"גיהנום. ההתמכרות השתלטה על כל תחום בחיים": דוקו "הגומל", פרק 2

התמכרות היא מחלה שרוצה לרצח אותנו. המטרה העיקרית של התמקרות זה להרוג את הבן אדם. להרוס בתים זה כלום בשבילה. להביא אותך לעניות זה כלום בשבילה. מכורים מתים. מתים מהכחשה להתמכרות. יש לנו מחלה שמכחישה לנו את זה שאנחנו חולים בה. אבל אתה צריך להבין שבנקודה מסוימת החלום שלך הוא לא יפסיק להשתמש. אתה מתפלל על זה. אתה בוכה בשביל זה. אתה הולך לקברי צדיקים. זה כל התפילות שלך להפסיק להשתמש. אז אתה יורד לקבר של צדיק ואתה בוכה לקדוש ברוך הוא, קח ממני את הסמים, אבל אתה עם שלוש גרם בכיס. ‏My name is Lizinally from Fort Texas Iork Jewish I am an activist I devote my life to promoting the truth for ish

antiemtism ‏have three beautiful children and amazing husband. Very, very blessed. I had these like major questions since I was a little kid. Like I remember that would keep me up at night like why am I here? What's the point of this life? And what's my purpose here? And I never was able to really figure that out. And I was so disconnected from my true s that I didn't know who I was. ‏Whoever I thought I was never enough. A B in my family was like an F like we were A plus family. And as much as that was like the external expectation, it was something that really came from within me as well

that I just this pressure that I put on myself everything had to be perfect. ‏I think there was also a part of me that lonely even when there were people around like I had this perpetual feeling of being misunderstood of feeling like nobody really got me or just feeling like I was alone. When I was 14 years old, I had my first drink. ‏My best friend and my cousin and I just took a bottle of whiskey from my parents liquor cabinet. They wouldn't notice buuse they don't drink ever. There were no alcoholics in my family. The idea of drinking at 14 was not necessarily about getting drunk as much

as it was about like doing this rebellious behavior that adults did. ‏So I got to college. I went to NYU which was kind of dangerous for me because I for the first time was not under the supervision of my parents and all I don't have any telling what new years and soתבית שמש בבית להורים צעירים, נשים מאוד טובים. בשכונות לא הכי טובות. אתה גודל לתוך חיים עם ילדות לא רגילה ובאיזשהו מקום אתה מחפש משהו שיגן עליך ואז אתה בתוכך מתחיל לפתח איזשהיא דמות שאמורה להגן עליך. אתה דמות מנתקת אותך ממי שאתה באמת, מהנשמה שלך, מהאלוקות. עכשיו נהיה פער בין הילד הטוב הזה, הרגיש הזה לבין הדמות שהיא משהו אחר לגמרי,

שהיא כל הזמן באיזשהו מקום מובילה אותך לכל מיני תהליכים שאתה כלד חסר עונים, לא מבין איך הדברים קורים לך. כלומר, אם אתה בבית ספר, אתה רוצה להיות תלמיתו, אתה רוצה ללמוד, אתה רוצה להצליח, אבל אתה לא מרוכז. ואתה חושב שאתה לא שווה אז אתה רוצה להצחיק זה הדמות אז אתה רוצה להראות שאתה חזק זה הדמות אז אתה מתחצף וזו הדמות עכשיו ככל שאתה גודל יותר גם הדמות מתפתחת ואז אתה מגיע לגיל 14 והדמות היא כבר עוצמתית ואתה פוגש את הסמים וזה מתחיל להיות מזון לביטחון עצמי לתחושות של שייכות ושם אני חושב קשה כבר בגיל ה-14 שאתה בפגישה הראשונה עם הסמים כבר נוצר ניתוק טוטלי כאילו איבדת את עצמך אתה לא יודע מי אתה remember

my first week at before getting really high sming marijuana and then i went out and got really drunk anded out and i was so scared because i was like ‏just got to New York City and I really scared me and I think I was talking to myself but I really think it was like a prayer to God. ‏I didn't know it at that time. Like I didn't know that that's what I was doing. But I guess that's what people do when they in a desperate situation. You find yourself believing that there something bigger than you. And I said, "Lizzy, you have two choices. You can be this person and you can go down continue to

