זה ביזיון של מלכות. זה משהו עכשווי,

רבותיי, זה לא סיפור מלפני 2,000 שנה. עכשיו, פה בעולם שאנחנו מכירים. מלך לא מבזים. אז רבי שמואל היה מאוד מאוד רגיש, הוא אמר: "כל תשובה פה שצריכה להיענות, צריכה להיות מאוד מדויקת. "אם אני מצד אחד, חלילה אפגע במלך, או מן הצד השני אני אתחיל להתווכח איתו... "זה לא מתאים גם להתווכח, "זו צריכה להיות תשובה חדה, ברורה, מוחשית שאין יכולת לזוז איתה". אז מה אפשר לעשות? פתח את העיניים ובדיוק זה היה הזמן שהביאו בין מנה ראשונה לשנייה, הגישו לכולם לשטוף את הידיים, למלך הייתה טבעת, הוא הוריד אותה, הניח על השולחן, שטף את הידיים, רבי שמואל שם לב שהוא הניח את הטבעת, הופ, 'החליק', הכניס אותה לכיס. המלך מסיים

לאכול, פתאום: "איפה הטבעת? "תנעלו את הדלת, קודם כל נועלים פה את הדלת. "כל המלצרים ליד הקיר". ואז מתחילה חקירה. "תוציאו את הטבעת". -"לא נגענו". "תוציאו את הטבעת! תוציאו את כל הכיסים". הוציאו, הורידו את הכיסים, הוציאו... כלום, אין טבעת. "אדוננו המלך"... הוא אמר להם: "אתם גנבים בני גנבים אתם, "אני מכיר אתכם, אם לא תדברו אתם תקבלו פה הצלפות של... "תביאו את השוט"! הביאו שוט, התחילו ככה באוויר לנופף איתו. אלה החווירו, אבל מאיפה יוציאו טבעת? "לא לקחנו"! נשבעים בכל הקדוש, היקר, נופלים על הברכיים, בוכים: "לא לקחנו"! בשלב הזה, לפני שזה מגיע לנקודת האל-חזור, קם רבי שמואל, נותן למלך את הטבעת, אומר לו:

"קח". המלך מסתכל, לוקח את הטבעת, שם על היד, אומר לו: "תגיד לי, מי הביא לך את זה"? הוא אומר לו: "לא, לא, אף אחד לא הביא לי, זה לקחתי, גנבתי את זה מהשולחן". הוא אומר לו: "רבי שמואל, מספיק עם המשחקים, מי הביא לך את הטבעת, קדימה! "איזה מלצר דחף לך ואמר לך: 'תחזיר למלך'? למה הם מפחדים, אלה גנבים בני גנבים"! אמר לו: "אדוני המלך, אף אחד לא גנב, אני גנבתי. אני לקחתי את הטבעת". הוא אומר לו: "אתה מוכן להפסיק ולומר לי מי נתן לך את הטבעת? "אתה לא גנב, מי נתן לך את הטבעת להחזיר לי"? אומר לו רבי שמואל: "כבוד המלך, אתה ענית עכשיו את התשובה". "עכשיו אתה השבת על התשובה ששאלת על שאלת התנ"ך". הוא לא הבין מה

קורה, מה הקשר? אומר לו: "אני אסביר לך. "שים לב טוב. "הם נשבעים לך שהם לא גנבו, אתה לא מוכן להאמין למילה אחת שהם אומרים. "אני מגיש לך את הגניבה, אומר לך שאני גנב, אתה לא מוכן לקבל את הטענה שאני גנבתי. "אתה בטוח שמישהו הביא לי כדי שאני אחזיר לך. מה נשתנה? "הרי מבחינת המעשה, אני כביכול מציג בפניך מעשה שלילי, והם מציגים בפניך מעשה חיובי. "בכל אופן, אתה לא מוכן לקבל את הטענה שלי, "ואתה מאמין שהם אלו שגנבו, ורק מעבירים דרכי את הטבעת. אתה יודע למה, אדוני המלך? "מכיוון שאתה מכיר אותי לא מהיום, אתה מכיר את המכלול שלי, "ואתה יודע שאירוע כזה לא מתאים לי, אני לא גנב. "אני אדם ישר ונאמן, אתה מכיר אותי לא

