"באזעקה הרגשתי שזה סוף העולם": נועם לוגסי על החיים לצד הכאב

ואז היא אמרה לי במילים האלה, דניאל התאבדה. נועם יקרה ואהובה. איזה כיף שאת איתי. כיף גדול. ברוך השם את שחקנית גם בטלוויזיה בהמון סדרות שיחקת וגם בסרטים ונכנס לעולם הזה בגיל מאוד מאוד צעיר 16 נכון נכון ממש עוד מעט תספרי לנו ככה איך הקול היל והדבר המעניין אותי שדווקא מתוך התחום הזה של הקולנוע התחלתי להתקרב ליהדות שזה שאלת השאלות איך איך עשית את זה אז בואי בואי נתחיל מההתחלה אז אני באמת התחלתי בגיל 16 התקבלתי לסדרה שקוראים לה השמיניה סדרת נוער זה בעצם היה אודישן הראשון שעשיתי אי פעם וקיבלתי אותו ברוך השם ואז נכנסתי לסוכנות והתחלתי כזה להתגלגל ולהכיר את העולם ו נזרקתי למים העמוקים לא ידעתי לאן אני

הולכת ולא ידעתי שיהיה לזה ריכושטים של הכרה ופרסום זאת אומרת לא לא בחרתי בזה בגלל זה אז א קיבלתי ככה הכל אה בבת אחת אז למה בחרת בזה בעצם כי תמיד התחברתי למקום הזה של אה מהמקום מקום הרגשי של א שבעיניי זה זכות לקחת דמות או סיפור של כי בסוף אנחנו לא ממציאים שום דבר א כמו שאומרים על מוזיקה שאף אחד לא ממציא שיר חדש זה הכל השראות מדברים אחרים אז אותו דבר בסיפורים של דמויות אנחנו לוקחים כותבים סיפור מכל מיני דברים ששמענו או שהרגשנו בעצמנו ו ובזכות שחקנים נותנים לזה חיים והמקום הזה תמיד א גירה אותי ווגירד אותי להיכנס לנעליים של אה של דמויות ולהחיות לתת להם להתחבר אליהם מהמקום הרגשי ו א ולתת להם חיים

וכשאני הייתי ביסודי הייתי עושה חיקויים זה ככה התחלתי כאילו את ה את כל המקום שלי של ה של המשחק אבל לא ידעתי מה זה אומר להיות שחקנית וגם באמת זה היה כמו שאמר בגיל מאוד מוקדם זה כזה פשוט קרה ותודה לאל שזה קרה אני בהודעה על זה כמובן אה א ומשם ישר היסטוריה את יודעת איזה מצחקנית בלי ללמוד משחקתי נכון אני למדתי משחק בסטים ככה אני קוראת לזה בעצם בצילומים לסדרות הייתי יושבת מאחורי המוניטו ומסתכלת עם אבמאי כשאני לא בסצנה אז הייתי כזה מתגנבת לעמדה של אבמאי ולומדת גם משחקנים אחרים וגם מזוויות של מצלמה ולמדתי כזה על בשרים מאנשים אה לא למדתי במסגרת של שלוש שנים בית ספר למשחק או דברים כאלה כי כי הרגשתי שזה

עלול א לקצץ לי את הכנפיים, שזה עלול להפוך אותי לאיזשהיא מכונה שעובדת על פי חוקים ושיטות מסוימות ואני משתדלת לעבוד יותר מהאינטואיציה, מהבטן, באינטליגנציה רגשית כזו או אחרת. א א זה המקום של החיבור שלי למשחק שזה אותי זה מדהים התחום אז אני אגיד לך למה כי את בעצם פרצת פה משהו שהגעת למקום שהרבה מנסים להגיע ויש שמה תחרות באמת מטורפת ואת הגעת בלי בלי רקע מאחוריך כביכול ושדיברנו ככה מאחורי הקלים אז שואלתי אותך איך את מסדרת עם כל העניין הזה של התחורות כאילו זה טירוף טירוף העולם הזה באמת אז אמרתי בפשטות כאילו מה ששייך לי שייך לי מה שלא לא איך איך מצליחים לשמ לשמור על הסנטר, כאילו לשחרר את המקום הפנימי

