כיצד הופכים את המזל? - הרב אליהו עמר HD

שלום וברכה לכולם. אנחנו למעשה היום נתמקד קצת בעניינים שקשורים למערכת האמונה, שינוי המזל של האדם. לא תמיד האדם כדאי לו לשנות את המזל שלו, כן? יש כאלה אנשים שכל הזמן רוצים לשנות את המזל שלהם כי חושבים שאם יהיה להם מזל אחר יהיה להם יותר טוב. לא תמיד כדאי לשנות. יש גמרא מאוד מעניינת הגמרא מביאה במסכת תענית סיפור על אדם שקראו לו רבי מני. זה היה השם שלו, רבי מני. הוא היה תפרן, לא היה לו שקל. אדם עני מאוד, והיה לו לחץ בתוך המסגרת הביתית, ואשתו לא הייתה מספיק נאה בעיניו. בקיצור, כל העסק היה שם לחוץ, לחוץ מדי. אז אומרת הגמרא שפעם אחת הוא הלך לאדם גדול שקראו לו רבי אלישיב. זה היה השם שלו, רבי אלישיב.

יש עליו כמה וכמה סיפורים. הוא היה תלמיד חכם בקנה מידה, לא אפרט כאן, אבל הוא מופיע בכמה מקומות בתלמוד. אדם משכמו ומעלה. מילה שלו ברזל. מילה שלו זו מילה. אז הוא בא אליו, אמר לו, כבוד הרב, המצב הכלכלי לא טוב וזה. אתה יודע, כל המשפחה מבוססת, גיסים, אחים. כולם מבוססים. התפרן היחידי שתמיד הולך מאחורה זה אני. הייתי רוצה אם אפשר, כבוד הרב אולי ישנה קצת את המזל? אמר לו, אין שום בעיה. אני מברך אותך שכל הכסף שיש להם יהיה לך. בסדר? של כל המשפחה כולה ביחד. פגש אותו אחרי כמה זמן. אומר לו, נו, מה קורה? רואה אותו הולך קודר ושכוח. אומר לו, מה קרה? אומר לו, אל תשאל, כבוד הרב. באמת המזל השתנה והיום אני בן אדם

אמיד ועשיר וכל המשפחה תפרנים. אבל מאז משגעים לי את השכל, תיתן, תעזור, צריכים לחתן את הילדים, צריך לאכול, צריך פה, צריך שם. אז הוא אומר לי, כבר השתגעתי. אולי עדיף להחזיר את המצב כמו שהיה. באמת היה איזה אחד. הייתה שכונה בארצות הברית, שבאזור שם היו הרבה פריצות לבתי עסק. אבל היה בית עסק אחד של יהודי שלא פרצו לו לשם. לא פרצו לעסק. יום אחד הגיע השכן הגוי, אמר לו, שמע, אני חושב שאתה משתף פעולה. איך יכול להיות? על כולם נופלים, רק את החנות שלך אף פעם לא פרצו. כולם קיבלו פה עקיצות. למה החנות שלך לא? אז הוא אומר לו, אני אגיד לך את האמת? בוא תסתכל. יש לנו פה בכניסה לחנות מזוזה. מזוזה היא שם, היא קמע

מיוחד ששומר על העסק. הקב"ה שומר עלינו מבחוץ. אז זה שומר עליי שלא יהיה. הוא אומר לו, תגיד, כמה זה עולה? מה הביטוח? יש בטריות? מה בדיוק שמים שם שזה פעיל? הוא אומר לו, לא, זה כותבים על קלף וזה, אבל אם תרצה, אני יכול לסדר לך משהו כזה לעסק. אמר לו, תסדר. מה, אין דמי שימוש? דמי ביטוח? אין תפעול והחזקה? אומר לו, לא. פעם בשלוש וחצי שנים בדיקה לראות שהעסק תקין, וחוץ מזה לא צריך לעשות שום דבר. אמר לו, תביא גם לכניסה הראשית, גם לכניסה האחורית. שם לו את זה. אחרי חודש הוא נכנס אליו, אומר לו, נו, מה אתה אומר? מה?... אומר לו, קח את הדבר הזה מפה ומהר אבל! אמר לו, מה קרה? פרצו לעסק? הוא אומר לו, איזה פרצו?

הלוואי רק הייתה פריצה וזה היה נגמר בזה. כל היום שנוררים באים. אולי אתה יכול לעזור? אולי אתה יכול לסייע? יש לנו זה... בונים בית כנסת, יש אלמנה, יש פה, יש שם. הוא אומר לו, קח, קח את זה מהר. חושבים זו חנות של יהודים. הוא אומר לו, זו הסיבה שזה מגן באמת על הבית. כשיש מזוזה, זה סימן היכר שפה אתה יכול לדפוק לבקש עזרה, לבקש צדקה. הצדקות האלה, העזרה הזו, היא זו שמגנה באמת על הדברים האמיתיים. אז הוא אמר לו, תשמע, הנה, נהיית עשיר, והיום אתה מתלונן. רוצה לחזור להיות למה שהיית. טוב, תחזור להיות למה שהיית. פגש אותו אחרי זמן, רואה אותו עוד הפעם עצוב. סיפור אמיתי, זה לא להאמין. אומר לו, עכשיו על מה אתה עצוב?

