עונג שבת - עונה 3: פרשת משפטים (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם. תודה רבה. שוב ברוכים הבאים. תודה שאתם איתנו. התוכנית היום תעניין ביותר את כל מי שעוסק בערכאות משפטיות. ולמה? כי פרשת משפטים פורסת בפנינו עולם עשיר של מקרים חברתיים שיש לתת עליהם את הדעת, ביניהם: גזלה, גנבה, שוחד, הלוואה, ומה לעשות בכל אחד מן המקרים על פי היהדות. אנחנו נרצה ונבין, בעזרת השם, בתוכנית הזאת מה עמדת התורה בענייני עבדות אדם: טוב, לא טוב? מה התורה אומרת על אלימות, הריגה, חבלה. התורה שלנו מדברת על הכול: החוקים והמשפטים, וכמובן התורה הקדושה, הדרך הנכונה לנהוג בכל מקרה לגופו. אז אני רוצה להגיד שלום לרב אסוס היקר, לרב אייל ישראל, לעלם החן מנהרייה שלום עברי, לאברהם ישעיה ולרב

יעקב חמו. תודה רבה שבאתם. ברוכים הבאים. שבת שלום לכולם. שבת שלום. ובכן, בפרשה שלנו אנחנו מדברים על עבדים. הרב אסוס היקר, למכור ילדה לעבדות, שפחה. איך התורה, שהיא כל כך רחמנית, איך התורה מוכרת עבדים? בכלל, מדברת על מכירת עבדים? איך זה מסתדר עם תורתנו הקדושה, הרב אסוס? להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשאנחנו שומעים את המילה "עבד" זה מזכיר לנו את אפריקה, את הכושים, מכירות עבדים בזול, עבודות פרך. להבדיל אלף אלפי הבדלות, בתורה הקדושה כתוב: "כי טוב לו עימך." אומרת הגמרא במסכת קידושין כמה פעמים, אומרת הגמרא: מכאן אמרו רבותינו, כל הקונה עבד לעצמו - כקונה אדון לעצמו. היחס שהעבד מקבל אצל עם ישראל על פי התורה

הקדושה, עבד עברי כמובן, יש לנו שני סוגים של עבדים: יש לנו עבד שמכרו בין דין בגנבתו. אין ברירה, הוא צריך להחזיר את הגנבה. אם אין לו ממה לשלם - מוכרים אותו לעבד. ויש אדם שנמכר מעצמו, הוא מחליט שהוא רוצה כסף, אז הוא מוכר את עצמו לעבד. אבל היחס שיש לעבד הזה זה חינוך הכי גדול יש לגנב המסכן הזה. וודאי וודאי, דרך ארץ לאדון, איך צריך להתנהג לעבד. הגמרא אומרת שאם יש לך כוס אחת - אתה צריך לתת את זה לעבד. יש לך כרית אחת - אתה צריך לתת את זה לעבד. מה שאתה אוכל - זה מה שהוא צריך לאכול. זה טוב וחסד. שאלת בקשר לאמה עברייה, זה באמת נשמע איום ונורא. אמה עברייה זה מגיל קטן מאוד - שנה, שנתיים, שלוש עד גיל 12.

בגיל 12 היא כבר יוצאת לחופשי. ככה הגמרא אומרת. נערה יוצאת לחופשי. איך ייתכן דבר כזה, למכור ילדה קטנה לעבדות, לשפחות? אם נתבונן טוב בחסד של התורה הקדושה, אין גבול ליופי ולחן של התורה הקדושה. מי ימכור את הבת שלו לאמה עברייה? לא עלינו ולא על אף אחד מישראל, מדובר באדם שהוא מהמסכנים, או נקרא לזה מהתחתית הכי פחותה שיכול להיות במין האנושי. למכור את הילדה שלך לעבדות. זה אדם נורא ואיום. מי יקנה ילדה בשביל שתעזור לו בבית? צריך להיות אדם רחמן, אדם אוהב, אדם שיודע להעניק. אם נתפוס את המצב הזה היום בימינו, לא עלינו ולא על אף אחד מעם ישראל, כשההורים לא מסוגלים להחזיק את הילדים בבית, איזה טרור צריך לעשות

בשביל להוציא את הילדים מהבית. השם ישמור ויציל. קשה מאוד, אבל יש מציאות כזאת. ואז זה מתחיל משפטים ועורכי דין ורווחה, ומה לא. פה התורה אומרת, בוא נעשה את זה בחוכמה, יש פה אבא שלא מסוגל לגדל את הילדה שלו, בוא נשכנע אותו למכור. מה הבעיה? תמכור את הילדה שלך, תקבל כסף. ואז הוא מוכר. הרי מדובר בבן אדם שהוא ממש מהתחתית שבתחתית. והוא מוכן למכור את הילדה שלו. ומי קונה את הילדה הזאת? אדם טוב וחסד, אדם שמעניק, אדם שנותן. והתורה אומרת אפילו: נגמרה כל העבדות, כל השנים של העבדות, תחתן אותה עם הבן שלך, "ואם לבנו ייעדנה, כמשפט הבנות יעשה לה." התורה בעצם כולה טוב וחסד. היא אומרת פשוט מאוד: קח את הילדה שלך,

תמכור אותה, יקנה אותה מישהו טוב, וככה הצלנו את הכול. בלי לריב, בלי מריבות, הוא שמח והם שמחים, והילדה תגדל בטוב ובנעימים. רק טוב וחסד. כשמסתכלים על העבדות של התורה, זה הדבר הכי טוב שיש בעולם. הרב אסוס, יישבת את דעתי. אני נרגעתי כי אתה יודע, לשמוע על אמה עברייה וילדה שנמכרת לעבדות זה קשה מאוד. אבל כששומעים את הפירוש שהתורה הרחמנית שלנו, התורה הקדושה כמה היא חסה וכמה היא דואגת לכל אחד ואחד. אחד הנושאים המרתקים והמאתגרים בפרשה שלנו, כמובן דיברנו ואנחנו נחזור ונדבר על העבדות, זה מצוות השבת אבדה. ואיתנו באולפן אורח יקר, אברהם ישעיה, שמשפחתך הקימה גמ"ח להשבת אבדה. -כן. אני רוצה לספר לך שאצלי בבית יש

