למה דווקא אני זה שצריך להשתנות?

מספרים על אחד מחכמי ישראל שסיפר לתלמידיו שפעם אחת הוא הלך ביער, היה מצוי, הולכים דרך היערות מעיר לעיר, מכפר לכפר והוא ראה שם איזה כפרי אחד בונה בקטה לעצמו מעצים שהוא חטב ביער והוא לקח גזעים ויש ענפים הוא מנסר את הענפים כדי שישאר גזע, להצמיד גזע לגזע. להפתעתי הוא אומר במקום שהוא ינסר את הענפים עד הסוף הוא ישאיר בליטה מכל ענף אומר לא הבנתי מה הוא עושה הרי כשהוא יניח גזע ליד גזע ישאר רווח הרוח תיכנס אז הייתי בטוח שבזמן שהוא יחבר אותם הוא יוריד את הבלטות האלה להפתעתי הוא אומר למדתי ממנו מוסר השכל גדול במקום להוריד את הליטות שבכל גזע הוא קדח בגזע שממול ואת הליטה הוא תקע בתוך הקדיחה הזו ואז הוא

קיבל קיר הרבה יותר חזק, הרבה יותר יציב והוא אומר, למדתי מזה מוסר השכל גדול. כשאני רוצה חיבור, רוצה קשר טוב עם הזולת, עם אשתי, עם הסביבה, במקום שאני אנסה להוריד את הבליטות של הצד השני, אני אקדח בעצמי, אני אשתנה, אתאים את עצמי לשם, ניצור חיבור ואז נגלה שהפכנו להיות יותר מאוחדים ויותר חזקים מאשר לפני כן. יש נטייה לאדם לשנות את הסביבה שאשתי תשתנה, שההוא ישתנה, שהילד ישתנה. יש דברים שאדם צריך גם לדעת להכיל, לקבל, לשנות את עצמו. וכך הוא מרוויח מרוויח חיים טובים ומאושרים. ‏M.