"הוא נלחם עד הרגע האחרון והציל 30 חיילים" אימו של שילה מספרת על רגעי הגבורה בלחימה ב7.10

שילו בן 23 השאיר המון המון כתובים כאילו השאיר צבאות חיות אנחנו הולכים לפגוש את אמא שלו המדהימה שהגיע אלינו מאלי ואחד הדברים המדהימים שהוא כתב לפני ראש השנה בדיוק לפני שנה השנה בטוח תהיה טובה איזה כיף שבת תספר לנו איך פותחים שנה כשכל מה שיש להם בראש זה את הברכה המהממת של שילו אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע גם בלי לומר אף מילה גם כשהשמש תשקע ומעיר בתוך ליבך את אף פעם לא לבד אז את לא בקפה אני לא בקפה אני בתה אפילו מים עם א כן גם יכול להיות ננה לואיזה אז כמה ילדים עוד בבית אצלכם מ נזה משתנה ממש הבנות נמצאות שלושת הבנות יש לנו ילד שהתחתן לפני חודשיים וואו תשמעי הילדים זה עוגן כמו הנכדה שלי

אנחנו כל בוקר פותחים את הבוקר עם סרטון ממנה אחרת לא מתחיל היום וואו מתרגשת כל כך שאת פה אנחנו נפגשנו בשבת א של ההורים השקולים שכל מה שרציתי ביום שישי זה לברוח לברוח חשבתי שאני היחידה שמרגישה ככה אז שילו הדריך בופ ואני זוכרת שאחת החוויות החזקות שלו היייתה כשהוא הלך ל סיפר לי אתזה חניך שלו שהוא היה הוא הגיע לעמותה פעם ראשונה לפעילות הראשונה והוא אומר אני נוסע באוטובוס ולא הבנתי מה אני קשור אליהם והם כולם כאילו כל הילדים משתוללים ו אומר כאילו מה לי ולהם מה לי ולמשפחה הזאתי בכלל ואז הוא ירד מהאוטובוס ושיא לא קיבל את פני וכשיצאנו פעם ראשונה לקפריסין למשפחות שקולות הרגשתי אותו דבר אני יושבת

באוטובוס ומשהו בי כל כך כל כך מתנגד אני צלצלתי לחברה ואמרתי לה מקיה את את הכרת הכבדה הזאתי צלצלתי לחברה אמרתי לה תקשיבי תחזיקי אותי טוב כי אני עוד שנייה פשוט שמה את הדרכון בכיס ובורחת מהשדה התחושה הזאת שכאילו את אומרת אם כן אבל אני לא אני לא קשורה לזה כי זה אני לא קשורה לזה נכון אני זה משהו אחר ודרך אגב עד היום קשה לי עם הכותרות האלה ר הצורך שלי לשמור על ה להשית רגע את הכותרת הזאתי שם היא נושאת משקל כל כך כבד היה גדול יותר אז זה נורא מעניין כי אני שותפה לזה מלאה אני לא יכולה להגיד לצערי אבל אני הולכת ברחוב וכבר היום מזהים אותי ואני לא בטוחה שאני אוהבת את זה כי יש משהו שזה כאילו ללכת עם אות

קין ואבל אנחנו נדבר על זה רגע כי קפצנו אנחנו כבר מדברות נכון לפני וכאילו אנחנו חברות כבר 20 שנה אבל זה מה שקורה מן תחושה שאתה זה אחאות כזאת שאי אפשר נכון אנחנו ישר מתחברים לאיזה אחיות נכון אבל לפני הכל בואי תספרי לנו ככה ב אני יודעת שזה לא קצר אבל בקצרה על שילו ובעצם מה קרה וואו אז שילו בן שלישי שלנו מתוך שבעה יש לנו ארבעה בנים שלוש בנות 20 ילד מלא חיים באמת אני יכולה לדבר עליו שעות שעות שעות בשמחת תורה הוא היה ב מופ דרום בבסיס צבעים מופ דרום הוא היה ב הוא היה בקבע הוא היה בקבע הוא היה ממם הוא עבר עם החיילים שלו בעצם את כל המסלול והם הגיעו שם הם תפסו קו א מחבלים פרצו לבסיס הוא עמד בפתח הדלת

