לחזור עם תשובה - אסטרולוגיה וזיווגים (כתוביות)

שלום לכם, צופים יקרים, אנחנו בתוכנית נוספת מתוך הסדרה "לחזור עם תשובה" בפרק השני שעוסק בגזרת הכוכבים ובאסטרולוגיה. וכמו תמיד, גם היום נמצאים איתי באולפן שלושה חברים. דן, טכנאי סאונד מרמת גן. ארטיום, מאפר קולנוע מתל אביב. דודי, מנהל פרויקטים מפתח תקווה. תגידו לי, שמעתם פעם את המושג הזה "זיווג משמיים?" כן. -זה משמיים? תלוי איך הזיווג. -תלוי איך הזיווג. אם הזיווג הוא טוב זה בגללי, ואם הוא גרוע, מה לעשות? זה משמיים. מקבל את זה באהבה. "אינו רואה פני גיהינום." יש הרבה אנשים שחושבים שהזיווג של האדם הוא קבוע מראש. האם זה נכון או לא? יש השלכות מעשיות לדעות האלה כי אם הזיווג של האדם נקבע מראש, אז לא

משנה מה תעשה הזיווג הזה יגיע אליך בסוף. זה קצת לא מסתדר לי. אם זה תלוי לפי המעשים שלי אז הזיווג שלי מוכרע רק קצת לפני שהוא קורה. אם זה הרבה לפני זה, זה לא תלוי בי. אתה שואל מצד אחד כתוב שארבעים יום קודם יצירת הוולד קובעים עם מי נתחתן. ומצד שני, אנחנו אומרים שזה לפי מעשיו. זו השאלה הנשאלת במסכת סוטה, והתשובה של הגמרא היא מאוד מעניינת. התשובה של הגמרא היא: "כאן בזיווג ראשון, כאן בזיווג שני." על פניו נראה שזיווג ראשון זה החתונה הראשונה של האדם וזיווג שני זה החתונה השנייה. כלומר, החתונה הראשונה שלו זה מה שקבעו לו ארבעים יום קודם לפני שהוא נולד, נכון? קודם יצירתו. ו"לפי מעשיו" זה... -פרק ב.' הפרק

ב' שלו. עכשיו, זה לא כל כך מסתדר כי פרק א' צריך להיות הרבה יותר רציני מפרק ב' כי זה בידי שמיים, זה מה שהקב"ה תכנן לו. אז מה? מה שהקב"ה תכנן לו לא מספיק טוב שהוא צריך פרק ב?' -לא לכולם יש פרק ב.' אבל אלה שיש להם? -ואלה שאין להם? אלה שאין להם אין בעיה, אבל אלה שיש להם פרק ב?' אלה שיש להם פרק ב' שואלים את עצמם: רגע, למה השדכן האלוהי לא הצליח? למה אני צריך שדכנית בשר ודם? תשובה, כותבים המקובלים וכך מביא גם בעל העקידה, שהזיווג הראשון זה לא הנישואים הראשונים שלו, זה החיבור הראשון של הנפש והגוף. ארבעים יום קודם יצירת הוולד זה הזמן של הפקידה, זה הזמן של תהליך... של תחילת תהליך ההיווצרות של העובר ואז

קובעים איזו נשמה תיכנס בגוף. זה נקבע למעלה, אבל כל השאר, כולל עם מי הוא יתחתן, זה לפי מעשיו של האדם. ברור? לכן אין סתירה בין הדברים. בסופו של דבר, בפרקטיקה אתה שואל, הכול על הראש שלך. -תלוי בי. לא קובעים בשבילך שום דבר. עכשיו אני רוצה, ברשותכם, להוסיף עוד נקודה אחת. מה עמדת היהדות לגבי יחסי הגומלין בין השמיים והארץ? הפילוסופים אומרים: אין קשר. האסטרולוגים אומרים: אתה לא קובע. והיהדות אומרת דבר אחר, כותב הרמב"ם באיגרת "גזרת הכוכבים," הוא מסביר לחכמי מונפלייה את עמדת היהדות. הוא אומר שביהדות הבחירה היא אחד מהיסודות המרכזיים שהתורה נשענת עליה. הבחירה היא דבר קדוש. "אם מותר האדם מן הבהמה." עכשיו,

