החקירות, העינויים והבידוד בשבי הסורי: יוסי תור על רגעי הפחד

וזה הכל טבעי והשמש זורחת השמש לא זורחת בשבי היא לא זורחת אין דבר כזה זה חושך וחושך וחושך המפגש הראשוני בין מבט העיניים שלך כאדם מושפל שנמצא למטה מול השווה שנמצא שמה למעלה זה רגע נוראי שהוא נצרב במוחו של כל אדם עד יום אותו המכות שאנחנו חטפנו גרמו לנו שלא יכולנו היינו שטתי דם ואני לא יכולתי לקום ואני צורח וזועק מכאב אנה השם הושיענה באמת רחם עליי אני ניצחתי את השובים שלי והם הפסידו שבוי שבוי הוא חייל לוחם או אזרח המוחזק על ידי האויב לאחר שנתפס במהלך מעשי איבה בין מדינות יוסי טור שלום שלום ברוכה אתה מרצה עעל אמונה וגבורה בשבי ואתה מרצה מניסיון אישי נפלת בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים שהיית שם

שמונה חודשים אני חוזר איתך 51 שנה אחורה ספר לנו מה קרה אנחנו 51 שנים חוזרים אחורה המדהים הוא שבעצם מלחמת יום הכיפורים שבאה אלינו בהפתעה הוא מקרה של התק הדבק ש ששבעה באוקטובר כאילו 50 שנה חלפו ומה שקרה אז שוב קרה פעם במלחמת חרבות ברזל הוקפצתי למוצב החרמון ערב יום הכיפורים אני שרטתי תקופה מסויימת בסירת מתקל ושברי הליכה שהיו לי עברתי למודיעין בפיקוד צפון וכי ממה לפני המלחמה נסעתי למוצב החרמון וצחוק הגורל וא כדי להחליף חבר מקיבוץ אחר אני במקור בין קיבוץ סטירת צבי שבעמק המעינות במקום הפסטורלי הזה הגעתי לשם לא הכרתי את המוצב מדובר במוצב יוצאת דופן ראשית מבחינת המיקום שלו ובמיקום האסטרטגי בפסגתו של

הר חרמון כפי שנקרא בפי עם העיניים של המדינה כל מי שנמצא בו שולט על רמת הגולן בימים טובים במוצב החרמון במשקפת ניתן לצפות לד מסק המוצב הזה הוא מוצב אסטרטגי הוא בנוי קומה אחת מעל הקרקע ועוד כארבע קומות צפונות מתחת לקרקע פאר היצירה שבמזרח הדרון ושלנו לקראת יום הכיפורים המוצב לא היה ארוך למלחמה לדוגמה לא היו שוחות שניתן לצאת בהם ולהגן על המוצב דלתו המרכזית של המוצב הייתה אמורה להיות מוגפת בזמן מלחמה לא נסגרה בגלל שהיו זיזים במסגרת שלא יאפשרו לה לסגור הרמטית והמגוחך הוא שפשוט נסגרה בחוט ברזל והחמור מכל הוא מצבת כוח האדם שבה היא החילה כ-75 חיילים רק מתוכם 14 לוחמי גולני ביום כיפור אנחנו מתכנסים

לתפילה בשעת לילה מאוחרת רואים כבר שהכוחות הסורים מתארגנים ללוחמה אנחנו מרים טלפון ואומרים שמלחמה עומדת לפרוד והתשובה היייתה אז הכל יהיה בסדר אנחנו מכירים את התשובות האלה בשעה ש בצהריים מד אחד לאחד זהזה זה מדהים בשעה שתיים בצהריים לצעירים שלא יודעים המילה קונספציה נעשה בשימוש לראשונה מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים היום אנחנו במהדורה חוזרת של שימוש במונח הזה אז זה בדיוק ככה קונספציה של צידה יהרה וקצת עיוורון א ואז בשעה שי נפתחת מלח הפגזה יוצאת דופן מאוד מאוד ממוקדת ובחסות אותה הפגזה עולים שלושה הליקופטרים למתקפה על המוצב עם חיילי קומנדו סורים מהטובים ביותר שקיימים אצלהם ונוחתים בחסות ההפגזה פרטי

המוצב ומתחילים לתקוף אותו אנדרלמוסיה גדולה מאוד לצד הדבר הזה יוצאים החוצה 14 לוחמי גולני מתחילים להיפגע וא הקומנדו הסורי שועט לעבר המוצב ובתוך כשעה מכריע בעצם את המוצב אני שרואה את הדל רמוסה הזאתי והיה לי רקע קרבי אני מזהה את מצוקתו של מפקד המוצב שאנחנו נמצאים בעולם המרכזי וצועק אליו גדי מה אני יכול לעזור לך אני ממש רוה את מצוקתו האיומה והפצועים הראשונים שמוכנסים פנימה והוא אומר לי לך תגן על הפתח שנמצא לידך אני תופס מישהו ואני בורח איתו הצידה ומשם נגזר עלינו ההיפרדות בינינו לבין הקבוצה המרכזית ובעצם מפה אנחנו מתנהלים שבעה ימים בתוך מוצב כבוש התנתקנו מכל שאר הכוח ואנחנו אין לנו מושג מה קורה

