אל תנסו לברוח מהמצר - תיבנו ממנו

בשנת 2007 נוירולוג בשם דייד איגלמן מביילור קולג of מדסine בטקסס עשה ניסוי שאף אחד לא אועז לעשות לפניו. הוא הביא מתנדבים למתקן נפילה חופשית, הצמיד שעון מיוחד לכל אחד ושלח אותם בנפילה של 31 מטרים לרשת. המטרה לבדוק שאלה ששואלים אלפי שנים. האם באמת הזמן מועט ברגעי סכנת חיים? המתנדבים תמיד יובחו הנפילה נמשכה נצח. איגלמן רצה לדעת אם זה אמיתי או רק תחושה. התוצאה היא דהימה. בזמן הנפילה הזמן לא העת. השעון הוכיח שהמוח לא קלט יותר פרטים בזמן אמת. אבל כשהמתנדבים נשאלו אחר כך כמה זמן ערכה הנפילה, הם דיווחו על משך זמן ארוך ב-36% מהאמת. איגלמן הבין מה קורה. האמגדלה, חלק קטן במוח שהחייה על רגש, נכנסת לפעולה

ברגעי משבר ויוצרת רובד שני של זיכרון, צפוף ועשיר פי הרבה מהרגיל. הזמן לא הואעט בזמן אמת, אבל הזיכרון נכתב בצפיפות גבוהה וכשמסתכלים אחורה, הרגע הקצר נראה ארוך. כל שנייה במשבר נחרטת עמוק יותר מכל יום של שגרה. חברים, אנחנו חיים בעולם שמלמד אותנו לברוח ממשברים, למחוק רגעים קשים, לרצות חיים שקטים. בטוחים שהזמן הטוב הוא הזמן השלום. אבל אם נשאל את עצמנו אלו רגעים הכי זכורים לנו? אלו רגעים עיצבו אותנו באמת? נגלה משהו מצמרר. הרגעים שאנחנו זוכים הכי חזק הם בדיוק הרגעים שניסינו לשכוח. החיים האמיתיים נחרטים דווקא במשברים. אלפי שנים לפני איגלמן ידע דוד המלך את חוק הזיכרון של המשבר. בתהילים כתוב מן המצר

קראטיה ענני במרחביה. תקשיבו לדיוק. דוד לא אמר מן המרחב קראתי אלא דווקא מן המצר מהמקום הצר החונק הקשה שם נשמיעה הקריאה האמיתית ובגמרא מסכת ברכות כתוב אמר רבי שמעון בן יוחאי שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים התורה ארץ ישראל העולם הבא מתנות שניתנות רק דרך הצרה לא כי הבורא רוצה שנסבול, אלא כי במצר נכתב הזיכרון הצפוף. במצר נחרטת הנשמה. ימי השגרה נמחקים אבל הדקה במצר נחקה לנצח. שם החיים האמיתיים מתרחשים. אז בפעם הבאה שיגיע משבר שנרגיש שהזמן עומד מלכת, לא ננסה למחוק את הרגע. מזכור את איגלמן. מזכור שדווקא עכשיו הנשמה נחרטת בצפיפות. לא נברח מהמצר. מקרא ממנו ושם תהיה התשובה.