הזה. אני אני חושבת שאחד הדברים באמת שחונכתי עליהם ושאני רצה איתם בחיים מתוך אני מאמין, לא מתוך איזשהיא מנטרה שאני מסגלת מסגלת לעצמי ומזכירה לי אותה כל בוקר, שזה באמת מה ששל אח שלך ומה שלא לא וטוב שלו. וזה כזה ככה גדלתי לעולם הזה גדלתי לעולם של גם בשטויות את יודעת בבית ספר של אני רציתי את המחברת הזאת או אני רציתי מה ששלי שלי ומה שלא לא ולא הכרתי אופציה אחרת זאת אומרת בתור ילדה בת 16 לא הייתה לי את התקרת זכוכית הזאת שלא הייתי מודעת לזה בכלל ש שמגיעות עוד המון נשים להיבחן לתפקיד שאני נבחנת ושאולי הם יותר טובות ושאולי כאילו הייתי מאוד באמת באמונה הזאת של אני באה לההנות. אם זה שלי זה לא משנה מה

יקרה פה זה יהיה שלי. ואם זה לא שני שלי זה לא משנה כמה אני אהיה טובה וכמה אני אהיה מדוייקת וכמה אני אהיה זה לא יהיה שלי. אז כאילו זה זה אני קטנה לעומת הדבר הזה. זה זה אבל איך גדילים עם המקום הזה? זה שהת ב 16 אני מבינה אבל עכשיו בת 29 איך את אומרת על התנועת נפש הזאת? אז זה שזו שאלה טובה כי באמת ככל שגדלים יש יותר אתגרים ואת כל הזמן נכנסת לעוד סדרות ועוד סדרות ועוד סרטים ועוד אני לא אשקר בקלות אפשר ליפול למקום הזה של א למה היא קיבלה את זה ואני לא וכאילו בקלות אבל אני חושבת שכאן נכנס השוב המקום של האמונה שברגע שאני מזהה שזה מפעיל אותי ושכזה כזה מגרד לי בבטן ומעצבן אותי וזה אני משתדלת ישר להזכיר

לעצמי שיש מישהו שמנהל את הכל שהוא יודע יותר טוב ממני והקדוש ברוך הוא כמובן ואחד המשפטים הראשונים ש ששמעתי והתחברתי אליהם בתהליך התקרבות שלי זה השלך על השם יאבך והוא יחלקה לך אז אני משתדלת להזכיר לעצמי את זה ולתת לו להשיט את הספינה שלי ולהישאן רגל על רגל וגם בפשטות יותר אני אגיד מעבר לרוח שאת מה שלי יש להציע בתור נועם אף אחד לא יכול להציע וכשזה עובד וכשזה מדוי מדויק אז אז אני מקבלת את התפקידים ואני מקבלת מה שאני צריכה לקבל אז אין באמת תחרות כי עכשיו מורנט תיבחן לאיזשהו תפקיד ואני אבכן לאותו תפקיד אנחנו לעולם לא נביא את אותו הדבר אז אז גם מהמקום הזה של לדעת מה את שווה ומה יש לך ולא להתערער ממה

אנשים אחרים יכולים להביא כי אין פה תחרות אז בואי ספרי לי באמת שזה השאלה ככה שהכי מעניינתי איך דווקא מתוך העולם הזה הגעת לאמונה אגב אני לא רואה כלום כלום אני לא רואה לא סרטים ולא סדרות כאילו אין לי מושג בכלל אני רק יודעת שאת נמצאת שם את קפצת לי ככה איזשהו סרטון שלך קפץ לי שסיפרתי איזשהו סיפור על הבעל שם טוב אני חושבת משהו כזה אז אמרתי וואו כאילו מי זאת ואז שנכנסתי וראיתי אותך אז אמרתי רגע כאילו איך היא מתוך העולם הזה וכל כך כאילו שומרת על הסנטר שלך שזה הדהים אותי אז איך איך כל זה התחיל אה אז אז אמונה תמיד א זה תמיד היה חלק ממני גם אני גדלתי בבית תמאמין והקדוש ברוך הוא לא היה לא היה זר לי. זה

