עונג שבת - עונה 3: פרשת אמור (עם כתוביות בעברית)

חזק וברוך. וואו. -וואי, וואי, וואי. ברוכים הבאים לתוכניתנו "עונג שבת." אנחנו בפרשת אמור, שמפרטת בפנינו את ההלכות העוסקות בקדושת כוהנים, כמו למשל הנשים שאסור לכוהנים לשאת והאיסור להיטמא למת. ועוד בפרשה, פירוט חגי ישראל והמצוות המיוחדות לכל חג וחג. וגם נגיעה בדיני אלימות של אדם כלפי חברו או כלפי בהמתו. אז אנחנו בפרשת אמור, מוצאי יום העצמאות. אנחנו יוצאים לדרך. אנחנו נאמר שלום לרב חזיזה שאיתנו, לרב עזרא יכין, לוחם הלח"י ומערכות ישראל, לזמר חיים ג'רבי, לרב אייל ישראל שטרנליב ולסטנדאפיסט יעקב חמו. ברוכים הבאים לכולכם. אני מבקש להציג את חיים ג'רבי, שאיתו פתחנו את התוכנית, כלא פחות מגאון מוזיקלי. יש

לי כבוד אדיר שהוא איתנו בתוכנית. אנחנו חברים טובים. אנחנו משוחחים בטלפון. כשאני ממש רוצה להתענג אז אני מציק לחיים בהודעות ווטסאפ ומבקש ממנו: חיים, תעשה לי איזה כוהנים, חיים, תעשה לי ככה איזו קריאת שמע. אני אספר לצופים שלנו ששאלתי את חיים, מכיוון שאנחנו בימי ספירת העומר אנחנו בהרכב מוזיקלי מצומצם, וכששאלתי את חיים "עם איזה כלי אתה מעדיף להגיע לאולפן"? אז הוא אומר לי: עם איזה שתרצה. עשרה כלים. אני חושב הרבה יותר - חליל, עוד, כינור, קאנון, שזה כלי, לצופים שלנו שלא יודעים מה זה קאנון, כלי קשה מאוד, אבל ברוך השם שלחיים ג'רבי זה ככה. ברוך השם, בן פורת יוסף. חיים, תודה רבה על הביצוע האדיר. -תודה לך.

אנחנו עוד נתבשם ממך במהלך התוכנית. אני אספר גם שבשביל לשמוע את חיים ג'רבי הילד, בראשון לציון, הייתי הולך מרחק של אולי 20 דקות, חצי שעה ברגל כל צד, בשמש, בחורף, רק כדי לשמוע ברכת כוהנים שלו כשהוא היה נער, ילד. נכון, אני זוכר את זה. אז הנה, מאז... -הכבוד הוא שלי. אה, חס ושלום. אז מאז, בן פורת יוסף, כל העולם שמע עליך ושומע אותך. אז אנחנו עוד נחזור ובעזרת השם נתבשם. -בעזרת השם. אני מבקש מהרב חזיזה ללמוד על הפרויקט שנקרא שבתות בקהילה. אנחנו דיברנו על זה בתוכניות האחרונות, אבל מכיוון שעוד ועוד פונים אלינו ומבקשים לשמוע ולדעת, אנשים רוצים לדעת איך זה יכול להיראות בקהילה שלהם. אז לכל אלה שביקשו

מאיתנו במהלך כל השבוע, כל, השבועות האחרונים אם אפשר לפרט יותר איך פרויקט שבת בקהילה נראה. אז קודם כול, זה דבר שקשה לתאר אותו במילים. זו חוויה. וזה מתחיל כשאנחנו מגיעים קודם כול לבית הכנסת, ואז יש ככה דבר תורה בתפילה, ממש משהו של עשר דקות טעימה, זו טעימה שלמעשה כל המתפללים חווים את התחושה של האווירה שתהיה בשבת, אנחנו מציגים עם דבר תורה, עם הומור, נותנים את כל המהלך של השבת. הדבר המעניין, שמעשר הדקות האלה הם מקבלים טעם ומגיעים בעונג שבת, שכמובן זה עם כיבוד ואווירה טובה, השירה, דברי תורה והחיזוק וגיבוש הקהילה, המיוחד פה שהם ממשיכים איתנו כל השבת. יש שיעור נשים במהלך השבת, לאחר מכן יש דרשה

מרכזית, במקרה שלי זה סיפור אישי. אני מספר סיפור חיים... -כן, כן. ויוצא שכל השבת זה ממש כמו סמינר. זו ההגדרה. כמובן, הם יכולים להתייעץ בשבת, ויש הרבה הרבה סיפורים וחוויות מהשבתות האלו. אני אישית הייתי בעברי אלוף ישראל בטניס, הייתי מייצג את המדינה, הייתי סגן אלוף אירופה. -פשש, וואו. יש לי הרבה דברים שאני מספר, כי אנשים רואים אותי ככה אז לא יודעים מאיפה הוא מגיע בכלל. כשפתאום שומעים את כל הרקע ואני מספר על כל מיני דברים שאישית חוויתי ועברתי, ניסיונות והתמודדויות בחיים לא פשוטות בכלל. וככה, ברוך השם, השבת היא מאוד מאוד מיוחדת והתגובות מיוחדות. אנשים מספרים שהקהילה שלהם השתנתה, זאת אומרת פתאום,

אנשים אומרים בשבת אין זמן, אין זמן ומי יבוא לעונג שבת, ופתאום מגלים שבאים הרבה אנשים. והרבה פעמים בקהילות שהיינו אצלן בעבר, היום מספרים, שעכשיו יש להם שיעורים כבר בליל שבת, מה שעד היום לא היו עושים. יפה מאוד. כי הם רואים את הפוטנציאל. וככה היו כל מיני... אני יכול לספר איזו חוויה קטנה. היינו... באחת השבתות הייתי באילת, אז בעונג שבת היו 150-100 חבר'ה צעירים, שממש היה חיזוק מאוד מאוד גדול והתרגשות ועול מלכות שמיים. למוחרת, בשיחה המרכזית, בסוף ההרצאה, אז נשים שביקשו ברכות, אז הייתה אישה אחת שאמרה... התרגשה, ביקשה שאני אברך אותה והיא אמרה שאנחנו המצילים, הידברות, אתם המצילים של עם ישראל ואתם