נלחם לאורך ארבע שעות יחד עם החיילים שכל פעם התחלפו רימונים נזרקים והוא מנהל את הלחימה בשקל שעד היום זה מרשים אותי מלא פעמים אני חושבת על הרגעים האלה כאילו מה עבר לו בראש מה עובר לך בראש כשאתה פצוע ואתה ממשיך להילחם ואתה זולג דם ואתה ממשיך להילחם זה מרשים אותך או מפתיע אני לא בטוחה שזה מפתיע אני לא בטוחה כי כי הזיכרון הראשון שעלה לי כשסיפרו לי על הקרב היה כמו הרגעים האלה לפני שבת שתמיד הוא דוחף עוד משימות וברור לו שהוא יעמוד בסוף ביד ברור לו ששבת תכנס והוא ספיק לסיים את הכל את הדשת את העוגיות את הרותב את המשהו שהוא נזכר את העוד טלפון לחניך את הלא יודעת מה וברור לו שבסוף הוא יעמוד ביד וזו

היייתה החווייה שלי וזה נשארה לי כחוויה מאוד מאוד חזקה שהוא כאילו חי עד הרגע האחרון עד הרגע האחרון הוא חי בבחירה מלאה בחירות מלאה להיות איפה שהוא רוצה להיות ולעשות את מה שהוא חושב שהוא צריך לעשות ובאמת ואני מבינה שבעצם הוא נהרג שהוא התקש להציל את המפקד שלו כן את החיילים הוא היה המפקד הוא הממן והחיילים היו שם הוא היה בפתח הדלת כל פעם התחלפו ובאמת הוא מניח את הראש כש המחבלים עוזבים את המקום וככה ניצלים בקרב הזה נהרגו גם אמיחי רובין שהיה הנגביסט שלו וחייל מצטיין ועוד חייל בודד שלמה הור שניקוב אבל 30 חיילים יצאו משם בחיים וניצלו וא ובעצם הקרב הסתיים כשהמחול עוזבים את המקום שהיא לא מניח את הראש

ואתם ואתם מקבלים מתי את ההודעה אנחנו מקבלים את ההודעה רק באופן רשמי מטעם הצבה קיבלנו את ההודעה רק ביום רביעי שאחרי היישוב הגיע להודיע ארבעת הבנים שלנו היו באוף אחד המפקדים החליט שהוא מודיע לאליה אליה היה בסדיר א והוא ככה מקבל החלטה שההוא מעדכן אותו הוא מודיע לו כאילו אמר זה לא הגיוני הוא ממשיך להילחם פה גם הם היו אמורים להיכנס למופ דרום למקום ששלו נפל בו ווא זה לא הגיוני הוא לא יכנס וישמע את זה מאחרים אז הוא מקבל החלטה שהוא תופס אותו מודיע לו הם מעדכנים את הישוב אז זה בעצם מאחורי הכל מאחורי הגב כאילו אין אין משהו רשמי מש ואתם ביישוב כשכל היישוב יודע ואת יוצאת למכולת כולם יודעים כ ואת לא יודעת

נכון אוקיי הילדים יודעים אתם מקבלים את ההודעה ואחר כך את ההודעה הרשמית ובעצם הילדים מתחת לשלו כולם בעצם חיים בבית בדרך כלל נכון אליהב סדיר זה הילד הבא אליהב סדיר מסיים מסלול א ושלושת הבנות שלושת הבנות נמצאות בבית 17 12 ו1 א זהו יום אחרי השבעה הבנים חוזרים ובאמת רגע את מדלגת עעל נקודה שסיפרת לי קודם שנורא נורא בעצם את אומרת הילדים שלך חזרו לצבא להילחם למחרת שיבה זאת אומרת מבחינתם הם היו חוזרים את רק עוד החזקת אותם לשבת אבל לשבת נכון אבל מבחינתם הם חזרו להילחם כן ואת ובעלך וואו זה היה קשוח מאוד זה היה קשוח מאוד היה נראה לי לא הגיוני לא הגיוני בשום צורה ומה קורה שבילי שאני יושבת בשיבה ואני אומרת

