הרב זמיר כהן - סוד האיזון בעבודת המידות

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו נמצאים לקראת סיום הפרק השני בהלכות דעות שבספר המדע להרמבם, שלמעשה בפרק הזה הרמב"ם מסיים את ההדרכה שנוגעת לעיצוב האישיות של האדם מבחינת הפנימיות, חיצוניות, דפוסי התנהגות, מידות טובות. בפרק הבא הרמב"ם עובר לעסוק באיזון שבהנאות העולם אדם חי בעולם רוצה להנות השאלה איך עושים את זה נכון זה בפרק השלישי ואחר כך בפרק הרביעי עובר להנהגת הבריאות כללי הבריאות על פי הרמבם כשבעזרת השם בשיעורים הבאים נעסוק גם בעניינים האלה במקביל למחקרים שנעשו היום בשיעור הקודם ראינו את דברי הרמב"ם במה שנוגע לדיבור של האדם. מתי לדבר, מתי לשתוק. סוד ההצלחה במה שנוגע לדיבור. כעת בהלכה ו' אומר הרמב"ם

כך: אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו. והעניין שבלב הוא הדבר שבפה. כלומר, אומר הרמב"ם לאדם, אל תדבר דברי חלקות ופיתוי, דברים של חנפנות שבלב אתה יודע שאתה לא מזדהה עם מה שאתה אומר ואתה רק מוציא את זה מהפה החוצה. אדם שמתנהל בצורה כזו, גם מרגיל את עצמו לרמאות וגם יכול לעשות טעויות גדולות במהלך החיים. אדם שהוא ישר, הפה והלב שווים. על זה כתוב ולישי לב שמחה. אדם כזה הוא שמח. הוא לא חי מתוך התחבטויות נפש, מתוך ניגודים פנימיים. הוא יודע, אמרתי כך, אבל דעתי שונה. פי וליבו שווים. נראה גם בזה יש את האיזון לדעת איך להתנהל נכון בעניין הזה. אבל ראשית היסוד של

הדברים, אומר הרמב"ם, צריך להיזהר מכל מה שנוגע לחנפנות, לדברי חלקות, מחליק דברים כדי שאחרים יהיו מרוצים. אבל מיד מתעוררת השאלה, אז מה זה אומר? גבר שרוצה להחמיא לאשתו על האוכל שבישלה, אבל האוכל הזה לא כל כך מוצלח, הוא נקרא חנפן, זה נקרא דברי חלקות ופיתוי. איפה הגבול? מתי האדם ידע האם זה בסדר שאני נותן מחמאה גם אם היא לא מושלמת לבין מקום שהדבר מוגדר חנפנות שהיא שלילית לחלוטין. בספר אורחות צדיקים יש לו פרק שלם על חנפנות ושם הוא כותב שיש תשעה חלקים לעניין הזה של אדם חנפן, חנפנות שלילית. הוא מפרט אותם את כל תשעת החלקים. מתחיל במקרה הכי גרוע, הכי חמור, אדם שרואה את חברו שהתנהג שלו כראוי והוא משבח

אותו על כך. למשל, חברו מספר לו איך הוא השפיל את פלוני וביזה אותו לפני כולם וכולם צחקו ואותו אחד רצה לקבור את עצמו באדמה והוא מרגיש זה לא בסדר, אבל הוא מספר לי את זה בהתלהבות. אז הוא צוחק איתו ביחד ומחמיא לו, איך עשית את זה? כמה אתה חכם וגאון. או שחברו מספר לו איך הוא הצליח לעבוד על הלקוח ולקח ממנו הרבה כסף שלא כדין והוא מחמיא לו. איך הצלחת לעשות את זה? סכום כזה גדול הוצאת ממנו אבל אתה יודע שזה לא בסדר. אז נכון שהוא משתמש במילים יפות עבדתי עליו לקחתי ממנו בעברית נכונה רימ אותו וגנבת ממנו. רק לא נעים לומר רימתי וגנבתי. אז אומרים עבדתי עליו לקחתי ממנו יש כאלה בצבא השלמת ציוד מה יגידו אני גונב

מהצבא אז הוא אני משלים את הציוד שחסר לי זה נשמע טוב נותנים שם יפה ואז הכל נעשה חלק כשאדם שומע שהשני היה לא בסדר והוא עוד משבח אותו על כך מחמיא לו זה נקרא חנפנות הכי גרועה שיש כך כותב באורחות צדיקים שהדרגה הכי גרועה כשבן אדם מספר לך על דבר רע שהוא עשה ואתה מחמיא לו על הדבר הרע. הדירוג השני, אדם שמשבח אדם שלילי בפני הרבים. כולם יודעים שהאדם הזה נוכל, גנב, הוא לא ישר, והוא משבח אותו לפני כולם, לא על הגנבות. במקרה הראשון הוא מחמיא לו על הדבר השלילי. במקרה השני הוא לא מחמיא לו על הדבר השלילי, אבל הוא מגדל את אותו אדם שלילי בעיני בני אדם. אז הוא גורם בעצם לאנשים לראות שמי שמתנהג שלא כראוי הופך

להיות אדם חשוב. וכך הוא ממשיך ומונה את תשע הדרגות האלה, דרגה אחר דרגה, בחניפות שלילית. לעומת זאת, כותב שם אורכות צדיקים, זה מחבר מלפני 700 800 שנה, חיבר את ספרו בהילום שם, אבל מתוך הספר רואים שהוא היה ענק בתורה. יש לו שם פרק שלם על כל המידות, על מידת האמת, מידת השקר, גאווה, קנאה, שנאה. יש לו פרק שלם על כל דבר ודבר. הוא ממשיך ואומר שיש מצבים שאדרבה תחמיא לשני, תרומם אותו. ובין הדוגמאות שהוא נותן, כשהאדם מחמיא לאשתו, כדי לשמח אותה, כדי לשבח אותה, אין כאן חנפנות שלילית. אז רגע, איך אני אדע? מתי זה שלילי, מתי זה חיובי? ההגדרה היא כך. כשהאדם רוצה להחמיא למישהו אחר לשבח אותו, תבדוק האם על ידי

הדיבור הזה אתה מחזק את הרוע בעולם, אתה מחזק את הקו השלילי בעולם? זוהי חנפנות שלילית. אם על ידי הדיבור הזה אתה מחזק את הטוב שבעולם, אתה מגביר חסד, אתה יוצר אהבה בין אנשים, אז אדרבה, כאן מדובר במחמאה חיובית. גם אם אתה מחמיא קצת יותר ממה שבאמת מגיע לאותו אדם, מרומם אותו יותר. הוא נותן דוגמה נוספת. אתה רואה אדם שהוא באמת באופן כללי הוא לא הכי בסדר אבל יש בו נקודה טובה. והאדם הזה מאבד מוטיבציה, שוקע בתוך עצמו, נכנס לדיכאון, מרגיש שהוא כבר לא שווה כלום. הדימוי העצמי שלו מאוד ירוד ואתה לוקח את הנקודה הטובה שבו. אין אדם שאין בו נקודה טובה, אפילו אדם הכי שלילי שלא יהיה. הגמרא אומרת על הפסוק בשיר

