מסרים מחכמת שלמה: פרק 17 - האיזון הנכון - הרב זמיר כהן HD

האמת היא, אם לפני שנה היו שואלים אותי אם בעוד שנה אתה תוציא ספר קהלת, לא חשבתי על זה בכלל, אבל היה כאן בציבור ביקוש שהשיעור יהיה על ספר קהלת. ובכל שבוע, תוך כדי הכנת השיעור גם רשמנו את הדברים. אז פה כמובן זה מתומצת יותר מהשיעורים, בשיעורים הרחבנו יותר. אבל זה באמת תודה רבה גם לציבור כאן, וכמובן למשה חיים היקר, שאנחנו רוצים להעניק לו כאן את הספר. תודה רבה. שהוא בעצם היוזם של השיעור וכל הזכויות נזקפות לזכותו, שהשם ייתן לו ולרעייתו סייעתא דשמיא, נחת מכל יוצאי חלציהם, בבריאות ובשמחה. הספר הזה עכשיו יצא מהכריכה, ממש בשעות האלה. עכשיו הביאו אותו לכאן. אני יחד איתכם רואה אותו פעם ראשונה. אנחנו נמשיך

בעזרת השם, יש לנו עוד שני פרקים לסיים את ספר קהלת. הגענו לקהלת פרק י"א. ראינו בשיעור הקודם את הפסוק הראשון, "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". כלומר, שלמה המלך מלמד את האדם: אל תהיה קצר ראייה, אל תסתכל רק לטווח הקצר, אלא גם "שלח לחמך על פני המים", אתה לא רואה תוצאה מיידית, אבל תשקיע, תיתן. סיפרנו כמה סיפורים מדברי חז"ל בשיעור הקודם במדרש, מה שכתוב על העניין הזה שהמציאות מוכיחה שאדם שנותן מעצמו, אף על פי שבאותה שעה הוא לא מבין "מה יצא לי מזה. "זה נראה בכלל לא קשור, אין מצב שאני מרוויח מזה משהו". מעין מה שכתוב "חסד של אמת", אדם שהולך ללוויה, אדם שעוזר לנפטר זה נקרא חסד של אמת. למה? כי

כשעושים טובה לבן אדם, אתה אומר "עוד יום אחד הוא יעזור לי". אבל אדם שעושה טובה עם המת, עד תחיית המתים, איפה יעזור? רק אתה עזרת לו. אומר שלמה: יש מצבים שהאדם גם בחיים מרגיש שזה כמו חסד של אמת. כמו הסיפור שסיפרנו על רבי אלעזר בן שמוע שראה את אותו רומאי שטבע, כל הספינה טבעה בים. עזר לו, לימים הוא נהיה הקיסר הרומאי ועזר על פי הבקשה של רבי אלעזר בן שמוע. מי יכול לחשוב על זה? אתה עוזר לבן אדם גוי, ניצול מאונייה, בלי בגדים יצא מהים, הכול טבע שם. שום דבר. מה יצא ממנו? התחושה היא, ועוד עם ישראל כועס על הרומאים באותה תקופה. אבל אמר "זה אדם פרטי, אדם מסכן, צריך לעזור לו". "ברוב הימים תמצאנו". אז פשט

הפסוק הזה מדבר על העניין של בין אדם לחברו, שגם כשאתה לא רואה תוצאה מיידית, "שלח לחמך על פני המים". אבל יש בזה ברובד היותר עמוק לא רק בבחינת נתינה לאחרים, דבר שאתה לומד. בלימוד תורה לפעמים מרגישים "מה ההלכה הזאת קשורה אליי?" יש כאלה לומדים גמרא, מגיעים לשור שנגח את הפרה. אומר "לי אין שור ולא פרה. "בשביל מה אני צריך עכשיו ללמוד את הדין של שור שנגח את הפרה?" אבל לאחר זמן הוא רואה איך פרוטה לפרוטה הצטרף לחשבון גדול, למד את המסכת הזאת, אחר כך את המסכת הזאת, את ההלכות האלה, את המוסר... פתאום הוא מקבל אישיות של תלמיד חכם שבקי בכל כך הרבה ידיעות. גם במהלך החיים נפגשים במצבים שונים שפתאום האדם יכול

להפיק מוסר השכל מאותה הלכה שהייתה נראית לו לא קשורה בכלל. היה מעשה בתל אביב, משפחה שאחד הבנים נתפס לאיזו כת בהודו ועזב את המשפחה ושקע בתוך הכת הזו, ממש נהיה חלק מהכת. וההורים שבורים ורצוצים. לאחר כמה שנים שהיה שם, בא לבקר בארץ. אחיו הפציר בו שיבוא איתו לשיעור תורה. הוא בא כמה ימים וחוזר לשם. והוא לא רצה לבוא לשיעור, אבל מרוב שהפציר בו, אמר לו "בסדר, נלך לשיעור". הלכו לשיעור, היה מרצה קבוע שמדבר חיזוק בדברי יהדות, אבל אותו היום הוא לא הרגיש טוב, שלח את החבר שלו, החברותא מהכולל, שיבוא למסור את השיעור. החברותא מהכולל הוא לא רגיל לדבר דברי הנהגה ומוסר והוכחות לאמיתות התורה, הוא יודע ללמוד הלכות.

אמר להם שהוא לא מרגיש טוב, באתי במקומו. היום נלמד הלכות השבת אבידה. האח שהביא את אחיו נפל לו הלב, "עד שהבאתי אותו לשיעור, חשבתי שהוא יתחזק, "הוכחות לתורה מן השמיים, למצוות. "אולי משהו יידלק אצלו. עכשיו ילמד הלכות?" אבל טוב, זה השיעור, מה יעשו? שמעו הלכות השבת אבידה. אדם שמצא אבידה, אם יש בה סימן, אין בה סימן, מתי חייב להכריז, מתי "הרי אלו שלו", פרטי דינים. כשיצאו משם, אחיו אומר לו "לא יודע בשביל מה הבאת אותי לפה". אמר לו "תראה, לא ידעתי", התנצל. ההוא חזר שוב לאותה כת במזרח הרחוק והוא חי ביניהם. יום אחד הוא הלך על חוף הים עם הגורו, ראש הכת, שהוא בעיניו הדמות הנערצת ביותר, הוא הדמות לחיקוי, הוא

הגורו שלו. לפתע ראו שם ארנק שנמצא על חול הים. הגורו הזה הרים את הארנק, ראו ממש חבילה של שטרות של 100 דולר, המון כסף היה בפנים. והוא מסתכל, הוא רואה שיש שם פתק, כתוב פרטים, שם, טלפון, הכול. הגורו הזה הוציא את הפתק, זרק אותו, את כל הכסף הכניס לכיס והלך. הוא אומר לו "תסלח לי, אדוני, רשום כאן למי זה שייך. "צריכים להחזיר לו". עשה לו תנועה של ביטול. אמר לעצמו: כל הדיבורים שהגורו הזה מדבר איתי גבוהה גבוהה, סיגופים, לייסר את הגוף, החומריות היא הבל הבלים, הכול שטויות, ברגע שהוא עומד בניסיון של כסף, שהוא יודע שזה לא שלו, הוא מוכן לגזול את זה לעצמו. ואני הייתי שבוע שעבר בשיעור, שמעתי שם מה זה ביהדות

"הלכות השבת אבידה". אדם שמוצא אבידה אפילו בלי שם, אם יש בה סימן - חייב להכריז. זו ההלכה. אדם שמוצא שעון יד ברחוב, אבל יש המון שעונים כאלה, הרי אלו שלו. אין בזה סימן. אבל אם יש בזה סימן, מדבקה כתומה, על הרצועה שם יש מדבקה כתומה, רוב השעונים לא כך אסור לו להשתמש בזה, אסור לו לקחת לעצמו, צריך להכריז. אמר לעצמו "אם זו היהדות אני חייב ללמוד אותה". חזר שוב לארץ ישראל, חזר בתשובה שלמה, הקים בית יהודי, עלה על דרך המלך. כשהאח לקח את אחיו ושמע את השיעור הזה של ההלכות, מאוד התאכזב. הוא הרגיש "מה יצא מזה?" אבל ייתכן שאם היה שומע שיעור אחר, השיעור ההוא לא היה מחזיר אותו ליהדות. היה שומע הוכחות לתורה מן