השמירה של עם ישראל. איך היא אמרה לי? אני כל יום מנשקת אתכם במסך, את הרב זמיר כהן, תמסרו להם. ואז היא אמרה שממש ככה מאוד מרגשים ומחזקים אותה והיא ביקשה ממני לברך את הבן שלה. אז שאלתי אותה: מה השם שלו? ואז היא אמרה לי: גדי אייזנקוט. וואו. -שזה הרמטכ"ל. ובירכתי אותו וכולם התרגשו. ואז היא ממש ככה אמרה לכולם: הידברות מצילים את עם ישראל. -איזה יופי. זה היה מאוד מרגש. -אם היא אומרת את זה. בדיוק. האימא של הרמטכ"ל, שהיא אומרת: אתם, הידברות, אתם מצילים את עם ישראל. זה נכון, זה נכון ויישר כוח. אני לומד על השבתות הללו מהמכתבים שמגיעים למערכת. יישר כוח. ובאמת, צריך המון כוחות, זה לא פשוט. על זה שזה ללא

עלות זה דבר בפני עצמו, אבל הכוח שזה מצריך להגיע לשבתות בכל רחבי הארץ ככה, ובכל אופן, להגיע עם כל הכוח זה דבר לא ברור מאליו. אני רוצה לשאול אותך, הרב, שאלה: אנחנו ביום העצמאות ויש מנהג שפשט בכל רחבי הארץ, בעולם, יש מושג שנקרא "בר בי רב דחד יומא." אז אנחנו פה באולפן יודעים, אבל אולי כדאי לצופים להסביר מה פירוש המילה, כי אנחנו רואים כל פעם בימי העצמאות, אתה רואה לצד מודעות שמזמינות קהל לבוא ליהנות באיזשהו פארק, אתה יכול לראות מודעה לצד זה של "בר בי רב דחד יומא." מה זה "בר בי רב דחד יומא"? -הפירוש של "בר בי רב" זה "בר" זה בן של התורה של בית המדרש של יום אחד. יש מעשה במסכת חגיגה על רב אידי בר אבין

שהיה הולך שלושה חודשים, לאחר פסח היה הולך לשלושה חודשים ומגיע, היה לומד יום אחד תורה והיה חוזר שלושה חודשים חזרה בשביל לשמח את אשתו בחג הסוכות. וכולם היו מכנים אותו: הנה, זה האדם, הבר בי רב דחד יומא, זה האדם של יום אחד של תורה. ועליו רבי יוחנן אומר: אותי יום-יום תדרשון. זאת אומרת, אתה רואה מכאן שאדם שלומד יום אחד, וזה מה שהוא יכול היה, זאת אומרת, מעלה עליו הכתוב כאילו יום-יום הוא דורש את הקב"ה. ומאז נעשה מנהג בעם ישראל מאוד מרגש, מרנין. החזון איש כותב שיום העצמאות, היום עצמו, זה יום מאוד גדול לעם ישראל שזכינו לארץ הזאת, ארץ ישראל. הוא אומר: איך אפשר להודות לקב"ה ביום הזה בצורה הנפלאה ביותר?

ידוע, מאז שחרב בית המקדש אין לקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה. זה בתי כנסיות ובתי מדרשות. ולמעשה בכל הארץ המון המון בתי כנסת ובתי מדרש עושים יום של תורה. ועם ישראל, ברוך השם, מתקבצים ומגיעים ליום הזה ומתחזקים. ואולי במהלך התוכנית אני אספר איזו חוויה שהייתה לי באחד מהימים של "בר בי רב דחד יומא", סיפור שסיפרתי ואיזושהי תגובה שקיבלתי מבעל שאשתו הייתה ביום הזה, שבדרך כלל הם עושים מנגל. אני לא אומר ש... כל אחד איך שהוא רוצה. יש כאלה חוגגים את היום הזה ב"על האש," אז אין לי בעיה לפעמים. ביום טוב אומרים: חציו לכם, חציו להשם, אז אם אדם עושה מנגל עם המשפחה אבל חצי יום הוא בא לתורה, זו התודה לקב"ה על ארץ

ישראל. חציו לכם וחציו להשם. -כן, אבל ביום הזה הדבר הנפלא הוא לבוא לשיעורי תורה ופשוט מראים פה: מודים לקב"ה. "אין אומה זו"... אומר האבן עזרא: "אין אומה זו אלא בתורתה." למה יש לנו את עם ישראל? ארץ ישראל? במה אנחנו יהודים? בתורה. אז אין הודאה לקב"ה יותר יפה מביום עצמו של העצמאות לבוא ולקחת חלק בשיעורי תורה. -יפה מאוד. אז עכשיו כשהצופים שלנו יודעים את המעלה ואת החשיבות, אז הנה, אתם מוזמנים בעזרת השם בעצמאות הבא, מן הסתם, כמעט בכל בית כנסת ברחבי הארץ יש את "בר בי רב דחד יומא." תוכלו להיכנס ולהתבשם מהתורה. ושמה באמת זו ההזדמנות להודות להשם יתברך על תחילת הגאולה, על ארץ ישראל. כבוד גדול, איתנו

באולפן מר עזרא יכין, לוחם לח"י ומערכות ישראל. אני פשוט נפעם מסיפור החיים שלך. אני קראתי חלק מהסיפור, וזה כבר המון. אתה זכית ונלחמת בכל מערכות ישראל, בכל המלחמות. לא כל המערכות, אבל נלחמתי ב... -אז אתה תספר לנו. אז אני יודע שבמלחמת העצמאות היה לך נס. היה לך נס גדול. קרה לך נס גדול. תספר לצופים שלנו בבקשה. -נס אחד? כמעט יום-יום היה לי נס. -אפשר לשמוע? הנס הגדול ביותר זה היה כשנפגעתי בראשי פעמיים מפגזים ולפי... יש לי פה בספר גם עותק של הדו"ח הרפואי שלי, שאומר ש... -אם אפשר להראות את הספר למצלמה, בבקשה? בבקשה. שזה אומר, בין השאר, "בתוכו יצא זרם תמידי של נוזל מוח, וגם חוט השדרה." זו לא דקה, גם לא

שעה, זה לקח למעלה מ-25 שעות עד שהביאו אותי לחדר הניתוחים ועד שסיימו את הניתוח, למעלה מ-25 שעות. -וואו. לא תיארתי לעצמי שגופו של אדם יכול להכיל כמויות כאלה של דם כמו כמויות אדירות שנשפכו לי מתוך הראש. אבל בנוסף, זה זרם תמידי של נוזל מוח וגם חוט השדרה. ועוד כתוב פה, "דרך ה'דורה,' דרך חורים שקדחו לי בגולגולת בניתוח, "הוצאו חלקי המוח ההרוסים." -וואו! עם חתיכת מוח שנשארה לי בראש, איך אני? בן פורת יוסף, עד 120. -עד 120 שנה. תנו לו מחיאות כפיים. מה זה? בזכותך, בזכות הפציעה הזאת, בזכות מה שחווית אנחנו פה באולפן הזה. -ובאותה פציעה גם כן נכנס לי רסיס ביד וחתך למעשה חלק גדול מהווריד, וברגע האחרון הצילו