זה נכון שאנשים אוהבים לברוח מהבחירה כי הבחירה מטילה על האדם אחריות. למה זה קרה? הכול על הכתפיים שלך. זה לא קשור לא לכוכבים ולא למזלות, זה קשור להחלטות שאתה קיבלת. עכשיו, כשבן אדם לא רוצה לקחת על עצמו אחריות מאוד נוח לו להאמין "זה היה חייב לקרות." כי כשקורה דבר לא טוב לבן אדם הוא משתדל למצוא את מה שלא קשור אליו בסיפור. כי רגשות אשמה מציפים את האדם: "הייתי צריך לעשות ככה. "למה לא עשיתי ככה? למה עשיתי ככה ולא ככה"? איך הוא מתמודד עם זה? ,זה אמרו לי שזה הכול משמיים, זה לא... אני לא קובע כלום. "זה היה צריך לקרות." זה נכון? איך אני בתור יהודי צריך להסתכל על המציאות? זה לא נכון, אבל בדת היהודית יש

הרבה מאוד מקומות של מיקוד חיצוני לא לקחת אחריות. -כמו? שהכול משמיים והכול נכתב והכול כבר... אתה אומר... אז אני אשמיע לך מקור כפול שאפשר ללמוד ממנו את שני הדברים, דבר והיפוכו. "דרש רבי חמא בר חנינא, "אותו מלאך הממונה על ההיריון לילה שמו. הוא נוטל אותה טיפה ומעמידה לפני הקב"ה ושואל אותו "טיפה זו מה תהא עליה, "חכם או טיפש, גיבור או חלש, עשיר או עני? "אבל צדיק או רשע לא נאמר "שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים." מה אתם למדים מהמשפט הזה? מהמאמר הזה? מה בידי שמיים ומה לא בידי שמיים? על פי הרמב"ם כלום לא בידי שמיים: לא חכם או טיפש, לא עשיר או עני ולא גיבור או חלש. אבל אמרו רק צדיק או רשע לא קובעים. זה

נכון, אבל הצדיק או רשע, איך הוא נהיה צדיק או רשע? על ידי שהוא משתמש ב"חכם או טיפש," על ידי שהוא משתמש ב"עשיר או עני," על ידי שהוא משתמש ב"גיבור או חלש," על ידי שאדם משתמש בעולם הוא נהיה או צדיק או רשע. ואם ההחלטה אם להיות צדיק או רשע תלויה באדם, אז שום דבר לא קובעים משמיים. וכך כותב הרמב"ם במפורש בהקדמה למסכת אבות בפרק שמיני ב"שמונה פרקים." שמה הוא מביא את מה שאני אמרתי לכם עכשיו והוא מתעקש להגיד שהאחריות כולה היא על האדם בעצמו. ולכן הרמב"ם מתייחס לאסטרולוגיה כהבל, ככסילות, כמשהו שהאנשים נדבקים בו ויש בו אבק אלילות. כל האחריות על פי תורת ישראל מוטלת על האדם. אז איפה ההשגחה הפרטית? אם כל

האחריות עליי ואם אני זה שקובע, איפה ההשגחה? מבינים את הבעיה? מה אתם אומרים? יש שתי אפשרויות ויש שני הסברים. -כן? אדם מאמין על פי היהדות ולא על פי היהדות. על פי היהדות אני מאמין, אני חושב, סליחה, ואני יודע שיש תרי"ג מצוות אך אני לעולם לא יכול לעשות את תרי"ג המצוות כי אני לא אישה, שיש מצוות שאישה יכולה לעשות ואני לא, ויש מצוות שאני לא רוצה לעשות, חליצה, ייבום, דברים כאלה. היהדות, איך שאני רואה אותה ואיך שאני חונכתי עליה, זה על ידי ניסיון. אתה לא צריך להיות צדיק, אתה צריך לרצות להיות צדיק ולשאוף להגיע להיות תרי"ג מצוות, אתה לא יכול אף פעם. אתה צריך להבין שאתה אף פעם לא יכול. אתה צמיד צריך לנסות.