זהו, עשינו מה שרצית. אומר לו, כבוד הרב, אתה יודע, "דירה נאה, כלים נאים, אישה נאה "מרחיבים דעתו של אדם." נו, מה...? האישה לא נאה. אומר לו, איך קוראים לאשתך? אומר לו, חנה. אמר לו, חנה? תתייפי חנה. לך הביתה. יש לך אישה יפהפייה, לפחות בעיניך. הלך הביתה, חזר. אחרי כמה זמן הוא מגיע, רואה אותו עוד פעם בלי מצב רוח. אומר לו, מה עכשיו? היא לא נהייתה יפה? אמר לו, כבוד הרב, זו הבעיה, שהיא נהייתה יפה. האף שלה מגרד את הטיח. פעם היא הייתה מדברת איתי, מתייחסת אליי. היום היא מרגישה יפה ומיוחדת ומי אני. איזה בלגן נהיה לנו בבית. אמר לו, איך אמרת שקוראים לה? חנה? תחזור חנה לשחרירותה. כנראה שמה שבורא עולם נתן לך,

כנראה זה באמת מה שהכי טוב לך. אלה התנאים שלך. אנשים רצים להחליף את המזל שלהם ולשנות. יכול להיות שתשנה את הנתונים, אבל לא בטוח שתשנה את האושר, שתשנה את השמחה בחיים שלך. פעם אחת פגשה באחת ההרצאות, הצביעה איזו גברת אחת, היא ביקשה ברכה. מה מבקשים ברכה? בריאות, פרנסה, אני יודע? זיווגים, זרע של קיימא, שלום בית, נחת. פלוס מינוס זו סדרת הבקשות. הבקשה שלה, הברכה שלה הייתה מאוד מעניינת. אני רוצה וילה עם בריכה פרטית. משאלות לבה לטובה, כמו שאומרים. אמרתי לה, תראי, זה לא על חשבוני, כך שאין לי בעיה לפרגן לך את הווילה עם הבריכה הפרטית. אבל האם באמת זה לטובה? את הרי למה את רוצה וילה עם בריכה פרטית? להיות

מאושרת. אני אברך אותך שתהיי מאושרת. אם האושר שלך נמצא בווילה עם הבריכה הפרטית, שבורא עולם ייתן לך. אבל מי אמר ששם נמצא האושר? הייתי פעם בווילה עם בריכה פרטית, אבל סיפור משהו אמיתי, רציני. לא איזה... משהו מיוחד עם בריכה מסוגננת ווילה מטורפת שהביאו שם מעצבים... בקיצור, אנשים שם השתגעו בתוך הבית. ובסיום ההרצאה ניגשה אליי בעלת הבית ואמרה לי שהם רוצים ברכה. מה הברכה? שימכרו את הווילה עם הבריכה הפרטית. אמרתי להם, נראה לי שיש לי קונה, רק צריך לדעת אם יש לו כסף. יש פה מישהו שמחפש. לא, אבל... אני חייכתי. אמרתי לה, למה? אז היא אומרת לי, בית גדול מדי, קר מדי, נאבדים בו מדי. בית צריך שיהיה חמים, צריך

שיהיה בית, צריך שיהיה לך עם מה להתחכך. צריך שתהיה אווירה. פה אנחנו נאבדים אני ובעלי, קצת התבגרנו. זה גדול מדי. זה לא מתאים לנו. אז תברך אותנו שנמכור את הווילה עם הבריכה הפרטית מהר. אדם צריך להיות מאושר. מי אמר שאתה מחליף את הנתונים אתה הופך להיות מאושר? תתפלל על התכלית, לא על האמצעים. לכן כשרצים לחפש מזלות, לא תמיד הדבר הזה באמת הוא לטובתנו. לפעמים זה בעוכרנו. אגב, הגמרא שם מסיימת את הסיפור באיזו נקודה נחמדה, שישבו שם שני תלמידים וראו איך כבוד הרב עושה דרייב ורברס, הופך אישה ליפה, מחזיר אותה למכוערת, עושה אותו עשיר, אחרי זה מחזיר אותו לעני. זה רב מתאים זה. בוא נבקש בקשות, לא מוצא חן בעיניך,

יסדר לך את העניינים. אז באו לרב, אמרו לו, כבוד הרב, אנחנו מבקשים להיות אנשים חכמים. כשחילקו את מנת המשכל, כנראה אצלנו נגמר התקציב. אז אם אפשר, תתפלל עלינו שנהיה אנשים חכמים. ואז אמר להם הרב אלישיב, אמר להם ככה, אמר להם, הייתה עמי ונטלוה ממני. ביקשתי מבורא עולם שייקח לי את הכוח הזה, שהמילה שלי הופכת את המצב מכאן לכאן, כי באמת התברר שגם מה שאנשים מבקשים, לא תמיד זה לטובתם. דיברנו על זה כמה פעמים שכשבן אדם מתפלל, אז תמיד יזכיר בתפילתו את התוספת בבקשה "אם זה לטובה." אני חושב שאם יהיה לי ככה וככה זה לטובתי. אבל מי אמר שזה באמת לטובה? לפעמים בן אדם בכוח התפילה שלו הולך להפוך את הטבע, והוא אחרי זה

יקלל את יומו למה הוא הפך. אבל אם אתה מוסיף "אם זה לטובה," אז אני אומר, בורא עולם, בעיניים שלי אני בטוח שזה באמת לטובתי. אבל אם אתה יודע נסתרות, יודע שזה משהו שיכול לפגוע בי - אל תיקח את התפילה הזו. לא ביקשתי שזה יגיע. כי תפילה זה דבר עוצמתי. זה דבר שיכול להפוך כל מערכת. לכן תמיד צריך להתפלל "אם הדבר לטובה." אם זה ככה, אז בואו נראה מהסיפור שלנו מה באמת. מסיפור יציאת מצרים אפשר ללמוד הרבה מאוד דברים בשינוי המזל. בתחילת פרשת בוא בספר שמות... אתם יודעים שהמכות של מצרים מחולקות לשבע ושלוש, כן? עשרת המכות הן כנגד עשר הספירות. אנחנו תכף נדבר ונתייחס לנקודה הזאת. יש פה משהו קצת מעמיק, אבל מיד ננסה