מהיום, ב-1,001 סיטואציות אחרות. "לכן כרגע גם אם מתרחשת סיטואציה של גניבה מול עיניך, אתה בטוח שאני לא אשם בדבר, "אני לא קשור לסיפור הזה, כנראה מישהו משתמש דרכי רוצה להעביר. "הם, אתה מכיר אותם, אתה כמה פעמים הם גנבו, "אתה יודע כמה פעמים הם לוקחים הביתה, "אתה יודע כמה פעמים תפסו אותם על כל מיני שקרים, רמאויות ודברים, "לכן, גם עכשיו כשהם טוענים שהכול בסדר, אתה מכיר את המכלול". אמר לו: "תשמע טוב. אנחנו יודעים את המכלול של הדמויות בתנ"ך. "כשאתה מביא דמות כמו דוד המלך, אדם שחיבר את ספר התהילים, "אדם שרגליו היו בארץ, אבל ראשו היה מגיע לשמים, "אדם צדיק שמלך המשיח עתיד להיות משיח בן דוד, "אדם שעד היום

אם יש למישהו צרה, פותח את ספר התהילים ומתפלל, ספרו של דוד המלך. "לא רק יהודים, גם גויים". לפני מלחמת המפרץ השנייה, הנשיא בוש ישב וקרא לפני כל החיילים שיוצאים לחזית, באזור חצי האי ערב, קרא לפניהם את המזמור בספר תהילים: 'ה' רועי לא אחסר.' גם הגויים יודעים שיש עוצמה לספר התהילים. "האם נראה לך שדמות כזו כמו דוד המלך תבצע איזושהי עבירה? "אבל כתוב? זה כמו שאני מגיש בפניך את הטבעת ואומר: 'גנבתי'. "ואתה מיד אומר: 'זה לא הכוונה גנבתי, אלא זה מישהו גנב, והעביר את זה דרכך,' "אתה כבר מיד מתחיל להסביר. "אבל האמת היא באמת שאתה יודע שאני לא גנבתי. אותו דבר גם התנ"ך יודע. "חז"ל יודעים, וזו המסורת שיש לנו

שדוד המלך לא חטא, כי דוד המלך אדם קדוש וענק. "אבל כתוב, 'חטא', אז בוא תתחיל לבדוק את הפסוקים ותראה בדיוק מה היה. "ואז מתברר לך שלא היה ולא נברא, לפחות לא מה שמייחסים אליו. "מדקדוק מעמיק בפסוקים". וזה באמת המקום, אני רוצה להציע לצופים שלנו בהידברות, שהם יכולים ללכת לפתוח באתר הידברות, יש הרצאה שנקראת: 'דוד המלך ובת-שבע,' ושמה לשמוע בדיוק, אנחנו עוברים שם פסוק פסוק, מנתחים את כל האירוע, לפי איך שהוא מתועד בתנ"ך, לא לפי איך שהגננת רינה סיפרה בגן. אלא לפי התיעוד שלו בתנ"ך, מילה אחרי מילה, אתה פתאום מקבל תמונה שונה לחלוטין. אותו דבר שלמה המלך, אדם שבנה את בית המקדש, אדם שהוריד שכינה לעולם, אדם שיש

לו לשון של שלמות, אדם כזה, גם אם מופיע בתנ"ך שנשיו הטו את לבבו, אתה מיד תחפש למה הכוונה, ואתה מבין שהדברים הללו לא היו יכולים להיות כפשוטם. וזה גם במאמר מוסגר, פה המקום לבוא ולומר, ששלמה המלך, כתוב שנשא 1,000 נשים, 300 נשים ו-700 פילגשים מה הרעיון שהסתתר מאחורי העניין הזה? אם אתם שמים לב, אף אחת מנשותיו לא הייתה מבנות ישראל, אלא כולן היו מעמים מסביב. מה הרעיון לקחת מכל אומה ואומה אישה אחת למלכה? אלא התשובה היא, שלמה המלך היה מלשון שלמות. שלמה המלך חפץ בתפקיד שלו, לבצע בניית בית המקדש, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו." למעשה להיות המשיח, להגיע לתיקון השלם. לא הוא יחליט שהוא המשיח, אלא על ידי בורא