ווואי מסכנות האמהות הילדים שלהם עוד נלחמים זה היה נראה לי ממש קשה ממש קשה להחזיק את זה וכן יכנסו לעזה לא יכנסו לעזה ומ ממש היו על קוצים אז דביר נציג הילדים או הבכור מגיע לסדר את העניינים ולהגיד שהם חוזרים ואני ביקשתי שלשבת הם ישארו ובאמת ביום ראשון על הבוקר דודי יוצא לעבודה ושלושת הבנים חוזרים לצבא ועד היום הילדים שלך חלקם במ בעצם אנחנו מאוד קשה להיפגש מאוד מאוד קשה להיפגש אחר כך הפעם הבאה שנפגשנו כולנו בהרכב מלא היה בשבת של החודש שהם הגיעו שזה גם היה ביום חמישי אז בשבת של החודש כולנו היינו ביחד ובאמת זה אחד הדברים היר מאתגרים כי כי ה מצד אחד מאוד קשה להיות בבית כולם כי חסר חסר בולט דברי איי

רגע את דעת אני תמיד בתור מנחת הורים תמיד יש לי את המחשבה הזאת ש מה שאת הכי רוצה לדבר עם הנשים שיושבים אצלי בקליניקה זה זה על הכוחות של הילדים אנשים באים ואומרים נורא קשה והאחים והאחים מרגישים שהם או לא רואים אותם או נוסעים בנטל איך זה אצלכם כשאת אומרת הקושי הזה באמת כשכל הילדים יושבים ושאולי לא נמצא זה באמת הנקודה היא קשה הכי קשה אבל נכון אני לא אומרת אבל אני שואלת את עצמי ושואלת אותך איך אתם בבית שעוד יש לך קטנים הצירה שלך בת 11 נכון מה קורה איך זה כמו גוף שצריך להסתדר חזרה עם אורגניזמים שהוציאו אחד נכון הדימוי שלי זה שולחן ארבע רגליים קודם כל ארבעת הבנים שלנו קשורים מאוד מאוד מאוד אחד לשני

בכזאת רמה שישבנו כולנו וסיפרנו על שילו ו קלטתי כל כך הרבה דברים שלא לא ידעתי ידעתי מה המרכזיות שלו ידעתי מה היחסים ביניהם אבל לא ידעתי עד כמה לא ידעתי איזה פרגון מטורף לייחודיות שיש לכל אחד ליופי שבחיבור הזה ו הם כאילו מבחינתי אפילו בבית קוראים להם האחים א שילא היום כבר יש להם שמות אבל עד שילו האחים האחים באים האחים באים למה היום כבר לא כי שילו לא נמצא א יש משהו בדבק הזה ש את יודעת זה כזה התחלתי להגיד שזה כמו שולחן ארבע רגליים שצריך לבנות אותו מחדש אתה לא שם פרוטזה אתה מפרק ובונה עם שלוש אתה צריך באיזשהו אופן להתייצב ואנחנו בשלב שאנחנו עוד לומדים את זה את יודעת צחקנו אחת עם השנייה לפני שהתחיל

א הצילומים שיש לנו כבר טייטל חדש ואמרת עד לפני שהייתי אמא של שילו הייתי דוקטור ואמרתי לך דוקטור למה סיפרת לי קצת שגרת מהמרכז ועשית את הדוקטורט שלך ושיש לך דוקטור בחינוך וחינוך התנהגותי נכון אני מדייקת משהו מזה את מצליחה לראות אה שם לך פרופורציות מצליח לתת לך איזה שהם כלים לדבר המטורף הזה של הבנייה מחדש ל השולחן הארבע רגליים האלה וואוו אני אגיד לך אני קודם כל אני ע מנחת מינדפולנס במיינדפולנס אחד הדברים שאתה לומד זה שאתה לא מחזיק זאת אומרת קודם כל עובדים המון עם הגוף וכשאתה עובד עם הגוף אז מה שיש אם הגוף עכשיו רועד אז הוא רועד אז אתה ברעידה אתה לא אתה לא עוצר אתה לאוצ זה אתה פשוט ואתה גם לומד

