"אני מנגן על כלים מתקופת המקדש": סיפור התשובה של אלדד לוי

ומתוקף כך שאני מנגן על כלים עתיקים מהתקופה הזאת מתקופת המקדש לאחר חורבן הבית אז הגילוי והחיפוש שלי הפך יחד עם המוזיקה לגילוי מקומות מאוד מאוד עמוקים בנפש שגורמים גם לאחר להתעוררות הבית שלי אני גדלתי בראשון לציון משפחה ממש ממש לא שומרת תורה ומצוות בלשון המעטה אה גדלתי כילד בשכונה של בני טובים ילד ככל שאר הילדים בית ספר תיכון א מוכשר משחק כדורגל כדורגלן מאוד טוב א לקראת צבא עברתי לנחל א הייתי נחלאווי הייתי נחל גרעינים הייתי בקיבוץ מפלסים יחד עם גרי נחל היה לנו חזון של להקים את ארץ ישראל לתרום לארץ ישראל למען מדינת ישראל שבמהלך שנותיי בצבא בתור חירניק בתור מפקד בחיר התבדה מאוד העניין הזה ראיתי

שאני רץ לא עבור אנשים שבאמת מצדיקים את המסירות נפש שלי עליהם סיימתי צבא חיכיתי מזה בקוצי רוח לסיים את הצבא ופשוט טסתי למזרח הרחוק ממרוקו ועד הכל במסג את החיפוש שלי הוא בוודאות גמורה שזה לא יכול להיות יהדות היהדות ואני בוא נגיד שזה היה שתי קצוות עולם שלא יכלו לקרות ולהיפגש בשום צורה שהיא לא גדלתי בבית דתי ואפילו לא מסורתי אפילו לא קידוש לא שמעתי על השם יתברך לא הכרתי אותו ידענו ממש ברחוק שיש דבר כזה של יהודים דתיים חרדים אבל הם מאוד פאגניזם נבערים ועושים כל מיני דברים מאוד מוזרים הולכים עם כל מיני פתיליות כאלה בחוץ ומלוכלכים ומאוד מוזרים משהו שנשאר מהגלות לא היה קשור אלינו בכלל זה לא היה

אופציה מבחינתי אף פעם אפילו לא כמחשבה או כשפה או כדיבור זה לא עלה על השולחן בכלל הניצוץ הראשון שלי בכלל של יהדות אני חושב שהוא התחיל הרבה לפני הוא התחיל מעצם החיפוש שלי ההכרה בתוכי שלא יכול להיות שהחיים הם כאלה שטוחים אז במהלך החיפוים בחוץ לארץ התחלתי לגלות שיש לי צורך פנימי למשו ערקי כלשהו משהו רוחני זה התחיל באוסטרליה פגשתי אישה זקנה במעבר חציה שבדיוק באתי לקפוץ כמו כל נער פזיז לא על פי הרמזור והיא אמרה לי איזה מילה שעצרה אותי המקום שהיא דיברה ממנו הוא זיעזע אותי והיא לימדה אותי בפעם הראשונה הזמין אותי אליה לביתה מאוד נבהלתי באתי עם חבר כי חששתי אף על פי שהיא הייתה קרובה ל70 ומשהו אני הייתי

בחור בן 22 ש והיא לימדה אותנו להתבונן פעם ראשונה להתבונן פנימה לא לחפש בחוץ אלא לחפש פנימה המציאות הזאת של התבוננות או כפי שקראו לזה שם מדיטציה היא גרמה לי להבין שיש עוד עולם מלא וגדוש אצלי בפנים ולא בחוץ מפה התחילה הדרך הרוחנית שלי בהמשך למדתי את דרכו של בודה איך להתבונן על כל איבר ואיבר בגוף אבל גם פה היה לי סיפור מאוד חזק הלכתי לעשרה ימי שתיקה ופתאום התעורר לי ניצוץ שלא היה לי הגיע יום שישי אני נמצא באוהל ענק עם עוד איזה עשרה אנשים אני לא מכיר אותם כי אסור לדבר אף אחד לא יודע מאיפה הם מאיזה ארץ הם כלום אבל יום שישי התעורר בי והרגשתי שאני רוצה לדעת לקנר לכבוד שבת השגתי נר והדלקתי אותו מיד

הגיעו לשמה המדריכים מכיון שאסור לדבר הם פרצו את הגבול אמרו לי במשו צריך לכבות את זה אמרתי תראו אני יודע להדליק לכבות אני לא מכבה גם אם אני אצטרך ללכת מפה באמת אחרי כמה שעות זה פשוט נעלם הנר אני לא נגעתי בו שהסתיימה הסדנה הזאת אחרי רה ימים באו עליי החבר'ה מסתבר שהיה באוהל הזה עוד ארבעה יהודים אחד מקנדה אחד מאוסטרליה והם אמרו לי שראינו את שתי הנרות האלה שהדלקת נזכרנו שאנחנו יהודים נזכרנו שאנחנו יהודים ו נגעת לנו בניצוץ הכי עמוק שלנו פתאום התחלתי לגלות שגם אני יהודי בכלל להבין מה זה המשמעות של להיות יהודי בכלל כי לא הכרתי שום מצווה שום הלכה לא הכרתי אותו אפילו וכך התחילה מה נקרא דרך של חיפוש

