"בער בי להבין מה זה מוות": ד"ר עינת קאופמן על הטיפול בנפגעי טראומה

ופתאום אני מבינה שגם ג'ולי שאיש מקסים במצוקה שם עם הילדים שלו והם לבד ואנחנו מתחילים תחקר את הילדים ואנחנו מבינים שאמא שחובה מתה על הרצפה וזה מה שהם רואים מהחריץ של הדלת ומספרים שאבא החזיק את אבי גאל והוא נורא וכנראה שגם אבי גאל אננה כי הא הייתה בידיים שלו הגעתי לכאן כדי לראיין את דוקור אנת קופמן על הסיפור שלה כפסיכולוגית ודוקטור בחוסן ופתאום מצאתי את עצמי באמצע קריאה של איחוד הצלה הולכת להציל בן אדם כאן בביטוח לאומי שלא מרגיש טוב אנחנו כבר נדבר א איך את מרגישה אחרי שאת יורדת מקריאה כזאת וככה היית דמות הזה אפילו פסיכולוגי כן הכל ה היית הדמות המרגיעה הדמות שבאה עם החיוך היפה והעיניים היפות וא

איך את מרגישה זה מעניין זה נורא עצוב לפגוש אנשים במצב כל כך קשה באים לביטוח לאומי טקים וקורסים ורגשי זה לא דבר פשוט כן את מיד קולטת את ההבדל בין אם זה פיזי א או נפשי או התקף חרדה או תסמינים אחרים אבל אבל לא לוקחים סיכון בודקים אותם כאילו זה הדבר האמיתי לא לוקחת שום ס איפשר ד נכון אני מבינה יאללה יאללה ממשיך כן אינת כמה פעמים ביום יכולות להיות קריאות כאלה וואי זה תלוי זה תלוי יכול להיות כמה בשעה יכול להיות א יותר שקט זה נורא תלוי השעה ביום בדרך כלל באיזה שעה אטובוס יותרים התקופות א המוס יותר בלילה בערב אהה יש יותר קריאות כן כי בשעות האלה אנשים מעדיפים ללכת לקופת חולים או או להסתדר לבד אבל

עדיין יש קריות שות האלה את יודעת אצלנו הקריאות האלה הם רק ביום את יודעת למה למה כי להוריד אנשים עמליה לחלץ אנשים את יכולה רק תווח של שעה שתי שלש לפני החשכה אז אני את הקריאות האלה שאת עושה אני גם עושה אני עולה למעלה אבל אני עולה באמבולנס מעופף ממסוק אז בוא נפה לעשות את זה גם יאללה תעזרי לי שאני לא אהייה לבד בואי נהייה ביחד בזה ג נעשה צוות בנות נעשה צבות בנ את יודעת אם מדובר בבחור שלא מרגיש טוב מחלת גבאים מאבד זה א אז חזקי בדרך כלל עולה א אזה בחורה שאני יודעת שהא צריכה את החיבוק שלי ואת ה את יודעת את ה כדי לשים את הראש על הכתף אז אני אז אני עולה למעלה ור אבל את דת תירים מושלגים הנוף נורא שונה

מריש ציון ואין לי סט אין לי סט חילוץ בהצלה בעמליה באת אני צריכה לארגן אנחנו נתן לך סט חילוץ תודה א זהו מגיע ליני חושבת ברור נעשה לך טקסט קבלת סט היום גור העניין בוא אני אביא לך יד אוקיי את יודעת אני כזה נסעתי איתך מקודם ב באמבולנס והקריאה וזה ופתאום אמרתי לעצמי היא דוקטור היא היא היא אתה יודעת פסיכולוגית מבוקשת אני שמעתי עליך כל כך הרבה ו ופתאום כזה את קצת כאילו כאילו שמה את עצמך בקופסה קצת יותר קטנה ככה אנשים יכולים לראות את זה חובשת את יודעת חובשת מן המניין של איחוד הצלב ו מה הסיפור הזה של ה יש לך פה קליניקה מטופלים שנכנסים ויוצאים כל הזמן ו מה הסיפור הזה של ה של הצלת חיים הזה הפיזית ה