עולם. תפקידו של המשיח, כך אנחנו אומרים מדי יום בתפילה: "לתקן עולם במלכות שדי," "יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך, תישבע כל לשון," כל העולם כולו ידע שאין עוד מלבדו. שלמה המלך אומר: "אני כבר נמצא במקום שאני במרחק נגיעה מחזון אחרית הימים, "מה שנותר לי זה שבכל הגויים כולם ידעו שה' הוא האלוקים". מכל העולם היו מגיעים לראות את שלמה המלך ואת חכמתו, את העיר היפה שהוא בנה, את בית המקדש שהוא עשה. שלמה המלך לקח נשים מכל העולם, בנות מלכים כמובן, מכל המלכים שהיו באזור ובכלל, על מנת לכופף את כולם בקשרי חיתון, כדי שייווצר פה מצב שכל העולם כולו, יכירו וידעו כל יושבי תבל. בסופו של דבר, כנראה שזה היה

מוקדם מדי, וזה לא הצליח. בקטע המעשי זה לא עבד, והתנ"ך מציג את זה שנשיו הטו את לבבו. האם באמת שלמה המלך בסופו של דבר, במקום לכופף את כל העמים, הוא זה שנסחף אחריהם? אז מדקדוק מעמיק ביותר, אתה מגלה לעצמך שזה ממש לא היה ככה. אלא כמו שאנחנו ציינו, נשיו חזרו לצור מחצבתן כביכול, והוא בסוף ימיו לא מיחה בהן. כיוון שהוא לא מיחה, הוא כבר קיבל על עצמו את האחריות. כשהעובד שלך עושה טעות, אתה המנהל אחראי על הטעות של העובד, אם אתה מנהל שיש בו אחריות. אם אתה מנהיג עם אחריות אתה גם יודע לשים את המפתחות ולהגיד: "אני התפטרתי. "למה? כי היה פה כשל במערכת". אז שלמה המלך כביכול נתפס על נשותיו, מכיוון שהן היו נשותיו,

וכביכול יש לו עליהן אחריות כבעל. אז רואים מפה שבדקדוק מעמיק זה שונה. במקביל, כשאנחנו מגיעים לדמות של עשו, אתה רואה את התיעוד של המעשים שלו ושל הדברים שלו, פתאום אומרים לך שהוא חזר עייף. למה עייף למה? כי ישב ולמד כל הלילה? או שהוא "עבד" בלילות בעבודה של נטילת ידיים, כמו שאומרים, לדעת מה לקחת, מאיפה לקחת. אז אתה מברר ומגלה שהוא בא אחרי רצח. והוא ברח הביתה כדי שלא יתפסו אותו, כי רדפו אחריו. אז הוא הגיע לאוהל והוא נכנס, ובדיוק יעקב היה, והוא רצה גם לאכול. אתה מבין את כל המערכת, כי אתה מכיר אותו במכלול. אותו דבר עוג מלך הבשן, הרי אנחנו יודעים את השנאה שלו לעם היהודי, אנחנו יודעים שבסופו של דבר משה

רבנו נלחם איתו והרג אותו, אבל הוא רצה להשמיד את עם ישראל. פתאום מאוד מעניין אותו אברהם אבינו? פתאום הוא עושה מעשים מעל ומעבר כדי להגיע לראות... אומר לו רבי שמואל: "תדע לך, כשאתה מתבונן בדבר ואתה רואה, אתה מבין מיד במי מדובר". אתה לוקח את המכלול. לא מסתכלים לעולם על דבר נקודתי. כל פעם שיגיע אירוע נקודתי בתנ"ך, אנחנו מסתכלים על המכלול. אני אתן לכם דוגמה אחת ואחרונה לסיום. הרבה פעמים כתוב, לפחות בפסוקים במסע של עם ישראל במדבר, כתוב שהם היו עם קשה-עורף, והם התלוננו והם כולם מתו, אף אחד לא נכנס לארץ ישראל, רק הדור השני, אלה שהיו מתחת לגיל 20, נכנסו. עולה איזשהו תיאור של עם קשה, עם שכל הזמן עשה