לרדת לרבדים היותר פנימיים פה של הסיפור. אבל החלוקה היא, גם בסיפור המכות התורה מחלקת את זה שבע מכות ראשונות בפרשת וארא, שלוש מכות אחרונות בפרשת בוא. בוא, אגב, בגימטרייה זה ב' ו-א.' זה גם יוצא שלוש. כן? אז גם זה רמז קטן ונחמד. ושם כתוב שמשה רבנו נעמד לפני פרעה באחת המכות האחרונות, מכת חושך, ואמר לפרעה, אני רוצה לקחת, לשחרר את בני ישראל. כל פעם הריטואל הקבוע שהוא מבקש ופרעה מתעקש והוא חוטף ומתחרט ומבטיח, וחוזר חלילה עד שהוא נשבר במכת בכורות. ואז שם, אומרת התורה, שפתאום פרעה הפך להיות אחד מחסידי אומות העולם. אפשר היה לטעת לו יער שלם ביער חסידי אומות העולם. הוא אומר למשה רבנו, אין לי בעיה. אני

מוכן לשחרר אתכם. במשא ומתן זו תפנית חדה ומפתיעה. אבל כאן אומר לו פרעה, תראה, לא אכפת לי. אתם יכולים ללכת, אבל ראו כי רעה נגד פניכם. אומר רש"י במקום שהוא אמר לו, תראה, אני... פרעה כידוע היה מכשף גדול, אסטרולוג אמיתי. לא כמו כל אותם אלה שקוראים בקפה ובקקאו, אלא אחד שבאמת ידע לקרוא מפות אסטרולוגיות, אדם שהתעסק עם חכמת הכישוף ברמה הגבוהה ביותר. הוא אומר לו, תראה, אם אתם הולכים, אני עוד מגן עליכם. אתם עוד צריכים לשלם לי על זה שאני נותן לכם פה אפשרות להישאר. למה? כי ברגע שאתם תצאו, אני רואה שישנו כוכב, זה כוכב מאדים שמסמל על שפיכות דמים, אני רואה את הכוכב הזה עולה לקראתכם, והכוכב הזה באמת באמת יכול

לפגוע ולהשמיד אתכם, להרוג אתכם. אמר לו משה רבנו, תודה על העזרה, אבל בכל אופן אם אפשר, פתח את הדלת, אנחנו רוצים ללכת, למרות ההמלצות החמימות שאתה נותן. ואז פרעה עוד הפעם מוריד את המסכה של החביב והנחמד, מגרש את משה רבנו. לא מוכן לוותר. העבדים שלו כבר בשלב הזה נשברים. בקיצור, והמכה הבאה הגיעה, עד שבסוף מכת בכורות הגיעה. השאלה אם באמת מה שראה פרעה זה סיפור אמיתי או לא. מסתבר שזה אמיתי ביותר. מתי זה קרה? כתוב שכאשר עם ישראל חטא בחטא העגל, הקב"ה רצה להשמיד את עם ישראל. משה רבנו עולה לשמים במשך 120 יום. זאת אומרת, 40 יום הוא עלה ממתן תורה והוא ירד בחטא העגל. אלה ה-40 יום הראשונים. ולאחר מכן הוא עולה

עוד פעמיים, 40, 40. פעם ראשונה הוא עולה 40 יום להתחנן, כי הקב"ה רצה להרוג את כל עם ישראל כולו, להשמיד את כולם. וממך, אני אעשה אותך משה רבנו, אני אגדל אותך. יעשה עם ממשה. ומשה רבנו התעקש ואמר לו, לא. אני רוצה שעם ישראל יישאר. אגב, זה מנהיג אמיתי. היום בעידן המנהיגים, מנהיג אמיתי זה מנהיג שהוא לא לוקח את העם לטובתו, אלא הוא פה בשביל טובת העם. הגמרא אומרת במסכת הוריות שפעם אחת רבן גמליאל רצה לתת משרה לשני תלמידי חכמים, רבי אלעזר בן גודגדה וחברו, אז הם לא רצו לקחת. הוא אמר להם, מה נראה לכם? אני נותן לכם שררה? אני נותן לכם עבדות. אם אדם הוא באמת מנהיג אמיתי, הוא עבד, הוא עבד נרצע לעם, כי הוא צריך

לעשות את צרכיו, את הכול. ומשה רבנו עלה 40 יום והתחנן, למרות שמבחינתו הוא מכוסה, אבל הוא אמר, ריבונו של עולם, אני רוצה שעם ישראל יישאר. ובורא עולם לא מקבל את הטענות שלו, והוא עולה פעם שנייה 40 יום, זה היה בערב ראש חודש אלול, והוא יורד ביום הכיפורים, ורק ביום הכיפורים סרה מעלינו גזירת המוות. אגב, מאז ועד עולם יום הכיפורים זה יום שמתהפך, שאנחנו יכולים לקרוע גזר דין לרעה ולהפוך אותו לשנה טובה ומבורכת. למה? כי משה רבנו הביא לעם ישראל ביום הזה "כי ביום הזה יכפר עליכם." אז משה רבנו שהוא עלה ונשא ונתן, בורא עולם לא היה מוכן לקבל. עד שמשה רבנו אמר טענה אחת וזה עצר את כל העניין. אמר משה רבנו: "למה

יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם על פני האדמה?" משה רבנו אומר לקב"ה, אתה זוכר מה שהיה ביני לבין פרעה שדיבר איתי ואמר לי אם עם ישראל יצא, כולם ימותו? אם עכשיו אתה תהרוג את עם ישראל, זה לא קשור למה שפרעה אמר. זה לא קשור בכלל למזל. הם עשו עבירה והם הולכים לחטוף את העונש. אבל אם באמת זה מה שהם יקבלו, יהיה פה מצב של חילול ה.' מצרים יגידו, אמרנו לכם! אמרנו לכם! אם תצאו, אתם תמותו. אז הקב"ה הפך את המערכת ועשה את זה לדם של ברית מילה. סובבו את זה בסופו של דבר לטובה והדבר התהפך. השאלה היא באמת מה היה ומה הפך, והנקודה הזו היא נקודה שמאוד חשובה בשבילנו לכל מי שרוצה באמת לשנות את