השמיים, אולי זה לא היה מדבר אליו. אבל לקחת אותו לשיעור, עשית "שלח לחמך על פני המים", לא ראית עכשיו תוצאה, אל תדאג, "ברוב הימים תמצאנו". אתה תעשה את ההשתדלות שלך. וכך בכל תחום, כשאדם עושה את מה שנכון לעשות, מה שמוטל עליו, גם אם הוא לא רואה תוצאה מיידית, אתה תעשה את הנכון ואת הטוב בעיני השם, "ברוב הימים תמצאנו", יכול להיות עוד 20 שנה, עוד 70 שנה, אבל בסוף זה יגיע. ממשיך שלמה בפסוק ב': "תן חלק לשבעה וגם לשמונה "כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ". פשט הפסוק: אומר שלמה, כשעשית חסד לבן אדם נזקק, ראית אדם עני ועזרת לו, אל תגיד: אני יצאתי ידי חובה, שלחתי את לחמי על פני המים. אני עכשיו צריך לעזור לכולם?

"שלח לחמך" כבר עשיתי. "ברוב הימים תמצאנו", יום אחד אני אצטרך משהו, הבן אדם הזה יעזור לי. אומר לו שלמה: אל תסתפק בבן אדם אחד, תן חלק של צדקה לשבעה, אפילו שבעה אנשים, אחר כך באו עוד שמונה - תעזור גם להם. כל זמן שאתה יכול לעזור תעזור, "כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ", אתה לא יכול לדעת בזמנים שתצטרך מי בדיוק יוכל לעזור לך, הראשון או השמיני או ה-15, אבל "ברוב הימים תמצאנו". זה פשט הפסוק. אבל כידוע, שלמה בכל פסוק קיפל רבדים רבדים של עומק, החכם מכל אדם. למה הוא אמר "תן חלק לשבעה וגם לשמונה"? דיברת קודם על אחד? תגיד "לשניים וגם לשלושה", תגיד "לעשר וגם לעשרים". למה "שבעה ושמונה"? בתורת הסוד יש בזה

משמעות גדולה. קודם כול נאמר את הדרש. כל פסוק יש לו פשט, רמז, דרש וסוד. אז פשט מה שראינו, שמדובר על עני לעזור לו, אפילו אם יותר אנשים באים. במדרש כתוב, נקרא את לשון המדרש. מדרש רבא, ויקרא י"ד, ז' אומר כך: שלמה המלך רומז כאן: אדם שרוצה ילדים וממתין ורואה שהילדים לא הגיעו, שיחזק את עצמו בטהרת המשפחה, ללמוד את ההלכות. כשאתה נותן לקב"ה חלק לשבעה, הוא ייתן לך שמונה. אתה נותן לו את טהרת המשפחה, הוא ייתן לך שתזכה לברית מילה שמתקיימת ביום השמיני כי תמיד המידה כנגד מידה נעשית באותו תחום. יש אנשים שוודאי שומרים טהרת המשפחה, אבל אם לא לומדים את ההלכות הם לא יודעים מה מותר, מה אסור. חושבים שרק דברים

קיצוניים אסורים באותם הימים של שמירת הטהרה. או יש כאלה חושבים שרק בימים הלא נקיים אסורים במגע, אבל אחרי שהסתיימו הימים האלה, אפילו שלא הלכה למקווה, אומר "מה, היא כבר לא נידה". זה לא נכון, בלי מקווה היא לא תהיה טהורה מהעניין הזה של הנידה. בנידה, בתורת הסוד מוסבר, הרי כל העניין של המחזור זה איבוד פוטנציאל של חיים. הרחם בונה רפידה כדי לקבל את העובר ולהזין אותו. הרפידה היא מלאה כלי דם. אם אין עובר, אין היריון, כל הרפידה מתפרקת ויוצאת החוצה. כלומר, יש כאן סוג של איבוד פוטנציאל של חיים. בטבע הבריאה צריך לדעת שזה לא היה, כשחוה נבראה לא היה בכלל כל העניין הזה של המחזור, דבר שהוא נראה מיותר לחלוטין.

רק אחרי שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת ואז כתוב "בעצב תלדי בנים", כל מה שקשור לילודה הפך להיות דבר שיש בו קשיים. אז נהיה המחזור, זה התחיל רק מאז, כל העניין הזה של הדימום זה תיקון לעץ הדעת. כשאישה יולדת סובלת צירים, כאבים. על פי טבע הבריאה זה לא היה צריך להיות כך. מי שראה פעם תרנגולת איך היא מטילה ביצה. תרנגולת, כשרוצה להטיל ביצה, מטיילת בגינה, אוכלת, שותה מה שהיא רוצה, הולכת לפינה, יושבת, מטילה ביצה, ממשיכה ללכת. היא לא מרגישה שהיא עשתה פה איזה עניין גדול. אישה גם הייתה צריכה ללדת בצורה כזו. כל הצער והייסורים זה תיקון לעץ הדעת, לאותו חטא קדמון. וכמו שיש עניין של דימום באישה, יש גם דימום בגבר, כל

העניין של הברית מילה. אדם הראשון כשהוא נברא לא הייתה לו ערלה. הגמרא אומרת שכל הערלה, העניין הזה התחיל רק אחרי שאכל מעץ הדעת. כשמורידים את העור של הערלה, אנחנו מחזירים את הילד לצורה של אדם הראשון לפני שהוא אכל מעץ הדעת. לא כמו שיש כאלה שחושבים שברית מילה אתה פוגם בילד, הפוך. זה כמו גידול מיותר שיש לו. הגידול הזה הוא לא טוב, עושים ניתוח, מורידים את הגידול, חוזר לצורה של אדם הראשון לפני החטא. אז אצל הגבר יש את הדימום הזה של המילה ואצל האישה יש את העניין של טהרת המשפחה, שזה איבוד פוטנציאל של חיים. מבחינה טבעית הכול אותו דבר, אבל מבחינה רוחנית, מגע בינו לבינה הוא לא טוב לו ולא טוב לה. איך היא

יכולה להיטהר? על ידי שהיא תחזור לגן עדן העליון. איך אפשר לחזור לגן עדן העליון? מישהו מאיתנו יכול לחזור לגן עדן שהיה שם אדם הראשון? בתורה הקבלה מוסבר כשאדם הראשון אכל מעץ הדעת, כל העולם התלכלך מבחינה רוחנית. החומר נהיה חשוך. אנחנו רואים היום חומר, נראה לנו שהוא נראה בסדר. בפועל הוא היה כמו פרוז'קטור. כשאדם הראשון אכל מעץ הדעת זה כמו שהוא הוריד את המתג, החשיך את כל הבריאה. המקום היחיד שנשאר טהור בטהרת גן עדן העליון זה המקווה. מקוואות, מעיינות, מקומות של מי גשמים שלא נשאבו, אלה המקומות היחידים שהם נשארו בקדושת גן עדן העליון עם אותה טהרה. לכן לפני שהאישה טובלת במקווה, גם גבר אם הוא רוצה לטבול,

