כיצד לצאת מחרדות? - הרב פנגר (עם כתוביות בעברית)

אפרופו זוגיות, אני רוצה לדבר היום על חרדות. סתם. מה זה קשור? תראו, אני אדבר קצת היום באמת על חרדות. זה לא... זה נושא בפני עצמו. אני רק אגע בכמה נקודות, כדי להיכנס מתוך הנושא הזה להרבה מאוד נושאים אחרים. וכשאני אומר חרדות, אדם בעיקר מפחד משלושה דברים: הדבר הראשון, הוא מפחד שדבר שהוא מאוד רוצה אותו, שהוא לא יקבל אותו. דבר שני, אנחנו מפחדים שדבר טוב שיש לנו, חס ושלום שלא יילקח מאיתנו. והפחד האחרון המצוי ביותר, זה שאנחנו מפחדים שדבר לא טוב יקרה לנו. איך מתמודדים עם זה? אז בראש ובראשונה, הדבר הכי מצוי מבחינתנו כרגע, זה אפילו אם... אנחנו רוצים משהו. כל אחד פה שיושב בקהל יש לו משהו אחד לפחות שהוא

רוצה מאלוקים, מעצמו, מהסביבה. מה אדם מחפש יותר מכול בחיים שלו, אתם יודעים? מה אדם רוצה יותר?... מה אתם רוצים? נגיד, אם אתם מתפללים לקב"ה, מה אתם רוצים? אהבה? -אושר, בריאות, שמחה, יציבות. -או-קיי. יציבות. אז בואו נגדיר ככה: בריאות. בסדר? אני מתחיל מהקל אל הכבד: בריאות, יציבות, אהבה. עכשיו, למה אנחנו רוצים את הדברים האלה? למה אנחנו רוצים בריאות? נו, אתה בריא כמו שור, אריה, אבל אשתך נוגחת בך... או הבעל שלך, שיהיה בריא זה, מוציא לך את הנשמה, מוציא לך כבר. או אשתך, לא משנה. אחד אמר לי שעכשיו הוא הבין למה לטאה שנכנסת הביתה מביאה מזל טוב. אתם יודעים את זה? כי הוא מצא לטאה בתוך הסלון ואשתו ברחה

מהבית. הוא הבין למה... סתם. אבל... אנשים לפעמים מאכזבים אותך, "ככה אתה חושב עליי? תודה רבה." לא, אתה מצפה למשהו אחר. זה כמו שאתה קונה חטיף, אתה מכיר את זה? קונה איזה חטיף, ואתה רואה חבר שלך, והוא קלט אותך. ואתה אומר, "רוצה קצת"? הוא, "כן." איחח... יא מגעיל, מה... אתה מתפלל, שלא ירצה, שלא ירצה בבקשה. פשוט לא נעים לך... אבל יש לנו משהו שאנחנו רוצים, ואנחנו מפחדים שאנחנו לא נקבל אותו. אנחנו רוצים בריאות, כי אנחנו חושבים שהדבר שאנחנו רוצים יביא לנו את הדבר שאנחנו באמת רוצים, וזה אושר. מה שהאדם רוצה יותר מהכול - להיות מאושר, ובמידה מסוימת, שלו נקרא לזה, רגוע. לאדם יש בריאות, אבל אם הוא לא מאושר,

הוא בריא כמו שור, חיית אדם, אבל אין לו סיבה לקום בבוקר. משועמם, אין לו כוח, אין לו שום שאיפה, אין לו שום תחביב, הוא בריא. אז בריאות לבד זה לא מה שיביא לנו. אהבה. בסדר? רוצים אהבה. אבל אם נבדוק, הרי אהבה גורמת לנו כל כך הרבה כאב לב. אין מציאות של אור בלי חושך, אין מציאות של עלייה בלי ירידה, אין מציאות של דברים טובים בלי דברים רעים. אין כזה דבר בעולם. זאת אומרת, אותה אחת או אותו אחד שאני כל כך רוצה אותה או אותו, שאני מקווה, בעזרת השם, שיביאו לי את הדבר שאני רוצה - זה מאוד לא נכון, כי אנחנו רואים רק דבר מאוד מסוים. אם אני אעשה לכם ככה, תסתכלו רגע על האצבע שלי. תסתכלו על האצבע. אם אני מסתכל על

האצבע שלי, כולכם הופכים להיות מטושטשים. שימו לב טוב. כשאני רוצה דבר מסוים, אני מתמקד עליו, אני רואה רק את הדבר המסוים שאני רואה. שאר הדברים מיטשטשים לי. זאת אומרת, אני רוצה אהבה, אז אני רוצה את האהבה עם הבחורה הזאת, ואני חושב שהיא תביא לי את האהבה, אבל אני רואה רק את האהבה. אני לא רואה פתאום שיהיו לה גם קטעים של... גם היא רוצה דברים, ויש לה קטעים, "אימא שלי ככה, אימא שלי ככה," ויש לה פתאום שיגעון של ניקיון. שיגעון של ניקיון, כל היום זה, "תרים את הגרביים שלך," "תראה אתה ככה," "תסדר אחריך," "תוריד..." ואתה, רגע, אני חיפשתי אהבה, גברת. אני חיפשתי אהבה. זאת אומרת, אנחנו מאוד רוצים דבר מסוים.

רוצים פרנסה, רוצים כסף, רוצים עבודה. אנחנו מאוד רוצים משהו, אבל לא הדבר הזה הוא מה שיביא לנו את האושר. אנחנו חושבים שהוא יביא לנו את האושר. אנחנו לא קולטים שהוא יביא לנו עוד הרבה מאוד דברים. לכן כשאנחנו חרדים מדבר מסוים, פחד... יש הבדל בין פחד לחרדה. פחד זה משהו יותר מציאותי פה ועכשיו. זה כלי שהקב"ה נתן לנו כדי להיזהר, עוד פעם, לברוח או להילחם וכדומה. פחד זה משהו ממשי שקיים פה עכשיו. חרדה היא משהו אפילו גם דמיוני. לא קיים איום ממשי, זה משהו בדמיון של האדם. ואני אומר לכם שהמוח של האדם לא יודע להבדיל בין אמת לשקר, דמיון למציאות. בואו אני אספר לכם על עצמי קצת בשינוי פרטים, או-קיי? אני אטשטש את

העובדות שלא... זה סיפור שקרה לפני הרבה מאוד זמן. אני הוזמנתי לחתונה, חתונה של מישהו שאני עובד איתו. עכשיו, היה לי יום לחוץ והייתי צריך לנסוע, החתונה יכולה להיות בכל המקומות. היא יכולה להיות או בדרום או בצפון או במרכז, באחד המקומות בארץ. נסעתי אבל כברת דרך ארוכה עד שהגעתי לשם. הגעתי בסביבות אחת עשרה, אחת עשרה ורבע. לא היה לי זמן. למחרת הייתה לי סדנה נוספת. ממש היה לי זמן קצר. יצאתי מהחתונה, ואני יוצא למגרש חנייה, וכבר זה היה סוף החתונה והרבה נוסעים, הרבה חותכים. עכשיו, בואו נגיד, היה איזשהו תמרור מסוים. אני לא אגיד את השם של הזה, יכול להיות תמרור עצור, אין כניסה או תן זכות קדימה. יכול להיות.

אולי רמזור. עכשיו אני רואה כולם חותכים את הרמזור... את הזה... לא רמזור, את ה... רמזור זה לא, אל תדאגו. אבל חותכים כאילו. אתה יודע, זה קטע קצר. זה לא, תגיד לי, כביש שלם כזה. זה קטע קצר. יש לך שתי אפשרויות: או שאתה חותך מהמגרש חנייה לכביש הראשי דרך התמרור הזה, או שאתה נוסע בכלל לכיוון אחר. עכשיו הוויז שלי התבלבל, ואני רואה שכולם נוסעים, כולם חותכים. חותכים. אמרתי, גם אני חותך. לקצר תהליכים. עכשיו יש תופעת העדר, herding עדר, עדר. מהי תופעת העדר? יש לך שתי מסעדות, שתיהן ריקות, מגיע אדם אחד, מתלבט איפה לשבת. מתיישב פה. עכשיו פה יש אחד, פה אין כלום. מגיע אדם שני, מסתכל על שתי המסעדות, איפה הוא ישב?