מגירה שנקראת "עד שיבוא אליהו," ושם זה מחקים מכיתה ג' וכל מיני משקפי שמש שמצאתי. איך מגיעים למצב שמשפחה אומרת: אני מקימה עסק להשבת אבדה? "עסק..." גמ"ח. -חסד. -חסד. תספר לנו. -לפני 30 שנה בערך, אימא שלי, היה לה איזשהו תסביך רפואי לפני לידה. והיא חשבה מה יכול להיות טוב, מה היא יכולה לעשות דבר טוב שאולי ישמש לה כזכות, יהווה לה כזכות ל... שתעזור לה בתסביך הזה. -להצלת הוולד. להצלת הוולד. והיא החליטה שהיא תקים גמ"ח, משהו שיעזור לאנשים, לקשר בין אנשים, למצוא איזו דירה לשבת למישהו שחסר לו, משהו למצוא בין אדם שצריך משהו לבין אדם שחסר לו משהו ולתאם ולקשר ביניהם. עד שהיא חשבה על רעיון ונפל לה הרעיון של

להקים גמ"ח השבת אבדה. כמובן, צריך להגיד ודאי שגם, ברוך השם, הוולד, הכול היה טוב, ואחרי זה היא המשיכה ללדת, ברוך השם, הכול טוב. אז היא החליטה לפתוח גמ"ח של השבת אבדה, שזה אומר שיש איזשהו מוקד. שבהתחלה זה התחיל שבבית שלנו, כל מי שהיה מאבד בשכונה שלנו או מוצא, היה מתקשר הביתה. היו רושמים, הילדים היו רושמים על דף מי איבד, מי מצא. היו בערך בין 8-5 טלפונים ביום. זה כמובן כל הילדים נכנסו לתוך הסאגה הזאת, מישהו מתקשר: כן, אבד לי משהו. מצאת? מה מצאת? איפה מצאת? וככה זה היה במשך איזה 17 שנה. שבע עשרה שנה שזה נמשך במתכונת ביתית, שכל אחד התקשר, מצא. אחרי 17 שנה, אימא שלי החליטה להרחיב את זה יותר לכל

ירושלים. הייתה עוד לידה? כן, ברוך השם. אחרי זה היה... ברוך השם, זה היה בילד השלישי, ברוך השם, אנחנו 12 ילדים, בלי עין הרע. בן פורת יוסף. בן פורת יוסף. ואחרי 17 שנה בערך היא החליטה לפתוח את זה לכל ירושלים. ובירושלים היא החליטה לחלק את זה לפי פריטים, שכל אדם שמוצא איזשהו פריט אז מתקשר. וזה מנותב לאיזה חמש מתנדבות בערך שנמצאות בירושלים. -וואו. אם אדם מצא עגלה, נעליים - חלוקה ברורה בין חפצים, וככה זה היה מתחלק בין מתנדבים. עד שאיזה אחד מהמרכז החליט שהוא רוצה גם לעשות את זה. ואחרי יום שהוא עשה את זה, התקשרו אליו איזה 80 טלפונים. אחרי 80 טלפונים ביום, הוא התמוטט מזה אז הוא התקשר לאימא שלי: מה

עושים? אז אימא שלי ייעצה לו: בוא נפתח משהו רציני. וואו. וככה הוא השיג מתנדבים, מאיפה שהוא נמצא. הוא השיג מתנדבים, והכול בהתנדבות מלאה. יש איזה 60 מתנדבים ומתנדבות שזה עם ישראל, אה? -מקבלים טלפונים הביתה. -וואו. ומתקשרים ומדווחים על כל מיני סוגי פריטים. ויש למעלה מ-5,000 פניות בחודש. -וואו! המודעה של מספר הטלפון מתפרסמת קבוע ביום שלישי ב"יתד נאמן," שמתחלק בכל ה... -בלי פרסומות. יש פרסומת, פרסומת אחת: "מצאת? אבד לך משהו? תתקשר לטלפון"... זהו, חוץ מאנשים שמאבדים את הדרך, מה בדרך כלל אנשים מאבדים? יש איזשהו פריט שמאבדים יותר מכל דבר אחר? אז כן, יש. -תכשיטים לרוב. תכשיטים יש, תכשיטים ומצלמות. יכול

להיות שגם יש הרבה דברים, פריטים קטנים שנאבדים לאנשים. מצאתי פעם אחת חפת. חפת... -בודד. כן, וחזרתי הביתה מבסוט וזה: מצאתי חפת. אשתי אומרת לי: ומה תעשה איתו? מה זאת אומרת? אני מחכה שהוא יאבד גם את השני. טוב, אולי אני אגיע אליך עם המגירה. אפשרי. -תשמע, זה דבר מדהים. זה דבר מדהים כי, מה זה, בכל שעות היום ככה אנשים עונים: ואיבדתי, וואו, תשמע, זה מדהים. -כן, כן, ברגע שזה מחולק ל-60 מתנדבים. שישים מתנדבים. -כן, בכל הארץ. -מדהים. וזה פשוט מנותב לכל עיר, לכל חפץ ויש הרבה, ברוך השם. יש ימים ב"בין הזמנים" שמתקשרים 8,000 פניות. וואו! -אתה יודע? יש דבר שאסור להחזיר. גם אם מצאת... -כסף. לא. למה לא? אפשר,

מותר להחזיר. יש דבר שאסור להחזיר. מה? אייפון. -לא. עבד שברח, מה שדיברנו לפני כן. -אה, יפה. עבד ברח מבית אדוניו, אני יודע מי בעל הבית - אסור לי להחזיר. לא תסגיר עבד לאדוניו. למה? כנראה הוא סובל. אם הוא סובל שם, התורה אומרת לו: תן לו לברוח. אסור לך להחזיר לאדון. פשש... יפה. -מדהים. יש לי כיף מיוחד התוכנית הזאת, כי אני, בטח הכרתם אותי בתור "ילד הפלא." כן. -ויושב איתנו, האמת, הוא לא כל כך ילד פלא, הוא כבר נער, אולי קצת על גבול של "בחור הפלא." אבל הוא בהחלט. אני מכיר את שלום עברי מנהרייה עוד כשהוא היה ילד הפלא, ופלא הוא פלא כל הזמן. אנחנו חברנו יחד גם בקונצרט בסבב הארצי שעשינו עם תזמורת "מזרח