ואם עשית טעויות אתה צריך לקחת אחריות. וזה מתחבר למה שאתה בעצם אמרת, אני חושב שאנחנו יכולים להגיד שיש לנו השגחה פרטית אבל זה סוג של השלכת... זה סוג של "קונטרול-אלט-דיליט" כזה. זה בסדר, זה אני... זה יסתדר לי. זה יסתדר, זה יסתדר, אני אקבל, אני אצליח. או שאני יכול פשוט לקום בבוקר ולהגיד: היום אני אעשה כך וכך וכך וכך. ואם לא הצלחתי להגיד: אני לא הצלחתי, אבל זה יגיע. מחר אני אקום, אני אעשה את זה שוב פעם. אני חושב שככה אני רוצה לראות את החיים. יש שיגידו בתור יהודי, יש שיגידו... -הבעיה היא עם מה שאתה אומר, זה הרמב"ם עצמו כי העיקר הראשון שהרמב"ם מנסח ב-י"ג העיקרים זה "אני מאמין שהקב"ה מצוי ומשגיח."

זאת אומרת, לא רק שיש אלוהים, הוא מתערב. זאת אומרת, "משגיח." יש הבדל בין "יודע" ל"משגיח," "יודע" זה שהמנכ"ל יושב למעלה ומסתכל מה אנשים עושים, אבל הוא לא מתערב. "משגיח" זה גם מסתכל וגם מזיז את הדברים. זאת אומרת, אם הרמב"ם מצדד בעמדה שהכול בידי האדם, מה המשמעות שהוא מעניק למשגיח? אני לא חובש כיפה בגלל שאני לא מאמין בהשגחה פרטית או בקיומו של אלוהים. אם הייתי מאמין בזה כנראה שהייתי עם כיפה היום. לא בטוח. יש אנשים שמאמינים בבורא ובקיומו ובהשגחתו והם הולכים בלי כיפה. כן, אבל אתה יודע, רמת האמונה היא... לא בטוח שהם מאמינים פחות ממני. לא בטוח. לא יודע. קשה לי להאמין שאדם שמאמין שאלוהים קיים... זאת

אומרת, אם אתה מאמין שיש ישות קוסמית שמזיזה את היקום, אבל אתה חי את חייך רגיל, אתה בסוג של דיסוננס כל הזמן. -נכון. אבל זו המציאות, קיימים אנשים כאלה. ויש רמות של אמונה. -הם בדיסוננס. כן, אבל אני יכול להאמין בזה שיש אלוהים אבל אני לא חייב להאמין שהתורה נשארה כמו לפני 3,000 שנה גם בימינו. -כן, אבל אם אתה מאמין שיש יצור קוסמי, אתה מאמין בקסמים. מבחינתי, איך שאני רואה את זה. אתה מאמין ב... -מהעיניים שלך. לא, לא, אתה מאמין בקסמים, אתה מאמין במשהו לא טבעי. זאת אומרת, משהו שאי אפשר לייצר במעבדה, אתה מאמין ש... כמו שהרב מאמין על פי המקרא שמשה רבנו קרע את ים סוף לשניים על ידי ישות קוסמית. זה סוג של

קסם. קוראים לזה "נס" אבל זה כיבוס של מילת ה"קסם". קסם. אתה... יש אדם, לא יודע אם אתה, אבל יש אדם שמאמין שיש ישות ש... אנחנו כבני אדם, ככה אני רואה את זה, תמיד שמים את עצמנו במרכז. אם פעם חשבנו שאנחנו מרכז היקום ואנחנו מרכז הזה, אז גם חשבנו שיש איזה יצור קוסמי ששומר עלינו כי אנחנו נורא חשובים. אבל האמת היא, כמו שאני רואה אותה, היא שאנחנו לא חשובים. תגיד לי, דן, כל מה שאתה אומר זה בסדר. השאלה מה יקרה אם הקסם או היצור הקוסמי הזה יום אחד יפגוש אותך? אבל הוא לא יפגוש אותי. -לא, אם... מה אכפת לך לחשוב, לדמיין? אף אחד לא שומע אותנו. -לא יכול לדמיין את זה. לא יכול לדמיין את זה? -לא מסוגל לדמיין את זה

