האם יש אור גנוז בתוך החושך והאפילה?

צאו בלילה מחדר מואר אל החשכה. בהתחלה לא תראו דבר שחור מוחלט, אבל חכו. אחרי כמה דקות מתחילים להופיע כוכבים וככל שעובר הזמן בחושך מתגלים עוד ועוד אורות שלא ראיתם קודם. זאת תופעה מדעית מדויקת ששמה הסתגלות לחושך. בתוך רשתית העין יש תאי מות שמכילים חומר בשם רודופסין. באור חזק הוא מתפרק, אבל בחושך הוא מתחדש לאט. וככל שהוא מתחדש, רגישות העין עולה פי 10 אלפים ואף פי מיליון. אבל הנה הדבר המטלטל. התהליך לוקח זמן. 30 דקות של חושך מוחלט עד שהעין מגיעה לרגישות המלאה. וברגע שהיא מגיעה אפשר לראות אור של נר בודד ממרחק 16 קילומטר. אבל רק מי שסבל את החושך מספיק. מי שברח בחזרה לאור לעולם לא יראה את הכוכבים

הקלושים. תקשיבו לעומק. האורות הקלושים היו שם כל הזמן. הכוכבים לא הופיעו פתאום. הם תמיד זרחו. רק שהעין שלנו לא הייתה מסוגלת לראותם עד שעברה את החושך. דווקא החושך הארוך פתח את היכולת לראות את האור הנסתר ביותר. כמה מאיתנו נמצאים בתקופה חשוכה שבה קבוע האורות והכל נראה שחור? אנחנו נבהלים מהחושך, בורחים ממנו, מדליקים כל אור מלאכותי רק כדי לא להישאר בו. ובדיוק בגלל זה לעולם לא רואים את הכוכבים. האור הקטן מונע מהעין לראות את הגדולים והרחוקים. אלפי שנים לפני מדעני הראייה, חכמינו גילו את סוד האור הנסתר. הגמרא במסכת חגיגה מלמדת על האור הראשון שברא הבורא. אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון, אדם צופה בו

מסוף העולם ועד סופו. תקשיבו לדיוק, זה היה אור עצום, אינסופי. ומה עשה בו הבורא? גנזו לצדיקים לעתיד לבוא. רש"י מסביר, "ראה שאין הרשעים כדאים להשתמש בו והבדילו. האור הגדול ביותר לא נעלם, הוא נגנז. ומי שמחפש אותו דרך החושך, מי שלא בורח, מי שמתאמץ, זוכה לראות את האור הגנוז שאחרים לעולם לא יראו. התקופות החשוכות אינן העדר אור, אין ההזדמנות לראות את האור הגנוז. דווקא כשאנחנו נשארים בחושך ומתאמצים, נפתחת בנו היכולת לראות את האורות הגדולים שבאור היום המלאכותי לא היינו רואים. אז בפעם הבאה שניפול החושך ונרצה לברוח ממנו בכל מחיר, נעצור, נזכור את הכוכבים, נזכור את האור הגנוז, לא נברח מהחושך, נישאר בו, נסתגל ונראה את האורות שאיש מסביבנו אינו רואה. الله