תשעה באב | מסע לירושלים של פעם: קולות מלחמה מהר הזיתים

את יודעת זה באמת כואב לדעת ולשמוע את כל הסיפורים של עם ישראל ולדעת את המשמעות של בית המקדש ולראות את הבה התחרב ממש וואו האמת שזו פעם ראשונה שלי כאן בארזיתים וממש אפשר לראות את כל ירושלים ואת מקום המקדש ואת המקומות שהיהודים התפללו אליהם במשך שנים מכל העולם. לא, לא צריך אפילו מילים. אפשר פשוט להסתכל ו

לא צריך מילים. כן.

וואו.

מצד אחד המקום הזה אפשר לראות להיזכר בו בכל העצב והכאב והלוויות והדמאות של הדורות. מצד שני, כאן הנביאים דיברו על עתיד של נחמה, על עתיד שירושלים תהיה שלמה, על הגאולה. את יודעת תשעה באב זה יום שאנחנו לא רק מסתכלים על מה איבדנו זה גם יום שאנחנו יכולים להסתכל ולראות מה אנחנו יכולים לעשות כדי לתקן כדי לזכות בבניין מחדש עם ישראל באמת עבר גלויות ועבר דרך ושום דבר לא הצליח לשבור אותו

הר הזיתים בית המקדש במרכז המקום שאליו נסעו הוא יהודים עיניים במשך אלפי שנים. נחזור לאחור עוד רגע אחד והכל משתנה. מן ההר נשמעים קולות מלחמה. שערי העיר נפרצים. אנשים רצים בסתאות. אמהות מחזיקות את ילדיהן קרוב אל הלב. זכנים נשענים על הקירות ואינם יודעים לאן ללכת. העיר שהייתה מלאה בשירת הלביאים ובכל עולי הרגל מתמלאת עכשיו בבחי בהלה וגזעקה. שם במקום הקדוש ביותר עומדים הכהנים. עד הרגע האחרון הם נאכזים בעבודת הקודש. הם יודעים שהעיר בוערת. הם שומעים את הצעקות מבחוץ. אבל אבם קשור לבית המקדש. האש מתקרבת, עשן כבד עולה מעל האזהרה, רוח חמה עוברת בין העמודים, אבנים קדושות שראו דורות של תפילות וקורבנות

מתכסות בפיח. הכהנים מבטים זה בזה, איןלים, רק מבט של כאב עמוק. כלי המקדש בידיהם. הם מבינים שהרגע הנורא הגיע. העבודה נפסקת, האש מתגברת, השירה נקטעת. כל הלביאים שהיה עולה בכל יום בבית השם נדם. ואב הלהבות עולות. בית המקדש בו.

שבני גדריצר בסור תולס כיני שבני דברי שירו שירוני שירציו איך שירשיר השם עלסני העם עוזב את ירושלים, אבל ירושלים אינה עוזבת אותם. יהודי אחד לוקח עפר מאדמת העיר ושומר אותו קרוב אליו. יהודי אחר לוחש פסוק מתהילים. אמא אומרת לילדה הקטנה, "תזכרי, אנחנו עוד נשוב. זים

השנים עוברות בבל, ספרד, תימן, מרוקו, פולין, איטליה, אתיופיה, צרפת וארץ ישראל. השערים נפתחים. יהודים עולים מכל קצוות הארץ. זקנים עם מקלות בידיהם, ילדים רצים בהתרגשות, אבות ואמהות עולים יחד אל הר השם. ואז מבינים, הר הזיתים לא רק ראה את החורבן, הוא שמר גם את המבט אל הגאולה. כי עין בעין יראו בשוב השם ציון. את יודעת מה שמדהים בעם ישראל זה שלא משנה מה הוא עבר. באמת דיברנו על זה כמה הוא עבר גלויות ודרכים. לא הפסקנו אף פעם להסתכל ולהתפלל ולהאמין ממש. להסתכל לכאן, להתפלל לפה,

נכון?

להביט מומק הלב.

עד היום באים מכל כצבות הארץ

לשריד שנותר לנו לעם ישראל.

ממש

וזה מטורף. תראי, אני ממש רואה, אני ממש רואה את השרידים של זה, אני ממש רואה את הצורה של זה, אני רואה את ה

ממש

אני רואה את זה.

גם היום יש לנו לא מעט כאב ומחלוקות ומלחמות פנימיות בינינו, ואני אומרת הגאולה לא מתחילה במשהו גדול מלמעלה. היא מתחילה לדעתי בדברים קטנים בכל אחד ואחד מאיתנו שתכף גם נגמר תשעה באב ועדיין לא הגיע הגאולה אז אני אומרת בוא ניקח כל אחד ואחד מישראל שיקח איזשהיא הנהגה טובה לאהבת ישראל ולאחדות ולהבת חינם בינינו ובזכות זה זה גם יגיע אני ממש רואה את זה אפשר ממש לראות את ה את המהות של בית מקדש שלישי, את המהות של בית להשם יתברך ואת המהות של עם ישראל. אפשר ממש לראות את זה

בעין חיה.

וזה מתחיל בדברים קטנים.

כל אחד מאיתנו יהיה קצת יותר טוב.

ושותף שכל אחד מאיתנו בונה איזשהיא אבן נוספת בבניין הזה החדש.

אמן. ‏Ok.