go down this road. ‏Or you can get your life together and you can res the tempation to do that again. You don't do that again. You got lucky this time it wasn't worse and I would get it together for a little bit and then I would always end up back in that same situation and it would just happen over and over and over again. ‏I would more and more often get drink blackout and not remember. ‏And then I found cocaine. Like it went from like I would do it here and there when somebody else had it to I want I want the dealers number and I want to get my own and I and then I once I have it I want to

do it all the time. I ended up getting cau by my parents and it was extremely humiliating. They were making me do random drug screenings to stay in school. ‏I really scho to stop doing the cocain I graduated from col I qu doing drugs I was keepingat and keeping and then I went to is moved here for the year and when I got to Israel is when my drinking מחלת ההתמקות היא מחלה מתפתחת ובגיל 15 אני כבר סוחר סמי עם איזשהו מעמד מתפתח מאוד בתוך התחום הזה א מתחיל לגלות סמים חדשים חברים חדשים זהו נכנסתי לתוך נכנסתי לגיהנום ואני חושב ששם כבר ההתמכרות השתלתה לי על כל תחום בחיים זאת אומרת מי אותו רגע הצלחתי

רק בדברים רעים ושהייתי בא טיפה לעולם הנורמטיבי הייתי מרגיש אפס הייתי מסתכל על כולם ו ולא שלא רציתי ידעתי שאני עושה טעות אף אחד לא רוצה להיות אפס ואז ככה אתה מתחיל לגדול לתוך החיים האלה וככל שאתה גודל בתוך חיים של התמקרות אתה נהפך עם הזמן להיות אדם יותר ויותר אנוכי שכל מה שמעסיק אותך זה מה אתה מרגיש ומה אתה אתה חושב ומה העולם הזה יכול לשרט אותך. הייתי יושב ככה, מרגיש רק, מרגיש בדידות, והייתי שואל את עצמי את השאלה הזאת, שלומי, מה אני אעשה עכשיו שיהיה לי טוב? כי לא טוב לי. וזאת השאלה שעשה לי את החיים. כי מבחינתי טוב זה הסמים, זה הכסף, זה היה האלימות, זה מה שהכרתי כטוב. כלומר, בכל פעם שהרגשתי לא

טוב, הייתי צריך להשתמש. השימוש יודע להרים אותך לאיזשהו אי גבוה רגעי כזה. ואז אתה נופל. אתה נופל לאמת. האמת היא מאוד מאוד כואבת. זה מעגל שאתה לא יכול לצאת ממ. אין לך כוח לצאת ממ. אתה משתדל, אתה רוצה, אתה מבטיח, אתה בוכה, אתה מתפלל. אי אפשר לצאת. ‏I just felt like I needed something like something was missing and I just felt really empty. And when I started like getting involved with learning there was something more something meaningful I was so thirsty for it because I put the drugs down.

רק זה סבל בלתי נסבל. אם אנחנו נשאל אנשים מה אתה מעדיף רקנות או סבל? הוא מעדיף סבל. זה סבל יש משמעות. הוא מכיר אותו. רק שאדם חוברה רק הוא לא יודע מה יש לו. ישאל אותו מה יש לך? הוא יגיד לך אני לא יודע. ואז בכל פעם שהם חוים רקנות הם רצים לחומר. וזה כל מה שיש לי בחיים. איזה אוטו יהיה לי, כמה כסף יש לי, איזה סמים אני משיג, אבל זה לא באמת מרפא את זה, כי רק היא רעב רוחני. מה זה רעב רוחני? הנשמה צמעה לאלוקות, לחסד, למצוות, לאהבה, לנתינה. זה הרקנות, זה מה שהיא מבקשת והמחור מביא לה סמים, אז היא כואבת. היא בוכה, היא אומרת, "ביקשתי אלוהים" והבאתה לי סמים וזה הכאב. לכן זה אנשים מאוד מאוד כואבים. And I