אותי בניתוח. זה אחרי שניתחו לי את הראש, לא ידעתי למה היד שלי לא פועלת כראוי. בא הרופא לראות מה שלומך, אמרתי: משהו דוקר אותי פה. הוא ראה את זה, לקח אותי שוב מיד לניתוח, ואז חסמו לי את החתך בווריד. אם היה נשאר עוד כמה זמן... זה היה נס אחד. היו כל כך הרבה ניסים. בזמן שהאנגלים תולים את מי שתופסים אותו נושא נשק, הייתי מולם עם נשק ולא ראו אותי, כמה וכמה פעמים. או שראו אותי, חיפשו, ולא גילו מה שיש לי. וואו. כמעט יום-יום. פה אני יכול להגיד, אולי זה לזכותה של אימא, שכל פעם שהייתי יוצא מהבית, הייתי יורד את המדרגות, היא הייתה לוחשת תפילה עם דמעות בעיניים: שתלך לשלום ותשוב בשלום. והייתה מוסיפה עוד כמה

מילים, שעד עכשיו מצלצלות לי באוזניים: ושהקב"ה יסנוור את עיני אויבך, שלא יראו מה שאתה עושה. תפילה של אימא. -תפילה של אימא, מדהים. -חמש שנים של פעילות בגיא צלמוות. כמעט יום-יום ניצלתי פה, רק נתתי משהו במה ש... בפעמים שניצלתי ממוות. זה מה שאני מנסה להבין, לוחם לח"י, מה הכוח שנותן לכם לצאת מהבית תוך הסתכנות, כמו שסיפרת, יומיומית, דקה דקה! זה לא דבר של מה בכך, זה לא דו"ח שמקבלים מפקח או משוטר, זו תלייה! תולים את הבן אדם, זה גזר דין מוות. זאת אומרת, בן אדם יודע שהוא יוצא מהבית והוא יכול לא לחזור. זאת אומרת, הוא יכול בחדר המדרגות להיתפס על ידי המנדט הבריטי ולהיתלות בכיכר העיר. איזה כוח? מאיפה שאבת

את הכוח? מאיפה? -את האי-פחד, את הכוח? ידעתי שאני עושה את הדבר שצריך לעשות, זה היה חלום ילדות שלי. אספר לך סיפור. לא יודע, הייתי אולי בן שמונה, תשע. אני יושב במדרגות של הבית, מוקסם מהנמלים איך שהן הולכות בס"ח, כל אחד סוחב לו איזה גרגיר או זנב של זבוב או משהו כזה. הייתי שם את האצבע, היו עוקפים, הולכים ישר. איזה סדר מופתי. התיישב לידי אחי, קצת גדול ממני בשנתיים וחצי, דוד, הוא אומר לי: אתה יודע למה המכבים נלחמו ביוונים? אמרתי: כן, כל הגזרות האלו. הוא אמר: לא, מפני שזאת הארץ שלנו. הקב"ה נתן לנו את הארץ הזאת ואסור לשום שלטון זר שישלוט פה במקומנו. ואני חושב: אז למה אנחנו לא נלחמים נגד האנגלים?

והחלטתי: אני אהיה גדול, אני אלחם באנגלים. פשש, וואו. -נהייתי איש לח"י, הרבה זמן לפני שקם הלח"י. חיכיתי לרגע הזה שאני אגדל - אלחם באנגלים. הייתי רואה את האנגלים - צריך להילחם בהם. וואו. אלו אויבך ישראל. -מדהים, מדהים. יש איזה... -אני גם לא הבנתי למה אנשים קראו לממשלה האנגלית "ממשלת המנדט?" או ממשלת - כשכועסים - "ממשלת הספר הלבן?" עם "ממשלת מנדט" משלימים, עם "ממשלת ספר לבן" מתווכחים. לח"י כלבבי, קוראים להם אויב. עם אויב נלחמים. שלטון זר, בשלטון זר מורדים! וזה... ככה הרגשתי - צריך להילחם באנגלים. ואם זו מצווה - להילחם למען עם ישראל, אז אין כבר פחד. מדהים. מדהים. מדהים. יש איזשהו קרב שאתה נזכר בו

ביום-יום או בכל יום, ככה שזה ממש... אני מתאר לעצמי שחווית מאות קרבות, אבל איזשהו קרב שהוא מול עיניך? יש הרבה קרבות. למשל, פעם היינו צריכים לחטוף נשק מהאנגלים, פשוט היה חסר לנו נשק. מלחמת השחרור התחילה והאנגלים עוד פה, והתפקיד שלי היה בין השאר לאבטח את הנסיגה. לשם כך קיבלתי שתי פצצות: רימון יד ופצצה קטנה בגודל של פחות מאצבע, כשמתפוצצת משמיעה רעש כמו פצצה גדולה, אבל לא כל כך פוגעת, למה? אם אני רואה אנגלים רודפים אחרינו, צריך לתת רימון, אבל לפני כן להסתכל טוב טוב על הסביבה, להיות בטוחים שאין יהודים בסביבה, אין... שמתי את הרימון בכיס השמאלי, כי אני ביד שמאל מהיר יותר, את הפצצה הקטנה בכיס הימני.

אז הרגשתי שמשהו מפריע לי, מציק לי בכיסים. מה יכול להיות? העברתי את הרימון לכיס הימני, את הפצצה הקטנה לכיס השמאלי. ראינו שני שוטרים אנגלים, אספר בקיצור. לקחנו להם את הנשק, היו חילופי אש, קיבלתי כדור בירך השמאלי. אם הרימון היה נשאר בכיס השמאלי, היה מתפוצץ והורג אותי ואת החברים שלי. וואו. זו דוגמה אחת. ישתבח שמו לעד. האנגלים עושים... -זה תפילות, זה תפילות של אימא, זה הנרות של אימא, זה הבכי שאימא בוכה על הילד שלה. תשמע, אם הוא לא היה יושב איתנו באולפן, אני לא... זה בלתי ייאמן. זה פשוט מדהים, מדהים מה שאתה מספר. אני כל כך שמח שבאת אלינו ואנחנו שומעים את הסיפורים הללו ממקור ראשון. אנחנו ברוך השם

