"קמתי בבוקר בוכה 'אני רוצה לשמור שבת'": לירן ברוש על המהפך של חייה

החברה לא פשוטה עם חברת ילדים גם ככה היא לא פשוטה אז חברה בהרצליה הייתה לי מאוד מאוד קשה היא גדלה בהרצליהו והיום האמא לשישה מביתר ובין שני העולמות האלה מסתתר סיפור שלא שומעים כל יום ליראן בראש בעלה תשובה שחקנית פלייבק יוצרת ואישה שבחרה לקחת את עולם המשחק אל המקומות הכי עדינים והכי מפתיעים בלי במה בלי אור זרקורים רק נשים סיפור אחד אמיתי ומראה שמחזירה למי שמספרת אותו את עצמה זהו ראיון בלעדי אישה שאמנם רגילה לעמוד על במות אבל הראשונה מצטלמת סיפור על תשובה על שליחות ועל אומץ להיות מי שאת לירן בראש היקרה מה שלומך

ברוך השם כיף להיות פה

איזה כיף שאנחנו מתראות

ממש סוף סוף

אני חייבת לצן שככה רואים אותך עכשיו חרדית והכל בלבוש הזה יש לך סיפור ככה מאוד מעניין על איך שהגעת לאן שהגעת

אז בוא נתחיל מההתחלה

האמת שנולדתי בתל אביב שאני הייתי בת שש

עברנו להרצליה

כן

אה בעצם התחלתי שם כיתה א' אה א זהו גדלתי כמו הרצליאנית צפונבונית סטנדרטית

כן

א משפחה א בסדר לא משהו יצא דופן רגיל הכל

אמ והיה קטנה במשפחה זה לא היה חלק אבל בחיים שלכם הקטע של האמונה או יהדות או ש או שזה כן משמעות

זאת אומרת הייתה מסורת

כן

אה היה נרות שבת והיה כיפור

אה אומנם עם א אופניים ו

כן

אה

כמו רוב עם ישראל

כן וילדים כאילו לא צמים וזה אבל בסדר ההורים צמו ואבא שלי מגיע מבית מאוד חרדי א מדרום אפריקה א כן סבא שלי היה רב ביוענסבורג והוא שהוא עלה לארץ עוד הוא היה ממש דתי וזה עד ש עד שלמדוניברסיטה והכיר את אמא שלי וירד א מהדרך הזאת אבל עדיין נשארה אמונה

מה זה אומר גם קידוש בשבת וכאלה שרק חגים כזה

לא זוכרת קידוש בשבת

אולי אה אולי פעם ב כזה אבל לא

לא נראה לי לא קידוש לא היה

אה אבל פסח כן זאת אומרת לא בטוחה שלא היה פיטות ב במקפי אבל אה אבל מצות היו. לא מצות אכלנו. מצות אכלנו אבל אה

בסדר. וכמה ילדים אתם?

אה שלושה.

איפה

אחי גדול ממני ב-10 שנים אחר כך אחותי שגדולה ממני בשבע שנים ואני קטנה. אה באמת אבל בכל שנות הילדות שלי היסודי אה יש לציין שממש סבלתי בחברות.

וואו. כן

ממש.

מאיזה בחינה?

א הייתי תמיד יותר רגישה

יותר התקשטי מאוד בלימודים הייתי קטנה גם הכי קטנה בכיתה. א נולדתי גם בנובמבר כאילו זה שנתון כזה נכנסתי מכבל שלא נשארתי עוד שנה בגן בקיצור

א אבל באמת מהתחלה צצו קשיים אה א גם לימודיים וגם חברתיים ה החברה לא פשוטה עם חברת ילדים גם ככה היא לא פשוטה

אז חברה בהרצל הייתה לי מאוד מאוד קשה א הציקו לי המון וזה חרמות וכן

וואו את יוכולה לתאר דוגמה מסוימת או איזה ממש מש

ממש לא רציתי ללכת לקיתה זה תמיד הייתי עם החלשות יותר תמיד הגנתי עליהם תמיד א הייתי יותר רגישה תמיד

א בגיל יותר מבוגר יותר מבוגר כן ה ו

ככה ברחתי ממסיבות כיתה

וואי

כי על מילה שאמרו לי אבלכן

אבל באמת זה ילדים אכזרים ומהתחלה הייתי ב

הייתי בחוג דרמה ממש מהתחלה זאת אומרת ידעתי שזה ה

זה המקום שלך

זה המקום שלי ממש מההתחלה

אבל תדע לך שהיית ממש גיבורה אם את היית חלשה והגנת לילדים חלשים בתור ילדה חלשה זה הרבה עלייך

נכון נכון כי כי החוסר צדק הזה הזה תמיד הפריע לי

זה לא פייר שמציקים להם סתם

כן זוכרת

עלי אף אחד לא הגן אבל לי

אבל ממש היו ימים שלא רציתי ללכת לבית ספר.

את זוכרת איזשהי הצקה מסוימת? כאילו משהו שעשו משהו ש זוכרת הרבה וזה וזה לא פשוט. דברים לא פשוטים. זאת אומרת זה קללות וואו באמת באמת דברים לא פשוטים זאת אומרת אני כל הילדות שלי ממש מא' עד זכורה לי כ

מה את אומרת כל השנים האלה? ממש אבל זה לא יודע צרדתי כזה תמיד באתי עם חיוך

אז מה נתן לך את הכוח להגיע עם חיוך כל בוקר

האמת שזה זה קטע שאת שואלת אותי את זה הרבה שנים לא חשבתי על זה לאחרונה דווקא זה צץ כי כל מיני טריגרים עכשיו שעולים לי כל מיני דברים אז אני מקשרת אותם לילדות עכשיו

אה אחרי זה אני אדבר על זה בקשר לעבודה עבודה שאני עושה עבודה שלי שאני מנחה אנשים

אבל זה באמת שנים לא פשוטות שמעי זה שש שנים זה זה קטע כי מה שנתן לי את הכוח אני אני תמיד דיברתי לאלוקים מגיל קטן