השירים, כפלח הרימון רכתך שהקדוש ברוך הוא משבח את עם ישראל שאפילו רקנים שבך מלאים מצוות כרימון. תיקח את האדם שבעיניך הוא הכי שלילי. תבדוק, תראה כמה מצוות יש לו, כמה טוב יש בו. גם אם בחיצוניות הוא נראה אחרת. אז יכול להיות שבא' ב גסדר, אבל תבדוק, תראה כמה שפע של טוב יש בו. וכשאתה לוקח אדם כזה שהדימוי העצמי שלו הוא ירוד, אתה לוקח את הנקודה הטובה שיש בו ומחזק אותה. אתה אומר לו, תראה כמה אתה טוב בא' בג, כמה אתה נפלא. נותן לו חיזוקים, נותן לו מוטיבציה לעלות ולהתרומם. זה נקרא שהחנפת לו. אדרבה, עשית מעשה טוב. זה לא החניפות השלילית. אף על פי שאתה נותן לו מחמאות, מילים טובות, הרגשה טובה, בדיוק לכאורה

כמו אותו אדם שנותן מחמאות לאדם ברשימה של החסרונות. אבל כאן, כשאתה עוזר לו לעלות ולהתעודד, להפוך מאדם בעייתי לאדם טוב, לתקן את עצמו, זה מצוין. אדרבה, יש בזה מעלה של אמת ואין בזה שום חשש, לא של דברי חלקות ולא דברי פיטוי, כמו שכותב הרמב"ם. כי באמת בכל דבר התורה מדריכה אותנו את האיזון הנכון שלא להישחף להקצנה לא לכאן ולא לשם, אלא דרך האמצע שהרמב"ם היה גאון בהגדרות המדויקות של כל דבר ודבר. ממשיך הרמב"ם, "ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו." והעניין שבלב הוא הדבר שבפה. מה זה תוכו כברו? לכאורה צריך לומר הפוך. שיהיה ברו כתוכו. שהחיצוניות תהיה כמו הפנימיות. שקף את מי שאתה באמת. למה הוא אומר שיהיה

תוכו כברו? בר זה חוץ. נכון? כמו פרחי בר, אחיות בר, שהם מחוץ למקומות יישוב. אומר הרמב"ם שיהיה תוכו כברו. הפנימיות שלך כמו החיצוניות שלך. היה צריך להיות הפוך שהחיצוניות כמו הפנימיות שתשקף את האמת שבך. אבל יש כאן בהדרכת הרמב"ם עומק גדול בנפש האדם ועצה טובה לחיים. קודם כל נראה מה זה יושר ואמת ואחר כך נראה את ההגדרה הנפלאה הזו של הרמב"ם שיהיה תוכו כברו. הגמרא מספרת רב ספרה היה אחד מגדולי האמוראים והוא פעם אחת היה בקורא קריאת שמע וכשהיה יושב וקורא קריאת שמע היה לידו חפץ למכירה רצה למכור את החפץ הזה בא אדם אמר לו אתה מוכר לי את החפץ הזה בכך וכך נניח אמר לו אתה מוכן למכור לי את זה ב שק הוא לא ענה לו

בקריאת שמע אסור אסור אפילו לרמוז לא רק לדבר אסור אפילו לרמוז אסור ברכת המזון למשל אסור לדבר ואסור לרמוז כמו קריאת שמע יש תפילות שמותר לרמוז בהם אבל בתפילת 18 למשל תפילת 18 קריאת שמע וברכת המזון אלה שלושת הדברים שאסור אפילו לרמוז בהם רק חשוב לדעת מה שאסור לרמוז בברכת המזון זה עד הרחמן. ברכת המזון יש בה את שלושת הברכות הראשונות מדאורייתא. אחר כך הטוב והמתיב מדרבנן עד הרחמן. מהרחמן מותר מותר כבר לרמוז. לפני כן כמו בתפילת 18 אמנם יושבים בברכת המזון אבל ברכת המזון זה מצווה מהתורה ואכלת ושבעת וברורכת את השם אלוקיך. אז כשאדם מברך ברכת המזון צריך להרגיש כמו בתפילת העמידה עד כדי כך יש כאלה בבדיוק

בברכת המזון נזכרים לעזור לאישה. כשפטפט עם החברים שלו הוא לא חשב לעזור לה. מתחיל ברכת המזון, מתחיל לסדר את הצלחות, את הכלים, מרכז את הכל. עכשיו יש לו זמן. כשהגיע להרחמן, בהרחמן מותר לרמוז. אגב, נציין, יש היום הרבה מתחזקים שרוצים להתחיל לברך ברכת המזון, אבל לא מתחילים כי אומרים, "תשמע, זה ארוך בשבילי. שהכל נהיה בדברו ברכה מהירה. המוציא לחם מן הארץ בסדר, אבל ברכת המזון נראה לו ארוך. עצה טובה תברך עד הרחמן. אתה מגיע לרחמן, סיימת ברכת המזון. הריחצים מברכת המזון זה הרחמן. כל הבקשות זה תוספות שהוסיפו שאם כבר אתה מברך גם תוסיף בקשות. אתה לא רוצה לבקש אל תבקש. אבל זה לא מעיקר הדין כמו ברכת המזון. חבל

בשביל הרחמן להפסיד את כל ברכת המזון כדי לומר את כל הרשימה של הרחמן. ברכת המזון זה סגולה גדולה לפרנסה טובה. אדם שיודע להודות לאלוקים על המזון שהוא מקבל, הקדוש ברוך הוא נותן לו שפע וברכה כהנה וכהנה בפרנסה שלו. אז חבל מפסיד מצווה מהתורה, מפסיד שפע של ברכה ארוך בשבילו, לא רגיל לברך שיתחיל עד רחמן. אחר כך יתחזק יותר, יוסיף יותר. על כל פנים, יושב רב ספרה באמצע קריאת שמע בא אדם רוצה לקנות את מה שנמצא שם ואומר לו אני אתן לך 2000 שק. רב ספרה לא מגיב. הוא הבין למה הוא לא מגיב. כנראה שהסכום הזה קטן בשבילו. הוא אפילו לא מתייחס אליי. אמר לו 3000. לא מגיב. ממשיך את קריאת שמע. ראה שגם זה לא. והוא מאוד רוצה