ב-71 שנות עצמאות. אז סיבות לשמוח - יש 71 אלף סיבות לשמוח: יש לנו את המדינה שלנו, את הבית שלנו, את המקום שלנו. יש דברים שחלילה אולי אתה מאוכזב מהם? ודאי. יש סיבה לשמוח שעברנו מגולה לחירות, חיים בארץ חיים של חירות. אבל חירות היא להיות חופשי. עכשיו אנחנו חופשיים אבל הבחירה בידינו ללכת לטוב או ללכת לרע. לשמחתי, יש הרבה שהולכים לטוב. כואב לי מאוד שאנשים לא הולכים בדרך הטובה, מנצלים את החירות הזאת לעשות דברים אסורים. כואב לי מה שעוללו לעם ישראל, שמסרו את סיני לידי מבקשי נפשנו, מה שעוללו לגוש קטיף. הקב"ה נתן לנו ברכה. מלחמת ששת הימים זאת מלחמה ניסית. אומרים מלחמת השחרור. מלחמת השחרור היא לא הייתה

בהקמת המדינה, זו הייתה מלחמת העצמאות. אבל מלחמת השחרור זאת הייתה מלחמת ששת הימים ששחררנו מרחבים גדולים של הארץ, הקב"ה נתן לנו ברכה אדירה בסיני, והמנהיגים שלנו מסרו את זה לידי מבקשי נפשנו. זה פגע... הרגשתי נורא, קשה לי לראות את זה. ועוד כמה מכות שקיבלנו, מה שעוללו לגוש קטיף, הסכם אוסלו. הקב"ה נענה למשה לסלוח לעם ישראל אבל העמיד תנאי, אמר: סלחתי כדברך. מה התנאי? לא לכרות ברית ליושבי הארץ. זה התנאי שיסלח לנו על חטא העגל. ועוד משהו כואב לי, שפכנו המון דם. מי כמוני ראה את הדם שנשפך. והייתה לנו שואה איומה כדי שעם ישראל יבין שכולו צריך לחיות רק בארץ ישראל. אנחנו נתפלל שהקב"ה יאחד את כולנו, בעזרת השם

כולנו נעלה לארץ ישראל. אבל אנחנו גם צריכים לעשות את זה. -זה נכון. ובעזרת השם שזה יקרה בקרוב. -הוא נתן לנו את הבחירה. שנבחר בטוב תמיד, אמן. בכל דבר. אני רוצה להודות לך מקרב לב, מר עזרא יכין. -בבקשה. -ריגשת אותנו מאוד. סיפורים מרתקים מאוד, ואני הקטן מאחל לך עד 120. -תודה. שתהיה שמח, בריא. -שתזכה לאריכות ימים. כתבתי... -ושתמשיך לספר את הסיפור ו... הוא השאיר... הוא השאיר את הסיפור ברוך השם בספר, הוא רוצה להראות את הספר. כתבתי שמונה ספרים, לשמחתי זה נפוץ מאוד, בעיקר אחרי הרצאות שלי, שאני נותן הרצאות כמעט יום-יום, אתמול היו לי שלוש הרצאות. וואו. הוא לוחם עד היום. -במכינות קדם צבאיות, בישיבות,

באולפנות. -איזה יופי. וזכיתי לזה ואני מודה לקב"ה שמאפשר לי את זה. הקב"ה שמח בך מאוד. -תודה, תודה. שמח בך מאוד. אם תוכל בבקשה רק להראות את הספר שוב למצלמה. אני ממשיך לשרת במילואים. אני היום איש המילואים המבוגר ביותר במדינה. אני... אני עומד לכבודך. זה לעמוד ולמחוא כפיים כולם, אין פה בכלל שאלה. אתה יכול לשבת. -אה, חשבתי שגמרתם. זה לכבודך, זה לכבודך. -קמנו לכבודך. אה, טוב. לכבודך. -קמנו לכבודך. תודה רבה לך. אני אשמח שאתה תישאר איתנו. חיים ג'רבי. -כן. החזן והפייטן, כאילו, כל תואר אפשרי. ממש. זה, שוב אני אומר, זה כבוד גדול שאתה איתנו, הכבוד הוא שלי. -ממש, ממש ככה. אני סיפרתי לצופים על כברות הדרך

הארוכות שהייתי עושה כדי לשמוע אותך בברכת כוהנים, בחזנות. אם יותר לי לשאול, איך אתה קורא? תספר לצופים שלנו. אז איך אני קורא? אז יש כתב ידוע, שכולם בטח מכירים, שהוא נקרא כתב ברייל. וכיום יש שתי ספריות עיקריות שמטפלות בנושא של כתב הברייל. יש את הספרייה המרכזית לעיוורים בנתניה, שהיא ספרייה שמטפלת בכל נושא של ספרי ברייל, בכל נושא, ובין השאר, בנושא של יהדות. אבל יש ספרייה אחת בבני ברק שנקראת "מסילה," שזה מכון ספרי יהדות לאדם המוגבל. ששם, הספרייה הזו בעצם מטפלת אך ורק בספרי יהדות. וזה אומר שכאשר הם עושים סידור תפילה, הם עושים אותו בצורה הכי מסודרת שיכולה להיות. אם הם עושים ספרי הלכה, ספרי גמרא, הגדה

של פסח, מחזורים לראש השנה וכיפור, הם עושים את זה בצורה המסודרת והטובה ביותר שעיוור יכול לחוות, כעיוור שבעצם יושב בבית הכנסת ורוצה להתפלל בסידור ולא שואל את עצמו: רגע, לאן הם ברחו שם בסידור? אלא בצורה מקצועית וטובה. וברוך השם, לי יש את הספרים האלה. וכיום, אני עם הספרים האלה משמש כחזן גם בשבתות, גם בימים נוראים, גם בעל תוקע בראש השנה, וכן על זה הדרך. כל עיסוק התורה שלי הוא על ידי כתב הברייל, שגם היום כתב הברייל הוא גם נפתח לו בעצם עוד אופן שעל ידי הטכנולוגיה היום יש אפשרות בעצם להתחבר. הרי היום יש גם אפליקציות שיש בהן את כל ספרי היהדות ויש גם תוכנה שמצלמת דף של ספר ובעצם מתרגמת אותו, ויש גם צג

מיוחד שהוא מתחבר בבלוטוס על הטאבלט או על סמארטפון או על אייפון או... זאת אומרת, כל דבר שיכול להתחבר בבלוטוס, ואז בעצם כל מה שמופיע על המסך מופיע בצג ברייל. אז גם על ידי הספרים וגם על ידי הטכנולוגיה הזו, היום אני מוצא את עצמי ברמה טובה מבחינת גם הידע, גם מבחינת החזנות. וברוך השם, הקב"ה באמת פתח את האוצר הזה שבאמת יכול לתת לנו להרגיש כאחד האדם בבתי הכנסת ובבתי המדרש. מדהים לגמרי. זה הסבר מפורט ודקדקני. חיים, עליך אי אפשר להגיד איזושהי מוגבלות. אתה השתמשת במילה "מוגבל," ואני תוהה. נכון, נכון. -מי מוגבל פה? הבן אדם מנגן על 80 כלים, שר בכמה וכמה שפות, כאילו קול ערב ומטריף וכישרון מטורף. חיים