צריך להסיר כל סוג של חציצה. אם יש לה לק, מסירה את הלק, אם יש לה טבעות, מוציאה את הטבעות. כך גם גבר, רוצה לטבול, אם יש לו טבעת נישואין יוציא את הטבעת אם הוא רוצה שהטבילה לכתחילה בהידור גדול, צריך להוציא כל מה שחוצץ. לכן האישה הולכת שעה לפני הזמן למקווה, מסרקת את עצמה, מתארגנת, מקבלת שם חדר פרטי. לאחר שהיא טובלת ויוצאת, יש כאלה שבתקשורת שעשו מזה רעש למה צריך בלנית שתראה אותה כשהיא טובלת? זה לטובתה. אם אפילו שערה אחת תישאר מחוץ למים, כאילו היא לא טבלה. במילים אחרות, כשאישה טובלת זה כמו שהיא יצאה מחוץ לאטמוספרה, טבלה במי גן עדן העליון וחזרה הביתה. לא פחות. יש נשים עם רגישות רוחנית שיכולות להעיד

שהן מרגישות שקרה להן משהו שם, כמו אור פנימי לאחר טבילה. גם גברים, יש שאחרי טבילה מרגישים היטהרות, מרגישים מעלה גדולה. רק גבר לא חייב לטבול, זו מעלה של קדושה, של טהרה. אצל אישה יש חובה בזמנים שהיא טובלת. גם בצילומי הילה רואים כשמצלמים אישה לאחר טבילה, צבע ההילה שלה משתנה. זה אומר שהיא קיבלה במקווה אנרגיות שהאמבטיה של בית לעולם לא תיתן את מה שהמקווה יכול לתת. אומר רק בקצרה, אמרתי שמי גשמים שלא נשאבו. מקווה באמת זה מי גשמים? הרי המקווה זה מים של מקורות, מחליפים כל פעם את המים. מי גשמים, אחרי כמה חודשים מי יוכל לטבול שם? אז איך באמת למקווה יש דין של מי גשמים? נאמר בקצרה כדי שנקבל ידיעה מה המשמעות

בכלל של המקווה. כשבונים מקווה, כל מי שטובל או טובלת, יכולים לראות שיש בקיר חור כזה עם פקק. מה זה החור הזה? מעבר לקיר יש אוצר של מי גשמים שלא נשאבו. כל מקווה בחורף, עכשיו בחורף, השבוע היו גשמים, כל מקווה, מנקים את הגג לפני בוא הגשמים, יש שם צינור מיוחד שמוריד מים לאוצר של המי גשמים. אז בחורף מרוקנים את האוצר הזה. שם אף אדם לא טובל. באוצר של מי הגשמים, אף אחד לא נותנים לו שיטבול כדי שהמים האלה יישארו נקיים וצלולים, מי גשמים טהורים. כשיש 40 סאה, על פי ההלכה, כשיש 40 סאה, של מי גשמים שלא נשאבו, גם אם נוסיף מכליות של מים שאובים, כולם מתבטלים אליהם והופכים להיות מים חיים שיכולים לטהר, כולם הופכים

להיות כמו המקווה. אם יש פחות מ-40 סאה, אין לו כוח לטהר. ארבעים סאה, תוסיף עליו כמה שאתה רוצה מים שאובים, הכול מתבטל ונהיה מים חיים שיכולים לטהר. על פי ההלכה הזאת בונים את המקוואות. מעבר לקיר יש אוצר של מי גשמים שהם נקיים לחלוטין. בבריכת הטבילה כל יום מחליפים את המים. במקוואות של נשים כל יום מחליפים את המים, מנקים היטב. לאחר שממלאים את הבריכה, פותחים את הפקק, יוצרים השקה בין המים שבאוצר לבין המים האלה. המים האלה נושקים לאלה, הכול הופך להיות בריכה אחת. ואז מה הדין של המים השאובים? יש להם דין של מקווה, של מי גשמים שלא נשאבו. וכשטובלים בזה, בעצם זה פטנט שעשו במקום שנשים יצטרכו כמו בימים ההם ללכת

לטבול במעיינות, בבורות, במערות. אפשר לראות, בדרך לירושלים מצאו מקוואות מתקופת בית המקדש. אתה רואה מערה עם מדרגות שחצבו בסלע והיו טובלים שם ורואים שמפה היו יורדים... אלה שהיו עולים לירושלים היה אסור להיכנס להר הבית מי שהוא טמא אז היו יורדים מכאן הטמאים ועולים משם אחרי הטבילה. אפילו הכניסה הייתה במקום אחר. רואים את זה בארכיאולוגיה במחקרים. בעזרת השם בספר הבא, לא זה שיצא השבוע. השבוע יצא ספר על ארכיאולוגיה תנ"כית. בכרך הבא יהיה לנו על בית המקדש השני. בכרך הזה יש על התקופה היותר קדומה. נוכל לראות תמונות ממש של מקוואות מתקופת בית שני איך היו טובלים, באיזו מסירות נפש. בתוך מערות מים לפעמים באושים,

קרים ודאי, לפעמים יצורים שונים היו קופצים להם שם, צפרדעים, בתוך המים. וככה היו טובלים. סיפרה לי אישה מבוגרת שעלתה ממרוקו, שתהיה בריאה, היום היא כבר בסביבות ה-90, אבל היא סיפרה לי את זה לפני עשר שנים. הבן שלה למד אצלנו בישיבה, גם הבן וגם הנכד שחזרו בתשובה. היא סיפרה שהיא התחתנה במרוקו כשהייתה בגיל 14. ואומרת "כשהייתי הולכת למקווה, הייתי רוצה רק את חמותי". זה נדיר דבר כזה. היא רוצה רק את חמותה כי אותה היא אהבה יותר מכולם. מאוד קשורה לחמותה, מאוד אוהבת אותה. אפשר להגיע לזה שכלה וחמותה יהיו אוהבות בלב ונפש. פעם דיברנו כמה עצות איך ליצור את הקשר בין הכלה לבין חמותה. אם נספיק אולי נדבר היום שוב.

אוהבות בלב ונפש. והיא אומרת "כשהייתי הולכת למקווה "הייתי לוקחת בתיק כל מה שצריך", מגבת גדולה, כל הפרטים, והייתה לוקחת גם גרזן. כשאמרה "גרזן" זה קצת מלחיץ. איומים? מה קורה שם? אבל היא אומרת שהיא גרה באזור שבחורף הנהר היה קופא, קרח, והיו שתיהן לפי תור שוברות את הקרח והיא הייתה יורדת לטבול במים הקפואים כשחמותה משגיחה עליה שהיא לא תברח לה שם מתחת הקרח, איפה היא תמצא אותה אחר כך? היא אומרת "כך אנחנו היינו טובלות". והיום נשים מתפנקות, עושים להן ספא, עושים להן... היום במקוואות יש להן את כל התנאים שבעולם. אבל האמת שברוך השם רואים היום תנועה אדירה של נשים, אפילו כאלה שלא שומרות שבת, אבל מקווה מקפידות

ולאט לאט עולות ממדרגה למדרגה. כמה באמת חשוב העניין הזה. רק כאן לימדו אותנו חז"ל, אנשים מחפשים היום סגולות לילדים. נשוי כמה שנים, עדיין אין ילדים, מה הסגולה? להתחזק בטהרת המשפחה. "תן חלק לשבעה" - אתה תיתן לקב"ה חלק לשבעת ימים של נידה, "וגם לשמונה", אחר כך אתה תראה שהגעת לשמונת ימי מילה. זו הסגולה הכי טובה שהאדם יזכה להיפקד בילדים. ברובד של הסוד יש בפסוק הזה עומק וקומה נוספת. בתורת הקבלה המספרים שבע ושמונה יש להם משמעות מאוד גבוהה. לא שלמספרים יש כוח. מספר אין לו כוח, לאותיות יש כוח. הקב"ה ברא את העולם באותיות. "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור". איך נהיה האור?

