החוט המקשר, בהנחיית גולן אזולאי - פרק 5: בליינים HD (כתוביות)

מתן נויפלד הוא היזם, המקים והרוח החיה של פסטיבל ה"אינדינגב". פסטיבל חברתי שהוא בית גידול למוזיקה וגם לאומנות עצמאית. יניב חדד החל כבר בגיל 15 את הקריירה כיחצ"ן מועדונים והמשיך בשיווק והקמת מועדונים שהוא הולך ומתעשר ומוכתר כמלך המסיבות באילת. אליה אריאל, התחיל לארגן מסיבות בסוף התיכון ומשם הפך לשם דבר במסיבות בתל אביב, במוזיקה ובאופנה. היום אנחנו כאן כדי לשמוע מה גרם לאנשי המוזיקה והמסיבות לוותר על חלק כל כך משמעותי בחייהם ואיפה הם מוצאים את עצמם היום. נשמע מה לדעתם מחפשים אנשים במסיבות ופסטיבלים ומה ההבדל בין שמחת המסיבות לשמחה היהודית, ומה משמעות האמירה: "ולשמחה מה זו עושה"? הנשמה שלכם

התחברה לאומנויות לחימה? מתן נויפלד, הקים ומנהל עד היום את פסטיבל "אינדינגב" למוזיקה אלטרנטיבית ועצמאית בישראל. שנתיים בעיר הרוחניות צפת עשו בו שינוי עמוק. ולצד הפקת הפסטיבל, הוא עבר תהליך של חזרה בתשובה, תהליך שאינו מנתק אותו מהעבר, אלא יוצר שילוב מיוחד בין פסטיבל מוזיקה משפחתי באווירה ייחודית, לאש בעבודת השם. אליה אריאל התחיל לארגן מסיבות בגיל צעיר, הכניס לארץ את גל הרטרו הנוכחי ופתח ליין מסיבות סבנטיז בדיסקוטקים הנחשבים בתל אביב. אליה נהנה לשמח אנשים, אבל יחד עם הסיפוק הגדול היה הולך לישון בלילה עם ריק גדול בלב. יום אחד הוא קיבל מאסטרולוגית את המפה המדויקת שלו על פי הכוכבים והמזלות, התחושה

שלפי המפה אין לו בחירה חופשית והכול כתוב מראש מכה בו ומעוררת אותו לחיפוש. היום אליה עוסק באומנות מכיוון אחר, הוא אדריכל שמתכנן ובונה בתי יוקרה בארץ ישראל. יניב חדד. יניב חדד היה מלך המסיבות של אילת ויחצ"ן המסיבות מספר אחת. תוך זמן קצר הוא מתעשר והופך שותף במועדונים הגדולים באילת, רכב יוקרה, בית פאר ומעריצים ומעריצות שסובבים אותו בלי הפסקה. אך הלילה הארוך שבסוף המסיבה ריק, עצוב ומלא בדידות וגורם לו לחפש מעבר ולמצוא את חיי התורה. הוא עושה את זה עד הסוף, כמו שהוא רגיל. היום יניב עוסק בתורה ומשווק נדל"ן ברחבי הארץ. שלום לכם מתן, יניב ואליה. -שלום. -אהלן. אז בואו נתחיל, ספרו לנו קצת. יש אנשים שלא

מכירים אתכם, נתנו עליכם קצת רקע אבל מה עשיתם? למשל, מתן, הפסטיבל שלך, מה זה הפסטיבל הזה? פסטיבל שקם לפני עשר שנים, שהרעיון שלו היה לייצר במה ותנועה למוזיקאים עצמאים, צעירים, לא כאלה שמשמעים ברדיו, לא כאלה שיש להם חברות גדולות מאחוריהם, וליצור איזושהי מודעות, איזושהי תודעה גם לקהל הרחב שאפשר לייצר איזשהו משהו מעצמך ולהגיע רחוק. וגם לתת אפשרות לאנשים לצרוך תרבות שהם יותר מתעניינים בה. למה דווקא אתה מתעניין באנשים, באומנים שהם כאילו לא מוכרים? למה זה חשוב לך? שאלה טובה, אני אישית ככה כל החיים שלי מכיר את עצמי שאני... מתחבר לאנדרדוגים, ל... כן, אוהב את הדברים שפחות מוכרים, פחות מוכרים. זה הדברים

שמעניינים אותי בדרך כלל, גם באומנות. -גם היום? -גם היום, כן. גם ביהדות את הדברים ש... ביהדות יש לי גם אהבה לכל מיני דברים יותר... אתה מוצא כל מיני רבנים שאף אחד לא שמע עליהם? לא, זה לא. אבל גם בלימוד יותר נמשך למקומות של החסידות, של הסוד, כמה שאני כן יכול להבין ולאחוז בזה. -חסידות היום זה די מרכז. טוב, יניב, תספר לנו קצת. איך הגעת לזה בכלל? מגיל 14, 15 כבר התחלתי לעבוד, מצאתי את עצמי נכנס כל פעם למקומות כאלה של חיי לילה, לא במטרה לעבוד שם, אבל במטרה כביכול לחסוך לעצמי כמה פרוטות שיהיה לי לקנות אופניים, כמו כל ילד שרוצה לרכוש לעצמו את הדברים שהוא רוצה באופן עצמאי. למה, כי בבית לא היה? לא, לא,

ברוך השם, לא היה חסר אף פעם, אבל גם לא היו חיי מותרות שאני אוכל להרשות לעצמי להגיד לאבא: אבא, אני רוצה את זה ואת זה. ו"טוב, בוא תקנה". טוב תראה, אני כשהייתי ילד הייתי מוכר רחת לוקום. אז איך אתה הגעת למסיבות? אז עוד פעם, אז אחי היה מוכר ביום העצמאות קשתות, אני הייתי מחפש לעבוד במטבחים, אפילו לשטוף כלים, לעשות את הכסף שילד רוצה. ופה זה כבר התחיל להתגלגל ואז... איך זה התחיל להתגלגל? איך זה התגלגל למסיבות? זה התגלגל בצורה כזאת שאמרו לי ליחצ"ן פעם אחת איזו מסיבה וראיתי שהולך לי עם זה והתחלתי למכור כרטיסים והייתי תמיד ב... מה שנקרא במאסטרים שם במכירות של הכרטיסים ולאט לאט מזה התחלתי להתקדם. עד

שלמעשה בגיל 18, 19 כשהתגייסתי, כבר עזבתי את זה, ב-50 אחוז עזבתי את זה ורק הייתי הולך כבליין, לבלות. אחרי הצבא עבדתי בחנות של... ב"מרום" כלי נגינה ואז חבר בא אליי אמר לי: בוא נרד לאילת לעשות מועדפת. אמרתי לו: מה, השתגעת? מה יש לעשות באילת? מה יש לעשות באילת? אני? אילת? מה...? אני הייתי הולך פעם לאילת לשלושה ימים הייתי ממצה מעל ומעבר. הוא אומר לי: מה אכפת לך? בוא נעשה מועדפת חצי שנה ונחזור. כאילו הלכה ב"שולחן ערוך", בוא, תחסוך כסף במועדפת, טסים לחו"ל, זה היה התכנון של כל אחד. בקיצור, ירדנו באמת לאילת והגעתי לסיטואציה שאומרים לי: בוא ליחצ"ן מועדון של מלון, שזה נחשב מועדפת. אמרתי: אדרבה, גם טוב

בזה. כי הם ראו את קורות החיים שעבדתי במועדונים, אמרו לי: בוא תעבוד במועדון של "המלך שלמה", היה שם פעם מועדון. גם תעשה מועדפת וגם זה תחום שאתה מכיר. אמרתי אדרבה. וככה זה התחיל. אז עבדתי שם חצי שנה, שבעה חודשים. ממש כבר תוך חודש-חודשיים כבר העבירו אותי להיות הסגן של מנהל המועדון שם כביכול, כי ראו שגם במכירת כרטיסים וגם בכל הדברים האלה הייתי תמיד מספר אחת. וככה זה התחיל עד ש... רגע, אני קולט איך שאתה מספר זה נשמע הכול כביזנס נטו אצלך היה. -כן. היה לך את הכיף של המסיבות? אהבת את זה? תראה, אי אפשר להגיד שסובלים. מי שיגיד לך שהוא סובל הוא משקר, זה לא... אי אפשר להגיד: תשמע, סבלתי, זה. -מה אהבת בזה?