וואו

כן אני המון שנים לא דיברתי על זה אבל עכשיו שאני נזכרת בזה נגיד בלילה אה ביקשתי ממנו כזה תמיד הייתי מסתכלת על התקרה שהולכת כזה כזה נשיקות. ווא

כן אני ממש זוכרת את זה דיברתי אמרתי לא אמרתי השם אמרתי אלוקים עם היי כן אמרתי כן

בבקשה שיהיה לי חברות שיהיה לי טוב המקום הבטוח שלי היה החוג לדרמה

וואי איזה נס שהגעת לזה

נס גדול אני את הכישרון הזה

ממש מגיל ארבע כאילו אני אמא שלי עלתה על זה שאני שאלתי אותה באיזה יום בגיל ארבע אמרתי לה, איך קוראים לזה? איך קוראים לזה? ש שעומדים ועושים תנועות ועושים הצגות וו ו ו א וכולם מסתכלים ומוכעים לי כפיים. אז היא אמרה דרמה. היא אמרה לי וזה אני קהל קהל את צריכה קהל. אני ארשום אותך בכיתה א' לחוג דרמה ושמה כל היסטוריה ממש ידעתי גיל ארבע שזה מה שאני

צריכה לעשות זה מה שרציתי.

כלומר כי הייתי נוכחת. הייתי שמה ראו אותי שמה הייתי נוכחת שם הייתי טובה

שם

כאילו זהה המקום שלך בעצם מתארת עד היה לך תקופה קטסטרופלית

וגם שם לא היה פשוט איזה תקופה כי גם הילדים למדתי בהרצל אז חלק ילדים מהכיתה לא היה לי פשוט מול התחרותיות שהמקצוע הזה מייצר והישגיות ו

היה לי גם שמה אה מאוד מאוד לא פשוטים

אה אבל עברתי את זה ואז אה החטיבה גם בהרצליה ואז הרבבו את הכיתות אז היה לי יותר פשוט פגשתי בנות מקסימות שאני בקשר איתם עוד היום שהם חברות היי

ובאמת חברות ילדות

אז היה לי קצת יותר פשוט ששומרת קשה ככה עם חברות

כן אני מאוד א מנסה מאוד יוזמת באמת אמ זהו ואז היה לי בסדר גם שלוש שנים עדיין בלי לימודים קשה קשה קשה מתמטיקה וכל התחובים ה

ריאלים האלה

ריאלים

לא לא לא לא ממש עליך

לא יושב עליי

אה וגם הם היו עדיין בכיתה המקבילה כן אלה שציקו וממש התעללו

אבל בסדר אני

גם בחבת טיבה היו סימנים כאלה או ש

לא לא לא

לא כבר לא אבל בלימודים היה לי קשה שזה גם קשה גם קושי

נכון נכון

א להישאר מאחור חוץ מהמקצועות האומנים ספרות מה שתמיד אהבתי

אמ וזהו ואז בתיכון ברחתי לתל אביב

עבתי לתל אביב

ממש רציתי לצאת מכל רציתי להתחיל מחדש

ואמא שלי אשתי הבריאה עזרה לי למצוא תיכון נכון מקסים בתל אביב פשוט התחלתי מחדש אחד לא מכיר אות

הלכתי לבד

אף אחד לא הכיר אותי א זה אמנם היה תיכון לאומנויות שזה מאוד מתאים לי אבל לא הייתי במגמת אומנות הייתי בתיירות שזה מגמה

אה וואו

כן אבל היה לי את זה מהבית ככה היה חברה תעופה מהבית אבא שלי היה מנהל חברת תעופה אז קרתי את התחום טוב זה כל העניין של מלונאות וכל העניין הזה. אז למדתי את זה. זה היה מקצוע שלי. כן. מנהל וכלה ו

ולא יודעת פשוט סיעתא דשמיא ענקית נעשיתי תלמידה מצטיינת.

מה את אומרת?

כן. כנראה זה היה באמת תלוי חברה. א כל השנים. לא יודעת תפסתי ביטחון, התרכזתי בלימודים, הוצאתי את יודע, התבגרות חבל.

וואו. ממש נותנת תקווה לכל כך הרבה ילדות שקשה להם בלימודים. זה היה באמת אני לקחתי את זה ממש ממש ברצינות כאילו את הלימודים אמרתי אני מתרכזת בזה וגם חברות היו לי שמה וזה היה כיתה נורא נורא מחולקת מכל מיני אזורים בתל אביב אבל נורא קבוצות קבוצות כאלה אבל לא רצקות ולא שום דבר מאוד העריחו אותי מאוד א תלמידה טובה

כנראה היינו מורות טובות אה א זהו ו במקביל בגיל 16 שאני בכיתה א י

כן

אה אחי שהוא גאון המשפחה מתמטיקאי לא יודעת מה הקשר שלו המשפחה ביד אחותי ואני אומר אולי הוא מאומץ אבל אה הוא באמת גאון

וואי ושתכן יותר אומניות כאלה

כן כאילו אין קשר מתמטיקה אלינו

אה אחי חזר בתשובה בחול עשה איזה סטאז' של מקצוע אקטואריה אקטואר הוא היה ראשון בארץ שיהיה אקטואר זה בחברות ביטוח משהו אז לא נסתבך עם זה

הוא הכניס את זה בעצם לארץ אתח

לא הכניס את זה לארץ זה נכנס לארץ והוא היה נראה לי הראשון שעבד בזה בארץ אז כאילו עטו עליו שהוא חזר מחול א

והוא הוא היה בחול בסינגפור בהתחלה למד באנגליה, אחר כך הוא עשה סטאז' בסינגפור והתקרב לאט לאט. הוא היה שם מאוד בודד. אני לא יודעת את הסיפור של אחי לגמרי אז אני לא יכולה לדבר בשמו אבל אני אגיד את זה מאיך שאני ראיתי א את הדברים