לא שם שלא שמעתי לפני כמה שנים, שלוש שנים בערך א חוויתי איזשהו משבר אחד מיני דברים שעוברים בחיים. אה רק שהפעם זה הייתה שם קריאה. כאילו אני הרשתי לעצמי להתפרק מה שלא הרשתי לעצמי בהרבה בהרבה אתגרים קודמים. ואני זוכרת ששכבתי במיטה לפני השינה וגללתי בטיק טוק רק להסיח את הדעת, רק כאילו לברוח מה מהכאב. וקפץ לי סרטון של הרב אגל כהן סיפר סיפור על על מוות קליני ואני זוכרת שאני מקשיבה למה שהוא אומר ואני אומרת לעצמי אני משהו בנשמה שלי צעק באותם רגעים אני הרגשתי כאילו בא לי להתפוצץ כאילו אמרתי לעצמי אני מכירה את הדברים שהוא אומר אני אני באתי משם זה הבית שלי הדברים שהוא מתאר הדברים ש שהאישה מספרת מהחוויה

שלה ואז נכנסתי לאתר של הידברות ביוטיוב יש איזה סדרת סרטונים של א של מוות קליני של אנשים שיעבו מוות קליני וטרפתי את כל ה את כל הפרקים באמת כאילו באותו לילה וזה פשוט הזכיר לי מאיפה אני בא וזה זה הזכיר לי שזה הבית שלי וזה ממש הרגשתי שאני הייתי שם וזה שלף אותי מהמציאות ושם אותי חזרה ב בבית ואז התחלתי באמת כאילו הרגשתי ש שחזרתי הביתה ו ובמקביל הייתי בגלל שהייתי בתקופה מאוד מאוד מאוד מאתגרת א את יכולה לספר קצת מה מה עבר בתקופה הזאת או מה היה שם אני בגדול עברתי פרידה לא פשוטה זה גם בא לי בהפתעה הפרידה הזאת וגם אני אבא שלי אמר משפט מאוד חכם שסידר לי כזה את הראש באותה תקופה והוא אמר לי נועם את לא את

לא מתאבלת עכשיו על ה על הפרידה את מתאבלת על כל הדברים שחווית על העובדן של אחותי ועל על פוסט טראומה אבל כל הדברים האלה התנגזו בעצם למשבר הזה לנקודה הזאת וו ו והתפרקתי א על אמת כאילו באמת התרסקתי היה לא פשוט ו וחייתי הפוך א היה לי מאוד קשה להמשיך את השגרה היומיומית ולראות את כולם חיים חיים ולראות את כולם ממשיכים את החיים כשאני לא בטוב א והייתי פשוט הופכת את הימים והלות הייתי קמה בשקיעה והולכת לישון בזריחה וכחלק מזה הגעתי לפרדס שיש לי מתחת לבית כל זריחה הייתי פותחת ככה לפני שאני הלכת לישון הייתי פותחת את היום לכולם וסוגרת את שלי הייתי מגיעה לשם ופשוט מתחילה לבכות וצורחת ומדברת ופורקת ופתאום יום

