יונה הנביא בימינו - הרב אליהו עמר (עם כתוביות בעברית)

אז ערב טוב לכולם. אנחנו, בעזרת השם, הנושא שלנו הערב יעסוק בגלגל החיים. בלונדון ישנו גלגל ענק. כמו הגלגל שיש בלונה פארק לילדים, יש גלגל ענק למבוגרים. כמעט שאין תייר שמגיע ללונדון ולא הולך לראות את הגלגל הענק הזה. מה הרעיון שלו? זה גלגל בגובה של בניין בן 50 קומות. כל אחד שמגיע נכנס. שם יש איזשהו קרון כזה, שמכיל כמעט 50 איש בתוכו, והקרון הזה עם הגלגל מסתובב ועולה. כאשר הגלגל מתחיל לעלות, בהתחלה רואים את ראשי הגגות, לאט לאט יותר. הנוף הולך ונפרש יותר ויותר, עד שבשלב מסוים מגיעים לראש הגלגל ושם זה נעצר לכמה רגעים. ישנו מדריך שנמצא בקרון הזה והוא מתחיל להצביע, אומר: הנה, אתם רואים, בצד ימין רואים

את הנוף הזה. צד שמאל יש שם את הדברים האלה והאלה. והאנשים רואים את כל לונדון נפרשת מתחת לכפות רגליהם, או למראה עיניהם, וקריאות ההתפעלות ובקיצור, זו אטרקציה שכמעט אין תייר היום שמגיע ללונדון ולא עושה סיבוב על הגלגל הענק הזה. אבל הגלגל הענק לא נשאר למעלה. בשלב מסוים זה מתחיל לרדת כלפי מטה וזה יורד עוד קצת ועוד קצת. לאט לאט אתה מתחיל לרדת, מתקרב יותר לראשי הגגות ולאחר מכן אתה כבר נמצא בגובה הבניינים, והנוף הולך ומצטמצם, הולך ומתכסה, עד שאתה מגיע בחזרה למפלס הקרקע ואז זה נעצר לכמה רגעים. כשזה נעצר, הדלתות נפתחות, זרם הנוסעים יוצא מצד אחד, מהדלת בצד השני פותחים, נכנסים תיירים חדשים, וכל אחד יוצא.

זהו, הייתה חוויה. חוויה שאיננה. לא בדיוק איננה. לאחר מכן מאפשרים להם לקבל מזכרת. מסתבר שהקרון הזה מצולם כל הזמן 24 שעות וברגע שהם למעלה, אז מראים להם תמונות איך הם איבדו את האוויר, כאילו, איך האף דבוק לשמשה, איך... כל מיני. יש אחד שרוצה לקחת את המזכרת הזו, יש אחד שלא ימצא חן בעיניו איך הוא בדיוק היה נראה אחוז התפעלות. בכל מצב, לא נשאר שום דבר. אף אחד לא נשאר על הגלגל, יוצאים, מקבלים איזושהי מזכרת. מסתבר שהטיול הזה בלונדון וגלגל הענק הזה זה לא משהו של תיירים בלונדון, אלא זו מסכת החיים שלנו. אנחנו מתמודדים עם אותו גלגל ענק במסגרת החיים. זה מתחיל ברגע הלידה. אתה נכנס לגלגל ולאט לאט הגלגל מתחיל

לעלות. גיל שנתיים לומדים ללכת, לזחול, לבוא, לאכול. הולך ועולה. בית הספר, לאחר מכן יש לך את המסלולים של גיל הנעורים. בסופו של דבר פחות או יותר בגיל 20, אתה מוצא את עצמך באיזשהו מקום מעל לראשי הגגות, ואז מתחיל המרוץ לחיים, המרוץ לפסגה. אתה מתחיל לטפס למעלה למעלה, עד שבשלב מסוים בן אדם מגיע לשיא ההצלחה שלו בכל המובנים: יש לו בית ויש לו אישה וילדים ונכדים והעסק כבר מבוסס ויש לו איזו הכנסה כלכלית יפה, הוא כבר סיים עם המשכנתה על הדירה. יש לו כבר איזה גיל שהוא צופה על החיים, יש לו ניסיון חיים, שזה דבר שצריך לרכוש אותו עם הזמן ולא קונים אותו. יש לו הרבה הרבה דברים. הוא נמצא בשיא הגלגל. הנוף נפרש

למרגלותיו. אבל אף אחד לא עוצר בגיל הזה. הגלגל ממשיך כל הזמן לנוע, ולאחר מכן הוא מתחיל לאט לאט לרדת. ואם אנחנו משווים את גיל הנעורים, את גיל הילדות, לגיל הזקנה - אנחנו מוצאים הרבה מאוד מכנים משותפים שבהם. ישנם הרבה מאוד מרכיבים. התלותיות - כמו שהילד הוא תלותי, ככה גם הרבה מאוד מהאנשים המבוגרים הם תלותיים. "אל תשליכני לעת זקנה- " לא סתם אמר את זה דוד המלך. הגוף כבר הוא לא באותה עוצמה כמו שהיה בהתחלה. ממש כמו ההתפתחות הראשונית, ככה גם כן יש במצב הזה התפתחות, אבל לצד השלילי. עכשיו הכול הולך ומתכווץ, הכול הולך ונסגר. הדבר הזה יש בו עוצמה, שנותנת לנו הרבה מאוד מחשבה. אנחנו שואלים את עצמנו: מה באמת

האמת? אז למה נועדו החיים? אם החיים נועדו כדי לחיות, אז למה בורא עולם יוצר בסופו של דבר את המוות? אם החיים נועדו כדי למות, אז בשביל מה העלו אותנו בגלגל החיים? הרי בסופו של דבר מגיעים למפלס אפס, הדלתות נפתחות. אף אחד לא נשאר כאן. אף אדם לא נשאר במסגרת של העולם הזה. כולם זזים לכאן, יוצאים מפה, הולכים לשם. אז השאלה היא: בשביל מה אנחנו חיים? גלגל החיים זה גלגל ענק - עלייה ומצד שני ירידה. אז אנחנו בעזרת השם ננסה, במסגרת השיעור הקצרצר שלנו, לנסות להבין מה באמת משמעות החיים, מה בורא עולם רוצה, מה הסיבה, למה נכנסנו לפה, למה לוקחים אותנו מכאן. בואו נראה יחד זווית מאוד מעניינת. אפשר להיכנס לסוגיה הזו