אה והוא התחיל לכתוב לי מכתבים זה בכל זאת 10 שנים אז זה לא קשר כזה קרוב יומיומי

כל זאת שאני הייתי בת שמונה הוא התגייס כאילו אנחנו בכלל לא היינו

קשר א קרוב וחברים וכאלה אבל נורא נורא הערכתי אותו, נורא ידעתי שהוא חכם וזה כזה אח גדול,

אח גדול, מסתפים עליו בדיוק אח הגדול וזהו. ואז יום אחד הוא בא לחופש הביתה, אחד החופשים שלו כבר הייתי לקראת סיום התיכון לדעתי. כן, אם לא אחרי לא זוכרת בדיוק מבחינת זמן 17 18 כזה א והוא התחיל לדבר איתי אומר לי תשמעי העולם שלך מאוד חיצוני זאת אומרת ה זה את מאוד רגישה את שונה מכולם וזה נכון זאת אומרת אני תמיד הרגשתי שונה גם עדיין הרגשתי שונה חברתית

אמנם ידעתי לאזן את זה כבר לא ברחתי ממסיבות אלא ידעתי להשתלב כבר לימדתי את עצמי להשתלב בחברה לא להגיד כל דבר אה לא לא כולם רוצים את הקרבה שלך כאילו את יכולה גם לשמור דיסטנס קשה זה

אבל א אבל בסדר למדתי למדתי לעשות את זה התאזנתי אבל הוא אמר את את א את על הבמה כל הזמן את רוצה שיראו אותך את את רוצה שיבכו לך כפיים את האגו התחיל לדבר איתי על העניין של האגו

ואז התחלת להבין את מה שהיא אומרת

שזה מאוד מאוד מאוד דיבר אליי

בגלל שאני באה מהעולם הזה מאוד דיבר אליי למרות שעדיין אמרתי לו תעזוב אותי כאילו אל תשגע אותי כאילו תן לי להמשיך כי לא רציתי עם החיים האלה

עלל

אה כן

על בקיצור

כשנוח לך אז למה לעשות שינוי אזה

בדיוק בדיוק זה גם מחייב אבל אז לא ידעת שזה מחייב אבל בסדר

ו

כלומר כשהוא בא ודיבר איתך התחלת להבין במכתבים לא הבנת כלום

מכתבים כלום ג'יבריש

כלום פתאום משהו נגע בך

התחיל לדבר איתי על באמת הוא ידע

ואבל למרות שהראיתי שזה לא מדבר עליי לא מדבר עליי ואז הוא אמר לי א ואז בחופש הבא שהוא הגיע הוא הביא לי ספר ספר א קריאה לא ספר א כזה מוסר ולא ספר חסידות ולא ספר ספר שקשור כאילו לזה ספר דפים של נדוניה דפים של נדוניה ספר מאוד ידוע ציבור חרדי של נוע בארי זכרונה לברכה

אה שהיא גם בעלה תשובה אה הייתה היא נפטרה מהמחלה א כתבה שני ספרים היא אשת חינוך היא הייתה משהו מדהים בסדר את זה ידעתי בדיעבד אחר כך כן

כן

נתן לי ספר קריאה אמרתי קודם אני הייתי מצטיימת בספרות. אני מאוד מאוד אהבתי ספרות. זאת אומרת, אם היה יותר מחמש יחידות, גם הייתי עושה. כאילו גם 10 יחידות הייתי עושה אם היה.

וואו.

כן. אני אני פשוט אוהבת את זהבת חיי לנתח שירים וסיפורים ווואו

איזה מעניין.

אהבתי את זה בצורה פשוט הבעתי הכל על הדף כל האסוציאציות שעלו לי, כל הניתוח ניתוח שירים. אני

כן.

אוקיי.

מעניין.

כן. אז הוא ידע איפה איפה

איפה לגעת בך

הוא ידע הוא הכיר אותי מכיר אותי טוב

אה הוא נתן לי את הספר ובלילה אחד קראתי אותו

וואו

בכי היסרי

יואו

והבנתי

מה הבנת

נפל

מה

בבוקר קמתי עיניים אדומות זהו אז תשאלי אותי מה היה בספר כל כך מיוחד מה זה? עד היום אני לא יכולה להגיד מה ספציפית נגע בי שם. זה סיפור של א

ש איפה זה נגע בך? בנקודה הפנימית שלך.

זהו זהו. אני חושבת שגם היה שם אמת מאוד מאוד גדולה

כי זה ספר שמספר על בעלה תשובה גם ותיקה וזה שמחתנת את הבת הבכורה שלה והיא כותבת לה היא כותבת לה את החיים שלה. אוקיי, כותבת לה, בגלל זה קוראים לזה דפים של נדוניה, היא נותנת לה את הדפים שלה

כאילו למתנה לפני החתונה והיא מספרת איך שהיא גדלה ומה זה הילדים בשבילה, מה זה התשובה והיה שם אמת מאוד מאוד גדולה ומאוד מאוד א א מתקשר לאיך שאני גדלתי. גם היה לה אח שנהרג במלחמה, כאילו היא כותבת לה את זה ו היא מספרת על המדינה וכאילו צריך לחשוב בשביל מה אנחנו נלחמים, בשביל מה זה שהערכים יהיו נכונים ו כל מיני דברים שהם נגעו בי מאוד מאוד א דיברו אליי.