לבנות אמון שאתה תחזור זה יהיה בסדר אז וזה נותן המון המון ביטחון כלומר באמת אני מרגישה שיש משהו בהתמודדות הזאתי שקודם כל את הטראומה הגוף מרגיש זה הדבר הראשון שקורה זה הגוף כשבאו להודיע לי איבדתי נשימה פיזית ואיין לי שום בעיות נשימה וישבתי לנשום ובאמת תוך כמה דקות הגוף חזר הגוף אני חושבת שבסוף הגוף יודע לאזן את עצמו כי תמיד אני אומרת ש דווקא בתור אנשי טיפול ואני תמיד שואלת את עצמי ברגע האמת את אומרת ברגע האמת את מצליחה לשלוף עזה שאת לא נושמת ופתאום את יודעת שאת צריכה להתחיל להנשים את עצמך הזיכרון שלי שאני עומדת כזה ליד החלון קודם כל מאוד שמרתי על הבית והזיכרון שלי שתמיד שבאו להודיע לי הודיעו לי

פעם אחת היישוב ופעם אחת הצבא ובאיזשהו אופן כאילו לא מודע זה כל הזמן היה בחוץ יצאתי פיזית החוצה לא רציתי שיניחו לי את זה בבית מה זה מבחינתך להניח את זה אז את יודעת מה אפילו עם זה אני לא נלחמת מה שמתאפשר מתאפשר ולאט לאט עוד קצת יפתח וו עוד קצת יפתח ובאמת אני לא אני מנסה לא להחזיק בשום דבר היום בכל השנה הזאתי אני נמצאת במקום שאני מרגישה שילו חיבר אותי לעוצמות החיים ברמה שאני אפילו לא יודעת להסביר אותה וזה נותן לך איזהשהו אורך נשימה ואת יודעת מה אפילו ברמה הלאומית אני מרגישה שהכאב הוא כל כך גדול שהנטייה הכי טבעית שלך היא לצרוח אותו לצעוק אותו לא יודעת כל אחד כל אחד בזוויות שלו אבל להיפגש עם חוסר

עונים זה אחד הדברים היותר קשים ואני רוצה להגיד שבתוך החוסר אונים יש וודאות יש ודאות יש אמון ויש ביטחון שאתה יודע לחזור שדברים אולי ישתנו שדברים יהיו אולי אחרים וזה עוזר לי לקחת את הכאב באמת למקום של כל כך הרבה חיים וכל כך הרבה א אז תספרי לי איך תספרי לי איך איך שי לא הצליח להגיד לך את הדבר הזה ביזה באיזה צורה אני ידעת שכתב המון ממש הוא גם כתב המון ובעצם החיים שלו כאילו ילד שנגע באנשים איכשהוא הקשר עומק הקשר שהוא היה איתם הוא עסק במה שהוא אוהב הוא היה איש של אנשים הוא עסק במה שהוא אוהב ילד של חיים לא יגרום לנו לנו למות זה לא זה פשוט לא מסתדר זה לא שלו זה לא שילו את הסת את מסתכלת על זה בעין

שאומרת מה נשאר בחיים ואני רוצה לחיות לא להיות במובן מאליו של א מה נשאר לי לעשות מה נשאר לי אם הוא מת אז גם אני זה כאילו הדיפולט ואני הרבה מתעסקת בעניין הזה ואני אומרת איזה כי אני צריכה להחזיק לך את היד כל הזמן כי יש לך איזה קם חתונה הבן שלנו התחתן עכשיו הבנים הם רביעייה כל מי שמכיר אותנו יודע על מה אני מדברת ממש למרות שהם שונים הם רביעיה הם הולכים ביחד תמיד גם מצטרפים עוד חברים אז את רואה מלא חולצות לבנות כאלה בשבת כאילו הזיכרון שלי שדודי הולך לבית הכנסת כילדים והם ארבעתם כזה הולכים וואי זה כאילו שבאמת נגיד עד היום קשה לי מאוד לראות את התמונות של שלושה זה קשה אבל אבל היה לי איזשהו רצון מאוד

גדול לא יודעת יהיה מעניין לשאול את ויר בעוד כמה שנים ככה איך הוא ראה את זה אבל היה לי רצון מאוד מאוד גדול שדביר ירגיש את עומק השמחה כאילו אם יש משהו ששי לא לימד אותי זה הכל מקבל המון המון משמעות חתונה זה חתונה אני לא יודעת אם המילה שמחה היא מילה נכונה אולי זה רוממות אולי זה תחושה כאילו אני הרגשתי שנגענו בשמיים מבינה שמעתי פודקאסט ממש מעניין א ואמרה שמה פסיכולוגית לפעמים נראה לנו שנאמנים שהלך זה למות איתו והנאמנות האמיתית איךך שהיא רואה את זה זה לאפשר לעצמך להשאיר את האור שלו בחיים ו וואי אז אני ממש ככה זה זה בדיוק מה שאנחנו אומרות ואנשים באמת אבל אני רוצה רגע לשאול אותך נראית הרי את ואני

