"לאט לאט התחלנו להתקרב": קיבוצניקיות ודתיות בשיתופים מרגשים

איך ממקום של ניכור כפי שהרגישו לפני השביעי לעשירי הגיעו למקום של חיבור איך נוצר קור ההיתוך בין קיבוץ נקיות לבין הנשים המסורתיות והדתיות מכירת שמונה מה גרם בכלל לנשים להתעורר באמונה והם יצליחו לשמר את הקשר שנוצר גם כשיחזרו לביתן הגעתי למלון כינר שקיבל מפונים רבים מהצפון כדי לראות כיצד אפשר לחיות ביחד מתוך כובד רמו למרות הדרך שנראת שונה חיצונית אני שואלת את עצמי ואותכם אם כאן זה אפשרי אולי בכל מום זה אפשרי שלום וברכה מה שלומך ברוך השם תודה כמה זמן את פים אפשר לשוב בכינה מרגע שהמדינה החליטה על פינוי אני שזה אומר שנה חודש בוא ספר לנו על התחושה בכלל לצאת מהבית לזמן לא מוגדר ולא עם אנשים שאת מכירה

אלא עם כל כך הרבה אנשים ומגוון רחב של תרבויות השקפות מחשבות איך זה זה בכלל לא לא הפריע לי שאני באה לבית מלון דתי באנו ולא קלטתי ולא הפנמתי ולא ידעתי יותר נכון שזה מלון מאוד מאוד דתי חרדי אפילו לא ידעתי היייתה הרגשה מוזרה ביותר מפחידה בהתחלה זה זה היה מלווה בפחד כי באמת החוסר ידיעה חוסר וודאות הפחד שחלילה גם מהצפון יקרה מה שקרה בדרום זה היה מפחיד אבל א אבל לא יודעת איכשהו א באיזשהו מקום לא מצאתי את עצמי בתקופה הזאת מפחדת תמיד איפהשהו היה לי ביטחון מגיעים אנה עוברים את הלילה ואז לאט לאט מתחילים להכיר את אנשים בוקר טוב בוקר טוב שלום שלום הבל שלי הוא היה רבש כל השנים אז מן הסתם הייתי צריכה להיות

איתו מה אישה עם הבעל וכביסות אוכל עניין ם כל המצבים הקשים ופה הוא בא ואומר פני אין בריירה צריכה לזוז אמרתי לו אית לא אני בכיתת כוננות אני לא יכול וואו עולם נפל עליי אז הבנו לפה עם הבנות שלי עם הנכדות לבד עברתם מכם ובעלך נשאר שם הוא נשאר שמה הפעם הראשונה שאני נפרדת ממנו זה גם היייתה היה שוק בשבילי להיפרד ממנו שלא נפרדי אף פעם וסכנה שמה הוא כאילו במלחמה ואני בבלון מה זה פה אני רוצה להיות איתו מה זה היה קשה זהו והוא עדיין נשאר ש די הוא עוד רגע בן 70 אז מותר לו לצאת וואו הוצאתי אותו ועברו ימים וראינו מה קורה פה במלון ואת האמת בהתחלה היה לי מאוד מאוד קשה סופי שבוע שישי שבת לא הכלתי ולא היה לי כבד

הקטע הזה את האמת הרגשתי מיותרת כאן מעצמי זה היה בעיה שלי כי באים לכאן המון אורחים וזה קהל גדול וזה רש והמולה וכל מה שקורה סביב שבת שזה שזה נהדר והיה לי את האפשרות לא להיות פה אז הייתי נוסעת לילדים אסתר ואיך הגעת להכיר בעצם את כל האנשים מהקיבוצים מכר הונה הכרת אותם אני מאוד אני זורמת אני לא סגורה אני רואה אני גם זורמת אני יכולה לראות אותם ה עכשיו הלכתי לאלה ראית אותם הלכתי אליהם ממש מ איתכם מאיפה אתם זרמתי היא גם יודע את החברה שלי אני זורמת משתגעים ממני אני אומרת לה תבטחו בבורא עולם אז באמת לי בכל להגיד את זה כ למה איפה הוא הנה הוא למעלה מה זה איפה הוא אם לא הוא אד לא תקומי מי אז היא אומרת לי