לבדוק אם בן אדם יש לו התקף חרדה או כאבים בחזה ו הרזולוציות הקטנות האלה א אבא שלי נפטר במפתיע לפני 12 וחצי שנים מדום לב הוא היה איש מאוד מפורסם בטלוויזיה במי צלם מה השם שלו מיכאל קאופמן א יש לו יום זהה שברוך השמ בחיים והוא צילם את ערב חדש בחינוכית ובסוף הצילום הוא היה בדרך לאופנוע כ הוא היה גבר כולי א הוא פתאום מתמוטט ווא ויש לנו כזה צילום במסדרון שם של הטלוויזיה החינוכית שכבר אינה מאז אבל שב-3 שניות הוא כבר היה איננו וחבר טוב שלו דן מרגלית שעבדו שנים ביחד הוא היה מאחוריו ו הוא לא הספיק אפילו לעזור 23 שניות זה כלום כלום זה שום דבר מהרגע שבן אדם חי ולא קיים וזה טלטל אותי המחשבה הזאת שיומיים

שלושה לפני כן הוא הכין לנו פנקייקים בבית והבנות היו קטנות וצחקנו ופתאום הוא הננו שום דבר לא יכל לסמל את ה את ה שום דבר זה דום לב דום לב מישהו עושה ש דאון פתאום ואז פתאום בוער בך ופתאום באר בי המקום להבין מה זה מוות איך מטפלים בזה העיניים הסקרנית שלי מה זה הדבר הזה א איך איך מתמודדים עם זה כי לא היה לי מושג איך מתמודדים עם זה ואז התחלתי לעבוד בתוך התחום הלכתי רדק הקמתי בארץ שלושה מרכזים למשפחות נפגעות רצח דרך מכרז מויצו מטעם המדינה זה היה מכרז משנה חיים מאוד מאוד מרגש מאוד מעצים א ואז הגעתי בהארדקור הבננות היו קטנות היו קמות בבוקר אמא שמעתי שיש שתי רציחות יש לך עבודה היום אמא שמעתי שיש ככה ו

אפרופו נזקים שעושים לילדים על העבודה של אמא א והבנות תמיד היו איתי הם הלכו איתי לכל מקום וכל מקום שעשיתי הם תמיד היו הם עד היום הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי זרת לא היה לך איזה פחד שאולי את חוספת אותם למקומות אזה החים הח זה החיים גם שעבדתי בשיקום נאורולוג וקרן שלי הייתה בת שנתיים היא הייתה בא איתי ועובדת איתי עם ילדים בני שנתי תים עם פגיעות מאוד קשות ולית הייתי בכל מקום מן הסתם יודעת למה כי זה המון א הרי אנחנו דמויות המודל שלהם ברגע שאנחנו מסתכלים זה כמו שכל כך הרבה שואלים אותי את לא פוחדת שהילדים שלך יחשפו לי למאות לאנשים לא כי אם אני מסתכלת על אנשים האלה ן כבני אדם גם הם הסתכלו עליהם ככה נכון

זה גם חלק מהחינוך בעצם לכבד אותם ולהגיד להם שזה חלק מהחיים כון נכון אז אז הם היו איתי שם ובקיצור שאבא שלי נפטר אמרתי מה זה ואז התחלתי לעבוד בתחום הזה ו בעצם מה עשית עד אז עבדתי בשיקום נורווגי של פגים א בצד קדימה עבדתי בארץ עבדתי בחול הייתי נוסעת ככה לחול לפרוייקטים קצרים גיחות של חודש מקימה מרכז חוזרת לארץ בצורה לבנית ובארץ עבדתי גם כן הרבה שנים א תמיד משהו טיפולי א ואז התחלתי לעבוד בתחום הזה ואחר כך התחלתי ללוות את שירות בתי הסור הייתי יועצת חיצונית בעקבות אסון הכרמל א ליוויתי שם את אחת המנהלות האגפים של ה של אגף הרווחה אישה מדהימה מרב א ואת כל עובדות הסוציאליות ורצתי בכל הארץ ממתקן למתקן

אפרופו פחד שאיין ו ובמסגרת הדוקטורט ככה אחת המרצות אמרה לי את נראית לי אחת שיכולה לטוס למשלחות אמרתי לה מה יש דבר כזה איך מגיעים לזה איך לא הייתי שם עד היום ואז היית מצות לנפל זהו שאלתי אותך איך לא היית אצלנו אחרי רעידת אדמה אין יותר טראומה מזה הייתי בדרך לנפל ושבוע לפני הטיסה לנפל אני רואה את הכרטיס טיסה הכינו אותי כבר לנפל כבר אמרתי לכולם שאני עושת לשם ופתאום אני רואה כתוב מונרוביה ואני אומרת מונרוביה מה זה בגוגל מונרוביה אין לי מושג אפילו איפה זה איזה כפר נידח בדרום נפל לי כן אבל זה לא נשמע לי נפל ואז בדקתי שוב אזה ליבריה באפריקה ואמרתי אוקיי אבולה ואז הגעתי לשם א ומשם התחלתי לזוז ממשלחת