צרות למשה רבנו, וכמו שאומרים, לא רוו מהם נחת. אבל מתיעוד פנימי יותר, אנחנו יודעים שהדור הזה נקרא: 'דור דעה.' 'דעה' זו למעשה המילה 'דעת,' 'דעת' מבחינת תורת הקבלה זו מילת קוד לרמת רוחנית מאוד גבוהה, לשלושת הספירות העליונות על פי תורת הקבלה: חכמה, בינה ודעת. זה למעשה מסמל, דור דעה זה דור מאוד מאוד גבוה, זה דור שזכה לקבל תורה. אבל בכל אופן התנ"ך עושה על זה ביקורת. אז אני אעשה איתכם דקה אחת, אתם תתפסו את הצורה של הרזולוציה איך מסתכלים על האירועים. בואו נעשה חשבון. עם ישראל היו כמה זמן במדבר? 40 שנה. כמה חודשים זה? 40 כפול 12? 480 חודשים. כמה ימים זה היה במדבר? היו כמעט 170,000 יום, זה 169,900

ומשהו, כמעט 170,000 ימים הם היו במדבר, נכון? ארבע-מאות שמונים כפול 354 ימים, שזה שנת לבנה, כמעט אנחנו מקבלים 170,000 ימים שהם היו. מאה שבעים אלף יום, אמרו לי, עם ישראל כמה מנה באותה תקופה אנשים? אנחנו יודעים שמגיל 20 עד גיל 60 היו למעלה מחצי מיליון, 600,000, תכפילו את זה בנשים שלהם, תכפילו עם הזקנים, תוסיפו גם את הילדים, בהשערות גסות, כמו שאומרים, אנחנו מדברים על מינימום 3 מיליון בני אדם שהיו במדבר. כמה עבירות יכולים לייצר 3 מיליון אנשים לפרק זמן של 170,000 ימים? הסתברותית, כמה נראה לכם? עבירה אחת ליום? נו מה? הוא בן-אדם. לא יוצא לנו למעוד פעם אחת ליום? אנחנו נגיע לסכום אסטרונומי של עבירות.

אתם יודעים כמה עבירות היו לעם ישראל במדבר? כל עם ישראל, 40 שנה במדבר, כמה עבירות הם עשו? אז זה כתוב בתורה כמה פעמים. "וינסו אותי עשר פעמים". עשרה ניסיונות ניסו אבותינו את הקב"ה במדבר. זהו. ב'רקורד' שלהם, ב'רזומה' כמו שאומרים, שלהם, נרשמו רק 10 עבירות, לא יותר מזה. זה לא להאמין. עם כזה, ואתה קורא להם עם קשה-עורף, והתנ"ך מעביר עליהם ביקורת, התשובה היא כן. כי ברגע שאתה נמצא במקום גבוה מאוד, אז גם כל 'פיפס' מסתכלים עליו בצורה עוצמתית יותר. כשאדם מסתובב עם חולצה לבנה, כתם קטן זה דבר בולט. אבל אם זה למשל בגד שחור, כתם קטן לא שמים לב אליו. כי בדבר שחור לא בולטת הנקודה המלוכלכת כביכול, אבל בבגד לבן,