אנחנו מבים שחלקם נהרגים חלקם נופלים בשבי שבעה ימים ולילות אנחנו בעצם בורחים ונסים כל הזמן מלוחמי הקומנדו ויורדים קומה אחר קומה והולכים ממקום למקום כדי שנוכל ליסוד אולי בחסות הזמן שאנחנו מרוויחים יגיעו כוחות ישראלים לחילוץ אני מתחיל את המלחמה הזאתי לאחר יום הכיפורים שאני בצום אנחנו נמצאים כרגע מספר שעות אחרי א פרוץ המלחמה זה כבר שעות אחר הצהריים אני אממה בתוך צום פוגש מישהו שאני לא מכיר אותו ואני מסוכך איתו קצרה וא אני מבין שאין לו כמעט רקע ביטחוני הוא ירה בסך הכל 11 כדורים ואיתו אני צריך להתנהל וי וואי תחושה מאוד מאוד קשה ולצד זה אני כן אספר דבר שהוא לא יכול להישכח עד היום א אנחנו נסוגים

פנימה מערכת החשמל קורסת וחושך שלם המושג ויש חושך ממש הפגיש אותי שם היה כל כך צפוף בגלל העשן ש התמלא והחושך הכבד ואז בשנייה אחת אני שומע לחשושים בעברית אבל החשש שמה גם הסורים יודעים לדבר ואתה לא יודע מי האויב או מי האוהב אז השאלה היא כרגע האם אתה פותח באש כדי להיות בטוח מה עושים במצב כזה עכשיו אם חשפת את עצמך ופתחת באש ויש כבר איזה 60 חיילי קונטו בפנים אז הרגת אחד והשאר בשלב הבא הורגים אותך אז א התלבטות של שברי שניות זה כרגע לחיים או למוות ואז אני עוקב ככה את האצבעות שלי נוקב אותם קדימה מולי כדי לפגוע בבן אדם והוא צועק נפגעתי נפגעתי הבנתי שפגעתי בחייל ישראלי כי אם בן אדם מדבר עברית סימן שהוא

יהודי הסתבר שזה שני חברה שבאו מלמטה כי המערכת קרסה של החשמל והם הלכו והרים אותה ניסו להרים אותה בחזרה ואנחנו כרגע ארבעה אנשים בעצם אנחנו מתנהלים ככה מספר ימים מחפשים נעשות אוכל ו מוצאים שאריות של א א לחם וקצת מלפפונים ואיזה א ממייה אחת שנותרה עם קצת מים ומזה מתקיימים מספר ימים רוב הזמן בעצם שוכבים כדי לא לבזבז אנרגיה לקרת הימים האחרונים אני א מודיע להם שחייבים לנסות לפרוץ ולצאת החוצה ובתהליך ניסיון הבריחה אנחנו בעצם נתפסים ומובלים לסוריה מכאן מהקטע הזה שאנחנו מובלים רגלית לתוך סורייה אנחנו פוגשים את הנס הראשון כשאנחנו מצטרפים אנחנו מובלים על פני משאיות שנכנסות בדרך המרכזית לד מסק בזמן הזה חיל

האוויר כבר מתחיל להתעשת ולהפציץ את כל המשאיות בורכה הציור המערכת הצבאית שנכנסת מדמס ויוצאת וקורה דבר מדהים מכוניות סופגות לידינו ו מאחורינו פצצות ופשוט מתפוצצות וכאילו ענן השם מסוכך עלינו ממעל והמכונית שאנחנו יושבים עליה על הכיסאות למעלה קשורים בידיים ורגליים לא נפגעת מלפנינו מופצצים ו מאחורינו ואנחנו פשוט ממשיכים כאילו אין מלחמה על על גבי המשאית הזאת מובאים למתקן החקירות מה התחושה ברגעים הראשונים שאתה יודע נפלתי בשבי אני הולך למות אני הולך לסבול אני חושב טוב מותי לחיי או אני בסוף חי אני חושב שככל שאתה חושב על זה אני תוך כדי ההישרדות שלי בשלושה הימים האלה עושה שלוש פעולות שונות אחד מחפש ציר

בריחה שמצאתי במפה אני בונה לי זהות כי לא רציתי שידעו שהיה לי איזשהו קטע שכתוב לסייר את מטכל אני מתחיל למרכז את מחשבותיי והכנות הנפשיות מה יקרה ברגע השנייה שאני אפול בשבי באמת לאותן שבריר שנייה וזה עונה למה שאתה אומר אבל ו זה קרה זה אי אפשר אי אפשר לקבל את זה המפגש הראשוני בין מבט העיניים שלך כאדם מושפל שנמצא למטה מול השוה שנמצא שמה למעלה זה רגע נוראי שהוא נצרב במוחו של כל אדם עד יום אותו זה מטלטל כשאתה דיברת על השבוי אני רוצה להגיד ערך השבוי במילון הוא בעצם ניתוק של אדם מהמציאות שהוא סובב בה זה לפרש את את הדברים האלה זה לא ללכת ולעשות את הצרכים מתי שאתה רוצה זה אף פעם לא לאכול מה שאתה רוצה

