ח"כ כנסת לשעבר שולי מועלם רפאלי - "אין יום מאז שמועלם נהרג באסון המסוקים שאני לא מדברת איתו".

איך שהגעתי לקיבוץ לוי פתאום התייצבתי ופגשתי אנשים כל כך נעימים וכל כך מיוחדים ובכלל רוצים לשמוע מה שאני קוראת קהל אועד בסוף השיחה שהייתה מאוד מרגשת ובאמת התרגשתי מאוד הבנתי מהתגובות שלהם כמה חשוב לתת את הפן הזה של מה עושים הלאה איך מתמודדים עם הילדים איך מתמודדים עם הנוער מה אנחנו כל כך רוצים בשביל הילדים ואנחנו איך אנחנו לומדים לעשות את זה אני חושבת שנת להם כלים שבעצם אולי אפילו נתנו לי להבין שאני לא יכולה להשאיר את זה אצלי אני לא יכולה לעשות להיכנס מראש מתחת לשמיכה למרות שלפעמים זה נדמה שזה האופציה המועדפת אני רציתי בעצם אמרתי לעצמי אני חייבת להמשיך את הדבר הזה היום אני פוגשת את שולי מועלים

רפאלי שולי מבחינתי היא סמל של אישה ש לקחה את ההבל האישי שלה והפכה אותו למשהו ציבורי ומשהו שכולנו כולנו כל כך הרבה שנים למדים ממנו אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע גם בלי לומר אף מילה גם כשהשמש תשקע ומאיר בתוך ליבך אתה אף פעם לא לבדק וואי וואי לא יומן הדבר הזה לא לא דיברנו על זה לא יומן ואני עושה לך קפה כן כרגיל יאללה אני חושבת שאחד הדברים הכי מורכבים מבחינתי במלחמה הזאתי א זה שאולי וגי אז בואי נשב ונדבר על הכל ועוד גאי כל הילדים של אלה שאיתנו כבר 27 שנים מרגש כי אי אפשר לא וואו לא יאומן שאנחנו יושבות בכיסאות האלה כשאנחנו מכירות כמעט 40 שנה בעצם את א אייקון של אסון המסוקים אני ת לך אייקון

כי בעצם מאז ולא הרבה אחרי את היית בשליחות ציבורית את היית על המסכים את דיברת את עשית המון המון דברים ואני דווקא רוצה רגע שתקחי אותנו באמת לאסון המסוקים לפני 27 שנה כשאת בת 32 32 יש לך שתי בנות בנות חמש ושנתיים בואי תספרי א ון המסוקים קרה ביום שלישי בערב תאריך ש צרוב לכולם בזיכרון ב4 בפברואר א אור לקפח שבט א מלבנון מהמלחמה ברצועת הביטחון באו הביתה פעם בשלושה שבועות וקרה לנו ממש דבר שאני מודה עליו מאז ועד היום שאחרי שלושה שבועות שמולם לא היה בבית הוא הגיע הביתה ביום רביעי בערב ואז הוא היה איתנו רביעי בערב ש שישי שבת ראשון וואו זה זה לא רגיל לא בתפקיד שלו כמג מגד מולם גדל בגולני היה מגד הבופור א

התפקיד הכי משמעותי במלחמה ברצועת הביטחון וביום ראשון הוא עשינו וואו זה היה יום מטורף א קנינו בית את הבית שלנו בבאר שבע ביקרנו חברה שילדה היינו אצל עוד מישהו ועוד מישהי וככה ממש היה יום גדוש גדוש גדוש והתחלנו נסיעת צפונה להזכרה של אמא שלי שהוקדמה כדי שמולם יהיה בה ובאמצע הדרך תלפ למולם הצבא שיש שיחה של כל המפקדים הבכירים עם אלוף הפיקוד ו הוא חייב להגיע לזה א הסתכלנו אחד על השני עשינו חשבון שאין סיכוי שהוא יוכל לקחת אותנו ולכן הוא יוריד אותנו באמצע הדרך והגענו לצומת פרדיס וראינו את האוטובוס לחיפה ומול מוטת לו והאוטובוס חיקה לנו היה כבר די חושך ובעצם הפרדה ממודם היייתה חטופה כזאתי כי בסדר נראה