ג'רבי, תשיר לנו בבקשה. אוקיי. עד שאני אשים את האצבעונים, אני יכול להגיד לך שהגמרא אומרת שאפילו ספר תורה שבהיכל צריך מזל. אני גם אומר דבר אחר: אתה אומר שאני לא מוגבל, וככה אני מרגיש. כשאמרתי את המילה "מוגבל" לא על עצמי דיברתי, אלא גם אני אומר: לא רק ספר תורה שבהיכל צריך מזל, גם הרחם שאדם נולד בו צריך מזל. אני מכיר לא מעט אנשים עיוורים שהם באמת נולדו להורים שלא ידעו לעשות את העבודה בצורה נכונה והם עד היום, ובכלל, ירגישו מוגבלים. ואותי הקב"ה באמת זיכה למשפחה מדהימה ולהורים באמת מדהימים, שבאמת נתנו לי להבין שאני בכלל לא מוגבל, אלא הייתי אפילו נדרש בתור ילד לעשות דברים בבית ששום ילד לא היה אולי

עושה בגילי, כי מצד ההורים שלי אני הכי לא מוגבל שבעולם. אני מכיר אותם אישית. ואתה בעצמך מכיר אותם אישית, ואני יכול להגיד שזו באמת זכות שהקב"ה זיכה שבאמת יש את מי שחינך שאני לא אשמע באמת מוגבל. וואו, מדהים. מדהים. עוד יש לנו פעם כוח של הורים. -כן, נכון. טוב, אז לכבוד יום העצמאות אני באמת אשיר שיר שבתוכו יש באמת ברכה לחיילי צבא הגנה לישראל, שבעזרת השם יתברך לא יאונה להם כל רע ויחזרו לביתם בריאים ושלמים. -אמן. מדהים, מדהים. -תודה רבה. ברוכים הבאים לרב מרדכי לוי שהצטרף אלינו. -ברוכים הנמצאים. שמחים לראות אותך, הרב. ואליך, יעקב היקר. -יום העצמאות. יום העצמאות. -יום העצמאות. -כן, יום העצמאות. עצמאות

ראשי תיבות: ע' זה עוף, צ' זה צלעות, מ' זה מנגל, א' אבטיח, ו' זה וודקה ות' זה תנפנף. אלו מצוות היום של יום העצמאות. דרך אגב, היה פה גדול מערכות ישראל, לוחם הלח"י. אתה רואה גם... אתה רואה בן אדם נפצע, נלחם. אני זוכר, הייתי בצבא בצנחנים, בן אדם היה מקבל מכה ביד: חובש! חובש! גימלים! גימלים! אתה יודע, אתה רואה היום... מאיפה אתה רואה את זה? לפי השמות. אתה רואה פעם היו שמות של הלח"י, האצ"ל, ההגנה, שמות כאלה חזקים. היום אילו שמות יש? סיירת דובדבן, סיירת שקד, סיירת אגוז. כאילו, מה יהיה בעוד איזה 20 שנה? סיירת פפאיה? לאן זה מתקדם הדבר הזה? אבל אני רוצה, אתה יודע, עכשיו בתקופה האחרונה מצאו הרבה הרבה

מנהרות שמה בחזבאללה, בגבול לבנון שם, ואפילו מנהרה אחת הגיעה עד למטולה, כן? מצחיק אותי אם הערבי בסוף יצא, אתם יודעים, במרכז קנדה, איפה שהקרח. הוא יוצא: מה זה, סמיר? מה זה? מאיפה הקרח הזה? מה זה, הגענו לאירופה? מה זה? אירופה? מה זה הדבר הזה? אבל באמת, ישתבח שמו לעד, אני ככה, איך אומרים? דיברנו על עניין של מלחמות וזה, אז יש סיפור אחד של הרב מרדכי אליהו, סיפור שכשאני קראתי זה מאוד הצחיק אותי כי אני רק מתאר את הסיטואציה שקרתה שמה. התקשר פעם אחת אחד המפקדים הגדולים, זה כתוב שמה בספר, גם של הרב מרדכי אליהו, וגם בספר "ברכת דוד." והיה שמה סיפור שפעם אחת מפקד בשעה 03:00 בלילה התקשר לרב מרדכי אליהו

והעיר אותו ואמר לו: כבוד הרב, נכנסו עכשיו חוליה לתוך חזבאללה, לתוך לבנון וממולכד בפצצות, ואם הם יוצאים, כולם עולים על הזה, הם מחכים רק להפעיל את הפצצה וזהו, מסיימים את... אז הרב מרדכי אליהו, זה היה ב-03:30 בלילה, הוא אומר לו: טוב, תמתין רגע, תחכה רגע על הקו. הלך, חזר אחרי חמש דקות, אמר: זה בסדר, תוציא, אני מחזיק. כך אמר לו. תוציא, אני מחזיק. הוא אומר בקשר, המפקד: תוציאו אותם, הכול בסדר. אפשר לצאת. הכול טוב. הם מתחילים להתקדם, לצאת החוצה וזה, שומעים את הערבים בקשר, ככה מתארים את זה שם בסיפור, ואני רק מתאר את זה. וואלה, תלחץ! הוא אומר: אני לוחץ! אני לוחץ! ההוא: תלחץ! -וואלק, אני לוחץ! יא מדרוב,

תלחץ! והוא מנסה ללחוץ ושום דבר. והוא ככה ברוגע, הרב מרדכי אליהו אומר כזה: זה בסדר, אני מחזיק. ואז ברגע שכולם יצאו מכלל סכנה, אומר המפקד לרב מרדכי אליהו: זה בסדר, כבוד הרב, כולם יצאו מכלל סכנה, ברוך השם. ואיך שהוא ניתק את הטלפון, הכול שם עלה שם, פיצוצים שמה ופשוט הבינו שברוך השם גדולי ישראל שומרים עלינו ואם לא הם, אז מה אנחנו? מה אנחנו שווים? וסתם ככה, ברוך השם, עם ישראל התפתח עם השנים, יש רחובות, נכון? יש כל מיני רחובות. הייתי בירושלים לא מזמן. כן, עיר הבירה שלנו, ישראל. אילו שמות למשל יש שמה? דוד המלך, שלמה המלך, שאול המלך. פתאום יש שם "קינג ג'ורג."' מה הוא היה? ראפר בתורה? מה זה קינג