מכמה זוויות. אנחנו נבחר הפעם דווקא זווית תנ"כית מאוד מוכרת לציבור כאן. ננסה ביחד להעמיק ולראות דברים שהם קצת יותר פנימיים. אני ברשותכם רוצה לפנות לספר יונה. יונה הנביא הוא למעשה היה תלמידו של אלישע. יונה הנביא זכה להיות נביא בזכות זה שהוא עלה בשמחת בית השואבה, בחג הסוכות הוא עלה לירושלים, ובאותה תקופה זה לא היה לקחת רכב או אוטובוס ולנסוע לירושלים, זה היה לחצות את הגבול. זה היה הזמן שבו ממלכת יהודה וישראל היו חלוקים ומערכת היחסים ביניהם לא הייתה כל כך טובה. הושיבו "פרוסדיות," הושיבו שומרים, שומרי גבול, לא לאפשר להגיע מישראל לירושלים. ומי שהיה עובר את הגבול, הם היו אנשים שפשוט היו מסתכנים. אחד

מהם, שהגיע בחירוף נפש, היה יונה הנביא. הוא מגיע לירושלים, ושם בחג הסוכות יש שמחה מיוחדת שנקראת שמחת בית השואבה, על שם שהיו שואבים את המים. מוציאים את המים ומנסכים אותם על גבי המזבח. בדרך כלל מביאים יין. בחג הסוכות מביאים מים כיוון שמבקשים מבורא עולם בראשית השנה שתהיה שנה גשומה. כמו שאנחנו עכשיו נמצאים בתחילת החורף, רוצים שתהיה שנה שהיא שנה טובה, שנה מבורכת וגשומה. אז הוא הגיע. מי שהיה משתתף בשמחה הזו, זו הייתה שמחה מאוד מיוחדת, והיא הייתה נקראת שמחת בית השואבה, לא רק על שם הפעולה הטכנית של שאיבת המים מתוך המעיין, אלא על שם שהיו שואבים רוח הקודש. כשאדם נמצא בשמחה, זה אדם שנמצא עם אנרגיות

טובות. אדם שהוא באנרגיה טובה הוא אדם שהוא יכול להצליח. היום אנחנו יודעים גם במושגים שלנו, אתה רוצה להצליח במשהו - אם אתה מגיע אליו מתוך דכדוך, מתוך דיכאון, "בטוח לא ילך לי, אולי יתמזל מזלי- " רוב הסיכויים שזה לא ילך. אתה מגיע באנרגיה טובה מתוך שמחה, אתה נמצא עם כל המשאבים הטובים שלך - יש סיכוי סביר שזה יצליח, אבל לא רק מבחינה המעשית-גשמית, אנחנו יודעים גם מבחינה רוחנית. כשאדם נמצא בעצבות, המערכת הרוחנית שלו חסומה. יעקב אבינו, בחיר האבות, כל זמן שהוא היה בצער על יוסף הצדיק, שהוא לא ידע מה המצב שלו... אמרו לו שטרפו אותו. הוא לא קיבל את הסיפור הזה. כל זמן שהוא היה באנרגיה לא טובה, אז הוא לא קיבל

רוח נבואה. מתי הייתה לו רוח הנבואה? אחרי 22 שנה כשהוא שומע שהבן שלו חי והוא מלך במצרים, אז כתוב "ותחי רוח יעקב אביהם." אנרגיה טובה, אדם בתוך שמחה. אנחנו גם יודעים פסוק מפורש, נאמר לגבי אלישע: "והיה כנגן המנגן, ותהי עליו רוח ה."' זאת אומרת ברגע שיש נגינה, יש שמחה, אדם נמצא באנרגיה במקום טוב - יש עליו השראת שכינה. זאת אומרת זה לא רק במובן הגשמי, אלא גם זה במובן הרוחני. שמחת בית השואבה, אנשים היו מגיעים והייתה שמחה של קדושה, לא שמחה של הוללות. לפעמים יש היום כל מיני סוגי שמחות, כל מיני סוגי אירועים שהם סוגי אירועים מאוד בעיתיים. אם חס וחלילה זה אירוע שיש בו תערובת בין גברים לנשים, אז כתוב על זה:

"שעירים ירקדו שם." אדם נמצא בשמחה, אבל שלא יצפה לקבל שום אנרגיה רוחנית מכזו שמחה. אולי הוא יקבל דברים שליליים. זה "שעירים ירקדו שם." כוחות הטומאה נמצאים באותו מקום. היום הרבה אנשים מחפשים לשמוח, הולכים לכל מיני מקומות. יש מוזיקה טובה, ריקודים טובים, אבל שידעו שהמקומות האלו הם מקומות שמבחינת המערכת הרוחנית הם פשוט לא רק שהם לא מקבלים שם משהו, אלא הם נחסמים. ואפשר לראות את זה. אתה פוגש הרבה חבר'ה צעירים אחרי ערב של בילוי, הוא מדבר איתך על ריקנות. אומר לך: ריק. מרגיש משהו לא טוב. כנראה המסיבה הזאת לא הייתה משהו מיוחד. אולי נלך למסיבה ההיא. שם יהיה יותר טוב. הוא מחפש, מחפש להגיע לאיזשהו מיצוי.