אותו עוד שבועיים עוד שלושה א וזו הייתה הפעם האחרונה שהבנות ואני ראינו אותו יצאנו מהאוטו כזה בריצה כי לא היה נעים שהאוטובוס יחקה יותר מדי חזרנו באותו ערב הביתה יום שני יום שלישי רגיל החיים שלנו היו מאורגנים לגמרי הוא דיבר איתנו כל יום ואם הוא לא יכול היה לדבר איתנו אז הוא היה אומר לי בקודים כאלה מראש וביום שלישי בערב ברבע לשמנה הילדות כבר ישנו אחי שגר בצפון טלפן ואמר שגיסתי שמונה אומרת ששני מסוקים התנקשו והתרסקו אם אני יודעת על זה משהו באותה שנייה נבטה בתוך הבטן שלי הידיעה ברועה שמולם נהרג ואמרתי לאחי שבוא נסגור את הטלפון וכש שסגרנו את הטלפון אמרתי לעצמי בקול ש את המשפט שאני חושת שהוא המשפט

החשוב ביותר בחיים הבוגרים שלי אמרתי לעצמי בקול למרות שהייתי לבד בבית שולי מולם נהרג ואד בוחרת לחיות והדבר הבא שעשיתי באמת טלפנתי לצבא בצבא הבינו אחרי כמה דקות שאני מחפשת שמשהו אני כנראה יודעת למרות שבשלב ההוא עוד אף אחד לא ידע שום דבר אני אני עוד שנייה נמשיך לשמוע אבל אני ככה ראיתי שני דברים א' ש אני בעצמי תכף אתחיל לבכות אבל את כל כך התרגשת שאמרת מולם נהרג ואמרתי 27 שנה ואת לא מפסיקה להתרגש מזה בשבת שעברה א הייתי עם קבוצה של נשים שאיבדו את הבעלים שלהם במלחמה הנוכחית ושאלה אותי דווקא אחת המטפלות שהצטרפה לקבו צ זה לא מחזיר אותך אחורה אז אמרתי לה אמת אף פעם לא הלכתי קדימה ולא במשמעות שלא

התקדמתי עם החיים שלי ושאין לי חיים מלאים אלא שבאמת באמת מולם הוא הולך איתי לכל דבר שאני הולכת בו לכל מעשה גדול קטן עצוב או שמח ויש את החיים שלי עד הלילה ההוא ויש את החיים שלי אחרי אנחנו עוד ניגע בזה אבל את רק א רק תסגרי לנו איזה פינה שאמרת שלקח המון זמן לקבל אישורים א סגורים ואת אומרת אני עוד לפני שידעתי רשמית כבר החלטתי להמשיך ואני אומרת את בחורה צעירה ואיך זה בכלל מגיע ל איך זה מגיע למחשבה שלך איך את לא אומרת לעצמך וואי רגע אני לבד מה יהיה הרבה פעמים שואלים אותי גם למה אמרתי את זה בקול וגם מאיפה זה בא בכלל אז אין לי איזה תשובות מושכלות רק ידיעה ברורה שהיה לי ברור שהחיים שלנו מתרסקים באותו