ומתי שאתה רוצה זה לדעת שלראות אור שמש זה דבר שהוא לא בהשג יד וכל הדברים שאדם חופשי מתנהל על פיהם הם שום דבר לא בנמצא וכולם למען מטרה אחת כדי לערער את הבסיס שאתה עומד עליו לצורך החקירה שתעבור זה הכי חשוב זה מה שהם רוצים למשוך את השטיח המהוה לך הבסיס לאדם יציב שיכול לתכנן את החקירה ואת התשובות שלו כל כך הרבה שאלות איך שורדים אבל מימד הזמן איך מימד הזמן הוא נחשב לאחד המימדים הכי קריטיים שמפילים אותך בעצם לקרשים הזמן עצר מלכת ואם אתה מצליח בעזרת סממנים מסויימים זיהויים מסוימים לדעת מתי יום מתי לילה יום חול או שבת כל אחיזה כזאתי נותנת לך ביטחון ומאפשרת לך לנהל חיים קצת יותר תקינים ובמהלך הימים

האחרים אתה מחפש כל פעם אפשרות להבין משהו לדוגמה בחקירות באיזשהו שלב פתאום אתה רואה שהשוער היו באים בבגדי א' וביום מסוים היו באים בבגדי ב' אז הבנתי שזה היה יום שישי היום הקדוש שלהם שהם יוצאים לאפטר כל מיני ניואנסים קטנים שאיתם יכולתי לבוא ולספור את הימים ואני רוצה רגע לחזור כרגע למסגרת שיכי חשובה לומר אנחנו היינו שמונה חודשים בשבי מיום הנפילה ביום הכיפורים ועד לשישי ביוני שנה לאחר מכן חלפו שמונה חודשים את התקופה הזאת בגדול אפשר לחלק לשלוש תקופות משנה מה שעכשיו אני הולך לספר זה החקירות העינויים והבידוד זה כשישה שבועות אחר כך יציאה מהתקופה הזאתי לבית הכלא אל מה זה הידוע לשמצה כשלושה חודשים מסיום

התקופה הזאת ועד ביקו הראשון של הצלב האדום ואחר כך ביקורי הצלב האדום ופעמיים לשוב הביתה היו לזה ככה סימנים של משיח כאלה אלה שלושת התקופות ואני כרגע רוצה לצלול התקופה הכי קשה הכי בעייתית הכי מטלטלת זה תקופת החקירות ועינויים מה קורה לבן אדם שהוא מגיע לתקופה כזאת אתה נכנס למקום שאתה מפוחד עוד לפני שהתחלת את החקירה הראשונה אתה מגיע אזוק סגור בד שחור על הראש אתה לא רואה שום דבר ידיים לאחור זוכות רגליים אזוקות ואתה מרגיש שניתן לעשות בך כרצונם עוד לפני שאתה מתחיל את החקירה אתה מרגיש שאתה מועבר למתקן מתחת לקרקע בגלל שמורידים אותך מדרגות את לא יכול ללך על הרגליים המקום נהיה קר אפל עוד יותר ואתה שומע את

זעקות השבר של אלה שכבר מענים אותם זה מתחיל בשאלות פשוטות של הכל בערבית בהתחלה אני לא מגיב מי אתה את השם שלך את הדרגה שלך מה עשית ואני כל הזמן חוזר לעצמי על הסיפור שהתחלתי לבנות ואני אנסה בכל דרך אפשרית לדבוק בו ולהתמיד בו אני רוצה לציין שהקדוש ברוך הוא ריחם עליי שמצד אחד הביא אותי רק כ-36 שעות לפני פרוץ המלחמה למוצב זה אמר שאף אחד בעצם לא פגש אותי לא הכיר אותי לא ידע מי אני והאדם היחיד שעבד איתי כצוות הוא הצליח לברוח וב בעצם כשאני ממשיך וכל הזמן מספר את סיפור הכיסוי שלי אין מישהו אחר שיצו על המידע הזה והחקירות האלה נסות קשות יותר אתה מוכנס אני מבין לפי התעודה שאני הכניסו אותי לצינוק לאחר זמן