אבל כאשר מדובר בשמחה של מצווה, אם זו הכנסת ספר תורה, אם זה דברים... אתה ממש רואה את האנשים, נפתחת להם מערכת רוחנית. הייתי פעם באיזשהו אזור לא דתי. עשו שם הכנסת ספר תורה ברחובה של עיר. האוטובוסים עברו בצד המקביל. המשטרה סגרה נתיב אחד, אפשרה לנתיב השני שיעברו. עברו אוטובוסים בצד השני. הנהגים עצרו את האוטובוסים, פתחו דלתות. אנשים חילונים, רחוקים לגמרי, ספר תורה ברחוב, יצאו, נישקו את ספר התורה, חיבקו אותו. מה לך ולתורה? מה זאת אומרת? שמחה של מצווה. הנשמה נפתחת. אולי הוא אין לו קשר למצוות, אבל ברגע שיש ספר תורה, הנשמה שלו נפתחת למצב של קדושה. זה כוח ייחודי של שמחה של מצווה. שם קיבל יונה הנביא,

בבית המקדש בשמחת בית השואבה, שם קיבל יונה הנביא את רוח הקודש. טרחת, התאמצת, הגעת למקום של שמחה - קיבלת נבואה. זו מתנה. עכשיו, יונה הנביא יש לו כמה שליחויות. אנחנו נתייחס לקטע שהוא קיבל שליחות שלא קשורה לעם ישראל, דווקא קשורה לגויים. סיפור מאוד ידוע ומפורסם. כל הגננות בגן מספרות את זה לילדים. אנחנו קוראים את זה ביום הכיפורים, בתפילת מנחה של יום הכיפורים. אנחנו קוראים הפטרה שנקראת "מפטיר דיונה." שם ממש קוראים את כל ספר יונה הנביא מתחילתו ועד סופו. זה לא הרבה, זה מספר פרקים, ארבעה פרקים קצרים. סיפור מעניין ודי חריג, ואין כמעט אחד שלא מכיר את הסיפור הזה. אנחנו ננסה יחד... קודם כול אני אעבור על

הפשט לטובת אלו שלא כל כך מכירים, ושנית, ננסה להעמיק יחד ולראות מה זה קשור אלינו הסיפור של יונה הנביא, איך זה משתלב איתנו. עכשיו, אנחנו יודעים שכל נבואה שנכתבה בתנ"ך היא עד "עקבתא". מה זה "עקבתא דמשיחא?" עד דור האחרון. זאת אומרת, אם אין איזה מסר לדור שלנו זה לא היה נכתב בתנ"ך. אז בואו נראה יחד. הסיפור מתחיל כך: "ויהי דבר ה' אל יונה בן אמיתי לאמור." בתחילתו של ספר יונה הקב"ה פונה ליונה בן אמיתי, כנראה שלאבא שלו קראו אמיתי, והוא נותן לו שליחות. הוא אומר לו: "קום לך לנינווה." נינווה היא לא עיר שנמצאת במדינת ישראל, זו עיר שנמצאת איפשהו במזרח הקרוב, כורדיסטן, קזחסטן, כל האזורים האלו, המזרח יחסית

הקרוב, ושם הייתה ממלכת אשור. הוא אומר לו: גש לנינווה, לך לגויים האלו ותגיד להם שההתנהגות שלהם היא לא התנהגות ראויה לפי המערכת הרוחנית, ולכן כמו שקרה אצל סדום - שאלוקים הפך את סדום ועמורה, ועד היום כל מי שנוסע לביקור בים המלח יכול לראות את ההפיכה שם - אותו דבר יהיה גם כן בנינווה. יונה הנביא מסיבותיו הוא, לא מוכן לקיים את השליחות הזו, לא רוצה ללכת לשם. זה לא שלא הייתה טיסה ישירה לנינווה. הוא יכול היה להגיע. לא הייתה לו בעיה טכנית להגיע למקום. הוא לא רצה מבחינה אחרת, מבחינת המערכת הרוחנית. הוא אמר: אם הגויים האלו, אני אגיע לשם ואני אגיד להם שהם צריכים לחזור בתשובה, והם יחזרו בתשובה - כמו שנראה

שבסוף באמת זה מה שקרה - יהיה קטרוג עצום על עם ישראל. איך אתם, יהודים, יש לכם נביאים, את אלישע הנביא, את אליהו הנביא, את יונה הנביא. אתם חיים עם נביאים. איך אתם לא מצליחים לחזור? למה אתם לא מתעוררים? הוא אמר: אני לא רוצה לקטרג על עם ישראל. לא הולך לדבר עם הגויים. אז מה עושים? הוא ברח למקום אחר לחלוטין, לתרשיש. הוא הגיע ליפו. ירד ליפו. יפו הייתה עיר נמל כבר בתקופת התנ"ך לפני למעלה מ-2,400 שנה. הוא מגיע לשם, הוא רואה ספינה. הוא מברר לאן היא מפליגה. אומרים לו "לתרשיש," לכיוון ההפוך לגמרי. הוא אומר: אני מוכן ללכת. תרשיש, אנחנו יודעים, זה היה מקום טוב. יש כמה תיאורים אצל שלמה המלך שהביאו זהב

מאופיר, מתרשיש, מקום שיש שם הרבה אפשרויות כלכליות. בכל אופן, הוא נוסע לשם. מה יעזור לו? הוא מנסה לברוח מבורא עולם. נו, באמת, איך תברח מבורא עולם? התשובה היא פשוטה. הנבואה מתקבלת בארץ ישראל. ברגע שיצאת מחוץ לארץ ישראל, למעשה סגרת את הקשר, אין נבואה. אז "המנוי שאליו חייגתם אינו זמין כעת," אז בורא עולם לא יכול להגיד לי: נו! מה קורה עם השליחות? מתי אתה הולך לנינווה? אין, אני ניתקתי קשר. אני פשוט ברחתי לחוץ לארץ. תכף נראה שמבורא עולם אי אפשר לברוח. גם אם התשדורת הישירה נותקה, יש תשדורת חרום, כמו שזה נקרא, שבורא עולם יכול לקרוא לבן אדם, גם אם הוא מנתק את ה... "המנוי שאליו חייגתם לא זמין כעת."

בקיצור, הוא יוצא לדרך. מפליג כמו שהם מפליגים, הסיפור ידוע. האונייה חישבה להישבר, ואז הם הטילו גורלות לדעת בשל מי הסער. למרות שסערה בים היא דבר מצוי, בכל אופן, הם ביררו והם ראו שאצלם קורה משהו חריג. מה קרה? רק הספינה שלהם חישבה להישבר. בנתיב השייט הבין-לאומי כולם מפליגים כרגיל, מזג אוויר טוב, גובה גלים, רוח - הכול פיקס. רק האונייה שלהם עולה ויורדת, עולה ויורדת. כנראה שיש איזה משהו שמימי. הם גם התחילו לקלוט, הגויים האלו שהיו בספינה, שיש משהו שמימי שבעייתי בספינה הזו. הם הטילו גורלות ובסופו של דבר מתברר שיונה עלה בגורל. רב החובל שואל אותו: מי אתה? מה המעשים שלך? מה...? מה?... מה הסיפור שלך? ממי