וואו

אני אני לא יכולה להגדיר במילה אחת מה היה שם. זה כמו שהרב שלי, הרב שלם תמיד אמר שהרב מרזל זצל של נתיב בינה של המדרשה כל פעם שאני מדברת עליו עולות לי דמעות שהוא נפטר אז אני קשה לי קצת אבל הוא

הוא באמת תמיד אמר למה חזרתם בתשובה אתם לא יכולים לדעת אי אפשר ממש לדעת מה היה הנקודה אי אפשר שאת חושבת על זה טוב את לא יכולה לדעת זה ממש משהו משהו שהבנה כזאתי

ואני קמתי בבוקר בוחה את נשמתי

אמרתי לכולם זהו אני רוצה לשמור שבת אני רוצה ללכת עם אחי לבני ברק לשבתות שהוא עושה שם צנועים

זהו אני רוצה

השתגעתי

אמא שלי הסתכלה עליי לא לא לא חכי חכי

וואי

את תחכי את תמלאי את חובותך למדינה את תתגייסי

סים לי צבא אחר כך נראה אחר כך

איזה מעניין ומה זה היה לי קשה היה לי קשה

עוד לא ידעתי במה זה קרוך כאילו בכלל לא ידעתי מה זה שבת בכלל מה אני מדבר

מה זה אומר לחזור בתשובה בעצם

ממש ובאמת לא שברתי אבל מאותו רגע הייתי קרועה בין שני העולמות

ואת זה אני ממש זוכרת ברור מצד אחד המקום הזה של האמת הברורה והחד משמעית

אני אני מדברת איתך על מצב כזה שאני ממש ראיתי בחוש שחור ולבן ראיתי את הצבעים

אני מאוד מסכימה איתך מאוד

ראיתי צבעים הייתי יוצאת לאיזה מועדון

כן

והייתי רואה הייתי רואה אותם בשחור ואת הזה שלי בלבן ממש אני זוכרת את הצבע את השם מראה לך דברים לא מהעולם הזה כאילו מראה לך דברים מעל הטבע בהתחלה

כי פתאום שאתה נוגע באמת אז השקר נהיה עוד יותר שקר

ממש רציתי את לברוח רציתי לברוח משם אבל נשארתי

כן

כי אני שם אני שם אני לא יכולה כאילו לעשות דברים עכשיו בקיצוני מצד שני הייתי כן הולכת איתו לשבתות בבני ברק

מדי פעם לא שידעתי מה עושים כאילו היה לי המון פדיחות בשבתות כאילו תמיד אני אני מאוד מאוד נהניתי מה מהמשפחות האלה, מרובות הילדים, לא הבנתי בכל איך הם מגיעים למצב כזה של שבעה שמונה ילדים ביותר סביב לשולחן וכולם בשקט כאילו לא הבנתי שם נטלו ידיים וזה לעמוצי וזה ואני היחידה כזה נו אז איפה את לומדת ספרי לי חמוד אני מדברת כולם ואני כזה מה יש לה אני לא מבינה מה לא חילקו מים אחרונים אני כמעט שתיתי אותם לא כל מיני

כל מיני פדיחות כאלה ש

זה הפדיחות שהשם הכי אוהב

יואו של אני צוחת שזה שאלו אותי באיזה חודש נולדת כל הילדים הקטנים עשיתי להם שם הצגות וזה איזה חודש נולדת ואני כזה אה צריך להגיד חודש עברי לא היה לי מושג

נכון באמת מושג לא ידענו את זה כאילו מי איך אנחנו עכשיו עברית איזה איזה איזה תב ב אני יודעת מהש באמת

מלא דברים כאלה שלא ידעתי איך להגיב זה כן ההתחלה היא באמת מעניינת

אבל באמת היה לי כיף איתם היה לי כיף בשבתות האלה ממש ממש ממש אה וזהו ואז התגייסתי

כמו כולם

ומה קורה בצבא

בצבא אני עוזבת את הכל בכלל לא קשור אליי דעת א לא רוצה לשמוע רוצה להתרכז בתפקיד שלי אה תפקיד מאוד משמעותי א בקריה בתל אביב הייתי בהביתה מסיימת בחמש בהביתה יוצאת היה לי כיף ג'ובניקית היה לי כיף א גם תפקיד טוב ממש שנהניתי א ואז אח שלי פשוט אמר לי ממש התחנן לכי לסמינר

מה אחרי הצבא

לא בצבא

בצבא

כן סמינר לרווקות כאילו לרווקים האמת שזה היה מעורב

של ערכים

אה אמרתי לו לא יודעת וזה כי ידעתי שאני אלך אני זהו

כן

לא יודעת וזה מה אתה רוצה עכשיו לכי מה אכפת לך בבקשה לכי תשאלי שם את כל השאלות שאת רוצה ולא היה לי שאלות אני לא כמו אלה שנשארו שנשארים שם בלילות וזה שואלים הרבנים מתיחים בהם הכל

וואי אני הייתי אחד מאלה

אני יודעת ר באמת אני יוצא דופן בקטע הזה כי אני אני לא צריכה אני אני יודעת אני פשוט יודעת שזאת האמת מה יש לי מדה שהחדיה כז

זה הכל מהרגש אבל זה הכל מהרגש

אה

זה לא זה לא טוב שהכל מהרגש לא טוב

אה אח שלי ידע שזה מהרגש ואח שלי מה זה חכם הוא יום אחד הוא אמר לי יש לי להקריא לך משהו הוא הקריא לי איזה קטע, אמרתי לו, איזה יופי. ואז הוא אמר לי, זה בכלל לא יופי. אתת מה זה? זה הברית החדשה. בגלל זה צריך ללכת ללמוד. בגלל זה את לא יכולה להתחבר רק לרגש. את צריכה ללכת ללמוד, ללכת להבדיל בין האמת לשקר. את לא יכולה להשאיר את זה ברמת הרגש. אז צריך להיות גם פה. אנחנו צריכים להיות מלכים. מוח, לב, כבד. אנחנו לא יכולים להשאיר את זה ברמת ה

אוקיי. והזדעזעתי מזה כאילו באמת אמרתי אוקיי אני באמת צריכה ללמוד כנראה כאילו אני לא יכולה להישאר ברמת הלב כי כולו לי לב אני לא יכולה אני לא מספיק