מערב" מירושלים. והוא הפליא בקולו, הימם את השומעים. אנחנו עשינו ממש סבב בכל הארץ, פשוט מעיר מעיר, פשוט השם שלו הלך וגדל. שלום עברי, קודם כול, אני אוהב אותך מאוד. תודה רבה. -שהצופים ידעו, כן? ואתה כישרון אדיר. אני מכיר את המשפחה היקרה שלך מנהרייה, אנשי חסד אמיתיים, אוהבי שירה אמיתיים. אני זכיתי גם להתארח אצלם בשולחן שבת. שולחן מופלא. כאילו, לצד המאכלים, כן? שזה... תכף נדבר על האוכל. זה פיוטים מכל עבר, פיוטים מרוקאיים לצד הפיוטים הירושלמיים. ואתה, בן פורת יוסף, על אף גילך הצעיר, מלא כרימון. אז קודם כול, אתה רוצה לספר על עצמך? אולי נשמע אותך? כי אני כל כך משוויץ בך. בוא... -יאללה, נו. -שכולנו

נשוויץ. זהו. מה תשיר לנו? -שיר "הנשמה." הו! "הנשמה." אנחנו יכולים להצטרף אליך בפזמונים? בטח. בכבוד. איזה יופי. -שלום עברי, כפיים. יש לו קול לא של נער, יש לו קול, ברוך השם. הוא בא מבית טוב. שלום, תספר. אני יודע, אבל תספר לצופים שלנו, כשאתה יושב בשולחן שבת עם אבא היקר, עם מאיר, רבי מאיר היקר, מה אתם שרים? "יגל יעקב". -"יגל יעקב." פיוטים גם ירושלמיים. -כמו מה לדוגמה? ירושלמי, יותר שירי שבת, כמו "יהלומה", "כי אשמרה שבת," מרוקאית, ערבית גם, גם ערבית, הכול. -זה רציתי שהוא יגיד. -כל הסגנונות. בקשות? שירת הבקשות? -בקשות גם, וירושלמי דווקא. -"אל מסתתר בשפריר חביון "השכל הנעלם מכל רעיון "עילת העילות

מוכתר בכתר עליון "כתר ייתנו לך." איזה יופי, איזה יופי, איזה יופי. ואני מרוקאי. -ואתה מרוקאי. -איבגי במקור. איבגי במקור. -איבגי? אז למה החלפת? סבא החליף במרוקו לפני... אתה יודע מה מעניין? יושבים איתנו קודם כול שני אשכנזים. -עוטפים אותך שני אשכנזים. מצד ימין ושמאל, שומרים עליך כאילו. -שלא תברח. כן, זהו, שלא תברח. זה מדהים, אבל הרב אייל ישראל, אתה כל כך נהנה. מתחילת התוכנית, כאילו מתחילת העונה בכלל, אנחנו שרים שירים שלא שמעת אותם בבית. הוא התחבר לאט לאט. 'כל הרבע טון, וכל ה... וה-ח' וה-ע.' ואתה כולך נהנה עם הפאות ואני רואה אותך... אני אגלה לך סוד, מעבר לזה שנראה לי באמת שזו טעות שנולדתי אשכנזי,

הנשמה שלי... -לא צריך להתנצל. -לא צריך. בחיבור, גם בנוסח, בתפילה - אני מאוד מחובר. גם אני אגלה לכם סוד, שהייתי גם רב כמה שנים של מושב מרוקאי, באמת? צלפון. -אה, יפה. -הייתי כמה שנים רב, שהוא חצי מרוקאי, חצי תימני ואני הייתי הרב האשכנזי באמצע. שמרו עליך. -עושה שלום בין כולם. עושה שלום במרומיו. -אז כל סעודה שלישית היינו יושבים ביחד שעות ושרים, אז אני מחובר מאוד. הרב אייל ישראל, קודם כול, אני מקנא בפאות שלך. אני כבר אמרתי לך את זה. אני אחזור ואגיד את זה כל הזמן. אפשר לעבוד על זה. -בעזרת השם. סיפור יפה, משהו? סיפור, סיפור שהוא מתאים לפרשת משפטים. כמובן מבעל שם טוב הקדוש, הרבה זמן לא שמענו אותו פה.

העשיר של העיירה שמה, במז'יבוז,' הוא ירד מנכסיו. הוא הגיע לבקש צדקה מהבעל שם טוב. הבעל שם טוב היה מחלק לכל מי שהיה מגיע רובל. העשיר, שהוא רגיל לסכומים גדולים, אמר, התחיל לכעוס: מה זה? רובל אחד? אני עשיר גדול, צריך להביא לי הרבה. התחיל להתעצבן, ואז הבעל שם טוב קרא לו. הוא אמר לו: מה קרה? מה? הוא אומר: תשמע, ירדתי מהנכסים. הוא אומר לו: אני יודע. אתה יודע למה ירדת מהנכסים? הוא אומר לו: למה ירדתי מהנכסים? הוא אומר לו: שנה שעברה ביום כיפור אתה חילקת טבק לאנשים, והיה שמה איזה אחד, מוישל'ה שם בפינה, עני, והוא לא היה כזה מכובד בעיניך, והוא ביקש ממך טבק. ואתה באותו רגע כזה עשית לו כזה ככה. איך אומרים?

נפנפת אותו והמשכת. באותו רגע נגזרה עליך גזרה בשמיים שכל הנכסים שלך עוברים אליו. באמת הוא קולט: וואי, נכון. באמת ראיתי אותו בדיוק השנה פתאום התחיל לפרוח בנכסים. יואו, מה אני עושה? מה אני יכול לעשות? איך אני יכול להחזיר חזרה? אומר לו הבעל שם טוב: תשמע, אם יקרה פעם אחת שאתה תבקש ממנו טבק, כי הוא עכשיו התחיל לחלק טבק, והוא לא ייתן לך - כל הנכסים יחזרו אליך חזרה. אין בעיה, אני אמצא את הדרך. הוא אומר: טוב, איזה זמן אני יכול לתפוס אותו? טוב, כשהוא יעלה לתורה. איך שמוישל'ה עולה לתורה, עולה במדרגות, מי שיודע, בצפת, ב"אבוהב" שם, יש כזה מדרגות, פעם היה לעלייה לתורה. איך שהוא עולה... -אני גדלתי בבית כנסת