מה אהבת בזה? יש בזה... כמו מלפני שהתחלנו את הריאיון אליה סיפר שיש בזה אנרגיה של אנשים, של חברים, של חבורות, של... אתה יודע, אנחנו... אתה כל הזמן נמצא במסיבות, אתה משמח אנשים. היום אנחנו מבינים שהחטאנו אותם בשמחה, אבל זה סוג של שמחה ששמחת אז כביכול לרקוד עם אנשים, צחוקים, כיף, אבל חיים בלי לחשוב, אין יותר מדי מה לחשוב. מסיימים את המועדון, הולכים לאכול איזה משהו בערב, וככה מסיימים איזה מנצ'עס. ככה זה היה החיים שלנו כל יום, כל ערב. הכול בריגוש כזה, ב"היי". -כן. אבל זה ריגוש רגעי, רק באותו רגע נהנים. אז רגע, תכף אנחנו נמשיך איתך. אליה, לגבי הריגוש, תספר לנו. מה מרגש? מה ממכר? לא יודע, אצלי זה

פשוט התענוג להוציא חיוך מבן אדם, זה נראה לי סוג של מהות חיים. -למה? מה? אם אתה מוציא חיוך זה אומר שאתה הוצאת ממנו את החיוך? איפה האגו פה? אל תגיד לי שזה למען הכלל. -לא, לא, לא מעניין אותי אם אני הוצאתי לו את החיוך או לא הוצאתי לו את החיוך, כשאני רואה בן אדם מחייך זה עושה לי טוב אז וואלה, אם אני יכול... לא היה שם ביזנס? לא קשור לביזנס, לא כלום? יש שם ביזנס, לא נופל. זה לא בא מזה. בתור ילד הייתי עושה את זה, אתה יודע, בתיכון וזה, זה לא היה ביזנס. -אז מה זה, להיות מבסוט מהיכולת לשמח אנשים? דבר ראשון, כשיש לך את הכסף ואת ההצלחה, אז גם יש לך את היכולות לעשות מה שאתה רוצה בתור הפקה. אם בא לך להוריד

בלונים מהתקרה או להוריד מכונית מהתקרה, זה כיף שיש לך את הכוח והעוצמה לעשות מה שאתה רוצה בהפקות, להתבטא, להגיד מה שבא לך. אני בזמנו זה היה... בתחילת הקריירה שלי היו לי ראסטות, לפני שהיה לי אפרו. -נשארו לך רק שתיים. אז בזמנו שרק נכנסתי לחיי הלילה בתל אביב, בן אדם כמוני עם ראסטות בכלל שיעבור סלקציה של מועדון או שיסתכלו עליו, זה היה משהו. אז אני רציתי להביא איזה שינוי לכל המערך התל אביבי הזה, ל... אז זה היה גם במראה שלי בכלל כשנכנסתי לתחום והצלחתי וגם בכל הוינטג' שיצירתי מסביבי שזה היה... בעברית, תדבר בעברית. וינטג' זה אומר... אני הייתי עושה בזמנו מסיבות של שנות השבעים ומוזיקה שחורה. -חזרת לשנות

השבעים ולשנות התשעים? או הסוף? תחילת האלפיים? -סוף התשעים, תחילת האלפיים. בגלל ההוויה של המסיבה, מי שהיה בא לבוש ברוח התקופה הוא מקבל הנחה בכניסה, והייתי עושה כל מיני מיצגים, הייתי מביא כל מיני מודלים, כל מיני... אפילו משאבות של תחנת דלק. -מה אהבת בשנות השבעים שלמשל... מה היה חשוב לך ל... מה, המוזיקה של זה? אתה יודע, זה תמיד מחזיר אותך לצלילים של הילדות, שבילדות, אתה יודע, אין לך שום דאגות על הראש. -כן. אני גדלתי בהוד השרון, זה שדות ופרדסים וכל הניגונים האלה ברקע. אז תמיד כשאתה שומע את המוזיקה הזו, אז אתה נכנס לאיזה סוג של שלווה כזאת, סוג של... אתה חוזר לתמימות, אתה חוזר ל... אין לך את רואה

החשבון על הראש ולא את עורך הדין ולא את כל הבבילון הזה, איך אומרים, על הראש. אתה מוצא חוט מקשר בין הצורך של הנשמה שלך אז לעשות מסיבות כאלה של שנות השבעים, לעבודת השם שלך היום? יש איזה... כן. תראה, אני מגדיר את זה ככה, תמיד כשהנשמה... היום אני מגדיר את זה ככה, הנשמה חיפשה אור והאור זה סיפוק, זה ריגושים. בזמנו שלא התוודעתי להשם יתברך בצורה כל כך קרובה, אז לא ידעתי איך לבטא, להוציא את הריגושים האלה לפועל. אז זה היה בא לי טוב, ב... באוכל, זה בא לך טוב בשינה, זה בא לך טוב, אתה יודע, בהדחקות שאתה בורח למוזיקה, לכל מיני מקומות. שבשלב מסוים בחיים שלי כשהתחלתי ללמוד אסטרולוגיה ונומרולוגיה לפני התשובה,

והתחלתי לקבל קצת מודעות שיש קצת עולם עשיר ופנימי. -ממדים אחרים. וממד שונה של החיים, אז התחלתי להימשך למקומות האלה. ואז זה באמת מילא לי את המקום וכל הדברים האחרים שכביכול הייתי ניזון מהם כל החיים, פתאום גיליתי שהם... ההרגש כבר הרבה פחות. זה משהו גשמי. כשההרגש שלך הוא יותר רוחני אז זה יותר נקשר לזמן. -התחלת לקלוט את האור שיש ברוחניות. כן. זה יותר נשאר לי זמן, זה מתעגן בנשמה ובנפש. כשאתה במשברים לפעמים אז זה תמיד מרים אותך. שאתה בתור חילוני אתה במשברים אתה מתרסק, אין לך משהו שירים אותך. כשיש לך את הרוחניות שאתה יודע שיש סיבה, יש מסובב, יש עילה, יש עלול, הכול יותר בריא, נכון, מדויק ומשמח באמת גם.

יניב, תגיד, איזה אנשים מגיעים למסיבות האלה? שאלת השאלות. -כן, מה? האמת שאילת היא שונה באופי שלה מכל הארץ. -מה, מגיעים מכל הארץ כדי להתפרע, לא? -בדיוק. בגלל שזו אילת, זו עיר שאתה יורד בזמנים של חופשים וקיץ אז חתך הגילאים שם הוא מאוד מוזר באילת. זה יכול להיות מגיל 18 ועד גיל 50, 60 אנשים יושבים לך במועדון ורוקדים. זה היה מוזר באילת כי בבאר שבע בתור ילד, אני זוכר שהיו מסיבות לגיל 16 עד 18, שמונה עשרה עד עשרים, עשרים עד... -פה אתה רואה כולם ביחד. פה זה כולם ביחד. -אז מה מחפשים, לבוא לאילת ו...? אין באילת חוקים. אילת בעיקרון כי זו עיר חופש כזאת, זו עיר של ים, אין דאגות שם באילת. כביכול זה מה

