מסרים מחכמת שלמה - חלק 1 - הרב זמיר כהן (כתוביות)

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו מתחילים בע"ה סדרה חדשה של לימוד חוכמת שלמה המלך. אנחנו נפתח בע"ה בספר קהלת מתוך ניסיון להבין מעט מדברי חוכמתו של האדם שכתוב עליו בתנ"ך שלא היה ולא יהיה אדם חכם כמו האדם הזה. וזהו אדם שגם היה לו הכול, מלבד האיי-קיו, התובנות, היה לו הכול והוא יכול לתת עצות גם מתוך ניסיון החיים, גם מתוך החוכמה הגדולה שהקב"ה נתן לו. אז אנחנו כמובן קטנים מכדי להעמיק חקר בדבריו עד סופם, אבל ננסה על פי הדברים שנכתבו ופירשו מפרשי ספר קהלת, ספר משלי. ונפתח קודם כול בסקירה קצרה ובסיסית במה שנוגע לשלמה המלך. במלכים א', פרק ג' כתוב כך: שלמה המלך היה מאוד צעיר כשהתמנה למלכות. הגיע לגבעון, העלה

עולות לכבוד השם ושם הקב"ה בא אליו בחלום. הוא לא היה במדרגה כמו משה רבנו, ש"פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות", בא אליו בחלום ואמר לו: "שאל מה אתן לך". ממשיך ומפרט: אחר כך אתה המלכת אותי. ומה הבקשה שהוא מבקש? הוא אומר לו: אני הגעתי כעת לתפקיד מאוד מחייב, אני אמור לשפוט אנשים, אני לא רוצה לטעות. אז תן לי, לא רק שכל - לב שומע, שאני ארגיש באינטואיציות שלי, בתחושות שזה יתחבר לשכל, להבנה, שלא יהיו לי טעויות. "וגם להבין בין טוב לרע", כלומר גם כלפי עצמי לדעת מה נכון ומה לא נכון, גם כשאני שופט אנשים לדעת להכריע נכון. כלומר, לא ביקשת אריכות ימים, אדם שאלוקים אומר לו "שאל מה אתן לך", -"רוצה לחיות 900

שנה". לא ביקשת את זה. "ולא שאלת לך עושר" - יש אחרים שאריכות ימים לא מעניינת אותם, רוצים כסף, זו השאיפה המרכזית. בפרט מלך, כמה הוא זקוק לכסף. לא ביקשת את זה. "ולא שאלת נפש אויבך" - גם לא ביקשת לנצח בכל המלחמות, שזו גם שאיפה, אלוקים מבטיח למלך: אין מצב שאתה מפסיד במלחמה. מה יותר טוב מזה? "ושאלת לך הבין לשמוע משפט" - זה מה שביקשת - חוכמה, תבונה, "הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך "לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך "ואחריך לא יקום כמוך". כלומר, אם יבוא מישהו ויאמר שאיינשטיין או ניוטון היו הכי גאונים בהיסטוריה, התנ"ך אומר שזו טעות. אלוקים מעיד שלא היה ולא יהיה אדם באיי-קיו, בחוכמה של שלמה המלך. "וגם

אשר לא שאלת" - גם מה שלא ביקשת, "נתתי לך: גם עושר, גם כבוד "אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך". "ואם תלך בדרכיי לשמר חוקיי ומצוותיי "כאשר הלך דוד אביך והארכתי את ימיך". כלומר, אריכות ימים הוא מתנה, אם תלך בדרך התורה תקבל גם אריכות ימים. אבל מה שאמרתי לפני - תקבל בכל מקרה כי ביקשת חוכמה, ידעת לקלוע אל המטרה. חז"ל אומרים במדרש ששלמה המלך למה היה דומה באותה שעה? מלך גדול שגידל בביתו איזה בחור שמצא חן בעיניו והשקיע בו, נתן לו חדר בארמון, מפנק אותו, שלח אותו שילמד חוכמה ותארים. כשהבחור הזה הגיע לגיל 20, 25, יום אחד היה מצב רוח טוב למלך, אמר לו: תגיד לי מה אתה מבקש. מה שתבקש אני אתן לך. הבחור הזה

חשב לעצמו: אם אבקש ממנו כסף הוא ייתן לי, אבקש בגדים - הוא ייתן לי, ארמון - הוא ייתן לי. אבל אני לא יכול לבקש המון דברים, צריך לבקש דבר אחד. אמר לו: תן לי את בתך. קיבל את בתו, נתן לו גם כסף, גם ארמון, גם... הכול, כי הוא לקח את בת המלך. היה חכם לדעת מה לבקש. כך שלמה ביקש חוכמה, הקב"ה נתן לו הכול. אמר לו: אם זה מה שחשוב לך, מגיע לך הכול. ובאמת, בפסוק כתוב, ונקרא את לשון המדרש על הפסוק: "ויקץ שלמה והנה חלום". מה פירוש "ויקץ שלמה והנה חלום"? הוא חלם חלום, מה זה "והנה"? והנה, כאילו עכשיו הוא רואה. אומרים חז"ל: מייד כשהתעורר, הוא ראה שהחלום מתקיים. כלומר, הוא כבר הבין שיש בו חוכמה שלא הייתה לפני.

"אמר רבי יצחק: חלום עומד על כנו", כלומר הוא ראה את החלום שהתקיים. "ציפור מצייץ ויודע על מה מצייץ". כששלמה התעורר מהחלום, שומע ציפור מצייצת, לפני כן היה שומע ציוצים, נשמע לו מנגינה, עכשיו הוא מבין על מה היא מדברת, מה היא אומרת. הבין שפת בעלי חיים. "חמור נוער ויודע על מה נוער", שומע את החמור נוער, מבין מה הוא רוצה, מה מפריע לו. מייד "ויבוא ירושלים", הרי זה היה בגבעון, "ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ה' ויעל עולות ושלמים "ויעש משתה לכל עבדיו". "אמר רבי יצחק: מכאן שעושים סעודה לגומרה של תורה". יש הרבה כשעושים סיום מסכת, עושים סעודה, מארגנים סעודה, דבר מצווה. מכאן רואים אצל שלמה המלך, כשראה שקיבל חוכמה

עשה סעודה, עשה משתה, כך כל אדם שמסיים מסכת, קיבלת חוכמה - תארגן סעודה. "מייד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים הללו: "משלי ושיר השירים וקהלת". אלה שלושת הספרים שחיבר שלמה המלך. חז"ל אומרים שבתחילה חיבר את שיר השירים. הסדר של הדברים היה קודם כול שיר השירים, אחר כך משלי ובסוף קהלת. על שלמה המלך כותב הרמב"ן בהקדמת ביאורו לתורה ששלמה בחוכמתו, כשהיה קורא את הפסוקים של התורה, הוא היה רואה מה שאנחנו לא רואים. כשאנחנו קוראים פסוקים בתורה, רואים את רובד הפשט. מנסים להעמיק, רואים את מדרשי חז"ל, רואים פירושי חז"ל, מגלים רבדים חדשים, פנימיים. יש פרד"ס בתורה: פשט, רמז, דרש וסוד. שלמה היה קורא את

הפסוקים אבל עם האיי-קיו, עם החוכמה שהוא קיבל, פתאום היה רואה משהו אחר. זה כמו שנתאר לעצמנו, נניח שהאורות כעת יכבו אז אנחנו רואים איזה צללים, רואים דמויות בחושך. אבל ברגע שייתנו לאחד מאיתנו משקפיים לראיית לילה, כולם מסתכלים, אבל הוא רואה דברים אחרים. הוא פתאום רואה פרטים קטנים, רואה איך אנשים נראים, מה צבע הבגדים כי יש לו משקפיים אחרות. כך כולנו מסתכלים בפסוקים של התורה, רואים כמו צללים של מילים. אבל שלמה ראה את הרבדים הפנימיים, בגלל החוכמה שהוא קיבל ראה את הרבדים הפנימיים, וכך ידע את כל סודות הבריאה. למשל, כותב הרמב"ן, בהמשך שלמה המלך כאן בקהלת מעיד על עצמו שבירושלים הוא נטע כל עץ פרי. כלומר,