שהסירו לי לכמה פעמים את הסק מהעיניים אני רואה חדר קטן באורך של מטר וחצי על מטר 20 ומה גובהו כגובה כזה של פחות מקומה של בן אדם כמטר 55 שלא תוכל לזקוף את הקומה אפילו יש לזה משמעות אתה מנותק מהעולם מתחילה חקירה ועינויים אתה קשור גם אם אני מדבר יפה ומטפלים להם את כל מה שהם רוצים זה לא מש א אפשר להמלט עינויים אי אפשר ימלא את מינויים במיוחד מרגע מסוים שאתה אומר שאתה איש מודיעין ואני אמרתי שאני מודיעין אבל מחסנאים מפות בחרתי חיפשתי מקצוע שהוא יצא יהיה המוציא והמביא של המפות בחדר המפות שבעצם איזשהו מטטא במקום הזה שלא מבין לא יודע מה מתנהל ברור א אבל ככל שאתה גם חשפת את זה כאיש מודיעין הם חקר והם לא

טיפשים ו והם הם א יודעים לחקור ויודעים לנסות להגיע כל פעם ממקום אחר לזוויות שהם מחפשים כדי להתקיל אותך ולהפיל אותך במקום אחר ואז בעצם לפתוח את הסיפור כולו תגיד חוכמת הבדיעבד אני הולך דווקא על ה על הנר הטים שאתה בנית לא היה אפשר משהו אפילו יותר קל אין עובד מטבח ב לא לא אני אגיד לך למה התשובה היא מאוד פשוטה כי השאלה הראשונה שהייתה אחרי שאמרת אתה קבעת שאתה מחסני עם מפות מה יהיה תאר לי את מחסן המפות שלך לא אני שואל למה להגיד מחסן מפות אם לא אז אני עשו נותן לך תשובה כי אני הייתי צריך לתאר כיצד נראה מטבח הצהלי איך הייתי זוכר ברגע שהיה ה אמרתי לעצמי בתוך המוצב הזה בטח נפלו טבחים אוקיי עכשיו האם היו

שואלים אותם תגיד לי הבחור יוסי טור היה איתכם יגידו לא אתה צריך לעשות משהו שהכי קרוב למציאות אבל יש פה סטיית תקן קטנה אני לא הייתי אז רגע הוא משקר אותה משקר מביאים את שניכם עושים חקירת שתי וערב ומכיוון שהפרטים שלהם יותר מדוייקים הם מציאותיים אתה יוצא שקרן וכאלה שייצאו שקרנים אז הם חטפו עוד יותר נשארו בצינוק לתקופה יותר ממושכת לכן כשאתה משקר אתה צריך לעשות את זה בחוכמה ואז מתחילה החקירה החקירה הולכת ונעשית קשה יותר אני עובר חדר לחדר יותר גדול ו אני מרגיש שמשיבים אותי בתוך גלגל גדול של טרקטור הגלגל הזה קשור בשלושה מקומות הצמיג הזה ומתחילים לסובב את הצמיג ומתחילים להצליף עם שוטי אור וגולות ברזל

על הגוף ועל פ את הרגליים הם כאלה מומחים שידעו בדיוק איפה שמרכזים העצבים ביותר בגוף של הבן אדם ישנם כמה מקומות שריכוז העצבים הוא גבוה ביותר לא סתם יש רפלקסולוגיה וכל מפת הגוף של הבן אדם מצויה בכף רגלו המכות שאנחנו חטפנו גרמו לנו שלא יכולנו הנו שטתי דם ואני לא יכולתי לקום ואני צורח וזועק מכאב והם מרפים ובאיזשהו שלב אני מתעלף ואז פתאום נשפך עליי מלמעלה מים מים קרים אני מתש וממשיכה החקירה חלק מהדברים האלה אתה נמצא במצב שאתה מכוסה אתה אפילו לא יודע מאיפה תבוא המכה באיזשהו שלב אני מרגיש הרפיה החקירה נפסקת ומגלגלים אותי לרצפה ואני נופל כמו שק על הרצפה ואני מאבד את ההכרה ואני רוצה ברגע זה להקריא משהו

שאני לא יכול לשכוח אותו שמה חששתי חשתי אז באותן שניות זגת לבורא עולם והרגשתי בעצם שכי כמעט אני כבר כמעט כבר לא נמצא בחיים חשתי שאני רוצה פשוט להתאבד וטוב מותי מחיי ובמצב הזה אני מרגיש שאני רוצה לשת תפילה ואסור לי לדבר מבחינת רק שפתיי נעות וכולי עשור שישנה ואז אני נזכר כאילו אני מזדהה עם חזון העצמות היבשות כאשר גופי מפורק אני ממש על סף מוות ונבואתו של יחזקאל ממש ממש מתייחסת בי בתוכי במקום הזה ונוצרה זהות מוחלטת בין החזון הזה בין תחילתו לבין המשכו ויאמר אליי בן אדם התחייה העצמות האלה ואמר השם אלוקים אתה ידעת ויאמר אלי הם נווה על העצמות האלה ואמרת להם העצמות היבשות שמעו דבר השם הנני מביא בכם רוח