מי אמר לך הוא אמרתי לה הוא אמר לי סגרתי בוא נסגור נשאר חברות כי כי זה הזמר אותי כי תגיד איפה הוא וואו עכשיו בגלל שאני ובעלי באורחות חיים שלנו החלטנו שאנחנו יותר בהתקרבות יותר בתשובה ו אז הכרנו את האנשים של קהילת קריית שמונה וזה כאילו חיבוק כזה שת יודעת הוא הוא מעצים הוא מקרב אני קראתי לזה שנת עירונות לי הייתה שנת עירונות שהיא מאוד מחבקת וזה מאוד מחזק וכשאת רואה את זה סביבך זה עושה את זה עושה את היוש ל יותר נוח ת יודעת דבר רודף דבר וזה אבל פה במלון הרגשתי מצוין אנשים פה מקסימים פה היו לידות פה היו מוות של אנשים נפטרו אנשים מאוד עצוב היה ונולדו תינוקות וחגגו בר מצוות וחגגו הכל וימי שישי ושבת

וכולנו בענין את יודעת בהתחלה בודקים מזה זה קירת שמונה זה מעיין ברוך זה דפנה זה קצת בדקנו ולאט לאט התחלנו להתקרב פה איזה טיול משותף חוג משותף שיחה משותפת למדנו להכיר שמות משפחות וגדל וגדל וגדל אז בשבילי חקור היתוך בעצם התחיל דווקא קבוצת ריגה מפגש שסורגים ביחד מדברים קצת יותר יצרנו פה קבוצה נורא נחמדה גם בעקבות הסריגה והכרנו ככה יותר ואסתר היא נורא דומה לאישה מדפנה וכל הזמן קראתי לה בשם של האישה שכבר הלכה לעולמה וכל הזמן קראתי לה בשם שלה כי היא כל כך קופי הרגשתי אחד משלנו בכלל לא אין מחיצות גם לא וכל אחד בדרכו אחייה אבל תכבד את השני פשוט מאוד קודם כל אני אוהבת אנשים אז בחוגים וזה אני דיברתי עם

הבנות מגיד תונה כי אני לא למה לא נדבר כן אז מה עם הם דתיות כן נכון נכון הם אנשים הם בני אדם וני יש לך כאן תפקיד מאוד מיוחד הגעת לכאן כן הגעתי לכא חת ישר מה הגעתי לכאן סר אני מת ליד שמונה אמא של זה כל החברות כולם אני מכירה אבל לא היינו מהודקים כן שלום מה נשמע באירועים אבל פה אני חיזקתי את כולם זה המצב וצריך לתמרן אותו י חוי על הזמן אנחנו פה אוכלים אנחנו שותים תודה להם איפה מהיה לנו פני 40 שנה זרוקים בקריית שמונה במקלטים עם תינוקות על הרצפה יושנים ז שמחכים ממסת שמביאה לנו חלב ולחם עכשיו ברוך השם ואז כולם את צודקת את צודקת ואז תפסיקו להתלונן גודו תודה לבורא עולם קבלת שבת זה משהו שהכרת אותו מהבית

או ש בבית לא עשינו קבלות שבת אבל אני יודעת מה זה קבלת שבת מה מה עוד פגשת פעם ראשונה פגשתי את הפרשת חלה פגשתי את היום מוצאי שבת איך עושים הבדלה ני משתפת לא לא ואני גם נרטבת פה וכל המקומות ש אני הכל עושה כי זה נעים לי וזה לא מזיק לי וזה לא מפריע וואו כל מי שבא בנות בואו קיבו בואו תעשו ככה תצילו אצבעות שימו בעיניים מה זה עושה תן לך אור עיניים מה זה עושה תשימו פה ככת בת וסב כן כן כן והם לוקחים עד היום מחכות במוצא שבת מחכות להבדלה שיש כאלה שבכלל לא ידעו מה זה הבדלה כן בכלל אני כון אומרת למשפחה שלי שאני נורא מקנה בדתיים שהם יודעים לשבת בשבת ולשיר ואנחנו כמו כל הזמן מדברים ומדברים ובכלל לא שרים באנו

לכאן בשבוע הראשון חוזרת אליו ואמרו שיש הפרשת חלה ואני בחיים לא הייתי בזה אני באה למטה להפרשת ח שבעת ראשונה שיש ראשון אף אחד מהקיבוץ שלי לא הלך והגעתי לחוויה כזאת גדולה כל כך התרגשתי ואני אומר והייתי כזאת גאה שהייתי בזה כשעליתי למעלה אמרתי להם אה אתם לא הייתם הגרתי כמו ילד קטן אני הייתי בהפרשת חלב ואתם לא הייתם מה באמת הם חיכו לזה אחר כך אני אומרת להם יש ברית מורידה אותם אחר כך יש מסיבה בואו ספר כיפורים ראש השנה אתם בואו בראש השנה תתחילו יהיה לכם שנה טובה יום ר אחנו לא יודעים את רק תשבו תשבו ותשמעו באו חלקם לא כולם חלקם חלקם מישה ככה כיבד אותי באתי לכבד אותך אז מה אני אגיד לה את בורא עולם לא