בלילה מתה א איך אמרתי לך יש את המקצוע ויש את הדוקטור ו וזה נהיה לנו שפה ובכל זאת יש נקודות קצה את יכולה לשתף אותם של כאב תהומי נכון לפני יום הזיכרון כולם דיברו על זה איך נעבור את יום הזיכרון איך את יום עכשיו אנחנו בחרנו כבר באדר בראש חודש אדר שאנחנו את חנוכת המצפה נעשה ביום העצמאות כאילו תקעתי לי איזה עוגן כזה רחוק בהתחלה אפילו לא העזתי לדבר על זה אבל אמרתי בוא נראה כאילו בוא נראה איך זה תכתף בלי בוא נראה עכשיו זה נשמע לך מצפה כזה קטן לא זה גן זה ווואו בקיצור אמרתי בוא נראה איך זה בוא נראה איך נתקדם עם זה ואני רוצה להגיד לך זה היה לי כמו יתדות שהחזיקו אותי לאורך החגים וביום העצמאות חנכנו את

המצפה חגיגי מאות אנשים הגיעו והיה נורא נורא מרגש ומישהו הגיע אליי ואמר לי את יודעת לפני כן חשבתי איך נאכל בשר ביום העצמאות ואחרי חנוכת המצפה אמרתי לעצמי איך אפשר שלא ואמרתי וואלה זה שילו זה שילו אתת הייו לי רגעים שהרגשתי שהחיוך שלו עובר דרכי שלו זה שלו נכון זה גם ון איך אפשר שו נכון אתם את בבעלך נוסעים איזה קו והילדים מצטרפים נשמע בענק ככה זה נשמע אבל אני לא שוב ימים יגידו ימים יגידו אז תגידי נרית את הפתעת את עצמך במשהו את גילית על עצמך משהו שלא חשבת שיש בך א כן האמת שממש הפתיע אותי א לא חשבתי שיהיה בי כוחות לפעול את כל החגים אני חושבת שהבנתי את עומק המשמעות שלהם כאילו באיזה שהו אופן הוא חיבר

אותי זה מה שאני מרגישה כרגע בסדר כרגע אני מרגישה שילו חיבר אותי לאיזשהי תביעה לחיות בעוצמה מד ולהביא אותו להמשיך איתו אז זה מה שאני שואלת זה הפתיע אותך כן כן שהאמונה נותנת לי כוח שאני יכולה להרגיש עכשיו אני אגיד לך משהו שאני בעצמי לא מבינה אותו אבל אני חובה אותו מאוד בסדר אני יכולה להרגיש רגש לאומי אני יכולה להרגיש שאני חלק ממשהו גדול יותר וזה עוזר לי אני חושבת שלי היום הזה של שמחת תורה נצרב בי מאוד מאוד עמוק היופי של עם ישראל הוא היה יום של כאב הוא היה יום נוראי אבל גם יש שם משהו לצד הכאב המאוד מאוד גדול הזה שאסור לנו לשכוח שב dna שלנו יש את הנעשה ונשמע הזה את מבינה אנשים קפצו כאילו הבן שלנו

היה בירושלים לא נשק לא לאן אתה הולך מה אתה הולך מישהו קרא לך מה אתה הולך לא אמרו לו שיש שם זה 11 בבוקר הוא כבר היה בכניסה עם נשקים כבר חתם על ציוד כבר חתם על זה נמצא מבינה ברור שאני מבינה אני שומעת את כל הסיפורים האלה כל הזמן וכולנו זה כאילו עשה לך מין קליק כן יש לי עכשיו את הכוח המאוד מאוד גדול שיש בעם ישראל שיש בעם שלנו את היופי הזה ואת החווייה שאנחנו הרבה יותר מחוברים ממה שנראה כלפי חוץ עכשיו להגיד שכל מה שקורה היום לא מחליש אותי מחליש אותי כואב לי מאוד קודם כל הוא פוגע בי גם ברמה האישית את יודעת הבנים שלי נלחמים ואתם רבים מה נסגר אז על מי הם הולכים בדיוק לשמור כן אני אני אני מוכנה לשלם