כל עץ פרי שיש בעולם הוא נטע בירושלים. יש עצים שהאקלים של ירושלים לא מתאים להם, אז איך הוא נטע בירושלים? זה יתייבש. מתאים לארצות טרופיות, למקומות רחוקים. אומנם זה שהוא הכיר את אמריקה... יש שחושבים שקולומבוס גילה את אמריקה, כבר כתוב ששלמה היה שולח אוניות למסע של שלוש שנים לארץ אופיר, ויש חוקרים שמוכיחים שארץ אופיר ששלמה היה שולח אוניות במסע של שלוש שנים זו אמריקה. היו מביאים משם, כמו שכתוב בפסוקים, את האוצרות שיש. הוא הכיר את המקומות האלה אז יכול היה להביא נטיעות. אבל איך הוא נטע בירושלים את כל אלה? אומר הרמב"ן שירושלים היא הלב של כל כדור הארץ. יש רבדים, אפילו בטבע הגשמי, לא רק בממד הרוחני,

שירושלים היא הלב של כל כדור הארץ. ויש עורקים של אדמה, כמו שיש עורקים שיוצאים מהלב ומגיעים לכל פינה בגוף. פעימה של לב, הלב מזרים דם בצנרת של 300,000 קילומטר, שזה מספר לא נתפס של צנרת שיש לנו בגוף, כולל הנימים הכי דקים שיש. כלומר, אם ניצור צינור מכל כלי הדם שיש בגוף, אפשר להקיף את כדור הארץ פעמיים וחצי. בגוף של כל אחד מאיתנו. זה אחד מפלאי הבריאה. אז כמו שיש עורקים שיוצאים מהלב לכל פינה בגוף, כך יש עורקים שיוצאים מירושלים לכל המקומות ברחבי כדור הארץ. יבשות, מתחת האוקיינוסים, עורקים של אדמה שמגיעים לכל מקום. ושלמה, שהיה מכיר את העורקים האלה, כששלמה היה הולך בירושלים היה אומר: העורק הזה מגיע

לברזיל. תביאו עצים שהבאנו מברזיל, אנחנו צריכים לנטוע אותם כאן. נוטעים אותם שם, הם מקבלים את האקלים של ברזיל והם צומחים בצורה טובה ואיכותית. כך כל עץ פרי. מישהו מאיתנו היום מגיע לירושלים, יודע איפה העורקים שמגיעים לכל העולם? מי רואה את זה? שלמה בחוכמתו ידע את הדברים האלה, קרא בפסוקים של התורה, הבין רבדים של עומק. הרי התורה היא התוכנית האדריכלית של כל הבריאה. היום עם מחשבים מוצאים דילוגי אותיות, מילים, משמעויות, גילויים מדעיים. אחרי שמוצאים אותם מכניסים למחשב, רואים את השם של המגלה, את התגלית עצמה. לפני שמגלים לא יודעים איזו מילה להכניס ומה לחפש, אבל לאחר שמגלים, מזינים, רואים שזה כבר היה מופיע

שם בתורה באותה פרשה שקשורה לאותו עניין. המון ממצאים מפליאים. כל ספר שיש בו הרבה אותיות, אם תכניס אותו למחשב, הוא יפלוט לך מילים שונות, ימצא אותן בדילוגי אותיות. אבל יש מבחנים מבחינה הסתברותית, סטטיסטית, ממתי זה נחשב מדעי. פרופ' אליהו ריפס מהמחלקה למתמטיקה באוניברסיטה העברית הוא הרחיב הרבה בעניין הזה, מהם הכללים, מהם התנאים כדי שהדבר ייחשב מדעי. והוא אומר שרק התנ"ך הוא המסמך היחיד שאין ספק שהוא על-אנושי כתוצאה מהתגליות האלה שמגלים באמצעות המחשב היום בתנ"ך באותה פרשה המון ממצאים. באתר הידברות יש לנו הרצאה שנקראת "הצופן התנכי", שם הרחבנו בזה. שלמה לא היה צריך מחשבים, בגאונות שלו היה יודע להוציא

מכל התורה את כל הסודות, את כל הפרטים של כל הבריאה כולה. יש ספר רפואות שחזקיהו המלך גנז, ספר רפואות שכתב שלמה המלך. ולמה חזקיהו המלך גנז אותו? חזקיהו היה מצאצאיו של שלמה, הוא היה מלך צדיק. הוא ראה שאנשים כבר לא מתפללים. אדם חולה, פותח את ספר הרפואות שהשאיר שלמה המלך, רואה: תיקח את הקוצים האלה, תכתוש אותם יחד עם בננה, תערבב עם יין, תשתה - אתה בריא. היו עושים את זה - מבריאים. תרופות פלאיות ששלמה המלך כתב בספר הרפואות. אנשים הפסיקו להתפלל, התנתקו מאלוקים. בא חזקיהו המלך, גנז את ספר הרפואות. אף על פי שמצד אחד יש אנשים חולים, אבל הוא אמר: יותר חשוב שיהיו מחוברים ברוחניות שלהם לאלוקים מאשר יתרפאו

בקלות וישכחו את המטרה של החולי שבא לעורר את האדם להידבק בבורא עולם, שלא ישכח. אבל מכאן ראינו ששלמה המלך היה בקי בכל התרופות עד כדי שהיו צריכים לגנוז את ספר הרפואות. היה הולך לטייל בשדה קוצים. אנחנו הולכים, רואים קוצים, רואים פרחים, רואים צמחים שונים. שלמה המלך היה הולך, היה מרגיש שהוא צועד בבית מרקחת. הצמח הזה בריא למחלה הזו, זה עושה כך וכך, כל התרופות, כל החוכמות שהיו לשלמה המלך. עד כאן במה שנוגע לפרטים היסודיים של שלמה המלך. לפני שניגש לקרוא את כתביו, לדעת במי מדובר, חשוב אולי לציין עוד נקודה שאומנם היא מובנת מאליה אבל יש שלא שמים לב אליה, שלמה המלך היה ענק בתורה ובעל רוח הקודש. לא כמו שיש

כאלה טיפשים, מסתכלים על שלמה המלך כאיזה קל דעת שרק היו לו תאוות בראש וחיפש נשים. גם מה שהוא לקח הרבה נשים, האר"י הקדוש מסביר מה היה הסוד בדבר הזה. שלמה היה נעלה מכל השיקולים של תאוות וגשמיות ברמה שלנו. אם היה נמצא ברמה רדודה של תאוות וגשמיות, הקב"ה לא היה מתגלה אליו. הוא לא היה זוכה לרוח הקודש. לא היה יכול לחבר את שיר השירים ברוח הקודש. כל הכתבים שלו חיבר אותם ברוח הקודש. אדם ששקוע בתאוות של נשים, יהיה לו רוח הקודש? הוא היה עומד בראש הסנהדרין. נטילת ידיים, שעד היום נוטלים לפני שאוכלים לחם, זו תקנה של שלמה המלך. וזו תקנה מדרבנן שמברכים עליה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים". שלמה

ובית דינו תיקנו את נטילת ידיים לסעודה, מתייחסים אליו כאל יותר מהתנאים, שהיו גדולי עולם, יותר מרבי שמעון בר יוחאי, יותר מכל הקדושים שהיו באותה תקופה. האר"י הקדוש מסביר שמה ששלמה המלך לקח נשים מכל מדינה ומדינה, היה לוקח את הנסיכה המצרית, לוקח את הנסיכה מצידון, כל מלכי עולם רצו להתחתן איתו. אבל היה יושב איתן, עם הנסיכות האלה, מלמד אותן שיש בורא לעולם והתורה אמת. היום אפילו בסמינר שלושה ימים אנשים באים בלי לדעת כלום, פתאום משתנים לגמרי, רואים שחור על גבי לבן שיש בורא לעולם ותורה מן השמיים ויש הישארות הנפש. אנשים משתנים בשלושה ימים של סמינר. המרצים של היום הם לא שלמה המלך שידע להסביר כל דבר בעומק.