איפה שיש מישהו, יפה. מתיישב פה. בא אדם שלישי, גם הוא יושב פה, גם הוא יושב פה. פתאום רואים מסעדה מפוצצת, פה אין אף אחד. למרות שאין שום הבדל בין המסעדות. זו תופעת העדר. להבדיל, חס ושלום, שלא יקרה אף פעם, אולם. פתאום עכשיו הזעקה, פיגוע, לא יודע, קרה משהו. יש שלוש יציאות חירום. פתאום הקבוצה הראשונה יצאה דרך יציאת חירום אחת. לאן כולם הולכים? אהה! דורכים אחד על השני... יש לך פה עוד שתי יציאות. -נכון, אבל הלכו מפה. נו, אז מה? אז מה? אולי הייתה שם באר וכולם נופלים? ואתה כאילו, גם אני... מה אתה עושה? מה אתה עושה? תבדוק! אדם כזה חסר ביטחון, כולם רצו לפה, אז גם אני רץ. אני לא יודע. אולי הם יודעים משהו

שאני לא יודע. אתה מבין? תופעת העדר. תראה מה זה חרדה. חרדה זה נראה לאדם מציאות גמורה. לכן צריך מאוד להיזהר, אם מישהו באמת סובל מחרדה. לא, כולנו חרדים באופן כזה או אחר. אלוקים נתן לנו את הפחד הזה, את החרדה כדבר שמגן עלינו. אבל אדם שסובל מחרדה, ואני מדבר על חרדה שכמעט זה סבל תמידי - הוא ממש מרגיש שזה קורה לו, אתה מבין? הוא יכול להרגיש, אני אקח את זה בצורה קיצונית, OCD סכיזופרניה או כל מיני חרדות של. הוא ממש בטוח עכשיו שמסתכלים עליו או מצלמים אותו או רודפים אחריו. הוא ממש מרגיש את זה. לכן הדבר הכי נורא להגיד לאחד כזה: "שטויות, עזוב אותך. "מי מצלם אותך, אחי? סליחה שאני אומר לך את זה. "עם כל הכבוד

לך, תרד, אחי, תרד לעם אחי." הוא מרגיש את זה יותר מהמציאות, אני אומר לך אפילו. אין הבדל בין אמת לשקר במוח שלנו. אם אדם מרגיש, הוא מרגיש את זה. לכן הנקודה העיקרית מבחינתו, אנחנו מפחדים שאנחנו לא נקבל משהו שאנחנו מאוד רוצים, כי אנחנו חושבים שהדבר הזה הוא זה שיגרום לי אושר. ואני אומר לכם שאנחנו לא באמת יודעים מה יגרום לנו אושר. אנחנו חושבים שהעבודה הזאת תגרום לנו אושר, האישה הוא הבעל הזה יגרמו לנו אושר. מי אמר? מי אמר? זה מה שאתה חושב, אבל על פי היהדות אם לא קיבלת מה שאתה רוצה - תגיד תודה. אולי אפילו הצילו אותך במידה מסוימת. מספרים, אולי אתם מכירים את זה, שאחד בא לבקר בבית בריאות הנפש, באחד

החדרים הוא שומע אחד צועק, "רוח'לה! רוח'לה"! אז הוא שואל את הרופא, "מה קרה לו זה"? "הוא רצה להתחתן עם בחורה רוח'לה וזה, והשם ירחם, היא פירקה את השידוך, "הלכה לחיים טובים ולשלום." נכנס לחדר אחר, שומע אחד אחר, "רוחל'ה! רוח'לה"! "מה קרה לזה"? אומר: "זה התחתן עם רוח'לה." זה נראה לנו שאנחנו יודעים, אבל על פי היהדות, אלה חיים הרבה יותר רגועים. שימו לב טוב, על פי היהדות, מה שנקצב לך, אתה תקבל. מה שנקצב לך אתה תקבל. תעשה השתדלות, אבל מה שנקצב לך אתה תקבל. כי מה שלא נקצב לך, גם אם תעמוד על הראש, אתה לא תקבל. זו נקודה חשובה. אני עושה השתדלות. אני לא יושב בבית רגל על רגל ומחכה שזה ינחת לי משמיים, זה לא

ינחת לי. אני עושה את ההשתדלות. אני הולך להצעת עבודה, אני הולך, לא יודע מה, אני לומד, אני מחפש בת זוג או בן זוג להתחתן איתו. אני עושה את ההשתדלות שלי, אבל את התוצאות אני משאיר לבורא עולם. ואני אומר לכם במפורש: שמה שנקצב לך אתה תקבל, לכן אל תיקח את זה, מה שנקרא, בקומבינה. הבן איש חי, אחד מגדולי הדור בדור הקודם, אחד מהמקובלים, הפוסקים, סיפר פעם על בחור ישיבה אחד. לא בחור ישיבה, בחור כזה שלומד תורה. והוא היה לומד בלילה עם הרב שלו בשתים עשרה בלילה. עם הרב ועוד כמה תלמידים. אז הוא היה הולך לישון מוקדם. ככה הם היו הולכים לישון פעם, כי לא היה חשמל, היו הולכים לישון מוקדם. ובשתים עשרה בלילה היה קם

ללכת ללמוד תורה. שכנה שלו בכמה בניינים לידו הייתה אלמנה צעירה מאוד מאוד עשירה, מאוד עשירה. והיא... בעלה נפטר, הוא היה עשיר גדול, נפטר וכל הכסף נשאר אצלה, והיא לא נשואה. הבחור הזה עבר יום אחד, כשהוא הלך ללמוד בשתים עשרה בלילה, עבר ליד הבית שלה, וראה שהדלת פתוחה. שכחו לנעול את הדלת. נכנס בו כזה יצר הרע, כנס. 'תתרים אותה.' היא אולי נותנת צדקה, אבל 'תתרים אותה.' נכנס כאיל לפלח פה ושם משהו. נכנס בו יצר הרע כזה. הוא נכנס לבית, מחפש את הכספת, בא לכספת, טק, נותן מכה שובר אותה. מטבעות של זהב. בינתיים היא מתעוררת. היא והמשרתת לה. הן ישנות ביחד. היא מתעוררת, היא שומעת פורצים לה לזה. היא בלחץ, נעלה את

הדלת, שמה את המיטה על הדלת... בינתיים הוא עם הכספת מסתכל על הכסף ואומר כאילו, פתאום תופס את עצמו, אומר, "מה אני עושה?! מה אני עושה!? "תגיד, מה, אני משוגע? מה שנקצב לך אתה תקבל. "מה אתה לוקח באיסור!? מה אתה עושה"!? תפס את עצמו, פשוט יצא והלך. זהו. לא נגע בכלום. ההיא כמה בבוקר, הבינה... מה קמה? היא לא ישנה. אבל היא שמעה שקט. היא הבינה שהפורץ כבר הלך. היא פחדה לצאת. היא יצאה מהחדר, מסתובבת שם בבית, היא רואה שהיה פורץ, שבר לה את הכספת, אבל לא לקח כלום. אמרה, אם ככה, כנראה זה סימן משמיים שאני צריכה להתחתן כבר. שיהיה איזה גבר בבית. יהיה איזה גבר. אני לא יודע אם זה יעזור, אבל כאילו, אתה יודע, יש

סיכוי כלשהו. הלכה לישיבה, אמרה לראש ישיבה: "תקשיב, אני אלמנה צעירה ואני רוצה להתחתן. "יש לך איזה בחור טוב בשבילי"? הבחור הזה ישב למד, אמר לה: "הנה, זה. "זה חבל על הזמן, זה"... והיא התחתנה איתו. אז הכסף במקום שהוא ייקח אותו באיסור, קיבל אותו בהיתר בסוף. מה שנקצב לך אתה תקבל בסוף. אל תיקח את זה באיסור. אל תעשה קומבינות. מה שנקצב לך אתה תקבל. אל תשתגע לי, אתה מבין? כי אדם כל כך רוצה איזה משהו, שהוא כבר לא רואה בדרך שום דבר... כי אנחנו אוהבים לקבל דברים בקלות. לצערנו הרב, אנשים אוהבים דברים בחינם. מה הכוונה? אני זוכר שהייתי בארצות הברית. איך קראו לחנות הזאת? 'בן אנד ג'רי'? אני לא זוכר. היו שם