כן

כי אם נסמוך רק על הרגשות שלנו אזמה זהחים לגמרי

מה אז מה יוביל אותנו מה

נחל

איכשהו הסכמתי ללכת לסמינר הזה והלכתי לבד

יפה

כן לא יודעת איך הסכמתי בכלל משהו מעל הטבע הלכתי ו וממש נהניתי נהניתי לשמוע את ההרצאות את ה פתאום אני יושבת בהרצאות ככה כמו ילדה

באמת זה היה משהו מאוד א

מרפא

אמת עוד פעם האמת הזאת שאת לא יכולה את לא יכולה אין משהו שהסתור את זה זה משהו את לא יכולה לריב עם מישהו שמדבר אמת לא יכולה זה כמו הרב זמיר שמדבר

הרב זמיר כהן הוא הוא סתכל כאילו מה תגידי לו איפה הר כאילו מה תגידי זהו ושמה התחברתי התחברתי עם רבנית רבנית טאו מבני ברק שיש לה 20 ילדים

וואו

כן אבל אני חושבת שחלק מ של בעלה או משהו אני עד עד היום לא לא יודעת בדיוק אה התחברתי איתה ולא הפסקתי לדבר איתה שמה והיא ידעה שאני בצו והיא אמרה לי צרפתיה אמר לי לירן בואי אליי פעם בשבוע פעם בשבוע לבני ברק בואי אליי בואי נדבר ועשיתי את זה הגעתי עם המדים לתוך בברק עוד אישה נוהגת ולא הבנתי למה מה הילדים מסתכלים עליי כשחניתי מתחת לבית שלה פשוט לא הבנתי כאילו מה מה הם רוצים זה הזמנים הם זה משהו

בכלל הזמנים ההם כאילו זה משהו אחר לגמרי מה אנחנו דברים על 30 שנה 30 שנה אחרת לגמרי שנה

נכון

לא הבינו מה אני נכנסת זה כמו לראות מינימום אריה בתוך בני ברק

כן כן

נכנסת מדהים

גאה כזה כאילו אני פה ה גאה בזה שאני שוללת כזה גאה שאני אה א בא עם המדים ועם רכב וזה עולה אלי הבית כל יום רביעי בש בערב ש התמדתי

ש בערב לאמא לילדים וואו

כן היא היא משהו מדהים זה היא משהו מדהים היא עשתה באמת היא דיברה איתי

בכלל לא תחזרו בתשובה זה מדוזה בכלל פשוט דיברה

פשוט הכרתי מנטליות אחרת זה היה לי כיף לראות את ה

וואו הייתה מדהימה באמת אני חייבת להמון המון לקרת טוב והיא אמרה לי תמיד לירן תתחילי ממשהו קטן בשבת אל תדליקי אור

אה תשאירי את הטלוויזיה פתוחה כאילו לפני שבת אל

אל תגי בשלט של המסגן אל תה אמרתי לה אצלי זה לא הכל או כלום לצערי אני ככה לצערי ולשמחתי כאילו זה יתרונות וחסרונות יש להם ככה זה בסוף כן

ככה גם היום כל דבר בסדר יש יתרונות ויש חסרונות לכל דבר אבל

לא לא אני ידעתי שאם זה אם אני שומרת שבת אני שומעת שבת יאללה בלי משחקים אני לא יכולה לחיות חיים כפולים

לא יכולה

וידעתי שאם אני שומעת שבת אז יגיע כאילו במקביל אני גם א יעזוב את החיים שלי בהדרגה כל שאר החיים

כן

ועדיין לא היית מוכנה

ועדיין לא ועדיין לא ועדיין לא ועברה עוד שנה ושלושה חודשים לפני שסיימתי את השירות הצבאי א היה ראש השנה וזה היה ראש השנה שהתחבר עם שבת זה התחיל ביום חמישי בערב והתחבר לשישי שבת

כן

ובסדר קבעתי עם חברות לצאת בערב השם ישמור ואני תמיד הייתי הנהגת של החבר'ה כאילו תמיד הייתי הנהגת זה אמרתי בסדר כאילו אחרי הארוחה וזה יאללה נצא הדלקתי נרות שבת נרות ראש השנה

אה וואו יפה הדלקת נרות

כן הדלקתי נרות

כאילו זה המשהו הקטן שלקחת לעצמך

זה משהו קטן שעשיתי אחרי שאמא שלי הדליקה הדלקתי גם

אה וואו מדהים

כן אני לא אני לא זוכרת אם כל שבת הדלקתי

אבל אה אבל החלטתי שאולי אחי אמר לי אז להדליק נרות. אמ אחי אמר לי הרבה דברים זאת אומרת על על זמנים מסוכנים וזה אה למשל א היה א תשעת הימים או שזה היה א עוד בין המצרים כאילו לפני תשימים

אבל בתקופה הזה קרה א פסטיבל הרד אסון פסטיבל הרד

את זוכרת שנהרגו שם אנשים בהופעה של משינה הם אה וואו

ואני הייתי שם אני הייתי שם כל שנה והייתי שם ולפני שנסעתי אני זוכרת שאחי אמר לי אל תשי זה זמנים מסוכנים לעם ישראל אבל נסעתי כל מיני כאלה דוגמאות קטנות במשך השנים שהוא הזהיר אותי לא שמעתי לו וכל פעם קרה משהו

וואו

אבל בסדר אז זה היה זה ואז אחי אולי אמר לי תדליקי נרות והוא אמר לי מה לברך אמרתי בסדר יאללה נדליק ונצא נדליק ונבראח

אבל השם עשה איתי חסד ענק. מה קרה? פשוט הדלקתי נרות, ברחתי והרגשתי את הרגליים שלי פיזית נתקעים באדמה.

באמת?

כן. לא יכולתי לזוז.

וואו.

כן. אני אני זה אחד הדברים שאני זוכרת הכי הכי בחוש.

אז כאילו לא יצאת באותו יום שישי בשבת. לא יכולתי. פשוט הדלקתי ואני זוכרת ש כאילו אני ככה ואני אני לא יכולה לזוז.