הזה, בית כנסת "אבוהב." -עולים למדרגות למעלה, הוא תופס אותו באמצע, אומר לו: אני רוצה טבק. מוישל'ה מסתכל עליו, הוא אומר: אם יהודי מבקש, אז בוודאי הוא צריך. מוציא ונותן לו. טוב, לא הלך. אומר: טוב, אני אתפוס אותו על הבוקר, ככה עוד שהוא מתעורר מהשינה. בבוקר אחר כך, איך שהוא יצא מהבית, קופץ עליו: אני רוצה שמק טבק. הוא מסתכל עליו, אומר: אם יהודי מבקש, אז יהודי צריך. נותן לו. אני חייב למצוא משהו. הוא ידע ששבוע הבא הבת שלו מתחתנת. אני אבוא אליו ממש באמצע החופה, אני אתפוס אותו. בטוח הוא לא ייתן לי, בטוח. באמת החופה, ניגונים, איך שהוא מוביל, מוישל'ה, את הבת שלו לחופה, ממש בדרך, ניגונים, כולם שמחים, הוא

קופץ עליו מהצד: אני צריך טבק. עוצר את הכול, עוצר את הכול, מסתכל עליו. אם יהודי מבקש, בוודאי הוא צריך. מוציא טבק ונותן לו. הוא מתעלף על המקום. הוא אומר: טוב... אין סיכוי, זהו. מעוררים אותו, אומר לו: מה קרה? מוישל'ה שואל אותו. אומר לו: תשמע, ככה וככה, נגזרה עליי גזרה שנה שעברה כי לא הבאתי לך טבק. אומר לו מוישל'ה: תשמע, אני מוכן להביא לך חצי מהסכום כי זה שלך. אני מוכן, אבל בתנאי אחד שתבטיח לי שלעולם אם מישהו מבקש ממך משהו, לעולם אל תגיד לו לא. ככה היה ובאמת הוא חזר לעצמו. וזה אנחנו לומדים, זו התורה הקדושה שמקודם, השבת אבדה והרב שדיבר על העבדים. מיד אחרי מתן תורה, התורה באה, אומרת לנו: אתה לא

הולך עכשיו לעוף לבד לשמיים, אתה לא הולך להיות כמו, להבדיל, הנזירים, שהולך לקבל תורה לבד, הולך להיות צדיק לבד. אם אתה עושה משהו וזה בא על חשבון השני, זה לא שווה כלום. תהיה רגיש לשני. פרשת משפטים מגיעה מיד אחרי יתרו, השם יתברך רוצה את הלב שלך ליהודי אחר. זה המסר של הפרשה שלנו ושל הסיפור הזה. יפה מאוד. אני מכיר את הסיפור הזה, אבל כשאני שומע אותך מספר עם כל ה... עם הגישמקט. -עם הפאות. הרב יעקב היקר, אותך עוד לא שמענו. הו, הפרשה הזאת פרשה רצינית, פרשה מלאה בזה. דיברת שיש גזלה, גנבה, שוחד, הלוואה, אלימות, הריגה, חבלה. ננסה לגעת בכל דבר. אתה יודע, אני תמיד גיליתי למה תמיד בחבורה של ערסים יש אחד עם

כיפה, שאם יהיו דקירות, ישר מישהו יגיד קדיש. לא, אבל באמת, דיברנו ככה... אני לא יודע מאיפה לפתוח, באיזה, אתה יודע... -תנסה. משפטים זה משפטים כאילו שאתה רואה את התורה הקדושה, את החוכמה שעומדת מאחורי כל דבר, באמת. ויש דברים שנגיד, יש חוקים במדינה שאני לא מצליח להבין. לדוגמה, יש עכשיו אחד שלא עבר במעבר חציה - הוא מקבל דוח. שמעתם על זה? -אני קיבלתי דוח. כן, שאתה לא עובר במעבר חציה. -או לפחות ניסו לתת לי דוח. -כן. שמונים שקלים. -כן. אני לא מצליח להבין. היה אצלנו אברך בקריית ספר שבאמת עבר לא במעבר חציה, קיבל דוח. זה מצחיק, הוא חוזר הביתה כאילו עם דוח ואין לו רכב. כאילו, חשבתי מה יקרה אם יתפסו אותו

פעם שנייה, לאן ישלחו אותו? להליכה מונעת? כאילו לאן זה... לא, אבל באמת, הפרשה מדברת על עניין של שוחד. מדברת על שוחד. דרך אגב, מה זה שוחד? אז אומרת במסכת כתובות ק"ה שהוא והוא חד. זאת אומרת שהוא והוא נהפכים להיות חד, זה שו-חד, שהוא והוא חד, ביחד. אז היה פעם אחת איזה שופט אחד שקיבל, אתה יודע, מה שנקרא "מערוף" זה נקרא, מהצד ככה איזה 10 אלף שקל מצד אחד. ואתה יודע, ותוך כדי אחרי זה הוא גם קיבל מהצד השני גם 5,000. טוב, הוא מתחיל את המשפט, הוא אומר: טוב, רבותיי, כיוון שהוא נתן לי 10 והוא נתן לי 5, אז אני מחזיר לך קודם כול 5 אלף, כדי שתהיו פיטים. 5 שלך. עכשיו אפשר להתחיל את המשפט, כששניכם פיטים. איזה

אחד לא מזמן איחר. שאלו אותו: מה, למה איחרת? וזה. אמר: אה, איזה מבוגר אחד איבד 100 שקל. אמרו לו: אה, בטח עזרת לו לחפש. הוא אמר: לא, דרכתי עליו. חיכיתי שהוא יתייאש. סתם עוד משהו אחד אחרון שחשבתי עליו ככה מבחינת להבין איזה... דיברנו על עניין של גנבה. אז היה לא מזמן איזה זוג שהתחתן וקיבלו, אתה יודע, מה שנקרא, במקום צ'ק קיבלו איזה זוג כרטיסים לאיזו הופעה. אתה יודע, משהו, הופעה יקרה מאוד וזה, ולא כתבו ממי. לא ידעו ממי את ה... טוב, וככה שואלים את האבא, את הדודה, את הזה, זה: אתם הבאתם? אתם הבאתם? אתם הבאתם? לא יודעים ממי. אמרו: טוב, בטח נלך להופעה, בטח נפגוש שמה את הבן אדם שיגיד לנו. מגיעים להופעה,