אפילו. -לא מסוגל? ניסיתי לא מעט בילדותי. -יש דברים שחשבת שאתה לא מסוגל ובסוף הם קרו לך? יש, אז... אז בוא תראה, כשהיינו ברחם של אימא לא האמנו שזה יקרה לנו. וזה קרה. הגענו לפה. אז אני לא מבקש ממך לקבל הכרעה. -אוקיי. אבל אני מדבר איתך כרגע אפילו ברמה ההיפותטית. אתה אומר יום הדין, ביום של המשפט, במידה ויש יום משפט. -לא, לא, לא יום משפט. אני לא בעד משפטים, אני בעד מידת החסד. אבל אני אומר בוא נניח, בוא נניח שבמקומי תקבל שדרוג ומי שיבוא לאולפן יהיה האלוה. -אוקיי. ואתה תפגוש אותו. בוא נניח שאתה ואני יצאנו ממצרים, בלי ניסים, בלי שום דבר, יצאנו ממצרים, אנחנו עושים על האש ואז מגיע משה, שהוא ה"מגה חרטום"

שהוציא אותנו ממצרים, ואומר: חבר'ה, תארזו ציוד, תתחילו להתכונן, לכו להתרחץ, עוד שלושה ימים הקוסמי מגיע. בסדר? אז אנחנו יושבים שנינו, מסתכלים עליו וצוחקים, אומרים: הוא הולך להתפרק האיש הזה. הכול יתפרק לו בידיים. אבל מה אכפת לנו? ובאמת אחרי שלושה ימים... כמה שזה נשמע פנטזי, תדמיין, תדמיין. יש ספרים כאלה, תדמיין. אנחנו פוגשים את מה שהדתיים קוראים הקדוש ברוך הוא. "זה לא יכול להיות," אתה אומר לי. אני אומר לך גם, זה לא יכול להיות. תצבוט אותי, אני צובט אותך, מה נגיד? אמר פעם מישהו: את ההיגיון צריך להתאים לעובדות ולא את העובדות להיגיון. -נכון. הבעיה היא שההיגיון נבנה על בסיס של עובדות. למה? מה זה לא

טבעי? לא טבעי זה אירוע שהוא חד-פעמי, שהוא לא מתרחש על פי הכללים שאנחנו מכירים. -נכון. אז אנחנו קוראים לזה, "אירוע לא טבעי" או "נס" או "קסם," איך שתרצה לקרוא לזה. ולמה זה נס? כי זה לא קורה קבוע. אם הנס היה קבוע הוא היה הטבע שלנו. -לא, רגע, שנייה. -כן? לא כל יום אנחנו משגרים חללית לחלל, זה לא הופך את זה לנס. -לא. כי אנחנו משתמשים בחוקים שקיימים ועל פי מה שאנחנו יודעים, זאת אומרת, האמונה שלך היא עלא כיפאק, אבל האמונה שלך לא הביאה אותנו לירח. מסכים. אני אסביר את זה אחרת. בוא נניח שיורד מן. בסדר? יורד מן כל יום והתרגלנו, אנחנו לא מכירים משהו אחר. זה יהיה טבעי. זה יהיה טבעי. אני רוצה להסביר משהו,

המילה "טבע" היא לא מילה יהודית, היא מילה מגוירת. היא הגיעה אלינו על ידי רבי שמואל אבן תיבון שתרגם את ה"מורה נבוכים." רבי שמואל אבן תיבון היה חי בפרובנס בדורו של הרמב"ם. והמילה "טבע" היא גיור מערבית שהוא גיור מיוונית שהוא גיור מלטינית. חז"ל השתמשו להגדרת הטבע בשלוש מילים: "מנהגו של עולם." וזה הרבה יותר מדויק. למה זה טבעי? כי זה כל הזמן, ומה שקורה כל הזמן הוא מנהגו של עולם. עכשיו, אם הוא קורה כל הזמן צריכה להיות סיבה. עכשיו, בוא נחפש את החוקיות ואחרי שנחפש את החוקיות ונמצא אותה אז זה יהפוך לטבעי. אם הנס יהיה קבוע גם לו תהיה חוקיות. אבל אתה עכשיו מחפש את החוקיות בגלל שיש לך תיאוריה. יש לך