וואו זה מטורף.

אל תבקשי להסביר את זה כי זה משהו שהוא לא מוסבר.

כן,

לא יכולתי לזוז והבנתי באותו רגע הבנה עמוקה שאני צריכה להישאר במקום שלי בבית. זה היה משהו אה כמובן משמיים ניסי לגמרי

לא יודעת מה זה היה אחרי כמה כמה דקות טובות התנתקתי ממש לא יכולתי לא הרגשתי את הרגליים שלי

התנתקתי אמרתי אני לא זזה מכאן לא זזה מכאן הלכתי לחברה שלי ברגל זאת שקבעתי איתה לצאת היא הייתה במרחק הליכה ממני. אמרתי לה אני לא יוצאת. זהו אני שומרת את הראש השנה הזו.

יואו איזה גבורה יהודית. פשט חייבת.

אמרה לי הסתכלה עליי טוב. מה שטוב לך את יודעת כאילו בסדר.

חזרתי הביתה וזאת הייתה השבת הראשונה.

מה את אומרת?

שמרתי כן כל ראש השנה אני חוגגת יום הולדת. אני באיזשהו שלב בסעודה אני אומרת מלאות שנה מלא עוד שנה

ככה אני שומרת את ככה אני סופרת את השבתות שלי

וואי בטח אח שלך היה מאושר דשמיים

כן למרות שאי אפשר לראות עליו כל כך אבל לא אבל ברור ברור שהוא הוא

כן

הוא שמח שעוד מי שהגיעים זה

זה כל כך התחבר לי זהו לא הייתי מסוגלת אחר כך בהדרגה עזבתי את החברה אה א לא עשיתי זה בגדיל בצבא זה היה שלושה חודשים סיימתי שירות

כן

אז עדיין המשכתי ללכת והכל כאילו רגיל הסכם כרגיל הייתי באה הביתה מורידה את המכנסיים מחליפה חצאית

אה יפה

כן כאילו לא עשיתי איזה עניין עכשיו להחליף מדהים לשלושה חודשים וצומי עכשיו וזאתי גם כן עם שגולמנות שלה בשביל מה שלושה חודשים

אצלי זה היה מטורף אצלי על ההתחלה שאיך שנכנסתי והתחלתי כאילו תחזק חצי שנה אחרי נראה לי שהייתי חלת ישר שיניתי את לחצאית שיניתי זה כאילו כולם

טוב עוד נשאר לך זמן

שיהיה נשאר לי הרבה זמן אז א

זהו אני ידעתי שאניות אותו מסיים לך זהש חופשת שחרור איזה חודש יאללה בשביל מה לעשות עניין לא רציתי ללמשוך אליי יש

והשמירת מגע בצ פשוט

לא זה הגיע מיד הכל לקחתי הכל לקחתי על עצמי אני ידעתי אני ידעתי אמרתי לו

לא אז זהו שהשם שמר עליי במפק מפקדה זה היה מפקד כל הזמן

זה היה א מפקדת קצינת חן ראשית

כולם היו נשים

וואי

וה והבן היחיד שהיה שם התחיל לחזור בתשובה הוא הביא לי את התהילים הראשון שלי אין השגחה ככה השם לקח אותי ביד

מדויק

מדהים מדהים אני אומרת לך זה זה היה ניסי הדבר הזה לא הייתי צריכה

לא הייתי צריכה להסתכל ב

זוכרת ששם זה היה הכי קשה כאילו זה היה כזה ניע מאוד כאילו שלום שלום כן אני אני יכולה להבין את זה כי המשפחה א קיבלה את זה מוזר והחברים והכאילו החברה שהייתי בה וכאילו בסדר את לא צריכה להיות קיצונית יש גם דתיים רגילים תמידו דתיים רגילים

תמיד כאילו

אר אני אוהבת את המשפט לא יכולה להיות דתיה רגילה את חייבת ללכת עכשיו

אז אסור

ארדקור כאילו

אמרתי אין אני הולכת לרופא הכי טוב

אם אני אצטרך ניתוח אני הולכת לרופא הכי טוב עד הסוף אני אברר מי זה ואני אני הולכת

ואח שלי למד באיזה כולל ברננהננהז והיה לו חבר ש הייתה לו חברה ם חזרו ביחד בתשובה וחברה הזאת למדה במדרשה בירושלים טבנה והוא קישר בינינו

איזה יופי מיד אחרי זה נכנס למודש

קשר בינינו אני כבר אני זוכרת שכל שבת הייתי בוכה לפני כל שבת הייתי בוכה בבית שאני עדיין תקועה בצבא ועדיין זה אומנם היה זמן קצר שלושה חודשים אבל קשה זה קשה זה קשה לנפש מאוד קשה קשה להשאר שם מאוד קשה

הרגשתי שאני בתוך האש וצריך להתרחק ממנה ו לא ידעתי מה לעשות והייתי באה לשמה לחגים הייתי נקשרתי לחברה הזאתי והייתי באה לחגים והייתי עוד זה המקום שלי

וואו

החברה כמוני וו

בטח כשעושים שינוי בנפש חייבים לעשות את השינוי החיצוני הזה חייבים זה לא זה אפשרי זה בלתי אפשרי זה לא יעזל אפשרי ה ה

אחרי הלבבות נמשכים המעשים

לגמרי

אני ממש מרגישה שאחרי החיצוניות אחרי המעשים גם נמשכים הלבבות

זה זה לא עזור זה מושך אותך נכון חייבים את ההפרדה הזאת ואחר כך אפשר לחזור ובגדול ולהשפיע וכולי אבל חייבים בהתחלה שעושים את השינוי הזה זה בלתי אפשרי להישאר באותו מקום זה לגמרי לגמרי ווואו מדהים שעשיתי