מלכת שבא באה ממרחקים לשמוע אותו, הוא גייר אותה. במדרש כתוב ששלמה המלך גייר אותה ואחר כך נשא אותה לאישה ונולדה לו בת ממנה. אחר כך בסוף נבוכדנאצר גם היה מצאצאי הבת הזו ששרף את בית המקדש. אבל כשהיה לוקח נסיכות מהעולם היה מגייר אותן, ואחרי שהיה מגייר אותן היה מתחתן איתן. מה המטרה? לא גשמיות, "הרווחתי עוד אישה". הוא אמר: הרי כל העולם צריך להגיע להכרה במלכות השם. ברגע שאני מתחתן עם משפחות המלוכה בכל העולם, כשאני משכנע אותן להתגייר מה אני מרוויח בזה? שאני מזרז את הזמן שכל העולם יכיר במלכות השם. כל העולם. אז נכון, לא כולם צריכים להתגייר, אבל ברגע שהנסיכה היא גיורת ונשואה למלך היהודי, זה משפיע על כל

העם. הנה, רואים עכשיו, טראמפ, בתו התגיירה, כמה זה משפיע על ההתייחסות ליהדות בכל ארצות הברית, בכל העולם. זו הייתה המטרה של שלמה המלך. לא כמו כאלה דנים אותו לכף חובה בטיפשות שלהם כי שופטים אותו לפי המוח המעוות שלהם, שלקחת נסיכה זה יופי, זה תאוות, זה יצרים. שלמה בגדולתו כל השיקולים שלו היו שיקולים של רוחניות, של עבודת השם, של קדושה. בכל זאת הייתה עליו ביקורת בתנ"ך. בתורה כתוב "ולא ירבה לו נשים", והוא הרבה נשים, אז יש עליו ביקורת. רק איך הוא הרבה נשים? הוא אמר: ההוראה הזאת "לא ירבה לו נשים", כתוב בתורה שלא יסורו את לבבו. אם ייקח הרבה נשים, יסירו את לבבו של מלך ישראל. אסור לו לשאת הרבה נשים. אבל

אני עם החוכמה שאלוקים נתן לי זכיתי לגילוי אלוקי, בורא עולם נתן לי חוכמה שאין לאף אחד, אין מצב שמישהי תסיר את לבבי. עליי התורה לא דיברה. לכן לקח נשים וכל כוונתו הייתה לשם שמיים. בכל זאת הייתה עליו ביקורת: זה לא בסדר, כתוב שלא ירבה לו נשים, אין מי שיוצא וחורג מהכללים של התורה. אתה לא יכול להגיד "עליי התורה לא דיברה", כל אחד יגיד אחר כך "עליי התורה לא דיברה". אז יש עליו ביקורת על כך. כל אדם עדיין יש לו איזה דבר לתקן. אבל סך הכול צריך להיות מודעים לגדולתו ומעלתו של שלמה המלך כשבאים ללמוד את דברי חוכמתו. כעת נעבור לספר קהלת, פרק א', פסוק א': מדוע הוא נקרא בשם קהלת? למה לא כתוב דברי שלמה בן דוד?

קהלת זה אחד הכינויים שהיה למלך הדגול הזה, שהיו נקהלים מכל העולם ובאים לשמוע את חוכמתו, גם מעם ישראל, גם מאומות העולם. כמו שכתוב בפסוקים, קודם קראנו במלכים פרק ג', נקרא כעת במלכים פרק ה', גם מלכים א': ביטויים מאוד נדירים, מישהו יכול לספור את החול על שפת הים? כך היה לו רוחב לב. קדם זה המזרח, במזרח הרחוק יש הרבה חוכמות. החוכמה של שלמה הייתה יותר מכל החוכמות. כלומר, כל האנרגיות וכל השיטות, מה שידעו שם - הכול הוא ידע. דרך אגב, טוב לדעת, האברבנאל שחי לפני 500 שנה, יש לו פירוש על התנ"ך, היה ממגורשי ספרד. היה שר האוצר בממשלת ספרד בזמן הגירוש וכשמלך ספרד גירש את היהודים, הוא יצא. אמר לו: תישאר אתה

איתי. אמר לו: או שאתה משאיר את כולם או שאני יוצא עם כולם. ויצא לגלות עם כולם, ויתר על המשרה. וחיבר פירוש על התנ"ך, זה היה דון יצחק אברבנאל. הוא כותב בהקדמה לפירושו לתורה שיש בהודו, עד היום, יש מעמדות שונים קאסטות כאלה, מעמדות, ויש כאלה שנקראים ברהמינים, שהם הגזע העליון שאסור להם להתחתן עם בני המעמדות הנחותים, כשהם מתים לא שורפים אותם. כל ההודים, כשמתים שורפים את הגופות, אותם אסור לשרוף, הם מעמד קדוש. זורקים אותם בנהר הגנגס, נחשב שם נהר קדוש, קושרים להם משקולת לרגל ומשליכים אותם לתוך הנהר. אסור לשרוף אותם. הם גזע עליון. כששואלים את ההודים: מה ההבדל? הוא אדם ואתה אדם. למה אסור לך להתחתן איתו?

למה אתה...? הם לא יודעים להסביר, אומרים: אלה אנשים קדושים. הם לא יודעים מה השושלת. כותב האברבנאל: בתורה כתוב שלאברהם אבינו היה בן משרה ובן מהגר, יצחק וישמעאל. "ויוסף אברהם וייקח אישה ושמה קטורה ותלד לו את מדן ואת מדין את ישבק..." לא הרבה שמים לב שלאברהם אבינו אחר כך נולדו עוד ילדים. אברהם אבינו נתן ליצחק את כל מה שיש לו, הוא יורש העצר, הוא הממשיך שלו. ולבנים האחרים נתן מתנות, "וישלחם ארצה קדם". שלח אותם. מה זה קדם? "קדמה" זה מזרחה, "ופרצת ימה", "ימה" הכיוון של הים זה מערב, "קדמה" זה הצד השני - מזרח. "צפונה ונגבה", נגב זה דרום. שלח אותם ארצה קדם - שלח אותם למזרח. אילו מתנות הוא נתן להם? חז"ל

אומרים שהוא לימד אותם סוגים שונים של אנרגיות שיש בבריאה אבל לא קשורים לתורה. יש השפעות שונות שהוא לימד אותם, דברים שהם על-טבעיים אבל לא קשורים לתורה. את יצחק הוא לימד את כל ספר יצירה, סוד האותיות שבהם נברא העולם, את זה הוא לימד את יצחק. אבל עליהם הוא לא סמך, יגלה להם את הסודות של האותיות? אדם שבקי בסוד האותיות יכול ליצור בני אדם. בתקופת התלמוד כתוב שרבי אבהו, שהיה בקי בספר יצירה, כל יום שישי... כל השבוע הוא עוסק בתורה, מגיע שבת צריך לאכול בשר, מה יעשה? היה יוצר עגל על פי ספר יצירה. עושה בובת אדמה, ועל פי סוד האותיות מפיח בו רוח חיים, הופך אותו לעגל, שוחט אותו, מכין בשר לכבוד שבת. זה לפני

1,600 שנה היה, לא אלפי שנים. היו בקיאים בספר יצירה. "רבא ברא גברא", אומרת הגמרא. רבא יצר אדם שיכול היה לתפקד, רק לא יכול היה לדבר. את הסודות האלה אברהם לא רצה ללמד את הבנים האחרים כי הוא לא סמך עליהם. על יצחק הוא סמך, גילה לו את הסודות. לאחרים נתן מתנות: אנרגיות, דברים שלא קשורים לקדושה גם מי שבטומאה יכול להשתמש בזה כי לא ידע מה יצא מהם, שלח אותם לקדם. אומר האברבנאל: הגזע העליון בהודו שעל פי... גם הסינים טוענים שבעבר כל החוכמה שיש להם, באו ענקים ממרחקים ולימדו אותם. טוען האברבנאל שהענקים הם לא ענקים פיזית, הם ענקים ברוח, שאלה היו הבנים של אברהם, וזו הסיבה שהם נקראים ברהמינים. מה זה ברהמינים?