שמצטייר, זו האשליה שנותנת העיר. אבל זה לא נכון, לאילת יש שני חלקים. האמת שאני, כשזכיתי לחזור בתשובה, הבנתי שלאילת יש שני חלקים. תמיד אמרו לי "אילת עיר החטאים", אבל באילת יש את החלק השני שבאמת גרים שם, שבאמת אני יכול... ייאמר לזכותם שאתה רואה הרבה תורה יש שם, והרבה בתי כנסת. וכשהיינו קמים בבוקר לבית הכנסת בשעה חמש בבוקר, אתה רואה נחילים נחילים של אנשים יוצאים מהבתים. אני אומר: בוא הנה, זו לא אילת שאני מכיר. אז יש את האילת של החלק של הים. -יש את האלה שיוצאים מהבתים, יש את האלה שחוזרים לבתים, לא? -כן. אז יש את החלק של הים, של בתי המלון - שזה חלק אחד של אילת, של המסיבות, של מה שהתיירים רואים. אבל

יש את החלק השני של אילת - שהיא מתפקדת כעיר רגילה לחלוטין, כעיר, הייתי אומר, אפילו די מסורתית להפתעתי. יפה שאתה מגן על העיר אילת, אבל עכשיו אני שואל אותך על האנשים, מה הם רוצים? תראה, מי שבא לאילת הוא בא לפורקן. מה הם רוצים במסיבות? במסיבות? עוד פעם, אנשים מגיעים למסיבות כאלה בדרך כלל למלא את התאוות, לשתות בשביל לשכוח את הדאגות שיש להם. גם הרבה אנשים באים לחפש חברה, באים לחפש זוגיות במועדונים. זה מה שאנשים באים, להכיר מישהו, להכיר מישהי, זה מה שאנשים רובם באים לעשות שם. מעטים מעטים האנשים שאומרים "שמע, אני בא בשביל המוזיקה "כי יש שם מוזיקה..." אז שים בבית, למה אתה צריך לבוא? רובם באים בשביל

זה, להכיר זוגיות, כי ברגע ש... הייתי רואה את זה. כשהיו מכירים זוגיות פתאום אתה כבר לא רואה אותם. למה? לאן הם נעלמו? מילאו את התאוות. מתן, מה אתה אומר, האנשים בפסטיבלים, מה הם רוצים? מה הם מחפשים? הפסטיבל שאני מכיר או המקומות שאני הייתי בדרך כלל פוקד אותם, זה היה קצת שונה מה... זה קהל קצת שונה. זה אנשים שבאמת באים... כולם רוצים את אותו דבר בסוף, גם זה בעטיפות שונות. רוצים חופש, רוצים ככה, רוצים למצוא את זה, למצוא את החצי השני, שכל אחד ימצא את ההגדרות שלו. אבל באמת בחוויה שלי רוצים... התחושה היא שרוצים הרבה יותר אווירה של ביחד בפסטיבל, אווירה של חופש, של להתחבר לעומת החוויה היום-יומית של החיים

שהיא מאוד מנוכרת. אז בפסטיבל אתה אומר אולי עוד קצת מחפשים משהו רוחני, אתה מדבר על ביחד. -זה צינור אחר קצת, כן. זה צינור שאנשים באים קצת יותר פתוחים ל... -מוזיקה מיוחדת, איזה משהו קצת יותר מרחף. -כן. מחפשים לפתוח את הלב קצת ומן הסתם, כל המסביב יש שם הרבה דברים שעוזרים לזה, המוזיקה, זה שאנשים שמחים, מחייכים, יש כל מיני פעילויות, כל מיני דברים שקורים. אני חושב זה... זה היה המהלך שלי כל הזמן שאני תמיד ראיתי את זה ואני הבנתי שזה משהו מהותי בכל אדם. בן האדם תמיד מחפש את ה"הייפ" שלו, את האור. אני הזכרתי את זה מקודם, אולי לא הגדרתי את זה נכון. אנשים מחפשים אור, הם מחפשים... הם לא יודעים להגדיר מה זה

האור הזה. יש כאלה שמגדירים את האור שלהם לצערנו בסמים, באלכוהול, בתאוות ודברים כאלה. -כן, נכון, גם בסמים מחפשים אור. הם מחפשים את ה"הייפ" הזה והם לא... האדם האמיתי, שזו ההגדרה הכי נכונה, הוא מחפש את האור כל הזמן, הוא פשוט לא יודע להגדיר מה זה האור הזה. הוא מחפש את האור, הוא לא יודע מה זה האור הזה. הוא מחפש, הוא מחפש, הוא מחפש... כמו אביתר בנאי, איך הוא אומר? "בורחת ואין רודף", כאילו היא בורחת אבל אין אף אחד שרודף אחריה, אותו דבר. הוא מחפש משהו אבל הוא לא יודע מה הוא מחפש, הוא... בודק כל מיני דברים. -יש לו חוסר שקט פנימי כזה שהוא מחפש משהו שהוא, ברגע שהוא ימצא אותו הוא ידע "הנה, זה מה שאני

מחפש". זה מה שקרה לי שמצאתי את התורה, אמרתי... -אוקיי, אז ספר איך זה קרה לך. היה אירוע מכונן? היה אירוע מכונן, היה אירוע מכונן לגמרי, אבל כאילו הוא היה כמו, אתה יודע, איזו ערימת קלפים שביום אחד הכול קרס. למדתי אסטרולוגיה, נומרולוגיה, רפואה סינית, הילות, כל מיני דברים כאלה. היה לי הרבה זמן, הייתה לי דירת גג במדרחוב בנחלת בנימין, הייתי יושב שם, צופה לים ויושב וגומע את הספרים שלי באהבה. ותמיד קראתי על הנפש ועל זה, וכל מיני דברים כזה ולא הבנתי. והכול זה היה כזה... איך אומרים? זה אור שלא התלבש בכלים. ואז היה לי איזה אירוע מכונן, איך אני אקרא לו? שהוא עשה לי את התפנית הכי מציאותית בחיים שלי. זה היה

יום כיפור שתמיד הייתי חוזר. יום כיפור אתה נוסע להוד השרון, אתה נוסע לבית, אתה רואה את כל החבר'ה על הברזלים, יוצאים מבית הכנסת, מדברים, פגישת מחזור כזאת שקורית כל שנה. ועוד איזו שנה אחת אמרתי: אני אשאר בתל אביב, אני אראה את כולם על הברזלים כרגיל. וזה לא מה שקרה. דבר ראשון, אני בא לבית הכנסת, התעוררתי די מאוחר, התעוררתי על עצמי שצריך ללכת לבית הכנסת. ביום אתה מדבר? לא, ביום כיפור עצמו, בערב יום כיפור. ועד שאני מגיע לבית הכנסת אני קולט כבר שכולם יוצאים מבית הכנסת אז את התפילה שלי פספסתי. עכשיו, בזמנו אני, אתה יודע, די מוכר בתל אביב, אני צריך קצת תשובה, קצת משהו, וזה לא היה לי. בקיצור, אני מתחיל

להסתובב, הלכתי על כל "בוגרשוב", אין כלום. כל "קינג ג'ורג'", אין כלום. כל "שיינקין", אין כלום. אני רואה הכול ריק, אין אף אחד ברחובות. הייתי בטוח שאני אחוש את אותו דבר. טוב, עליתי לבית שלי, ואני יושב כזה ואז אני מרגיש איזה חוסר פנימי כזה שמשהו בוער לי בפנים ולא ידעתי להגדיר את זה. ופתאום כזה הרגשתי שאני... למרות שאני באוויר הפתוח הרגשתי שאני צריך לקום ולנשום. ואני קם, ואני זוכר שאני נשען עם הפנים לכיוון הים, נשען על החומה ופתאום ממקום שאני לא יודע, התחלתי להתפרץ, לבכות, משהו פנימי כזה, ואני מתחיל לבכות, לבכות, לבכות... ותוך כדי נרגע. כל הגג שלי היה מזרנים כמו סיני כזה, שמתי את הראש כזה, ואני