הרגשתי שעונים לי והוהייתי מנהלת דיאלוג כאילו עם עצמי אבל לימים הבנתי שלא באמת עם עצמי וכל פעם הייתי יוצאת משם טוב יותר הייתי יוצאת משם כי כמו אחרי טיפול פסיכולוגי הייתי פורקת שם הכל משאירה את זה שם וחוזרת הביתה הולכת לישון יום חדש התבודדות בדיוק שזה מי שידעתי רק באמת רק אחרי תקופה של כמה חודשים שהייתי עושה את זה הגעתי למטפל שלי והוא בעצם סיפר לי שהדבר הזה קיים ים ו שקוראים לו התבודדות ובכלל לא ידעתי שיש דבר כזה וכמה זה יכול לרפא את הנפש וחלק מזה זה היה כאילו כל ה כל התהליך שלי של ההתקרבות של לגלות את הבורא ולדעת שהוא שהוא מקשיב לי שהוא מכוון אותי שהוא דואג לי שהוא שומר עליי שהוא אוהב אותי

שאני לא לבד וואי איזה גילוי כן זה היה חתיכת גילוי ממש ממש זה משנה חיים זה היה באמת אני גם זוכרת שאמרתי לעצמי באיזשהיא נקודה עברתי את כל זה כדי לגלות אותו, כדי להגיע למקום הזה. כאילו הרגשתי שכל השנים לפני הייתה היה כזה קריאה מפה, קריאה משם, סתירה אני קוראת לזה כי זה כאב לי, אבל ברור לי שזה היה ליטוף. וכל הזמן התעלמתי ואמרתי לא לא בסדר בסדר, אני יודעת אני זה לא לא. עד הרגע שכבר כאילו לא השאיר לי אמר לי בואי וואו בואי ילדה, בואי אליי. כן. את הזכרת שני מקרים שאי אפשר ככה להעביר אותם אז בוא נדבר עליהם באמת לפני תשע שנים חותך א שמקץ לחייה ועברת גם פוסט טראומה בפשוטה את יכולה אה אז לפני כמעט תשע

שנים אחותי א התעבדה אמ בהפתעה מוחלטת זאת אומרת היא לא הייתה בדיכאון ולא א יש הרבה משפחות שמספרות א על זה שהם ידעו שהם שהם פחדו מהרגע שזה יקרה, אבל הם כל הזמן הסתובבו עם תחושה של זה עלול לקרות בקרוב. א ולנו זה הגיע בהחלטה בהפתעה מוחלטת. א בוקר אחד קיבלתי שיחת טלפון מאמא שלי והיא קרה לי לבוא בעצם לדירה של אחותי. ישר הבנתי שמשהו משהו לא תקין קורה. והגעתי לשם ונכנסתי לבית של אחותי, ראיתי את כל הרכבים של כל המשפחה למטה. אני זוכרת שעליתי במדרגות וראיתי את דוד שלי. עכשיו מה הוא עושה שם? 9: בבוקר? מה הקשר? וישר אמרתי לו, "אל תגיד לי כלום, אני עוד לא יודעת." אבל ידעתי שאני הולכת לקבל את הבשורה הקשה.

אני חייבת להגיד שלא ידעתי על מי. ידעתי שמישהו נפטר, לא ידעתי מי, כי היא הייתה נשואה, היא הייתה נשואה. היא הייתה נשואה ולא ראיתי על דעתי ש שמה כאילו למה ש למה שיקרה כזה כאילו זה לא היה בכלל בלקסיקון זה לא הייתה אופציה כמה כי הייתה אישה חזקה כי מאוד דניאל הייתה דניאל זכרון הברכה הייתה עוגן שלי היא הייתה עוגן בבית היא הייתה בן אדם שמח ומצחיק וכל תמונה שלה היא עם חיוך ענק על ה על הפנים היא סיימה תואר שני בפסיכולוגיה היא הייתה א היא עובדה גם עם ילדים אותי טיסטים וגם בגעה היא עבדה היא עשתה שם את את הפרקטיקום שלה והיא הייתה מטפלת באומנות בן אדם מדהים כן זהו ואז נכנסתי לבית ואמא שלי ישבה בקצה של הבית