למשלחת א אחרי שלוש שנים בערך התקשרו אליי עם איחוד הצלה בדיוק הקימו את היחידה ל לסיוע נפשי במצבי חירום יחידה של אנשי טיפול חוסה ואז הם התקשרו אליי ואמרו לי את עושה חייל בחול תתחילי לעזור בארץ אמרתי ברור ברור מנ בתך קודמים נכון א ואז באמת התחלתי להיות כאן ואז אמרתי רגע אני חייבת להיות חובשת אני חייבת לדעת לציל חיים אני לא רוצה שיהיה מישהו שיקרוס לידי ואני לא יודעת הך לעזור לו כי לא היה אף אחד שעזר לאבא שלי באותו יום כל הזמן תראי איך הסיפור של אבא שלך מניע כל הזמן את ה הגלגלים האלה של הרצון ושל התמוה ושל ה ואז חזרתי הביתה ולין היייתה בסוף השירות הצבאי שלה ו אומרת לני באה גם ואז דיברתי עם אחותי

ואז אחותי אומרת יש לי אחות אחת ואז היא אומרת טוב אני באה גם ושלו שתנו נכנסנו לקורס חופשים למדנו ביחד וזה היה מאוד מרגש אה עם ליני יצאתי אחר כך למשלחת כמו שסיפרתי ונסענו לארצות הברית כמה פעמים א ואחותי נהייתה יותר מורעלת ממני והיום היא נהגת אמבולנס א וואו והיא עשתה סבה מעריכת דין לאחיות והיא באמת שמה אותי בכיס הקטן מבחינת הרפואה אבל לפעמים נורא כיף אנחנו עושות משמרות ביחד שלושתינו ועוצרות לשתות קפה אצל אמא שלי בזמן בין ההקפצות ואז ממשיכות להיות ביחד אז א כן זה מרגש ומאז אני במשפחת איחוד הצלה שזה משפחה לכל דבר ועניין עכשיו את יודעת כשמדברים על על החוסן אי אפשר שלא להתייחס לאירועי השביעי

באוקטובר ובכלל זה לא זה לא שביעי באוקטובר זה בעצם אנחנו כבר כמה חודשים בתוך המלחמה קשה הזו והנוראה הזאת נכון ומאבדים הרבה אחים ואחיות ו ובאמת אני מניחה שגם נדרשת לזה זאת אומרת למעשה בחמישה חודשים האלה כל הזמן גם סביב ה יש לנו חטופים ויש לנו את כל כ הרבה מעגלים של של פצועים חטופים ומשפחות א ש אני נראת מה זה בילבורד של ה של המלחמה אוקיי אני יכולה אני ראיתי את ה את הצהוב את ה כן את הסמל של החטופים כן אבל זה סמל מיוחד כי בעצם מטופלת שלי שיש לה היום ברוך השם יש לה רק שלושה בני משפחה חטופים בהתחלה הםם היו תש מכירה את המשפחה כן אז היא הביאה לי את זה כי הם הדפיסו את זה בבית וה הביא ככה במתנה ארבעה א

לבנות שלי לבן זוג שלי ולי ואת זה הבן זוג שלי הביא לי כחלק ללוחמים באעזה ואת זה שזה מדהים את זה ואת זה השרשרת הכחולה הזאתי קיבלתי אותם אתמול ממטופלת אחרת שלי מניר עוז שהא אמרה לי הרגשתי לא כל כך טוב אתמול והיא אומרת לי חכי רגע אני כבר חוזרת ואז הי הביאה לי את היא אמרת לי זה בצבע של העיניים שלך ואני הכנתי את זה במלון אז שפ ו וזה כל כך מרגש הסיטואציה הזאת שאני באה לעזור ופתאום מפנקים אותי ונותנים לי מתנה זה כאילו לא הגיוני אבל א תראי גם כמה את משמעותית להם את יושבת שם במלון ודעת על כל המטלטלים ואין אבל היא חושבת על לעשות לינה את המטפלת שלה לשרשרת זה מדהים את הדבר הזה א אני אני מהר מאוד יצרת קשר

עם המטופלים שלי אני מתאהבת בהם ואני חושבת שמרגישים את זה מאוד מהר והקשר קשר טיפולי הוא קשר מאוד אינטימי כן אני מחזיקה את כל הסודות אני מחזיקה את כל הסיפורים את כל הכאבים את כל הדברים שלא מדברים עעם אף אחד אחר והאמון בינינו זה משהו נורא חשוב אני גם מאמינה שגם אני משתפת כד להראות שאני אנושית גם זהו זה מעניין כי זה ממש בניגוד לשיטה מסויימת שרווחת שתה חייב להרחיק את עצמך מהן אני לא למדתי אני כל החיים מטפלת בלי שאני אלמד פסיכולוגיה פסיכיאטריה אבל יש כזה ותמיד זכרת אני אומרת איך אפשר שלא זאת אומרת אתה גם חוסף את עצמך בחולשות שלך אין ספק יש סיטואציות שם בלתי אפשריות למשל אני חוזרת רגע לשביעי