המזל שלו לדברים, רק אם זה לטובה כמובן. איך באמת משנים את המזל? הגמרא אומרת שאין מזל לישראל. מצד אחד אומרים, אין מזל לישראל. מצד שני רואים שהחיזיון של פרעה היה דבר נכון. הנה עובדה שבסופו של דבר זה כמעט התגשם, אלמלא שמשה רבנו טען שיש פה חילול ה.' אז איך באמת משנים את הדבר מכאן לכאן? הגמרא מביאה סיפור, סיפור שכולכם מכירים אותו, אבל ניתן את ההסבר היותר הבנתי בסיפור הזה. הגמרא מספרת על רבי עקיבא שנולדה לו בת, ובלידה של הבת באו אליו כמה חוזים בכוכבים ואמרו לו שהבת שלו ביום חופתה, שימו לב, זה חיזוי ל-20 שנה קדימה לפחות! ביום חופתה יבוא נחש ויכיש אותה למוות. זה מאוד מאוד מדויק. אומרים לו בדיוק מה

עומד להיות. רבי עקיבא שמר את זה במגירה שלו, ובבוא העת כשחלפו 20 שנה, באמת חיתן את בתו, אבל כתוב שלמחרת החתונה הוא הגיע ורצה לראות מה שלומה. ואז התברר שהיא חיה, קודם כול. הוא אמר לה לחפש בבית אם יש משהו חריג. ואז התברר, פעם הקירות לא היו כמו היום. היום הכול חלק, יפה, מהוקצע. פעם היו שמים אבני גזית כאלו, ובין אבן לאבן היו חריצים, וזה היה גם מדפים מאולתרים. היו דוחפים שם כל מיני דברים. בלילה היא הורידה את סיכת הראש ותקעה אותה בחריץ הזה. ומסתבר שבדיוק 'במקרה' באותו רגע הגיע הנחש הארסי של ליל הכלולות שחזו אותו כבר 20 שנה קודם לכן, אבל ברגע שהיא לקחה את הסיכה, היא נעצה אותה בעין של הנחש ורוצצה את

גולגולתו, כי לא הייתה כל כך אפשרות לזוז שם, אז הוא פשוט נמחץ. היא הרגה אותו, שלא במתכוון אפילו. אז כשהם ראו את זה, בפשטות, מה אנחנו היינו אומרים? יא אללה, איזה מזל. תראה איזה פוקס, בדיוק כשהיא באה לשים את הסיכה, בדיוק היא הכניסה, בא הנחש לצאת. אבל רבי עקיבא מיד אמר לה, בתי, מה מעשה טוב עשית? ופה הוא גילה לנו את הסוד מתי יש מזל לישראל ומתי אין מזל לישראל. אז היא סיפרה לו שערב קודם לכן בסעודה היה אדם עני והיא הביאה לו את מנת העוף שלה, פעם האוכל היה ממוספר, כן? זה לא כמו היום. יש מנות עיקריות ומנות רזרבה. אף אחד לא יצא רעב מהסיפור הזה. מי יותר, מי פחות. אבל פעם היו מולגים עופות, מורטים את

הנוצות. זה היה ממוספר לפי מספר המוזמנים. וכשהגיע הבן אדם העני הזה, אז באמת לא היה לו מה לאכול, והיא קמה ונתנה את המנה שלה. אז ברגע שהיא הביאה את המנה שלה, אמר לה רבי עקיבא, על זה נאמר "וצדקה תציל ממוות." ועכשיו בואו ננסה להתבונן רגע, כמה שווים חיים של בן אדם? כמה בן אדם מוכן לשלם על החיים שלו? בן אדם היה מוכן כדי לחיות לתת כל הון, להשתעבד על כל דבר, כי החיים אין להם מחיר. החיים זה דבר שהוא הרבה מעבר. כמה עולה מנת עוף? 20 שקל? 30 שקל? מה כבר יכול להיות שם...? מה הסיפור היקר? האם במחיר של כמה פרוטות של הצדקה הזו היא הצליחה לשנות את המזל שלה? והיא ניצלה ממוות לחיים? והאם יש מזל? הנה, עובדה, הגיע

הנחש. מה שינה את המזל? הדבר הזה הוא דבר לא מוסבר. הרבה פעמים אנחנו הולכים לקברות צדיקים. הולכים לרבי מאיר בעל הנס, יש סגולה לקחת שלוש מטבעות, לשים בקופת צדקה ולהגיד: "אלהא דמאיר ענני." יש כאלו אומרים: "אלהא דרבי מאיר ענני." זה לא רבי מאיר, "אלהא דמאיר," האלוקים המאיר, אלוקים של מאיר, כי רבי מאיר בעל הנס אמר את המשפט הזה. שמים את המטבעות וזו סגולה בדוקה ומנוסה. ואז יש לך רשימת בקשות. א', ב', ג', ד', שאתה רוצה שזה יתגשם. ובהרבה מאוד מהפעמים באמת הדברים מתהפכים לטובה, ואתה רואה שהדברים התגשמו. אני רוצה לשאול אתכם, מה, אתה קונה את רבי מאיר בחמישה שקלים? שמת שם איזה מטבע בקופה צדקה, הזכרת את השם

שלו, קנית אותו, מה? אם היית רוצה טובה ממישהו, היית צריך לשים מזוודה של מזומנים כדי שהעסק אולי יזוז. בחמישה שקלים אתה פותר לעצמך את הבעיות? הבת של רבי עקיבא פטרה במנת עוף את הסיפור של הצרה שלה? הצילה את החיים שלה? מה באמת הרעיון? ואם נבין את זה, נוכל לשנות באמת כל מערכת שאנחנו נמצאים בה. הרעיון הוא לא הערך הכספי, הרעיון פה הוא רעיון הרבה יותר עמוק. האדם הוא אגוצנטרי. מה זאת אומרת אגוצנטרי? בתפיסה של האדם, אני במרכז. להבדיל, בצורה החיובית, בשבילי נברא העולם, אבל זה לא על אותו משקל. התפיסה האגוצנטרית זה שבן אדם מרגיש שכל העולם סובב סביבו. בואו אני אתן דוגמה למשל אצל ילדים. הילדים בפעם הראשונה