moved to Israel by myself with one suit for the year. I was terrified. I even know if I wanted to be religious. ‏I know if I this life I toit in and do all the right things to be a part of that but I also like an impost and I remember my first day in Jerusalem I met this girl who was sitting out in the courtyard at the seminary smoking a cigarette and I went up to her and I said do you have another car and she gave me one and I ‏said, "I'm just really freaking out. I need a drink." And she said, "I have a botle of in my room." And I said, "I have a bottle of Coke Zero in my room." ‏said, "You

go get your cook zero and bring it down to me and make some drinks." And I got so drunk that night that I threw up and then I got up the next day and did it all over again. And I just drank every day while I was becoming religious. I came back from Israel. I got engaged to my husband. I got married shortly after and my husband was in med school. ‏medical school and he was gone all the time studing and so I drink when we moved to New York when he was in residency and I was by myself it was just my coping mechanism it was my solu for everything if I was lonely I drink if I was angry I drink if

I was happy and I was going out with friends I drink it was just solu for everything I just did not בנקודה מסוימת, ככל שההתמכרות שלי התפתחה, לא יכלתי לבצע שום פעולה בחיים אם לא הייתי משתמש קודם לכם. כלומר, חייתי בשביל להשתמש והשתמשתי בשביל לחיות. ידעתי שמה שאני עושה זה הדבר הכי שפל שיכול להיות. חי איתי כאדם שפל. ואז מגיע איזשהו מעצר בגיל קצת לפני גיל 18 ואני משתחרר אחרי תקופה קצרה ואני מקבל א צב גיוס להתגייס בנובמבר 98 ואני אומר תשמע אני הולך על זה אני הולך על זה הפסקתי לעשן ולהשתמש בסמים אני גם משתמש בסמים יותר קשים ואני מתגייס לגולנים ועושים עם סיבה ואני מתרגש ומתנות ומתחיל לקרות משהו אבל

מה אני לא יודע שהבעה שלי זה לא סמים הבעיה שלי זה מחלת ההתמכות והמחלה מתגייסת איתי ואני כבר אחרי שבוע וחצי וגולני מתנפץ לי החלום הוא מוצא את עצמי באיזשהו מעצר זה היה בזק בג'נים רב שמה עם אנשים ואני יושב שם באיזה תא ואני אומר למה זה קורה לי עוד פעם? התמכרות זה לא עניין של סמים, זה מחלה שמתנגדת לכל דבר טוב שבחיים. צבא זה דבר טוב, משמעת זה דבר טוב, סדר זה דבר טוב, שיש לך מפקד להוריד את הראש ולכבד זה דבר טוב. ההתמכרות לא מוכנה לזה. ואז היא כל הזמן מסכסכת אותך והיא רוצה שתריב. היא רוצה שתראה שאף אחד לא ידבר אליך כמו שהוא חושב שהוא יכול לדבר אליך. ואז אני מוציאים אותי מגולני. ושולחים אותי להיות חייל

רגיל ואני חוזר להשתמש ואז נעצרתי באיזשהי פרשיה של סמים שוב פעם מצאו בכלא הצבאי ואני משתחרר ומוציאים אותי מהצבא אחרי שנה וחצי בערך מוציאים אותי מהצבא ואני אומר לך הם חלומות של להיות לוחם זאת אומרת זה אחד החלומות שהכי התנפצו ואני מוצא את עצמי שוב פעם חוזר לגור בתוך ההתמכרות עם אותם אנשים באותם מקומות רק עכשיו עם יותר שכל הרסני יותר כסף יותר פוזה הכל יותר כל הרע יותר וזהו אין שלומי משמה כבר אין שלומי תדע לך שיש סוגים של כאב שרק מכורים מכירים שרוב בני אדם לא מכירים את הסוג הזה של הכאב ואין לו מילים. אנחנו מבינים את זה רק במבטים. אני לא יכול להסביר לך מה זה התעוררות רוחנית. אני לא יכול להסביר לך

מה זה סטלה ואני לא יכול להסביר לך את הכאב הזה. זה או שאתה מכיר את זה או שאתה לא מכיר את זה. אין לזה מילים. זה כל כך כואב שאין לזה מילים.