לאוקטובר בעקבות השביע לאוקטובר החלטתי תכף אני אחזור לאותו יום אבל בעקבות הש לאוקטובר החלטתי שאני צו שעה ואני רוצה לעזור לדרום אני גדלתי בדרום שרתי לחוסן אשכול ואמרתי להם אני באה כרו אותי הם לא יכירו אותי אבל הם עשו גוגל ואז הם הבינו מי אני ואמרו לי אוקיי עם מי את רוצה לעבוד אז ה אמרתי אני רוצה לעבוד רק עם נירוז אמרו לי את יודעת אמרתי רק עם ו למה דווקא נירוז מה היה לך שמה כי זה הקיבוץ שספג הכי הרבה זה הקיבוץ שלא לא באו להציל אותם נכון המחבלים פשוט עשו כרצונם והתעמלות ן ו וזה זה זה חרה לי ו זאת אומרת את קצת היה לך כזה איזה כמו כמו שעושים תיקון עולם כזה רצון לתקן זאת אומרת לא לא הסתכלו עליכם אבל

אני עכשיו רואה אותכם כל הזמן זה בדיוק בדיוק המקום הזה ש א יש לי חברה מכפר עזה שהייתה נצורה והבן שלה נורא א וטיפלתי בשלוש משפחות מכפר עזה באותו יום בשבי לאוקטובר אבל ניר עוז זה זה כל כך כאב לי כאילו הפקרנו אותם ואמרתי אני רוצה להיות שם ובאמת בחודשיים הראשונים הם פונו למלון ים סוף באילת ובחודשיים הראשונים הייתי נוסעת הייתי טסה בבוקר הייתי טסה בבוקר חוזרת בערב א כל יום שלישי ופוגשת אותם והתאהבתי הם צוחקים עליי שמגיע לי בית בכרמי גת ו שאני כבר חלק מהקהילה ו תמיד אומרת להם שזה זכות שמכ חושבים עליי בצורה כזאת אני עובדת שם עם שבע נשים סופר עוצמתיות מרתקות מרגשות מאוד שגם איבדו בני משפחה כולם כולם

איבדו לחלקם יש חטופים לחלקם יש שבים כולם בתוך המקום הזה ויום שלישי זה יום קבוע שלא משנה מה אני לא מוותרת א הם נשים מדהימות באמת אחת אחת נשים מדהימות אחת מהן אה אני הולכת איתה שבוע הבא לעשות סיור בנר אוז כחלק מהטיפול רק אני והיא וזה הולכת להיות סיור מאוד מאוד מרגש מתחים עחות ככה בור בכיינית לא קטנה ושבוע הבא אנחנו הולכות יחד לעשות סיור ככה לראות בשמות אני מכירה חצי קיבוץ אבל אנחנו כלות ממש לראות שם מה נשאר מה היה שם בכל שבוע יש לנו דילמות חדשות להתמודד איתם ו באמת נשים רגע עכשיו אני רוצה לחזור איתך קצת לשב באוקטובר איך אפשר שלא את יודעת זה כאילו כל לא משנה ע מי אני אדבר בתקופה הזאת וזה תמיד

יחזור כ כי אנחנו בעצם כולנו אני עדיין שם אני עדיין שם זאת אומרת אנחנו עדין ודת אני גם אל תשכחי שאני לא הייתי כאן בארץ ב אני עוברת עצך גם סוג של טיפול אני כל הזמן אומרת ש בשבועות הראשונים של המלחמה בחודשים ה אני לא הייתי כאן אז כאילו קצת הייתי כל הזמן כל הזמן את יודע דרך הבן שלי בצבא בדרך המשפחה זה הרבה יותר קשה הרה יותר קשה חסר לי איזה חתיכה כזאת של של ארץ ישראל כזה להיות איתכם ב השביעי לאוקטובר היה מאוד קשה הייתי לבד בבית א בשישי לאוקטובר בשישי בערב נפגשנו כל המשפחה המורכבת שאשכנזים זה מעט כן כמה כבר אז אז את אם זה אשכנזים דוסים זה יותר לא אנחנו לא דוסים זהו ממש מעט אבל זה בעצם האח של אבא