ג'ורג?' זה מצחיק אותי. יש גם שמות שמה, יש גם שמות של... אתה יודע, כל היום נותנים שמות על כל מיני גדולי ישראל. לדוגמה, יש רחוב חפץ חיים, כן? יש רחוב שנקרא... יש בית חולים שנקרא "רמב"ם", נכון? יפה, אבל חשבתם כאילו בתחיית המתים כל אחד, אתה יודע, יקום. אז החפץ חיים יראה רחוב, הרמב"ם יראה. מה יעשה כשיקום האברבנאל? כאילו, זה קצת לא נעים. אבל אני רק רוצה לסיים עם משהו אחד קטן. יושב פה לצידי הרב חיים ג'רבי. אני עברתי לקריית ספר לפני שש וחצי שנים וחבר משותף, בשם הרב אביעד ארג'ואן, שגם אתה מכיר וגם הוא. -מכיר אותו מצוין. בהידברות והוא גם ראש ישיבה, הכיר לי את הרב חיים ג'רבי והוא אמר לי סיפור. אני לא

יודע אם זה לתוכנית, אתם תחליטו אחר כך אם לחתוך את זה או לא. הוא אמר לי: תקשיב, אשתו של הרב היא גם כן עיוורת, היא גם לא רואה. ונולד להם בן שהוא ברוך השם רואה, ישתבח שמו לעד. והוא אומר לי שכשהילדים חוזרים מהגן הילד של הרב חיים ג'רבי יותר שמח מכל הילדים בגן. בן פורת יוסף. הייתי חייב להגיד את זה. ודרך אגב, שכל דברי התורה האלה יהיו היום לעילוי נשמת אבא שלי, שהוא נפטר ב-ב' באייר. אז קצת דיברנו על אימא, אז גם ברוך השם אבא. שיהיה לעילוי נשמתו. -חיים בן יפה. -וגם לרפואת אחותי, אורלי מסעודה בת עליזה, שהיא צריכה הרבה רחמי שמיים, שיהיה לרפואתה גם. בעזרת השם. -אמן. הרב מרדכי לוי היקר, כמדי שבוע אנחנו

נפגשים בתוכנית "עונג שבת." אתה עם המטעמים שלך הישר לשולחן השבת שלנו. מה הכנת לנו השבת? כן. ובכן, בפרשה שלנו ישנם הרבה הרבה מסרים בכל מיני תחומים, אבל בתחילת הפרשה יש כפל לשון. כתוב: "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרן "ואמרת אליהם." אומרים חז"ל: מה זה "אמור" ושוב "ואמרת?" מה זה כפל הלשון? אלא כתוב במדרש שזה בא להזהיר את ההורים להיות זהירים ולהזהיר בהתנהגות שלהם איך הקטנים מסתכלים עליהם. זה נקרא להזהיר הגדולים על הקטנים. יש פה מוטיב חשוב מאוד בחינוך ילדים. הרבה פעמים הורים עושים בבית דברים מסוימים, והם לא יודעים שיש מצלמה נסתרת, והיא הילדים שמסתכלים מה ההורים עושים. הרבה פעמים הורים,

אחרי שהילדים גדלים, הם באים להתייעץ, גם אצלנו בהידברות יש לנו המון המון פניות, איך מתמודדים עם כל מיני בעיות שפתאום הילד לא מתנהג כראוי? מסתבר, הרבה פעמים שכשעוד הילד היה קטן, ההורים לא היו ערים לכך ועשו טעויות. ישנה איזו בדיחה שמספרים שהייתה איזו אישה אחת שחיכתה לאוטובוס והיה לה ילד מעל גיל חמש. אבל מה לעשות? היא רצתה לחסוך בכרטיס אז היא אמרה לילד: מותק, אנחנו נעלה עם כרטיס אחד. אם הנהג ישאל בן כמה אתה, תגיד שאתה בן ארבע וחצי. טוב, היא עולה איתו, משלמת כרטיס אחד. אומר הנהג: רגע, סליחה, מה זה פה? הוא נראה בר מצווה. היא אמרה: לא, לא, הוא ילד קטן, הוא ילד קטן. ההוא השתגע, אומר: איזה ילד קטן?

קרא לילד, אמר לו: בוא, מותק שלי. איך קוראים לך? אומר: מוישל'ה. מוישל'ה, תגיד, בן כמה אתה? הוא אומר: אני בן ארבע וחצי. ומתי תהיה בן חמש? הוא אמר: כשאני ארד מהאוטובוס. זאת אומרת, היא לימדה אותו פה שני דברים: א', לשקר. ב', להיות גנב, חס ושלום. ואחר כך מדבר כזה קטן עלולים הילדים, חס ושלום, לשקר. או שלפעמים יש טלפון בבית והילד עונה: מי זה? -רפי. אבא בבית? אז הוא ככה אומר: אבא, רפי רוצה אותך. תגיד שאני לא בבית. אז הילד אומר: אבא אמר שהוא לא בבית. כן, אם זה יותר חכם... אבל בדברים קטנים לפעמים אנחנו גורמים לילדים לשקר. כמה צריכים להיזהר להזהיר גדולים על הקטנים. אנחנו, אגב, לאחרונה ברוך השם זכינו שהרב

זמיר כהן הוציא לפני כמה חודשים ספר מיוחד: "המדריך המלא לחינוך ילדים." זה ספר שפשוט נחטף כמו לחמניות חמות. וזה באמת מומלץ. יש פה עצות מעשיות לכל הורה כיצד להתנהג עם ילדיו החל מגיל קטן, איך להתמודד עם כל מיני מצבים, סיטואציות בחינוך, ובעזרת השם אנחנו בטוחים שכל מי שירכוש את הספר הזה בוודאי יוכל בקלות רבה לחנך את ילדיו בצורה טובה, נאותה. שנזכה כולנו בעזרת השם שכל ילדינו ילכו בדרך הישרה והטובה, אמן כן יהי רצון. -אמן. יישר כוח, הרב. אליך, הרב חזיזה. אנחנו דיברנו קודם על פרויקט שבתות בקהילה. יש איזשהו סיפור? אתה ריגשת אותנו מאוד עם האימא של הרמטכ"ל. יש באמת איזשהו סיפור שאתה מסיים את השבת ככה ואתה