מוצא את עצמי קם בבוקר חדש. עכשיו בדרך כלל, אתה יודע, כשבן אדם בוכה אז הוא מפורק. זה היה בכי כזה שקמתי בבוקר חדש. ואז תהיתי עם עצמי: מה היה שם? מה... כסף - לא חסר, הצלחה - לא חסרה, פרסום - לא חסר, הכול מסביבי מתקתק. רואה חשבון - הכול סבבה, הכול... למה היה לי את הצורך לעשות את זה? ואז התחלתי... לצערי יש לי הרבה חברים בזמנו סליברטאים, שחקנים וזה, ואני יודע שלהרבה מהם יש להם את הפסיכולוג הצמוד, יש כאלה שניסו להתאבד, יש כאלה ש... כל מיני סיפורים. אמרתי אולי קורה לי איזה משהו כמו כל החברים שלי ואני חייב לבדוק את עצמי. אבל עכשיו יש לי עסק מאוד מצליח, יש לי עובדים, יש לי מתנות לחגים, הכול. אני לא

אאבד את זה, אני מכיר חברים שנתנו להם תרופות... איך אומרים? פסיכיאטריות. -כן, אבל בכוח וזה שיבש אותם לגמרי, בכפייה. אבל לא הבנתי, מה, נלחצת מהבכי הזה? -כן. היום אנחנו מחפשים את הבכי הזה. כשהגעתי לאומן אחרי הרבה שנים חוויתי עוד פעם את הבכי הזה אז הזדהיתי עם אותו בכי. אולי היה לך גילוי יחידה ביום כיפור? לא, אם אני אקצר, אני... בזמנו כשהייתי מספר סיפור אישי תמיד הייתי מספר את זה וזו הנקודה הכללית בכל הסיפור הזה, תמיד הייתי אומר: החוצפנית הזאת הרשתה לעצמה לקפוץ לי לתוך החיים ולספר לי איפה אני חי. ומי זו החוצפנית שלי? זה... פעם ראשונה שהתחברתי לנשמה, לנפש שכל הזמן קראתי בספרים, פעם ראשונה חוויתי

אותה. פתאום ראיתי משהו פנימי, הרי אין לי סיבה לבכות, אין לי סיבה, מה קרה? באיזה גיל? -זה היה 26. זה כנראה הגיל. שם הוי"ה. -שם הוי"ה. ומאז התחלתי לקבל ממד שונה ועוד מדרגה במציאות. -רגע, לא הלכת לפסיכולוגים? התחלתי לרשום לעצמי, אמרתי: טוב, אם אני בא עכשיו לאיזה פסיכיאטר או הולך ל"אברבנאל" או איזה "שלוותה" שיאבחנו אותי, אני חייב לבוא מוכן שלא יתחילו לבלבל אותי אז התחלתי לרשום. אז מה קרה? אז יפה ששאלת כי אני פתאום התחלתי לרשום. איזה יום זה היה? יום שלישי. אפילו לא כתבתי "יום כיפור", אפילו לא כתבתי "יום כיפור". זה היה יום שלישי... -לא הבנת שזה החיבור של יום כיפור? לא, לא הבנתי. ורגע, ומה היה? הכול

בסדר, הייתה לי באותו זמן, בעוונותיי יצאתי עם איזו מישהי, אז הכול בסדר איתה. עסקים הכול בסדר, רואה חשבון הכול בסדר, העסק הכול בסדר, לא כתבו עליי שום דבר מגעיל בעיתונים, הכול בסדר. -אז למה אני בוכה? רגע, אז רגע. רגע, לא אכלתי באותו יום, הייתי בצום. רגע... ופתאום נופל לי "יום כיפור" ואז פתאום... איזה סאב וופר כזה... -סאונד. איזה סאב וופר קטלני כזה שעומד לי מאחורה שאומר לי "יום כיפור". ואז פתאום כל המ... פתאום המהלך של ה... לוח השנה היהודי פתאום מתחיל להיות איזה הווה אמינא בחיים שלי. רגע, יכול להיות שזה... ואז פתאום אני מבין שזו פעם ראשונה בחיים שלי יום כיפור שאני לא הייתי בבית הכנסת. ואז

הבנתי... שמה קרה שם כביכול המהלך, התחלתי לפרשן לעצמי. -החוסר. שהנשמה שלי אומרת לי: בוא הנה, אתה עושה כל כך הרבה עבירות, אתה מחטיא את הרבים, אתה עושה כל כך הרבה... השם ירחם. יום בשנה אתה לא נותן לי לבוא לבקש סליחה מהשם יתברך? ואני מאמין שזה היה הקריסה. -איזה יופי, זה הפוך. זה הפוך ממה שחושבים, תמיד אומרים: מה, אז פעם בשנה הוא הולך ליום כיפור אז הוא חושב שהוא... אבל אתה אומר פה משהו הפוך, אתה אומר אפילו הנשמה אומרת: תן לי לפחות עם כל הבלגן שאתה עושה, תן לי פעם אחת בשנה ללכת. -כן. אז אתה מבין? יש אנשים שמבקרים את אלה שהולכים רק פעם בשנה. הנה, זה לימוד זכות עליהם. -ושם הבנתי שפתאום יש לה איזה

אוכל שהיא צריכה, ואז התחלתי, אמרתי אני חייב להבין מי זאת הנשמה הזאת, מה זה הנשמה הזאת ומה זה האוכל שהיא צריכה בשביל לא להיות עצובה ולקרוס את הקריסות האלה. וככה לאט לאט לאורך... -תכף נגיע ל"לאט לאט". לאורך כל המהלך שלמדתי, תמיד שלמדתי אסטרולוגיה, הגעתי לקבלה דרך אסטרולוגיה, נומרולוגיה - דרך הקבלה. -כל הדרכים מובילות להשם יתברך. אבל פה זה נותן לי איפשהו... -"הפוך בה והפוך בה דכולא בה". פה זה נתן לי איפשהו מחויבות: תשמע, אתה חייב לבדוק בשורש. יניב, איך אתה... האירוע המכונן שלך או לא חייב שיהיה. -האמת שזה לא היה איזה אירוע מכונן, פשוט מרוץ החיים, כמו שהרב אליה אמר, כשהאוגר רץ על הגלגל הוא תמיד

נשאר באותו מקום, אז גם לי זה היה אותו דבר. אני... אחרי שנתיים שהייתי באילת התחלתי כבר להיכנס ל... פתאום הזמינו אותי לאיזה מועדון גדול שאני שם אהיה המנהל שלו וגם השיווק והכול. ואני לא ידעתי כי אז הייתה לי חממה כזאת ב"המלך שלמה", זה היה מסודר, דרך בית מלון. פתאום לעבוד עם איש עסקים פרטי זה לא היה... וגם הוא הציע לי סכום שאני לא הייתי רגיל אליו, כפול שניים או שלושה ממה שהייתי מרוויח באותה תקופה ועם אוטו צמוד והכול. אמרתי: כנראה פה זה חלום כי לא ידעתי שיש מספרים כאלה בכלל. לא באתי מעולם של עסקים, אבא שלי איש עסקים שסיפר לי ו... אז הציע לי סכום כזה, כמובן שלא אמרתי "לא", והתחלתי לעבוד איתו. ואחרי

שנתיים בערך שעבדנו ביחד נכנסתי איתו לשותפות שם וככה התחלנו לפתוח עוד מועדון והיינו שלושה שותפים ופתחנו עוד מקום, ועוד מקום באילת, ועוד מקום כי אילת זו עיר מאוד דינמית שצריך לדעת איך לעשות את המהלכים שמה, צריך לדעת מתי לסגור ולעבור למקום אחר, ולפתוח כדי לעשות את המהלכים. -לחדש כל הזמן. בדיוק, התחדשות. אז כל פעם היינו עושים את זה כל איזה שנה-שנתיים, סוגרים מקום, פותחים מקום חדש כביכול. מחדשים גם לקהל כדי שלקהל יהיה מה שנקרא אינטראקציה. וככה זה התחיל. -אותה גברת בשינוי אדרת. כן, אותו דבר, אותו רמקול, אותה המוזיקה, אותו הכול רק מקום שונה. זה שיבוש אבל לא משנה. אבל איפה הרגע? לא יכול להיות. -בכל