שלי והבנות שלו שהם כולם גדולות עם הילדים ואחותי עם הילדים ואמא שלי ובת דודה שלי וכולנו נפגשנו והבנות שלי כמובן נפגשנו לרוחה כזאת שמח תורה כן והייתה ארוחה נורא כיפית ומשפחתית ומאוד נהנינו והכל והלכנו לישון מאוחר אה והבת שלי הלכה לשון אצל החבר שלה והכל היה בסדר כאילו מחלם מכל רגיל והתוכניות שלי היה בשבת לטייל ולעשות משהו כיף זה זה ה התוכנית ובש ו3 ב בוקר התעוררתי ל היו כאן הרבה הזכות גם פה ברישון נכון נכן רישון נציון כנראה החמס התאהב כן נכון הוא פשוט לא הצי הוא לא הפסיק להפציץ אותנו באמת אני לא חושבת שאי פעם היינו במקום השלישי בארץ ברמת הפגזות רגע יש לך כאן ממד ב לא אין לי ממד אני יוצאת פה לחדר

המדרגות שגם זה מפגש הכרתי את השכנים האהובים שלי בדלת ממול עם שלושת הילדים שלהם ונה ח זה ממש ממש זה היה מגש האלה ו אני אני מאוד נרגעת עם בישול וניקיון אז ביום שבת היה לי עוגות היה עם פנדה כל הזקה הוצאתי עוד אוכל וכולם צ חיקו זקות אבל מתי את מבינה אוקיי בהתחלה זה הזכות שאנחנו מתורגלים וזה לא נעים להד עם ישראל מתורגל זה לא היה מתורגל כי זה היה הזכות שלחים מאוד מאוד כבדים זקות שלא של 10 דקות וחזרנו ו המן זקות המון המון זקות זה היה משהו מאוד לא הגיוני בערך קרן אומרת לי אני בא ואני אומרת ברישון הייתה ואני אומרת לה אני לא יודעת אם את יכולה לצאת כי כל פעם שהיא באה לצאת היתה עוד עזקה אי אפשרה לצאת

מהבית לשנייה ובת בבוקר קיבלתי טלפון מהמוקד של איחוד הצלת שזה ארגון דתי ואני אומרת מה קרה ואומר לי תקשיבי יש בלאגן בדרום אנחנו לא יודעים מה קורה יש א א ם תאונת דרכים מאוד גדולה באזור ראים תאונת דרכים תאונת דרכים מאוד גדולה עם הרבה מאוד מכוניות כי ראו את הפקק של החבר'ה שיוצאים מהמסיבה זהו אוקיי תרא איך לא ידעו מה קור לאנו שום דבר יואו א ו ומשהו קורה בקיבוצים אנחנו לא יודעים מה אבל קיבלנו קריאה של שני ילדים שנצור בכפר עזה בארום אה את יכולה לעזור להם ואני אומרת אנחנו אף פעם לא עוזרים לילדים כי בדרך כלל אנחנו מדברים עם ההורים לא מדברים עם ילדים כן ואני אומרת לו אולי זה סתם קריאה ככה מדברת עם מבי

ווא אומר לי תפתחי את הוואטסאפ ואז בוואטסאפ הוא שולח לי תמונות מאוד קשות מסבירות אומר לי אני לא יודע מה קורה בדרום בדיעבד הבנתי שזה הטיול של הפנסיונרים כן שהם כולם נרצחו שם ליד המנה כן ב בתחנה ליד המקלט כן כי המקלט לא נפתח זה לא ידעתי כן יש מקלטים אוטומטיים בסדרות שברגע שיש הזקה הם נפתחים ואז הם ננעלים ובסוף הזקה כאילו בסוף הזמן הם נפתחים שוב לביטחון כן תהת הקלה באותו יום כי הם חיבלו בחשמל והם לא נפתח וכולם מתו ליד ואז הסתכלתי על זה ואמרתי לראות אנשים מתים בכביש זה לא ישראל זה משלחות סיוע זה לא ישראל את מתחילה אז להבין ש מתחילה להבין שיש פה משהו שהוא מעבר להיגיון מעבר להיגיון א התקשרתי למטפלת