פנימי בתוך היהדות שגדל פרויקט מאוד גדולים של השפעה בתחום היהדות והמקדש ומתוקף כך שאני מנגן על כלים עתיקים מהתקופה הזאת מתקופת המקדש לאחר חורבן הבית אז הגילוי והחיפוש שלי הפך יחד עם המוזיקה לגילוי מקומות מאוד מאוד עמוקים בנפש שגורמים גם לאחר להתעוררות אז למעשה אחרי הויפאסנה הזאת הרגשתי שיש איזה נקודה מאוד מאוד פנימית שקשורה ליהדות עדיין לא ידעתי להבחן אות או להגדיר אותה וגם לא קיבלתי על עצמי שום דבר אבל הלכתי עם זה והיה לי חבר טוב אמית שרף חזרנו בתשובה ביחד הוא מקהילת ברסלב שם של עוד השרון ויחד התחלנו לעשות קבלות שבת פתאום אמר לו טוב מה אתה יודע על שבת הוא יודע כמה שירים מהבית והתחלנו להשיר

אותם ו מתוקף כך התחלנו לעשות סוג של קבלות שבת קשרנו והיה נחמד והיינו מנגנים ומכיוון שהיינו בקופנגן לזה אי של תאילנדים אז התחלנו ללקט יהודים איתנו היו קוראים לנו המלאכים בלבן היינו סוחרים מסעדה אינדונזית לא מבינים עדיין שיש יין נסך האוכל לא כשר עוד לא יודעים שזה כשר ו עוד לא יודעים את זה וככה התחיל איזשהו דרך של קירוב אחרים פשוט נפגשים ושרים שירי שבת וככה חזרתי הביתה והתחלתי אוקיי מה אומרים מה עושים פגשנו הבנתי טוב צריך סידור אז אמרתי לאמא שלי תראי אני רוצה סידור ולהגיד את הדברים האלה של המה שאומרים אמר לי השתגעת אתה לא נורמלי מה ליך על השטויות האלה אף על פי כן היא סיפרה את זה בעבודה והיה

יהודי זקן שנפטר אמר תראי תתני לבן שלך את זה הוא נתן לה תפילין וסידור וככה טסתי עוד פעם לקחתי את התפילין והסידור הזה עוד לא יודע איך מניחים תפילין ונסה נו שלושה חברים היינו בדרך לאפריקה הפעם עצרנו בפריז להחליף טיסות ושם הגיע יום כיפור אבל אמרנו שאך שיוצאים מהארץ מתחילים להניח תפילין כל אחד הביא תפילין מאיפה שהוא וא מהסבא שלו הוא מהזה אני היהודי הזה נתן לי מכיוון שלא ידעתי איך מלאכים תפילין ואף אחד מאיתנו מ שלושתנו לא ידע היה תמונה בדירה שהתארח בה של הרבי מלובביץ שהוא עומד פעם אחת עם א לולב פעם אחת עם ספר תורה ופעם אחת הוא עומד גם עם תפילין ככה ולפי התמונה אני הנחתי את התפילין ושנים הנחתי ככה

תפילין כמו חבדניק עוד לא ידעתי שיש חבד לא חבד לא הבנו בזה נסעתי משם אחר כך לאירופה עבדתי בבסט שחזרתי עעם בוס קרבון לארץ כל הדרך הולנד גרמניה שווייץ איטליה כל ה קוסט עד למטה רימיני כפריסין יווון כפריסין חיפה אני וחד בחיפה בארץ ישראל לא יודע מה אני עושה פה לקח לי מסע מסע ארוך התיישבנו חבורה של מה נקרא פריקים באזור א גן שומרון ליד פרדסחנה ישבנו במטה של אבוקדו וקמנו טיפים היה ראשון בארץ לאחר תקופה אני חושב שמונה או 10ה חודשים כמובן שראו שנייה התקהלות גדולה מדי של פריקים התחילה תנועת הפריקים בארץ היינו סוג של חלוצים בתקופה הזאת אז רצו לפנות אותנו אז כמה חברים קמו אמרו בוא טוב בוא נעשה פסטיבל או