גלידות והם עשו כזו השקה של גלידה חדשה, וחילקו גלידה חינם. אתה יודע איזה תור היה? אני אומר לכם, מפה עד נתניה. אנשים כאילו אהה... עכשיו, לא תגיד הומלסים מחכים לגלידה. אני מדבר איתך, אנשים גם שיושבים טוב. גלידה בחינם! הגלידה הזאת שווה בכסף שלנו, זה היה 2.95 דולר, בואו נגיד, לא יודע מה, עשרה שקלים, בסדר? אם היו מחלקים שם עשרה שקלים, גם היה כזה תור לפי דעתך? הרבה פחות. למה? מה קורה כשמקבלים חפץ בחינם, מה זה עושה לנו? תקשיב טוב מחקר שאני ראיתי. מאוד מעניין. אני מציע לכם עכשיו שני שוקולדים. שוקולד אחד, כדור שוקולד עסיסי, אבל משהו טוב כזה. פה כדור אחד. פה קוביית שוקולד אחת. המחיר של כדור השוקולד - 25

סנט, של קוביית השוקולד - סנט אחד. מה אתה רוצה לקנות? כדור עסיסי ב-25 סנט, או קובייה אחת בסנט? איך אני אבחר? אני אעשה שיקול כלכלי. האם שווה לי להשקיע עוד 24 סנט כדי לקבל את ההנאה היותר גדולה של הכדור? האם ההפרש בין ההנאות של הקובייה לעומת הכדור, האם זה שווה 24 סנט או לא? יופי. ולכן רוב האנשים בדרך כלל הולכים לכיוון הכדור. שווה לי את ההשקעה הזאת, למה מה זו קוביית שוקולד? מה יקרה אם אני עושה עכשיו הנחה של סנט אחד? מוריד את שניהם בסנט אחד. זאת אומרת, שקוביית השוקולד עכשיו היא בחינם, וכדור השוקולד ב-24 סנט. מה אתה לוקח? -קובייה. את הקובייה! נכון? אבל זה אותו יחס הרי בדיוק. גם פה וגם פה, אני אצטרך

כביכול להשקיע עוד 24 סנט כדי לקבל הנאה גדולה יותר. ברגע שיש משהו בחינם, אדם מסתנוור. לא אכפת לו כלום, מה שנקרא. הנה, אני מוכר ספרים. בואו אני אתן לכם טריק. טריק. מכירה אינטרנטית. אני מוכר לחו"ל. וזה הולך ככה: הספר כולל משלוח עולה 20 דולר. בסדר? בגדול. 15 דולר זה הספר, וחמישה דולר משלוח. סך הכול 20 דולר, נכון? יש לי שלוש אפשרויות איך למכור את הספר. אפשרות אחת: הספר בעשרה דולר ומשלוח בעשרה דולר. אפשרות אחת. אפשרות שנייה: ספר ב-20 דולר, משלוח בחינם. אפשרות שלישית: ספר בחינם, משלוח 20 דולר. האפשרות הראשונה של עשרה דולר ספר, עשרה דולר משלוח - אף אחד לא לוקח. האפשרות השנייה: ספר 20 דולר, משלוח

בחינם - או-קיי, נשמע סבבה. ספר בחינם?! רק משלוח!? תביא! תביא! ראית? זה בדיוק אותם 20 דולר. אני ארוויח אותו דבר. אדם שומע משהו בחינם, מתבלבל. כי אדם לא אוהב להשקיע, אתה מבין? אדם לא אוהב להשקיע. אנחנו צריכים להבין שבעולם שלנו אתה חייב להשקיע, כי אם לא תשקיע, אתה תשקע בכל דבר בחיים. ואם אמרתי זוגיות, בואו ניגע בזה קצת. ארבע... כתבתי לעצמי את זה, ארבע מיומנויות שאדם צריך שיהיו לו בתקשורת זוגית נכונה. ואם אין לו אפילו אחת מהן, הסיכוי הוא קשה. אני אומר לכם, באמת הסיכוי היום קשה. בדור שלנו זה בכלל, אני אומר לכם, די מפחיד. אדם לפעמים נכנס באמת לייאוש כבר. אין לו... הייתה רעידת אדמה לא מזמן באיראן.

שמעתי שמשרד ביטחון הפנים פרסם ש... שחס ושלום שלא תהיה רעידת אדמה, אבל כל אזרח יצטייד בנקניק קבנוס, ישים אותו בפריזר, שאם יש רעידת אדמה, יפתח את הפריזר, ייקח את הנקניק קבנוס, זה יעזור לכלבי גישוש למצוא אותו. סתם. חס ושלום. כאילו, אתה מרגיש, אחי, המצב על הפנים, או-קיי? ואתה רוצה לשנות משהו. מה אני יכול לשנות? מה אני?... אתה משנה את הדברים הלא נכונים. בואו נשנה דברים קטנים, אבל ששווים הרבה. ארבע מיומנויות של תקשורת. האחת: צריך לדעת להביע רגשות שליליים בצורה בונה. מה הכוונה? כל אחד שבזוגיות, כל אחד שיש לו הורים, כל אחד שיש לו ילדים, בשלב מסוים ירצה להגיד להם: "אתם לא בסדר"! איך אומרים את זה? איך

אומרים את זה? אולי אני אשתוק? אולי אני לא אגיד בכלל? כדאי, אתם חושבים? זה עניין של זמן עד שזה יתפוצץ, אתה מבין? סיפר לי מישהו, אשתו קצת קודחת בו, והוא מתאפק. "הרב, אני מבליג. מבליג. מבליג." עד שיום אחד כאילו היא לחצה לו על איזו נקודה טיפה יותר, הוא התעצבן. הוא אמר, הוא לקח את סבון הכלים, הוא בא ל... היא בישלה איזה משהו. זה יפה דווקא. אהבתי את זה. זה עדין, כאילו לא בפנים או לא יודע מה. היא יצאה כאילו בעצבים. "מה, לא יכולתי להתאפק, הרב"... בהזדמנות זאת אני רוצה להגיד משהו. אל תכעסו עליי, כל הגברים פה. כל מי שפה בא לשיעור או שומע אותי בבית וזה, אתם מדהימים, בסדר? אבל אני אומר לכם, אני מה זה

מחזיק מנשים. סליחה שאני אומר לכם את זה. אני לא פעם ולא פעמיים ולא יודע כמה פעמים, שומע מנשים סיפורים מזעזעים. הבעל חתיכת קלוץ. סליחה שאני אומר. בוא'נה, הן חיות בגיהינום. גיהינום. מתעלם, פוגע, מזלזל. חי בפלנטה. עכשיו, הוא לא עושה את זה מרוע לב. אני לא מאמין שיש אנשים רעים, ואני אומר לכם את זה ברצינות. הוא לא מודע לזה, הוא גדל בבית כזה, הוא בכלל לא מבין מה הקטע שלה. אבל היא עוברת חיים, אני אומר לך, יואו, יואו. אני לא יודע איך הן מחזיקות מעמד. אני אומר, אם זה היה ההפך, בוא'נה, הוא לא היה נשאר איתה חמש דקות. "גברת, החוצה! בואי אני אעזור לך. החוצה"! לא, אחי, מה קרה? אני לא מסוגל. גבר אוהב להיות

בשליטה, אתה מבין? הוא לא... עכשיו מה קורה? זה יצא... זה כמו שגבר הולך לקניות. ראיתם? אתם הולכים לקניות מדי פעם? אתה רואה גבר מזיז את העגלה עם הבטן... למה? כי יד אחת הוא עם רשימה. הוא בא עם רשימה. הוא לא בא כאילו... הוא לא יודע מה לקנות. הוא עפיפון לגמרי. הוא בא, צריך רשימה, בדיוק מה לקנות, מה קרה. ועם הפלאפון ככה. המקום היחיד שאני יודע מה אני עושה זה הירקות והפירות. נכון? שם אתה יודע כל דבר מה זה. העגבנייה זה זה העגול האדום, קישוא זה המלפפון הקצת שמן הבהיר, חציל זה המלפפון השמנמן לגמרי הסגול. אתה יודע, נכון? המקום היחיד שאתה מרגיש קצת מובך, זה ההיגיינה. יש כאילו מדפי היגיינה. אתה לא מבין בזה