ואין, אף אחד לא בא ואומר להם שום דבר, לא יודעים מי זה. בסוף הם חוזרים הביתה, רואים את כל הבית ריק ואיזה פתק: "עכשיו אתם יודעים מי זה." יפה מאוד. אני מבקש לעבור לשלום עברי. אבל עברי, לא בעברית. לא בעברית. -לא בעברית. -אל ערבי. אפשר לשמוע אותך משהו בערבית? יאללה. -מה תשיר לנו? "לה מאסטק." -"לה מאסטק." תזמורת. יס. -אין על המוזיקה הערבית. כל הכבוד ויישר כוח, שלום היקר. הצטרף אלינו הרב מרדכי לוי, מרבני הידברות. אנחנו עוד נשמע ונתבשם, בעזרת השם, מהרב. ברשותך הרב, אני רוצה לחזור. אברהם ישעיה יושב איתנו, ואנחנו דיברנו קודם על זה שהמשפחה היקרה שלו פתחה גמ"ח השבת אבדה. אנחנו שמענו סיפורים נפלאים עוד

לפני התוכנית. ותשמע, זה מרגש אותי מאוד, מאוד, מאוד לדעת שיש עשרות יהודים שמתעסקים בהשבת אבדה סביב השעון. זה מרגש מאוד. יש איזשהו סיפור מיוחד ויוצא דופן שאתה יכול לספר לי על השבת אבדה? -כן. יש סיפורים שהם יותר מרגשים, יותר על תחום מאוד מרגש. יש כאלה שהם יותר השגחה פרטית. אני אספר לכם אולי סיפור על משהו קצת מרגש שאני שמעתי מהסיפור בשעת מעשה. היה איזה בחור ממשפחה ענייה שעד שהוא קנה חליפה, והוא קנה איזו חליפה, חליפה פשוטה וטובה, עד שהיה לו כסף בשביל לקנות את החליפה, והבחור עלה לאוטובוס ואז הוא גילה שזה נעלם לו. והבחור פשוט... הלך עם חבר גם, הבחור פשוט התמוטט. התמוטט, לקחו אותו ל"טרם." הלך איתו

חבר, בא איתו, אמר לו: תשמע, יש גמ"ח השבת אבדה. תתקשר. הוא התקשר. כמובן הגמ"ח שלנו לא... אנחנו לא מאחסנים את האבדות. זה אנשים שמתקשרים. -הפריטים לא נמצאים אצלכם בבית. -הפריטים לא נמצאים אצלנו. זה כל אחד שמאבד, משאיר אצלו את החפץ. -משאיר אצלו את החפץ, כן. ואם הוא צריך להחזיר... עד שמתקשרים אליו שאנחנו יודעים מי המוצא, ואז הוא מחזיר את זה, המוצא. אבל אנחנו לא מחסן לחפצים. -לא מחסן. והבחור התקשר וכן, התברר שאיזו אחת שהייתה באוטובוס גם התקשרה ואמרה שהיא מצאה את החליפה והחליפה חזרה אליו. -מדהים. איזה כואב הלב זה. זה כואב גם לשמוע דבר כזה, שבן אדם מאבד משהו. -זה ממש סיפור שאצלנו במשפחה, חיינו את זה

בשעת מעשה. זה ממש... זה סיפור יותר על תחום הרגש. אבל יש סיפורים של השגחה פרטית, ניסים ונפלאות. יש דוגמה. אני אביא איזו דוגמה קטנה. יש הרבה מתנדבות וכל מתנדבת היא אחראית על איזו עיר מסוימת, על עיר, על פריטים מסוימים. הייתה איזו נציגה שהיא הייתה נציגה של ערי הצפון. וזה היה יהודי שנסע עם רכב ונשארה אצלו פאה. הוא היה יהודי אמריקאי, נשארה אצלו בטרפמ פאה של... כתוב על זה שם, שם מסוים, והוא לא ידע מה לעשות עם זה. הוא התקשר לגמ"ח, והאחראית אומרת לו: תשמע, אתה מבני ברק, אני נמצאת בצפון, אני נמצאת בחיפה. תנסה להתקשר לבני ברק. אבל הוא לא מקשיב, הוא מדבר ומדבר ומדבר באנגלית, והנס היה שהיא גם מבינה

אנגלית. שמעה את כל הפרטים, שמעה את השם של אותו... והוא מספר שהוא מצא פשוט והוא רוצה להחזיר את זה, הוא לא יודע מה לעשות. וטוב, ופתאום נופל לה האסימון שאותו שם שהוא מדבר עליו, אז היא מכירה כאלה שכנים, זוג צעיר עם אותו שם. היא שאלה אותם אם הם מכירים משהו כזה, אם הם שמעו את אותו שם שגם אותו יהודי אמריקאי הסיע אנשים משדה תעופה. אלה היו אנשים שבאו משדה תעופה מחוץ לארץ והם השאירו את הפאה הזאת. ואותה מתנדבת שואלת את השכנים: אתם יודעים אולי של מי הפאה הזאת? ואתם מכירים אולי את השם? הם אומרים: כן, יש לנו איזה קרוב אמריקאי שהגיע מחו"ל עם אותו שם ובוא נתקשר. התקשרו ומצאו שאותו אחד שאיבד את הפאה זה אותו

אחד ש... וזו השגחה פרטית כי קודם כול, הוא היה אמור להתקשר בכלל לבני ברק, והוא התקשר לאחת מחיפה. ואותה אחת מחיפה ניסתה לעצור אותו. -היא יודעת גם אנגלית. היא גם יודעת אנגלית והיא שמעה את כל הפרטים, והיא אמרה: רגע, יש לי שכנים עם אותו שם. בוא נשאל אותם. הם אמרו שכן, הם מכירים זוג אמריקאי, קרובים שלנו שהגיעו מחוץ לארץ. ונשאל אותם אם הם איבדו פאה. הם אמרו: כן, שכחנו את זה באותו רכב וככה הם החזירו את האבדה. וזו השגחה פרטית כי צריך פה הרבה פרטים בשביל ש... -מדהים. מדהים וגם אתם אנשים מדהימים. אנחנו עושים השתדלות. -זה לא מובן בכלל. אני שומע, אתם מדברים על עשרות שנים של גמ"ח, זה להחזיק את זה. -שלושים