וחייתם אני נושא תפילה תפילה שאני ממציא אותה שנייה אחת לפני כן הייתי מפורק מבקש תחינה וממש פונה בבכי ובק שבר לבורא עולם צל אותי אנה השם הושיענה באמת רחם עליי ואני זוכר שאפילו אמרתי אם לא בזכות עצמי בזכות אבי הנה מביא בכם רוח וחייתם ונתתי עלכם גידים והעליתי עליכם בשר קרמתי עליכם אור ונתתי בכם רוח וחייתם אני חושב שזו תפילה שמתרחשת אולי כדקה ותהליך קרמת הגידים השבת הנפש ש זרימת הדם בעורקים מתרחשת בי ממש לפני דקה הייתי על סף מוות בעיבוד הקרה ובסיומה של התפילה הזאת אני מרגיש שהעצמות האלה התחברו והיו לגוף אחד אף פעם לא חשתי שתפילה כזאתי שאני נושא אה יצרה זהות כל כך גדולה ייצרה בי עוצמה כל כך גדולה

אבל החשוב ביותר אם הם רצו לנצח אותי אם הם רצו להרוג אותי בעצם הרגשתי שאני האמונה הזאתי חזקה מכל השפלה וכל ביזיון שהם עשו בי למרות שהייתי על הרצפה וזה דבר שנחרט בי אלכל חיי יש פה חידוש עצום של תפילה יחזקאל לא מתפלל יחזקאל מנבה מגיע יוסי תור אלפי שנים אחרי הנבואה הזו והופך את הנבואה לתפילה זה לא תפילת חנה יש תפילת יחזקאל זה משהו אחר לגמרי ככה אני חשתי אני רוצה לגלוש למשהו אחר שהוא מחובר לעניין הזה של השווי ולמה שאני מרגיש בו היא שאלת מיליון הדולר שואלים אותך היא איך אתה עמדת בכל הדברים האלה תגיד לי מה סוד הקסם שלא רק באת ויצאת והיום אתה מדבר על זה ומרצה על זה בפורום כזה אחר אלא אתה מרגיש שניצחת

את זה ואני אומר להם שכשאני גדלתי בקיבוץ תיר הצבי בעמק המעיינות וגדלתי על ברכיהם של אורי שהם ניצולי שואה ודים שניהם ודים וצולים מאש אבי ברוך זל ועם מירות זל היו יקים ששרדו לבד את השואה ובתקופה הזאתי עכשיו שהייתי בחזונו של יחזקאל והגברתי אמרתי אם הם עמדו את השואה אם הם התגברו על הדברים האלה הם שימשו לי כדוגמה ו כמופת גם אני יכול והדבר השני היה אתה מילדי הדור השני לשואה שדיברו על מה שקרה בקושי דיברו על זה כמעט ו דיברו על זה השאלה הזאת כל כך במקומה מכיוון שגם אני ילדיי לא רצו לשמוע לשבי 20 שנה עד שהם יכלו להחיל על זה וגם מעט מדי שוב אותו דבר שקרה לדור השואה אני כבן לניצולי שואה קרה גם העתק הדבק

לילדיי של פדויי השבי זה תהליך מאוד מעניין שמגיעה בשלות אחרי ר שנים רבות מאוד ואני רוצה לחזור למה שהתחלתי קודם היה מאוד חשוב אני הרגשתי שקיבוץ תיר צבי כנחש בעמק הזה כציונים שורשיים כל כך חשובים שיבשו את הביצות האמינו בשלושה דברים האמינו וקיימו וזה מה שאני חוויתי בחיי בצעירותי זה ארץ ישראל על פי תורת ישראל עם עם ישראל אני ראיתי שם ש שולש הזה הוא זה שגרם לי ליסודות שגם כשהיה רוח וסערה הכל מסביב יהום מסר אני הייתי בשלי אני הבנתי על מה אני נלחם אני הבנתי על מה אני צריך לשרוד וזה מה שחיזק אותי כל הזמן בתנאים הכי קשים והסיפור הנורא שאתה מספר חזר על עצמו חילקת לנו את זה בהתחלה לשלוש תקופות תקופה זה

לא יום אחד כן קופה של מספר שבועות ויש בה עליות ומורדות אני חושב שבתקופה הזאתי הגוף של הבן אדם שאנחנו מדברים על שבי כמו שעיוור שנפגע באחד מחושב מפתח יכולת שמיעה יוצא דופן ויכולת מישוש והתנהלות במרחב אני אומר ששווי הראש הגוף מפתחים איזשהם חיסונים איזשהם יכולות הישרדותיים יוצאי דופן אחרי שזה קרה פעם אחת ופעם שנייה אתה לומד לספוג את העוצמה הזאת לקבל את זה להחיל את זה עד כמה שאתה יכול ולדעת שבאיזשהו שלב זה נגמר ולהגיע ליום הבא ועוד דבר שכמעט ולא שמעתי ואני רוצה לחשוף בפני הצופים תופעה יוצאת דופן באחת הפעמים מעלים אותי על פני השטח ורואה אחרי מספר שבועות סוף כל סוף אור יום אני יושב בחדר צינוק על כבי