כלום. אתה מפחד להסתכל גם, זה פדיחות, כאילו. אתה מנסה, מה?... אתה כאילו עובר מהר, מנסה להבין, קלטתי מהר... אתה מתקשר, "מה רצית? איזה צבע? איזה צבע זה"? גבר אוהב להיות בשליטה, להבין כאילו מה קורה. נשים צדקניות. באמת אני אומר לכם. אנחנו צריכים להתאפס. באמת, אני אומר לעצמנו, כל אחד ירד מהאגו שלו. תפסיק לחשוב שאתה מבין משהו. אל תיקח את זה אישית. תכף נראה לאט לאט. בסדר? נקודה ראשונה, אין זוג, אני אומר לכם, שאין לו רגשות שליליים ביניהם. אין כזה דבר. אין מציאות שאתה תחיה עם בן אדם ולא בשלב מסוים תהיה כאילו, אתה יודע, 'מלא עליו' מה שנקרא. אין כזה דבר בחיים. גם החבר הכי טוב שלך, לא משנה, תגור איתו,

תחיה איתו, בשלב מסוים, יש לי מה להגיד לו, או-קיי? וחז"ל אמרו לנו: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא." זאת אומרת, יש לך משהו לא טוב להגיד לשני - תגיד. אל תשמור את זה בבטן, רק תחכה. תחכה. בוא נראה איך להגיד. לאט לאט, לא עכשיו, "או-קיי, אני אתחיל להגיד לו עכשיו." אם הייתי עובד ברבנות, אולי זה משתלם, אבל תחכה. קודם כול "הוכח תוכיח את עמיתך," אבל "לא תישא עליו חטא." מה זה "לא תישא עליו חטא?" אל תגרום לו צער, אל תגרום לו ביזיונות, אל תגרום לו אחרי זה לעשות שטויות, כי ברגע שאתה מוכיח אותו, הוא מקבל הרגשה, אה, ככה? "וואלה, אין בעיה. בסדר, תאמין לי. "וואלה, אני שורף פה את כל המדינה הזאת. שורף."

אל תגרמי לו, אל תגרום לה לעשות אחרי זה שטויות. לצערנו הרב, אני אומר לך, אנחנו לפעמים, "בכוונה אני אעשה לו את זה. אני אנקום בו." היא עושה דברים אחרי זה שהיא מצטערת בעצמה. צריך מאוד להיזהר. גם אם אנחנו אומרים משהו לא טוב לשני, תבינו, אנחנו עושים לו עכשיו זריקה, והיא לא נעימה, היא כואבת. צריך מאוד להיזהר. מאוד להיזהר. אז קודם כול, ברור שיש כזה דבר, עד כדי כך שחז"ל אמרו: "אל תשנא אחיך בלבבך." מה זה "אל תשנא אחיך בלבבך?" אז כאילו בחוץ מותר לשנוא? לא, אפילו בלב אל תשנא. זאת אומרת, אם יש לך משהו בלב על השני, עדיף שתדבר איתו על זה, בסדר? עדיף שנדבר על זה. כמובן מתי ואיך תכף נראה. אבל קודם כול, אני לא

יכול להשאיר את זה יותר מדי זמן בפנים. כן. לא על כל דבר קטן לדבר. לא כל דבר שהוא עושה, "שנייה, הרב פנגר מה לדבר על זה"? "שב"! ואז כל ערב, "נו, תרביצי לי. "נו, תתחילי הרב פנגר שלך, יאללה, תאמיני לי"... לא על כל דבר קטן, אבל כשמצטבר משהו, לא להרגיש שאנחנו כבר מלאים לגמרי. אנחנו רוצים לשתף את השני בקושי שלנו. שימו לב טוב. אז נקודה ראשונה, קודם כול לא לעשות את זה מתוך אגרסיביות או כעס. דיברנו על חרדות; אף פעם לא מכבים רגש שלילי עם רגש שלילי אחר. זו נקודה מאוד חשובה. זאת אומרת, למשל, אדם סובל מחרדה, אם הוא יתעצבן על עצמו, "למה אתה עושה? מה אתה מפחד? שטויות," יכעס על עצמו ויהיה אגרסיבי - החרדה רק

תתעצם. לא מתמודדים עם רגש שלישי עם רגש שלילי אחר. להתמודד עם רגש שלילי, רק עם רגש חיובי. זאת אומרת, אם עכשיו אני הולך להגיד משהו לא טוב לשני, אני חייב להיות במצב יחסית טוב. אני רוצה לגשת בצורה של אהבה. אני רוצה לגשת בצורה שאכפת לי. לא תוך כדי התרסה או כעס או עצבים. אני אפסיד מזה. נקודה ראשונה, לא לבוא עם מטען כזה של שליליות. דבר שני: לא לפגוע ולא לזלזל. אנחנו נוטים לזלזל בשני וזה מאוד פוגע. לא לזלזל. כאילו אתה מדבר עם מישהו מאוד מכובד, ותחשוב, תשקול את המילים שלך. אל תגזימו. אנחנו נוטים להגזים. "תמיד אתה לא עוזר לי, או-קיי? "אף פעם לא עשינו משהו ביחד"! "אף פעם?! אף פעם!? "לא אכלנו ארוחת ערב

לפני דקה"? אף פעם... ההכללה הזאת, ההגזמה, היא נותנת הרגשה כאילו אין עם מי לדבר, בסדר? אתה מרגיש כאילו, לא, אבל אמרתי לו את כל מה שהיה לי על הלב. לא להגזים. זה נותן הרגשה לשני, יאללה, עזוב אותך. אין תקנה. אם אני אף פעם, אז אף פעם, בסדר? אז גם מה שעשיתי זה לא מוערך ולא שום דבר, אז יאללה, סעי סעי סעי. היימן. טוב... סתם... בקיצור... אני מאוד אהבתי את האבא שלו, אבא שלו היה נחום היימן. טוב, בקיצור, אז הנקודה הראשונה לא להגזים. לא לתת הרגשה שאין סיכוי! לא לתת הרגשה שאין סיכוי! אל תהפכו לקוראי מחשבות. "אני יודעת למה אתה עשית את זה"! את יודעת? יופי, אשרייך. אז מה את רוצה ממני עכשיו? א, גם את את צודקת

או אתה צודק. בסדר, אין לי בעיה. אתה קורא מחשבות, את קוראת מחשבות. אשרייך. הנה רנטגן. נו, תעברי, תעברי. הנה אני פה. בבקשה. תעשי מה שאת רוצה. הנה אני. זה מתנשא. "לא, אני יודעת בדיוק מה אתה התכוונת כשאתה"... יאללה, עם האף שלך... אולי את טועה? אולי אתה טועה? תן לשני להסביר את עצמו. תן לשני להסביר את עצמו. אל תקפוץ למסקנות ואתה בטוח שהוא עשה. ואני אומר לכם, אנשים שקצת יש להם ביטחון עצמי נמוך, הם מאוד מנפחים. "הוא בכוונה עושה לי את זה," "הוא בכוונה מתעלם ממני," "הוא בכלל לא אוהב אותי," "הוא לא זה איתי," "הוא לא רוצה אותי," "הראש שלו בכלל במשהו אחר." זה לא נכון. לא נכון. את קוראת את המחשבות שלו. הוא

לא אמר את זה. וגם אם הוא אמר את זה, הוא אמר ברגע של עצבים שהוא לא התכוון והוא ביקש אחרי זה סליחה. הוא לא מתכוון לזה. עצבנת אותו. אז מה? כן, גם אני לא רוצה. יאללה, לכי לאימא שלך וכולם... תשתמשי במילה 'אני' לא 'אתה.' או תשתמש. כשאתה בא להתקיף את השני, אל תגיד לו 'אתה', 'את'. תגיד 'אני.' במקום להגיד, "אתה אף פעם לא לוקח אותי ל"... קזינו? לא. "אתה אף פעם לא לוקח אותי לשיעור תורה," תגידי לו, "אני מה זה רוצה שנלך ביחד לשיעור תורה." זה נשמע אחרת לגמרי, מאשר "אתה אף פעם לא לוקח אותי לשיעור תורה." אז לקחת ולהאשים את עצמנו, "אני צריכה", "תעזור לי." "אני צריכה אותך," "בא לי לצאת איתך להליכה. אני רוצה את

זה", אתה מבין? לא, "אתה אף פעם לא הולך איתי להליכה, ואני רואה זוגות אחרים, או-קיי? אני רואה." את זה גבר שונא. תקשיבי טוב. ברגע שאת משווה אותו למישהו אחר, חבל לך על הזמן. הוא מקבל ג'ננה, מה שנקרא. אפילו כשאת מזמינה איזה שיפוצניק הביתה, אני אומר לך. "למה לא אמרת לי? הייתי מסדר את זה! הייתי מסדר את זה"! שנתיים זה לא זז. הוא התכוון לסדר את זה כבר שנתיים. את תקראי לזה שיפוצניק, הוא מה זה ייפגע. כאילו, האגו שלו נפגע. "אה, אין בעיה. יאללה, שיסדר את זה. "אין בעיה, תתחתני איתו." מי התכוון להתחתן איתו בכלל? מי דיבר על זה בכלל? "מה זה קשור? הוא מכוער בכלל. מה אתה?... "שיפוצניק. אני אתחתן עם שיפוצניק"?