בספר יצירה מוסבר שלפני שהקב"ה ברא את העולם הוא יצר כלים רוחניים ובהם הוא השתמש כדי לברוא את העולם. כמו שנגר יש לו כלים כדי ליצור שולחן, בנאי יש לו כלים לבנות בית, הקב"ה כביכול יצר כלים רוחניים ובהם הוא השתמש כדי לברוא את העולם. מהם הכלים האלה? עשרים ושניים כוחות שונים שאותם הוא הטמין ב-22 האותיות. מה פירוש המילה "אות" בעברית? מה זה "אות"? סימן. סימן למה? לכוח הרוחני שטמון באותה האות. האות א' מאוד רוחנית, מייצגת את אלופו של עולם. האות ב' היא כבר 2, צירוף של חלקים, בנייה. האות ג' - כוח הנתינה, גמילה. ד' - דליה מול דלות. בספר "הצופן" הקדשנו פרק לכל נושא, לכל אות ואות, ובסוף הפרק אם האות מופיעה

בשם האדם על מה כדאי לו להתאמץ יותר, להשתדל יותר, איזה ניסיונות יש לו. ואנשים העידו שממש מה שכתוב בספר יצירה על סוד האותיות בשמות של בני אדם, רואים את זה ממש ביומיום. אדם שמשתדל באותם תחומים רואה שדברים מסתדרים. סוד האותיות דבר מדהים. אני אומר, מזה לבד אפשר לחזור בתשובה. רק ללמוד את סוד האותיות. ואנשים אמרו לי, ספר "הצופן" החזיר אותם יותר מדברים אחרים שלמדו. אתה רואה שזה אלוקי. לא יכול להיות שזה אנושי. "יהי אור" - פירושו של דבר, אני פוקד על הכוח הרוחני שטמון ב-א', הכוח הרוחני שטמון ב-ו' והכוח הרוחני שטמון ב-ר', שלושת הכוחות האלה התחברו, מה תהיה התוצאה במציאות? אור. זאת אומרת, כמו בכימיה שיש

תרכובות שונות, האור עשוי מ-א', ו' ו-ר', מהכוחות הרוחניים שיש בהן. לכן רואים בעברית שכל המילים שקשורות לאותו עניין, תמיד יהיו אותיות מקבילות כי יש את המכנה המשותף לכולם. למשל, האות ע' היא כוח של ראייה. למה יש לנו עין בגוף? כי יש את האות ע'. על פי תורת הקבלה, אם אלוקים היה בורא את העולם עם 21 אותיות, לא הייתה האות ע', לא הייתה מציאות של ראייה בעולם כי השורש של הראייה באות ע'. לכן האות ע' כתובה בצורה שיש לה זוג עיניים למעלה, איך שזה כתוב בספר תורה. אז האיבר של הראייה קרוי על שם האות, לא האות על שם האיבר. כוח הפתיחה שקיים בעולם, היכולת לקחת דבר ולפתוח אותו, טמון באות פ', לכן הפתח המרכזי שיש לנו

בפנים קוראים לו "פה" כי זה כוח הפתיחה. גם מי שרואה את האות פ', איך היא כתובה בספר תורה? כמו פרצוף בצילום פרופיל מהצד עם פה פתוח. לא כמו מ' סופית. רואים שה-פ' כמו אף כזה והפה פתוח. מי שיראה בספר תורה, יש גם אות ב' בתוך האות פ'. בספר הסברנו מה העניין בכל זה. על כל פנים, כל המילים בעברית שקשורות לפתיחה חייבות להתחיל באות פ'. למשל, פתיחה, פריצה, פציעה. מה זה פציעה? היה סגור, נפצע, נפתח. פיצוץ, פיצוח. האגוז היה סוגר, פיצחו אותו. פענוח - הייתה חידה סגורה, פתחו אותה. כל זה מתחיל באות פ'. פריחה. מה זה פריחה? הניצן היה סגור, נפתח. וכך בכל האותיות. זו בעצם המשמעות. כל אות בספר יצירה במשנה הראשונה כתוב

שהכוחות הרוחניים, או נקרא לזה בעברית של היום, האנרגיות שזורמות באות בשלושה מסלולים: בצורת כתיבת האות, הצורה הגרפית איך שכותבים את האות, אופן הגיית האות, איך שאומרים אל"ף, בי"ת, לא כמו באנגלית "איי בי", באנגלית זה סתם צלילים. אצלנו לא "איי", אל"ף, לא "בי", בי"ת - מלשון בית, מלשון אלוף. והמסלול השלישי, הערך המספרי של האות: א'=1, ב'=2, ג'=3 וכן הלאה. המספרים שבע ושמונה, עכשיו אנחנו מגיעים לעניין שלנו. המספרים שבע ושמונה, מהיכן שואבים את הכוח שלהם? מהאותיות ו' ו-ז'. האות ו' בתורת הקבלה מייצגת את הכוח לחבר בין פרטים, לכן היא מייצגת את העולם החומרי. העולם החומרי מורכב מפרטים שונים ויש חיבור ביניהם.

מה פירוש המילה ו' בעברית? מה זה ו'? קרס כזה שמכניסים אותו לקיר, גם יש לו צורה של האות ו', נכון? הוו הזה תוקעים אותו בקיר, תולים עליו מעילים. האות ו' היא חיבור. לכן גם בדקדוק העברי, מי ששם לב, איזו אות משמשת כאות החיבור? האות ו', ו' החיבור. אומרים "אתה ואני". לא אומרים "אתה גאני", "אתה דאני", אלה "אתה ואני". למה דווקא ו'? כי האות ו' יש בה את היכולת של החיבור. נמצא שהאות ו' מייצגת את הגשמיות. העולם הגשמי שלנו שמורכב מפרטים עם חיבורים, האות ו' מייצגת את עולם החומר. זו הסיבה שהחומר מוגבל בשישה צדדים. רוח אין לה גבולות, נכון? עפה לכל הכיוונים. אבל החומר הוא מוגבל. כמה גבולות יש לחומר? שישה צדדים.

ניקח למשל את העמוד הזה שלפנינו, יש לו קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה, מעלה ומטה. כדור הארץ הוא כדורי, אבל יש לו מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה. כל דבר חומרי מוגבל בשישה צדדים. לכן המספר שש בתורת הקבלה מייצג את העולם הגשמי, את החומר הנקי. הגוף שלנו, אם לא הייתה לנו נשמה, רק גוף, מה היה המספר של הגוף? שש. גם כן מוגבל בשישה צדדים. לעומת זאת, השמונה זו קיצוניות לצד השני. המספר שמונה מייצג רוחניות טהורה. למשל, מלאך אין לו גוף, אין לו חומר. מלאך הוא רוחני לחלוטין. בתורת הסוד מה המספר שמייצג מלאך? שמונה. רוחני, אינסופי. בהשגחה פרטית כותבים את המספר שמונה בצורה אינסופית. כל המספרים, אחד מתחיל ונגמר,

שתיים מתחיל ונגמר, נכון? אבל שמונה אתה יכול להמשיך אותו כל החיים ולא תסיים, כל הזמן ממשיכים. זה שמונה. צורת המספרים זה לא מהיהדות, לכן אני אומר זה בהשגחה פרטית. אין לזה מקור ביהדות, צורת הכתיבה של המספרים. אבל זה סוג של השגחה שאתה רואה שהשמונה הוא אינסופי. אז מה זה שבע? אם שש זה חומר, שמונה זה רוח, מה זה שבע? השבע הוא הרוחניות שבתוך הגשמיות, שילוב בין חומר לרוח. למשל, ניקח את עצמנו בני אדם, מה המספר שמייצג את האדם בעולם? שבע. כי יש לנו גוף ויש נשמה. שבע זה שילוב בין חומר לרוח. בעולם יש מלחמת תרבויות, זה גם קשור לחנוכה, יש בעולם מלחמת תרבויות בשאלה איך ליהנות מהחיים בעולם? יש שמקצינים אחר