שאני מאוד אוהבת שקוראים לה תמר היא נמצאת בצפון בראש פינה ידעתי שבראש פינה שקט וא אומרת לה תמרי תקשיב יש לנו משהו קורה בדרום היא בכלל לא פתחה חדשות היא הולכת לחלוף את העזים בבוקר לטייל בודי אני אומרת לה משהו קורה בדרום אני עוד לא יודעת מה א בואי תתחילי לטפל בשני הילדים האלה אני הייתה חלקו כל הזמן כי יש לי עוד קריאות א ואז התחלתי טיפולים לוויינים של שלוש משפחות מכפר עזה ב לייב רואה אותם בממד אני לא רואה כלום אני בטלפון בטלפון אה תמר א בשיחה ארוכה שהיא לא מנתקת של 12 שעות ו מדי פעם היא מעלה אותי על הקו עם הילדים של משפחת אד אני חושת שזה סיפור שכבר התפרסם אר מפורסם זה מיכאל ועמלי מיכאל ועמליה שני

מתוקים מתוקים האחים ש של אביגייל הקטנה שנחטפה נכון א כן הם ילדים בני שש ושע שהם נמצאים בארון ומה שאנחנו מבינים זה היה אירוע מאוד מתגלגל לא כל כך הבנו מה קורה כאיל לא הבנו מה מה קורה בחוץ בכלל כןכן א בזמן שתמר מתחילה לדבר הם אנחנו מבינות שהם בתוך הממד בארון והדלת של הממד פתוח א ונותנים ונותנים לי טלפון של הדוד ג'ולי שהוא אימץ אותם בסופו של דבר ואני מתקשרת אליו ואני אומרת לו רוצה לקחת אותם אז הוא אומר לי תקשיב אני לא יכולה לצאת מהבית אז אני אמרת לו אני לא הבנתי את זה אני אומרת לו אבל זה רק אצלם אז ה אומרת לי לא זה בחל הקיבוץ ואז התחיל יפול לי הסימון שהשתלטו על קיבוץ ואז חשבתי רק פרזה מן הסתם

ופתאום אני מבינה שגם ג'ולי שאיש מקסים במצוקה שם עם הילדים שלו והם לבד ואנחנו מתחילים תחקר את הילדים ואנחנו מבינים שאמא שחובה מתה על הרצפה וזה מה שהם רואים מהחריץ של הדלת ומספרים שאבא החזיק את אביגאל והוא נורא וכנראה שגם הביג לננה כי היא הייתה בידיים שלו ולאט לאט אנחנו מתחילים לדבר איתם והם מתוקים נורא ואנחנו מבקשים תמונה כדי לדעת עם מי אנחנו מדברים ואז שכ לנו תמונה מתוך האורן יש לך קונטר של שואה באותו את ודת כאילו ילדים בתוך ארון ממש הרגיש ככה נכ ככה זה ממש הרגיש ככה ובשלב מסוים אנחנו הוא אומר לנו שאיין לו סוללה ואז תמה אומרת לי מה אני עושה אם אין להם סוללה מ נתם אין להם סוללה הם לא חיים נגמר

כן נגמר הקשר ד עכשיו כל פעם נכנסים ובהתחלה הם אומרים נכנסים חיילים אז אמרנו יופי ואז אמרנו רגע בוא נקשיב בוא נקשיב ואז הבנו שמחבלים נכנסים מור מחופשים כמו לבושים כו חיילים נכון נכון אבל כל פעם שנכנסו בהתחלה חשבנו שזה חיילים שנכנסים להציל אותם לא המנו שאף אחד לא יבוא בשעות האלה זאת אומרת את כל הזמן על הקב עם תמר שעל הקב איתם אני שומעת אותם ב שומעת אותם גם כן במקביל עם עוד שתי משפחות עם שתי מתקלות אחרות שמה קורה במשפחות אחרות אני לא יכולה לדבר על זה זה הם ניצלו אבל אני לא יכולה לדבר על זה הבנתי אה בגלל שזה סיפור שיצא חוה ו אני יודעת ן הבנתי ואז א ואז אנחנו נמצאים שם בתוך החווייה הזאת ותמר אומרת

לי אין לו בטריה מה אנחנו עושים ואני אומרת אין ברירה הוא חייב לכת לבי מתן וזה נורא מפחיד כי יכול להיות שאת חורצת את גור על עול מוות בזה שאת שולחת אותו לקחת מטען נכון נכון איזה אחריות לא אבל אם לא גם הייתי חורצת את גרול המוות כי אף אד לא יודע אם הוא חי או לא קים ואז אני אומרת אוקיי רגע תנשמי עכשיו בין לביין יש לי מלא הזכות בין לבין אני יוצאת לשם חוזרת וכשאני בחדר המדרגות אין קליטה אז השיחה נופלת ואז אני חוזרת והמזל שתמר החזיקה את השיחה כל השעות האלה א ואז א ב10 בבוקר הבן זוג שלי מתקשר אלי ואמר לי מאמי אני אוהב אותך אני יורדת לדרום אנות לו מה זה זה כבר יותר מדי כן רגע שנייה יש ילדים בארון יש זה