אתה בורח? איזה אלוהים רודף אחריך? ואז הוא אמר לו: אני לא עובד אלילים. עברי אנוכי, את האלוקים אני ירא שעשה את השמיים ועשה את הארץ וממנו אני בורח. והפתרון הוא, שאם אתם רוצים להינצל שהספינה לא תישבר, תזרקו אותי לים. גם הם, לא היה מקובל עליהם לקחת בן אדם, לזרוק אותו לים. אז הם ניסו, המלחים. כתוב שניסו לחתור בחזרה. כנראה זה קרה מיד כשהם יצאו להפלגה, אז הם ניסו לחתור בחזרה, להחזיר אותו ליבשה, להוריד אותו. ולא אפשרו להם. הגלים היו חזקים, סחפו אותם פנימה. אין ברירה, חייבים לזרוק אותו למים. במדרש כתוב שהורידו אותו בהתחלה עד הברכיים - נרגע הים. אה! אמרו: נרגע. משכו אותו בחזרה - חזר הים וסער. הורידו

אותו עד הבטן, ירד למים - נרגע הים. הרימו אותו - שוב פעם חזר וסער. הורידו אותו עד הגרון - נרגע הים. העלו אותו - חזר וסער. אמרו: אין ברירה. זרקו אותו לים. זרקו אותו לים - הספינה חזרה להיות ספינה נורמאלית, בלי שום בעיות, בלי שום דבר. מה קרה עם יונה? ההמשך שלו כתוב כך: הוא נזרק לים. בעיקרון הוא היה אמור למות כתוצאה מהזריקה הזאת, אבל אז כתוב: "וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה "ויהי יונה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות." זאת אומרת שהאלוקים שלח דג גדול. "ויתפלל יונה אל ה' ממעי הדגה." דגה זו נקבה. כבר רואים שהיה פה מעבר. כנראה הוא החליף. כמו שאומרים, החליף טיסה, עבר מדג גדול לדגה אחרת. כאן מגיעים כל

מיני ביטויים: "ויענני מבטן שאול שיוועתי." יונה נמצא כנראה באיזושהי מצוקה. האלוקים שומע את מצוקתו. כמובן מדובר בדבר ניסי. אל תנסו להיבלע בבטן של דגים או במעיים של דג. זו חוויה מפוקפקת לחלוטין. אבל כאן בדרך נס מיצי הקיבה של הדג לא עיכלו את יונה. אגב, בספרות הימית יש תיאור מאוד מעניין על אחד שקוראים לו "יונה המודרני." למה? כי גם הוא יצא לציד לווייתנים. וזה היה קצת ציד פרימיטיבי. היום צדים עם ספינות ציד מאוד מאוד משוכללות עם טילים, אבל פעם זה היה תקיעת חץ, ואז הדג היה משתולל, ומי שהיה בסביבה במקום לא בטיחותי, אז הלוויתן יכול היה לפגוע בו. אחד מהם, אחד מאותם אלו שתקעו את החץ, הלווייתן צלל, אחרי

כמה רגעים הוא יצא בזינוק אחד, הפך את הספינה ובלע אחד בפנים. אבל החץ היה חזק מדי, אז זה לא עזר לו. אחרי כמה זמן הגופה של הלוויתן צפה, משו אותו מהמים, ואז אותו בן אדם נפלט החוצה. ברגע שהוא נפלט, היה מחוסר הכרה כמה זמן. בסופו של דבר הוא התעורר וחזר לחיים, אבל חייו לא היו חיים. העור שלו התעכל. היה משהו, חומציות מאוד מאוד בעייתית במעיים של הדג, של הלוויתן, שהשיער נשר, החומציות, הכול. כל התרופות, המשחות לא עזרו לו. בסופו של דבר הוא נפח את נשמתו בגיל מאוד צעיר. ככה שאם קוראים על יונה הנביא, צריכים לדעת שהיה פה נס עצום. המפרשים אומרים: איך באמת הדג לא עיכל את יונה? אז המפרשים מספרים שזה מה שכתוב

בפסוק: "וימן ה' דג גדול ליונה." מה זה "וימן"? מלשון מן. האלוקים נתן לדג, השביע אותו במן ולכן הוא היה עסוק. המן זה אוכל רוחני, מזון רוחני מאוד מאוד ייחודי, שעם ישראל אכל אותו במדבר 40 שנה והמזון הזה היה נבלע להם בתוך המעיים. דבר שאין לנו אותו בימינו. את המזון הזה האלוקים נתן לדג, ואז ממילא הדג לא התעסק בלאכול בשר ודם כשאתה מקבל מזון משביע רוחני. בכל מצב, בורא עולם נתן פקודה, הדג פלט את יונה ליבשה, והפעם יונה יוצא לעשות את שליחותו. הוא מגיע לנינווה, הוא מוכיח אותם. הם מקבלים את התוכחה, חוזרים בתשובה שלמה. אנשים, נשים וטף צמו שלושה ימים, כולל הבקר, כולל הצאן, ובאמת הגזרה בוטלה. יונה יוצא החוצה.

בזה מסתיים הספר. הוא מתאונן למה אלוקים לא מיצה איתם את הדין ולמה הם שבו בתשובה, ובורא עולם לא אהב את זה ואז הוא הצמיח ליונה עץ במהירות הבזק שנקרא קיקיון. זה היה עץ מאוד גדול, שהיה כתוב שיכלו לשבת תחתיו הרבה מאוד אנשים. ובין לילה הוא הצמיח אותו. בבוקר הוא הביא תולעת שאכלה אותו, ובין לילה הלך. וחרה מאוד ליונה. ואז בורא עולם אומר ליונה: חרה לך על העץ? הוא אומר: כן. הוא אומר לו: טרחת עליו? עמלת? -לא עשיתי כלום. תראה מה זה, על דבר שלא טרחת ולא עמלת כואב לך. אני על נינווה העיר הגדולה, שיש שם כל כך הרבה אדם ובהמה שלא יודעים בין ימינם לשמאלם, אני לא אשמע להם? לכן היה חשוב לי גם גויים, אומר הבורא,