לא, הביטחון העצמי שלו ירד בשנייה. "יאללה"... "תתחתני איתו וזהו. את רוצה אחד כזה." לא, גבר האגו שלו הוא על הפנים. הוא רק חושב שהוא לא מספיק בסדר, זהו. כאילו מרגיש, יאללה, אני על הפנים. תאמין לי. לא, היא לא חושבת שאני... אז אמרנו להימנע מהכללות. אבל הצד השני של המטבע, בסדר? אז אשתך/בעלך קצת יורים עליך עכשיו, או-קיי? תנסה להיות שק אגרוף. מה זאת אומרת? אל תגיב. כן, ספוג, אחי. ספוג. תן לה. תן את הלחי, תן את הלחי. תיזכר ברוקי. אתה זוכר את רוקי? תן, תן לה. אל תפחד, אל תפחד. אתה לא תמות מזה, אחי. אתה לא תמות מזה. אתה זוכה עכשיו למקלחת של ביזיונות. מקלחת... ברור שיותר קל להגיד מה שכואב לנו, מאשר לשמוע

את השני מה כואב לו. יקירי, בדיוק כמו שלך יש מה להגיד לשני, למרות שתגיד לי, "הרב, אבל אני לא אומר. "אני לא אומר." אתה שונה ממנה. היא טיפוס שצריך לשתף. היא לא יכולה לשמור את זה כמוך, בסדר? אתה נהיה אדיש כאילו... היא לא יכולה יותר, או-קיי? היא רוצה לאהוב אותך. "אני רוצה"... היא משחררת עליך, ששש... תהיה גבר אחי, אל תפחד. אני אומר את זה לעצמי, לא אליכם עכשיו. אל תחזיר. שקט. אח... אח... זה כואב! היא נכנסת בך בנקודות הרגישות. אתה מרגיש אפס, מקק, מקק. אחי, חזק. חזק. אל תגיב. אל תגיב. תן לה לדבר, תן לה. תן לה, אחי. אתה גדול אם אתה עושה את זה. אתה גדול. אל תענה כלום. למה? אם אתה עונה, אתה בעצם נותן לה

הרגשה, "או-קיי, סיימת? יש לי מה להגיד עכשיו"! הנה, אתה מבין? אתה רוצה להרים את עצמך. לא לא לא לא לא. לא משנה, גם אם אתה צודק עכשיו, אם אתה מחזיר לה, זה לא... אתה פשוט נותן לה הרגשה שאני מזלזל במה שאת מרגישה. גם אם אתה צודק. אני מזלזל במה שאת מרגישה. כאילו, את סתם מרגישה את זה. יש לך שריטות, אחותי. זה מה זה פוגע. היא כואב לה. אתה יכול להתווכח עם מישהו שכואב לו? כואב לו. בסדר, אתה צודק. אין בעיה. אני אומר לך, אתה צודק, אבל כואב לה. כואב לה, מפריע לה. היא מרגישה שהיא לא יכולה לסמוך עליך. קשה לה, קשה. והיא צודקת, בינינו. אבל אתה אומר לה: "מה פתאום! אני"... היא צודקת. שב בשקט. אל תגיב. אל תתגונן,

בסדר? אין לי בעיה שתתגונן, אבל לא עכשיו. מצידי, מחר אפילו. אתה יודע את זה? מחר. תן לה להרגיש: ניצחת. את צודקת. בסדר? את צודקת. אם היא נרגעה ונרגעת לגמרי, לא אכפת לי שתגיד לה: "חשוב לי גם שתשמעי את הצד שלי, בסדר? "את צודקת לגמרי. אני לא בא להצטדק עכשיו. "אבל חשוב לי גם שתביאי את הצד שלי, "כי אני כן רוצה שתאהבי אותי. אני כן רוצה שתסמכי עליי. "אני רוצה שתדעי שיש לך חבר לחיים אמיתי." חשוב שתעביר לה את המסר, אבל לא עכשיו. לא עכשיו. לא כשהיא כועסת, לא כשהיא עצבנית ולא כשהיא התפרצה עליך. תן לה. תהיה בשקט. נהדר. חז"ל אומרים את זה: "אל תרצה את חברך בשעת כעסו." מה זה "אל תרצה את חברך בשעת כעסו?" כשאדם

כועס, זה לא הזמן לרצות אותו עכשיו, להרגיע אותו מה שנקרא, כי עכשיו הוא עצבני, בסדר? שום דבר ממה שתגיד הוא לא מקבל. גם אם זה כביכול מה שאתה אומר, בסדר, זה מה שאתה אומר. אני לא מאמינה בזה. פשוט אני לא מאמינה בזה, או-קיי? יופי. אז זה השלילי. החיובי שני דברים בקטנה. האחד: תביעו רגשות חיוביים בלי מעצורים. אם יש לך משהו טוב להגיד, אחי, אל תחשוב פעמיים אפילו. תגיד, תגיד כל דבר קטן. תגיד לה, תגידי לו. לא, הוא יודע את זה. אני לא צריכה להגיד לו את זה. תגידי לו את זה. תגידי לו. כל דבר קטן, כל דבר קטן. זה כיף לחיות בבית כזה, תדעו לכם. איזו הרגשה מקסימה אם אתה מרגיש שמעריכים אותך? מי מאיתנו לא רוצה את זה?

מה אנחנו כבר מבקשים? עזוב אותך כסף, עזוב אותך קריירה, עזוב אותך בריאות. אתה רוצה... זה חשוב, אבל אתה רוצה שיעריכו אותך, אתה רוצה להרגיש אהבה, אהבה. מהי אהבה? מקבלים אותי איך שאני. בסדר, אני צריך שיפוץ, אני צריך עזרה. לאט לאט, בסדר, אבל אני רוצה להרגיש מוערך. ממי אני אקבל את זה? ממי אני אקבל את זה? אז כל אחד מאיתנו צריך לקבל אחריות על עצמו להשפיע על השני. תשפיע עליו, אחי. תשפיע עליה, על הילדים שלך, על ההורים שלך. איזה כיף זה שההורים ישמעו ממך מחמאות. תחשוב, איזה כיף זה. בתור הורה, אני אומר לך, בוא'נה, אילו מחמאות אתה מקבל? לא יודע, אולי... לא משנה. אבל אם ביזו אותך... בואו אני אתן לכם משהו קצת

מיעקב אבינו. יעקב אבינו נפגש עם אח שלו עשיו. הוא שונא אותו, שונא אותו. הוא מפחד ממנו. יעקב מגיע עם 400 איש עמו. 400 איש לרצוח את יעקב. הוא לא חושב פעמיים. ליעקב יש ארבע נשים, וכמעט 12 ילדים. אחד עשר ילדים סך הכול היה לו שם. אז היה לו. והוא מכין אותם לפגישה עם עשיו. תקשיבו טוב איך הוא הכין אותם. ראשונים - הוא שם את שתי השפחות שלו, זלפה ובלהה, והבנים שלהן. אחרונים - זה לאה והבנים שלה. ואחרונים אחרונים - רחל ויוסף. ככה אומר הפסוק. אני אקרא את הפסוק ואתם תבינו את הרעיון. מפה אתם תלמדו כמה דברים שאתם יודעים ולא ידעתם שזה מפה. כתוב ככה: "וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה." שתי השפחות, בלהה וזלפה,