על הספה הצהובה והגעתי אליה ושאלתי אותה מה קרה ואז היא אמרה לי במילים האלה דניאל התאבדה ככה ושאלתי אותה למה שוק כן היא אמרה לי אני לא יודעת וככה קיבלתי את הבשורה וואי א כן אז בהתחלה היה הרבה כעס אה אבל מהיר מאוד הוא הוא התחלף א תחושות של של שחרור וקבלה ואהבה מאוד מאוד מאוד מאוד גדולה ועצב א אבל הרגשתי ש זה מה שהנשמה שלה בחרה באותו רגע שכנראה חבותה שם איזה קושי מאוד מאוד גדול ולא הצליחה לזכור שאחרי כל קושי מגיע גיע אור שהבוקר יעלה עוד מעט ויהיה בסדר א ואני אוהבת אותה וסולחת לה ומשחררת אותה ממש השאיר מכתב או משהו שום דבר הפתעה לפולם ממש הפתעה לא השאיר המכתב אף אחד לא יודע אפילו מה הייתה הסיבה

אנחנו של היו טובים הכל היה תראי אני יודעת שהיה הטריגר לכאורה זה שהיה אמור להיות לראיון יון עבודה א היא הייתה בחופשת לידה היה יש את עומרי בעצם שהוא היה בן ארבעה חודשים כשזה קרה והיא אהבה אותו ברמות ולקחה אותו לחוק חייה וכיווי בהתפתחות הייתה כל כך מחוברת אליו ואני זוכרת שהיא מאוד מאוד פחדה מהרגע הזה שהיא תצטרך א לצאת מהבית ולחזור לעבוד זו אחת שהיא הייתה אומרת לי מי דאג לו ככה ומי יכול להיות איתו אם לא אני וכאילו היה לו מאוד קשה לעשות את ה את ההיפרדות הזאת ממנו והיה אמור להיות לרעיון עבודה ראשון ביום ראשון בבוקר זה קרה בעצם בשבת בלילה את יודעת אנחנו לא יודעים מה קורה בנפשו של אדם אבל א מהקצת

שאני יכולה לקמטו ולעלות על דעתי זה שאני חושבת שזה היה שם משהו ש שגרם לה לחושך מאוד גדול ולפחדים מאוד גדולים. אה והיא לא הצליחה להחזיק את הראש מעל המים. אבל זה זה היה עניין של רגע. זאת אומרת אני בטוחה שאם בעלה היה תופס את זה וזה היה באמצע הלילה אז הוא ישן כמובן אבל אם היה שם מישהו שהיה מצליח בזמן לראות והיה עוצר אותה היא הייתה מודה לו על זה כל החיים. זה לא בן אדם שרצה למות אבל אה יש תוכנית גדולה יותר. כן. איך משחררים מהמקום הזה? איך מתרפעים משם? איך מתעלים משם? העב קיים והוא לא הוא לא הולך לשום מקום. הוא משנה צורה עם הזמן. כל פעם אני פוגשת את עקב בצורה אחרת, במקום אחר. אני בדיוק השנה חגגתי יום

הולדת 29 שזה בעצם היה הגיל האחרון שאחותי חגגה שזה גם אירוע בפני עצמו להגיע לגיל האחרון שלה כשהיא בעצם יותר גדולה ממני ולצמצם את הפער הזה אני חושבת שאחד הדברים שאני לוקחת מה מאחותי זה את השמחת חיים שהייתה לה ואת ה לקדש את החיים ולא את המוות היא אהבה את החיים והיא חיה אותם במלואם. לי יש את את הזכות לקחת את כל הדברים הטובים שהיא ישירה ולימדה אותי ולנסות לעזור לאנשים איתם ולהזכיר ש שהחיים ממשיכים והחיים חזקים יותר מהכל וזה באמת בזכות בזכות ההורים שלי ש איך שזה קרה אמא שלי הסתכלה לנו בעיניים עוד לפני השיבה אני זוכרת שהגענו הביתה והתרגענו לשיבה לא לשיבה סליחה להלוויה והיא תפסה צה אותנו ואמרה לנו