אברהמנים, שהם מצאצאי אברהם שהגיעו לשם והם לא התערבבו עם ההודים הפשוטים, שמרו על המעמד שלהם והם נחשבו שם לקדושים, הם וזרעם אחריהם. זה דבר מעניין. על כל פנים, כאן כתוב על שלמה: "ותרב חוכמת שלמה מחוכמת כל בני קדם" - כל החוכמות שיש שם - שלמה היה יותר מהם, "ומכל חוכמת מצרים". מצרים גם הייתה אז ארץ תרבות, שהיו להם חוכמות שעד היום החוקרים מנסים להבין איך הם הגיעו לתובנות כאלה שם במצרים, במה שנוגע לפירמידות ולחניטה של הגופות שלהם שמשמרים אותן. היו להם חוכמות, וחוכמת שלמה הייתה מעל כולם. כולם באו לשמוע את הדברים של שלמה, לכן נקרא בשם קהלת שכולם נקהלים ובאים לשמוע את דברי החוכמה של האדם הזה. "דברי קהלת

בן דוד מלך בירושלים", כל מילה מדויקת. למה הוא צריך לומר שהוא בן דוד? למה להזכיר מלך בירושלים? היה צריך לומר שהוא מלך המון מדינות. הרי שלמה המלך מלך מתפסח ועד גבול מצרים ליד עזה, עד גבול מצרים, המון שטחים היו לו, למה הזכיר רק את ירושלים? מלך בירושלים. אומרים חז"ל: שלמה המלך רצה שמי שקורא יתייחס ברצינות לכל העצות שהוא יגיד לו בהמשך. אם הוא לא מכיר מי זה שלמה, אז הוא קורא, אז מישהו אמר משהו, אני צריך להתייחס לדבריו? לכן הוא אמר: תדע לך שמי שכתב את הדברים האלה זה היה אדם שכולם באו לשמוע את חוכמתו אז כדאי גם לך. והקהלת הזה, לא רק שהוא היה חכם, אלא הוא הבן של דוד. מי שגדל בבית של דוד המלך, אפילו אם

הוא לא היה עם איי-קיו גבוה, היה חייב להיות מלומד וחכם כי הוא רואה את ההנהגה. דוד המלך, שחיבר את כל התהילים, רואה התנהגות של מלך, רואה את הוותרנות של המלך, כמה דוד המלך הבליג כנגד כל אויביו, כל שונאיו, כמה קמו עליו. ודוד המלך אומר: "רבים קמים עליי, אומרים לנפשי אין ישועתו לו באלוהים סלה "ואתה ה' מגן בעדי, כבודי...", כל הדברים של דוד המלך, ההתנהלות שלו, הוויתור. שאול רוצה להרוג אותו, וכשבא מישהו וסיפר לו שהוא הרג את שאול, דוד המלך נזף בו: איך שלחת ידך במשיח השם? מה זה משיח השם? הוא רצה להרוג אותך. אם היה נשאר חי, לא היית אתה חי, אז תגיד תודה שהרגתי אותו. הוא נוזף בו: איך שלחת ידך במשיח השם? זה

אדם שנמשח בשמן המשחה. גדולה של דוד המלך, ושלמה ראה דוגמה אישית. "דברי קהלת בן דוד", כלומר אדם חכם בן חכם. "מלך בירושלים", הוא לא בא להגיד על אילו שטחים הוא מלך כי הוא לא בא עכשיו לדבר על גדולתו המדינית של שלמה, על השלטון שלו, בא להגיד שהאדם הזה מלך בעיר של חוכמה. ירושלים הייתה עיר של חוכמה. חז"ל במדרש איכה מספרים על חוכמתם של ילדי ירושלים. אפילו הילדים הפשוטים בירושלים היו פקחים ביותר. לכן הוא אומר: תדע שהדברים שאתה הולך לשמוע עכשיו הם דברים של אדם חכם בן חכם שמלך בעיר של חוכמה. אז אם כך, שווה לשמוע אותו. טוב, אז כולנו ציפייה לשמוע מה המשפט הראשון שיש לשלמה המלך לומר לנו. אדם חכם, כולנו מצפים

לעצה להתעשר, למשהו שיתרום לנו בחיים. אבל בפסוק הראשון יורה טיל, פצצה: זה מה שיש לו לומר בפסוק הראשון. הוא אומר: תדע לך, הבל הבלים, הכול שטויות. מה זה הבל? יש הבל פה, האדים שיוצאים מהפה, משהו נשאר מזה? הכול מתפוגג. וכמה הבלים, הוא אומר כאן, אומרים חז"ל, תשים לב, הוא מדבר על שבעה הבלים. "הבל הבלים", הראשון זה אחד, "הבלים" זה ריבוי של שניים אז זה כבר שלוש, "אמר קהלת הבל הבלים" - עוד שלוש, "הכול הבל". על שבעה הבלים הוא מדבר. מהם ההבלים האלה? כל מה שנוצר בשבעת ימי בראשית, כך אומרים חז"ל, כל מה שאתה רואה בעולם הזה, חומריות, הנאות - הכול הבל, הכול שטויות. והוא אומר לך: אני אומר לך את זה כאדם חכם.

אתה אומר לו: רגע, על מה אתה מדבר? יש פה הנאות, יש פה דברים נחמדים. הוא אומר: בוא אני אוכיח לך. פסוק ג': הוא אומר: בוא תבדוק, מה נשאר לך מכל העמל שעמלת מתחת השמש? למה הוא אומר "מתחת השמש"? ביטוי נדיר. יש מעל השמש? התשובה היא, אומר שלמה המלך: לגשמיות אני קורא "מתחת השמש". יש מעל השמש, רוחניות זה מעל השמש, זה חיי העולם הבא, חיי נצח. אז על זה אני לא אומר הבל הבלים, זה ודאי דבר שהוא לא הבל. אבל בגשמיות, מה שמתחת השמש, בוא תבדוק "מה יתרון לאדם בכל עמלו "שיעמול תחת השמש", תראה מה יצא לך מזה בסוף. טרחת, התאמצת, עמלת ימים, לילות, הגעת להישגים, מה בסוף? מה תאמר? "יש לי דירה"? "יש לי כסף"? הוא אומר: אני

אוכיח לך מארבע זוויות, יש פה עכשיו ארבע דוגמאות שהוא נותן שכל זווית מראה לך שבעולם הגשמי אתה עושה מסלול וחוזר לאותה נקודה. הוא אומר: תשים לב, בני אדם - דור הולך ודור בא. קח את הכדור הארץ, לפני 150 שנה, היו פה בני אדם בכדור הארץ? היו בני אדם. כמה היו? המון. מיליארדים. אותם אנשים, אותם מיליארדים שהיו בכדור הארץ לפני 150 שנה, מה הם רצו? רצו מה שאנשים רוצים היום, רצו כסף, רצו הנאות, רצו טיולים, רצו... מה שאנשים רוצים גם אז רצו. אומר שלמה: תבדוק היום בכל כדור הארץ, נשאר כאן מישהו מאז? אחד? תבדוק בכל המקומות, כל המיליארדים האלה, יש אחד שנשאר מלפני 150 שנה? אף אחד לא נשאר, "דור הולך ודור בא, והארץ

לעולם עומדת", הם בנו בתים - בא אחר, משתמש, זה הלך... אז הוא אומר: תבדוק במה אתה משקיע את הזמן שלך. אתה משקיע בדבר שיישאר לך לנצח או שגם אתה יום אחד תעזוב. התאמצת כל החיים לבנות איזה מגדל פאר, ובסוף אחרים באו ונהנו מכל מה שעשית ולך לא נשאר כלום. דוגמה שנייה, הוא אומר: דוגמה ראשונה הוא דיבר על אדם ואדמה. דוגמה שנייה, חושך, לילה, אתה רואה שהשמש מאירה, אתה מתחיל לקבל תקווה. הוא אומר: הנה, היום מתחיל להאיר. השמש הזאת מאירה כל הזמן? בשלב מסוים גם היא שוקעת, נעלמה. אז כל התקווה שפיתחת, שעכשיו יהיה כאן אור תמידי, אור קבוע, השמש עולה וגם יורדת. הוא לא נכנס כעת לשאלה מי מסתובב סביב מי, כדור הארץ או

השמש, העיקרון - אתה רואה שמש זורחת מכאן, שוקעת שם. דוגמה שלישית: הוא אומר: גם הרוחות שנושבות בעולם, אתה רואה אותו בא מדרום, מגיע לצפון ושוב, הוא לא נשאר שם, עובר... כלומר יש מחזוריות. כל הבריאה בנויה על מחזוריות, שהרוח שהייתה כאן עוברת לשם, אחר כך היא הולכת לשם, חוזרת לאותה נקודה ועוד פעם באה. תכף נרחיב יותר בעומק למה הוא תפס את הדוגמאות האלה. והדוגמה הרביעית והאחרונה: הוא אומר: תראה, גם המים. דיבר על אדם ואדמה, זו הדוגמה הראשונה. שמש - הדוגמה השנייה, עולה, תקווה, נעלמת, הרוח באה, חוזרת שוב לאותה נקודה, והמים - כל הנחלים זורמים אל הים, אבל הים לא מתמלא. הים היה צריך, לכאורה, אם כל הזמן יש