הקרקע קרן אור בוקעת לתוך החדר לראות קרן אור זה דבר לא יאומן אנחנו רגעים אנחנו פותחים את הדלת ו זה הכל טבעי והשמש זורחת השמש לא זורחת בשמי היא לא זורחת אין דבר כזה זה חושך וחושך וחושך המושג וימש חושך הוא כל כך בולה חשוך באוכל חשוך במצב רוח ואתה צריך כל הזמן לבוא ולחפש דרכים כדי להחלץ מהחושך הזה אור קטן מגרש הרבה מן החושך ואז בעודי מסתכל מתרחש נס נכנס במעוף חרישי פרפר לבן בין הסורגים עושה סיבוב בתוך החדר כאילו מביט בי אני מביט בעיניו והוא יוצא החוצה אני רוצה לציין עכשיו אני כותב בחודשים האלו סיפור סליחה את הספר שלי איך אני חשתי באותם דקות עם הפרפר לפתע מופיע מבד לסורגים פרפר לבן כמו מלאך עם

כנפיים לבנות הוא מתקרב אליי וכאילו מביט בעיניי ואני מביט בו כלא מאמין והוא נוסק לעבר הסוג הו כאילו נמלך בדעתו וחזר ועכשיו אני חש שאני בתוך דמיון מוזר מחבר כנפיים לגופי וממש בשנייה יצאתי לחופשי חלפו מספר דקות אני מעל הכנרת דקה נוספת אני כבר מעל הירדן רק עוד כמה שניות ואגיע לביתי לקיו תיר צבי אחרי המסע המאתגר נחתתי באפיסת כוחות ליד ביתי אני והפרפרים נמשכים לפרחים אהבתי מאוד לצפות בהם ממרחק של מטר עד שניים אך גם אהבתי לצוד אותם וככה אני מסיים את הדמיון הזה בינתיים הוא נמצא אבל אני מספר את זה כי בשעות מאוד קשות וימים מאוד קשים של שווי ובעיקר של ענויים הפנטזיות של הבן אדם והמחשבות והחלומות מתמזגים

עם המציאות היכולת שלך לברוח ולעשות דמיונות הם אחד מהכלים החשובים ביותר שנמצאים איתך בשב זה תקופה מאוד קשה אבל שוב היום במבט של 51 שנים אחורה אני מעיז לומר דבר קש קה האם יש יתרונות לשבי האם יש דברים שאתה יכול להגיד שהם עשו בך גם משהו מועיל מהקושי הזה מהסבל הזה מהפחד הזה וייתי מתמצת את זה במשפט שאלפים אנשים שאלים אותי מה למדת אז אני אומר אתם יודעים מה העולם שלנו נחלק לשניים לכאלה שהופכים בעיות יתוש לבעיות של פפיל ואני כדי להפוך את בעיות הפי ליתוש היכולת לגמד דברים היכולת להכניס דברים שהם קשים להפוך אותם להתמודדויות או להפוך אותם למילה של אתגר או לראות מצבים קשים כמעט עד בלתי אפשריים ולקחת את

המשקפיים הווירטואליים שלי ובאותם ימים להכניס פילטר ורוד זה לא שאני לא רואה את המציאות אני מעדיף ות טוב יותר זה לא רק וחי בהם אני יש לי תוספת וחי ושמח בהם לחיות זה הישרדות אבל אם אתה מסוגל להעלות את זה לדרגה נוספת זה גם לשמוח בהם ובעצם מסתיימת תקופה מאוד מאוד קשה של שבועות של בידוד של אוכל מועט של איום קיומי עליך כבן אדם כל כך חיברת אותי למטר וחצי שם למה הלו אותך למעלה אין לי מושג אני חושב שאחד הדברים שלא הספקתי להגיד מרגע נפילה בשבי במשך תקופה חודשים אני נמצא במצב של נהדר לא יודעים על עצם קיומי בשלב שלאחר ערה ימים מתנהלים צילומים שהם רוצים להשוויץ בפני כל העולם אבל נגזר גועלי ואני מופיע בשורה

האחרונה וקשה מאוד לזהות אותי זאת אומרת שההורים שלי בעצם במשך חמישה חודשים לא יודעים על קיומי לקראת סוף פברואר זאת אומרת כחמישה חודשים עומדת להתפרסם רשימת השבויים במדינת ישראל ובעולם באותו זמן אחותי הקטנה מיכל עומדת לחגוג בת מצווה אבא שלי נמצא בדילמה יוצאת דופן איך אפשר לחגוג כאשר יש אח שהוא נמצא בחזקת נהדר הוא הולך להיוועץ עם הרב גורן שהיה ידידו והרב גורן אומר איך אני יכול אצלך תעשה מה שליבך חפץ תעשה מה שאתה חושב אוישו יהודי אטור זקן מלמד גדול זריזין מקדימים למצוות הוא היה רץ לבית הכנסת אני זוכר שאנחנו ילדים קטנים תמיד היינו מצרכים אחריו לא היינו מסוגלים למדנו מה זה לרוץ לעשות את המצווה והוא