שנה. -שלושים שנה. תשמע, מדהים. חלילה וחס, יהודי שמאבד חפץ, אנחנו לא נוהגים לפרסם פה פלאפונים וטלפונים ומספרים, אבל מכיוון שזה מפעל חסד אדיר כל כך, אז אולי נשמע את מספר הטלפון שלכם שישמעו אותו הצופים. והלוואי ולא תצטרכו. יישר כוח, תשמע. מדהים, מדהים. הרב אסוס, אני רוצה עוד קושיה, ברשותך. אנחנו קוראים בפרשה שאדם שטובח שור או שה, צריך להחזיר את ה... -שגונב. -שגונב או טובח. -גונב ואחר כך טובח ומוכר. -אמת. אבל זה הגיוני בעיניי, אבל אם, לדוגמה, אדם גנב שה, והוא צריך להחזיר פי ארבעה, ואם זה שור זה פי חמישה. למה ההבדלים? במה ההבדל? -במה ההבדל. התורה אומרת שאדם שגונב ונמצאה הגנבה בידו, אז הוא צריך

לשלם כפל. אבל אם הוא טבח או מכר, זאת אומרת שאי אפשר להחזיר את הגנבה, הוא כבר שחט את אותו שור או את אותו שה, כן? הוא מכר את זה לאדם אחר שאי אפשר להחזיר את זה. וגילו שזה הוא הגנב - צריך לשלם על השה פי ארבעה, ארבע צאן תחת השה, וחמישה שוורים על השור. כבר הגמרא שואלת את השאלה הזאת: למה? מה ההבדל? אומרת הגמרא במסכת בבא קמא: "אמר רבי יוחנן בן זכאי "בוא וראה כמה הקב"ה חס על כבודן של בריות." אותו אחד שגנב את השה, איך הוא לקח את זה? על הגב. אתה לוקח שה קטן, אתה מרים את זה על הגב ובורח איתו. זו גנבה. אדם שלוקח שור, גונב שור, אין לו סיכוי לשים את זה על הכתפיים. הוא לוקח את זה בידיים. אז מסכן הגנב, קצת

טרח בשביל לקחת את השה והוא גם קצת נעלב, כי לקחת שה על הכתפיים ברחוב זה לא נעים. הקב"ה חס עליו ואומר: אתה כבר התביישת משהו, תשלם פחות. -וואו. ככה אומרת הגמרא וכולם שואלים שאלה הכי פשוטה: מה אכפת לנו מהגנב הזה? גנב, מה אכפת לי - התביישת, לא התביישת? לקח את השה הזה - תשלם פי חמישה. למה תשלם פי ארבעה? אומרים המפרשים: ככה זה כשהאבא הוא השופט. הקב"ה הוא השופט והוא שופט את אותו בן שלו שגנב. אז נכון, אנחנו בתור שופטים, אכפת לנו: הגנב יתבייש, לא יתבייש? אבל כשהאבא שופט, הוא שם לב גם לפרט הזה. והקב"ה חס עליו ואומר לו: מסכן, לקח את השה על הכתפיים, לא נעים. נוריד לו מהמחיר. כמה הקב"ה חס על כבודן של

בריות? לא ייאמן. ענק, ענק. הרב מרדכי היקר, מה שלומך? ברוך השם, שלום עליכם, לכל הצוות היקר. שוב ברוכים הבאים. -ברוכים הנמצאים. מה אתה אומר על הדברים הנפלאים של הרב אסוס? פשוט נפלא, מתוק מדבש. כל הדברים פה שנאמרים, תמיד כיף, שמחה להיות פה. אם ישאלו אותי למה אני נמצא פה, בשביל לשמוע את רבי מרדכי. איזה יופי. -השם ישמור אתכם. ובכן, לכל הצופים היקרים, לפאנל הנכבד והחשוב הזה, אנחנו נמצאים בפרשת משפטים. אנחנו רואים שיש המון מצוות שהתורה מספרת לנו בפרשה הזאת, הרבה בין אדם לחברו, ענייני משפט, כמו שפרטו פה קודם, בנושא של השבת אבדה, שוחד וכו.' אבל השורש של כל הדבר הזה, אפשר אולי להכיל אותו בפסוק אחד שיש

לנו בפרשת השבוע. אם נשים לב, כל העברות שאסורות שכתובות בתורה, התורה אומרת "לא תרצח", "לא תגנוב," אבל אין שום עברה שהתורה אומרת: מזה תתרחק, תתרחק. ממה להתרחק? רק על דבר אחד נאמר בתורה, זה בפרשה שלנו נאמר, כתוב שם: "מדבר שקר תרחק." לא מספיק שיש איסור לשקר, כתוב "מדבר שקר תרחק." נשאלת השאלה: למה דווקא מהשקר צריכים להתרחק? מה העניין? אלא השקר זה השורש, למעשה, של כל העברות. ידוע שחותמו של בורא עולם זה אמת. הקב"ה ברא את העולם עם אמת. ניקח את המילים הראשונות "בראשית ברא אלוקים" - זה סופי תיבות "אמת." סוף הבריאה: "אשר ברא אלוקים לעשות- " גם סופי תיבות: אמת. מי שהולך עם חותמת של בורא עולם אף פעם לא

מפסיד. אומר הבעל שם טוב הקדוש על הפסוק "אמת מארץ תצמח- " הוא אומר: כל דבר בבריאה ניתן להעלים אותו. טומן אותו באדמה, מכסה אותו בעפר - נעלם. יש דבר אחד שגם אם תטמון אותו בארץ, יום בהיר זה יפרח ויצא החוצה. מה זה? אמת. אמת בסוף פורצת ומנצחת. אמת מארץ תצמח. גם המילה אמת, א-מ-ת, זה ראשי תיבות: אמת מארץ תצמח. יפה. -עכשיו, לעיתים... לעיתים אנחנו נתקלים... גם אנחנו לצערנו לפעמים מתמודדים עם אתגרים כאלה בחיים, ואתה אומר: בוא נשקר שקר לבן ונצא מזה בקלות. לפעמים לא נעים, אתה נמצא בסיטואציה, אתה אומר: בוא נגיד איזה ככה שקר, ככה נחליק את הדבר. תדעו לכם, אתם והצופים היקרים שלנו, מי שהולך עם מידת האמת, עם