רגע א הייתי בת 32 ממש בשיבה של הבעל שלי היייתה לי יום הולדת עם שתי ילדות בנות ח וחצי ושנתיים ועשרה חודשים עם אופק מקצועי מתוכנן 10 שנים קדימה עם בית שהתחלנו לבנות make long ור שורט כל החיים שלי התרסקו באותו לילה לי היה ברור שמולם נהרג זה בכלל לא היה לי שאלה כבר התחילו הגיעה אליי חברה ראשונה ופתאום בטלוויזיה אמרו א זה מסוקים ש ירדו מלבנון לארץ ואני זוכרת את עצמי עם מגש עם שתי כוססות קפה ואני אומרת לאביטל משהו לא הגיוני ואני אומרת לעצמי הם טועים ואחרי חמש דקות הם אמרו אנחנו מתנצלים זה מסוקים מהארץ ללבנון וזה לא בגלל שאת אישה פסימית ממש לא זה לא ה הפוך אני מאוד אופטימית אם יש משהו שאני מודה אליו

כל יום כבר 27 שנים לקדוש ברוך הוא זה זה שלא איבדתי את האופטימיות שלי כי הרבה פעמים ששאלו אותי אוקיי אז מה זה אני בוחרת לחיות בהתחלה בהתחלה בהתחלה אז אמרתי שני דברים אחד שאני מקווה להיות אישה אופטימית לא ידעתי איך זה יהיה לא ידעתי מתי אני אצליח לחזור לזה לא ידעתי איך אני אשמור על השמחה הזאת שיש לי והדבר השני שאמרתי זה שאני רוצה להיות אישה משמעותית לעצמי ולסביבה כמו קודם אני חושבת שבעצם מה שאני עושה מאז ועד היום זה אני בוחרת בחיים את יודעת אני נזכרת ביום של הלווייה אמרתי לה עמדנו בסלון ואמרתי לילדים שום דבר לא מתחיל כרגע ונורא אמרת את זה חזק שבעצם את תמיד היית אופטימית את תמיד אהבת להיות איזה

סנטר מרכזי של האנשים סביבך ואני לרגע שואלת את עצמי האם בעצם אנחנו אומרים שמי שלא היה לו את זה קודם לא יכול שזה יהיה לו עכשיו אני לא יודעת להגיד את זה כל כך טיפולי אבל אני כן רוצה להגיד ששום דבר לא נולד באותו רגע מה כן הכל מקצים אבל אני שואלת שולי שאלה יותר רחבה לכל כך הרבה משפחות שנמצאות היום את דעתך את היית כזאת וזה רק קצין אני כנראה גם הייתי מאוד בחוץ לבמות כבר הרבה שנים זה קצין מה קורה עם אלה שלא היו בתוך עולם ה אפילו לא בתוך העולם האופטימי היו אנשים שחיו את חייהם הלמ מה מה אמרת להם ביר הסודי שסיפרת לי שזה הם אמרו לך ו רק לראות אותך נותן לנו תקווה ואופק כי אני רוצה רגע להגיד שלא רק מי שהיה

בהוא ה אנחנו נשים של הוא ה בואי נודה אבל אלה הרגילות הנשים הנורמטיביות אני חושבת שזאת בחירה אי והבחירה הזאת היא לא רגעית היא מתמשכת אה כמו שיש משפט מכונן בחיים שלי אחרי ש ם נרג יש מאמר מכונן בחיים שלי וזאת האמירה שלי לאנשים מה תגידי לנו משפט אחד על זה הרב סל בצ'יק מדבר על שתי אפשרויות או פסיביות או אקטיביות או גורל או יעוד מה שפסיכולוגים היום יקראו לנהל בעצמך את האסון או לתת לאסון לנהל אותך והבחירה היא מהשנייה הראשונה ולאורך כל החיים לבחור בפסימיות או אקטיביות בגורל או בייעוד זה לא רק מול המוות של מועלם זה גם ביום שהבת שלי מתחתנת כי החסר הוא רק א כואב יותר מול אירועים גדולים אז כשילדתי את