את החפץ הזה. קשה להשיג דבר כזה. הקפיץ את המחיר והוא ממשיך ומעלה. נניח הגיע ל-10,000 שק. ורב ספרי לא מגיב. סיים קריאת שמע. אמר לו בסדר אני מוכן למכור לך. ההוא הוציא 10,000 שק לשלם לו. אמר לו, "תשלם לי 2000." כשאמרת 2000 בלב אמרתי בסדר. אז נכון שבחיצוניות היה אסור לי להגיב, אבל כתוב בפסוק ודובר אמת בלבבו. ואם דעתי הייתה בלב למכור לך ב-2000, אתה לא ידעת שאני בקריאת שמע. הלאת את המחיר. אבל דובר אמת בלבבו, תן לי ב-2000. גילה לו את האמת. זו גדולה של אדם ישר, של איש אמת. שהולך צמוד לאמת עד הסוף. אתה יכול להרויח כסף, נכון? אבל אני רוצה להיות אמיתי עם עצמי. לכאורה נראה שהוא הפסיד כסף. בפועל הוא ירוויח

שמחת חיים, ישרות, אושר. אדם כזה הולך רגוע כל ימי חייו. הוא שלם עם עצמו, שלם עם הסביבה. זה אדם שהוא ישר. באמת רואים אצל גדולי ישראל את מידת האמת, יש עוד סיפור מעניין. הרשש רבי שלום שרעבי. בישיבות המקובלים יודעים כשיש ויכוח בדעת הארי זל והרשש הכריע כמו צד אחד מכריעים כדבריו יש סידור כוונות הרשש היה מקובל עצום לפני כ-200 שנה הרשש נולד בתימן ועלה לארץ בעקבות סיפור שהיה הוא היה בחור יפה תואר והיה מתפרנס ממכירת מחתים דברי צדקית כאלה היה לו מגע שהיה טולה את זה על עצמו כל הזמן עוסק בתורה היה בקי בתלמוד, בפוסקים, בהלכה, בזוהר הקדוש, סודות הקבלה, כתבי הארי, היה בקי בכל ענק בתורה. כשנגמר לו הכסף היה שם

את המגש הזה לפניו, מסתובב ברחובות ונשים שם ברחובות תמן היו עוצרות אותו וקונות ממנו. הייתה גויה אחת, חמדה את יופיו. כשעבר ליד הבית, היא הייתה גרה בקומה שנייה, השלישית, שם בתימן, אין גורדש חקים. אמרה לו, "בוא אליי לבית, יש לי הרבה מה לקנות." עלה במדרגות בתמימות, נכנס, השאיר את הדלת פתוחה, דיני ייחוד, אסור לסגור את הדלת, אבל היא מיד לקחה סכין, נעלה את הדלת ואימה עליו. או שהיא שמע לרצונה או שהיא רוצחת אותו עכשיו והיא כזאת גורילה גדולה, מה יעשה מולה? ראה שאין אין לו דרך להתחמק ממנה. אמר לה, "בסדר, רק צריך להתפנות רגע." נכנס שם לחדר השירותים, ראה חלון קטן, הסתכל מהחלון, ראה גובה גדול. מי שנופל מכאן

מתרסק. אמר, ריבונו של עולם, אם אתה מציל אותי מהסיפור הזה, אני נודר נדר שיעלה לארץ ישראל. דחק את עצמו דרך החלון הצר הזה, הפיל את עצמו למטה. אחרי שנפל קם ראה שברוך השם לא קרה לו כלום אפילו שרייטה לא לא שום דבר לא קרה לו שום דבר עמד על רגליו קיים את הנדר עלה לארץ ישראל כשהגיע לירושלים ירושלים של אז בן החומות עוני גדול היה בירושלים הלך לישיבת המקובלים בת אל היום הישיבה קיימת אפשר לראות אותה בירושלים ישיבת המקובלים בת אל ראש הישיבה היה רב זקן ויש רבי גדלי עליה חיון היה מקובל עצום והיו שם עוד קבוצה של מקובלים 15 20 מקובלים כולם עוסקים בתורה זקנים ויששים הוא החליט שהוא לא מגלה את עצמו כמה הוא בקיא

בתורה נכנס אמר להם אני באתי מתימן ואני מחפש איפה לגור אני מוכן להיות כאן שמש לשטוף את הרצפה להגיש טה לאכול הלומדים רק אם יש איזה חדר שאני אוכל לישון שם זה מספיק לי שמחו נתנו לו יש להם חדר מיותר שם ישן בחדר הזה ובשיעורים של הקבלה היה יושב על כיסא בצד כאילו מתנמנם מקשיב הם שסביב השולחן לומדים כולם מתווכחים דנים מקשיב לכל השיעור ולא מגלה שום דבר דן עם עצמו בתורה שלהם בלילות יושב עוסק בתורה יש לו שם את כל הספרים וכשרוצים רבי שלום השמש תביא תה מביא תה מגיש לכולם חלפו כמה שנים כאלה באחד השיעורים ראש הישיבה התקשה בקושיה עצומה בדברי הארי זל והזוהר הקדוש והם דנים שעה שעה וחצי זמן השיעור הסתיים גלשו

הלאה עוד הרבה זמן לא מוצאים הסבר קושיה עצומה אמר להם הרב טוב השעה מאוחרת כל אחד ינסה בבית לפצח את החידה הגדולה הזו מחר תבואו נדון על זה שוב למחרת באו ראש הישיבה יושב בראש השולחן שואל את כולם אמרו לו שאף אחד לא מצא ניסוי ישבו על זה שעות בבית לא מצאו יישוב לקושיה הגדולה פתח את הספר ראה במקום שעצרו אתמול יש דף בכתב יד מסודר ויפה כמה שורות מסדרות את כל הקושיה העצומה שהייתה לו. התפעל מאוד, אמר לכולם את התירוץ, הבין שזה מישהו מכולם, הוא לא רוצה לגלות מי. הסיפור הזה חזר על עצמו כמה פעמים. לאחר תקופה, שוב קושיה, אף אחד לא יודע לענות, באים מוצאים בכתב יד. לאחר שזה חזר על עצמו, הבין רבי גדליה חיון שמי

שכותב זה לא איזה מישהו שעלתה לו הברקה. לפעמים אפילו תלמיד פשוט יש לו הברקה של תירוץ טוב, אבל הוא הבין שמדובר באדם גדול שיודע לענות כל כך הרבה. אמר להם בשיעור, אני יודע שמי שכתב את זה לא רוצה לגלות את עצמו, אבל אני משביע את מי שכתב שיבוא אליי הערב לבית. בערב הוא יושב בביתו, לומד נקישות בדלת, פותח את הדלת, רואה את השמש. הוא לא קישר, חשב רוצה משכורת, רוצה משהו, שואל אותו, "בשמע הגעת?" אומר לו, "כבודו אמר לי לבוא, אני הזמנתי אותך, אף פעם לא אמרתי לך לבוא." אמר לו הרב, אמר, מי שכתב את כל התשובות שיבוא, מיד הרב הבין שמדובר כאן באדם נסתר שמסתיר את גדולתו. למחרת כל הישיבה, כל החכמים הגדולים המקובלים