אני לא אהיה אמא חיה מתה אני אמשיך לחיות יש לי אותן ויש לי תומרי הנכד שלי שהיא שירה והבית הזה לא יהיה בית מת וויאמר לזכותה שהיא אמא לבי והיא והיא מקשימה את זה כל יום מחדש והיא נותנת לנו כוח והיא מראה לנו ונותנת לנו באמת מודה לחיקוי לאיך לבחור בחיים ולהמשיך לחיות ואני עם כל הכאב ש שעברתי וכל העובדן הזה לאבד ילד זה נגד הטבע ו זאת אומרת הורי לא צריך לקבור את הילד שלו ו ואם היא מסתובבת בעולם ומחייכת וצוחקת ומטפלת באנשים ועוזרת לאנשים וחיה את החיים שלה בשמחה מי אני ששר לעצמו לשכב במיטה בדיכאון ולא לצאת ממנה ו אז זה הרבה גם א הרבה בזכות אמא שלי והחינוך שלה ושוב אם אם יש משהו שאני שאני יכולה לתת

לאנשים זה באמת את הדבר הזה שהחיים חזקים יותר מהכל חיים חזקים יותר מהכל ולבחור בחיים וביוחד אחרי השביעי באוקטובר שכל כך הרבה משפחות לצערי הצטרפו למשפחות השחול השחול וכל כך הרבה אנשים יודעים היום מה זה כאב של עובדן ואבל אני שמחה ש שוב שהיה לי את המודל החיקוי הזה לבחור אחרת ופשוט לחיות לצד הכאב. א אני גם מאוד אני מרגישה שאני לא חיה את העובדן של דניאל. אני חיה את החיים שלה ואני היא ממש חיה איתי והיא מלווה אותי באמת בכל בחירה בחיים וכל מקום שאני הולכת החיוך שלה איתי והדרך המיוחדת שלה להסתכל על החיים האופטימית. וואו. וזה קרה לפני תשע שנים נכון? כן. כי עוד מעט תשע שנים. מעת שנים. אז עומרי כרגע בן תש

נכון הוא איתכם בבית עומרי הוא שכן שלי הוא גר ממש שני בניינים ממני עם אבא שלו המדהים שובל אמ אבל אנחנו ממש מגדלים אותו ביחד זאת אומרת א אומרי כמו אחי הקטן וההורים שלי מגדלים אותו כמו ילד כולנו מעורבים ויודעים מה קורה איתו בכל רגע נתון והוא האוצר שלנו האור שלנו וואו מקרה לא פשוט ומהמקום הזה גם עברת פוסט הרמה לפני לפני ארבע שנים זה היה כן שמה קרה שם אה הגעתי למושב גנות א והכלבה שלי ש שגידלתי מגיל שלושה שבועות שלה א הלכה לאיבוד אז כבר הייתי זה היה עובדן על עובדן אפסיכולוגית אני זוכרת שאבא שלי אמר לי נועם מה קורה לך כאילו אחרי העובדן של דניאל את לא התמוטטת ככה מה קורה כאילו תתאפסי והפסיכולוגית שלי

עזרה לי להבין שזה בעצם מתלבש על כבר על עובדן קיים. אז אז כבר הייתי חשופה ובמצב מאוד רגיש. והגיע הלילה הראשון של מבצע שומר חומות. א הייתי חדשה במושב. אצלי לא היה לא מקלט ולא ממד ולא ידעתי איפה יש מקלט או ממד במושב. והרגשתי שזה הולך להגיע. זאת אומרת שהולכת להגיע הזקה. והזקה זה לא דבר נעים אבל זה אף פעם לא שיתק אותי והתארגנתי ללכת להורים ואז התחילה הזקה זכרת שהפלתי את הדברים מהידיים ונכנסתי לאוטו ונסעתי ממש ממש מהר בתוך המושב לחפש מקלט ואחרי חמש שניות בערך של הזקה שאת יודעת שיש לך דקה וחצי פה במרכז שזה מספיק זמן למצוא מקום אחרי חמש שניות התחלתי לשמוע ככה ואני אני זוכרת שאני מוציאה את הראש מהרכב