הילדות שלי מהנישואים השניים ושהם מאושרים ושמחים וטובים ומלאים בעבודה כמו כל חיי משפחה מן הסתם אבל אולי עוד קצת גם שם צריך לבחור והבחירה הזאתי היא היא מתוך ידיעה ברורה וזו זאת הנקודה המרכזית מבחינתי למשפחות על כל שני צעדים שעשיתי קדימה נפלתי ערה צעדים אחורה אבל הרב סולוביצ'יק לימד אותי שמה שחשוב זה הכיוון ואז גם כשאתה נופל לפחות אתה ימה עם הפנים לא רק הפנים הפיזיות אלא גם עם התחושה הזאתי שזה בסדר ואז גם אין מה להיבעל ולתת מקום לנפילה ואחד הדברים שאמרתי גם לנשים ש לו אותי זה לא מחזיר אותך אחורה אמרתי תשמעו אני יכולה להיות מאוד בקדימה כי האחורה הוא מאוד נוכח מולה מאוד נוכח בחיים שלי ומי שמכיר

אותי יודע אני נשואה התחתנתי אחרי שש וחצי שנים הבעל שלי ואני חיברנו שתי משפחות באיזה חסד מטורף שעשה איתנו הקדוש ברוך הוא ילדתי עוד שתי ילדות באמת בגיל שלא דמיינתי שאני אלד בו ואני חושבת שאנחנו חיים חיים משמעותיים כי לא דחק לא הזזנו מולם הוא נוכח פעם הוא גדול פעם הוא קטן פעם הוא בינוני באופן אישי אני לא יכולה לחשוב על יום שלא דיברתי בו על מולם או לא חשבתי על מולם אז רגע אני רוצה אני רוצה לשאול אותך משהו כי כי יש אנשים שמתים לשאול שאלות ואני ואת פה בשבילם ואני פה בשביל השאלות את יודעת כבר 27 שנה שאני מקבלת לוואטסאפ כל שנה את האזכרה של מולים ואני אומרת לעצמי הבחורה כבר נשואה כבר יש לה ילדים

ועכשיו אמרת זה נורא חזק נכדים נכדים ואני אומרת לעצמי איך חיים בקדימה ובחורה כשיש עוד מישהו חדש לידך ו ברוך השם כבר הרבה שנים לא חדש אבל אני הרבה פעמים הייתי מסתכלת ואומרת לעצמי היא זוכרת שהיא נשואה כאילו עכשיו בגלל שאני מכירה אותך אני יודעת שאת מצליח לעשות הרבה אבובים אבל תני לנו הצצה איך חיים עם זה שיש לך אהוב ויש לך עוד אהוב ואת מאוד מאוד אמרת עכשיו מקסים את מנכיחה הוא כל הזמן איתך איך חיים עוד פעם עם הדבר הזה כשאני כשאני כשבעצם השאלה שלי למקום הפרטי הזה אז קודם כל צריך להגיד ש היה לי ברור מהתחלה שאני רוצה להתחתן זה ח לי הרבה שנים אל תיקחו אותי אף פעם בזה בתור דוגמה זה את אומרת לאלמנות כן

זה אני אומרת לנשים הצעירות הייתי ש חצ שנים לבד זה המון שנים להיות לבד כשאני התחתנתי בפעם השנייה היה ברור שמה שאני מחפשת זה מישהו שמאוד שלם עם עצמו יצאתי הרבה לפני שהכרתי את אלי וכל אחד מהם רק קידם אותי ועם כל אחד מהם מצאתי את עצמי מדברת על דברים שונים מה היה עם אלי זה די מדהים כי בערב שחזרתי מאלי מהפגישה הראשונה עם אלי למחורת בבוקר הייתי עז ה מנהלת סיכונים של בית חולים סורוקה ועבד איתי פרופסור ארנון וישניצר אז אמרתי לו תקשיב אם זה ימשיך ככה אז אני אתחתן עם הבחור שנפגשתי איתו אתמול אז הוא אמר אוקיי תסבירי למה ואז אמרתי לו וגם היום שאני חושבת על זה זה היה שמה אולי הדבר הכי בולט בעיניי אמרתי לו