תיאוריה מסוימת ואז אתה מחפש את החוקיות. ברגע שלא מצאת את החוקיות ולא תירצת... אז אני בקושייה. -יפה. אבל אני לא בהתעלמות מהמציאות. אני לא יודע להסביר איך האור יכול להיות גם גלי וגם חלקיקי. אני לא יודע להסביר את זה. -נכון. אבל זו עובדה. -נכון. למה זו עובדה? כי רואים את זה. לא. כי אנחנו יודעים, כי אנחנו יודעים שאנחנו עושים ניסוי מסוים שאני משדר בגלי או בחלקיקי לנקודה מסוימת אני מקבל את אותה פונקציה כמו שהוא עשה. -נכון. אותו דבר עם הנבואה ועם אלוהים. אם כל מי שירצה יגיע לזה, אז כל אחד יכול לנסות. בסדר. -יפה. אז אם אנחנו פגשנו את אלוהים, נניח, נניח שפגשנו אותו וזה הכי לא הגיוני כי זה לא "עוד לא

יודעים איך זה עובד," זה זה שמייצר את החוקים. אני לא בטוח שיהיה משהו יותר בטוח ממציאות האלוה בתודעה שלנו. אם זה קרה. ולכן השאלה במה אני מאמין ובמה אני לא מאמין היא לא כל כך רלוונטית. -נכון. למה? כי... כי אם הייתי מאמין בסיפור זה היה נכון, אבל אני לא רוצה להאמין בסיפורים, אני רוצה לדעת דברים בוודאות ולכן אני מנתח את המידע שאני מקבל. על פי הרמב"ם, על פי שלושת העקרונות: או השכל או החושים או הנבואה, ואם קיבלתי את המידע באחד מן הערוצים הללו המידע הזה הוא מידע מוצק שאני צריך להתייחס אליו. לכן כשאתה אומר "אתה מאמין, אני לא מאמין באלוהים," זה בסדר, יש לך בחירה להחליט במה אתה מאמין ובמה לא. אבל כשאני

אומר על פי היהדות יש בורא, על פי היהדות התורה מן השמיים, אפשר להתווכח על זה, לבדוק זה נכון, זה לא נכון. אבל מי שאומר שיש בורא ושהתורה מן השמיים הוא חייב לעצמו הסבר איך השמיים והארץ מתנהלים. כלומר, יחסי הגומלין ביניהם. האם האלוהים קובע את מה שיהיה כאן או לא קובע את מה שיהיה כאן? אם הוא לא קובע, אז איך הוא משגיח? ואם הוא משגיח, אז למה זה לא קובע? ואדם מצווה על פי הרמב"ם לאמת את מה שהוא מאמין בו. כי אם הוא רק מאמין ולא מאמת, הוא לא מאמין, הוא בעל דעה. זה כמו אדם שמאמין בשוויון. כן, אבל מי אמר שוויון זה נכון? אני. זה יפה, אבל אני לא אתה ואתה לא אני איך אני גם אאמין בשוויון אם אני, שוויון זה לא

שלי? אם תוכיח לי שזה נכון. -בדיוק. לכן הרמב"ם כותב בפרק נ"ט בחלק א' ב"מורה נבוכים" שהאדם מחויב לאמת את הידיעה שלו. כשהרמב"ם אומר "אני מאמין באמונה שלמה שהקב"ה מצוי ומשגיח," הוא בעצם אומר: אני יודע לאמת את העובדה שיש אלוהים ושהוא משגיח על העולם. עכשיו, מה זה משגיח? כאן נכנסת לתמונה עמדת הרמב"ם. הרמב"ם אומר שהקב"ה מגיב למעשי בני האדם. כלומר, מי שבוחר ומי שלוקח את האחריות זה האדם בעצמו. והשמיים מגיבים אל האדם על פי המעשים שלו. וזה מה שחז"ל אומרים: מזווגים לאדם אישה לפי מעשיו. מה זאת אומרת "לפי מעשיו?" "מזווגים" זה מי? השדכנית? מי זה "מזווגים?" אלוהים. הבורא יתברך. מזווגים בשמיים לאדם אישה לפי