שהם רואים את האלבום של החתונה של ההורים שלהם, מה השאלה הראשונה שילד שואל את ההורים שלו? איפה אני? מה זאת אומרת איפה אתה? בגלל שאבא ואימא התחתנו אתה פה, לא? אבל הילד לא תופס את זה ככה. הילד תופס שכל הקשר בין אבא לאימא זה הוא. אבא מקרקר סביבו ואימא מקרקרת סביבו. מי הבריח התיכון פה בבית? זה אני. הילד תופס את עצמו במרכז. אחרי זה הוא קצת גדל וזה, החברה מראה לו שהוא לא בדיוק במרכז, יש איזה מעגל מסוים. הוא פעם פה, הוא פעם שם. אבל אגב, התפיסה הזו היא תפיסה שמלווה אותנו גם כאנשים מבוגרים. אתם רוצים דוגמה? הרבה פעמים כל בן אדם נשאר בו עדיין הילד שבו. אבוי לאיש שמאבד את הילדות שלו. אבל גם בתפיסה, בחשיבה

עצמה, עדיין נותרנו עם החשיבה האגוצנטרית, אנחנו במרכז. רוצים דוגמה? למשל, תעברו ליד תחנת אוטובוס. יושבים שם שלושה חבר'ה, לא יודע מה מדברים ביניהם משהו. אתם עוברים, כמו שעברת, בדיוק אתה שומע מאחוריך את שלושת הבחורים האלה שיושבים בתחנת אוטובוס מתגלגלים מצחוק. עכשיו את האמת, לפני שאתם מסובבים את הראש, על מי צחקו? לפני שסובבת את הראש, על מי צחקו? בתפיסה שלנו - עלינו, מה זאת אומרת? אני עברתי פה. הוד מעלתו עבר. אם הוד מעלתו עבר כאן, ברור שאם הייתה איזושהי התעסקות ברחוב, התעסקו רק בהוד מעלתו. נכון? אתה מסתובב אחורה, אתה רואה, בכלל לא שמו לב שאתה עברת. לא יודע, הם היו שם עסוקים, ראו איזו בדיחה, אני

יודע? משהו. בכלל לא שמו לב שהיית פה. זאת אומרת שהתפיסה של האדם היא אגוצנטרית. כמה פעמים אתה הולך ברחוב ואתה מרגיש שכל הרחוב מסתכל עליך? מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, אין פה אף אחד. מסתכל אולי בחלונות, אולי איזה מישהו. אפילו מצלמות רחוב אין שם. אז מאיפה זה מגיע? זו התפיסה האגוצנטרית. היא דבר שנותר באדם. ברגע שבן אדם מקבל משהו, קודם כול הוא חושב על עצמו. אדם קרוב אצל עצמו. זאת אומרת, הטבע, הטבע, הוא מקרב אותי אליי עצמי. הטבע אומר גם אל תיתן צדקה. אני עבדתי על הכסף, הוא לא עבד. מה פתאום שאני אתן לו דבר שהוא לא עבד עליו? שילך לעבוד ויביא. למה אני אתן לו דבר משלי? ברגע שבן אדם נותן צדקה, פעולת הצדקה

היא פעולה נוגדת טבע. אני לא מדבר על החמלה האנושית. היה פעם איזה רב אחד שעבר עם התלמידים שלו. היה איזה מישהו קיבץ נדבה. אז הוא הוציא שטר של 20 שקלים, נתן לו. הלך כמה מטרים, עצר, חזר אחורנית, ניגש לאותו בן אדם, הוציא 20 שקלים, נתן לו. אמרו התלמידים, ילמדנו רבנו. אם אתה רוצה לתת 40 שקלים, תן מיד. אם חשבת לתת 20, איזה נתון השתנה שאחרי כמה צעדים החלטת להוסיף עוד 20 שקלים? ואז הוא אמר להם דבר מאוד מעניין. הוא אמר להם, את ה-20 שקלים הראשונים בכלל לא נתתי בגלל צדקה. נתתי בגלל חמלה אנושית, בגלל המצפון שלי שאני לא יכול לעבור ולראות בן אדם משווע לעזרה. אחרי שהשקטתי את המצפון, הבן אדם הזה צריך עזרה,

והתורה מצווה אותנו לעזור לבן אדם שזקוק לעזרה. עכשיו חזרתי אחרי שהמצפון רגוע ויצאתי ידי חובת ה... חזרתי בחזרה, הבאתי לו 20 שקלים, שזוהי למעשה מצוות צדקה. מצוות צדקה זו מצווה שהיא נוגדת את הטבע האנושי, כי אתה צריך לתת גם אם אתה לא חומל. אתה צריך לתת כי הבן אדם זקוק, אז אתה נותן. בנקודה הזו בן אדם מתעלה מעל הטבע שלו. עכשיו תשימו לב למה צדקה הופכת טבע, כי ברגע שבן אדם נמצא במערכת מסוימת, הוא נמצא תחת מסגרת הטבע. ובמסגרת הטבע, ניקח את הדוגמה של בתו של רבי עקיבא. היא הייתה צריכה להיפטר מן העולם, אבל ברגע שהגיע עני והיא עשתה פעולה על-טבעית, התעלתה מעל הטבע של עצמה - אז הקב"ה גם העלה אותה מבחינה

רוחנית מעל מערכת הטבע. אז הנחש הגיע. הכול היה, כל השחקנים היו, חוץ ממנה. היא כבר לא הייתה בסיפור הזה. אז היא מוציאה את סיכת הראש והנחש הזה מת. ברגע שבן אדם עושה פעולה שעולה מעל הטבע שלו, הוא משנה באותו רגע את הסטאטוס. כל המערכת היא מערכת שמשתנה. ואני רוצה לציין כאן גם מבחינה רוחנית. יש סיפור מאוד מעניין, הוא מופיע בכמה מקומות בתלמוד. אבל זה סיפור של התמודדות שבדור שלנו, זה דור של עקבתא דמשיחא, יש הרבה מאוד התמודדויות, בפרט לצעירים. צעירים, מבוגרים, כולם מתמודדים בסיפור הזה. הגמרא מספרת ש... זו גם גמרא במסכת שבת בדף נה, היא גם מופיעה במסכת סנהדרין, והסיפור המורחב יותר מופיע ב'סדר הדורות.' הוא