פעם ראשונה שלא שאלתי את עצמי בסוף הפגישה האם דיברתי הרבה על מועלם או קצת על מועלם וזהו והמשכנו וצריך להבין זה לא זוגיות שנייה זה לא אלי ואני הכרנו וצעדנו אל השקיעה אבל היו חמישה ילדים שתי הבנות שלי ושלושה ילדים של אלי ואה צריך גם להצעיד את האירוע הזה אל השקיעה ו באמת בחסד גדול עכשיו ביום יום החיים מנצחים אני לא זה עדיין משפט שמרגיז אותי את יודעת אוי סליחה החיים מנצחים אני חושבת אבל שדווקא בגלל זה אז הנוכחות של האהובים שלנו היא כל כך משמעותית כן אצלי זה כנראה עדיין לא אני לא מספיק מבושלת על זה אבל וגם בסוף לא משנה אני יכולה לדבר עכשיו שעות בסוף כל אחד ואחת סוללים את הדרך הזאת מחדש בעצמם אפילו

באותו בית הרי תיאורטית אפשר היה לחשוב ששתי בנות שגדלות ביחד איתי הם יהיו פחות או יותר כמוני נכון אז לא זה אנחנו כבר יודעים ש זה העבודה ש יש אז יש לי לא אני אומרת נגיד ביחס לדיבור או לנוכחות של מועלם רק ביחס לזה א ישלי שתי בנות לא אחת היא מסכימה לדבר פעם ב10 שנים אם לא חלפו 10 שנים אל תפנו אליה לדבר אם אתם לא יודעים שאבא שלה נהרג ממנה בטח לא תשמעו את זה ואחת שהיא בדיוק כמוני והדבר הזה הוא נכון בחיים כי אנחנו אנחנו לא זוכרים את מולם שהיה כוכב גדול אבל בסוף היה בן אדם בסוף היה הבעל שלי ואבא שלנו ו והבן של ההורים ה ממים שלו שבאמת כל הדברים ששומעים ורואים וקוראים על מולם התחילו שם בבית שבו הוא גדל

ואח וחתן וגיס ודוד וחבר ומפקד כל כך משמעותי ואנחנו לא זוכרים אותו זיכרון הערטילאי אני לא אומרת וואי היה פה פעם כוכב אחד שקראו לו מולם זה סבבה בתיאוריות ב באמת אנחנו מהתחלה בוחרים לזכור את החיים של מולם את מה הוא אהב מה ה צה ב ה האמן לפ איזה ערכ ה חי ת זה לקחת לחיים שלנו להתקדם ותמיד א אומרת שזה תחת האמר שמיוחסת לבעל ש טוב הדוש שביר סוד הגאולה כי כשוכר מישו רך החיים שלו כמ שאתם כתבתם שבמותו ציבה לינו לעשות חיים זה זה הסטיקר הזה זה כאילו אתה אומר לעצמך אוקיי שאו הוא נהרג זה אין לי מילים בכלל לטאר את גודל השבר אני בטח לא יודעת מה את עוברת אבל כל פעם שאני רואה את הסטיקר הזה בכניסה לבית שלי אני

מחייכת אני פשוט מחייכת ואומרת לעצמי עוד קצת לבחירה בחיים המשמעותיים הכואבים המתקדמים הנסוגים אבל אלה החיים את יודעת אני שומעת אותך ובאמת אני מבינה את האלמנות שהיו איתך ביר הקסום שבאמת רק לשמוע אותך זה מרים את ה את המורל ואת בעיקר בעיקר להחזיק את התקווה ואני כן רוצה בכל זאת לשאול כולנו חווינו ודיברנו כל כך הרבה על איך חווינו את השב לאוקטובר ועד שהיית בהמון נקודות משמעותיות במשך החיים שלך מחברת כנסת וכל העמותות שעשית כל מה שעשית חלק מהמנגנון בסוף אני אני אני חושבת שכולנו חלק מהמנגנון וכולנו חלק קונספציה אבל איך את מוצאת את עצמך בשביעי לאוקטובר מה מה מה היה אולי זה לא נכון להגיד הערך המוסף אבל