מעשיו, איך זה עובד? אתה נכנס למקלחת, אתה פותח את הברז, אבל המים יורדים מלמעלה. כלומר, אתה מקבל את ההכרעה. ולפי ההכרעה שלך ימציאו לך את זאת שמתאימה למעשים שעשית. וזה השילוב בין ההשגחה לבחירה של האדם. בטח שיש השגחה, כתוב תורה: "אם בחוקותיי תלכו, אם בחוקותיי תמאסו." "אם סרתם ועבדתם אלוהים אחרים," ו"אם שמוע תשמעו אל מצוותיי אשר אנוכי מצווה אתכם." אבל זה לא מסתדר עם הזמן שמכריעים. אתה אומר שארבעים יום לפני יצירת הוולד כבר כבר מכריעים. מה מכריעים? אמרת ארבעים יום לפני בא עם טיפה "מה יהיה עליה?" -נכון. ומי הזיווג שלה. לא, לא. לא כתוב מי הזיווג שלה שמה. שמה זה לא כתוב. זה כתוב במקום אחר, כתוב במסכת

סוטה. שמה כתוב שנקבע אם יהיה חכם או טיפש, גיבור או חלש, עשיר או עני. כלומר, הנטיות הגנטיות שלו. הנטיות שלו. אבל נטיות לא מחייבות חיים. אדם יכול להיות בעל נטייה איקס ולהחליט וואי, ואדם יכול להיות ההפך ולהחליט את אותו דבר. אז מתי מוכרע הזיווג? לפי מעשיו של האדם. אז רק במהלך החיים. -נכון. אף פעם לא לפני. -נכון. זה לא יכול להיות שזה יהיה לפני. אומר הרמב"ם, הרי האישה של האדם... חז"ל אומרים: "אישה בונה אישה הורסת", נכון? כתוב בחז"ל למה נענש יעקב אבינו במעשה דינה? למה? כי כשהוא פגש את עשיו הוא החביא אותה בתיבה. למה הוא החביא אותה בתיבה? שלא ייתן בה אותו רשע את עיניו וייקח אותה לאישה. מה, היא תתחתן

עם האח הרשע הזה? צריך להחביא אותה. נכון? למה הוא נענש? -כי הוא לא נתן את אמונתו בזיווג. כי הוא... -כי הוא חשב שהבחירה היא פה של רק עשיו ושל דינה ולא על ידי שמיים. המדרש אומר שהסיבה שהוא נענש כי אולי היא הייתה מחזירה אותו בתשובה. חז"ל אומרים שאישה בונה ואישה הורסת. "חוכמת נשים בנתה ביתה ואיוולת בידיה תהרסנו." אז אם האישה משפיעה על המצב הרוחני של האדם, וצדיק או רשע לא נאמר, אז בהכרח מי שצריך לבחור את האישה שתשפיע על הרוחניות שלו זה המעשים של האדם בעצמו. אז רק מסיפור דינה אפשר להבין שה... זה לא רק מסיפור דינה. אנחנו יודעים שיש לאדם מצווה לשאת אישה, נכון? עכשיו, המצווה לשאת אישה היא מצווה של צדיק

או רשע. אם הוא יישא אותה שלא כהלכה זה רשע, אם הוא יישא אותה כהלכה זה צדיק. אז לנשיאת האישה יש השלכות על צדיק ורשע. ועל צדיק או רשע לא נאמר כי הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. אני רוצה לשאול משהו. -כן, בבקשה. מה קורה לאנשים שלא מתחתנים? אלה שלא מתחתנים? אתה שואל מה קורה לאנשים שלא מתחתנים. אז תלוי את מי שואלים. אם אתה שואל את הרווקים הם אומרים איזה כיף להם, אם אתה שואל את הנשואים אז הם אומרים: מסכנים, הם לא התחתנו. אבל אתה בעצם מתכוון לשאול, נראה לי, משהו אחר. אתה מתכוון לשאול אם קובעים מן השמיים עם מי האדם מתחתן אז איך זה שיש אנשים שלא מתחתנים? זו השאלה? -כן. -יופי. התשובה היא שלא קובעים