מביא את המעשה בהרחבה. היה אדם שקראו לו נתן דצוציתא. זה היה השם שלו. גמרא מסכת שבת, דף נו. הגמרא אומרת שהוא היה בעל תשובה. בעל תשובה גדול, זה למעשה מר עוקבא בר חמא, ככה מביאה הגמרא שזה השם שלו. מר עוקבא בר חמא היה דיין ואב בית הדין. זאת אומרת, זה אדם שהיה ענק ענק בתורה, אבל הוא היה בעל תשובה. הוא לא הגיע מהמקום הזה. הוא לא נולד בראש ההר. יש כאלה חושבים שמי שרב, כנראה כשהוא נולד בחדר לידה שמו לו את ה'צ'יפ' שכל המאגר התורני נמצא אצלו בראש. אין דבר כזה. ללמוד תורה אתה צריך להשקיע וצריך לעמול ויש שבירות ויש אכזבות ויש התמודדויות. מר עוקבא בר חמא היה בעל תשובה, אבל הוא היה בעל תשובה שהיה מתמודד.

הגמרא אומרת שקראו לו נתן דצוציתא. נתן עם הציץ, עם הציץ. מה זה הציץ? הייתה שלהבת מעל ראשו. הגמרא לא מרחיבה כל כך, אבל במקום אחר הגמרא מספרת מה שהיה שם. נתן הזה, כך אומרת הגמרא, היה עשיר גדול מאוד, אדם מאוד אמיד. אגב, גם כבעל תשובה, מר עוקבא היה אדם מאוד עשיר. הגמרא מביאה במסכת כתובות שלפני פטירתו הוא ביקש פנקס הצדקות. היה לו פנקס של צדקה, והוא עבר על הרשימה של כל הפנקס. הוא אמר, לא. לא נתתי מספיק צדקה. תביאו את הנכסים. שלח את הכול, חילק את זה מה שהיה, והשאיר ממש קצת כדי שיישאר לו. למה? הוא אמר הדרך ארוכה עד גן עדן. המזוודות קלות. צריך שיהיה משהו מיוחד במזוודה. אז הוא עשה צדקות בצורה... חוץ

מהתורה שהייתה לו, הוא עשה צדקות גדולות מאוד. הייתי פעם, עליתי עם איזה נהג מונית אחד. לקח אותי לאיזה מקום. אמרתי לו, ספר לי סיפור של חיזוק באמונה. אמר לי, בוא אני אספר לך משהו נחמד. הוא אומר לי שעלה איתו פעם רב שסיפר לו את המעשה הזה, אבל הרעיון הוא רעיון כזה. הוא אומר, היה פעם אדם שעמד להיפטר מן העולם. לפני שהוא נפטר, קרא לילדים שלו ולאשתו. אמר להם, תביאו את כל הדולרים. אמרו לו, אבא, אתה הולך לקבר. למה צריך דולרים? אמר, תביאו את כל הדולרים. לך תדע מה קורה למטה? אולי צריך קצת לשמן את המערכת? אולי יש מישהו שצריך זה? שיהיה דולרים. הלכו, הוציאו את הדולרים, הוציאו את הכול. אחרי זה אמר, תביאו את כל

השקלים, את כל החסכונות, פיקדונות, תביאו את הכול. הביאו לו גם את הכול. אבא מוזר, רוצה להיכנס עם הכסף לקבר. היו כאלה, הפרעונים היו עושים ככה. רוצה להיכנס עם הכסף לקבר. בסוף הוא הסתכל על אשתו, אמר לה, רגע, רגע, הטבעת, הטבעת נישואין שיש לך על היד עם היהלום, תורידי, תורידי אותה. תביאי אותה. כל מה שנתתי אני לוקח. לך תדע, מה, אני יודע מה צריך? מה, הגזמת! את הטבעת נישואין? אמר לה, גם את זה. מה את צריכה? את אלמנה הולכת להיות. תביאי את הטבעת נישואין, אני יורד איתה לקבר. מה לעשות? זו צוואתו. מהר הורידה את הטבעת. היה שם איזה נייר. עטפה לו את זה. שמו את הכול בתוך שקית. והדולרים אגודים בגומיות, השקלים

בגומיות, וגם הטבעת נישואין. הבן אדם נפטר וכיבדו את צוואתו. קברו אותו עם הכסף. הגיע למטה. לפני שהוא נפטר הוא שכח לשתות. הוא ירד למטה לקבר צמא, צמא, רוצה לשתות. התחיל לחפש שם אולי יש שתייה, משהו. היה שם איזה קיוסק. מכרו קוקה-קולה, אבל משהו נוטף אגלי טל. משהו כזה מיוחד. אומר לו, תביא פחית. אומר לו, מה זה 'תביא?' משלמים פה. ההוא מיד מוציא 5 דולר, אמר בטח זה פה בין-לאומי. אמר לו, לא, לא. זה לא מספיק. הוציא שטר של 100 דולר. אמר לו, לא. לא מספיק. הוציא חבילה. הוא צמא, רק לשתות. עומד למות פעם שנייה רק מזה שהוא לא שותה. הוציא חבילה של דולרים. אומר לו, לא מספיק. הוציא את כל הדולרים, שם. אמר לו, רק