החומר ויש שמקצינים אחר הרוח. ושלמה כבר לימד אותנו, אלה שמקצינים אחר החומר הם טועים. "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו". אתה רוצה ליהנות בעולם הזה? שים גבולות. אם תנסה בלי גבולות אתה כבר תפסיק ליהנות. שוקולד, אוכל הכי טעים, אישה שאתה הכי אוהב, אם אתה חי איתה כל הזמן ברצף, מגע, מגיעים למצב של מיאוס, "אכול דייך". את המשל הזה הוא כתב בספר משלי: שזה כל ענייני החומר שבעולם, אבל בעיקר הוא רמז על האישה לכן דבש בגימטרייה אישה, מי שיבדוק את המספרים, כי זו התאווה הכי גדולה שיש בעולם הגברים, ולכן הוא אומר גם בזה תדע לשמור טהרת המשפחה, "דייך", תדע לשים את הגבולות שאם לא כן "תשבענו והקאתו" ואז תגיע למצב

שאתה עושה שטויות ומתחרט על הכול. אז אדם שמקצין אחר החומר מפסיק ליהנות בעולם הזה. מצד שני, אדם שמקצין אחר הרוח, ראינו כאן בקהלת בפרקים הקודמים, ששלמה המלך אמר: אל תהיה צדיק יותר מהתורה. אם התורה אמרה מותר, אתה אל תגיד אסור. "ואל תתחכם יותר" - יותר ממי? ממי שברא אותך. אם אלוקים אומר שזה בסדר, אתה אל תגיד זה לא בסדר. "למה תשומם", אדם שמקצין אחר הרוחניות, כמו שיש כתות כאלה בעולם, בשביל להיות רוחניים לא מתחתנים, מסגפים את עצמם, מקצינים לצד השני, מגיעים למצב של שיממון נפש. היהדות אומרת אל תהיה שש ואל תהיה שמונה. אתה חי בעולם. אז מה כן תהיה? שבע. ובאמת כשבודקים, במצוות ביהדות איזה מספר כמעט בכל

מצווה שנחפש שם מספר נגלה את המספר הזה שם? איזה מספר? שבע. איפה רואים למשל שבע? שבת - "שש ימים תעבוד וביום השביעי תשבות". שמנו לב? שש - חומר, תעבוד, זה ה-ו'. "ביום השביעי תשבות", תכניס נשמה בתוך הגוף, זה הממד השביעי, הרוחניות. "שש שנים תזרע שדך "ובשנה השביעית תשבות", שנת שמיטה. שוב, שש זה חומר. הייתי פעם בסמינר של "ערכים", סמינר לרווקים, והיה שם בחור שהכריז לפני כולם שיש לו שאלה שהוא שומר אותה הרבה זמן לסמינר וברור לו שאין עליה תשובה. במילים אחרות, הוא הולך עכשיו לפרק את כל היהדות, כך הוא בא בהרגשה כזו. מה השאלה שלו? "אלוקים כל יכול?" בוודאי שאלוקים כל יכול, מה השאלה? ואז באה השאלה המנצחת: "אם

אלוקים כל יכול למה לקח לו לברוא את העולם בשישה ימים? "היה בורא את הכול בשנייה אחת. "אנחנו בני אדם צריכים לבנות בשלבים, "אבל הוא אלוקים, למה לקח לו הרבה זמן?" חשב שגילה את אמריקה. אמרתי לו: המהר"ל כבר עונה על השאלה שלך. המהר"ל אומר שוודאי שבורא עולם יכול היה לברוא את העולם בשנייה אחת, אבל את העולם הוא ברא על פי כללים, על פי קודים מסוימים והקוד של החומר זה שש, אז חומר, עד שהוא מגיע לשלמות חייב להיברא בשישה שלבים. דבר נוסף, יש גם מוסר השכל בעניין הזה, יש אדם חוזר בתשובה, בבת אחת רוצה להיות מלאך. ואם הוא נפל, החליט לשמור שבת, פתאום שם לב שהוא הדליק את האור מתייאש, "זה לא בשבילי, אני לא שווה כלום,

כנראה אני לא מסוגל". או אדם רוצה לעבוד על מידת הכעס, מתאפק, מתאפק, בסוף מתפרץ, שבר כלים. "כנראה שזה לא בשבילי". אומר לו הקב"ה: גם אני בתור בורא עולם בראתי את העולם בשלבים. אל תצפה לקפוץ מיד למעלה. בראתי את העולם בשלבים ללמד אותך: אתה רוצה להיבנות? תעלה שלב, תשמח בטוב שאתה עושה, גם אם נפלת, תקום שוב, תעלה עוד קומה, נפלת עוד פעם, אל תתייאש, "שבע ייפול צדיק וקם", עד שתגיע לשלמות. אף אחד לא נולד מלאך ואף אחד לא בשנייה הופך להיות גדול הדור. הרב יצחק קוטנר כותב במכתב שלו לתלמיד שאמר לו "אני מיואש, לא יכול יותר, ניסיתי, נפלתי". אומר הרב יצחק קוטנר שיש טעות כשמדברים על גדולי ישראל, מחברים ספרים על

רבנים גדולים, על צדיקים, מספרים את המופתים וכמה תורה הוא ידע ואיזה גדול הוא היה. אומר הרב יצחק קוטנר: זו טעות. צריך להתחיל לספר איך הוא התחיל, כמה היה קשה לו בהתחלה. כשאנחנו רואים את השורה הסופית, את הגג שאותו תלמיד חכם, אותו צדיק הגיע, נופלים בייאוש, "תראה את הצדיק הזה, איפה הוא ואיפה אני", האדם מתייאש. אומר הרב יצחק קוטנר: וכי הצדיק הזה נולד כזה? מי יודע כמה נפילות היו לו עד שהוא הגיע לשם? נכון, בסוף כולם מהללים ומשבחים. הוא כותב שם דבר שאם לא שהוא היה כותב היה פחד להגיד את זה, אבל הוא כותב במכתב הזה: כולם משבחים ומהללים את החפץ חיים על שמירת הלשון שלו. הרב ישראל מאיר הכהן מראדין הוא הדוגמה

לשמירת הלשון, חיבר ספר "חפץ חיים", נקרא על שם הספר שלו. כותב לו הרב יצחק קוטנר "וכי מישהו יודע כמה נפילות היו לחפץ חיים בשמירת הלשון "עד שהוא נהיה החפץ חיים?" מה, הוא נולד מלאך? הוא אף פעם לא נכשל בלשון הרע? לקח לו זמן. בסוף הוא הגיע לשלמות. אז מה אתה מתייאש? תבנה, נפלת - תקום שוב. כמו ילד, לומד ללכת, נופל, קם, נופל, קם, בסוף מגיע לשלמות שלו. אבל אם היה נופל ואומר לאימא שלו "זה לא בשבילי, אני יושב פה", עד היום היה ממשיך לשבת שם. אבל הוא קם, עוד פעם, בסוף לומד ללכת. כך גם בכל דבר ודבר. נמצא שהמספר שבע מייצג שילוב בין חומר לרוח. שש חומר, לכן "שש ימים תעבוד, ביום השביעי תשבות", "שש שנים תזרע

שדך, בשנה השביעית...". קני המנורה בבית המקדש כמה הם היו? שבעה קנים, אבל שישה מהצדדים והקנה האמצעי שכל הפתילות פונות אליו. זה בעצם החומר שפונה לרוח, מייצג את העניין הזה כמו נשמה שבתוך הגוף. בפסח כמה ימים יש לנו? שבעה ימים. סוכות - שבעה ימים. שבועות הוא יום אחד, אבל למה קוראים לו שבועות? "שבע שבועות תספור לך" שבע כפול שבע עד שהגעת ליום החמישים, קבלת תורה. גם שנת היובל, מתי מגיעה שנת היובל? אחרי שבע שמיטות, שבע כפול שבע אז מגיעים לשנת היובל. שזה כמו ספירלה כזו שעולים ועולים. גם ההקפות שעשו סביב יריחו עד שהחומות נפלו. בספר של הארכיאולוגיה הבאנו את התמונות שמצאו חומות יריחו שהחוקרים טוענים שרואים