לא רק שהגעתי לשם מהבקום יש את הבקום נכון נכון שאת משחררת

גוזרת חוגר מחזירה ציוד

מאבקום אני לקחתי מזוודה ועליתי לירושלים אני אפילו לא עברתי בבית

וואו

כאילו אמרתי לאמא שלי ההורים שלי בסדר גמור מה שטוב לך וזה ממש תמכו בי הם רק רצו לבוא לראות איפה אני באיזה חור אני

אה קיבלו שוק אבל לא נורא שהם הגיעו לבקר אבל הם הורים מאוד מסורים הם היו הם הגיעו אליי כל שבוע לירושלים הם היו מודים

אבל עליתי ירושלים ככה חיו

הגעתי הרב מזל המדהים שהוא אין יחיד בדור

איזה יופי זה קשה

ונכנסתי לאיזה דירה שמה

ו כאילו זה תנאים לא תנאים זה משהו

ומי מסתכל על הגשמיות בכלל שיש לך אתט את הקדוש ברוך הוא מה קוראים טה

אני זוכרת אני זוכרת שהייתה לי מראה בחדר שקניתי וכתבתי עליה שקר החן ואבל היופי על המרא בחדר כולנו היינו כאלה בעלות תשובה עם מרות

נכון ומי הסתכל על המרא בכלל ואין בעיה עכשיו אני אקנה לכולם את דפים של נדונה וכולם יחזרו בתשובה ככה ככה קניתי מלא ספרים לחברות שלי

איפה לא רק שהם לא רוצים

כאילו זרקו את אוי, התמימות, התמימות א מה אני רק צריכה להגיד להם שזאת אמת והם יחזרו בתשובה. מה הבעיה? אז כאילו באת להגיד לך אוי, אתך היה בשקר, תבואי לאמת, תשמעי את מה שאני

ואז אתה לא קולט למה הם לא מגיבים כמו שאמרת

כלום. בסדר

וואי. וכל כל פעם ש שהגעתי כאילו ל הביתה אז הייתי באורות ככה הראיתי לאמא שלי את המחברות ואת

איזה מדהימה אמא שלך שהיא ככה קיבלה את זה גם את שלך גם אותך כן כן

זה לא פשוט

לא תרת לזה זה לא פשוט אבל אמא שלי מהתחלה הבינה שזה דרך טובה מה עדיף לה שאני אעשה עכשיו טיול אחרי צבא ולא יודעת איך אני אחזור

עם הפטריות והזה עודו

כן

שזה מה שהייתי אמורה לעשות והייתי אמורה ללכת א בית ספר למשחק אפילו באנגליה כבר היה לי עתיד א באיזה בית ספר וואי איך השם הציל אותי מאוד חברה רסנית ו תחרות לא הייתי עומדת בזה בחיים

כן כן

אמ כן אז זהו זה היה שנתיים הייתי במדרשה התחתנתי

אז לשם שישה ילדים ארבע נחד

שישה ילדים ארבע נכדות

נכדות סליחה נכון איזה כיף איזה זכות כן א כיף כיף מה אני אגיד לך זה זכות גדולה ו ועד היום את לא את לא יכולה לדעת מי בפינסטה הוא שולף מהדבר הזה

כן מכן

ומי הוא משאיר שמה

והדבר המדהים הוא שבעצם גילית שהכישרון שלך זה בדרמה במשחק ולא עזבת את זה לא הזנחת את זה זאת אומרת בסופו של דבר לקחת את זה במקום של קדושה תספרי איך איך עשית השינוי הזה באמת בזכותו אה הוא אני לא אומרת סתם שהוא יחיד בדור אני זכיתי לקבל הדרכה מאוד מאוד טובה שזה המון בעלי תשובה לא מקבלים אותה

תחילת הדרך או שיש מדרשות שמחנכים אותם לחרדיות

אני קוראת לזה

ולא ליהדות

את זה אני לא יכולה אין אני עד היום אני הרב מר מאוד מאוד עודד את זה שנלך ללמוד את מה שאנחנו אוהבות ונעבוד ונהיה א מאוד נאמנות לעצמנו מאיפה שהגענו ה גם ההורים הם צריכים לדעת קודם כל

וואו איזה חשוב זה הדברה הזאת מאוד משהו ממשית מאוד

ואז זה לא שאחרי שהתחתנתי אני מאיזה מקום צדקני יצאתי מהמשחק או זהו אני לא יכולה להופיע יותר או זה לא היה זה

זה היה באמת ממקום של עבודה למדתי תואר למדתי הוראה א לגיל הרך בבית בבית רבקה

וואו שנים כן

וואו כן, זה האהבה שלי לכבד עד היום.

מדהים.

ווזהו. ואז אה לידות ריונות לידות ריונות. עברתי בתור גננת חמש שנים ובכלל לא היה לי צורך. אה

ואז בלידה החמישית

וואו

הייתה לידה לא ש

מי זה מגיע אחרי אחת על לידותר? מה זה הטריגר אה כי שם אנחנו פוגשות את עצמנו זה המקום הכי שאנחנו הכי תלויות

הכי תלו

לגמרי נכון

והייתה לידה לא פשוטה וקרה לי שם משהו באמת חולים

וואו

אה פשוט החלטתי שאני חוזרת לעצמי עד הסוף ולא שהרגשתי ממי שחושבים שעזבתי את עצמי או שאני לא עשיתי כאילו מאוד היה לי טוב אבל חוזרת לעצמי זה חוזרת לבמה

זה

פתאום הרגש שזה חסר לך

כן

ומה קורה שם לאן הלכת איך איך התקדמת עם זה כי זה למצוא את עצמך לדעתי איתך לפני 18 שנה

שבקושי התחום הזה היה מפותח

לא היה מפותח לא היה כמעט א תיאטרון לא היה איזה תיאטרון לא היה דרמה לא היה לא היה כלום לא היה הצגות לא כמו שהיום

היה הצגות של חוגים כאילו תותר רמה וכאלה אבל לא הצגות לא בתי ספר למשחק מי שמע בכלל

נכון

וישבתי בבית חולים חפרתי חפרתי חפרתי והגעתי לאיזה בימאית אחת אה וא יצרתי את הקשר והיה לה אז בית ספר למשחק הראשון לנשים חזרתי להתראנ וואי

אחרי שנה גיליתי את הפלייבק טננה

איזה דרמטי כן.