מקרה, אז אני אומר, אז כבר פותחים מועדון, אז יופי, יש מועדון, אבל אתה מגיע הביתה אחרי המסיבה, במסיבה אתה מחייך לכולם ו"לחיים" ו"לחיים" ו"מה נשמע" ונישוקים וחיבוקים. אבל אתה מגיע הביתה ריק. משהו שאי אפשר להסביר. מה, היית יושב מול עצמך בבית? אתה יושב בבית וריקנות קצת. אתה אומר: בוא'נה, משהו חסר לי. ועובר עוד יום ועוד שבוע ועוד חודש, ושנה ושנתיים אתה אומר: אני יודע מה חסר לי, אוטו. ואז רכשתי לעצמי את אוטו החלומות, שזה נראה לי הראשון מסוגו באילת. -איזה אוטו? זה היה אודי איי-5 אז, רק כשיצא לשוק. -נועז. אז היא עלתה אולי איזה 400 אלף שקל. וקניתי את האוטו ממש כמו טווס, בא איתו מתל אביב לאילת, ממש חבל

על הזמן. -איזה יניב. כל יום יוצא מהדירה, גלינג גלינג עם השלט, עם השלט, מבסוט. באמת אתה אומר: הנה, ברוך השם. -כמה זמן זה החזיק המבסוט הזה? אז אמרתי אחרי... אני אומר: הנה, זה באמת מה שהיה חסר לי, האוטו הזה. כבר יש כסף, יש בנות, יש בחורות, יש חברים, יאכטות כל יום, אופנועי ים, כל הזמן מלא מסביבך, הנה זה מה שהיה חסר. ואיך לא הבנתי את זה? אבל אחרי חודשיים-שלושה עוד פעם קרה לי את אותו דבר. ריקנות. אמרתי: מה הרכב הזה נותן לי? מה נותן לי? ואז התחלתי עוד פעם, עובר הזמן, מתחיל לחשוב, אתה יודע, זה לא דבר שמעסיק לך את כל היום יושב ומתבודד. אבל זה נמצא שם מאחורה. -כן, זה נמצא, בדיוק, יושב לך מאחורה ונושף

לך בעורף. זה מתחיל להכניס אותך לאיזה מין סוג של דיכאון קליני קטן עדין. דיכאון, לא יודע אם דיכאון, אני רחוק קצת מדיכאונות. זה כאילו דיכאונות. -אבל זה מחשבות שכשאתה בלילה חוזר לבד, כי הרי המועדונים מסתיימים בארבע, חמש לפנות בוקר. כשאתה פוגש את עצמך לבד, יש שמה פתאום קצת עצבות. כן, אתה פתאום מגיע הביתה, אומר: איפה כל השמחה שהייתה עד עכשיו? מה, השמחה הזאת, איפה היא? בדרך כלל השמחה מלווה את האדם, איפה היא? איפה? לאן הלכת? אני אומר: לאן הלכת? ואז אני מתחיל לחשוב, אמרתי: אני יודע. אני כל הזמן חי בבתים שכורים, נבנה בית עם בריכה. מה, לא מגיע לי? -מגיע לך. בעל מועדונים, כסף, רכב, לא מגיע לי גם בית עם

בריכה? -בטח. עשיתי בית עם בריכה באמת מדהים. -כמה הרווחת שמה? מה זה? לא חשוב, עזוב. זה לא משנה. אז בנית בית עם בריכה. -אז עשיתי בית עם בריכה, ממש נוף לים והכול. עשיתי בית ובבית הזה עד שנכנסתי אליו, כבר אז הספקתי להכיר את בורא עולם, ברוך השם. אז לבית הזה כבר נכנסתי כשומר שבת. -באמת? -כן. והבית הזה מה שתוכנן שם, שהשם ירחם עלינו. אז איך הכרת? איך נפגשת עם בורא עולם? אז זהו, מהמקום הזה שפתאום ראיתי ש... -חסר. שחסר, וכל הזמן. אז באחד המועדונים, קודם כול היה איזה רב אחד שבאמת ייאמר לזכותו, אני גם אזכיר את שמו, הרב מאיר דרעי מהעיר מודיעין, הוא כל פעם היה מגיע לאילת למסור נפש. היה בא מהערב עד למחרת

בבוקר ער, אוסף ילדים בלילה מהטיילות, מהזה, מתחיל לעשות להם שיעורי תורה והכול ואז סיפרו לו עליי והכירו לו אותי. אמרתי: עכשיו מה זה הרב הזה רוצה ממני, רבנים עכשיו? מה לי ולרבנים עכשיו? עזבו אותי. בקיצור, היה בא וזה, והיה מתחיל לדבר איתנו. אז הוא אומר לי: מה אכפת לך? תארגן את הצוות שלך של המועדון. אמרתי: מה אכפת לי? נעשה ערב צוות וכבר על הדרך נגיד לו שיבוא, יגיד כמה דברים ובאמת בלי שייכות. ואז התחלנו להתחבר וכל פעם כשהיה מגיע לאילת הוא היה בא לישון אצלי. בתור בן אדם חילוני עושה מסיבות, יש אצלי רב עם... אפילו יותר גדולים, כאלה יותר גדולים, פאות יותר גדולות. יושב אצלי בבית ויושבים ואוכלים וברוך

השם. ואז הוא התחיל להגיד לי: בוא נעשה אצלך סליחות במועדון. הגיע הזמן של כיפור. סליחות במועדון, יפה. -אמר לי: בוא נעשה סליחות במועדון. אמרתי לו: מה, סליחות במועדון? אומר לי: כן, זה. אמרתי לו: אתה יודע מה? לא אכפת לי. תן לי לשאול את השותפים. שאלתי, לא היה אכפת להם. אז אחרי המסיבה ממש בשעה שלוש לפנות בוקר עצרתי את המסיבה, אמרתי להם: בנות, לכו לצד, מבחינת הרב, הרב ככה ביקש. בנות לצד שמאל, בנים לצד... באמצע המועדון, מסיבה אלף איש. באלול? -כן. בדיוק לפני כיפור. אמרתי להם: בואו נעשה סליחות. יש לי עד היום את הסרטון הזה. ותקיעות שופר וכולם היו מבסוטים. מי שלא רצה הלך, ונשארו שם דווקא הרבה אנשים.

פתאום, אתה יודע, כל בן אדם מרגיש את הצורך להתפלל לבורא עולם, אפילו במקום כזה. זה היה דבר מדהים. פתאום המועדון התחלק לשניים, למרות שגם נשארו שם בשביל הפוזות, "הנה תראה, אני מחובר ל... אני רוחני". היו שם הרבה דברים כביכול לא לשם שמיים, לא לשמה. -"אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד". אבל היה יפה, היה יפה, היה יפה מאוד. ברוך השם, אתה יודע, זה התחיל מדברים כאלה קטנים ואז אתה פתאום מתחיל לשמוע איזה פסוקים "והנפש לעולם לא תימלא". ואתה אומר: מה זה הדבר הזה? זה בדיוק מה שאני עובר. ואתה מתחיל לחקור ולראות דברים באינטרנט, ביוטיוב, ומתחיל להסתכל, והרב הזה והרב... אתה מתחיל לראות כל מיני סוגי רבנים. -אז

התחלת לצלול לזה. אתה מתחיל, בדיוק, אתה מתחיל לראות "בוא'נה, איפה אני חי?" ואז אתה מתחיל להיכנס לעצבות. באמת, הייתי הולך למקומות, למועדונים שלי, והיה בא לי שדר הרדיו, שהוא היה צמוד אליי, הוא אומר לי: תשמע, יניב, זה לא... אתה לא אותו בן אדם. מה יש לך? אתה היית פה מסמר הערב עושה את כל הערב, עושה שמחה, פתאום אתה בצד, כבוי. ואני אומר, אני מסתכל פתאום מהצד במראה, כביכול בתמונה, מצלמה אחרת כביכול. פתאום ממרכז החיים פתאום הלכתי להסתכל מהצד על איך אני נראה ואז ראיתי כאילו אמרתי: לאן אני הולך? אז תישאר בצד שנייה רגע, אנחנו נעבור למתן. מתן, את הרגע שאתה התחברת. דרך אגב, בבית היה איזה שורשים, חיבור לזה?