מגיעים, יושבים במקומותיהם, מחכים לראש הישיבה שיכנס. נכנס רבי גדלי החיון, גם בגיל, גם בחוכמה, עמדו כולם לכבודו. כשהגיע למקומו הוא לא התיישב. אמר להם כך, עד היום אני לימדתי אתכם את תורת הקבלה, כי אני הייתי הגדול מכולם. היום התברר לי שיש מישהו גדול ממני, רבי שלום בכבוד, בוא שב אתה כאן, תמסור אתה את השיעורים במקומי. חסף אותו לעיני כולם. הרשש לא רצה, אבל הוא התעקש. בסוף עשו פשרה, שמו שיסאות בראש השולחן והרשש התחיל למסור שיעורים בישיבה שם. אז הכירו כולם את גדולתו. מה זה מידת האמת? הוא ראש ישיבה, מקבל את כל הכבוד, אבל הוא מרגיש יש אמת בעולם. אני מסרתי שיעורים. למה? כי הוא אני גדול בקבלה מכולם, אז

הוא מוסר את השיעורים האלה בקבלה. יש מישהו גדול ממני, צריך לפנות את המקום שישב במקומי. נתאר לעצמנו שר בממשלה, רואה איזה פקיד נמרץ, מוצלח יותר ממנו, אומר לו, "אני מפנה את הכיסא, בושתה במקומי תהיה שר בממשלה." איפה יש דבר כזה בעולם? אבל אדם שהוא במידת האמת הוא לא מחפש את האינטרס האישי שלו, הוא רוצה את טובת הציבור. אז אם טובת הציבור שהוא ילמד אותם קבלה הוא מלמד טובת הציבור שמישהו אחר מפנה את הכיסא. אני אחד התלמידים שב אתה תלמד את כולנו. כשרואים את ההנהגה של גדולי ישראל עד כמה מידת האמת הייתה חקוקה בהם האדם יכול לקחת מוסר השכל לעצמו לפחות בבסיס היומיומי. עד כמה להיות אמיתי. נחזור כעת לשאלה מה זה

שאומר הרמב"ם שיהיה תוכו כברו שהפנים יהיה כמו החוץ צריך לומר הפוך שהחוץ יהיה כמו הפנים תהיה אמיתי אבל הרמבם כנראה לקח את זה מהגמרא בגמרא כתוב מסכת ברכות הגמרא מספרת כשרבן יוחנן בן זכאי היה גדול הדור בזמנו חלה את החולי האחרון ראו שאין לו עוד הרבה זמן עומד להיפתר מהעולם עולם נכנסו תלמידיו לבקרו ראו שממש לא נשאר לו הרבה ואיניו זולגו דמעות התפלאו אמרו לו כבוד הרב גדול הדור עמוד הימיני פטיש החזק כל התורה עומדת עליו על מה הוא בוכה הרי ודאי הוא הולך לגן עדן העליון אמר להם אם היו לוקחים אותי למשפט לפני בשר ודם כל אדם שיש לו משפט לפני מלך בשר ודם שאתה יכול קצת קצת לעבוד עליו, לספר סיפורים, מאיפה הוא

ידע את האמת. אתה יכול קצת לטשטש, לבלבל את הפרטים וגם בסוף אם הוא יגזור עליך גזירה קשה, מה הגזירה שלו, מעסר, אפילו מוות, זה לא מוות לעולם. עוזב את העולם הזה, ממשיך לחיות בעולם הבא. אבל כאן הוא אומר, אני עומד להגיע לפני הקדוש ברוך הוא, לתת דין וחשבון עליו אי אפשר לעבוד. הוא יודע את כל האמת. אני לא יודע לאיזה דרך יובילו אותי. שם עם חס ושלום יש גזירה זה נצח זה משמעותי היה לו כל כך יראת הדין עוד לפני שנפטר הייתה לו היראה הגדולה הזו אמרו לו תלמידיו רבנו ברכנו לפני שהוא נפטר תברך אותנו מה היינו מצפים שגדול הדור יברך את תלמידיו לפני שהוא נפטר אומרת הגמרא אמר להם יהי רצון שיהיה מורה שמיים עליכם כמורה

בשר ודם הלוואי שתפחדו מאלוקים כמו שאתם מפחדים מבני אדם. הם נעלבו, אמרו לו רבנו, זה ברכה. עד כאן זו ברכה שאתה מברך אותנו. חשבנו מי יודע מה. אמר להם הלוואי, תראו כמה אדם עושה מעשה לא טוב והפחד שלו. מה חושבים עליו אנשים? מה אלוקים חושב עליו? על זה הוא לא כל כך שם לב. אבל מה אנשים חושבים עליו? ותדעו שזו ברכה טובה. אם יהיה לכם יראת שמיים כמו שמפחדים מבני אדם, אז אתם תתנהלו בדרך טובה. זה אותו רבן יוחנן בן זכאי שהגמרא אומרת מסכת בבא קמה ששאלו אותו תלמידיו מפני מה עונשו של הגנב גדול מעונשו של הגזלן בעברית יש הבדל בין גנב לבין גזלן גנב זה אדם שבא בסתר אף אחד לא ראה אותו והוא גונב גזלן זה אדם שבא וחוטף

מהשני לפני כולם אדם הולך ברחוב עם הארנק בא מישהו חוטף לו את הארנק לפני כולם ורץ זה נקרא גזלן. תפסו את שניהם, את הגנב ואת הגזלן. מה העונש שלהם על פי דין תורה? היום מכניסים אותו לכלא. על פי התורה, גנב וגזלן לא מכניסים לכלא. זה גם לא פתרון כל כך טוב. יש גנבים קטנים שנכנסו לכלא כמו סרדינים, יצאו ליווייתנים. למה שם לימדו אותם את כל השיטות ואת כל ה איך בפעם הבאה לא להיתפס? על פי התורה שלנו, אדם שגנב משלם כפל. למשל, פרץ בעישון לילה לדירה, פתח את הכספת, לקח 50,000 דולר שבעל הבית חסך במשך שנים רבות. תפסו אותו, משלם 100,000 דולר למישהו גנב ממנו. משלם כפל. למה? גם חינוך עבורו. תראה מה זה להוציא מהכיס

50,000 דולר. אם הוא גר בדירת שלושה חדרים, מוכרים את הדירה, קונים לו שני חדרים, 50 אלף דולר נותנים לנגזל. אז זה גם חינוך עבורו וגם פיצוי לנגזל. שההוא קם בבוקר וראה שגנבו, נפל ליבו בקרבו, תפצא אותו, מקבל את ה-50 אלף דולר. כפל ממה שנגנב. ככה על ביד דין תורה. לעומת זאת, גזלן משלם את הקרן. גזל לא משלם כפל. אדם שחטף לשני וברח, תופסים אותו, מחזירים, אבל הוא לא משלם כפל. שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי למה הגנב גרוע יותר מהגזלן אמר להם מפני שהגנב מפחד מבני אדם ולא מפחד מאלוקים והגזלן לא מבני אדם ולא מאלוקים אדם שלא מפחד לא מבני אדם ולא מאלוקים זה יותר טוב מאדם שמפחד מבני אדם ולא מפחד מאלוקים כי אתה