הכל העליב אתה לאן אתה נוסע עכשיו בדיוק יואו מה התפקיד שלו בצבה הוא הוא קצין ביחידה מובחרת א אז הוא היה חייב לסוע מיד הוא חייב ל מיד הוא קפץ מאז הוא שם אני חזרתי להיות חיילת ילדה בת 16 שאני מתלהבת מהודעות הוא שלח לי הודעה מאמי אתה בסדר עושה לי לייק אז אני אמרת אוקיי הוא עשה לייק אז כנראה בסנה אז אנשות המילואים ממש זה הוא הביא לי פעם מתנה כזה שים לסבון אומר לי קחי זה ששות המילואים אני צריכה גם את יודעת להביא לך איזה משהו הוקרה יואו אז א אז אז גילי יורד לדרום ופתאום זה עוד זירה של פחד מה מחזיק אותך נגיד באמת ג כולך כל כך חיוכים באופטימיות ומין כזאת זרימה של החיים אבל מה באמת נגיד ברגעים האלה מה

מחזיק אותך אמונה שמה אמונה אני מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה אני מאמינה באלוהים מאוד מאוד מאמינה באלוהים א ואני מאמינה שאין עוד מלבדו וזה לא סיסמה אני באמת מאמינה בזה וזה דרך חיים מבחינתך לגמרי אמונה זה הכל נכון נכון א אני לא בן אדם דתי אבל אני מאוד מאמינה אבל יודעת יש בזה משהו מאוד זאת ענבה גדולה לומר את זה מקום יש לך איזה מקוו כזה טיפולי וא אני שומעת הרבה אנשים מטפלים שדוקא מבחינתם אמונה זה רגע אל תתנו לאמונה לשחק לכם בשכל אנחנו קודם כל צריכים להבין דברים ואת אומרת אין עוד מלבדו אין עוד מלבדו אין לי שליטה יש לי שליטה רק על מה שאני מסוגלת לעשות עכשיו מעבר לזה אין לי שליטה על כלום וזה ברגע שאני

באמת אני משחררת את השליטה הזאת אז אני אין לי מה לפחד כרגע אין לי מה לעשות משהו מעבר לזה זה לא באמת אני אני עושה לרגע זה את מה שאני מסוגלת לעשות ואני מקבלת ההדרכה ואני עושה את זה אבל זה מה שמחזיק אותי ברגעים האלה איבדתי שני מטופלים איבדתי שלושה חברים א קשה מאוד מאוד קשה המון עבודה ואז הצטרפתי לנירו ואז הצטרפתי לביטוח לאומי ועבדתי עם אחים של הנובה א הרבה עשייה הרבה עשייה וחזרתי למטופלים שלי ופתאום כל הסיפורי כמעט או מטופלים שלי שאיבדו את הבני זוג בנות זוג ילדים הם כולם ילדים נכון נכון א חיילים וחיילות שלי שחוזרים מהקרב עם פוסט טראומה מאוד קשה לצד כל זה ההודיה הזאת שהבנות שלי בריות ושלמות ושאף

אחד לא פגע בהם א זה לא ברור מאליו בימים כאלה כלום שום דבר לא ברור מ ממש וכל הודעה שגילי שולח לי אני חוזרת לנשום והחרדה הזאת שהוא לא מגיב לי ואני לא יודעת מה קורה א וזה החיים ופתאום את מבינה שיש איזשהו שינוי מאוד גדול בחיים שלנו ממש ממש לפני חודשיים היה לי פגישה מאוד מרתקת עם עם שני טייסים שבאו לארץ שיש להם פרויקט מאוד גדול של טיפול באמצעות ר וככה בשיח איתם ככה דרך יחוד לה נפגשנו לחשוב וזה וזה ואני כננה בננה של טכנולוגיות ודברים כאלה ואני אומרת להם מה אני רוצה את המשקפיים של אפל וזה עוד לא הומצא אז אז ה אומר לי תבואי לבד אצנו אנחנו נביא לך אותם אמרתי אני באה עכשיו לאפה צריך לבוא ועכשיו אני