אני... זהו, זה קצת סיפור... קודם כול, לא היה איזה אירוע מכונן כמו שאליה אמר שכל הקלפים התפרקו ביחד. גדלתי בבית... לא בית דתי, אבל בית עם כבוד למסורת, ככה עושים חגים וזה, אוכלים כשר אבל לא... אבל מגיל יחסית צעיר, גיל 14 בערך, 13, 14 לקראת הבר מצווה, אז איכשהו ככה למדנו לבר מצווה כמה חברים ביחד ואז איכשהו התחלנו ללכת לבית כנסת והתחלתי ללכת לבית כנסת שישי-שבת, לא הייתי שומר שבת, אבל משהו בי התעורר כבר אז. היינו ככה איזו חבורה, ואז שמה משהו אצלי מאוד התעורר, גם כל המקום של הדיבור עם השם, אני זוכר את עצמי, הייתי... -באיזה גיל? שלוש עשרה, ארבע עשרה. -ארבע עשרה אתה מדבר עם השם כבר? כן. הייתי גם

כדורגלן בצעירותי אז הייתי ככה לפני כל משחק, כל זה, הייתי מאוד מחובר לתפילות במקום הזה. -יפה. אז מה? אז אתה מתחיל לעשות התבודדויות? לא יודע איך לקרוא לזה, פשוט הייתי... הייתי אפילו בבית גם מתפלל. אם לא הייתי בבית כנסת אז הייתי מתפלל שישי-שבת בבית. בלי שאף אחד יודע, זה היה מאוד מביך אותי הדבר הזה. שלא ידעו ש... -כן, ממש. ולא מהבית, מהבית לא היה עם זה בעיה, אימא שלי גדלה בבית דתי. אבל משהו ככה היה אצלי פשוט היה מאוד המקום שלי עם זה. ככה התקדמתי עם זה. באיזשהו שלב, לא יודע, גיל 17 פלוס, כבר הייתי פחות הולך לבית כנסת אבל האמונה נשארה ואיכשהו אז גם התחיל תהליך בבית שגם אימא שלי עברה איזו תאונה,

ברוך השם, לא משהו קשה מדי, עברה תאונה והיא חזרה בתשובה. ואחרי כמה וכמה שנים אח שלי בכלל ממקום אחר לגמרי גם חזר בתשובה. תהליך משפחתי תמיד משפיע. -כן. אז ככה בסוף יצא... גם אבא שלי בסוף באיזשהו שלב זרם עם זה ואני נשארתי אחרון. ראשון ואחרון כזה. אתה הראשון והאחרון נשארת? -כן. אז התגייסת לצבא? כן, צבא, וככה עבדתי קצת, דווקא לא טיילתי בחו"ל יותר מדי. זהו, למדתי, עשיתי תואר ולמדתי קולנוע וסאונד בשדרות. אז איך אתה מגיע לפסטיבלים? שם, בזמן הלימודים אז ממש ככה אני ועוד חבר גרנו במושב שם באזור, באשכול, איפה שהפסטיבל גם הוקם. מקום כזה שאין אנשים וההפך משני העולמות שהם תיארו, זה מקום שלא קורה כלום, אין

מוזיקה, אין שום דבר. שני אנשים שאוהבים מוזיקה מוזרה אומרים: למה לא קורה פה כלום? בוא נעשה משהו. איכשהו ככה מפה לשם אז התחלנו להתגלגל. לא היה לנו שום ניסיון, שום ידע, ניסינו לעשות משהו מאוד קטן לחברים. מפה לשם זה התגלגל ונהיה פסטיבל. ומוצאים את עצמנו פתאום מתעסקים בזה ועובדים בזה. מה זה, כזה כמו שנטיפי כזה? כמו... לא, זה לא משהו רוחני כזה, זה משהו שהוא סביב מוזיקה ואומנות. ככה זה הוקם. אז זה לא חייב להתנגש עם איזה ערכים יהודיים או משהו כזה. להתנגש לא. זה... בוא נגיד ככה, מבחינת הקו ההלכתי של זה, זה תמיד התנגש כי הרבה דברים הם לא... צניעות והרבה דברים שקורים בסך הכול הם לא בדיוק אחד לאחד, אבל

מהבחינה הכללית של מה שקורה שם יש שם כמעט גאולה אתה יכול להגיד מבחינת אדם לחברו ואיך שאנשים מתייחסים ומדברים, אדיבים ועושים חסד. יש הרבה טוב שרואים שם. ובכל זאת, איפה הנקודה הזאת שפתאום אתה מתחיל לשנות כיוון, מה שנקרא, להתחבר לכיוון הנכון? זהו, אז כל שנה ושנה שקרה הפסטיבל אז הייתה איזו התלהבות ואיזה "וואו", ועמדנו באיזה אתגר ומשהו קרה פה ולא האמנתי בחיים שאני אעשה דבר כזה ואיך זה הצליח ו... כל שנה שזה מצליח וזה קורה, בסוף הפסטיבל משהו בפנים מתחיל להרגיש קצת ריק. לא ברור למה, בלי שום היגיון כביכול. מה, אתה עושה משהו כזה שכל החיים חלמת עליו וזה, ככה כל שנה ושנה זה מתגבר החיסרון הזה, ובאמת נראה

לי אחרי איזה חמש-שש שנים, הייתה פשוט תמיד תחושה שאני עושה את הפסטיבל, זה הכמה חודשים בשנה שאני סביב זה, אני עושה את זה וזה ממלא אותי וזה מחיה אותי, ויש לי הרבה יצירתיות והרבה עשייה בידיים ואיך שזה נגמר... יפה, אז אתם מדברים כולם, שמים לב. -כן. כולם מדברים על החוט המקשר, כל הזמן מדברים על איזו מין תחושה של מלאות, כשמסתיים העניין היא לא נשארת איתך, היא... הפוך, תחושה של ואקום כזה של... נלקח ממך מין האור הזה ש... תחושה שאני הרבה פעמים התבוננתי בזה, הבנתי שתמיד חייתי באיזושהי מציאות שאתה מחפש תמיד את הקפיצות, מחפש את הפסגות. איך הגעת ליהדות? דרך ההורים? משפחה? לא, זה היה יותר בבית. אח שלי כבר למד

בישיבה ואימא שלי תמיד הייתה שם, מאז שהיא חזרה בתשובה תמיד הייתה מחוברת ל... -התפללה עליך. התפללה עליי הרבה כנראה גם. גם הבית, שהיו תמיד זיכרונות מסבא וסבתא, מהבית שלהם, שבית חם כזה וזה שתמיד היה סביב תורה ופשטות, משהו תמיד נשאר גם מהזיכרון הזה. וגם היה לי עוד חבר, חבר קיבוצניק מהאזור שגרתי בו, שהוא לא היה לו שום מושג ביהדות, כלום. לא ידע שום דבר לא מהבית, לא מהקיבוץ. הוא חיפש באותו זמן, גם חיפש פה, חיפש שם, חיפש ברוחניות כזאת, רוחניות כזאת ובסוף אני איכשהו הייתי זה שקצת יודע דברים ביהדות. אתה נהיית הרב שלו. -כן, היה מדבר איתי על דברים ואיכשהו ביחד היינו קצת מדברים, לומדים קצת, רואים שיעורים