רואה הגנב בא בסתר שאנשים לא יראו אותו אבל מאלוקים הוא לא מפחד שאלוקים רואה אותו זה הרבה יותר גרוע. כלומר, האדם בטבעו מתנהל בחיצוניות על פי ערכים שהוא מבין שכך צריך להתנהג. בפנימיות הוא יכול להיות אחרת. וזה מצוי. רוב האנשים בעולם הם מתנהגים כמו שרוצים להצטייר בעיני בני אדם. בדבר אחד הוא יותר אמיתי, דבר אחד הוא פחות אמיתי, אבל סך הכל בחיצוניות הוא מצטייר לפי הערכים שלדעתו כך צריך להיות. בפנימיות הוא לא תמיד כזה. לכן אומר הרמב"ם שיהיה תוכו כברו. הוא לא אומר שיהיה החיצוניות כמו הפנימיות כי אז זה עלול להיות גרוע מאוד, אלא הוא אומר לו איך בחיצוניות אתה רוצה להצטייר? כאדם שהוא לא עצבני, אז תעבוד על

עצמך לא להיות עצבני. אתה בחיצוניות מנסה להראות אדם שלא רודף כבוד. תהיה בפנימיות שלך אדם שלא רודף כבוד. אתה רוצה להצטייר כאדם שלא מקנא, כאדם טוב לב, תהיה בפנימיות שלך כך. כשהפנימיות נהיית כמו החיצוניות, אז אתה תהיה אדם מושלם, תהיה אדם מתוקן. לכן הרמב"ם הולך בהדרכה אמיתית. הוא לא אומר החיצוניות תהיה כמו הפנימיות, אלא שיהיה תוכו כברו. אגב, בגמרא כתוב שהאדם צריך להיות אמיתי גם כלפי ילדים קטנים ולא יבטיח אדם לילד שלו דבר שהוא לא מתכוון לקיים. לפעמים ההורים רוצים שהילד ילך לישון. לך לישון, מחר נקנה לך את הרכב שאת המכונית שרצית. תיכנסי לישון עכשיו, תיכנסי להתקלח, תקבלי מחר את הבובה שרצית. כך מבטיחים

לילדים קטנים, לילדות קטנות. ועל מה סומכים ההורים שעד מחר הילד ישכח. יכול להיות שבאמת למחורת הילד שכח הגמרא אומרת אם מוצאת מהפה זה גמרא במסכת סוכה אם מוצאת מהפה דיבור כלפי הילד שאתה תעשה גם אם הוא שכח תקפיד אתה לקיים את מה שאמרת מוצא שפתיך תשמור יש בזה גם חינוך גדול לילד ילד שמתחנך שאף על פי שהוא שכח פתאום האבא מביא לו את המכונית שהילד רצה נכון אמרתי לך אתמול שתקבל קניתי לך הילד שלך שכח מזה. אבל מה הוא למד? שמילה זו מילה. אם אבא אמר הוא מקיים אפילו שאני שכחתי הילד הזה יגדל להיות ילד ישר. אבל אם הילד רואה דוגמה מאביו שמבטיח ולא מקיים אפילו לא רק לא שהוא צריך להגיד אני מבטיח. היה שר בממשלה

כששאלו אותו אבל אמרת הפוך שלא תגזור גזירה בסוף גזרת. שר האוצר מי שזוכר לפני שנים אמר הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים. זה ביטוי חדש של שרי ממשלה. אפילו אם רק אומר לילד בלי להבטיח מוצא שפתיך תשמור. כך הילד גדל לישרות. אם הוא רואה את האבא שעובד על אנשים, מרמה אותם, לפעמים הילד מבפנים, מכיר את הסיפור האמיתי ורואה שאבא משקר כלפי אחרים, שהאמא משקרת. זה חינוך לילד להיות שקרן. אדם נסע עם הילד ברכב, שרת רכב אחר, אף אחד לא ראה, אבל הוא עוצר את הרכב, יוצא, מניח איזה פתק על השמשה שם מתחת המגב, שרטתי לך את הרכב, מספר הטלפון שלי כך וכך, תתקשר אליי. והוא ממשיך לנסוע. ילד בן 10, בן 15 אומר לאבא, אבא, בשמע עשית את

זה, אף אחד לא ראה. אומר לו, נכון, יש אלוקים בשמיים, אנחנו צריכים להיות אמיתיים, צריכים להיות ישרים. עניין קצר של דקות. כמה תשלם? אפילו אם תשלם הון בשביל החינוך של הילד זה שווה. חוץ מצד נקודת האמת. בספר אורחות צדיקים מביא סיפור מעניין. אדם אחד הייתה לו בת יחידה, קלילת המעלות, חכמה, נבונה, יפת תואר, והוא גם יש לו הרבה כסף. היא היורשת היחידה. הרבה רצו אותה, אבל היו שניים שהוא התלבט בין שניהם. זה מבקש את ידה וזה מבקש את ידה ואז בזמנם זה הרבה תלוי ברצון של ההורים אם הוא יסכים תפגשי את זה תפגשי את ההוא התחבט רבות למי אני נותן את הבת מספר ארוחות צדיקים מה עשה אותו אדם קרא לחבר שלו אמר לו בוא נריב על

כסף נמציא איזה סיפור שאני טוען כך אתה טוען כך אתה אומר מגיע לך אני אומר מגיע לי ונביא את שניהם שהם יהיו השופטים, הם יחליטו. וכך עשו. הביאו את שניהם בתור שני שופטים שהם צריכים להכריע את המשפט והם לא יודעים שהכל מתוכנן. והנה האדם הזה, האבא של אותה בחורה, טען טענות שהיה ניכר עליהם שהוא משקר. והשני מדבר דברים הגיוניים. היה נשמע שהשני צודק ולא הוא. אחד הבחורים ניסע כמה שאפשר להטות את הדין לטובתו של האבא של הבחורה. למה? אם אני אפסוק את הדין כמותו, הוא ירוויח את הכסף, הוא יקח אותי לחתן. אבל השני היה אמיתי. אמר לו, "תסלח לי אדוני, לפי הנתונים האלה יש כאן טעות. הכסף שייך לו." אמר לו, "אתה תהיה החתן

שלי. אני מחפש אדם אמיתי. לא מחפש אדם שיחף לי, אדם שיגיד לי, "אתה צודק, אני רוצה אדם אמיתי." ועל פי זה הכריע ואותו בחור הרוויח רבות. כך מספר שם בספר אורחות צדיקים. אדם שהולך עם האמת, עם היושר, הוא לא מפסיד. לפעמים הניסיון לא קל. ברגע של ניסיון, אדם שנמצא בעבודה והוא רואה שעל ידי רמאות קלה הוא יכול להרוויח הרבה כסף. זה פיתוי גדול. אדם שעומד בפני ניסיון אם לשקר או לדבר אמת, והוא הולך עם האמת. אני אומר את האמת גם אם היא לא כל כך נעימה. האדם הזה מרוויח כמה דברים. דבר אחד, יש מצוות עשה מהתורה והלכתה בדרכיו. כשאדם הולך בדרך אמת, הוא מקיים מצוות עשה מהתורה. כאילו עשה עכשיו ברית מילה, קיים מצווה