מייצגת אותם בישראל אני מנהלת הקלינית ואנחנו מתחילים להטמיע טיפול באמצעות v שזה מה למי שלא מבין אולי תסבירי קצת מה זה היפ מקפי v זה משקפיים שמאפשרים לך להיות בתוך מציאות מדומה ויש אפליקציות יהודיות לטיפול בטראומה ופוסט טראומה ואנחנו למשל תני לי דוגמה מה מה למשל א הקלים ביותר זה מינדפולנס זה זה ארפיה של הגוף או שאת נכנסת לעולם קפוא כזה שכל מה שאת מסתכלת קופה ואז זה מאתגרת אמרת ה פר סימפתטית שהגוף נכנס לרגיעה או שאת על כדור פורח אבל זה זה חוויה שכוללת ותחת בתוך המקום הזה אני רגע יש לך כאן את ה שעוד לא יש לי אני צ אני רוצה לחבות זה תף תחי תכף אני אל אבני אבחר מה הברור יש לנו פלטפורמה טיפולית

טיפול בטראומה מצאנו שם כל מיני דברים שלמשל בפלטפורמה של טיפול פוביית מעליות מצאנו במקרה שיש לנו מעלית שאת יורדת למטה והוא יורד לאיזשהי מנהרה מאוד ארוכה ולביסוס אמרת נו וואו זה מדהים כי כל החיילים ש שם שנכנסים למנהרות ום חוסרים בטראומה והם צריכים לחזור לשם עוד פעם אז פתאום דרך אביאר אנחנו מטפלים בהם וואי זה פשוט מדהים וזה מדהים זה פשוט מדהים היכולת הזאת לרוץ בכל המקומות האלה ולהישאר פה ולהירגע את מטפלת בעצמך כשהשיחה כזה לקחת לעצמך את הויר הזה אז אני נכנסת לשם לשתי סביבות שאני מאוד אוהבת אחת זה חדר אומנות ואני פשוט מציירת בחלל ואני יכולה לסובב את הציור ולהיכנס לתוך היצירה שלי או שאני נכנסת

לפיטנס וא אני מוציאה את כל האגרסיות שלי באגרופים אה כבל שזה לא מרזה רק את יודעת זה מרזה מאוד כל הצוות שלנו עושה את זה ושרים שם מפסים כן כן צריך להתמיד אני לא טובה בהתמדה אבל זה אימון לכל דבר ממש אני רוצה שתראי לי את המשקפי v סליחה אבל אני לא מפסיקה לחשוב על הטיפול שלי אני גם בטיפול פה אם לא שמת לב שמישהו יטפל בי פעם תכנסי למעלה כן לונה רלקס נשמה לנ תיכנסי ללונה לונה אם זה את מצביעה אוקי נכנס ללונה כן מצויין יופי עכשיו את לא צריכה את זה עכשיו תשימי לב שכל מה שאת מסתכלת עליו הוא קופה את תראי איזה ריבוע כזה עיגול כזה סליחה וכשאת מסתכל עליו הוא קופה ותקשיבי להנחיות רגי מי מטבלת ברקע זה דמיון

מודרך זה מישהי שמקליטה ותשימי לב לשמחו של הנשימות שלך אוקיי כל פם שאת נושמת את רואה את האדים בתוך המסכה את רואה את האדים של הנשימה שלך מצוין עכשיו היא נרגעת אוי זה מדהים נכון עוד שניה אני נרדמת על הגשר תטיילי תטיילי דוקור אינת קופמן וואו כאילו נכון דוקור אנת קאופמן זה כזה נורא רשמי ואת כזאת אינת חברה טובה כאילו זה לא כאילו מתי קרנו לפני שעתיים וכבר ממש ו בא לי שתל ולא בא לי ללכת ש אז תודה תודה באמת תודה שפתחת לב תודה שככה וכנסת אותי לעולם שלך ואת יודעת מה גם אני מרגישה ממש צורך להגיד לך גם תודה על כל העזרה שאת נותנת כי את יודעת את את עוזרת לאנשים שעכשיו חווים כזאת מציאות קשה וזה נותן לי רוגע

שיש אישה כמוך שנמצאת בשטח ומטפלת ועוזרת ורואה ומתבוננת וזה זה נותן לי לישון יותר טוב בלילה אני בטוחה שלכולנו כן כן ממש ככה ממש ככה איזה זכות תודה רבה וד באמת תודה רבה תודה לך יקירה עשה לי חשק לסוע לקטמנדו יאללה יאללה איזה תהיה לך תהיה לך מלא עבודה שמה קצת תחלקי איתי בעבודה אין בעיה אני אבה לעזור לג אבל תודה רבה על הזכות ככה להצטלם וזה מי אני את המון אבל אבל זה מה שייפה בך השאלה הזאת מי אני את מבינה אחרי כל מה שהיה פה ואת עוד שואלת מי אני זה הקסם שלך אל תתאבדי אותו לעולם בעזרת השם תודה רבה תודה תודה תודה