מחליט שחייבים לעשות הוא אומר מיקי לבת הקטנה אחותי הקטנה אנחנו נקיים את בת המצווה והיא אמה את קאית וזה חלק מהאמונה שלנו אנחנו גם בזמן שהעד יוסף חי אנחנו נקיים את הדבר הזה וכאילו בורא עולם רוצה לגמול ליהודי הצדיק הזה וזה היה אור לבב אדר יום לאחר מכן בערב שבת מגיעה הרשימה ואני בתוכה עכשיו חלק מהאנשים היו רק אז מקלטי רדיו שם המשפחה שלי הוא בת אנשים מסוימים ההיו 53 אנשים הקריאו את זה לאט אחרי שעברו את האות ט אנשים סגרו את המכשיר כי הבינו שאני כבר לא קיים וברוך השם הרשימה הזאת מגיעה גם אם חרב חדה מונחת על צווארו אל תראש ממנ הרחמים לא יודעים מתכננים את הבת מצווה הולכים לשאול את הרב גורן ואבא שלי

מחליט באופן ברור גם כשהוא לא ידע האם אני בן החיים אני חושב שזה מסר חשוב שהוא עובר כחוט השני בכל מיני דברים שהיו קשורים להיותי בשרי יוסי אני לוקח אותך מאפלה להורה משיעבוד לי גאולה מוציא אותך מהשבי הסורי תראה באיזו מהירות אתה השתחררת אחרי שמונה חודשים א כולם השתחררו אז יחד והסיפור שלך הפך למאוד מד מאוד אקטואלי תן לי נחש שגם ה הדחף פתאום 51 שנה לכתוב ספר דווקא בתקופה הזאת מושפע מכך ש שהכנו נתונים בצרה ושוויה איפה אתה בשמחת תורה תשפד כשאתה מבין שמאות יהודים נפלו בשבי מה זה עושה לך זה יהו מטלטל עבור כל יהודי בעולם השאלה הזאתי היא מדהימה ביופיה ו באינטואיציה שבה מכיוון אני הולך כדרכי להתפלל שמחת

תורה אני אדם הכי שמח בעולם א הולך לבוא ולרקוד לכבודה של תורה ואז במהלך התפילה אנחנו מבינים שקרה איזשהו אסון שנפתחה מלחמה ואז אני שומע בדרך הביתה שפרצה מלחמה ונפלו א כבר שבויים וישנם הרבה וגים רץ פותח את הדלת בבית ואשתי רואה אותי והיא רואה שאני חיו ובקושי מדבר התפרקתי זו הייתה אולי הפעם הראשונה אחרי 50 ומשו שנים שאני חטפתי אגרוף לבטן וחווית הפוסט טראומה הקטה בי בכזאת עוצמה ואשתי אומרת לי היא לא זוכרת את עצמי שנים ככה אני אדם כל כך יציב כל כך מאופק אבל זה היה מעבר יכולת הספיגה שלי בגלל שהתחלתי לראות את הסרטים מה האנשים האלה אהבו עכשיו מרגע זה חייהם השתנו כמו חיי והייתי הייתי מוכה הייתי מוכה

בהלם ולקח לי איזה שעה שעתיים פשוט להתארגן על עצמי ולנשום ולחזור ור קצת לאיזה שהם חיים נורמליים שאף פעם לא יהיו אף פעם לא יהיו זה היה מאוד מאוד קשה ובעצם אני רוצה לחזור ומפה אולי להתכוונן לשאלה שלך על הדבר הכי חשוב מה השוני בין מסאי שאנחנו חזרנו מהשבי לבין מה שקורה לאותם השווים היום בשנת 24 25 מדינת ישראל חקרה אותנו כשבועים בצורה מאוד נוקשה כשאנחנו באנו שלושה ימים היינו בבית ואז הביא אותנו למתקן חקירות בזכרון יעקב ואמה אתה לא משתחרר לבית חולים לא לא לקחו אותנו לבית חולים שמונה חודשים בשבי אסורי ולא צריך בדיקות לא צריך א אז עשו רק איזה שהם בדיקות מאוד מאוד בסיסיות ובמקום שנבוא וניכנס לבית חולים

לאיזשהו מערכת שלמה כמו שאתה אומר של בדיקות היינו שלושה ימים בבית כאשר זה היה יום חמישי שישי ושבת וביום ראשון באה מכונית מטעם הצבא והביאה אותנו למתקן חקירות כדי לוודא מה אנחנו אמרנו מה אנחנו סיפרנו איזה סודות צבעיים נחקר שם כמו שוב מרגלים הפכנו לאיזשהו קורבן נוסף לא מספיק מה שקרה לנו בשבי גם פה המחקרים שנעשו אחר כך כייצד להתנהל מול שבויים נעשו עלינו עלינו ועל משפחתינו והדבר הקשה מכל גם את זכויות הבסיס שלנו היינו צריכים להוק והקמנו עמותה שנקראת ארים בלילה חזרנו ב-1974 וב-2005 חוקק חוק ראשון של פדויי השבי ככה מדינת ישראל בעצם לה נגדנו ולא הכירה בזכויות בחלק גדול מהזכויות שלנו מה אתה חושב על