להציל אותם, וכשהם שבו בתשובה שמחתי בזה. זהו, בזה מסתיים ספר יונה. מה הרעיון שיש פה? מה אכפת לי מאיזה אירוע היסטורי שיונה הגיע לנינווה ובלע אותו באמצע דג? מה זה נכנס לספר התנ"ך? אנחנו יודעים שבתורה ישנם מספר רבדים. יש את הרובד הפשטני - מה שאנחנו קוראים את המילים, כמו שקראנו עכשיו. אתה קורא את המילים, קורא את הסיפור, זה סיפור ידוע ומפורסם. לא חידשתי כעת שום דבר. אבל ישנם רבדים קצת יותר פנימיים. הרובד הפנימי יותר זה רובד הרמז - מבין השיטים רומזים כל מיני דברים. יש רובד הדרש - שזה צורה לדרוש את האותיות וכל מיני מילים. ויש את הרובד היותר פנימי - זה רובד הסוד. אני ברשותכם רוצה לרדת עכשיו ירידה אחת

פנימה שעוסקת ברובד הפנימי יותר. הגאון מווילנה, יש לו פירוש מיוחד לספר יונה והוא אומר שלמעשה זה מסמל את כל מערכת החיים שלנו. מי זה יונה? ברובד הפשט זה נביא שחי לפני למעלה מ-2,400 שנה. ברובד הרמז יונה זה מסמל את הנשמה. "יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה." "בן אמיתי" - מי זה אמיתי? זה אמת וזה בורא עולם, הנשמה היא חלק אלוקא ממעל. הגוף מגיע מעור, מעצמות, מבשר, הנשמה מגיעה מחלק הרבה יותר גבוה, מחלק רוחני. "יונה בן אמיתי." למה הקב"ה נקרא אמת? זה דבר מעניין. כשאנחנו לוקחים את האותיות "אמת- " האות א' פותחת את ה-כ"ב אותיות, האות ת' סוגרת, האות מ' היא האות המרכזית, היא האות שנמצאת באמצע. לסמל... קודם כול יש

בזה רמז. כשאדם אומר אמת, הוא לא צריך לברוח, כן? זה מתחיל טוב, זה ממשיך טוב, זה גם נגמר טוב. אמת היא דבר מבוסס. שקר, במקביל, האותיות ש'-ק'-ר' הן אותיות סמוכות אחת לחברתה. שקר לא מחזיק לאורך זמן. אולי עכשיו הצלחת, אבל עוד יום, עוד יומיים, עוד חודשיים, עוד שנה - ננסה להצליב את המידע, נצליב אותו, נראה שבסופו של דבר הדבר הזה לא מסתדר. זה השקר. עוד דבר, גם בצורה הגרפית, האותיות "אמת- " ל-א' יש שתי רגליים, ל-מ' שתי רגליים ול-ת' שתי רגליים. יש להן בסיס. דבר אמיתי זה דבר מוצק. שאל אותי מפה, תשאל אותי משם. זה עומד. זה לא נופל. שקר - האות ק' על רגל אחת, האות ר' על רגל אחת, האות ש' על בסיס רחב. האות ש'

יושבת על בסיס רחב, למה? כי דבר שקר, אם אתה רוצה לתפוס, בכלל שהשקר יתפוס, אתה חייב להתחיל עם משהו אמיתי, משהו מוצק. אחרי זה מתחילים כל השקרים והבלופים, אבל קודם כול זה מתחיל עם משהו טוב. ההבדל בין אמת לשקר. אבל בורא עולם נקרא אמת. התורה נקראת אמת. למה התורה נקראת אמת? כיוון שהתורה שלנו היא דבר שלא משנה מאיפה תנסה להתקיל אותו, אתה רואה שזה דבר מוצק, זה דבר איתן. זה כוח של התורה. במקביל, בורא עולם גם נקרא בשם אמת. חותמו של הקב"ה אמת. על שם: "אני ראשון" - האות א,' "אני אחרון" - האות ת,' "ומבלעדיי אין אלוקים." אומר בורא עולם: האמת היא החותמת שלי, כי אין עוד מלבדו. נקודה. שום דבר בעולם לא יכול

להתווסף להנהגתו של בורא עולם. זה למעשה הכוח של האמת. "יונה בן אמיתי." כל אחד מאיתנו יש לו שליחות. הנשמה נמצאת אצל בורא עולם תחת גנזי מרומים. הנשמה היא דבר נצחי, ובורא עולם אומר לנשמה: תרדי, יש לך שליחות. היום אנחנו יודעים את זה. זה לא רק דבר אמוני. היה קצין בגולני, שירת במוצב חרמון. ובחור אתיאיסט לגמרי. הגיע מאחד הקיבוצים. הוא אומר שהפעם הראשונה שהוא התוודע לעניין של הנשמה, הוא התוודע לזה, לצערו הוא מספר את זה בדרך שלילית. הוא אומר: הם עשו סיאנס. עשו סיאנס שם במוצב חרמון בלילה. אמצע הלילה, שתיים לפנות בוקר, הוא נכנס לחדר האוכל, מסתכל, הוא רואה חבר'ה יושבים שם. מה אתם עושים? לכו לישון. המשמרת

מתחילה בחמש. לא נשאר לכם... -ששש...! עושים סיאנס. מה זה סיאנס? -תקשור עם נשמות. הוא אומר: הוא עמד בדלת. אסור לעשות את זה על פי התורה, חשוב לציין. אסור לעשות את זה. זה נקרא "דורש אל המתים." זו עבירה מאוד מאוד חמורה. הם לא ידעו, הם עשו את זה. בקיצור, החיילים האלו שם שעשו את הסיאנס, הוא אומר: הוא עמד שם. הוא עמד כדי לצחוק עליהם. הוא אומר: מה זה הדבר הזה? אין דבר כזה. מה זה נשמה? מי זה נשמה? הוא אמר: אני אעמוד שם כקצין, קצין תורן, אני אוכיח להם שהכול בלוף. בקיצור, מה שהיה, המתקשר שם פנה ואמר: אם יש איזושהי רוח בחדר, נשמה. יש רוחות משוטטות שנמצאות בחלל, באוויר העולם. הזוהר הקדוש כותב שזה צער מאוד