ואני רואה יש תמונה מאוד מפורסמת מהמי שומר חומות שרואים את כל הטילים שלהם לעומת הכיפות ברזל שלנו אז זה היה ממש מעל הראש שלי אני הוצאתי את הראש וראיתי את כל המופע הזה מעל הראש שלי ווא ופשוט יצאתי מהאוטו השתתי על הרצפה מאחורי פחי והתפללתי לאלוהים ואני זוכרת שדיברתי גם עם אחותי זכרונה לברכה ואמרתי לה דניאל תשמרי עלי תשמרי עליי ובומי והלילה הזה צילק אותי. א אני עוד היו כמה זקות רצופות ועוד חיפשתי את המקלט ורצתי אחרי אנשים לראות לאן הם רצים. זה היה ממש תחושה של אה היום אחרי השביעי באוקטובר הכל א הכל מתגמד אבל זו החוויה שלי באותה תקופה והרגשתי שאני בחוויה של א של הישרדות של לחיות או למות וסימסתי

בקבוצה של ה של המושב אם אם אני יכולה לבוא למישהו שאין לי מקלט או ממד ואני חדשה ולמח באותו ערב קיבלתי הודעה מחת השכנות ואמרה לי בואי אליי אתגר על ידי בואי אליי יש לי מקלט ואני זוכרת שקיבלתי את ההודעה הזאת ולא הבנתי איך היא הגיע אליי. זאת אומרת, אני כבר הייתי כל כך בטראומה שלא זכרתי שסימסתי את זה אפילו אני אני כבר הייתי בניתוק מאותו לילה אני עברתי להורים שלי לכל ה-11 יום של המבצע הייתי בממד ולא הסכמתי לצאת מהממד אפילו והירדתי במשקל לא הצלחתי לאכול הייתי הייתי ממש בטראומה מהלילה הזה א ואחרי ה-11 יום האלה יצאתי מהבית הלכתי עם חברה לסופר ואז מישהו הזיז את העגלה העגלה קצת שרקה. א עשתה כאילו רעש,

חורק ואני השתתי על הרצפה ושם הבנתי ש שזה לא היה רק פחד, שיש פה משהו שנשאר, איזה צלקת, איזה טראומה שצריך לטפל בה. זה הייתה תקופת שיקור מאוד מאוד ארוכה ש של לילות בלי שינה וופחד קיומי בבית שלי שאמור להיות המקום הכי בטוח והכי מגונן. לא הצלחתי להיות שם, לא הצלחתי לישון, לא הצלחתי להיות לבד. הייתי כל הזמן בחרדה, כל הזמן אני שומעת הזקות בראש, כל הזמן אני בתחושה של עוד רגע אני עומדת למות, עוד רגע יש אז וזה סוף העולם מבחינתי. ובסוף גם עברתי משם. א בגלל זה. להורים שלך חזר? לא, עברתי דירה כי לא חזרתי להורים שלי, אבל עברתי דירה כי לא הצלחתי. זאת אומרת במקום שבו הטראומה קרתה אני אמורה לנהל חיים ולישון

ולהרגיש בטוחהכ וזה היה לחיות את הטראומה כל יום מחדש אז השבילסר החזיר אותך שוב לאותו מקום אז כן אני גם הייתי רה כשזה קרה שמעתי עד מאוד מאוד חזק ובגלל שאני עם פוסט טראומה אני זיהיתי שמדובר בעירות א עוד לפני שזה היה בחדשות ורצתי ישר הביתה לקחתי את הדברים שלי ונסאתי להורים שלי כדי לא להיות לבד. ובעצם ראיתי את כל האירוע המתגלגל הזה בלייב בחדשות. כן, כמובן שזה זרק אותי שוב לפחד קיומי. א לא האמנתי שזה הולך למקום שאליו זה הלך. בסופו של דבר זה אסון כבד ונוראי. א ובחוויה האישית שלי כן זה החזיר אותי שוב למקום של לצאת מהבית, להסתגר בבית. שוב הרגשתי את המקום הזה שלא לא לאכול. אבל אני כן חייבת להגיד שברוך

