"כשראיתי צלב – התחלתי לבכות": האווי יוסף דנאו על הרגע המכונן בחייו

עם זה שהיה לי את הכל היה לי דבר אחד שחסר. זה היה הזהות. מעבר לשוני לא ידעתי אוקיי אני חלק ממה. אני ישראלי, אני פיליפיני, אני אני לא יהודי, אני אמא שלי נוצריה, אבל אני לא מרגיש נוצרי. שלום, שמי הוי יוסף. אני בן 24 מרמתגן. הסיפור שלי מתחיל כשאמא שלי הגיעה לארץ, אמא שלי הגיעה לארץ מהפיליפינים א כדי למצוא עבודה, להתחיל חיים חדשים. הפכה להיות עוזרת בית. באותו זמן שהגיעה לעבודה הזאת היא גילתה שהיא בהריון. עכשיו במקום לחזור חזרה לפיליפינים המעסיקים שלה יציאו לה לגדל אותי איתם. אז גדלתי עם אמא שלי הביולוגית ועוד שתי הורים מאמצים בצפון תל אביב. עכשיו שאלו אותי כאילו מי זה ההורים שלי? אז תמיד הייתי

אומר אה יש לי את אמא שלי ביולוגית ויש לי עוד אמא ויש לי עוד אבא. עכשיו אנשים לא תמיד מתבלבלים אבל כ זה כאילו ככה ראיתי את המציאות שלי. המשפחה שלי, ברוך השם, משפחה מאוד עמידה ויציבה וברוך השם היה שפע. היה לי שפע בילדות, לא היה לי, לא היה לי כלום חסר. א היה לי חדר מוזיקה, היה בריכה, היה המון קומות בבית, לכל ילד קומה משלו. זאת אומרת גדלתי באמת במציאות מאוד מאפשרת. עם זה שהיה לי את הכל, היה לי דבר אחד שחסר. זה היה הזהות. מעבר לשוני, לא ידעתי אוקיי, אני חלק ממה. אני ישראלי, אני פיליפיני, אני אני לא יהודי, אני אמא שלי נוצריה, אבל אני לא מרגיש נוצרי. אמא שלי תמיד אומרת לי כשראיתי גם עד היום אני רק

מוציא את זה מהפה יש לי צמרמורת שהייתי תינוק שראיתי אצלו התחלתי לבכות אבל לא בכי איזה איזה קדוש זה בכי היסטרי בכי של פחד ועד היום אני לא יכול לדמיין את זה בראש שלי כל החיים שלי גם חשבתי שהחיים שלי מין קללה כי ברוך השם היה לי כל כך הרבה שפע אבל לא לדעתי על מה בשביל מה כל זה אמנם הייתי מאוד הייתי ילד מאוד בודד אבל היה לי א היה לי משהו אחר שבאמת נתן לי מקום בעולם הזה וזה המוזיקה התחלתי לכתוב מוזיקה בגיל מאוד צעיר והתחלתי לכתוב להלחין וככה זה נתן לי סוג של ביטחון ומקום שאני יכול לפרוק את כל מה שאני ומי שאני התחלתי לכתוב ממש בגיל שמונה ולהופיע בגיל מאוד צעיר כבר הלכתי לרחובות תל אביב התחלתי להופיע

ברחוב כל יום שישי זה היה הקבוע שלי בנחלת בנימין בתל אביב ליד השוק בטיילת בנמל זה היה זה המציאות שלי ולאט לאט ככה הגעתי לכוכב הבא לאוריזיון זה כבר לא היה חלום זה היה כאילו כבר כבר אוקיי, יש פה מציאות של קריירה, כל זה שאני לא הייתי יהודי בכלל. איך בעצם הגעתי ליהדות? למה להיות יהודי? בכלל יש בורא שברא את המציאות, שמצייר את ציר הזמן והוא בחר דווקא בי להיות באומה שלו. וכל מה שהיה נשאר לי לעשות זה לבחור בו בחזרה. ברגע שהבנתי שאני שנבחרתי להיות נוכח, לא להיות בהכרח חלק, אבל להיות נוכח עם עם ישראל, לראות אותו מהצד. התחלתי להתאב בזה. התחלתי להתאב בבריאה של השם. ככל שיותר התאבתי בבריאה שלו בעם ישראל,

ככה יותר התאבתי בבורא עצמו. איך אמא הגיבה? כן, היה המון קושי א עם עם הדעות שלי ועם ועם האמונה שלי, אבל אם יש משהו שהמשפחה נתנה לי מכל הדברים, זה אהבת חינם. זאת אומרת, לא משנה מה אתה, מי אתה, מקבלים אותך. בקורס שהייתי בו, הייתי מהראשונים שזומנו לבית דין. בית דין ראשון לא עברתי. טוב, בסדר מה נותר לעשות? רק להתחזק. הגעתי ב בית דין שני אמרתי אין סיכוי שאני לא עובר. אין סיכוי. בבית דין שני לא עובר. אני אומר עצמי, השם מה מה אתה רוצה? מה מה מה אתה רוצה לומר לי? ווהיה לי המון קושיות עם הגיור. כאילו מי אני בכלל? מי אני שניכנס לאומה כזאת שעברה קשיים שעברה שעברה עינויים שעברה עבדות וגם כל הגדולה והחוכמה

שלה מי אני בכלל שכנס לזה הרב שלי אמר לי השם לא הביא אותך עד לכאן כדי שתגיד את זה אני הגעתי בית דין שלישי בידיעה שאם הם יגידו לי לא 100 פעמים אני אגיד שאני אחזור וזה מה שקנה אותם זה מה שאמרו אוקיי אתה יהודי היום יש לי ברוך השם את ההופעה שלי שאנחנו מפיצים את הגאווה היהודית מעצימים את הזהות היהודית ובני עושה את זה בשירים שלי ואני עושה את זה בסיפורים שלי וזה וזה מה שאני רוצה לעשות כל הזמן כי אני יודע מה זה שיש לך משבר זהות כי אני יודע מה זה לא להרגיש חלק ואני בטוח שזה לא רק אנשים שגדלו פה כשהם לא יהודים זה כל יהודי חווה את זה כל יהודי שמע בחיים שלו אתה לא מספיק יהודי או אתה יהודי מדי אין סקלה

שמודד את כמה אתה יהודי וזה היופי היום אנשים שואלים אותי אז אז אז כאילו אתה דתי היום אני שומר אומר מצוות כי אני יהודי כשאני מופיע אני אני לא יודע מה הקהל חווה אני מקווה שעובר עליו דברים טובים אבל כשאני שומע את התגובות בזכות השירה אני אני התחלתי לשמור שבת היה הופעה שבוע שעבר היה הופעה שמישהו אמר לי כמעט נטלתי את חיי אני אומר את זה כמעט בדמעות לשמוע אותך שינה לי את מסלול חיי ‏my