ההפגנות של המשפחות אני חושב משתמשים בהם לצערי פוליטי אני חושב שחלק מהדברים אפשר במפורש לנהל נכון ועולים לא מבינים אני חש שבחלק גדול עושים בהם שימוש ציני ופוליטי כדי לנגח את הממשלה אין לי ספק שצריך לה את הדברים האלה לקדמת הבמה הציבורית לעשות פעולות כאלה ואחרות אבל האוייבים שלנו יודעים טוב מאוד להשתמש במניפולציות האלה ולהשתמש בהם נגדנו ואני אומר אפילו דברים יותר קשים אני חושב שלא פעם ההפגנות האלה מאמירות את מחיר השבויים שלנו לפעמים פעולה בשקט עם הממשלה או עם צד הגורמים האלה היייתה מביאה לתוצאות טובות יותר ואולי גם מהירות יותר ולכן אני מצד אחד מאוד מבין את ליבם ואת המצב שלהם נתונים בו אבל אני

חושב שבחלק מהדברים הם גורמים וגרמו נזק מה הביא לעסקה 51 שנה קודם העסקה הבוצה זה הייתה מדינה מול מדינה והייתה הגיעו למצב של הפסקת אש והחלפת שבועים לנו היו פה 450 שבועים סורים ולהם היו 53 שבוהים ישראלים אצלם וחלק מהעניין של הפסקת אש היייתה החלפת השבויים בין שתי המדינות תראה יוסה אנחנו מדברים בעיקר על תקופת השבי ועל ה על הרגשות של המשפחות שנמצאות בעורף אבל מי כמוך יודע שההתמודדות לא לא נגמרת רק כשיוצאים אצלך לקחת את זה לכיוון האומנות אני אשמח שתרחיב על כך אני חושב ש המוצרים האלה נמצאים פה לא בכדי אני כשהייתי בשבי לא הספקתי לספר על לקרת חנוכה שהכנתי מסבון סביבון יצרתי תוך כדי סכנת חיים ממש תפילה

שאני הפכתי פחם לדיו ומצאתי איזשהו א נייר וכתבתי עליו תפילה בימים הקשים ביותר שעברתי שם שהייתי מניח את כפות הידיים לקראת ההקאה של המענים שלי של הסוערים הם היו חובטים בבעלות ומה שהם היו אומרים לי אנחנו נקה אותך עד זוב דם ונגרום לך להיות נחה בידיים שלא תעשה בסיד שום דבר 10 האצבעות האלה לא יוכלו להביא לך שום תועלת לאחוז היום בקופסת אתרוג כזאת שעשויה מגוש עץ שלוקחת עץ דומם והופך אותו ליצירה חיה ונושמת אני בעצם לוקח את החומר גלם של הקדוש ברוך הוא ומשבי אותו כדי שאפשר יהיה להתפלל איתו זאת האומנות וזאת ההצלחה שלי ואם אני עושה את זה אני ניצחתי את השובים שלי והם הפסידו היכולת להמשיך לשרת את הקדוש ברוך

הוא ולהנות ואני מרגיש שאני צמחתי מהשבי כל הדברים האלה אותו דבר בית המגילה המיוחד הזה בית מגילה למגילת אסתר עם צמיד כסף מרוקה את כל הדברים האלה אני פיתחתי והאחרון שבהם הוא בית מזוזה שאני לבתי בתוכו צדפים מאזורים מקצות עולם אני משתמש רק בדברים שהטבע מנגיש לנו והופך אותם לדבר שניתן לקיים תוצאות להדר את המצבות ובזה אני מרגיש את הניצחון שלי על השובים שלי לפני השבי מה היה חלקך באומנות היה אבל היה מאוד קטן ומשם התהליך הזה הלך ח והתגבר ולכן אני מרגיש שבהחלט העשייה הזאת היא צמיחה מתוך פוסט טראומה היא צמיחה מתוך משבר ואולי אני יכול להגיד אפילו א לומר ש אם הבן אדם מגיע לידי המיצוי של היכולות שלו ומוצא

לעצמו עבודה או עיסוק כזה או אחר השבי ניתן לקרוא לה כמחלה כרונית שמלווה את האדם בחייו או כצל הסמוך לצידו אבל כמו מחלה יכולים להשאיר אותה ברף הנמוך ביותר ולחיות חיים תקינים ושלבים גם לאחר השבי זה מה שאני רוצה לומר ובעזרת השם נעשה ונצליח והדו יוכלו לשוב לשגרה ומפה ניסה תפילה מניק הולך מבכי עינייך מדימה כי יש שכר לפעולתך ושבו כולם מארץ אויב ה חיים למשפחתם והחללים לקבו אתם תודה רבה לכם