זרימה של מים היה צריך לעלות על גדותיו, להציף את כל העולם. אתה רואה שזה לא קורה, למה? כי יש מחזוריות. אותם מים שהגיעו לים, מתאדים, עולים, שוב יורדים, הופכים לנחלים, מגיעים עוד פעם לים, עולים, יורדים, חוזרים. במילים אחרות, אומר שלמה המלך: תדע לך, העולם בנוי על מחזוריות ואם תשקיע בגשמיות, אתה תתאמץ, תתאמץ, תגיע למטרה, פתאום תראה שחזרת לאותה נקודת ההתחלה, לא יצא לך מזה כלום. ארבעת הדברים האלה, מי ששם לב, הם בעצם כנגד ארבעה יסודות. כשבוחנים את ארבע הדוגמאות האלה, יש את ארבעת היסודות: אש, רוח, מים ועפר. נכון? אלה ארבעת היסודות של כל הבריאה. איפה רואים כאן דוגמה של אש? השמש. רוח, דיבר על הרוח, מים -

"כל הנחלים זורמים אל הים", ועפר זה אדם ואדמה, "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". זה מכוון גם כנגד הארבעה של דומם, צומח, חי ומדבר, שהם כנגד ארבעת היסודות, כמו שכותב האר"י ז"ל. לא לחינם תפס את ארבע הדוגמאות האלה. מי שיעמיק עוד יותר יגלה שיש פה עוד רמז שהוא הסתיר בדבריו, שלמה המלך. הוא דיבר גם על זוויות, מכל זווית שתגיע תראה שזה אותו דבר. "דור הולך ודור בא", מה זה דור הולך? הנשמות מהעולם הזה עולות למעלה. אז החלק הראשון, "דור הולך", זה מלמטה למעלה. השמש זורחת ממזרח, שוקעת במערב, אז זו כבר זווית של ממזרח למערב. הרוח - נקרא את הפסוק: "הולך אל דרום וסובב אל צפון". בשמש הוא דיבר ממזרח למערב, ברוח

- דרום וצפון, "כל הנחלים זורמים אל הים" - זה מלמעלה למטה. אז יש לך נשמות מלמטה למעלה, שמש ממזרח למערב, רוח מדרום לצפון ונחלים שהם יורדים מלמעלה למטה. גם בזה הוא רמז, גם אם תסתכל על הדברים מהצד החומרי שלהם: אש, רוח, מים, עפר, זוויות שונות, תגיד: אני חושב על דבר שאחרים לא חשבו. הוא אומר: תדע לך, אני כבר בדקתי את הכול, בגשמיות, אם תשקיע את החיים שלך רק בחומריות, "הבל הבלים הכל הבל", בסוף אתה תתאכזב. "מה יתרון לאדם בכל עמלו". ממשיך פסוק ח': אומר רש"י: "מוסב על מה יתרון "אם מחליף הוא עסק התורה לדבר בדברים בטלים "הרי הם יגעים ולא יוכל להשיג את כולם". כלומר, אם האדם משקיע את עצמו בדיבורים על גשמיות,

על חומריות, הוא פתאום ירגיש שהוא מותש, מעייף אותו כבר לדבר שטויות. מה יוצא מזה? ובאמת, שמעתי מהרבה צעירים שמתחזקים, אני חושב שגם חלק נמצאים כאן בקהל, שכשדיברו בשיחות אישיות סיפרו על עצמם, הוא אומר: פעם הייתי יושב עם חברים, היינו מדברים על כל מיני נושאים. היום אני יושב, אני מרגיש הכל רדוד, אין לי טעם לדבר. מדברים דברי תורה, אני מרגיש חיות. אבל כשמדברים על מה שפעם היינו מדברים, נשמע לי כזה רדוד, כזה בזבוז זמן. והוא לא יודע מה לעשות, הוא לא רוצה לפגוע בהם, מצד אחד, כי תמיד הוא היה איתם, אבל מצד שני הוא מרגיש "אני לא יכול לשבת כאן". מדברים דברי תורה, הוא מרגיש חיות. אומר שלמה המלך: אם תתבונן

באמת, אתה תגלה את זה, "כל הדברים יגעים" - כל הדיבורים בתחומים שלא קשורים לרוחניות הם יגעים. יש עניינים טכניים שאדם צריך אותם לחיים. אי אפשר לומר: אני מדבר עם אשתי רק דברי תורה. אדם חי בבית, יש עניינים, יש קניות, יש סידורים, יש לטפל בילדים, אבל זה חלק מעבודת השם. כשאדם מתעסק בגשמיות של הבית זו עבודה רוחנית. אישה מחליפה חיתול לילד, זו עבודה רוחנית. היא לא צריכה להרגיש "אני בזויה, עם מה אני מתעסקת". את עכשיו מגדלת, בעזרת השם, את גדול הדור הבא, אדם שיהיה צדיק, שיהיה תלמיד חכם, שיעשה חסדים, שיעשה דברים טובים בעתיד. אז את מתעסקת ברוחניות, לא בגשמיות. כשהבעל אומר לאישה "תנוחי, אני לוקח את הילדים לגן

הציבורי "לשמור עליהם שם כדי שתהיה לך שעה של מנוחה", הוא הולך שם, הוא מרגיש: "מה אני עושה עכשיו? "אני משחק עם ילדים בחול". אתה מתעסק ברוחניות. עשית חסד עם אשתך שתנוח, יש לך הזדמנות להיות עם הילדים, לתת להם חום ואהבה, במקום שהאישה תקרוס או שהיא תלך לנוח והילדים בבית ירגישו מופקרים לנפשם. פה אתה דואג להם. לקחת ילדים לשחק איתם? צריך לדעת, הילדים האלה מצד האמת, בלי ההורים, חס ושלום, הם חסרי ישע. מי יטפל בהם? אז כשההורים מטפלים, מקיימים מצוות חסד עם עוללים רכים שהם חסרי ישע. זו מצווה גדולה. רק אנחנו מרגישים דחף טבעי - "אלה הילדים שלי". אבל על פי האמת, אתה עושה חסד, אתה מקיים מצווה. אז עניינים

גשמיים שנצרכים לתפקוד של האדם הם חלק מעבודת השם. כותב הרמב"ם: אדם שישן והמטרה שלו שיהיה לו כוח לעבודת השם, אוכל ושותה והמטרה שלו שיהיה כוח לעבודת השם, מתעמל והמטרה שלו שיהיה לו כוח לעבודת השם - כשמגיע לעולם האמת מקבל שכר על השינה, על האכילה ועל השתייה ועל ההתעמלות שלו. בעולם הבא מקבל שכר כי זו עבודת השם. הוא מרגיש שאם הוא לא יאכל טוב, ישתה טוב, לא ינוח - יהיה מותש. בלי קצת להתעמל, להתרענן הוא יהיה מותש. אם המטרה שלו להסתכל בראי אחרי ההתעמלות ולראות מרובעים ומשולשים אז על זה לא יקבל שכר. להיות מרובע או משולש זה לא עבודת השם. אבל אם המטרה שלו בהתעמלות הזאת במידה, בסבירות, להיות בריא ורענן

לעבודת השם, מקבל על זה שכר. המחשבה יכולה לשדרג את המעשה של האדם מקצה לקצה. שניים אוכלים סעודת שבת, זה חושב על האוכל הטעים שאשתו בישלה או שאימו בישלה ואומר לעצמו: חבל שלא כל יום שבת, היינו כל ערב אוכלים ארוחה כזאת במקום חביתה. והאחר אוכל את אותה סעודה ואומר לעצמו: אני אוכל לכבוד שבת קודש. אני רוצה להראות שהשבת יקרה בעיניי, שהשבת חשובה לי, אז אני מייקר אותה על ידי אוכל טעים. הוא לא חושב על הנאת כרסו, אלא חושב על כבוד השבת. יבואו שניהם לעולם הבא, שניהם יקבלו שכר כי קיימו מצוות עונג שבת. אבל זה יקבל פי 1,000 מזה. למה? כי הוא חשב: את זה אני עושה לשם שמיים. את זה אני עושה לכבוד השם. המחשבה לבד