שזה נבלע באדמה. לא חומה שנפלה. אפשר לראות את התמונות עד היום של חומות יריחו מאותה תקופה. זה נמצא בכרך הראשון של הארכיאולוגיה או השני, אני כבר לא זוכר, בתקופת הכיבוש של ארץ ישראל. שבע הקפות עשו, חומות יריחו נפלו תחתיהן. כל הקפה זה כמו שעולים עוד קומה, עוד הקפה עוד קומה עד שמגיעים לפסגה. כך שבעת ימי החג, כל דבר ודבר. חתן וכלה כמה ימים? שבעה ימים, שבע ברכות. אבלות, מהצד השני, גם כן שבעה ימים. גבר מניח תפילין, שבע כריכות. אישה טובלת במקווה - לאחר שבעה ימים נקיים שהיא סופרת. וכן הלאה. רואים שהשביעיות בכל מקום ביהדות. למה? מה הסוד של השבע? הסוד של השבע הוא שילוב בין חומר לרוח. אומר הקב"ה ליהודי:

אני רוצה שתיהנה מכל מה שבראתי בעולם, אבל תקדש את החומר, תכניס רוחניות בתוך הגשמיות ואז תגלה שיש לך עולם הזה ועולם הבא. אם אתה הולך רק אחר השש, כמו התרבות המערבית של היום שזו בעצם תרבות יוון, כל התרבות המערבית, שלצערנו חדרה גם פה לארץ, זו התרבות היוונית שחדרה אלינו, זו קיצוניות אחר החומר. אנשים מפסיקים ליהנות, כבר לא טוב להם בחיים, רע להם, כי יש נשמה רוחנית והיא צמאה לרוחניות. מצד שני, אדם אומר "טוב, רע לי בגשמיות", נהיה קיצוני לצד השני. אומר הרמב"ם: גם זה לא נכון. ב"הלכות דעות" אומר הרמב"ם: הוא מתכוון לכמרים הקיצוניים שהולכים בשיטה כזאת שלא מתחתנים, הכמרים הנוצריים הקתולים לא מתחתנים, מסגפים.

הוא אומר זה לא נכון. "גם זו דרך רעה היא", כך לשונו של הרמב"ם. אדם מנסה להיות רוחני יותר מדי, "גם זו דרך רעה היא ואסור לילך בה. "המהלך בדרך זו נקרא חוטא", כך לשונו של הרמב"ם. השבע זה איזון, לא שש ולא שמונה. איזון בין חומר לרוח ואז יש לך עולם הזה ועולם הבא. לכן כל המצוות סביב הציר של השבע. בזה גם נלמד סוד גדול של הסמל היהודי שמלווה אותנו מאז משה רבנו ועד היום, המגן דוד. יש כאלה חושבים שהמגן דוד בא לעם ישראל מאומות העולם. זה שיבוש. המקור של המגן דוד, כתוב שמנורת המקדש שבעה קנים, בראש כל קנה הייתה כוס של שמן שבה מניחים את השמן, מדליקים את הפתילה. כוס השמן הזו הייתה נמצאת על פרח שושן מזהב. פרח

שושן זה פרח שיש לו שישה קצוות עם האמצע, שזה בעצם מבנה של מגן דוד, על זה הייתה עומדת הכוס שם של השמן במנורת המקדש. מה הסוד של המגן דוד? שנציין גם עוד פרט מעניין, החיד"א כותב, הרב החיד"א שהיה מקובל גדול, הוא כותב: תדע לך שמגן דוד כשמו כן הוא, כשדוד היה יוצא לקרב, מה הייתה הצורה של המגן שלו? מה הייתה הצורה של המגן? אצל אומות העולם יש מגן מלבני, כמו ביצה, עגול. המגן של דוד המלך היה עם שישה קצוות לכן קוראים לזה מגן דוד. ועל המגן היה חקוק "למנצח בנגינות מזמור שיר" בצורת המנורה. כמו שיש בסידורים, מי שמכיר, "למנצח בנגינות מזמור שיר". על "למנצח" לבד אפשר לדבר שעה שלמה, על הסודות שמסתתרים שם, וזה היה

חקוק על המגן. כך היה יוצא לקרב עם שמירה על-טבעית, עם הגנה על-טבעית. היו אויביו נופלים לפניו. מה יש במגן דוד הזה? הרי זה משולש ישר, משולש הפוך, חיברת אותם ביחד קיבלת שישה קצוות ואמצע. מה המיוחד במגן דוד? בתורת הסוד כשמתבוננים מבחינה סמלית במגן דוד, המשולש הישר הרי הוא לא מרובע שהוא לכל הכיוונים בשווה, הוא נראה כמו מצביע כלפי מעלה, כלפי השמיים. מה הוא מייצג, חומר או רוח? מייצג רוח. המשולש ההפוך מצביע לכיוון האדמה, מייצג חומר. שוב, שש ושמונה, חומר ורוח. אבל מה אנחנו עושים בעם ישראל? לוקחים את החומר ואת הרוח, מחברים אותם ביחד. כשחיברנו אותם ביחד מה קיבלנו? שישה קצוות של החומר של העולם וחלל שביעי

מרכזי שזה בעצם הסוד של השבע, הרוחניות שבתוך הגשמיות. כל ששת המשולשים שמסביב, על מה הם עומדים? רק על המשושה הפנימי הזה, שהוא בעצם הממד השביעי שתופס על עצמו את כולם. אומר הזוהר הקדוש: בזה תבין את הסוד של הפרנסה. אנשים רוצים פרנסה, מתקשים, הולכים לריאיון עבודה, מתחננים שיקבלו אותם, מיואשים בלילות, עצובים. איפה נמצא הסוד של הברכה בכסף? אומר הזוהר הקדוש: כתוב: "ויברך אלהים את היום השביעי" שמנו לב? "היום השביעי ויקדש אותו". קידש אותו, כלומר שהוא הבדיל אותו. מה זה לקדש? "הרי את מקודשת לי", את נבדלת מכל הבנות וכעת את רק איתי. זה הפירוש "מקודשת". עם ישראל הוא עם קדוש. מה זה קדוש? נבדל מכל העמים. כך גם

שבת קודש, "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו", הבדיל אותו מכל הימים. זה יום מיוחד, זה היום הרוחני של כל השבוע. שואל הזוהר שאלה גדולה: כתוב "ויברך אלוהים את יום השביעי", שהוא סידר ברכה בכסף ביום השביעי. ברכה, איפה שכתוב ברכה זה ריבוי, זה עניין של פרנסה. שואל הזוהר: הרי במדבר לא ירד מן ביום שבת. היו לוקחים ביום שישי לחם משנה, צריכים לקחת מן כפול, לא ירד מן ביום שבת. היום אין מן, אבל מי שיש לו חנות, יש לו עסק, בשבת העסק סגור. שואל הזוהר, בארמית שם זה כתוב, "כיוון דלא משתכח ביה מזוני מה ברכתא אשתכח ביה"? אם בשבת אין מזונות, מן לא יורד, החנות סגורה - זה ההפך מכסף. איפה יש ברכה בכסף? "מה ברכתא

אשתכח ביה"? מה ההיגיון שיש ברכה בשבת? "ויברך אלוהים את יום השביעי", איפה אתה רואה ברכה בשבת? אם היית עובד שבעה ימים, היית מרוויח עוד יום של כסף, אבל מה זה קשור לכסף עכשיו? כך שואל הזוהר הקדוש. משיב הזוהר: המבנה של ימות השבוע הוא לא כמו שנראה לנו בעין רגילה. אנחנו רגילים לראות ראשון, שני, שלישי, רביעי, סדרה רצה כזו. אומר הזוהר: אתה יודע איך השבוע נראה במבט רוחני? בעברית של היום נקרא לזה כמו מגן דוד: שישה ימים מסביב כמו ששת המשולשים של המגן דוד, והשבת נמצאת באמצע. כל משולש זה כמו באר של מים, אתה עובד ביום ראשון, שואב מהבאר של יום ראשון, עובד ביום שני, שואב מהבאר של יום שני, כך כל יום. אבל היכן