מהתורה. כאילו לקח ארבעת המינים בסוכות, הניח תפילין. מי ששם לב זה דבר מדהים. יש לו איזה ניסיון, בא לו לומר שקר, אם לא היה לו הניסיון לא היה מרוויח מצווה. יש לו עכשיו ניסיון, הוא עומד בפני ניסיון, בפנים הוא מרגיש צורך לשקר, אבל הוא אומר לו, אני אומר את האמת, הרווחת מצווה תעשה מהתורה. המונה של המצוות שלך פעם מצווה ששווה הון רעב, אחי נצח. אז אדרבה, תשמח מהניסיון שעלה בדעתך לשקר והחלטת לא לשקר. אז עמדת בניסיון. מלבד זאת, חז"ל אומרים על הפסוק אמת מארץ תצמח. כשאדם מדבר אמת הוא מצמיח שפע גדול, מוריד שפע לעם ישראל, שפע לעצמו, מציל את עם ישראל מן הפורענות. ככה אומרים חז"ל, אם יש פורענות איזה גזירה

שצריכה לבוא, על ידי האמת הוא מבטל את אותה גזירה. כמה גדולה המעלה של אדם שהוא עקבי וישר והולך עמידת האמת? יש מקומות בודדים שאמרו חז"ל שמותר לשנות. מפני השלום מותר לשנות שלא לעשות מחלוקת. הוא יודע אם הוא יאמר עכשיו את האמת יצא ריב גדול אז מותר לשנות מפני השלום. וכך גם במסכת בפוריה ובהושפיזה שזה כתוב שתלמיד חכם יכול לשנות בשלושת הדברים האלה. מסכת שואלים אותו אתה למדת את המסכת הזאת? אתה בקיא בכל השס? והוא באמת בקיא. והם שואלים לא כדי ללמוד, סתם כדי להעריך אותו. מותר לו לשנות. מותר לו להגיד לו, אני לא למדתי את זה, לא בקי. אם הם רוצים ללמוד מהלכה או תסביר לנו, יגיד את האמת שהוא יודע, למד את העניין,

אבל אם הוא רואה ששואלים אותו והתשובה תביא אותו לידי גאווה, כן, אני יודע, מותר לו להגיד, אני לא יודע, לא למדתי את זה מפני דרכי הענווה, שלא להתנסא בפוריה, אם שואלים אותו שאלה שאם הוא יענה את האמת, הוא יתבזה ביזיון גדול. הוא יודע שיצא לו מזה בושה גדולה. גם כאן מותר לשנות ובהושפיזה שלא להזיק לאחרים. אדם שהיה בארצות הברית התארח חודש בביתו של אדם שקיבל אותו בלבביות, נתן לו חדר פרטי, אוכל ושתייה על חשבונו, נתן לו שפע גדול, חזר לארץ, החבר'ה שואלים אותו, איפה היית? איך איך הצלחת חודש שלם כל כך הרבה הוצאות? אם הוא יאמר להם את האמת שהוא היה אצל פלוני, אוטובוס שלם יגיע אליו מחר של בחורים ישראלים, יבואו

השתקנו אצלו בבית. עכשיו תדאג לנו למזון, לכלכלה. זה נקרא אושפיזה מלשון אושפיזין. אתה לא יכול להזיק למארח שלך שעשה לך טובה שאתה שולח אליו עכשיו הרבה קליינטים. אז גם כאן מותר לשנות, לא לגלות את האמת איפה היית, כדי לא להזיק לאדם שירח אותך. אלה דברים שכתובים בגמרא. אבל בסך הכל הקו של האדם תמיד צריך להיות קו של ישרות ושל אמת. נמשיך את דברי הרמב"ם. ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנוכרי. כיצד לא ימכור לנוכרי בשר נבלה במקום בשר שחוטה. אסור לאדם לגנוב את דעת הבריות. הוא לא גונב כסף אבל הוא גונב את דעתם. בשר של שחוטה הוא הרבה יותר בריא וטוב מאשר בשר של בהמה שמתה לבד. ודי שיש לו כבסים בכבסה אחת מתה,

הוא אומר, מה הבעיה? אני אשחט אותה לאחר שמתה ונמכור אותה לכפר הסמוך של הערבים. יחשבו שאני שחטתי אותם. מאיפה יודעים שהיא מתה לבד? אסור לעשות את זה על פי ההלכה. אבל אתה אומר זה גוי. אז מה אם זה גוי? אסור לגנוב דעת הבריות. אפילו לא דעתם של גויים. אם זו בהמה שמתה מאליה, אתה צריך לומר את האמת. זו בהמה שמתה מאליה. רוצים יקנו, לא רוצים לא יקנו, אבל צריך לומר את האמת. ולא ישרהב בחברו. כאן תראו, הרמב"ם מעלה אותנו לקומה של דקויות בישרות ולא ישרהב בחברו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל. ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל. ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח וכן כל

כיוצא בו אדם שבא אליך להתארח ואתה יודע שהוא לא יקבל ממך שום מתנה אם הוא היה מקבל מתנה היית נותן לו מתנה קטנה אבל אתה יודע שהוא אפילו מתנה קטנה הוא לא אוהב מתנות אז מה הוא עושה ניתן לו מגדל של מתנות הרי בכל מקרה הוא לא יקבל שיחשוב שרציתי לתת לו כל כך הרבה אז אתה גונב את דעתו כאילו שאתה אתה רוצה לתת לו, הרי אתה לא מתכוון באמת לתת לו, רק בגלל שאתה יודע שהוא לא יקבל, אתה מנפח את זה. זה נקרא גניבת דעת. או שהוא מפציר בחברו תאכל כשאתה יודע שהוא לא יאכל. אז תזמין אותו מצד דרך ארץ שהוא מוזמן לאכול. אבל אל תראה לו שאתה דואג לו יותר מהאמת. או למשל נניח נתאר לעצמנו אישה שאפתה עוגה מפוארת ביום שני בבוקר.