יכולה לשדרג את הכול. ממשיך שלמה המלך: בעולם הזה, כמה שתראה, בסוף הכול ישעמם. "מה שהיה הוא שיהיה". אומר שלמה: יש לך דחף, תגיד: לא, אני אגלה דברים חדשים, אני אמציא דברים שאף אחד לא חשב עליהם. נכון שהחכם הזה צדק במה שהיה עד היום, אבל אני עכשיו הולך לגלות דברים שאף אחד לא גילה. אני עם פריצת דרך. מרגיע אותו שלמה המלך, אומר לו: תדע, שוב הוא מדגיש "תחת השמש". בגשמיות אתה לא יכול לחדש כלום. מה שאתה חושב שאתה תגלה עכשיו את אמריקה ותפרוץ דרכים ותגלה, תדע שזה לא חדש, "אין כל חדש תחת השמש". "יש דבר שיאמר ראה זה חדש "הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו". אומר שלמה: לפעמים יבוא אדם ויגיד "הנה, תראה, הוכחתי

לך, המצאתי דבר חדש". אומר שלמה: זה כבר היה לפני, רק תברר ותבדוק. לפי פשט הדברים, מה הכוונה ש"כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו"? אין גילויים חדשים שגילו היום? יש הרבה תגליות חדשות שגילו היום. למה אי אפשר להגיד "ראה זה חדש"? לפי פשט הדברים, כוונת שלמה המלך לומר כך: בכל מה שנוגע להנאות הגשמיות של העולם, אם יבוא אדם ויגיד "גיליתי סוג חדש של הנאה "וזה ייתן לי סיפוק לכל החיים, זה לא דבר שיום אחד אני ארגיש שעמום איתו", הוא אומר לו: תדע שאתה מדבר שטויות, הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו. זה לפי פשט הדברים. אבל יותר בעומק, הדברים כאן רומזים אפילו על תגליות חדשות שמגלים בעולם המדע, אומר שלמה המלך:

תבדוק ותבחן, תגלה שכבר היה בעבר. דוגמה לכך, תעופה אווירית זה חדש, לפני 100 שנה גילו תעופה אווירית. לפני כן מי עף באוויר? אבל בגמרא כתוב במסכת סוכה שכששלמה המלך פגש את מלאך המוות כשהוא עצוב ואמר לו שהוא עצוב בגלל שהוא צריך ליטול את נשמתם של שני הסופרים שלו ויש לו בעיה שהוא לא יכול ליטול את נשמתם, שלמה קרא להם ואמר להם שהוא יכול לשלוח אותם למקום שמלאך המוות לא יכול להיכנס לשם, ושלח אותם דרך של שבועות בתוך כמה שעות דרך האוויר. כך כתוב בגמרא שהיו לו דרכים איך לשלוח דרך האוויר. אז זה לא היה מטוס של היום, היו לו דרכים אחרות דרך האוויר, כך מסופר בחז"ל. יש היום ביקוע באמצעות קרינה. על ידי קרינה

חורטים במתכות קשות, יש לייזר כזה שחורט. זה נשמע דבר חדש. באוויר אתה לא רואה כלום, מסתכל שם - רואה חריטה של אותיות, של ציורים. ניתוחים עושים היום עם לייזר. באוויר לא רואים כלום אבל אתה רואה שהעור נחתך, מגיעים לעצם, מנסרים את העצם עם קרינת לייזר. פותחים את הגמרא, אומרת הגמרא שאבני החושן של הכוהן הגדול היו לו שתים עשרה אבנים יקרות על לוח ליבו משובצות במשבצות זהב. שתים עשרה אבנים, על כל אבן, אומרת התורה שצריך לפתח פיתוח, כלומר לחרוט בזה את השמות של שנים עשר השבטים: ראובן, שמעון... באבני החושן היה נופך, ספיר ויהלום, לשם, שבו ואחלמה, תרשיש ושוהם וישפה - שתים עשרה אבנים יקרות וצריך לחרוט בהן. אבל

אומרת התורה: צריך לחרוט במילואותם. כלומר, כשאתה חורט באבנים את השמות, אסור שיחסר כלום מהאבן, היא צריכה להיות שלמה. זו בעיה. אם אני לוקח אבן עם אזמל דק ופטיש וחורט כמו שחורטים על מצבות למשל, חורטים שמות, יש אזמל ופטיש, דופקים, אתה שובר קצת מהסלע. והתורה אומרת: אסור לעשות את זה, האבן צריכה להישאר שלמה. אז איך אני אחרוט? שואלת הגמרא את השאלה הזאת, איך היו חורטים? אומרת הגמרא: הייתה להם תולעת שנקראת בשם שמיר. והשמיר הזו, על כל דבר, התולעת הזו, כל דבר... היא גודל של שעורה, מאוד קטנה, על כל דבר שהיו שמים אותו היה נבקע לפניו כלוחי פנקס. אז היה לוקח את אבני החושן, כותב בצבע, בדיו היה כותב "ראובן",

אחר כך לוקח את התולעת הזו, לשון הגמרא: "מראה להם שמיר מבחוץ". לא מניח אותו על, "מראה להם שמיר מבחוץ", הוא שם אותה כך, אתה רואה פה נחרט הקו המאונך של ה-ר'. מסובב את התולעת כך, הקו המאוזן נחרט. כך היו חורטים עם תולעת השמיר שהייתה... "מראה להם תולעת שמיר מבחוץ". הכירו קרינה מעולם הטבע, ברור שזו קרינה, לא היה לה מסור בבטן. גם כתוב "מראה", לא מניח אותה. שם שואלים חז"ל: כיצד היה עושה לה לשומרה? היו רוצים להעביר את התולעת ממקום למקום, איך תעביר אותה? שים אותה בקופסה? תוך שנייה הקופסה תיבקע, היא תהיה למטה. איך היו מעבירים את התולעת הזו ממקום למקום? אומרת הגמרא: היה עושה קופסה שעשויה מעופרת. רק עופרת

הייתה חסינה מפני הקרינה של התולעת הזו. ושם בתוך העופרת מוכין של צמר כדי שהיא לא תיפגע כשמטלטלים את ה... אז היו שמים צמר שם ועל זה את התולעת וכך מעבירים אותה ממקום למקום. רק עופרת היא לא יכולה לבקוע. אנחנו לא יודעים היום איזה סוג קרינה היה לתולעת הזו, לשמיר. אבל היום כל מי שפעם עבר צילום רנטגן בשיניים למשל, אז לפני הצילום שמים איזה סינר כבד על החזה כדי שהגוף לא יקבל קרינה. מה יש בתוך הסינר הזה? יש מי שיודע? יש שם עופרת, למה? כי העופרת, היום יודעים שהיא חסינה מפני הקרינה של הרנטגן. היא לא חסינה מפני כל קרינה אבל מרנטגן ועוד קרינות, עופרת היא חסינה. וחז"ל כבר אומרים. אגב, ידוע שיש סגולה בעופרת

נגד עין הרע. זה לא לחינם, עופרת חסינה מפני קרינה, עין הרע זה קרינה. לכן הסגולה של העופרת עושים גם כן בעין הרע. דווקא עופרת, לא מתכות אחרות. וזו סגולה אמיתית. יש סגולות שאין בהן שום מקור, אבל העופרת, גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, גם הרב אלישיב אמרו שהסגולה הזאת היא אמיתית לבטל עין הרע. דבר נוסף שיש היום, צילום רנטגן, זה נראה מעניין, דבר חדש. אומר שלמה: תבדוק בהיסטוריה - זה כבר היה. איפה היה? חז"ל אומרים, הבאתי את כל הדוגמאות האלה בספרי "המהפך", מי שרוצה יראה את המקורות שם. חז"ל אומרים שכשיצאו ישראל ממצרים, יצאו בחיפזון והיו להם כדים סגורים עם טיט שבבית יודעים שבמדף הזה יש קמח, במדף הזה יש שמן, במדף