עעל זה שכמעט ואיין לנו התכנסות משפחתית של כל המשפחה ביחד שזה מאוד מאוד מקשה על ההתמודדות שלנו גם להיות במילואים אתה בעצמך לא מאבד את מה שקרה אתה לא אתה לא פנוי לזה ואתם יוצאים לרחובות לצעוק עכשיו אני מבינה את הכאב ואני לא רוצה להגיד שהוא כאב פוליטי ובאמת לאן אתה לוקח את הכאב הזה זה וכאילו לאן אתה לוקח את התסכול הזה מבינה והחוויה שלי אני יכולה מצד אחד מאוד מאוד להבין אבל אני גם מאוד כואבת את ה ו והכאב שלך היום הוא שונה מרגישה שהוא שונה מ מקודם תראי לי הכאב גורם אני אתן לך דוגמה לי הכאב גורם א להתחבר לשלו להתחבר לחיים שלו ביום הולדת של שילו שילו נולד שתשעה באב א רציתי משהו מלך המשיח מלך המשיח

לגמרי ובגלל שהוא היה כל כך כותבי לתשעה באב אז אמרתי לו ברור שאתה המשיח אתה גם נולדת כאילו בצורי היום אצל המרוקאים זה המהפך אז אני קמה ים הבית מתמלא ריחות וזה ואנחנו מתים על זה אנחנו מתים על זה על המהפך על המהפך הזה וכאילו תמיד כזה צוחקים עליו וכל שנה כל שנה יש לי גם אחות שנולדה בתשעה באב ומדו זה כאילו ו נושא תשעה באב השנה היה לי קשה קשה קשה ברמות והחלטנו להפיק איזשהו מייזם עם כלל עם ישראל משהו שמחבר את כולם והגעתי לא משנה הגעתי ל איזה מישהו יצא שאת המיזם הובלנו עם חברה שהובילה את קפלן וכשהוא אני לא ידעתי את זה אני לא לא מכירה וכשהוא אמר לי את זה מבחינתי שיא לא היה לידי וואוו מה שלא היה אומר

אם הוא היה עומד וואי שיחקת אותה מה זה שיחקת אותה בענק שילו מאוד היה לו אני חושבת שהיה לו מאוד מאוד קטע כזה של בוא לא ניכנס לפינות נהייה במרחבים שאפשר יש לו איזה חבר שהגיע אלינו וזה אני מכירה אותו כחבר טוב של שילו אז הוא אמר לי אתה יודעת הקשר שלי עם שילו לא התחיל ככה אני הייתי המנחוס במחלקה הם היו הם היו באגוז הם קטר כל הזמן קטר קטר קטר וידעתי שילו לא מת על זה שילו באמת לא אוהב דברים ש ואז היה מנגל הוא אמר אני לא מגיעה למנגל ושיו התקשר אליו ואמר לו תקשיב זה אני מחפש טרמפ אולי בכל זאת לא לא משנה אמר יאללה אני נוסע אז הוא התחבר אליו והם נסעו והוא אמר מה אותה נסיעה נהינו חברים הוא אמר שאחד הדברים

שהרשימו אותו ששלו לא דיבר איתו על האזורי מחלוקת שלהם הוא לא ימשיך לקדוח בקיר איפה שאתה יכול להיכנס מהחלון אז שילו כתב הרבה נכון בואי תתני לנו ככה הדרך הכתבים של שילו כמו תפילת הדרך אני מנסה לחשוב איך אנחנו יוצאות מפה ככה לקרא סיומם עם דברים ששי ללא כתב אז א ממש הבוקר כתבה שלחה למישה יש מישהי שאוספת סיפורים על שילו והדרך הפיקודית שלו היייתה מאוד א דרך כזאתי שיש בה תביעה למצוינות וקשיחות אבל גם קשר אישי מאוד עמוק בקיצור היא וספת סיפורים עליו וכותבת והיא שולחת לי משהו מהמחברת שלו עוד לא אפילו לא הסתכלתי על זה כאילו האני מאמין שלו איך הוא רואה את עצמו כקצין ויש כאן שני דברים שככה מאוד תפסו את