בשמיים עם מי האדם מתחתן, כך לפי הרמב"ם. ולכן אם אדם לא יתחתן זה בגלל שהוא בחר לא להתחתן. אני זוכר שהיינו פעם במסע לפולין של "ערכים," ואני הדרכתי את המסע ובערב אחרי היום הראשון התחלנו להתוודע אחד לשני. פתאום אני רואה שם מישהו שהיה נראה לי קצת מוכר, לא ידעתי מאיפה. ואז אנחנו מתחילים לדבר, "איך קוראים לך?" אמר את השם שלו. אמרתי לו: רגע, אתה גר ברחוב זה וזה? למדנו ביחד בכיתה. היה בן גילי. עכשיו, לי כבר יש נכדים. אני שואל אותו: ומה איתך? יש לך ילדים? הוא אומר לי: לא. אני לא נשוי. אמרתי לו: אתה לא נשוי? עד היום אתה בישיבה? אומר לי: כן. אמרתי לו: תשמע, הפתעת אותי אבל... אבל אתה בסדר גמור. כאילו, אין

לך איזה משהו שבגלל זה... למה לא התחתנת? אז הוא אמר לי: אהרון, בתור אחד שעבר כמה שנים טובות בלי להתחתן אני רוצה ללמד אותך משהו, בגיל שלי מי שלא התחתן זה כי הוא לא רצה. הכול תלוי בך. אם אתה תרצה אתה תתחתן, אם אתה לא תרצה אתה לא תתחתן. אנחנו מצווים להתחתן כי זו אחת מן המצוות החשובות שמביאות את האדם לשלמותו הרוחנית. אבל עם מי תתחתן והאם תתחתן, זה תלוי בך. כך הרמב"ם מסביר. יש כאלה שמבקשים לחלוק, אבל אם אתה רוצה אילן גדול הרמב"ם זה טוב. כל דבר שאנחנו רוצים ומותר או מצווה, הוא לגיטימי. -הבנתי. ואם יש משהו שאנחנו רוצים והוא אסור אז טוב שרצינו כי יהיה לנו על מה להתגבר וזו תהיה לנו למצווה. -תלוי רק

ברצון. -נכון. הרמב"ם מסכם את איגרתו לחכמי מונפלייה, איגרת מרתקת, והוא מבקש מהם להפסיק לחשוב על נושא האסטרולוגיה כי אין בו שום דבר אמיתי ושעל פי היהדות העולם נברא על ידי הבורא שנתן לנו את התורה והוא משגיח על בני האדם ומגיב למעשיהם, והדבר הכי חשוב זה שהחיים של האדם נקבעים על פי הבחירה שלו ולמרות שזה מאוד מפתה לברוח מאחריות ולזרוק את האחריות על משהו שלא תלוי בי ומחליטים בשבילי וזה לא אני, אל תברח לשם. עד שנתנו לך חופש, למה אתה בורח ממנו? החופש היחיד שיש לך בעולם זה מה לבחור, וכשאתה מגיע לחופש אתה בועט בו? אריך פרום כתב ספר שנקרא "מנוס מחופש," ששם הוא תוהה מה קרה לאנושות שנלחמה על חופש כל כך הרבה

שנים ואיך שהיא מגיעה לחופש היא משתעבדת, אם זה למדיה, אם זה לספורט, אם זה למזון, אם זה לכל מיני דברים אחרים. למה אנחנו פוחדים לחיות עם החופש שלנו? הרמב"ם אומר שהשמירה על החופש של האדם היא בבת עינה של היהדות ולכן אנחנו לא מקבלים את האסטרולוגיה. ומה לגבי כל המקורות שראינו בתלמוד שכן מדברים על מזל וכו,' מה עושים עם זה? הרמב"ם נותן שם באיגרת שלוש תשובות, ובגדול אפשר לומר שהרמב"ם מכיר את הגמרות האלה ולמרות זאת הוא לא משנה את דעתו, אבל זה אולי נעשה בהזדמנות אחרת. אז אני מאוד מודה לכם שהשתתפתם איתי, היה לי מזל. וגם לכם, צופים יקרים, אני מאוד מקווה שנהניתם וניפגש, בעזרת השם, בתוכניות נוספות.