הזה יין, אבל יצאו לדרך, לקחו, לא כתוב כלום. לא יודעים מה יש בפנים, צריך לשבור את הטיט כדי לראות. אבל לא רוצים לשבור, שיישאר שלם. כמו אדם שפותח קופסת רסק עגבניות שהנייר נפל, רואה שיש שם זיתים. אבל הוא רצה רסק, מה יעשה עם זה עכשיו? מה הם היו עושים שם? אומרים חז"ל שהם היו לוקחים את הכדים האלה, את הקופסאות, הולכים ליד ענני הכבוד שהקיפו את ישראל במדבר, מניחים אותו ליד הענן ורואים מה יש בפנים. שיקוף, חז"ל כבר הכירו את השיקוף שאפשר לעשות ולראות מה יש בפנים. פרה אדומה, שואלים חז"ל: פרה אדומה, משה רבנו צריך לבדוק אותה שהיא לא תהיה טרפה, אבל צריך לשרוף אותה כשהיא שלמה אחרי ששוחטים אותה, אז איך הוא

יבדוק אם היא לא טרפה? שמונה עשר מקומות, בתרגום יונתן בן עוזיאל, אומר: שמונה עשר מקומות: במוח, בריאות, היה צריך לבדוק שהיא לא טרפה. אבל איך אפשר להשאיר אותה שלמה ולבדוק? אומרים חז"ל: לקח את הפרה, העמיד אותה ליד ענני הכבוד, נהייתה שקופה. עכשיו הוא בודק, מה המצב בריאות - הכול בסדר, מה המצב במוח - מצוין. ככה... מה שיש היום היה בחז"ל. אומר שלמה: "יש דבר שיאמר ראה זה חדש, הוא כבר היה לעולמים מאשר היה מלפנינו". אז נכון שהיום יבואו אנשים וישאלו על עוד דברים שאנחנו לא מכירים בדברי חז"ל עדויות, אז יכול להיות שלא נשארו עדויות. אבל כמו הדוגמאות שהזכרנו, כל דבר היה לפנינו, כך אומר שלמה המלך. במדרש כתוב

שיש עוד רובד פנימי בפסוק הזה, שכל חידוש תורה שאדם מחדש היום, החידוש הוא לאמיתה של תורה, תדע שכבר משה קיבל את זה בסיני. רק אתה בשורש נשמתך קיבלת את הזכות שדרכך זה יבוא לעולם ויתפרסם. אבל השורש של החידוש כבר היה לעולמים, "אשר היה מלפנינו". נקרא עוד פסוק אחד: אומר שלמה: כל הראשונים שהיו, היום אתה לא זוכר את כל הפרטים ולא יודע מה היה שם. וגם האחרונים שיהיו, אלה שיבואו אחרינו, מי יזכור אותם אחר כך? לאיפה שלמה המלך חותר להגיע? הרי הוא רק מייאש אותנו. אומר לך: תשמע, הכול הבל, מה שתנסה, בסוף לא תגיע לסיפוק, אבל התשובה נמצאת במילים "מתחת השמש". בגשמיות האדם לא מגיע לידי סיפוק. ברוחניות הוא מגיע לסיפוק

כי רוחניות היא מזון לנשמה. כשאדם מרגיש חוסר סיפוק, חוסר שמחה, זה קשור לנשמה, לא לגוף. וכשהוא נותן מזון רוחני... אם הוא קונה רכב חדש אז הוא מתלהב חודש, התרגל לרכב - משעמם אותו. עכשיו הוא מחפש משהו אחר. "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו", "יש לו מנה" - מאה, "רוצה מאתיים", "יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות". זה כבר לא מספק אותו. אבל כשהוא נותן מזון רוחני לנשמה, אז באמת מגיע למילוי אמיתי, כמו שהוא יסביר בהמשך, כמו שנראה בע"ה בשיעורים הקרובים. ישנו סיפור שמופיע בספרות קדומה שיש בה מוסר השכל גדול ליסוד הזה של שלמה המלך. בזה נבין בעצם את הסיכום של מה ששלמה המלך רוצה לומר לנו, להיכן הוא רוצה להוביל אותנו, כמו

שנראה בפרקים הבאים. אדם אחד חזר מעבודתו עייף ויגע, חושב על המשכנתה, על החובות, על הקשיים שיש לו בחיים. עובר על יד הנהר, והנה הוא רואה מזווית העין דמות קטנה שנפלה מהגשר לנהר. רץ לראות אם הוא ראה נכון, ראה ילדה קטנה נאבקת עם הגלים. סיכן את חייו, זינק למים הקרים, שחה נגד הזרם, חילץ אותה, הביא אותה לבית, הוא ואשתו החיו את נפשה, החליפו לה בגדים. לפי הבגדים המהודרים הבינו שהיא בת עשירים. ניסו לדובב אותה מי היא, התברר מדבריה שהיא בת המלך. ארמון המלוכה לא היה רחוק מביתם, כנראה שהיא מצאה שער פתוח, יצאה לטייל, הגיעה לגשר, הציצה למטה, נפלה. היא לא רגילה להיות לבדה. מייד הזדרז, לקח אותה, אמר: ודאי דואגים

לה בארמון. הגיע לשערי הארמון, דופק בשערים, שומר עצבני פתח איזה חרך בשער הגדול ואמר לו בצעקות שהיום אין קבלת קהל בת המלך נעלמה, ביטלו את כל הפגישות. אמר לו: רגע, אבל היא כאן, לפני שאתה טורק - היא פה. הכניסו אותו. הביאו אותו ואת הילדה לפני המלך, המלך והמלכה עיניהם נפוחות מדמעות, בכו, שעות מחפשים, חשבו שנחטפה. שאלו אותה: איפה היית? סיפרה להם שהיא טיילה, נפלה לנהר, "והאיש הזה קפץ והציל אותי". אמר לו המלך: אתה הצלת לי את החיים שלי, בת זה כמו החיים שלי, מה שתבקש אתן לך, תגיד מה אתה רוצה. אמר לו: אני מאוד נרגש, לא רוצה לבקש כלום. הפרס שלי שזכיתי להציל את בתו של המלך, זה הפרס שלי, לא רוצה כלום. והמלך

מפציר בו: לא ייתכן שאתה תצא פה בלי כלום, תגיד לי מה אתה רוצה, מה שתבקש - תקבל. רוצה דירה, רוצה... תגיד מה אתה רוצה. לא מוכן לומר. המלך ראה שהוא לא מדבר מרוב התרגשות, לקח המלך את הבלנק של המלוכה, כתב שם: "אני מאשר..." מה שמך? -משה לוי. "אני מאשר למשה לוי לבוא בעוד שבועיים ביום ראשון בשעה חמש למשרד האוצר. "זה זמן שהמקום שם ריק והוא רשאי לקחת כרצונו במשך שעתיים "מה שימצא שם שייקח, מחמש עד שבע". חתם בחותם המלכות, חתימת ידו, נתן לו. אז משרד האוצר לא היה כמו של היום. היום מה יש במשרד האוצר? פקידים, ניירות, קצת קפה. מה יש להם לעשות שם? אבל אז מה היה במשרד האוצר? זה היה מבצר ענק מלא אולמות ומסדרונות

בפנים, ובמרכז של המבצר היה חדרון קטן, מסביב שמירה, חיילים. בחדר הזה כל אוצרות תבל: יהלומים, תכשיטים, מטילי זהב, כל הכתרים משובצי יהלומים של המלכים הקודמים. עושר אגדי היה שם. להיכנס שעתיים ולהוציא מה שהוא רוצה? זה חלום. חזר לביתו, אומר לאשתו: אני לא מאמין, אנחנו עשירים. אין חובות, אין משכנתה, אנחנו מסודרים! קיבלתי רשות להיכנס שעתיים. נכון, עד שמגיעים לשם זה לפחות רבע שעה רק כל האולמות והמסדרונות, אני אכנס, אני אצא, אמלא, נביא עגלות, ניקח שקים. התארגן בהתרגשות לאותו היום. המשנה למלך שמע מה הפרס שהאדם הזה קיבל, אמר לכל השרים: האדם הזה ימוטט את הכלכלה של המדינה, הוא ירוקן את הכול. אמרו לו: מה אתה