עיניי הוא כתב מה מייחדת המחלקה תחושת שייכות רצון לעבוד אווירה בריאה שרואה את הצורך להתקדמות ולהשתפר ולא רק את הביחד החזק כאילו ללמוד גם להיות במקומות שאתה צריך להשתפר בהם ולהיות חלש בהם ועוד נקודה זה הפרגון נורמות שמובילות לדעת לפרגן להסתכל תמיד על החלק הטוב שיש על החצי המלא הסתכלות חיובית אווירה טובה שקשה לשבור אותה ו אני מרגישה שזה ממש הוא גם חי ככה כאילו אם הוא היה עכשיו שומע אותי מדברת על זה הוא היה צוחק עליי כי זה כאילו נשמע כזה סיסמאות לראות את הטוב לראות את הזה הוא לא דיבר כמו שאני מדברת אבל הוא אני חושבת שהוא מאוד מאוד חי ככה כאילו לראות איפה באמת החלקים המלאים שלנו חלקים שבהם אנחנו

יכולים להחזיק וללכת איתם גם כעם גם ברמה הפרטית וגם ברמה הכללית בטח בימים המאוד מאוד טעונים האלה כאילו להחזיק את שתי את החבל משתי הקצוות מצד אחד תהיה מדויק תתקן אל תשאיר מקומות שלא טיפלת בהם גם אם שזה רגע אחד בחולשה אתה צריך להתגבר שמה ולהתארגן על עצמך ומצד שני באותה ע להן סתכל על ה בעין טובה ועל המלאות ועל מה שיש נדמה ן וזה ממש השביעי באוקטובר נכון היה שם חידלון היה שם להרבה אנשים חווית נטישה שילו אם היו מגיעים שעה קודם כנראה שהוא היה איתנו בסדר אז יש בזה את זה אבל יש בזה גבורה שאין בעם אף עם אחר באף עם אחר לא קראו אנשים אנני בכזאת מהירות ובלי טיפת מחשבה על מה עלו לי קרות כאילו זה מטורף

בעיניי ואת הדבר הזה ממש צריך לזכור וכאילו בסוף אולי אני אסיים אם יש לי דקה אז אולי אני אסיים בסיפור אחד יש איזשהו סיפור בשמחת תורה בערב אושן הרבה שהיא לא פגשה את ה ביקש מהרב לבוא להעביר להם שיעור והוא אמר לו אני לא יכול הייתי פה כל החגים וזה מצטער לא יכול השלא אמר לו אני לא מבין אני סוגר פה חג אני מחלקת בין אשים אני אומר לך שהם צריכים חיזוק אתה אומר לי שאתה לא יכול אז למה אתה פה ובשביל מה אתה פה הזה ככה דד מאוד מאוד אחריו וכל פעם שאני צריכה לספר סיפורים אז אני מביאה את הלמה הזה שבשבילו אתה פה וכאילו אני מרגישה שהל הוא מאוד ברור לנו אנחנו כאילו נורא מתווכחים עליו לא אנחנו שונים השמאל יש לו למה

כזה ולזה יש למה כזה לא בשביעי באוקטובר לכולנו היה למה אחד וכאילו וזה משהו שאני מרגישה שהוא מאוד גם הוא חי אותו וגם אם יש משהו שהייתי רוצה אני בעצמי לתוך החיים שלי לשאת את ה אז מה את מאחלת לעצמך וואי כמו שפתחת שהשנה תהיה טובה אבל לא רק שהיא תהיה טובה גם שנרגיש את הטוב שבה שבאמת עם ישראל א אמצא רפואה ב בכוח שלנו בעוצמות שלנו ולא רק במחלוקות שלנו אז כנראה משהו גם יש גם תפקיד למחלוקות וגם תפקיד ל לביחד וא אני כל כך שמחה שיצא לנו ככה את ה אני מרגישה שכל כך הרבה לקחתי גם את הראיית הטוב גם ראיית המלאות ובעיקר בעיקר להיות להיות במקום הזה עכשיו לא לחשוב על מה שיבוא על הלא יבוא אבל אני חושבת שזה רגע

עושה שקט נכון ונתת לנו פה הרבה אמירה של שקט באותו רגע תהיו איפה שאתם לא להיבהל מה לא לחשוב שן אנחנו משוגעות ן גם אם בתוך השקט הזה יהיה סערה גדולה ברור אז היא תעבור תודה רבה רבה רבה וואי טוב תודה רבה לך איבו לבד אתה אף פעם לא לבד