והבנים שלהן ראשונים. "ואת לאה וילדיה אחרונים." אנחנו נקראים אחרונים. the last one אחרונים זה 'אחר מישהו', בסדר? "ואת רחל ויוסף אחרונים." ורש"י אומר, אם תסתכלו ברש"י במקום, "אחרון אחרון חביב." המשפט שאנחנו מכירים, "אחרון אחרון חביב" מפה. בסדר? באמת אני אומר לכם. זה אחרון אחרון. למה "אחרון אחרון חביב?" אחרון חביב. מה זה "אחרון אחרון?" אז אמרנו, כי החביבים אצל יעקב היו רחל ויוסף. הם אחרונים אחרונים. למה הוא סידר אותם ככה? יש ספר שנקרא 'דברי יחזקאל' מהאדמו"ר משינובה. אחד מהצדיקים מהדור הקודם. הוא שואל למה? הרי הוא מתכונן למלחמה. הוא הולך לפגוש פה עכשיו בגדול את נסראללה. בסדר? בגדול. מי שראשונים,

יירצחו ראשונים. למה אתה שם את השפחות ראשונות, ואת הילדים שלהן כאילו, יאללה בררה? שים אותם יאללה, כאילו... תתחרע עליהם ואנחנו נינצל, חבר'ה. חס ושלום. יש הלכה שאומרת ככה: אין דוחים נפש מפני נפש. מה הכוונה? על פי ההלכה היהודית זה הולך ככה: אם חס ושלום באים עכשיו מחבלים, חס ושלום, לא על אף אחד מישראל, תופסים קבוצה של יהודים ואומרים להם: "תקשיבו, אנחנו לא רוצים לרצוח את כולכם. "אנחנו יכולים. לא רוצים לרצוח. תביאו לנו אחד מכם." אם נרצח רק אחד מכם, תבחרו מי שאתם רוצים, עוזבים את כולכם. מותר לתת להם אחד או לא? -לא. -אסור. שירצחו את כולם. אנחנו לא נקריב אף אחד מאיתנו, למה? כי אין אף אחד פה פחות שווה

מהשני. אין כאילו, טוב, אתה לך. אתה גם ככה הכי לא מוצלח... מה אכפת לך? החיים שלך על הפנים. יאללה, לך. לך. לך. לא, תראה, יש פה רופא, יש פה זה... לך... אין ביהדות דבר כזה אחד שווה יותר מהשני, ברמת העיקרון. "אין דוחים נפש מפני נפש." אולי סיפרתי לכם את זה, אבל אני הייתי בניו יורק. פגשתי שם יהודי בשם הרב מייזליש, שהוא אמר לי שסבא שלו היה רב בשואה, הרב מייזליש קראו לו, זכרונו לברכה, כבר נפטר. ובגלל שהוא רב, אז הרבה באו לשאול אותו שאלות הלכתיות בתוך אושוויץ. אתה מבין? אלו שאלות הלכתיות שם. זה לא כאילו, "איך התפילין שלי" עכשיו. אחת השאלות ששאלו אותו, זה היה בראש השנה. הגרמנים, יימח שמם וזכרם, היו

לוקחים 500 ילדים להוציא אותם להורג כל יום. במספר. הגרמנים, יקים. מספר 500. והבן שלו בין ה-500 הללו. הוא בא לשאול את הרב, האם מותר לו לפדות את הבן שלו, כי יש לו כסף? הוא החביא קצת כסף, הוא יכול לשחד איזה שומר, להציל את הבן שלו, אבל הוא יודע בוודאות שאם הוא מציל את הבן שלו לוקחים ילד אחר. זאת אומרת, האם הוא יכול להציל את הבן שלו על זה שיהרגו מישהו אחר? ברור שהבן שלו יותר קרוב אליו מאשר מישהו אחר. הוא שאל את הרב אם מותר לו לעשות את זה או לא. אנחנו למדנו שלא דוחים נפש מפני נפש. השאלה אם זה ככה. כל מיני שאלות הלכתיות: האם השני ודאי יהרגו אותו, או אולי לא? והרב לא רצה לענות לו. הוא אמר: "אין לי פה

ספרים. אני לא יכול לענות לך. זו שאלה של פיקוח נפש." ואז הוא אומר לו היהודי הזה: "אם אתה לא עונה לי, הרב - סימן שזה אסור. "כי אם זה היה מותר, היית אומר לי. "ואם זה אסור, אז אני לא הולך לעשות את זה." וזה היה בראש השנה, הוא אמר, אברהם אבינו עקד את הבן שלו יצחק כמעט בראש השנה. אני ממש הולך לוותר על הבן שלי ולעקוד אותו, כי מה שאסור, אסור. אז שואל הדברי יחזקאל, איך זה יכול להיות שיעקב שם את השפחות ראשונות? מה, כאילו, אלה פחות חשובות? מה זה הדבר הזה? אין כזה דבר ביהדות. אלא מה התשובה? התשובה הזאת, אם נבין אותה, אולי קצת תעזור לנו לעבור ביזיונות יותר בשמחה, עד כמה שאפשר. הוא אומר כך, יש לנו כלל

והפסוק אומר בשלמה המלך: "והאלוקים יבקש את הנרדף." "והאלוקים יבקש את הנרדף." אלוקים יהיה לצד מי שרודפים אותו, מי שפחות אהוב, מי שפחות מצליח, מי שפחות רצוי. אלוקים יהיה צמוד אליו. ואומר המדרש: אפילו צדיק רודף רשע, "והאלוקים יבקש את הנרדף." אפילו שהצדיק הוא זה שרודף אחרי הרשע והרשע הוא נרדף - אלוקים יהיה לצד הנרדף. נקודה. למה? כי אלוקים לצד מי שכביכול המסכן יותר, הנרדף, חסר האונים יותר. אמר יעקב אבינו: לצערי, הילדים קצת מבזים את הילדים של השפחות. השפחות כאילו הן פחות. הם מקבלים ביזיונות, הילדים האחרים צוחקים עליהם. "אתם כאילו ה... אתם הגלגל רזרבי, עם כל הכבוד לכם, "לקחו אתכם כאילו על הדרך." אז

הן עברו ביזיונות. הן שמורות מבורא עולם הרבה יותר. אלוקים צמוד אליהן. אף אחד לא יגע בהן. אף אחד לא יוכל להרע להן. לאה אחריהם. למה? כי לאה היא גם אוהבים אותה מאוד, כאילו זה, אבל היא פחות אהובה מרחל. "וירא אלוקים כי שנואה לאה," אומר הפסוק. לא שהיא הייתה שנואה ממש, חס ושלום. אחרת היה אסור לו לחיות איתה. אלא היא הייתה פחות אהובה מרחל. יש, כל אחד עם העדיפות שלו, אז בכל זאת הוא רצה את רחל טיפה יותר. הטיפה יותר נתנה הרגשה ללאה, כזו של צביטה בלב. אני לא ברירת המחדל הראשונה, מה שנקרא. אני לא ה... גוגל כרום. כאילו, לא יודע. אני איזה אקספלורר ישן כזה. אני לא העדיפות הראשונה. ולכן שם אותה שנייה, כי גם

עליה אלוקים שומר הרבה יותר. מי שהוא שם הכי קרוב אחורנית, זו הייתה רחל. למה? כי "אחרון אחרון חביב." בגלל שהם חביבים, הם הכי בסכנה. כביכול אלוקים אומר, או-קיי, עליהם שומרים. אני שומר את אלה שלא. ולכן העבודה שלנו היא לדעת, גם אם אתה מרגיש קצת... קצת אשתך ירדה עליך, קצת בעבודה נוגחים בך, קצת לא מעריכים אותך נכון. את מרגישה, "אני עושה את הכול, הרב. תאמין לי, אני עושה הכול. "בא לי לקום וללכת פשוט." תדעי לך שבורא עולם הרבה יותר קרוב אלייך ממה שאת מדמיינת בכלל. וזו נקודה חשובה לזכור אותה. גם אם אנחנו מרגישים קצת לא הכי הכי. אלוקים זוכר כל דבר, כל דבר. רחל ויתרה על הסימנים שיעקב נתן לה בשביל אחותה. מי

