כל טיפה נספרת ונצברת בעבודת התשובה והמידות שלכם

חממו סיר מים ומדדו את הטמפרטורה. 50 מעלות, 90, 99. כל מעלה נראית כמו עוד צעד קטן וחסר חשיבות. ואז במעלה המאה קורה משהו דרמטי. המים מתחילים לרתוח. נוזל הופך לעדים, הכל משתנה. אבל הנה הסוד שבמעלה המאה. כשהמים מגיעים ל-100 מעלות הטמפרטורה פתאום נעצרת. אפשר להמשיך להוסיף חום עצום וזה לא יעלה אותה אפילו במעלה אחת. כל האנרגיה הזאת שנקראת חום כמוס נבלעת כולה בהפיכת הנוזל לעדים. כמות עצומה של אנרגיה שכאילו נעלמת אבל היא בדיוק מה שבונה את המהפך. תקשיבו לעומק. כל אותן מעלות שנראו חסרות תוצאה, 99 מעלות שלא גרמו לשום דבר, לא היו לשו. כל אחת הצטברה וקרבה אל נקודת המפנה. השינוי הגדול לא קרה בבת אחת. הוא

היה סכום של הצטברות שקטה וטי נראית שכל מאמץ בלבדו נראה חסר ערך. כמה פעמים אנחנו מתאמצים, משקיעים, חוזרים על אותו דבר ולא רואים שום תוצאה. לומדים, מתפללים, מנסים להשתנות ונדמה שכלום לא זז. אנחנו בטוחים שאם לא ראינו תוצאה מיידית, המאמץ היה לשו ומתייאים בדיוק במעלה ה-99 רגע לפני הרתיחה. אבל חז"ל סיפרו לנו על האדם שהבין את סוד נקודת המפנה. באבודר רבי נתן מסופר, רבי עקיבא בן 40 לא ידע לקרוא אות אחת. יום אחד עמד על פי הבאר וראה אבן חקוקה. שאל, מי חקק אבן זו? אמרו לו, "המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. תקשיבו לדיוק רבי עקיבא דן קל וחומר מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את

ליבי כל טיפה בודדת לא עשתה כלום אף אחת מהן לא חקקה את האבן אבל ההצטברות שלהן טיפה אחר טיפה חקקה אבן מוצקה רבי עקיבא שהתחיל מאפס בגיל 40 הפך לגדול חכמי ישראל לא בקפיצה אחת אלא בטיפות שהצטברו עד נקודת המפנה המאמ המאמצים שלנו שנראים חסרי תוצאה אינם לשו. כל טיפה נספרת, כל מעלה נצברת, גם אם איננו רואים שינוי. אנחנו אולי במעלה ה-99, צעד אחד לפני הרתיחה, טיפה אחת לפני שהאבן נסדקת. אסור לנו לעצור עכשיו. נקודת המפנה קרובה הרבה יותר מ שנדמה. אז בפעם הבאה שנרגיש שאנחנו משקיעים בלי לראות תוצאה, שרוצים להתייאש, נעצור, נזכור את המים הרותחים, נזכור את האבן של רבי עקיבא. לא נתייאש במעלה ה99 כי כל טיפה שהשקענו מקרבת את נקודת המפנה.