למה? היה לה מצב רוח טוב. עשתה עוגת פאר. אחרי שסימה לאפות, הדודה מתקשרת שהיא באה לבקר. טוב, ברוכה הבאה, בשמחה. באה הדודה, יושבת שם בצהריים, מגישים את עוגת הפאר והיא אומרת לה, תראי מה עשינו לכבודך. זה אסור לעשות דבר כזה. זה גניבה דעת. את לא עשית את זה לכבודה. למה את אומרת שזה לכבודה? אבל מה שכן מותר, מותר להגיש את עוגת הפאר אף על פי שהדודה מחייכת ואומרת, "לא הייתם צריכים לטרוח הרבה בשבילי. באופן כזה לא צריכים לומר לה לא דודה זה לא בשבילך פה לא צריכים לומר לה את זה. למה זה נקרא שהיא טעתה את עצמה? אנחנו מגישים את העוגה כדי שיאכלו. אם היא טעתה את עצמה לחשוב שעשינו את זה בשבילה, זו כבר בעיה שלה.

אבל לנו אסור לומר שזה לכבודה. או הדוגמה שנותן הרמב"ם, חבית יין בזמנם, חבית של חרס, היו פותחים אותה רק בזמן שרוצים להשתמש בה. וכשבא הורח חשוב ופותחים את החבית, הרי ידוע שהאויב הכי גדול של היין זה החמצן. כמה שהיין שמור יותר מהחמצן, כך הוא נשמר יותר זמן, משביח יותר. יין כידוע הוא מפונק, יש לו הרבה תנאים כדי להיות יין משובח. צריך שיהיה במקום קריר, בטמפרטורה מסוימת, כמה שפחות חמצן. על כל פנים, יין כשפותחים אותו, החמצן מתחיל להיכנס ואז הוא לא משובח כל כך. כשבא הורה החשוב, לוקחים חבית חדשה גדולה, פותחים את החבית לכבודו, הוא מרגיש מכובד. חבית שלמה פתחו בשבילי. במקום להשתמש בחבית ישנה, אומר הרמב"ם, כל

זה לקוח מהגמרא. אדם שמגיע אליוח ואתה בתור מוכר ינות, בכל מקרה היית אמור לפתוח חבית כדי למכור את היין. אסור לך לפתוח את החבית כשהמסר שאתה מעביר אליו שאני פותח את זה לכבודך, כי אתה עובד עליו. כל כך דרשו מאיתנו רבותינו להיות נקיים וזקים וטהורים בהתנהלות שלנו. ממשיך הרמב"ם ואפילו מילה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור. פיתוי הכוונה שאתה עובד על מישהו אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והבות. נעבור כעת להלכה האחרונה בפרק שני בהלכות דעות. לא יהה אדם בעל סחוק ומהטלות ולא עצב ואונן אלא שמח. כך אמרו חכמים, סחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערבה. וציוו שלא יהיה אדם פרוץ בצחוק ולא עצב ומתאבל, אלא מקבל

את כל האדם בסבר פנים יפות. גם כאן הרמב"ם לימד אותנו את סוד האיזון כדרכו מה שראינו בשני הפרקים לאורך כל הדרך. תמיד לקחת את קו האמצע, לא להיות מתהולל עם צחוק וקלות ראש. חז"ל אמרו צחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערבה. עלול להגיע לגילוי עריות בסוף. מה הקשר בין זה לזה? כשאדם מתנהל בצחוק וקלות ראש בתור שיטה, לא שסיפרו משהו אז הוא צחק, אלא הוא מכל דבר לועג, מכל דבר צוחק. הוא לכאורה מרגיש את עצמו חשוב. הוא תמיד המסמר של הערב במרכז העניינים, כי הוא מצחיק את כולם. והוא הבדרן של השכונה. אדם כזה בקלות עלול ליפול בדברים חמורים כי הקלות ראש הזאת מסירה את ההתבוננות. האדם מטבעו יש לו התבוננות, יש לו ביקורת

עצמית, ביקורת שכלית, אבל על ידי צחוק וקלות ראש שהוא ליצן כזה, זה גורם לו שההתבוננות נמחקת, שהביקורת העצמית מתגמדת, ואז הוא יכול לעשות את השטויות, את הדברים הכי גרועים בעולם ולא להרגיש שהוא לא בסדר. ואגב, כאן גם התשובה למה שהרבה צעירים שואלים, מה כל כך גרוע בלשתות אלכוהול עד שהראש מסתובב או לעשן ואני לא מדבר על סיגריות, לעשן דברים אחרים. מה הבעיה בזה? הוא אומר, בדקנו, זה לא מזיק לגוף, אין בזה שום בעיה בריאותית וכן על זה הדרך. קודם כל זה לא פשוט שאין בזה בעיה בריאותית כי בדרך כלל מי שמתחיל עם זה אז המינון הקטן עושה לו נחמד אבל כשהוא מתרגל כשהגוף מתרגל הוא חייב להגדיל את המינון כי זה כבר לא

משפיע עליו וכשהוא מתרגל גם לזה מגדיל את המינון וכשהחומר הזה כבר לא משפיע אז הוא רוצה חומר אחר ואז הוא עובר ממקום למקום עד שנמחק מהעולם אז אי אפשר לומר שמה מה הבעיה עם זה לא מזיק עכשיו זה לא מזיק אבל אתה נכנס למסל מסלול מסוכן, לא מתחילים עם מסלול כזה, אבל מלבד הנקודה הזו צריך לדעת עצם העניין שהאדם מנתק את עצמו מהמציאות על ידי שתייה, על ידי אישון, הוא נכנס לבואה והבואה הזאת מוחקת לו את הביקורת העצמית. דברים מזעזעים שהוא לא היה מסוגל לעשות אותם תחת ההשפעה של שתייה וכדומה, הוא מרשה לעצמו להגיע לדברים הכי גרועים, כי הביקורת הזאת נמחקת אצלו. זה מעין העניין הזה של הליצנות שמוחקת את הביקורת העצמית.

זה מה שאומר הרמב"ם. לא יהיה אדם בעל זחוק ומהטלות ולא עצב ועונן. גם לא יהיה לצד השני. עונן זה כמו אדם שמתו מותר לפניו אבל אלא שמח. זה האיזון שבאמצע. וציוו שלא יהיה אדם פרוץ בצחוק. פרוץ הכוונה שאין לו גדרים שהוא מגזים ולא עצב ומתאבל אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות וכן לא יהיה בעל נפש רחבה נבההל להון ולא עצה ובטל ממלכה יש אנשים שיש להם נפש רחבה מה זה נפש רחבה כמו סיר גדול כמה כסף שיש לו הוא מרגיש שזה כלום הוא רוצה עוד נבההל להון מה זה נבההל להון הרמבם יש לו הגדרות כל כך נפלאות עם הלשון המיוחדת שלו. מה זה נבהל להון? אדם שנבהל ממשהו הוא מתנהג בפזיזות. רואה מחבל, נבהל, הוא כבר לא חושב מה הוא