מוכנה לוותר על בעלה פה לאחותה? לפני החתונה. אחרי החתונה, "קחי אותו ואת אימא שלו ביחד, תאמיני לי. "אני גם ככה מצטערת שעשיתי טעות פה." רחל מוותרת, ונראה לך שהיא מפסידה? על פי היהדות, אין כזה דבר שתפסיד. אין כזה דבר. "ויזכור האלוקים את רחל," אומר הפסוק, "ויפתח את רחמה." היא הייתה עקרה. היא לא הייתה אמורה ללדת. "ויזכור האלוקים את רחל." מה זה "ויזכור"? וואי, רחל, מה קורה איתה? וואי, נכון. "ויזכור האלוקים את רחל," זכר את מה שהיא עשתה - "ויפתח את רחמה." לכן אמרנו, שלוש חרדות יש לבן אדם. אה, רגע, בואו נסגור את הזוגיות רגע. אז אמרנו: להיזהר איך שאתה מדבר; תהיה שק אגרוף, כאילו, אל תגיב. אל תגיב; תן

מחמאות בלי בכלל מעצורים; ודבר אחרון זה דבר מוזר. גם כשמחמיאים לך, תגיד תודה. קבל את זה באהבה. אל תגיד, "לא, את לא מתכוונת לזה. "את בכלל לא... את סתם אומרת. מה את רוצה ממני בכלל"? נותנים לך מחמאה, יא מגעיל. לא מגיע לך, בינינו, אבל מה... תגיד, "תודה רבה. מה זה שימחת אותי." תן פידבק. תראה שאתה אנושי, אבא'לה. תצא מהקליפה שלך. אתה כולך כאילו, אתה מבין? לא, זה לא ייאמן. לפעמים אתה כזה... קוקוס. קוקוס. היו פעם שלושה גנבים. תפסו אותם, אמרו להם שמענישים אותם מידה כנגד מידה. גנבו פירות. מה שהם גנבו, זורקים עליהם. אז אחד גנב משמשים, רגמו אותו במשמשים. בכה בכה. השני גנב אפרסקים התחיל לצחוק. אמרו לו, "מה

אתה צוחק? זורקים עליך אפרסקים." הוא אמר, "השלישי גנב קוקוסים." זו נקודה יפה, כי כשאתה מסתכל, יש חבר'ה במצב יותר גרוע ממני. תביא את האפרסקים, אחי. תביא. זו נקודה מעניינת להסתכל עליה. טוב, אבל מבחינתנו, איפה היינו? אה. תלמד לקבל מחמאות. תקבל מחמאות ותגיד תודה. תודה תודה תודה תודה. זה ארבעה דברים. אמרנו שאדם מפחד משלושה דברים: אחד - שהוא לא יקבל מה שהוא צריך, הדבר השני, שיילקח ממנו משהו טוב שיש לו. לא על אף אחד מישראל, אנחנו לא רוצים שיילקח מאיתנו שום דבר, אבל תבין את הכלל, אם לקחו ממך משהו, חס ושלום. יש ספר שנקרא 'פלא יועץ.' בערך 'פדות' הוא כותב כך: שלפעמים אדם עשה מעשה לא טוב. אין מה לעשות,

אנחנו בני אדם וכל אחד מאיתנו עושה טעויות. הוא צריך לשלם, מה שנקרא. אז אלוקים נותן לו איזו מכה קטנה, כדי לחסוך ממנו מכה הרבה יותר גדולה. אנחנו לא רוצים שיילקח ממנו שום דבר, אם נלקח משהו: פתאום מכונת כביסה התקלקלה, פנצ'ר ברכב, או חס ושלום יותר גרוע, פיטרו אותו, קרה משהו - אז הוא מביא שם סיפור על אבא אחד ששלח את הבן שלו ללמוד אסטרולוגיה. אצטגנינות זה נקרא. והבן למד אצטגנינות, למד את זה כמו שצריך, ואחרי זה האבא שואל אותו, "נו, ספר לי, "מה הולך להיות איתי? ספר לי." אמר לו הבן: "אבא, תקשיב, אני רואה בכוכבים שהסוס שלך הולך למות." אמר, ככה? טוב, מכר את הסוס. שימות אצל מישהו אחר, אינשאללה. בא שבוע

לאחר מכן לבן, "מה אתה רואה עכשיו? מה אתה רואה"? אמר לו הבן, "סליחה שאני אומר לך, אבא. אני רואה עכשיו שהבית שלך עומד להישרף." טק, מכר את הבית. שיישרף, יפה, אצל מישהו אחר. ואז בא בשבוע השלישי, אומר לו האבא, "מה אתה רואה עכשיו"? אמר לו הבן, "אני מצטער שאני אומר לך את זה, אבא, אבל אני רואה שאתה הולך למות." אמר לו הבן, "אם הסוס שלך היה נלקח, אז הגזרה הייתה מתבטלת על זה. "אם הבית שלך היה נשרף - זה היה מתבטל על זה. "כנראה שאתה שאתה התחכמת, מה שנקרא, "אז אין ברירה אלא לקחת אותך עכשיו." אנחנו לא מבקשים שייקחו מאיתנו שום דבר, אבל תדע שאם נלקח ממך משהו, שיילקח. כפרת עוונות. כפרת עוונות! אל תחשוב שאתה

תלוי רק בזה, ובלי זה אין חיים, מה שנקרא. זה לא נכון. זה לא נכון. אתה תראה שיש חיים אחרי זה, ויש הכול אחרי זה. ואולי יהיה משהו אפילו יותר טוב. חכה. חכה. אתה לא יודע שום דבר. בטווח הרחוק אין דבר יותר גרוע מזה, שיעקב, אם כבר דיברנו עליו, חטפו את הבן שלו, את יוסף, ואמרו לו ששחטו אותו. אין לך בשורה יותר גרועה מזאת, בסדר? ואפילו אם הוא היה אומר את האמת, מה קרה לו? לקחו אותו למצרים, זרקו אותו לעבד. ממש נחת מהילדים. הוא במצרים שם, השם ירחם... נו, ואחרי זה מספרים לו שהוא נכנס לכלא המצרי, שתים עשרה שנה בלי ביקורים, בלי שום דבר. נו, הוא לא יזכור עברית בכלל הילד. הוא לא יזכור עברית אחרי שתי עשרה שנה. הלך

הילד! הלך הילד! הלך הילד? לא רק שלא הלך הילד, אלא הוא זכר כל מה שהוא למד איתו. ובאותו יום שנגמרו השתים עשרה שנה שלו, "ויריצוהו מן הבור." הוא נהיה משנה למלך מצרים. יעקב אבינו, בגלל הרעב שהיה בארץ, מגיע למצרים כמו מלך, כי הבן שלו כבר סידר לו הכול, הוא שם יד ימינו של טרמפ, דאז, כביכול. לא... כאילו, אתה יודע, ראש... נשיא ארצות הברית. אתה מבין מה זה? הוא יד ימינו של פרעה. הוא מסודר. לך נראה שמשהו לא טוב קרה. אנחנו לא מבקשים דברים לא טובים, חס ושלום. אבל לפעמים הדברים הלא טובים מצמיחים מאיתנו משהו. שלחה לי את זה מישהי. השם שלה זה רחל ששון. לא על אף אחד מישראל, אבל תראו מה... היא אומרת: "אני אימא

לשישה ילדים. "הבת הבכורה בת 23, "ובני הצעיר בן 9 עם תסמונת דאון." אני אומר, לא על אף אחד מישראל, אבל תבינו מהי בשורה לא טובה. "הבשורה שקיבלתי הייתה טראומתית. מיד כשיצא התינוק לאוויר העולם, "אמרה לי המיילדת: 'התינוק שלך לא בסדר.' "הייתי תשושה וחלושה." תחשוב, זו יולדת שהיא לא... בכה בתמימות. "חיכיתי לילד בריא." אתה יודע מה זה? מה אתה מחכה? אתה יודע מה זה תשעה חודשים? אנחנו לא מבינים, הגברים. כאילו, שב בשקט, מה שנקרא. תשעה חודשים, ציפייה, קשיים. אתה יודע, לקנות את העגלה, לא לקנות את העגלה, לסדר את החדר, לא לסדר את החדר, בגדים, לא בגדים... היא כבר חיה שם. שם. "חיכיתי לילד בריא ופתאום מהלומה

שכזאת. ראיתי את התינוק עם עיניים מלוכסנות. "כך נולדו כל הילדים אצלי. מה לא בסדר? "כל הילדים שלי טיפה עם כאלה זה. "וכעבור שעה מגיע הרופא בליווי עובדת סוציאלית, "ובישרו לי את הבשורה, התינוק שלך הוא עם תסמונת דאון. "נכנסתי להלם," היא אומרת. "זו מסה כבדה. זה שוק." שוק, לא על אף אחד מישראל. "הפתאומיות. בעיות אחרות בדרך כלל לא מתגלות מיד. "אתה יודע, גם אם יש לו איזה מום בלב, יש לו איזה משהו, אבל זה מתגלה לאט לאט. "בהתחלה אתה שמח, ברוך השם. פה זה על ההתחלה. "אני לא יודעת מה יותר טוב. "נאמר לנו שאפשר להשאיר את הילד בבית החולים." לא על אף אחד מישראל, יש מציאות. לא נדון אף אחד, אבל אפשר להשאיר אותו.