ומה קורה שם שגילית פלייבק?

די, אני מגלה את הפלייבק. הופעה ראשונה של פלייבק. אוקיי? של גברים. זה היה קבוצה של גברים. תיאטרון פלייבק.

לא יודעת מה זה. לא שמעתי על זה בחיים. ידעתי שאימפרוביזציה יש. אלטור.

כן.

אבל על הפליייבק לא שמעתי.

זה לא כזה ידוע בעולם החילוני דווקא.

עולם החרדי. טוב, ברוך השם.

כן. אבל תכף נגיע לזה. ראיתי את ההופעה ככה. מה זה הדבר הזה? אמרתי את זה. את זה את זה. אני רוצה את זה ככה. אני לא אגזים אם אני אגיד שזה היה כמו חזרה בתשובה שנייה.

מה את אומרת? עד כדי

זאת הייתה התחושה. עד כדי כך.

זה לא שאני מקדשת את העולם הזה ואני לא עושה מזה משהו. זה זה לא קדוש התחום של המשחק ולא שום דבר אבל ההרגשה האישית שלי שחזרת לעצמך בעצם למקום שלך בבית

זה כי זה היה זה שילוב של משחק וטיפול

נכון נכון זה ממש א

ואמרתי אם כבר אני עושה אם כבר אני חוזרת לבמה אז היא משמעות

אבל איפה לומדים את הדבר הזה עכשיו בכלל לכן

נכון

והגעתי לאיזה מקום בתל אביב שלא היה שייך בכלל ללכת לשם ומקומות בצפון ו מי מלמד את הדבר הזה זה רק קבוצות מעורבות ומה אני עושה יואו גם סיעתא דשמיא הגעתי לאיזה מישהי שלמדה אצל המייסד של הפלייבק למדה אצל התלמידה שלו שהביאה את זה לארץ

גם אישה מדהימה מה קוראים לה רבקה ויטריוול אני חייבת לה המון המון א מבת אל גרה והיא למדה את הפלייבק כמו שצריך

היא חזרה בתשובה

לא היא דתיה

דתיה דתיה היא לא חרדית אבל היא דתיה וה היא מדהימה אישה מבוגרת

אה היום

אישה שהיא מורה לחיים לא רק מורה לפלייבק למדתי ממנה

ולפתח בית ספר לנשים מיוחד בשבילך בשבילי מה זה ברור בשבילי כל העולם לא נברא אלא בשבילי

ופתחה בית ספר נשים היא אומרת כן אני פותחת משהו היו שם נשים דתיות וחרדיות

ולמדתי שנתיים כמו שצריך בפלייבק ואמרתי אני אביא את זה לציבור החרדי וואי

ותשמעי סיימתי את השנתיים האלה אמר כאילו מי את חושבת שאת בעל התשובה אה אה מביאה איזה תחום חדש עוד לעולם החרדי הסגור הזה כאילו מי הקשיב לך בכלל הייתי כל כך הדורת מטרה כל כך רציתי להביא את זה לציפור חרדי כל כך ידעתי שזה

זה ריפוי הדבר הזה

שמישהי תספר סיפור ואנחנו נשקף לה אותו יכולה לתת לי דוגמן נגיד אפילו מה זה בעצם פלייב כי יש הרבה אנשים שלא יודעים מה זה אומר או מה את עושה נגיד איזשהי אפילו דוגמה שהופעת עלבמה ועשית איזה משהו והוא עד עכשיו ככה את זוכרת אותו מרוב שזה עזר לאותה אישה

דוגמה אחת

אוקיי אז אז מישהיא עלתה וסיפרה ש א בבית חולים א באחת הטיפולים שלה א היא הייתה עם קרחת

מאוד עצוב קרחת והכל הכל והתבלבלו קראו לה איזה אחד הרופאים אמר אתה פנה אליה בלשון זכר וואי

כן

אוץ

ומאוד היה לה קשה עם זה וזה אבל היא בסדר הבינה שזה המצב היא ככה לא זהו מקווה שיהיה בסדר היא סיפרה על איזה טיול שהיה לה לחול והיה לה מאוד כיף ו בסדר אז כמובן שהצגנו את הסיטואציה הזאתי ומה שעשינו זה פשוט הצגנו לה את העתיד שהיא עם כל הנכדים והיא מספרת להם כאילו זה בדיחה. אתם מאמינים שפעם חשבו שסבתא היא בן. אתם

וסבתא ספרי לנו עוד פעם ספרי לנו עוד פעם על זה

וואי איזה חזק

או שכן זה זה מדהים זה תקווה פתיח כל כך הייתה בשוק היא לא חשבה בכלל לכיוון

וואי

היא אומרת אוקיי נתתם לי תקווה זה הכי מרגש אותי ההופעות האלה שאנחנו מצליחות לתת תקווה או אפילו לא בקטעים גדולים של איזה דילמה מאוד חזק דקה שיש לנשים אז אנחנו מציגות את הדילמה אנחנו לא נות פתרונות אבל אנחנו משקפות את הדילמה עצמה ומתוך זה כבר יש לה

נקודות הסתכלות ומחשבה וזוויות אחרות

בדיוק אנחנו נות נקודה למחשבה שזה הכי חשוב

מדהים

מה ש

וואי איזה מרתק זה באמת

וואי התחום אני יכולה לדבר עליו שעות פליק ה כזה וואו מדהים תודה לירן היקרה ואהובה

תודה מורי

תודה באיזה כיף ומחל יפגש שוב

בשורה טובה.

אמן לכל עם ישראל.

אמן.