אירוע לפי שאנחנו הולכים ירוע הזה הגיעו 2000 מישהו 4000 איש קראנו לזה שנטיפי וכך התחיל פסטיבל שנטיפי שכולם מכירים היינו פשוט מנגנים חיים פרמקלצ'ר מי שהיה הדתי היה דתי מי שלא היה כולם ם קיבלנו אחד את השני ה חיינו בשלום שנה לאחר מכן החלטנו בוא נעשה מעשה הרי בשנ טיפי יש את כל כל ה נצרות איסלאם בודהיזם הכל חוץ מיהדות בוא נפתח בית כנסת והחלטנו לפתוח בית כנסת עשינו אותו מליקר בצורת מגן דוד מסנדות ההפרדה הייתה חמניות וקראנו לו בית תפילה שלום ואהבה מהפך שמבחינתי קרה אחרי אותה תקופה מיוחדת של פסטיבלים ובתי כנסת והמון המון קירוב מיוחד ביותר תקופה מופלאה והחלטתי לעשות מעשה קצת יותר רציני בעולם התשובה

והמצוות התחלתי לקבל עליה יותר ויותר דברים דבר ראשון שעשיתי הורד את השערות שלי לי שערות ארוכות שנים רבות זה היה מעשה ש אולי עשה את המפנה הכי גדול נראה לי כל הקליפות נחזו בי בשיערות הייתי חודש חולה מהדבר הזה אני חושב שבדרך התובנה החשובה ביותר שהייתה לי זה שיש לכל אדם שליחות ושיש לי שליחות בעולם הזה שהקדוש ברוך הוא לא סתם שם אותי ונתן לי את הכישרונות שיש בי הוא לא שם סתם אותי בבית שגדלתי בו שהוא לא ה שומר תורה ומצוות הוא לא סתם עורר אותי הוא לא סתם נתן לי לנגן או לעשות אומנות כזאת או אחרת אות היכולות להפיק או ליצור פרוייקטים מאוד גדולים הבנתי שזה הרצון שלו ממני וזה השליחות שלו כאשר התחלתי להעמיק

וללמוד ובעיקר ללמד בין אם זה היה גמרות או רמחל או כל תורה של רבנו התעורר בי ההבנה שלכל אחד יש לו שליחות בעולם ולמלא התורה והמצוות שנותנים לי את הכוח להזדכך לאת יכול להכיר ולדעת את השליחות שלי בעולם אני חושב שהאתגר הגדול ביותר כבעל תשובה זה להיות שליח לדעת שאני שליח של השם בעולם אני מייצג אותו אני חובש כיפה ציצית ניח תפילין אני יהודי בצלם שהקדוש ברוך הוא ברא אותי רוצה להיראות דרכי אז חשוב מאוד וחושב שזה אתגר עד היום תמיד להיות קצת יותר מ נגיד יהודי אחר שלא חובש כיפה או תורה מצוות שמותר ל לעשות מהבעל לו כי הוא לא דתי לא האתגר הוא להביא אלוקות לכל מקום שאתה הולך בצורה היפה והטובה ביותר היום

היהדות בעיני עומדת על צומ דרכים הצומת הגדול ביותר שהיהדות עומדת היא הרי המטרה שלנו בסופו של דבר היא להביא בית מקדש לחיות מציאות של מקדש לחיות מציאות של מקדש זה מציאות שהיא חסרה לנו בדעת יש המון המון מידע המון אינפורמציה ורוב האנשים העולם החרדי והלא חרדי זה נראה הזיה שיהיה אי פעם בית מקדש כל משבי כל כוחותיי אנחנו עוסקים בשנתיים האחרונות בבניית מיזם שנקרא מסוס טבל שזה בניית בנייה של בנייה וירטואלית בנייה של סביבה בענן למעשה פתרנו את המשוואה כיצד בית המקדש ירד מן השמיים מחד גייסה או מדח גיסה כיצד הוא יבנה פה יום אחד באיזה התבודדות אצל רבי שימן נפל סימון שהוא ירד מהשמיים פשוט אם נבנה אותו בענן

ונעשה דאונלוד לטלפון אז הוא ירד מן השמיים כבר לא צריך איזה מרכז מבקרים שיבוא אליו אלא הוא יגיע לכל אחד ואחת טוב היום אני גר בכפר שמאי חזרתי לגליל אחרי 20 שנה של א מעיר וירושלים ופרוייקטים מרכזי מבקרים כאלה או אחרים ויחד עם משפחתי ראתי רחל ושישה ילדים שיש לנו פה התמקמנו בתוך קהילה מאוד נפלא ומיוחדת שיש פה בכפר שמאי של חרדים בעלי תשובה חיים יחד עם סביבה אורגנית רבי שימון הוא חלק בלתי נפרד מהחיים פה זה על בסיס יומי ובחרנו פה את המרכז הזה ליצור אף על פי שאני נוסע המון למרכז לירושלים אה כי פה זה נותן לי השראה מאוד גדולה א ללמוד ולהבין יחד עם השותף שלי שגם לא קוראים אלדד איך להנגיש את הבית השלישי לכל אדם בעולם