יכול לעשות? הציל את בת המלך, קיבל אישור. אתה לא יכול להתווכח עם המלך. המלך אמר - אמר. אתה לא יכול לעבור על דברי המלך. אמר להם: אתם תראו שאני לא אעבור על דברי המלך, אבל אני אצמצם לו את האפשרות לקחת משם את האוצרות שיש. אמרו לו: נראה אותך. הגיע אותו היום, בחמש הוא יכול להיכנס, ארבע וחצי - שורה של עגלות כבר הכין שם מבחוץ, שקים, ציפיות של שמיכות, "אמלא, אצא, אחזור". תוכניות. בחמש בדיוק הדלת נפתחה ומזמינים אותו להיכנס. הוא הכין את עצמו כבר בתנוחה של ריצה, רק פתחו את הדלת - זינק קדימה. עבר מסדרון ארוך, רץ, הגיע לאולם גדול, עמד מופתע. שלט ענק: "ברוך הבא, מציל בת המלך". הכרוז מכריז: אנחנו מקדמים בברכה

את מציל בת המלך, אדוני, שיר תהילה לכבודך. הווילון מוסט, הוא לא מאמין למראה עיניו: התזמורת הפילהרמונית הישראלית והאמריקאית והצרפתית על במה אחת. מאות נגנים. אמר: כל זה בשבילי? אתה הצלת את בת המלך, מגיע לך. התחילו לנגן לו איזה שיר יפה שהלחינו במיוחד ושמו בפנים ושם אשתו וכל ילדיו. שירי תהילה, זמרים ומקהלות. עשר דקות שרו לו שיר תהילה. כשסיימו, אמר: אני מאוד נרגש, כל הכבוד לכם, קבלת פנים יפה. אומר לו הכרוז: אדוני, לפני שאתה ממשיך, תסתכל ימינה. רואה עוד וילון מוסט: כל הזמרים האהובים עליו על במה אחת. והוא לא מאמין: זה לוקח שמונים אלף דולר להופעה. כולם באו בשבילי? אני הקהל? לא היה לי כסף לקנות כרטיס

אפילו. אמרו לו: בשבילך, תבחר שירים. השיר הזה והשיר ההוא, ועובר מזה לזה, מההוא להוא, פתאום מסתכל בשעון, 40 דקות הוא שומע שירים! אמר להם: רבותיי, לא באתי בשביל זה. אמרו לו: אדוני, המלך אמר שאתה קובע. אתה רוצה - תישאר, אתה רוצה - תמשיך, אתה תחליט מה שאתה רוצה, זו בחירה שלך. אמר: אני רוצה להמשיך. -בבקשה. פתח בריצה, עבר עוד מסדרון, הגיע לעוד אולם, שוב עומד נדהם. שולחנות מסביב, עוגות פאר עם קומות וצורות ועיצובים, אחת בצורת ארמון המלך, צורת הבית שלו, צורת ה... והוא לא מאמין, כל זה בשבילי? מלצרים מסתובבים עם רקמת זהב לשירות מציל בת המלך. אדוני יטעם מזה, יטעם מזה. הוא אמר: למה לא? אני אטעם. טעם מזה,

טעם מההוא. מסתכל, רבע שעה הוא אוכל עוגות, אמר להם: רבותיי, לא באתי בשביל זה! אמרו לו: המלך אמר אתה קובע, אתה רוצה - תישאר, רוצה - תמשיך. אני רוצה להמשיך. -תמשיך. פתח בריצה, עבר לעוד אולם. בקיצור, כל אולם פיתויים אחרים, הנאות אחרות. והוא טועם מזה חמש דקות ושם רבע שעה ופה עשר דקות. פתאום מסתכל בשעון, שתי דקות לשבע. אמר להם: אני עכשיו לא רוצה כלום, רק להיכנס לאוצר. הבחירה בידך, אתה קובע. באמת פתח בריצה, לא ימינה ולא שמאלה, הגיע לחדר האוצרות, הדלת פתוחה לרווחה, רואה איזה אורות בוקעים מבפנים, זהרורים, צבעוניים, אורות מרצדים. בא להיכנס, יד מונחת על כתפו: אדוני, השעה שבע, בבקשה לפנות את המקום. אמר

לו: שנייה אחת, אתה רואה שם שרשרת זהב משובצת יהלומים? אני רק שולף אותה ויוצא. אדוני או שתצא יפה או שמוציאים אותך בכוח. השעה שבע, בבקשה לפנות את המקום. יצא, חזר לביתו אבל וחפוי ראש. ואז הוא שם לב כמה הוא טיפש. אמר לאשתו: אם הייתי נכנס, מוותר על כל הפיתויים שבדרך, ניגש מיד לאוצרות ולוקח אפילו רק את השרשרת עם היהלומים שראיתי שם, לא את כל הזהב והתכשיטים, רק את השרשרת הזו, והייתי מוכר רק יהלום מתוך השרשרת, לא את כולה, הייתי ביהלום הזה יכול להחזיר את המשכנתה, את החובות, והיה נשאר לי עודף להביא על חשבוני את כל הזמרים וכל העוגות וכל ההנאות ששמו לי שם, זה רק מיהלום אחד. ואם הייתי מנצל את כל השעתיים

האלה, איפה הייתי היום? אבל מאוחר. כך אומרים חז"ל בהמון דוגמאות של משלים. אדם שבא לעולם זה כמו שהמלך אומר לו: לך, תאסוף אוצרות. יש לך הזדמנות, תאסוף אוצרות לחיי נצח. אבל יש את השר הזה של המלך, שזה היצר הרע שתפקידו לשים פיתויים לאדם. ועל זה בא להזהיר שלמה המלך, הוא אומר: אל תיתן לו לבלבל אותך. הוא אומר לך תרוץ לפה, בסוף אתה חוזר לאותה נקודה. תיהנה מזה, אתה עמל... יש בספר "אותיות דרבי עקיבא", הוא אומר: תראה מסלול חיים של אדם, בא לעולם בלי כלום, אפילו בגדים אין לו, עוזרים לו, מגדלים אותו, מלמדים אותו, לאט לאט צובר רכוש, דירה, משכנתה, חובות, מתבסס. מגיע לגיל 70, בדרך כלל יש לו כבר דירה משלו, סיים

את המשכנתה, אישה וילדים, או בעל וילדים, משפחה, מסודר. כל החיים הוא עבד בשביל להגיע לזה. תתחיל ליהנות - עוזב את העולם, הולך לעולם הבא. אומר רבי עקיבא: אז בשביל מה כל העבודה הזאת כל החיים? אלא מה, זה פיתוי שהיצר הרע מראה לאדם: בוא תעשה כך, תעשה כך, העיקר תברח מהעיקר, אל תשים לב לאמת. לכן אומר רש"י שהעולם נקרא עולם מלשון העלם, מעלים מהאדם מה נכון. אדם שיש בו דעת משקיע את עיקר החיים בבנייה הרוחנית שלו. אז הוא יודע: צריך לחיות שיהיה פרנסה, צריך שיהיה בית לגור, אבל זה לא העיקר. צריך להתאוורר מדי פעם - בסדר, אבל העיקר, הוא יודע, כל זמן פנוי לנצל אותו ללימוד תורה, למצוות מעשיות, מצוות שבין אדם למקום,

מצוות שבין אדם לחברו, לעשות חסד, צדקה, נתינה, עזרה, לחייך לזולת, אוזן קשבת, להשקיע במשפחה, בילדים. אלה דברים שאדם לוקח איתו לחיי נצח. וכששלמה מזכיר את כל הדברים האלה, הוא רוצה להגיע, כפי שבעזרת השם נראה בשיעורים הבאים, לקראת סוף הפרק בפרק י"ב הוא אומר: שזוהי בעצם פסגת הדברים, כשאדם עדיין רענן וצעיר, "וזכור את בוראך בימי בחורותיך". ובין לבין מכניס עוד המון עצות שנוגעות לכל תחומי החיים, כפי שנראה בעזרת השם. נסיים בברכה לכל הציבור שזכות שלמה המלך יעמוד לכולם, שכולם בעזרת השם יזכו לראות נחת מכל יוצאי חלציהם, פרנסה טובה, בריאות, זיווגים הגונים. שנזכה לגאולה שלמה. אמן ואמן.