אומר: היה שווה... עולם? יש סיפורים כאלה שאתה יוצא איתם? -יש הרבה סיפורים. אני יכול לומר שכל שבת יש סיפור או משהו יפה. יש שבתות שלפעמים פתאום שמעתי מקרה למשל שהייתה אישה שבאה וסיפרה שהיא פשוט חברה... אני הגעתי הביתה אחרי ליל שבת. אנחנו מגיעים הביתה, מארחים אותנו בדירות, ואני מתקתק בדלת. אשתי, ברוך השם, הלכה לישון, אבל כנראה היא נעלה את הדלת וחשבה שאני אגיע בשעה קצת יותר מוקדמת. היא נרדמה, ואז אני נמצא בחוץ. עכשיו, מה אני אעשה בשעה 00:30, 01:00 בלילה? אנחנו לא יודעים מה לעשות. ואנחנו מתקתקים, שעה, משהו כמו שעה בחוץ ולא... אז משמיים, השכנים של אותה דירה שהתארחנו, הם הגיעו הביתה. סיפרתי: אני רב

פה מהידברות, ויש לנו כאן שבת בקהילה ו... מה שקרה, אז היא שאלה מה אנחנו עושים פה? אמרנו שיש פה שיעורי תורה. האישה הזו פשוט ככה אמרה: טוב, מתי ההרצאה? אמרתי: מחר שיעור נשים. ומה שקרה, תוך כדי שאנחנו מדברים, אשתי ברוך השם פתחה את הדלת, ונכנסתי הביתה. מה שמסתבר, אותה אישה הגיעה לשיעור הנשים לאחר מכן היא נשארה לסיפור האישי שלי, שסיפרתי שם על דברים שעברתי בחיים, ניסיונות והתמודדויות. והדבר המעניין שהיא בסוף השבת, אחרי הסיפור האישי, היא אמרה לי שהיא מאוד רחוקה מיהדות והיא התרגשה מכל... מהשבת והמעמד הזה והיא אמרה, ככה היא מספרת לפחות, היא אומרת: אני רוצה להתחיל לשמור שבת. ממש ככה היה. והדבר המעניין

שקיבלתי מאותו גבאי שהזמין אותנו לאותו בית כנסת, זה היה ברחובות. הוא מספר שאותה אישה היא למעשה עכשיו פתחה שיעור נשים קבוע אצלם בבית הכנסת מאז. -וואו. שיעור נשים, כל זה מהשבת בקהילה. מדהים, מדהים, מדהים. והדבר, עוד דבר אחד ברשותך. עכשיו יצאה חברת "פיניש," הוא אמר, שפשוט ביחד עם ארגון הידברות, והם נותנים 200 אלף שקל לבית כנסת. בהגרלה. -בהגרלה, כמובן. בהגרלה, שבית כנסת שיזמין את אחד מרבני הידברות, שגם הרב מרדכי לוי כמובן נמצא שם ועוד הרבה רבנים, הרב רפאל אוחיון, הרב אזוואי. ומזמינים לבית הכנסת שבת, כמובן זה ללא תשלום. הם מקבלים את הפרסום, הכול מהידברות, ואותו בית כנסת שמזמין הוא משתתף בהגרלה של

200 אלף שקל. זאת אומרת, זה ארון קודש, ספרייה, התאורה, מיזוג ומעבר לכל הזכויות, שהעיקר זה הזכויות, אבל פה זו מתנה נפלאה. -מדהים. -שכל אחד בשיחת טלפון אחת. -מתנה אדירה. נכון. יכול להזמין את אחד מרבני הידברות לשבת בקהילה, זו זכות עצומה, זכות עצומה בהחלט. זכות עצומה בהחלט, וכבר דיברנו על זה שאני רשמתי את הקהילה שלי ואנחנו ממתינים בתור בעזרת השם. כל אחד היה רוצה בוודאי ובוודאי להביא לקהילה שלו מתנה בסך של 200 אלף שקלים. -מאיפה אתם? אני רשמתי את פרדס כץ, בני ברק. יפה מאוד. ברוך השם. כן, כן. -זכיתם. זכות גדולה מאוד. ברוך השם. זה בזכותכם, זה בזכות הידברות. הממתק של הממתקים, הרב אייל ישראל היקר.

-קינוח. ככה לקינוח. -קינוח לשבת. -לפני סוף התוכנית. כן, קינוח לשבת, אחד מהסיפורים היפים שלך. כן. פרשת אמור, כוהנים, אני גם זוכה, אני כוהן, אז אני קשור מאוד מאוד לפרשה. סיפור שמספר על כוח של צדיקים, של רבנים, כמו ששמענו פה. היה האוהב ישראל מאפטא. כבר סיפרנו עליו כמה סיפורים. היה לו בן שקראו לו יצחק מאיר. ופעם אחת הוא בא לאבא שלו, הוא אומר לו: אבא, בפולין יש לנו פה הרבה רבנים, הרבה צדיקים, אבל בגרמניה אין, אין כל כך, ככה אמר את זה כלאחר ידו. האוהב ישראל מאפטא שמע את זה, אמר, איך אומרים? שוואיה, שוואיה. במילים שלנו. מאז עובר שבוע, עוברים שבועיים, והוא אומר לגבאי, האוהב ישראל מאפטא: השבוע הזה אל

תביא לבן שלי את התשלום הקבוע שאני מביא לו כל שבוע בעצם לסעוד אותו. אל תביא לו. עובר שבוע, והבן לא מקבל את התשלום השבועי שלו. עוברים שבועיים ושוב אומר לו: אל תביא לו. שלושה שבועות, אומר לאבא: מה קורה? למה אני לא מקבל? אומר האוהב ישראל מאפטא: זהו, נגמר זמן החסד, צריך לצאת קצת לעבוד. אני? לעבוד? אף פעם בחיים שלי לא עבדתי. תשמע, אתה תיסע לאיטליה, תקנה אתרוגים ותיקח את האתרוגים האלה ללייפציג בגרמניה, לשוק המפורסם, ושמה תמכור את האתרוגים לפני סוכות ויהיה לך שמה שפע גדול. טוב, ככה הוא עשה, יצחק מאיר. הלך, קנה את האתרוגים מאיטליה, הגיע לפני יום כיפור ומכר את האתרוגים באמת בשפע עצום, ואמר: הנה, עכשיו

אני אוכל לחזור הביתה ואוכל ליהנות מאבא שלי, מהשולחן של סוכות. טוב, אבל מה קרה? ביום כיפור התחילה סופת שלגים נוראית והוא נתקע שם. נתקע. מגיע סוכות. הוא אומר: יואו, אני לא חוזר לאבא שלי לסוכות! מה אני עושה? והוא לבד שם, בודד. הגיע ערב סוכות, הגיע יום טוב, התחילה התפילה, והוא שמה לבד. והחזן אומר את זה מהר ומבליע את המילים. לאחר התפילה הוא בודד, אין לו אף אחד. הוא אומר: מי יזמין אותי לסוכה שלו? כולם כבר הלכו הביתה. פתאום נכנס איזה מישהו, מלא קמח עליו, נכנס, פתח את הסידור, מבליע כמה מילים, אומר את התפילה. הוא אומר לו: תגיד לי, אתה צריך עזרה, משהו? אומר: כן, אני לבד. הוא אומר: טוב, בוא תצטרף אליי