עושה. רץ, הולך, קופץ. יש אדם שהוא נבהל להון, הוא פזיז, הוא לא שוקל מה הוא עושה. הוא עכשיו חייב לבלוע את כל הכסף שבעולם לעצמו. זה חיסרון גדול. לא יהיה בעל נפש רחבה, נבהה לאון ולא עצב ובטל ממלכה. מה זה עצב? מדוכה. יש אדם יושב בבית, אין לו מוטיבציה, תופס את הקיצוניות לשני הצדדים. קיצוניות אחת זה אדם שהוא נבהלון. הקיצוניות השנייה שהוא מדוכה עם עצמו. אין לו חשק לעבוד, אין לו חשק לעשות שום דבר. שקוע בתוך עצמו. גם זה גרוע מאוד. כמו שזה גרוע, גם זה גרוע. אז מה הדרך הנכונה? אלא בעל עין טובה, ממעט בעסק ועוסק בתורה. ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו. כלומר, האדם אומר לעצמו כך, אני עובד ומקדיש אות עבודה כדי

לחיות. אני חי בעולם, צריך לחיות. צריך שיהיה לי בית לגור, צריך שיהיה כל התנאים הנדרשים לחיים נורמליים. והוא עובד כדי להשיג את זה. מעבר לזה, משקיע את הזמן בחיי העולם הבא שלו. קובע איתים לתורה, עושה חסדים, עושה מצוות. גם אם הוא עובד עוד שעה כדי שיהיה לו עוד כסף לתת עוד צדקה זה גם בסדר כי מה הכוונה שלו הכוונה שלו פה לעשות דברים טובים הוא לא נבהל להון המטרה שלו לעשות עם זה מצוות אבל אדם שכל מטרתו רק כסף והון הוא לא שם לב שהוא עובד כל כך הרבה כל ימי חייו בסוף מה הוא יאכל זהב הארוחה שלו היא אותה ארוחה פחות או יותר בפרט כשמגיע לגיל מבוגר אנשים מבוגרים כבר לא יכולים לאכול אז את כל חייו הוא הקדיש בשביל

לעשות הרבה כסף, בסוף הוא לא נהנה מהכסף ועזבו לאחרים חלם. לפחות היית דואג לעולם הבא שלך בזמן הזה. היית מרוויח חיי העולם הבא. למה לבזבז את הזמן על דברים מיותר? בארצות הברית היה עשיר אחד גדול, הגיע לגיל 70. המשפחה עשו לו מסיבה גדולה כי הוא מעוני, הפך להיות עשיר עצום. בצעירותו היה עובד שלוש משרות ביום. קם בארבע מחלק עיתונים עד שבע. אחר כך חוזר לבית, מתקלח, מתארגן, עוד עבודה עד אחר הצהריים, חוזר הביתה, מתארגן, מלצרות בערב ומזה חסך ועשה ועשה. שאלו אותו כל המשפחה המורחבת, "סבא ביום ההולדת ה-70, תן לנו עצה של הלקח הכי חשוב שלמדת בחיים מתוך הניסיון חיים שלך, תלמד אותנו." הרהר לרגע ואז אמר להם כך: בחצי

הראשון של החיים הוצאתי את הבריאות שלי על הכסף. ובחצי השני את הכסף על הבריאות. אתם אל תעשו את הטעות שאני עשיתי. בחצי הראשון, במקום שיחייה נורמלי, היה להות אחר הכסף, הרס לעצמו את הבריאות, חוסר שינה, חוסר תזונה נכונה, אוכל דברים לא בריאים, הגיע לגיל מסוים, פתאום הגוף קורס. עכשיו את כל הכסף צריך להוציא על הבריאות. אדם חכם מתנהל תמיד בהיגיון, באיזון נכון. ממשיך הרמב"ם, ולא בעל קטטה. אדם צריך להרגיל את עצמו לא לריב על כל דבר. יש אנשים נהנים מהריב, רק משהו מדליק אותם, מיד נכנסים לריב. ולא בעל קנאה, לא יקנה באחרים. איך הוא לא יקנה? אבל הוא אומר, יש לו, גם אני רוצה. כשהוא אומר לעצמו, אלוקים נותן לכל

אדם את מה שהכי טוב לתיקון שלו בגלגול הזה. היה לנו שיעור על הקנאה בעבר, הרחבנו בעניין את דברי הרמח"ל. אני מקבל מה שהכי טוב בשבילי. אז מה יש לי לקנא באחרים? עושה את ההשתדלות להשיג. אם השגתי מצוין, לא השגתי זה אומר שזה מה שטוב לתיקון שלי. המראה שקיבלתי, המבנה גוף שיש לי, צורת האף שלי, הילדים שקיבלתי, הדירה שאני גר, כל התנאים שיש לי, זה מה שהכי טוב בשבילי. לכן אלוקים נתן לי את זה. ולא בעל תאווה ולא רודף אחר הכבוד. חז"ל אמרו, "במקומך יושיבוך." לא צריך לרדוף אחר הכבוד. הכבוד שאתה צריך לקבל, אם זה המקום, הקדוש ברוך הוא יוביל אותך לשם. אתה לא צריך לחפש את זה. אדרבה, כל הבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו.

כך אמרו חכמים, הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. אדם שיש בו קנאה, רודף תאווה, רודף כבוד, בסופו של דבר הוא יראה שזה מוציא אותו מהעולם, כי הוא יבצע פעולות בחיים שיערסו לו את החיים. הוא רואה שלחבר יש רכב מפואר כי החבר קיבל ירושה. הוא אין לו את הירושה הזו אבל הוא מקנה בו. לוקח הלוואה. בסופו של דבר שוקע בחובות, מעקלים לו את הדירה שלו, הרס לעצמו את החיים. כללו של דבר מסיים הרמב"ם את הפרק השני, ילך במידה הבינונית שבכל דעה ודעה עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעות, האיזון של האמצע. והוא ששלמה המלך אמר פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יקונו פלס מלשון פלס כלומר תמיד כשאתה נסחף תיישר את עצמך ואז כל

דרכיך יקונו הכל יהיה יציב ומבוסס אתה תחייה חיים טובים מאושרים בינך לבין עצמך בשלום בית בסביבה במשפחה כי אתה הולך בדרך מאוזנת בדרך בריאה בשני הפרקים האלה שלמדנו הקדשנו להם שישה שיעורים אבל אדם שבאמת ישנן את הדברים, יאמץ אותם לעצמו, יקח את כל הכללים שלימד אותנו הרמב"ם, יגלך שלאט לאט חייו משתנים לטובה ולברכה. בפרק הבא הרמב"ם עוסק באיזון בהנאות החיים. שם הוא עובר כבר לעניין ההנאות. אדם שחי בעולם, איך יהיה מאוזן? שמצד אחד לא יפגום באישיות הרוחנית שלו ומצד שני שלא יהיה מדוכדך אלא יהנה מכל מה שבורא עולם ברא בעולם לטובתו כדי שישמח ויהנה מהכל זה סוד ההנאות בחיים בזה נעסוק בשיעור הבא ובעזרת השם לאחר מכן נעבור לכללי הנהגת הבריאות של הרמבם שאת זה הוא מתחיל מהפרק הרביעי בהלכות דעות שבספר המדע