אותי אבל שתקתי יש משהו שאת תחזרי הביתה את תרצי לקחת איתך מכאן מעולם לא עשיתי ברכות שחר ואני עושה עכשיו ברכות השחר אני אף פעם לא עשיתי קריאת שמע של המיטה ואני עושה קריאת שמע של המיטה וטהרה והפרשת חלה ובשלישי שבת אמרתי לך אני משתדלת באמת להיות עם חצאית וכיסוי ראש תראי את ה אני אגיד לך את האמת אני כל החיים שמרתי על על יהדות מסויימת וגם הדלקתי נראות בצמתי ביום כיפור אבל בשנות ה-90 הבן שלי נהרג ואז הפסקתי להדליק נירות הפסקתי עצום ביום כיפור והכל הייתה אכזבה אחת גדולה בחיים שלי ו התמודדתי עם זה מאוד קשה בשלוש ארבע שנים האחרונות התחלתי עוד פעם להדליק נרות ביום שישי ולא צמה כי הבריאות לא מאפשרת כמובן

אבל מדליקה נרות גם ביום שני בחמישי אני מדליקה כי זה הימים שנכתבים ספרי תורה והאמת שהבעל שלי לא משתף פעולה במותר לו ולגיטימי והוא לא מפריע לי להאמין במה שאני מאמינה אני מאמינה בהרבה דברים אני מאמינה שיש אלוהים בשמיים אני מאמינה שהוא שומר עלינו ואיין לנו משר לסמוך עליו כי יהיה טוב אני יודעת שאני אחזור הביתה אנחנו לא נשב ונשיר אבל א נורא היה לי כיף לפגוש אותם בקרת שמונה כשהגענו לכאן אמרתי לך הורי שלי הוא באמת היה ב הוא בא עם איזשהו ניצוץ כשבאנו לפה אז הוא החליט לקחת ל עצמו שהוא ללכת עם ציצית אז הוא וא ילד בן 10 שאף אחד לא דיבר איתו על זה לא לא ממש לבד באמת ואז הוא גם הלך לאבא שלו ואמר לו אבא אתה

צריך לשמש דוגמה אני הוך עם ציצית אז גם אתה צריכה יסית יש לך איזה סיפור מאוד משמעותי או מרגש הייתה פה אישה בהריון חודש שישי אהבנו אותה אני בעצמי עשיתי כל מיני מאכלים וכל פעם הביתי לה בסוף החודש בסוף שישי קיבלתי זה נתן לנו מכה במלון בחורה צעירה בת 38 י ש שני בנות קטנות הבעל צעיר וואו היינו מרוסקים אבל ברוך השם הוא מרביץ הוא נותן גם ברים הוא נותן אני גם אמרתי לחברות אל תפחדו גם כשקורה לכם משהו הוא נתן לכם כי הוא יודע שאתם תעברו את זה אתם תעברו את זה למה הוא הוא לא נותן דבר קשה סליחה אם אני אומרת לך הוא לא נותן דבר קשה אם הוא ותה אתה קשה הוא יודע שתעברי את זה זה כמו לידה זה כמו מחלות זה הכל מה

קרה בעקבות זה נפטרה לך לעולמה הם האי שנפטרה היא חרידית כיסוי ראש וכל ה חזר בתשובה בעלה גם אותו דבר אבל בעקבות זה הסבתות חיסו את הראש והסבים התחזקו והאחים הבנת זה כן יש לך איזשהו משפט לסיום איי שכולם יחזרו הביתה אנחנו בחים על הקור והם שמה מתים מרב ומקור ומהכל במנהרות שהם יחזרו כמה שיותר מהר כל היתר יעבור שהכל אפשרי הכל אפשרי רק צריך להיות לא חייב להסכים על הכל אבל אפשר להיות בהקשבה אפשר להיות בשיח ש באמת שבורא עולם ישלח לנו כבר את המשיח ויגאל אותנו ו שתפסיק את השנאה הזו בינינו כי אם ככה היה אז בזמנים ההם מה הוא עשה להם הקדוש ברוך הוא ו שמספיק שאחד יוהב את השני ושלח רפואה שלמה לחיילים אמן וישלח

רפואה שלמה לכל האמות שאיבדו את ילדיהם ואת הנשים שאיבדו את בעליהם ויתן באמת רפואה שלמה לכל הפצועים שרק לאהוב אחד את השני ולהיות מחוברים אחד עם השני ולשמוע אחד את השני זהו ושנהיה כולנו כולנו כולנו ביחד