לסוכה. אומנם היא הולכת ליפול, אבל תבוא. הוא בא, מטפסים על איזה סולם רעוע, סוכה שבאמת מטה לנפול, והוא ככה מתחיל את האושפיזין, הוא לא יודע את המילים, בולע את המילים. הוא אומר: מה אני עושה פה? והוא חולם על אבא שלו שמה בפולין. הוא אומר: טוב, אז אני מזמין את אברהם אבינו שיבוא ו... טוב, עוברות כמה דקות, פתאום שומעים מישהו בסולם עולה, נכנס מישהו גם עם קמח עליו. אומר: מה זה? נראה אופה, בדיוק עכשיו סיים. אז הוא אומר: הו, אברהמל'ה, חבר טוב שלי, בוא, בוא תסעד איתנו. טוב, הוא רואה שני אופים ביחד מדברים אחד עם השני. מה אני עושה פה? נגמרה הסעודה, אמר: טוב, תבוא אליי מחר גם. הגיע היום השני, אותו דבר. אומר:

יצחק אבינו יבוא. עוברות כמה דקות, שומע רעש על הסולם, הו, איציקל, כמו יצחק, חבר טוב שלי, בוא. והוא לא... טוב, יצחק, חבר. עוד אופה עם קמח עליו. לא יודע מה עושה קמח באמצע סוכות, טוב. ביום השלישי אותו סיפור. סולם. יענקל'ה, יענקל'ה שלי. טוב, נגמר סוכות, לוקח את הכרכרה, מגיע כמעט לפני סוכות, מגיע להושענא רבא לחזרה לאבא שלו. מגיע לאבא שלו, אומר לו: אבא יקר, אתה לא יודע מה קרה לי, אתה לא יודע. אומר לו אבא שלו: תגיד לי, אתה יודע איפה היית? ואז ברגע שהוא אומר את זה, באותו רגע כל האסימונים נפלו לו. רגע, אברהמל'ה אברהם אבינו, איציקל יצחק אבינו, יענקל'ה יעקב אבינו. הם היו לידי בסוכה!? ואז הוא הבין שגם

בגרמניה יש צדיקים נסתרים, יש רבנים גדולים. וזה הכוהנים. מה זה כוהנים? "כי שפתי כוהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו "כי מלאך ה' צבאות הוא." יש רבנים גדולים בכל מקום, וכמו שברוך השם הידברות הם לא מחכים שיבואו אליהם, הם באים אל הבתים. אז יש צדיקים ויש רבנים בכל מקום, ואנחנו שנזכה להידבק בדרכיהם וליהנות מאורם, ובעזרת השם שאנחנו בעצמנו, גם כל אחד יזכה להיות בעצמו כוהן ומשפיע מטובו על עם ישראל. אמן, אמן, אמן. צופים יקרים שלנו, אנחנו הגענו כמעט לסוף התוכנית, וכרגיל, עם הרעיון של הפרשה הזאת, אני גם כן רוצה לשתף אתכם ברעיון. הפרשה שלנו מתחילה ברצף של הוראות וציוויים, ורש"י מסביר שם שהאמירות הללו נועדו

להזהיר גדולים על הקטנים, כמו שאמר לנו הרב מרדכי היקר. כלומר, שהגדולים יורו ויגידו לקטנים מה לעשות. בקיצור, יזהירו את הקטנים. הביטוי המפורסם הזה במקורותינו, "להזהיר גדולים על הקטנים," זכה לאורך השנים לפרשנות חינוכית ואין-סוף פרשנויות, אבל יש איזשהו הסבר של הרבי מליובאוויטש, שאני מאוד מאוד מחובר אליו, ואותו אני רוצה להעביר אליכם. אומר הרבי: "להזהיר" זה לא רק להגיד "תעשה את זה כבר" או "אני מזהירה אותך." להזהיר זה גם לזהור אור, להאיר ולהשפיע ולתת דרך ודוגמה אישית. להזהיר גדולים על הקטנים, אומר הרבי, שהקטנים יראו את הזוהר ואת האור אצל המבוגרים ויראו את האור הזה וממילא המסרים יעברו לקטנים באהבה

גדולה ומתוך נחת ושמחה. לא כי מזהירים אותם, לא כי מפחידים אותם, אלא כי זוהרים מולם. וזו הדוגמה שהילדים הקטנים צריכים לראות בנו, המבוגרים. אני מודה לרב מרדכי חזיזה, שהיה איתנו, למר עזרא יכין, לחזן ולפייטן האדיר חיים ג'רבי, לרב אייל ישראל שטרנליב, לסטנדאפיסט יעקב חמו, תודה רבה לרב מרדכי לוי, שהצטרף אלינו. שוב ושוב ושוב תודה רבה לכם. -תודה רבה לך. -תודה רבה לך, יובל טייב. תודה רבה לכם, תודה רבה ל"ספיישל פרי" על כל הטוב והשפע, לפיצוחים מרשת "הטיב." ובעזרת השם אנחנו שוב בשבוע הבא באותה שעה, באותו ביום, פרשת בהר. אני אסיים את התוכנית בשיר "אלי בזמן". אני מנצל את זה שיושב איתי הגאון הרב חיים ג'רבי.

הוא רב, הוא רב, רב לכל דבר. לא רבתי עם אף אחד, תאמין לי. חיים המתוק והמקסים. אנחנו ננצל את זה שיש אפשרות לשיר ככה בצורה אומנותית את השיר "אלי בזמן." לכם אני מאחל שבת שמחה ומבורכת. תהיו איתנו. -יובל, אני יכול ככה מול המצלמות להוכיח אותך? בשמחה. -אתה יודע מה כואב לי? שזה קורה רק בהידברות. טוב, אז... -כן. מה שאני כרגע עושה, אלו הכפתורים, אלו בעצם הקליפסים שבעצם איתם אני משנה את הטונים במוזיקה. כמו שיש לנו בפסנתר את הקלידים השחורים ואת הקלידים הלבנים, אז הכפתורים באמת האלה, הקליפסים האלה שאני מזיז, הם בעצם משמשים כשינוי הסולם כקלידים לבנים וקלידים שחורים, כי המיתרים נשארים אותם מיתרים ומה שמשנה בעצם הצליל זה המתיחה של אותו כפתור שאני מזיז.