גדול לנשמה שהיא לא מגיעה לייעוד שלה, היא לא מגיעה למקום שלה. הנשמות האלו שם מסתובבות. אז המתקשר שם מנסה: אם יש שם נשמה, שתיכנס לפה, נתחיל לתקשר איתה. יש כוס, נרות, אותיות, מספרים. נכנסה נשמה. הוא שואל אותה: מי את? הוא כותב את השם שלו. הכוס רצה על הלוח, הוא כותב את השם. מספר אותו קצין: אני קיבלתי חלחלה. למה? זה חבר שלי מהקיבוץ שנהרג במלחמת יום הכיפורים. חבר מהקיבוץ. הוא אומר: מצד אחד תפסה אותי צמרמורת, אבל מצד שני אמרתי: עכשיו אני מתקיל אותם. עכשיו אני מגלה את הבלוף האמיתי, כי אני מכיר את הבחור. אמרתי להם: זוזו הצידה. אני רוצה לשאול אותו שאלות. עכשיו, הוא אומר: אני גדלתי איתו. היינו ביחד. מכיר

אותו כמו... יש שאלות שרק אני והוא יודעים את התשובות. הוא אומר: אני התחלתי לשאול, קיבלתי צמרמורת. זה הוא. הוא אומר: שאלתי אותו מה אני יכול לעשות לך? הוא נפטר ערירי, זאת אומרת במלחמת יום כיפור בסדיר. הוא לא הקים משפחה. אמרתי לו: מה אני יכול לעשות בשבילך? אז הוא כתב שם: קדיש. תעשה קדיש. הוא אומר: לא ידעתי, קדיש, מה זה קדיש? אז הידען שבחבורה שם, לא בחור דתי, אמר לו: אל תדאג. מחר נעשה מניין בבית הכנסת שם של המוצב. אני אעשה לך את הקדיש, זה בסדר. הוא אומר: באמת למחרת הגיעו עשרה חבר'ה. עשינו קדיש. נתנו לי לקרוא כמה מילים בארמית, לא הבנתי את השפה, אבל היה ניקוד, היה זה, איכשהו אמרתי את הדברים. בלילה

ישבו עוד פעם לעשות סיאנס. הוא אומר: הגעתי. אמרתי: קראו לחבר. נשאל אותו אם הוא מרוצה. אם הוא לא... אם טוב לו וזה, מצ'פרים אותו, אז יש עוד כמה דברים, אני יכול לפנק אותו. אין בעיה, קדישים, דברים, מה שצריך. הוא אומר: מזמינים, לא מגיע, לא נכנס לכוס. מזמינים עוד פעם. אומרים: אם יש מישהו בחדר שייכנס. נכנסה נשמה אחרת. שאלו: איפה הוא? אותו אחד של אתמול. התשובה הייתה מפתיעה. היום... היא כותבת אותה נשמה: היום מישהו אמר עליו קדיש, היום מישהו אמר עליו קדיש, הוא עלה למקום אחר. אין אפשרות כרגע להוריד אותו. הוא נמצא במקום רוחני לחלוטין. זאת אומרת לפעמים רואים שכוח של מצווה, הנשמה היא דבר נצחי. אני הייתי בבית

האבל וסיפרתי את זה באחד המקומות. קם אחד ואמר לי שהיה לו עובד מעולי רוסיה בעבודה. אימא שלו נפטרה, זקנה, נפטרה. הוא אומר: היא באה אליו בחלום והיא אומרת לו: תעשה בשבילי משהו. לא טוב לי, רע לי. לא טוב לי, רע לי. תעשה בשבילי משהו. הוא אומר: הוא קם. הוא לא טיפוס כאילו חלומות ועניינים. לא בדיוק בקטע. הוא אומר: אני הייתי דתי, אז הוא בא אליי בעבודה, כאילו מה הקטע עם... אתה יודע, שהאימא מופיעה בחלום וזה. לא, אין לו כלום. אז הוא אומר: אם היא אומרת לך תעשה משהו, זה לא תאכל פלאפל, כי זה לא משנה לה, אלא אם היא רוצה, היא רוצה משהו של מצווה. אז מה צריך לעשות? אז הוא שלח אותו לבית הכנסת, אמר לו: צריך להגיד

קדיש כל השנה. אמר לו: אם אתה לא יכול, אז תביא מישהו שיעשה קדיש במקומך. אפשר לבקש ממישהו, אברך או מישהו שמתפלל. יש אחד שלא... המעלה הכי גדולה שהילדים אומרים את הקדיש. אבל אם אי אפשר, אז שוכרים בן אדם תמורת תשלום סמלי והוא אומר את הקדיש במהלך השנה. הוא לא יכול היה להגיע, הוא לא בקטע של הדת, אבל הוא אמר לו: תסדר מישהו בבית הכנסת. אני מוכן לשלם כמה שזה עולה, שיגיד קדיש כל יום על אימא שלי. אחרי שבוע אימא שלו מופיעה לו בחלום עם חיוך ענק והיא אומרת לו: תודה רבה על מה שעשית למעני. את הקדיש הוא לא הפסיק עד סוף השנה. הנשמה היא דבר נצחי. אנחנו יודעים שהנשמה הייתה לפני שהיא הגיעה לכאן מאוצר הנשמות הטובות

תחת כיסא הכבוד. נשמת ישראל יש לה מקום גבוה, ולכן יהודי מחויב בתרי"ג מצוות. היא יורדת, היא נכנסת בתוך גוף. כל נשמה שיורדת ונכנסת בתוך גוף, היא נכנסת לפרק זמן מסוים, עשרים שנה, שלושים שנה. "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה." לכולם אנחנו מאחלים עד 120 בבריאות ונחת, אבל אין אחד שנשאר פה. זה סוג של תחנת מעבר. הנשמה יוצאת, המוות הוא לא חידלון. היא יוצאת למקום מסוים, לחוויה רוחנית מסוימת. הנשמה היא נצחית. היא הייתה לפני והיא גם אחרי. למה? כי היא חלק אלוקא ממעל, היא "יונה בן אמיתי." אז מה היא עושה פה? מה הנשמה שמגיעה תחת כיסא הכבוד, מה היא עושה בעולם שלנו? למה היא נכנסת לתוך גוף?