נמצא המעיין שעולה על גדותיו והוא זה שממלא את כל הבארות? הבארות מצד עצמן אין להן מים. איפה נמצא המעיין שממלא את כל הבארות? הממד השביעי הזה, זו השבת, הנשמה שבתוך הגוף. גוף בלי נשמה מתפורר, חומר בלי רוח אין לו קיום. אבל כשיש את השבת שהיא המרכז היא בעצם... אז נכון, במעיין אתה לא נוגע, הוא האמצעי. לכן בשבת לא עובדים, אבל המעיין הוא זה שממלא את כל הבארות שמסביב. ומזה לקח רבי שלמה אלקבץ בשיר המפורסם שלו, בפיוט המפורסם, מאיפה הוא יודע את זה? מהזוהר הזה שהזכרנו עכשיו, שהשבת היא מקור הברכה. מה זה ברכה? מה פירוש המילה ברכה? הייתי פעם בהרצאה באילת, ניגש אליי אדם, הוא אומר "אני לא יודע מה קורה איתי. "אם

תראה את תלוש המשכורת אתה לא מאמין. "אין הרבה אנשים בארץ שמקבלים בתלוש את הסכום שרשום אצלי. "אבל אין ברכה בכסף". אמרתי לו: "מה אתה מתכוון? יש לך סכום גדול, תשתמש בזה. "מה פירוש אין ברכה?" הוא אומר: "לא יודע, אשתי פתאום באה, טיפול שיניים, עשרות אלפי שנים. "אני קונה רכב עם החברים שלי, הכול, "המנוע מתקלקל לפני כולם, נזקים, קלקולים, וזה רכב טוב, "ואני כל פעם השתתפות והשתתפות והוצאות, דברים לא צפויים". הוא אומר: "אין לי ברכה". הוא לבד השתמש במילה הזו שאין לו ברכה. שאלתי אותו: יש בתורת הסוד שני דברים שקשורים לברכה בכסף, שתיהן נקראות "מלכות". האחת זו הרעיה היהודייה, מוגדרת מלכה ביהדות. על פי הקבלה

שורש הנקבה הוא בספירת מלכות, יש עשר ספירות, צינורות שפע רוחניים. הספירה העשירית היא מלכות, והנקבה, השורש שלה בספירת מלכות לכן היא נקראת מלכה. כל אישה יהודייה, כמו שכתוב בתהילים, "כל כבודה בת מלך פנימה". את מלכה, הולכת בצניעות אז תדעי שאת מכבדת את עצמך יותר מהמלכות, כמו שבאנגליה ובמקומות האלה. מי שיראה את המלתחה של מלכת אנגליה, נראה שהיא למדה ב"בית יעקב" בירושלים והיא יש לה תקנון הצניעות של "בית יעקב" לפי הכללים. אז האישה נקראת מלכה. מי עוד נקראת מלכה ביהדות? שבת המלכה. גם שבת נקראת בשם מלכה. השבת היא מלכה. כי גם השבת שורשה בספירת מלכות. שאלתי אותו: "שתי המלכות האלה קשורות לפרנסה" כי השורש של

הפרנסה גם נמצא בספירת מלכות, זה השפע של ההוצאה מהכוח אל הפועל. "איך אתה בשתי המלכות האלה?" "אתה מכבד אותן? אתה שומר עליהן?" הוא אומר: "יש לי הרבה מה לתקן בשניהם". אמרתי לו: "תתחיל להקפיד בשני הדברים האלה". אדם שרואה קשיי פרנסה, שיבדוק את שני הדברים האלה, איך הוא מתייחס לאשתו ואיך הוא מתייחס לשבת. כי כשאדם מכבד את אשתו, צריך לדעת, לפעמים גבר בבית מרגיש, "טוב, אשתי, נו, עוד אחת". זה לא כך. חוץ מזה שהיא החצי השני של הנשמה שלו, אבל כשאתה מכבד את אשתך אתה לא מכבד את הגוף הזה שנמצא כאן, אתה מכבד את הנשמה. האדם זו נשמה, הגוף זה רק בגד. והנשמה הזו שורשה בספירת מלכות. כיבדת אותה, נתת כבוד לעולמות,

עליונים אז ממילא יורד לך שפע של פרנסה. אבל אם אתה מעליב אותה, משפיל אותה, מבזה אותה, מדבר איתה לא יפה, אתה פוגע בשורש של הפרנסה שלך. וכך גם השבת. השבת גם היא, אדם שמכבד את השבת, חשוב להדגיש, לא רק שומר שבת, צריך גם לכבד את השבת. מי שלא שומר ודאי שהוא לא מכבד, אבל גם מי ששומר צריך לכבד את השבת. מה זה לכבד את השבת? לשמור זה ללמוד את ההלכות, לדעת מה ההלכות. אגב, יש לנו אפליקציה, מישהו מלוס אנג'לס ביקש רשות, עשה על השם שלי אפליקציה והכניס לאפליקציה הזאת המון הרצאות. ובין השאר יש שם 18 שיעורים של הלכות שבת מתוך ה"ילקוט יוסף", שם הסברנו את הדברים, 18 דיסקים, הכול נמצא שם חינמי לחלוטין, אדם בנסיעות

יכול ללמוד הלכות שבת. כשאדם לומד הלכות שבת ומכבד את השבת, מה זה מכבד? בשבת הוא לובש בגדים יפים כאילו הוא יוצא לאירוע. תראו, בתי כנסת, ערב שבת, אתה בא לבית כנסת, יש אנשים שבאים עם בגדים יפים, יש אנשים שבאים עם ג'ינס וטריקו. טוב, זה יפה שהוא בא. גם זה צריך להגיד לו יישר כוח, כל הכבוד לו שבא לבית כנסת, דבר נפלא. אבל זה אומר שהוא לא מבין מה זה כבוד השבת, בלי קשר לבית כנסת. לפני שבת תתארגן, תתקלח, תלבש בגדים יפים כאילו אתה יוצא לאירוע. גם אשתך, גם הילדים. כך צריך להתלבש בשבת. המקובלים מקפידים, אפילו גרביים, יש להם גרביים מיוחדים לשבת, כדי שהשבת תהיה מיוחדת בעיניהם. כשאדם שומר שבת ומכבד את השבת יש

לו ברכה בכסף. מה פירוש המילה ברכה? ובזה נסיים. מה פירוש המילה ברכה? מה השורש... בעברית תמיד אתה רוצה ללמוד מילה, תפרק אותה לשורש שלה. מה אותיות השורש של המילה ברכה? ב.ר.כ. מה המיוחד בשלוש האותיות האלה? כמה זה ב'? שתיים. ר'=200, כ'=20. שתיים, שתיים, שתיים. מה המיוחד בשלוש האותיות האלה? אלה האותיות היחידות שכל אחת כפולה מזו שלפניה, אין עוד אותיות כאלה. א' זה 1, ב'=2, אז ב' כפולה מ-א'. אבל ג' היא לא כפולה מ-ב', נכון? ד' לא כפולה מ-ג'. כך גם האות כ'. מה האות שלפני כ'? י'. י'=10, כ'=20, זה כפול, אבל ל' היא לא כפולה מ-כ'. אותו הדבר ר', ר' = 200, האות שלפני ק'. זה 100, זה 200, כפול. ב', ר', כ' -