וזה ואז... תקופה גם שהייתה לי איזו בת זוג וגרתי לבד גם וזה, ואז ככה הכול קרה. התחלתי ביחד באותו זמן שגם יצאנו בלי קשר אליה, משהו בי התחיל להתעורר החיפוש הזה והרגע ככה של ה... שזו הייתה איזו פרידה כבר אז זה כבר היה איזה סוג של אור ירוק של טוב, זהו, הולכים על זה. אוקיי, עכשיו אני רוצה לדבר איתכם באופן הכללי, כל אחד יגיד כמה מילים על זה, על העניין של שמחה יהודית שהיא לא תלויה בדבר, נכון? אני חושב, ככה אני מכיר את זה גם מחיי, שיש איזו שמחה פנימית מתוך קיום פנימי שאתה שמח בו, מתוך תחושת חיבור או שייכות ומין איזה אור פנימי שמשמח אותך ונותן לך מלאות בלי שתעשה משהו ספציפי דווקא. רק מתחושת האפילו לדעת

שאני מחובר כיהודי וגם לתורה ומצוות. אז תגידו מה זו השמחה בעיניכם, שמחה יהודית? אני פעם היה לי מקרה, שכמובן עד היום אני בקשר עם המון חברים שהם אומנים וזה, ותמיד הייתי בקשר. היה לי איזה יום אחד, באתי לבקר איזה חבר, נכנסנו ביפו לדירה שלו, אנחנו יושבים וזה, לא יודע, פתאום אני אומר לו... אני כבר לא זוכר, זה היה מזמן. אני לא זוכר אם אני אמרתי לו או שהוא אמר לי שהוא רוצה תפילין. ואני ניסיתי לשחק אותה פוקר פייס כזה, לא מביע את התלהבותי. והוא אומר לי: טוב, לא נעים לי, אין לי פה כלום בבית, אני יורד. והוא ירד למטה לקיוסק להביא קולה ובמבה. אני זוכר, איך שהוא סגר את הדלת של הבית התחלתי לרקוד בבית ולמחוא

כפיים ולצחוק ולהגיד... והרגשתי שמחה כזאת עצומה שאני רואה את חבר שלי אולי מתחיל להיגאל, מתחיל לטעום מהטעם האמיתי של החיים. ואני זוכר שבאותו רגע חוויתי, ואני מתבונן סביבי ואני אומר: וואו, עמדתי מול עשרות אלפים מול במות, הנחיתי אירועים, ראיתי את כל האור הזה שדיברנו עליו מקודם שאתה... אתה מרגיש את כל ה"וויב" המטורף הזה, וזה כל כך התגמד לי מול אותה תחושה פשוטה של בן אדם, חבר אומר לי: אני רוצה תפילין. אז טעמתי, נראה לי לראשונה בחיי, מה זו שמחה אמיתית. אתה יודע אבל מה יפה? כששאלתי אותך לפני כן מה חיפשת במסיבות, אמרת לי: זה שימח אותי לראות אנשים שמחים. -כן. אז אתה עכשיו... -זו הייתה ההתגרות. שימח

אותך לראות בן אדם שפתאום מגלה איזו נקודה ומתחבר. הרי, איך אומר רבי נתן, תלמיד של רבי נחמן מברסלב? "אין שמחה כמו התרת הספקות". ברגע שבן אדם יורדים לו כל הספקות אז זו השמחה הכי אמיתית וש... מה זה ספקות? ספק זה עמלק. ברגע שאתה לא יודע שיש השם, ברגע שאתה לא מודע למציאות הקיימת, אתה מגשש באפלה כל הזמן, אתה חי בערפל. ברגע שאתה מגלה את האמת, אין שמחה יותר גדולה מזו. אם אני זכיתי לעשות בן אדם שמח לנצח נצחים, לצערי הוא לא חזר בתשובה, אבל, ברוך השם, הוא הרבה יותר מסורתי ממה שהוא היה. אבל בוא נגיד אם במהלך החיים שלי זכיתי אחרי שחזרתי בתשובה למסור שיעורים וברוך השם חזרו חבר'ה בתשובה, אין שמחה יותר גדולה

מזו שאתה רואה בחור שהיית יושב, מוסר לו שיעור באיזה מקום נידח, פתאום אני רואה אותו עם אישה, עם ילדים, עם... -בטח. יניב? האמת שאני אין לי את ההרגשות האלה שהרב אליה מספר עליהן. הוא רגיש, יש לו... -רגישות מיוחדת. יהי רצון שיהיה לנו גם, בעזרת השם. -בכיתי מקודם. אבל השמחה היהודית אני חושב שזו שמחה שמלווה את האדם כל היום, לא פעם אחת באיזה רגע מסוים. זה דבר שמלווה את האדם. -גילית אותה? אפשר להגיד שכן. כן. כשהתחלת ללמוד תורה גילית אותה? הייתה לך פחות ריקנות? -לא, זה לא בא דווקא מלימוד תורה, זה גם. כי האמת, כשהתחלתי לחזור בתשובה כבר יצאתי מהשותפויות מהמועדונים, התחלתי רק לעבוד במועדונים כביכול. -ויתרת

על הרבה כסף. יצאתי מהשותפות כי זה היה עובד בשבת. בהתחלה גם לא יצאתי בשביל... היה לך סיפור נס עם זה, נכון? -כן, כן. מה היה? ספר לנו בקצרה. אנחנו לקראת סוף התוכנית. כשהתחלתי להתחזק אז הבנתי שאי אפשר כביכול להמשיך במועדונים בשבת כי הבנתי שמה הבעיה לעבוד במועדון אבל רק לא בשבת? אז אמרתי: אני לא אעבוד בשבת. אבל אמרתי: מהשותפים אני אקבל כסף משבת? כי הבנתי שזו בעיה. אז אמרתי: אני אשאר לעבוד במועדונים באמצע שבוע ושבת אני אצא מהשותפות בכלל, כאילו מהמועדון. מה אני צריך גם את השותפות? אני מרוויח מספיק בתור מנהל ויחצ"ן. אז ככה היה, יצאתי מהשותפות, אני והשותף הסתדרנו על מה שהוא היה צריך להחזיר לי. באמת,

אחרי שבועיים שהוא החזיר לי את הכסף, שבועיים אחרי זה הוא החזיר לי את הכסף. כמה ימים אחרי זה המועדון היה צריך להיפתח בתור מועדון קיץ, בחודש אפריל זה היה, המועדון היה צריך להיפתח. יום לפני זה, בערב של יום לפני הפתיחה מתקשרת אליי איזו ידידה שבדיוק נכנס מחיפה לאילת, אומרת לי: יניב, אני רואה שהמועדון שלך החדש עולה באש. אמרתי לה: לא, זה כבר לא שלי, אבל איך את רואה את זה? היא אומרת לי: אני בדיוק עוברת פה. אז באתי לשם, נסעתי לשם ופשוט ראיתי שהמועדון עולה בלהבות. וזה אחד מהניסים שכבר ראיתי שבזכות השבת שזכיתי, ברוך השם, לראות נס גלוי. אם לא הייתי יוצא מהשותפות היה הולך הרבה... הרבה מאוד, אם לא כל מה

ששמתי שם, כי זה המון כספים להשקיע בתחילת מועדון, בתחילת הקמת מועדון זה המון כספים. אם זה הקמה של שתייה וייצוא וכל הדברים. ואין ביטוח. -אז היום מה אתה עושה? היום אני מתעסק במכירת דירות חדשות, יש לחמי קבלן גדול בבאר שבע, אני משווק לו את הדירות. -יפה. אז אתה עדיין בענייני שיווק. כן, אי אפשר להוציא... -ברור, זו מתנה שקיבלת מהשם. כן, ברוך השם. כשהתחלתי את המהלך של התשובה והפסקתי את המועדונים בשבת, אז עדיין הייתי מיחצ"ן מסיבות, הולך למסיבות והכול, אבל עושה שיעורי תורה. כל יום רביעי הייתי מארגן חבר'ה מהמועדונים, אני מוסר להם שיעור תורה. -איזה יופי. הייתי בהתחלה מביא להם רבנים, ואז כשראיתי שהרבנים