חותמת של בורא עולם, שלא יפחד, הצ'ק הזה אף פעם לא יחזור. ואני תמיד אוהב לספר סיפור שסיפר לי חברי וידידי רבי פינחס סיטבון. הוא עובד בנמל התעופה. סיפר לי סיפור, מזה ניקח מוסר השכל לחיים. הוא אומר, התפקיד שלו, כל מטוס שנוחת, הוא בא עם קרונות והם פורקים מתא המטען את כל המזוודות, את הציוד, מסיעים את זה שמה לטרמינל, ואז יש את הקרוסלה הזאת, שכל אחד מגיע, לוקח את המזוודה. הוא אומר: באחת הטיסות, מגיעה טיסה מארצות הברית, אחרי 12 שעות טיסה. הם פורקים את כל המזוודות, פתאום הם רואים בין המזוודות כלוב קטן עם כלבלב חמוד ככה, כלב חום קטן. אבל מה, כנראה היה עייף, 12 שעות, הוא נרדם. נרדם בטיסה. טוב, עכשיו,

רוצים להעיר אותו, מוחאים כף... הוא לא מגיב. לא יודעים איך קוראים לו: מוקי, קוקי, בוקי, לא יודעים את השם שלו. צועקים - הוא לא עונה. אמרו: אין ברירה, ניתן לו קצת מכות, לנער אותו. פותחים את הכלוב, נותנים לו מעט מכות, רואים: אוי ואבוי! הכלב קפוא למוות! השם ישמור. אתם יודעים, רבי יובל יודע, ברוך השם, הוא מוזמן בכל העולם, הוא טס, ברוך השם, שמו יצא לפניו כזמר בינלאומי, כשטסים באוויר בשמיים, הטמפרטורה מינוס 80 מעלות, ממש קפוא. אז חס ושלום, למה הנוסעים לא קפואים? יש דבר מיוחד במטוס, כמו מיזוג אוויר כזה, מערכת מיוחדת שהיא מווסתת את החום שחס שלום אנשים לא יגיעו לידי קיפאון. אבל את המערכת הזאת, היות והיא

שואבת הרבה אנרגיה של המטוס, לא מפעילים באופן אוטומטי בתא המטען. בתא המטען במינון נמוך יותר. אלא אם כן, יש בעלי חיים, צריכים לדווח על כך ואז מפעילים גם בתא המטען את הדבר הזה. הבין החבר שלי שכנראה קרתה פה איזו תקלה ובתא המטען לא הפעילו את זה. עכשיו, אוי ואבוי, יהיה פה בלגן. כתוב שזה שייך לגברת ג'ונסון, היא תבוא, תהפוך את כל המדינה. מה קורה פה? מה עושים? לא ידע מה לעשות. חבר שלו אומר לו: פינחס, תירגע, יש ליד חדר האוכל שלנו כלבלב חום קטן בדיוק כמו הכלבלב הזה. חבל על הזמן, בוא נביא את זה. אמר לו: לך תביא את זה מהר! הלך מיד, ראה ליד חדר האוכל שם, בפחי האשפה תמיד יש כלבים נהנים, הביא את הכלבלב,

רואים - חבל על הזמן - שתי טיפות מים. אבל מה לעשות, הכלבלב האמריקאי נראה ככה מתוקתק, מבריק, יפה, יפהפה, זה, הכלבלב הישראלי, איך אומרים: החיים שלו בזבל, תרתי משמע. לקחו... אמר: לא נורא. לקחו מגבון, התחילו ככה לנגב אותו כמו שצריך לצחצח אותו עד שהוא נהיה ככה מבריק. ואז הוציאו את הפפיון מהכלבלב המת, שמו אותו על הכלבלב הישראלי, אבל ראו שיש לו באוזן נקודת חן. אוי ואבוי, זה סימן מובהק, מה עושים? אמר: לא נורא, לקח טוש ארטליין, תפסו את האוזן של הכלבלב הישראלי, מסמנים לו ככה איזו נקודה, אמרו: מקסימום היא תגיע למלון, היא תאשים את המלון שהשמפו חזק מדי, הוריד לו את נקודת החן, העיקר אנחנו נעבור את זה בשלום.

בוא נצא מזה. טוב, רואים גם שהשפם שלו קצת ככה רוקד, של הישראלי, סיפרו אותו יפה, הכניסו אותו, לקחו את הנבלה - זרקו, ומסיעים את הכול, שהכול יעבור בשלום. והנה, גברת ג'ונסון יורדת מהמטוס, בדיקת דרכונים, הכול עובר, מזוודות, ואז היא אומרת: רגע, הכלב. אמרו לה: יש שם דלפק מיוחד לבעלי חיים. היא ניגשת לשם, היא אומרת: סליחה, אני צריכה את הכלב שלי. אמרו לה: אה, כן, ג'ונסון? בבקשה, בבקשה. מביאים לה את הכלבלב. הכלבלב מסתכל עליה, היא מסתכלת עליו, מסתכל.... מסתכלת עליו, היא אומרת: סליחה, זה לא הכלב שלי! אמר לה: מספיק מה שעשינו פה, זה שלך, זה בסדר. לא - כן, לא - כן, ויכוחים. עד שהיא דופקת חזק על הדלפק ואומרת:

זה לא יכול להיות! הוא אומר לה: למה? היא אומרת: אני הבאתי כלב לקבורה, איך זה נהיה פתאום חי, הכלב הזה? ובכן, היה או לא היה - אני לא יודע, אבל זה מה שהוא סיפר לי. אבל מוסר השכל: דבר אחד צריכים לדעת. צריכים לדעת: מי שהולך עם חותמת של בורא עולם, עם מידת האמת, אף פעם לא יפסיד. ואנחנו זוכים פה, ברוך השם, בארגון הידברות הנפלא, אנחנו זוכים שאמת מארץ תצמח. אין כמו תורתנו הקדושה. "שנתן לנו תורת אמת." האמת הזאת, לצערנו הרב, במקומות מסוימים הייתה קבורה באדמה הרבה זמן. זכינו בזכות הפעילות הנפלאה של הידברות, בכל מקום בארץ היום האמת הזאת פורצת החוצה, ובגדול. אדם שמבקש את האמת, זוכה למצוא את זה. יש לנו פה,

אגב, מחלקה. כל הצופים ששומעים/שומעות אותנו, כל מי שרוצה לדעת באזור מגוריו איפה יש שיעורי תורה, איפה יש הרצאות בכל נושא שהוא, יכול להתקשר להידברות 24 שעות, תמיד יקבל פה מענה, איפה באזור מגוריו, איזו הרצאה, איזה נושא, איזה תחום שמעניין אותו לחפש את האמת - מגישים לו את האמת. טעמו וראו כי טוב השם. ברוך השם, וזה מה שאנחנו עושים פה. אשרינו ואשרי חלקנו. יישר כוח, הרב מרדכי לוי. יישר כוח. סיפורים מעניינים מאוד היום. -לא, אני מכיר את הסיפור הזה. הוא הכניס בו כל כך הרבה הרבה דברים יפים והוסיף, באמת עשה את זה ממש ממש... מוכשר ברמות. מה לך יש לספר, יעקב? אני? יש עוד אבדה אחת שלא דיברנו עליה. יש עוד אבדה.