כפילות. אדם שיש לו ברכה בכסף זה אומר כך, בתלוש משכורת שלו כתוב 7,000 שקל, הוא משתמש בכסף כאילו שהוא הרוויח 14,000 שקל. זה הפירוש יש לו ברכה בכסף. הכול כפול. כי כשאצל אחרים מתקלקל, אצלו לא התקלקל. כשהוא הולך לקנות משהו, אחרים קנו במחיר מלא, הוא מצא במבצע חצי מחיר, למה? זה מהתצוגה אבל זה חדש, רק אין לו ניילון, אבל חדש לחלוטין, חצי מחיר. אז במה שהוא מרוויח, גוזרים לו בשמיים כמה הוא ירוויח, אבל יש לו ברכה בכסף כי הוא שומר שבת. על ידי הבחירה שלו הוא מרוויח שיש לו ברכה כאילו הרוויח כפול. אדם שאין לו ברכה בכסף הוא הרוויח 7,000, אבל הוא משתמש בזה כאילו הוא הרוויח 3,500 ושאר הכסף הולך על שטויות, הוא

לא יודע אפילו איך זה ברח לו בין האצבעות. היינו בבוסטון בהרצאה, הגיע בחור, לפי הקוצים והכיפה למעלה כמו קרמבו כזה, אתם יודעים איך זה הולך, היה נראה שהוא לא רגיל ללכת עם כיפה. טוב, יפה שבא להרצאה. אחרי ההרצאה הוא ניגש, הוא אומר שהוא שבור ורצוץ, הוא עזב את הארץ לפני הרבה שנים, בחור צעיר, נמרץ, פעיל. הלך על דעת שהוא עושה שם הרבה כסף וחוזר לארץ כי היה לו חלום, הוא גדל במשפחה שלא היה הרבה כסף, היה לו חלום שהוא קונה בית עם בריכה. ובשביל זה הוא נסע לשם, עבד שם, מי שמכיר בעגלות, בימים, בלילות. רוב אלה שנוסעים לעגלות חוזרים כמו שיצאו, לא... כל הדמיונות, הכול חלומות. תראו, סתם בחורים מדמיינם, ילכו לשם

יהיו עשירים. יש בודדים שמצליחים. אבל הוא הצליח ומפועל הפך להיות מעביד, מה שנקרא, בכמה קניונים, הביא הרבה ישראלים מהארץ. כולם עבדו והוא יש לו את האחוזים שלו. והוא, בתור לא דתי, מפעיל את העגלות שלו גם בשבת. חלק מהעובדים שבאו לעבוד אצלו אמרו לו ש"אנחנו לא עובדים בשבת". והוא מנסה ללחוץ עליהם שחבל, שבת הרבה הכנסות. והוא לא הבין מה אומרים לו, אבל אמרו לו: "בכסף של שבת אין ברכה". אומר: "מה זה אין ברכה?" הוא צחק עליהם, "מה זה אין ברכה? "תראו את חשבון הבנק שלי, אני עובד בשבת כמה שנים, "חשבון הבנק הולך וטופח, מה זה אין ברכה? "הנה, יש כסף". לאחר שהוא הגיע לסכום שהספיק לו כבר לקנות דירה כמו שהוא חלם עם

בריכה ובדק באינטרנט באיזה מושב יש וכבר היה במשא ומתן, נשאר להגיע לארץ לחתום חוזה. כבר סיכם איזו דירה הוא לוקח. רק צריך לבוא לארץ כדי לחתום את החוזה, הכול סגור. כמה שבועות לפני שהוא בא לארץ כבר קנה כרטיס, הכין את הכול, התארגן כי הוא לא התכוון להישאר שם רק... לצערנו יש כאלה הולכים לא להתכוון להישאר ונתקעים שם, בפרט שמוצאים גויה ומתבוללים. כמה זה נורא. אסור לבחורים לצאת לחוץ לארץ, לא בחורים ולא בחורות. חוץ מהעניין ההלכתי שיש בזה. ארגן את הכול לחזור לארץ, סיפרו לו שיש מניה שלאחרונה כל שבוע מכפילה את עצמה. התנפלו על המניה הזו והמניה עולה ועולה. הוא עשה חשבון פשוט: אם בעבודה, אני לא יודע כמה שנים

הוא היה שם, נגיד שבע שנים, אם בעבודה של שבע שנים הוא הגיע לסכום כזה, תוך שבועיים עד שהוא חוזר לארץ הוא יכול להכפיל ולשלש, אז הוא גם קונה את דירת חלומותיו וגם יש לו עודף. את כל הכסף שהיה לו הוא השקיע שם. באותו שבוע המניה נפלה והכסף שלו נמחק. הוא אומר לי: "תגיד, עכשיו מה אני עושה? "אני פתאום קולט מה שאמרו לי, שכסף של שבת אין ברכה, הכול נמחק. "בדיוק עכשיו הייתה הנפילה". כי אחרי שמניה מתנפחת, פתאום מתנפלים, מושכים, הייתה קריסת מערכות שם. אדם שהוא חכם יודע מראש לשמור על עצמו, לחזק את עצמו בשמירת השבת, כך רואה שיש לו גם ברכה בכסף. וזה הסוד של השבע. עכשיו נבין את הפסוק שאומר שלמה: "תן חלק לשבעה וגם

לשמונה". אומרים חז"ל במדרש: "תן חלק לשבעה" זה יום השבת, "וגם לשמונה" זה ברית מילה. כי ביהדות יש קצת שמיניות, אין הרבה שמיניות, הרוב זה שבעה. אבל יש קצת שמיניות. איפה יש לנו שמיניות ביהדות? בחנוכה השמן דלק שמונה ימים מעל הטבע, ברית מילה ביום השמיני מעל הטבע, שמיני עצרת - מעל הטבע. שמיני עצרת אנשים מתייחסים לזה בזלזול, אבל צריך לדעת, שמיני עצרת זה כמו התקרה שסוגרת את כל החגים של השנה. פסח זה החג הראשון - שבעה ימים, אחר כך שבועות - יום אחד אחרי שבעה שבועות, ראש השנה, כיפור, סוכות, שמיני עצרת זה הפסגה לכן זה מעל הכול, חג שמיני עצרת. חנוכה, פורים זה תקנת חכמים. אבל החגים מהתורה, שמיני עצרת הוא

הסיום. והדבר הרביעי והאחרון שהוא שמונה ביהדות: שמונת החוטים של הציצית. שמונת החוטים של הציצית, בגמרא כתוב זה נותן שמירה על האדם על-טבעית, שמירה על-טבעית. אדם הולך עם ציצית מתחת בגדיו, יש עליו שמירה מעל הטבע, השמונה הזה של שמונת החוטים. ואם הוא נשוי ויש לו ילדים, כתוב שדרכו יש שמירה על הילדים שלו, הילדים חוצים את הכביש, בסכנה יש עליהם שמירה כי האבא הולך עם ציצית. אשתו, חלילה, בסכנה יש עליה שמירה כי הבעל הולך עם ציצית. לא הרבה יודעים, אפילו כאלה שהולכים בלי כיפה, אבל ציצית אפשר מתחת הבגדים ומרוויח מצווה כל רגע ורגע וגם עניין של השמירה העל-טבעית. לכן כשמדייקים בנוסח של שלמה המלך: "תן חלק לשבעה

וגם לשמונה", "וגם" זה אומר קצת, אבל העיקר זה שבעה כי הקו של היהדות הוא שילוב בין חומר לרוח, ויש רק את המעט הזה של השמונה שהוא מעבר. נסיים בברכה לכל הציבור שהשתתף איתנו כאן הערב, לכל הצופים בכל מקום שהם, שהשם ימלא משאלות לב כולם לטובה ולברכה, בבריאות איתנה, פרנסה טובה, חיים טובים, שהשם ישמור ויגן על עם ישראל וחיילי ישראל בכל מקום שהם, שנזכה לגאולה שלמה, אמן ואמן.