תביא. רוצה לשתות. אמר לו, גם לא מספיק. הוא אומר, לך תדע, אולי השקל היהודי זה משהו פה בגן עדן שם... תביא. הוציא את כל השקלים, שם. אמר לו, זה לא מספיק. הוא אמר לו, שמע, רוששת אותי. שמתי פה את כל מה שיש לי. אתה יודע מה? נשאר פה רק הטבעת. לקח את הנייר, פתח אותו. הנייר נפל. הוציא לו טבעת יהלום! אומר לו, טבעת יהלום. תראה מה זה. אומר לו, לא מספיק. אבל רגע, מה נפל לך שם על הרצפה? תביא את הנייר הזה. הביא לו את הנייר. פותח את הנייר, מסתכל. הוא אומר לו, את הנייר הזה אני מחפש. עם זה אתה יכול לקנות פה שתייה. מה זה הנייר? זו הייתה קבלה שהוא נתן בבית הכנסת. נתן תרומה כשהיה בבית הכנסת, נתן איזו תרומה. נתנו

לו קבלה, אז אשתו לקחה את הטבעת, עטפה עם הנייר הזה. הוא אמר לו, עם הניירות האלה קונים למעלה. הדבר היחידי שמלווה את האדם באמת אחרי 120 זה הצדקה שלו. הסיפור אולי לא קרה באמת, אבל המסר שלו הוא מסר אמיתי לחלוטין. מר עוקבא הזה, הגמרא מספרת עליו שהוא היה עשיר גדול. ויום אחד נתן עיניו באשת איש. רצה להתחתן איתה. מה לעשות שהיא נשואה? אז הוא ניסה לשדל ולשדל. הוא גם שאל את החכמים אם יש כל מיני אפשרויות, קומבינות הלכתיות. הוא נהיה חולה מזה, חולה לב מהסיפור הזה, וחכמים אמרו, ימות ולא יעשה את העבירה. ואפילו לא ידבר איתה, שום דבר. חכמים מאוד מאוד החמירו בעניינים הללו. אפילו גדרים של גדרים. שום דבר שלא יתקרב.

והוא שכב בביתו חולה. כולם ידעו למה הוא חולה, כן? אבל כך היה. לימים, מספר המדרש, שבעלה של אותה אישה הסתבך, לא יודע, עם כספים ועניינים. לקחו אותו לכלא. והיא כל יום הייתה באה לכלא ומביאה לו אוכל ומביאה לו שתייה. פעם לא היו בתי מלון כמו של היום. צריך להביא את האוכל והשתייה, אם לא, הוא היה גווע גם ברעב. ואז הוא אמר לה לאותה גברת, הוא אמר לה משפט, הוא אמר לה, אני יודע שכל מה שאת מאכילה אותי פה ומשקה אותי, כי את רוצה שבסוף אני אמות פה, ואת לא דואגת לשחרור שלי, כי את רוצה להתחתן עם העשיר נתן. הרי הם ידעו שהנתן הזה מחפש אותה. אז את רוצה להיות אלמנה ומתאים לך שאני פה בכלא. אם באמת הייתי חשוב לך, היית

דואגת להוציא אותי מכאן או היית עושה פדיון שבויים. היא אומרת לו, אבל אין לי כסף. איך אני יכולה לעשות? הוא אמר לה, מה אין לך כסף? נתן העשיר הזה יש לו כסף. שהוא ייתן לנו הלוואה ותוציאי אותי מהכלא. היא אמרה לו, אני לא מאמינה שאתה מדבר כאלה דברים. אתה אומר לי לגשת אליו לבקש ממנו הלוואה להוציא אותך מהכלא? הרי אתה יודע שהבן אדם הזה מחפש אותי. הוא אומר לה, זו הסיבה. כי אם לא תלכי אליו, זה מראה שאת רוצה שאני ארקב בכלא. לפעמים אנשים כבר... מאבדים, רוצים את החירות שלהם. טוב, לא הייתה ברירה. היא אמרה, אני אלך אליו ואני אבקש הלוואה כדי לשחרר את בעלי. היא הגיעה לבית שלו, כך כתוב ב'סדר הדורות,' היא דפקה

בדלת. המשרת אמר לה, מה את רוצה? היא אומרת לו, תגיד לו שהגברת פה נמצאת ואני צריכה לפגוש אותו על איזה עניין מסוים. אומר שם המדרש שהמשרת שבא להגיד לאדון שהיא נמצאת בשער, מרוב שמחה, אמר לו האדון, אני משחרר אותך. יצאת לפנסיה מוקדמת כולל מענק, כולל הכול, על הבשורה הטובה שאמרת לי. תבינו איפה הבן אדם היה נמצא. ואז הוא קיבל אותה. אמר לה, מה בקשתך? היא אמרה לו, בעלי בכלא. כך וכך, זה הסכום. אם לא נשלם את הסכום הזה, הוא יירקב שם. אני צריכה את הכסף הזה. סימן למשרת, אמר לו, גש. מה שהיא צריכה. את כל הסכום שהיא צריכה, תביא, בלי שום שאלות. כל הכסף ותשחרר את הבן אדם. אחרי שמילא את בקשתה, אמר לה, ועכשיו לי יש

בקשה. אמר לה את בקשתו. אמרה לו, אחרי שאמרת את בקשתך לי יש משפט לומר לך. היא אמרה לו, תראה, המצב כרגע ביחסי הכוחות שאני נמצאת במצב נחות ממך. אתה נתת, אתה עזרת. אבל שים לב טוב, מה שעשית עד עכשיו זה בסדר כי עשית את מצוות הצדקה. עד לפה אתה עזרת לי. עד לפה המעשה הוא בסדר גמור. אבל עכשיו, אם אתה תמשיך בדרך שלך, גם אני וגם אתה יכולים לאבד את העולם הבא שלנו. אז בוא תחשוב אם אתה רוצה עכשיו לאבד את העולם הבא או להישאר עם מעשה ענק ששחררת בן אדם מהכלא. עד לפה זה בסדר. מפה זה יכול להיות תהום. הוא שתק. ואדם ברגע של ניסיון, הקב"ה גם נותן לו סייעתא דשמיא. הוא נפל על הרצפה. אמר לה, תלכי מפה. תלכי מפה. לא רוצה