להפך, מרחיקים אותם, כי הם דיברו אליהם קצת גבוה ממה שהם הבינו, אז מה הייתי עושה? זה הזמן להזכיר את השם של הרב זמיר כהן שליט"א, באמת, שהשם יאריך ימיו ושנותיו בנעימים. -אמן. באמת רב, אני לא יודע אם יש עוד כדוגמתו בארץ. לא ראיתי את כולם, אבל מה שאני זכיתי לראות, באמת הרב זה משהו... מבחינתי מדהים. זה כשראיתי אותו הבנתי מה זה להיות יהודי. רק אז הבנתי מה ההבדל בין יהודי לאדם שרק יהודי בלאום. אתה רואה אדם עם מידות, אדם עם דרך ארץ, אדם עם... משהו מדהים. אז הייתי רואה את ההרצאות שלו באינטרנט, לא הכרתי אותו עדיין באופן אישי. ואז הייתי אוסף את המידע שלמדתי אצלו בשיעור והולך לשיעור, בא, מתחיל להגיד להם:

תשמעו ככה וככה. הייתי עושה להם שיעור שעה-שעה ומשהו, ומפה זה מתחיל כבר להתפתח לדיון ושיחה, וברוך השם כמה שם... כמה חבר'ה אתה אומר בשיעור כזה? היה שם... הגענו גם לחבר'ה של 50 איש. מה אתה אומר? והיום מי דואג לאנשים האלה? לא, היום כבר חלק מהם, ברוך השם, שומרים תורה ומצוות, חלקם אני לא יודע מה איתם, אבל, ברוך השם, הרבה מהם כבר שומרים תורה ומצוות. היינו עושים שבתות ביחד, הייתי מביא אותם אליי לשבת, היינו עושים שבתות. ואחרי איזה שבועיים-שלושה נודע לי שהרב בא לאילת למסור שיעור, הרב זמיר כהן. אמרתי: אני רוצה ללכת לשיעור שלו, של האדם המיוחד הזה. עדיין לא קראתי להם בשמות של רב, אמרתי: האדם המיוחד הזה,

אני רוצה ללכת אליו. וראיתי אותו פשוט מוסר שיעור והתיישבתי במקום והייתי מהופנט. אמרתי: בוא'נה, איזה... איפה אנחנו חיים? חיים במציאות כזאת שקרית, כזאת שאתה רואה אדם פשוט פותח לך את הכול. -ראית את הפערים. והתיישבתי שמה, אז הרב סיים את השיעור, בדיוק הוא סיים את השיעור, הוא בא התיישב לידי. אמרתי לרב: הרב, בדיוק הגעת ביום שיש לי שיעור של ציבור שאני כבר מעביר להם במשך כמה שבועות דברים של הרב. אם הרב יכול להגיע לשיעור? הוא אומר לי: בשמחה רבה. הרב, בענווה כזאת. באמת לא ידעתי כמה הוא עסוק הרב, היום אני רק מבין את זה שהיום אני יותר בקשר איתו, עם הרב. אז... אז הוא אמר לי: כן, אני אבוא. יש לי שיעור לנשים

ואז אחרי זה אני... תבוא תאסוף אותי. ובאמת הרב בא, באותו יום היה איזה 70-80 חבר'ה. לא הכירו בכלל את הזה. אמרתי להם: תשמעו, כל שיעור שאני מעביר לכם זה מהאדם הזה, הוא בא לתת לכם את השיעור. באמת, באו הרבה אנשים. והוא אמר: אני רק אתן חמש-עשר דקות. והרב צדיק, השם ישמור אותו, נתן איזה שעה. שעה. וככה התחלתי להתחבר אל הרב, וכבר הזמין אותי לאירועים שלו ואני כל הזמן כבר בקשר עם הרב. -התחלת להתגלגל ונהיית דוס. ברוך השם, ברוך השם. הרב, ייאמר לזכותו, זה הזמן להכיר לו תודה ולהגיד לו תודה רבה. -בערוץ שלו, יפה. -בערוץ שלו. הנה, סגרת מעגל. -נתחיל בכבודה של אכסניא, תודה רבה לרב זמיר כהן, באמת, שייאמר לזכותו

שהוא נתן לי את הגושפנקה לצאת מהמועדונים. קירב ומקרב הרבה יהודים. -לא, לא רק בדברי תורה. פעם אחת אחרי שיעור תורה שלו כשהוא היה באילת, הוא ישן באיזה בית מלון ואז רציתי לדבר עם הרב. עד ארבע לפנות בוקר הרב ישב איתי ובחוכמה גדולה זכה להוציא אותי מהמועדון באותו שבוע. הייתי עדיין חי את חיי הלילה, עושה כספים והכול, והרב בכמה מילים, בחוכמה כמובן, זכה להוציא אותי מהלילה. אני חשבתי שרק הוא בא לתת לי איזו עצה, אבל הוא בהתחלה גישש באפלה, מה שנקרא, לראות איפה אני עומד. אמר לי: "אולי רק תישאר ובינתיים תפתח עסק", ולאט לאט התחיל לגשש. "אל תצא ישר כי אתה רגיל לכספים". אז אמרתי לו: הרב, באמת, מה דעת התורה בזה?

לא ידעתי עדיין את המילים, מילים כאלה. אמרתי לו: באמת, זו הכוונה של הרב, שאני אשאר שם? הרב אומר לי: תראה, אדם שמוסר את נפשו... ואנחנו לומדים את זה מתוך התורה, אברהם מסר נפש, זכה להיות האב של העולם העברי, של העם העברי. הוא אמר: אתה תעשה מסירות נפש, הקב"ה לא... ובאמת ככה. -לא יחסיר. אני עובר למתן. מתן, היום מה אתה עושה? היום אני בעיקר לומד תורה, לומד בישיבה כבר כמה שנים בבת עין. אני קצת עובד... אתה מגלה שמחה יהודית בתוך הלימוד? משתדל כמה שאפשר, ברוך השם. מתחזקים בזה שם. ישיבה עם הרבה שמחה, הרבה אווירה של שמחה, הרבה עניין של ארץ ישראל, של רבנו. ואתה עדיין בפסטיבל? אני בפסטיבל כרגע כבר כמה שנים

מאז בעצם שככה התחלתי את התשובה, אז באמת לי נראה ברור שאני לא ממשיך עם זה ולא רק שאני לא ממשיך, אני בעצמי עושה את כל מה שאני יכול כדי שזה לא יקרה יותר. התייעצתי עם רבנים מאוד גדולים בארץ וסיפרתי להם את הסיפור. תראו, אולי אני אעזוב, אולי לסגור, אולי אחרים רוצים להמשיך. מה לעשות? להפתעתי באמת שהייתה מאוד גדולה, אמרו לי: תשמע, אם אתה תעזוב, אם אתה תסגור, בסוף יפתחו את זה במקומך. אולי הם, אולי אחרים. לא היה שם שום דבר, שום יהדות, אנשים יבואו והאחים שלך. אז בוא תכניס את זה. -אז בוא, תמסור נפש, קצת כמו שיניב אומר, תמסור נפש אבל הפוך. תעשה מה שאתה יכול כדי לקדש שם משהו. תהיה הרב שלמה קרליבך. -משהו

כזה. טוב, אז אם אני יכול לסכם את המפגש המיוחד הזה, זה שמה שיוצא ברור שיש הבדל עצום בין שמחה... בין שמחה שהיא שמחת המסיבות לשמחה פנימית-יהודית, אבל שתיהן באות מחוסר שיש לאדם. יש איזה חוסר שרוצים למלא. ואתם הייתם בתוך מציאות של הרבה ריגושים, הרבה "ווייבים", הרבה טראנסים, באסים, וברוך השם, שמצאתם את הדרך לריגוש האמיתי רק מזה שאני בן של בורא עולם. אז תודה רבה לכם. -תודה רבה. -תודה רבה. שיהיה לכם בהצלחה. -אמן. שיהיה לכולנו בהצלחה. -אמן. ושתזכו לרקוד ולשמוח במסיבה הגדולה של הקב"ה. במהרה בימינו. במהרה בימינו. תודה רבה. -תודה רבה.