התשובה היא מפתיעה. לכל יהודי יש שליחות. "ויהי דבר ה' אל יונה בן אמיתי." הוא אומר לנשמה: את צריכה לרדת. אבל טוב לי, אני מתעדנת. את תרדי לעולם הזה. העולם הזה נקרא נינווה מלשון נווה. יש פה דברים יפים בעולם הזה. העולם הזה נקרא על פי תורת הקבלה בשם ים. למה תורת הקבלה קוראת לעולם הזה ים ולעולם הבא קוראים לו יבשה? מה הסיבה? כי בים אף אחד לא גר. בים תמיד זה הפלגה מנמל מוצא לנמל יעד. אף אחד, כל מי שנמצא בים הוא תמיד נמצא בתנועה. אף אחד לא חי במים. גם העולם הזה, אף אחד לא בא לפה כדי לחיות פה, אלא אנחנו בתהליך מעבר. מי שטיפה פוקח את העיניים, ממש רואה את התהליך הזה. מתחילים בחדר הלידה, מסיימים בבית

העלמין. באמצע אתה מסתובב בעיר. בסוף זו תחנת הפתיחה, זו תחנת הסגירה. אז מה אני עושה בינתיים? יש לך שליחות. כל יהודי יש לו שליחות. אבל לפעמים הנשמה נכנסת לתוך הגוף, שוכחת את השליחות שלה. היא נכנסת באונייה. היא רוצה לבוא תרשיש. תרשיש זה מלשון מזומנים מרשרשים. היא רוצה להגיע... העולם הזה יש לו הרב פיתויים. פיתויים של כסף, של תאוות. העולם הזה מאוד מפתה. עולם זה מלשון העלם, כי הרבה פעמים הוא מעלים את השליחות שלך, ואז הנשמה היא מנותקת כרגע כי היא לא מחוברת למערכת הרוחנית. ואז הנשמה נכנסה בתוך אונייה, לכן אדם קורא לעצמו אני. למה אני קורא לעצמי "אני, אני, אני?" "אני רוצה, אני בא, אני הולך." למה אדם

קורא לעצמו בשם אני? כי אני זה מלשון אונייה. הגוף זה אונייה לנשמה. והאונייה נמצאת בתוך ים במסגרת העולם הזה, כי רק בעולם הזה צריך את הגוף. הגוף משמש רק למעבר בעולם הזה. לכן אדם קורא לעצמו "אני" מלשון אונייה, כי נכנסת הנשמה בתוך הסד הזה ולפעמים היא שוכחת, אבל לבורא עולם יש כל מיני מסרים שהוא מעיר את הבן אדם. האונייה חישבה להישבר. פתאום מתחיל גיל שבו מתחילות כל מיני בעיות, זה לא מסתדר. זה יכול להיות בעיות כלכליות, זה יכול להיות בעיות בריאותיות, פתאום הגוף מתחיל לחרוק. המלחים הם האיברים. רב החובל זה המוח. מתחילים, הולכים לרופא הזה, ששולח לרופא הזה, שעושים את הבדיקה ההיא ונותנים את הכדור ההוא - מכל

הבלגן, אתה עדיין סובל את הכאבים. שום דבר לא עבר, כהוא זה, נשארת עם אותו ברוך, עם אותו דבר. ואז רב החובל, המוח, מתחיל לשאול את עצמו: למה בשלי הסער? מה קורה? על מה הבלגן? הרי זה שמימיני... יש אחד אמר: שמע, אם אתה מעשן סיגריה, יש לך סיכוי חס וחלילה להיות חולה. אז אני ראיתי הרבה אנשים שעישנו ועישנו למעלה מגיל שמונים, בריאות ונחת. הכול בסדר, דפק כמו שעון. אני הכרתי בן אדם שהיה בשיא הכושר, בן אדם שאוכל ירקות ושומר על עצמו ועושה ג'וגינג כל יום, ספורט והכול, באמצע שהוא עשה ספורט, הליכת ערב קצבית טובה, תוך כדי הליכה, דום לב. במיטב שנותיו. לא לקח כדור אקמול במהלך החיים שלו. זה היה בריא, זה עשה את כל מה

שזה... אתה רואה שהחיים זה ניטל מלמעלה. מה שכן, פה חשוב לי לציין, בורא עולם אומר: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם." אדם צריך להשגיח על עצמו. אדם לא יגיד: שמע, אני אעשן... אני אקפוץ מהגג, אם בורא עולם אמר שאני אחיה... הרי היו אנשים שנפלו מהגג ולא קרה להם כלום, ובמקביל, היו אנשים שנפלו ממדרגה וכל החיים שלהם השתנו. התשובה היא, בורא עולם אומר: אתה, אל תעשה את החשבונות. אתה תשמור, בבקשה תשמור על הגוף שלך, תשמור על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם." אתה תתנהג בצורה נורמאלית, אבל שתדע, זו ההשתדלות שלך, לא בגלל שאתה נוהג בדרך בריאה, בגלל זה מגיעים לך החיים. החיים מגיעים כי אני גזרתי חיים. במקביל אני אומר לך: אתה צריך

לשמור על עצמך. אז זה שמירת הנפש והגוף, במקביל בורא עולם הוא זה שנותן לך את החיים. ברגע שהגוף מתחיל לראות שהעסק חורק והוא שואל את עצמו: למה רק אני סובל? למה זה מימיני לא סובל? זה משמאלי לא? למה דווקא כל הבעיות אצלי? ואז רב החובל מתחיל לחפש את הנשמה, והוא מוצא אותה. הוא אומר לה: תגידי לי, מה קורה לי? הנשמה אומרת לו: בשלי הסער. כל הבלגן זה בא ממנה. אני זו שעושה לך את הבלגן. ואנחנו יכולים לראות את זה. הרבה אנשים שהיו חולים במחלה, שנפטרו מהמחלה הזו, סיפרו לי אנשים שהיו בנקודת הפטירה. אתה רואה בן אדם מתייסר, מתייסר. הפנים מכורכמות מרוב כאבים. רגע אחרי הפטירה, קביעת המוות, איך הפנים? הפנים רגועות,