לראות אותך פה אפילו לא רגע אחד. והיא כמובן יצאה משם בזריזות רבה. והוא עמד בניסיון, לא חטא. ועוד נשאר רק עם מצווה גדולה, שבאמת שחררו את הבעל הזה. אבל ברגע שהבעל השתחרר, הגיע הביתה, שתה קפה, קצת נרגע, הוא אמר לה, רגע, איך השגת את הכסף? היא אומרת לו, בדיוק מה שאמרת לי. הלכתי אליו. ואז הוא אמר לה, אני לא מאמין שלא הייתה שם עבירה. לא יכול להיות. לא יכול להיות. ונוצר עכשיו מצב הפוך: הוא ששלח אותה חשד בה ובא אליה בטענות. בקיצור, נוצר מצב מאוד מביך. גם אנשים בשכונה שדיברו, אמרו, בטוח שהייתה שם עבירה. הרי לא ייתכן שהסיפור נגמר איך שנגמר. מספר המדרש שפעם אחת רבי עקיבא ישב ולמד עם התלמידים, והוא רואה בן

אדם עשיר, מהחלון של בית המדרש הוא רואה איזה עשיר רוכב על סוס. שני משרתים מנפנפים לו ככה שלא יהיה לו חם. אחד שם לו איזו שמשייה מעליו, והוא הולך עם הסוס שלו, פוסע מעדנות. אומר להם רבי עקיבא, מי זה הבן אדם הזה? אומרים לו, לא, זה אחד עשיר פה. קוראים לו נתן. ויש עליו המון סיפורים. כבוד הרב, עזוב. עדיף לא נדבר. בוא, תן לו לעבור. אמר להם, איזה סיפורים? על הבן הזה אני רואה לפיד של אש. עמוד של אש עומד לו מעל הראש. לא יודע איזה סיפורים מדברים על האיש הזה. הבן אדם הזה לא רק... בן אדם צדיק וקדוש. עמוד של אש נמצא על גבי ראשו. תקראו לו לפה. הכניסו את נתן. הוא אומר לו, תגיד לי, מי אתה? אני פה העשיר שבשכונה.

אני יודע מה? קצת עסקים, קצת זה. אמר לו, מה עשית? מה עשית? -לא, לא עושה שום דבר. לא זה... קצת אולי מרכלים עליי, אבל לא עושה שום דבר. אז הוא סיפר לו, אמר לו. רבי עקיבא לחץ אותו ושאל אותו למעשה הזה. והוא סיפר לו את המעשה, את הדברים כהווייתם איך היה. אמר לו רבי עקיבא, לא חבל על בן אדם כמוך? אדם כמוך שיש לפיד של אש נמצא על ראשו, אתה עם הארץ? אז מה יש לך? אתה קצת יודע אולי, עושה צדקה, עושה זה, אבל אתה לא מחובר ממש לתורה. עזוב, בוא תלמד פה בבית המדרש. ובא רבי עקיבא ולימד אותו. שם את אחד התלמידים שילמד אותו. ובסופו של דבר קרא לבעל הזה, ואמר לו, תדע לך, כל החשדות שלך הן חשדות שווא. רבי עקיבא עשה

ביניהם שלום בית. אמר לו, החשדות האלו הן שקר וכזב. לא היה ולא נברא. אשתך צדיקה, הבן אדם הזה צדיק, וגם אתה בסדר גמור. לכו לחיים טובים ולשלום. והבן אדם הזה נקרא לימים נתן דצוציתא על שם הניצוץ הזה שהיה לו, שלימים הפך להיות אב בית הדין, דיין ופוסק. כשנפטר מן העולם נפטר גם בעושר וגם בכבוד גדול. כשבן אדם עושה מעשה ומתגבר ויוצא מעל הטבע שלו, כל המערכת שלו היא מערכת שמשתנה. הרב זילברשטיין מביא בשם הספרים שברגע שבן אדם יש לו איזה מראה לא טוב והוא חוסם את העיניים שלו מלהסתכל, מספיק שהוא מטה מבט. לא צריך יותר מזה. לא צריך להיתקע באיזה עמוד. יש מראה לא טוב, מסיט את המבט שלו. לא מתבונן בו ולא מעיין בו -

באותו רגע תבקש בקשה. בקש בקשה. למה? כי עשית משהו נוגד טבע. הטבע של האדם, הלב חומד, העיניים הם סרסורי עבירה. הנטייה הטבעית של האדם היא להסתכל ולהביט. ברגע שאתה שינית את המבט שלך - באותה נקודה עשית מעשה על-טבעי. עשית מעשה על-טבעי, בקש עכשיו בקשה. אתה לא במסגרת הטבע. הקב"ה שומע עכשיו את הבקשות שלך שלא כדרך הטבע. זה אחד מהדברים שאדם יכול לנצל את ההזדמנויות האלו. והיצר הרע מעמיד לנו ברחוב, תלוי באילו אזורים, אבל יש בערי הפריפריה, אדם רק יוצא לרחוב, פרסומות ואינספור דברים בעייתיים, שאדם יכול על כל צעד ושעל לקבל ולהתחזק בנקודות שלו. ובכל הסטה של מבט אתה יכול להרוויח, או בכל התמודדות. אדם בא לו לדבר

לשון הרע. יושבים שלושה חבר'ה, מפטפטים, מרכלים. מתאים לך. אתה יודע מה? מדברים גם דברים שמעניינים אותך ויש לך גם כמה דברים להגיב ולומר, ואתה מתעלה מעל עצמך - באותה נקודה תבקש בקשה, כי עשית מעשה נוגד טבע. כל פעולה שהיא פעולה נוגדת טבע, היא משנה למעשה את המזל של האדם. זה הכוח שראינו מפרשת בוא, העניין הזה של המכות. יש מזל ואנחנו נמצאים מתחת למזל, אבל הכוח שלנו הוא כוח שיכול להפוך ולשנות את המזל. איך? בכוח של שינוי מעשה. כמה שנשנה את המעשים שלנו יותר, ככה כל המערכת כולה תתהפך עלינו ובעזרת השם תתהפך לטובה. עריכת כתוביות: אורטל זגורי