השם כבר היה לי כלים גם טיפוליים וגם הייתה לי את ה היה לי את הקדוש ברוך הוא והתחושה שאני יכולה לברוח אליו הוא זה ששומר עליי וו ו ו ו ומגן עליי ומנהל את כל ה את כל העולם ואת כל האירוע המתגלגל הזה שהצלחתי להשתיק אפילו ברמת הווליום אפילו קצת קצת להוריד את הווליום הזה ולהגיד נועם נועם הבורא איתך הכל בסדר את מוגנת את שמורה את בבית הייתי שומעת קצת שיעורי תורה אפילו לחזור לאמונה לחזק את האמונה זה היה זה באמת היה היינו עושות הפרשות חלה בכמויות אני וחברות שלי כדי להזכיר בתוך התקופה הזאת את המקום הזה של ה של האמונה לא לאבד אותה כי כי זה בין הדברים היחידים שהצליחו לשמור עליי שפויה בתוך כל הפחד הזה וובאמת

הצלחתי גם לחזור הביתה הייתי אצל ההורים שלי חודש ראשון וחזרתי הביתה וחוויתי שם זקה לבד פעם ראשונה מאז הפוסט טראומה וזה היה ניצחון כן כן יש לי סרטון של זה ב באינסטגרם שאני במעמד ואני רועדת ואני אומרת שמע ישראל בלי סוף אבל אבל הצלחתי כאילוכן גם אם זה ניצחון קטן זה בשבילי זה זה המון ניצחון נכון נכון נכון נכון דבר דבר שקורה בחיים, ברגע שאת מכניסה לשם את האמונה ואת הקדוש ברוך הוא, אז א' את יודעת שאת לא לבד, את לא לבד במערכה, שזה כבר משהו שעוזר, כי לפעמים זה כל מה שבן אדם צריך ברגע קשה, לדעת שהוא לא לבד. וגם השוב המקום הזה של לדעת שיש מי שמכוון ויש מי שדואג לי ולוקח אותי בדיוק למקום שבו אני צריכה

להיות, גם אם אני לא רואה את זה מהנקודה שבה אני נמצאת. אז אז זה מאוד מאוד מאוד מאוד עזר לי גם בזמנו וגם היום. אמונה זה זה דבר גדול, חשוב ובאמת משנה חיים. איפה את רואה את עצמך עוד חמש שנים? מישהי חכמה אמרה לי פעם על השאלה הזאת שהיא היא לא יודעת אבל היא תעשה דברים גדולים ואני מאמצת את התשובה הזאת כי כי אני לא יודעת. אני אני יכולה להגיד שאני אני רוצה בעזרת השם להקים בית, מחפשת ומחכה לפרטנר שלי לחיים וחשוב לי שזה יהיה בית יהודי ומאוד מרגש אותי לקיים מצוות שקשורות בזוגיות ולעשות קידוש ביחד ודברים שאני ממש א צמעה להם א אז באת אמא בעזרת השם גם לגעת בכמה שיותר לבבות וול להשתדל להיות בעל מנת להשפיע

ולהיות צינור דרך הסיפור שלי לעזור לאנשים אחרים ולהתעסק בקרוב לבבות בעיקר באחדות ממש לסיום יש לך איזה מסר שחשוב לך להעביר לכולם אני רוצה להגיד מתוך הסיפור שלי מתוך החוויה האישית שלי שבאמת כמו שאמרתי אתם לא לבד אף פעם ואני גם ספר שאני כתבתי שיר בזמן התבודדות שיר אהבה לבורא על החוויה שלי ועל הסיפור שלי ועל איך מתוך מקום של חושך מאוד מאוד גדול גיליתי אותו ו ומאז אני משתדלת להזכיר לעצמי ולזכור שאני לא לבד אף פעם תודה נו תודה רח לי כיף ‏F