שלוות. מה קרה? התשובה: הנשמה היא זו שגרמה לגוף לסבול. זה לא הגוף. הגוף היה רק כלי לנשמה. הגוף סבל בגלל הנשמה. ברגע שיצאה הנשמה, אתה רואה את הפנים שלוות, כל המערכת שלווה. אומר להם יונה: בשלי הסער. פה אנחנו נכנסים למערכת קצת יותר פנימית. מה קורה עם הנשמה? במקרה הזה, אנחנו בעזרת השם נרחיב עליו אולי בעזרת השם בשבוע הבא, מה התהליך של הנשמה, מה זה הדג, מה זו הדגה, לאן הנשמה הולכת. כל מה שקשור לתורת הגלגולים נמצא כאן, רמוז כאן במערכת הזו. כל מה שקשור לנושא של גן עדן וגיהינום, מה בדיוק המשמעות של גן עדן, מה בדיוק המשמעות של גיהינום. כל הדברים הללו רמוזים בקטע הזה. יש כאן ביטויים שהם ביטויים שלא

מתאימים בכלל למי שנמצא שקוע בים בתוך דג, אלא ביטויים למי שנמצא שקוע בתוך מערכת מאוד בעייתית. אנחנו נראה את הרובד הפנימי, מי מתגלגל, איפה מגיע העניין של הגיהינום, זה בעזרת השם אנחנו נרחיב על זה יותר בהרחבה בשבוע הבא. ובסופו של דבר, מה זאת אומרת הפליטה שהדג פלט את יונה. איך זה מתקשר למערכת החיים שלנו? אבל דבר אחד אנחנו ראינו היום, שלכל יהודי יש שליחות. כל יהודי, הקב"ה נותן לו איזשהו מסר, נותן לו איזושהי מטרה. איך אני אדע מה השליחות שלי? אני רוצה לדעת מה השליחות שלי. אנחנו דיברנו על זה כמה וכמה פעמים. האר"י ז"ל כותב שהעבירה שבן אדם נמשך אליה זוהי העבירה שבדרך כלל הוא בא לתקן אותה. להבדיל, מצווה

שבן אדם מתחבר אליה זוהי המצווה של שורש נשמתו. אתה יכול לראות לפעמים בן אדם, יש לו סוג של תאווה. דוגמה, אני אתן דוגמה, יש אנשים, יש להם בעיה עם הכעס. למה אותו מעצבנים, אותו מעצבנים - אף אחד לא מתעצבן? דווקא לי כל הדברים המעצבנים קורים. התשובה היא: כי לך זה הניסיון של הכעס. יש אחד שיש לו בעיה של כסף, כל פעם שולח ידיים מפה ושם. יש אנשים ישרים כמו פלס. אגורה לא שלהם - הוא ירדוף אחריך עד שתיקח. הוא לא מוכן. ויש אנשים, אתה רואה שלוקחים במרמה. אדוני, הניסיון שלך זה ממון, כסף. זו הבעיה שלך. את זה אתה ירדת לתקן, לכן כל הניסיונות, כל השקרים, כל הדברים יגיעו אליך. יש אחד, יש לו ניסיונות בתאוות, תאוות

המאכל. אוכל, אוכל... יש אחד שזה לא מדבר אליו. יש אחד שיש לו תאוות ממון, יש אחד שיש לו תאוות נשים, כל מה שקשור לעריות. דע לך, זה הניסיון שלך. זה הגיע ובורא עולם נותן דווקא לך, כי רק אתה צריך להתמודד עם זה. אם אתה תיקנת את זה - תיקנת את הייעוד שלך. במקביל, יש מצווה שבן אדם אוהב. הייתי השבוע במודיעין. היה שם ציבור שהוא די רחוק מקיום התורה והמצוות, אבל מאוד מעניין אותם הפן הרוחני. ובסיומה של ההרצאה ניגשה אליי איזו גברת אחת. דיברתי איתם על דברים שצריך להתרחק, תיקון ושליחות. אז אמרה לי איזושהי גברת שהיום היא מבינה דבר. היא אומרת: היא אישה חילונית לחלוטין, אבל כל פעם שמביאים לה פרי מפירות העץ, רק

פרי של עץ, היא אומרת: היא כל כך מתפעלת מהתפוח, מהגרעין שנמצא בפנים, מהשקיות של התפוז, איך שהן מסודרות, כל שקיק מסודר. מי סידר את כל השקיות האלו? את חדרי הזרע שנמצאים בפנים, את הקליפה המיוחדת של הפרי. היא אומרת: היא פשוט... אישה חילונית לחלוטין, לא שבת, לא כלום. היא אומרת: היא לוקחת את זה, "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ." בורא עולם, איזו יצירה! היא אומרת: היא פשוט נמשכת לכל מה שקשור לפירות העץ. ייתכן מאוד, לפי האר"י ז"ל, שיש לה משהו שקשור בשורש נשמתה לעניינים הללו. במקביל, אם יש משהו שבן אדם כל הזמן נכשל בו, נכשל בו, כל הזמן רואה משיכה והוא נופל, נופל ונופל - אז דע לך, שם זו

העבודה שלך, שם נמצא עניין התיקון. אין בן אדם... אנחנו חייבים לדעת, אנחנו יונה בן אמיתי. אין בן אדם שאין בו את יונה הנביא, את אותה הנשמה האלוקית שנמצאת בו, ואנחנו חייבים חייבים להתחבר לנקודה של הנשמה. ההתחברות היא לקחת דבר קטן, דבר קטן להימשך אליו, או חלילה אם יש משהו שאנחנו רואים שאנחנו מועדים בו ונכשלים בו, משהו בעייתי שאנחנו כל הזמן פונים אליו - אז לדעת שבנקודה הזו אנחנו צריכים לתקן, בנקודה הזו אנחנו צריכים לעצור, וזו העבודה שלנו. אם נתקן את זה, אנחנו יכולים להגיע לתיקון, אנחנו יכולים להגיע לשלמות. אז הקב"ה יעזור לנו בעזרת השם שנזכה להגיע לשלמות, שנזכה באמת להגיע לתיקון בצורה הטובה ובצורה

הראויה מתוך דרך של אהבה ושמחה והתחברות לבורא עולם. אם ירצה השם, בפעם הבאה אנחנו נדבר על החלק השני שעוסק בעניין הגלגול, בעניין הגיהינום, כל המערכת הפנימית יותר שנמצאת בעניין של הנשמה, לאן הנשמה הולכת ומה מעשיה וייעודה. ועד אז, שבעזרת השם יהיה לכולנו הרבה מאוד ברכה, הרבה מאוד הצלחה ושהקב"ה ימלא כל משאלות ליבנו לטובה. אמן.