"ויש כאלה שנמסרים לאימוץ אצל משפחה אומנת. "אני לא שופטת אף אחד, "אך מיד היה ברור לי שהתינוק שלנו מצטרף למשפחה. "היה לי קשה. זו מצוקה נפשית קשה. "בהתחלה אני לא מאמינה. "לא ייתכן. לא, הוא כמו כל תינוק. זו טעות. "זו טעות, זו טעות." אתה לא מאמין, לא מאמין. "ואחר כך מתחילות השאלות, למה זה קרה לי? "למה דווקא אני? "וזאת התמודדות לא פשוטה עד שמגיעים "לקבלה והשלמה." אני אומר את זה לכל אחד מאיתנו. אני אמשיך את הסיפור תכף, אבל לפעמים קרה משהו, לא יעזור שנחיה באשליות: לא, לא קרה כלום. קרה, בסדר. אנחנו נעבור את זה. "התהליך הזה לקח זמן. "יש נשים שנכנסות לדיכאון אחרי לידה רגילה, "כי הכול כל כך רגיש אז. "אין

פלא שכשקורית כזו לידה של תסמונת דאון, "יש מי שבכי משחרר אותה, "יש מי ששיחה עם מישהו קרוב ותומך מסייעת לה. "יש תגובות מעצבנות מהסביבה. "אנשים באים עם סיסמאות גבוהות: 'זו נשמה גבוהה,' 'כנראה זו נשמה של צדיק,' 'זו זכות לגדל ילד כזה.' "תודה. יהי רצון גם... את רוצה שאני אברך אותך עכשיו במעמד זה"? זה לא שזה לא נכון. זה נכון, אבל היא אומרת, "זה לא השלב המתאים. "עדיין הבן אדם לא עיכל את מה שקרה לו. "היום אני יודעת שבן אדם אינו מלאך. "לוקח לו זמן לעכל את זה ולקבל את זה. "אבל אז היו המון רגשות אשמה על התחושות האלה. "יש נפילות כשאתה רואה ילד בגיל של הבן שלך מתפתח רגיל, "גדל". אז היא אומרת, "בהתחלה אתה

רואה נקודות של אור. "לא כל ילד זוכה לגננת שתקבל אותו כפי שהוא, לזכות בסייעת "שתרצה ותאהב ותקבל אותו כפי שהוא זכה. ממש פיס. "הבן שלי זכה בשנה הראשונה במעון במטפלת כזאת. "היא הייתה עולה מרוסיה שעבדה במעון ובנתה אותו. "בנתה אותו, את הילד שלי. בגיל שנה הוא אכל בכף כמו כל הילדים. "היא השקיעה בו המון אהבה ועבודה, "וזה נתן לי כוח להאמין שאפשר לקדם אותו. "היא הניפה דגל: 'הילד מסוגל'! כל אחד מאיתנו צריך לקבל כזה דגל מכל אחד מאיתנו. אתה מסוגל! מסוגל! אל תשברי אותו. מסוגל. אין הרבה גננות כאלה. "הילד הזה הביא אותי היום למה שאני." היום אותה רחל ששון, היא אחת המומחיות הגדולות בתחום הזה, של ילדים עם תסמונת

דאון. "אם לא הוא - לא הייתי מגלה את הכוחות שהקב"ה נתן לי. אם צריך לבטוח שמה שהקב"ה נותן זה לטובה, לכל אחד נגזרת התמודדות בהתאם ליכולת שלו לשאת. "כל הזמן אמרתי לעצמי: הקב"ה לא נותן דבר שאיני יכולה לעמוד בו. היא אמרה לעצמה: האלוקים נתן לי את זה, אני מסוגלת לעמוד בזה! אני מסוגלת לעמוד בזה! "אני תקווה שהקב"ה ייתן לי כוח להמשיך להרים את הראש מעל למים. "למשוך את העגלה. לא לנוח על זרי הדפנה ולהמשיך לחפש. "לבדוק ולתת משמעות לחיי העשייה, "וברכתיך בכל אשר תעשה." "היה ברור לי "שלא במקרה הילד הזה נפל אצלי." על פי היהדות אין... הרי לא בחרנו את הילדים שלנו. לא הלכנו לחנות ילדים, "אפשר שניים מהסלסילה הזאת

בבקשה? "תן לי גם את זה במדף ההוא. הוא גם נראה לי חבל על הזמן." "היום אני יותר חכמה, "אבל גם אז הייתה בי ההבנה העמוקה שיש תכלית למה שקרה, "יש תכלית, "שאני צריכה לעשות משהו, להוציא את הדברים מהכוח אל הפועל, "להגיע לאנשים שיש להם קושי דומה ולעזור להם. "אני רואה בזה שליחות. "ובמישור האישי, זה היה מסר עבורי בכל תחום עבודת המידות "ללמוד לקבל אדם כמו שהוא. "בשבילי לימודים זה נותן לי קצת התאווררות. "והמסר שלי לאימהות במצב דומה זה ככה: "המצב הזה יוצר בהתחלה תסכול. תסכול יוצר כעס. "כעס יוצר כאב. וכל זה להפנות לאפיקים של עשייה. "לכי תגלי את עצמך, "את הכוחות שהקב"ה נטע בך, "אשר ברא אלוקים לעשות," "אם לא

נעשה, הכאב יישאר." תעשה עם עצמך משהו, אל תשב תרחם על עצמך, אני מסכן, למה זה קרה לי? למה דווקא אני? לא. הלאה, הלאה, הלאה. "העשייה ממיסה את הכאב. עסקי ביצירה, "קרמיקה, מוזיקה, ציור. משהו שאת אוהבת. "מצאי את העיסוק שגורם לך נחת. "אל תהיי קורבן, קורבן של החיים. "המסר לאחרים: אפשר לגדול עם תסמונת דאון. "אפשר לגדול עם כל קושי, "אם רואים את הקושי כאתגר, "את המכשול כהזדמנות לצמיחה. "אם מאמינים שהכול, אבל ממש הכול לטובה - "אז מגיעים להשלמה ולשלווה הפנימית והאמיתית שאפשר גם אחרת." זה מה שאנחנו צריכים להפנים. גם אם יש חרדה, אל תאמינו לכל מה שאתם חושבים. המוח שלנו לא יודע להבדיל בין אמת למציאות, בין אמת

לדמיון, בין מציאות לשקר. מפחדים שלא נקבל מה שאנחנו רוצים. מי אמר שזה טוב לנו? מי אמר? מפחדים שיילקח לנו משהו. חס ושלום שלא יילקח שום דבר, אבל אם יילקח - זה יציל אותנו ממשהו הרבה יותר גדול. ואין באמת רע שיורד משמיים. זה נראה לנו, זמנית לפחות. לא שזה קל, לא שזה קל, אבל תזכרו להיות ביחד. תזכרו שאם מעירים לנו, ששש... תעירו בעדינות. תאשימי את עצמך, תבקשי עזרה, תחזקו אחד את השני, תעודדו. אל תחסמו מחמאות. אל תחסמו. תלכו הביתה ופזרו, פזרו אהבה. פזרו אהבה. זה נשמע קלישאתי, אבל אני אומר לכם שאם היינו מקבלים את זה, היו לנו כוחות לפני דעתי לכבוש את כל העולם כולו. השם יחזק אותנו, אמן כן יהי רצון. תודה רבה ובהצלחה.