כל פסיק כבר אתה רואה אותו. כשהנשמה היא לבנה והכול הוא 'פיקס', אז יש נקודה אחת קטנה. אם אנחנו מתחילים להסתכל על הדבר הזה בצורה הזו, התפיסה שלנו לכל המערכת של התנ"ך, מקבלת מימד שונה. ואני אסיים במשפט, זו גמרא שמופיעה במסכת סנהדרין, בסוף מסכת סנהדרין, שאחת מהדמויות הגדולות ביותר בעם ישראל, רב אשי, שמחבר את התלמוד הבבלי, ליקט, קיבץ, ערך וסידר אותו. רב אשי אמר לתלמידים שמחר הם הולכים לדבר על אחת הדמויות השליליות בתנ"ך, הוא הולך להעביר עליו שיעור, והדמות הזו נקראת: 'מנשה.' מנשה מלך ישראל, כתובה עליו ביקורת קשה מאוד בתנ"ך בצורה שבה הוא עשה, עבד עבודה זרה וכו.' באותו לילה הופיע לו מנשה בחלום. אמר לו:

"תגיד לי, אני חבר שלך או חבר של אבא שלך? "יש לנו איזשהו מכנה משותף בינינו שאתה אומר: 'מחר נדבר במנשה חברנו?' "אם אתה חושב שאני חבר שלך, אני רוצה לשאול אותך שאלה הלכתית, תענה לי. "כשלוקחים את הלחם ביום השבת, ובוצעים ממנו אחרי 'המוציא לחם מן הארץ,' "מאיפה בוצעים? ימין, שמאל, למעלה, למטה, באמצע? מאיפה בדיוק חותכים"? חשב. אמר לו: "אני לא יודע". אמר לו: "בוא אני אלמד אותך. מאיפה שהלחם קורם, מקרים, איפה שהוא נראה טוב, "כשאתה ברכת, תיקח את החלק המשובח יותר. "אז אתה רואה? אל תקרא לי חבר שלך". אומר לו: "תשמע, בוא'נה, אתה תלמיד חכם, אלו דברים שאני לא יודע. "אז תגיד לי, איך אתה עבדת עבודה זרה"? אז הוא

אומר לו: "בחיים שלך אל תשפוט בן אדם, אם אתה לא היית בסיטואציה שלו. "אם היית במקום שלו היית יכול לשפוט אותו. "ברגע שאתה לא שם, אל תשפוט, כי אם אתה היית בדור שלי שהיה יצר הרע לעבוד לעבודה זרה, "אתה היית מרים את השוליים של הגלימה שלך ורץ, לא הולך, אני הלכתי לפחות את היית רץ. "אז אל תגיד, מנשה חברנו". למחרת בשיעור, כאשר הוא דיבר על מנשה, הוא נתן לו באותות ותואר של כבוד. כי גם אם התנ"ך העביר עליו ביקורת, ודאי לא מדובר על אנשים כערכנו, בטח שלא בדור שפל ונמוך כמו שלנו. אז כל פעם שאנחנו נגיע לתנ"ך ונפתח את הדמויות, קודם כול נסתכל עליהן כמכלול. האם מדובר כאן בדמות חיובית או בדמות שלילית? אם מדובר

בדמות חיובית, כנראה שגם אם הוא עובר ביקורת, והיא ביקורת לפעמים קשה, כנראה שבגלל הרמה הגבוהה שלו, אז הוא ספג ביקורת שהיא קשה על פסיק אחד קטן. להבדיל, אם אתם רואים אצל הרשעים פתאום תשבחות, תבדקו טוב. יתברר לכם להפתעתכם, בבירור מעמיק יותר, שכנראה, גם הפעם כמו כל הפעמים הם לא שינו מהרגלם ונשארו על אותו הדבר. אז זהו, מה נותר לי לאחל לנו? שבאמת נזכה להסתכל בתנ"ך בצורה נכונה, בצורה טובה. המאור שבתנ"ך, המאור הזה, בסופו של דבר, מקדש את האדם. הלימוד של התנ"ך, מעמיק לא שטחי, לפתוח את הדברים, לראות אותם, להסתכל, לראות את המקורות, מקדש ומרומם את הנפש. זהו, שמחתי לחלוק איתכם. ובע"ה שיהיה לנו הרבה הצלחה,

הרבה שפע, תיהנו, תשמחו בספר שיש לנו, ספר התנ"ך, ספר הספרים, נראה אותו בצורה מעמיקה יותר. בהצלחה. עריכת כתוביות: סתיו חן