אומרים: "כי ייקח איש אישה." למה אומרים "כי ייקח איש אישה?" כי דרכו של הגבר לחזר אחרי האישה, ולא דרכה של האישה לחזר אחרי הגבר. אז אומרים שהקב"ה הפיל תרדמה על האדם ולקח ממנו צלע. והצלע הזאת נקראת אבדה. לכן האדם שבעצם הולך לחפש אישה, הוא הולך לחפש את האבדה שלו. בגלל זה שואלים אותו: מוצא, מצא? וגם אומרים תמיד "מזל טוב, בסימן טוב." למה אומרים "בסימן טוב?" למה אומרים "בסימן טוב?" כי בן אדם שהוא מוצא אבדה, הוא צריך להביא סימנים, נכון? אז "בסימן טוב," אז בגלל זה הולך, מוצא את האבדה שלו. אז פעם אחת מישהו הקשה עליי, אמר לי: רגע, ומה קורה עם בר מצווה? גם בבר מצווה אומרים "סימן טוב." אמרתי: נכון, הילד

הביא סימני בגרות אז אומרים גם כן "בסימן טוב." אז שואלים שאלה באמת עצומה: למה באמת כשבן אדם איבד את האבדה שלו הוא צריך לשלם על האבדה הזאת כסף? הרי אם הלכת ומצאת את האבדה, מצאת את אשתך לעתיד, אז למה אתה צריך לשלם עליה כסף? לקדש אותה בעדים ולקדש אותה בכסף? הרי אם זה שלך, אתה עכשיו איבדת אבדה, אתה עכשיו מוצא אותה, אתה צריך לשלם עליה עכשיו כסף, נכון? יש עוד שאלה שגם מהשאלה הזאת נצליח להבין גם את התשובה. אולי זה גם לא שלך בכלל, אולי זה גזל, אולי זו גם צלע לא שלך. אם זו צלע לא שלך, אז כאילו מה זה... אז באמת אם באמת היינו יודעים שבאמת זו הצלע שלך, בוודאות, במיליון אחוז, באמת לא היית צריך באמת לשלם על

זה כסף ולקדש על זה. אבל בגלל שאף אחד לא יודע מה הצלע שלו ומה לא הצלע שלו, לכן אנחנו עושים קניין חזק בעדים ובכסף ובזה בעצם גם מי שבאמת זו הצלע שלו, מתייאש ואתה זוכה מן ההפקר. זו אחת הסיבות למה צריך לקדש בכסף ובזה. ואחד הדברים היפים בדבר הזה שאשתי פעם אחת אמרה לי כאילו: אני ואתה זה ודאי מששת ימי בראשית. אז אמרתי לה: אם זה ככה, אז תחזירי לי את הכסף. כאילו... אז לכן בן אדם שמוצא את האבדה שלו, וכמו שהמהרש"א אומר, שביום החופה אישה מפקירה את עצמה ולכן האדם זוכה מן ההפקר ולכן צריך לעשות חופה עם עדים וכסף. יישר כוח. -חזק וברוך. יישר כוח, יפה מאוד. שמנו לב שלאורך כל הפרשה החוקים תמיד באים לקראת האדם

שזקוק לתמיכה - אם זה עני, יתום, אלמנה או החלש. זה מדהים כמה שהתורה שלנו יורדת לנימי הנפש של האדם עמוק פנימה. וכך גם אנחנו צריכים לנהוג. מסופר על רבי אריה לוין, שהיה נוהג לבקר חולי נפש. יום אחד הגיע וראה שמכים את אחד החולים. הוא שאל את האחים: למה מכים אותו ככה? מסכן. ואז ענו לו האחים שם שזה יהודי שאין לו משפחה, אין לו קרובים, אין מי שישאל, אין מי שידרוש לשלומו. וככה "מטפלים" בבעיה הזאת. ואז מיד כשהוא שמע את זה, הוא צעק: אני הדוד שלו! כמובן שהם הפסיקו להכות אותו, וכמובן שרבי אריה לוין המשיך לפקוד את אותו יהודי בכל שבוע. ככה הכירו אותו: הדוד של אותו חולה נפש. כמובן שאין צורך לספר שמאז שמרו על

אותו חולה נפש והתייחסו אליו בכבוד. אנחנו רואים איך גדולי ישראל למדים מתורתנו הקדושה, וכך גם אנחנו צריכים ללמוד להתנהג לכל אדם בכבוד. יהי רצון שנזכה תמיד להיות בצד הנכון ולעשות תמיד את הדברים הנכונים עבור הזולת. אני רוצה לומר תודה לרב אסוס היקר, לרב מרדכי לוי, לעלם החן, כבר סיכמנו, שלום עברי, לאברהם ישעיה, לרב יעקב חמו היקר, ללהקת הבית הנהדרת שלנו, שמגיע להם בהחלט מחיאות כפיים כבר מתחילת התוכנית. אני רוצה לומר תודה לבת-אל קייקס היקרה על העוגות הנהדרות. אנחנו מיד, מיד ניגש לעוגות. כמובן לרב אייל ישראל שטרנליב על הסיפורים המדהימים בכל שבוע. ואנחנו נסיים את התוכנית הנהדרת הזאת, ובאמת תוכנית

נהדרת. ואברהם, שוב פעם, אתה ריגשת אותי מאוד. זה מדהים, מדהים לשמוע על משפחה שעושה הכול למען עם ישראל, שכולה חסד. זה דבר מדהים. אנחנו נסיים עם צלילים. שלום, אפשר להזמין אותך לסיבוב מוזיקלי? -ביחד. "אלעד לי לעד." התקלתי אותך או שזה בסדר? -ברור. -"אלעד לי לעד". שבת שלום.