בתור מה שאת יודעת שהולך לקרות לכל האנשים האלה כאילו מהמקום של ה של המועל שלך אז אני חושבת שבעיקר בזה הייתי עסוקה אחד הדברים שמאוד א טלטלו אותי במלחמה הזאתי זה שאנשים שאיתנו 27 שנים עוברים את זה עכשיו השם הראשון ששמענו היה רועי לוי המחת רועי הוא גולנצ'יק והוא היה מפקד שבקשר מאוד קרוב איתנו והוא נפצע בצוק היתן וו לי בצוק איתן הודיעו ש הוא נהרג ואחרי איזה זמן לא רב אמרו הוא פצוע אנוש וטלטלה הזאתי של רועי ושאולי וליאב מלי הייתה קצינת הנפגעים הראשונה שלנו היא ליוותה אותנו שנתיים אנחנו היינו בחתונה שלה והיינו בברית של הילד וכל האנשים האלה עובדים אני חושבת שזה היה הזעזוע הראשון שלי של האנשים ש שהם

היו האוגן שלנו עד היום אני שומרת משהו ששלחת לי לפני כמה שנים לפני הרבה שנים כשמלאו חמש שנים לאסון שלחת לי איזה קטע ועד היום הוא שמור לי וגם את זוכרת ששלחת לי אותו והתחושה היא ש איך אני בכלל מה אני בכלל עושה עם זה בשבוע הראשון הייתי בשלוש לוויות ואמרתי לעצמי כי אלי אמר לי תקשיבי את הולכת לכל הלוויות אמרתי לו לא אני אלך רק ללוויות של אנשים שהם מעגל ראשון ואז מצאתי את עצמי ביותר מ-25 לוויות אני ממש הרגשתי פיזית איך הגוף שלי מטולטל ובעיקר בעיקר הידיעה הברורה ש שום דבר שהיה קודם לא ממשיך עצרתי את החיים שלי והבנתי שאני חוזרת להיות באופן מלא בשביל האלמנות והיתומים החדשים אז זה מה שסיפרת לי שאת הולכת

לחזור לעשות עשית גלגל של של דברים ואת חוזרת אני חוזרת לארגון אלמנות ויתומי צהל וכוחות הביטחון שזה דבר שעשית לפני המון שנ שזה דבר שעשיתי עזבת אותו עזבתי הלכתי לכנסת הייתי שש שנים חברת כנסת בשנים שאני לא לא בכנסת עשיתי דברים אחרים אף פעם לא היה דבר כזה כשעמדנו בראש הארגון הדבר הכי גדול שאני זוכרת זה אסון הכרמל שאז נהרגו 30 40 ומשהו אנשים והיו שם המון אלמנות אבל לא היה אף פעם את הדבר הזה גם בשיח שלי עם האלמנות החדשות אמרתי להם ששני דברים אני רואה ש שלי הם היו אחרת לגמרי קבוצת ההתייחסות הראשונית שלי היא ההורים שקולים באסון המסוקים רוב החיילים היו חיילים צעירים בני 20 21 את אומרת קבוצת התייחסות

למה את מתכוונת התמיכה הראשונית שלי האנשים הראשונים החים החבורה הראשונה בשכול הם משפחות הם הורים שקולים הם היינו בסך הכל היינו בסך הכל תשע נשים רק לשש מאיתנו היו ילדים וההורים השקולים של אסון הם מסוקים הם הדהימו אותי חודשיים אחרי האסון הצבא עשה אירוע מאוד מאוד גדול למשפחות של אסון המסוקים הביאו אותנו ממש על הגבול את תצפית על הבופור ועל דלת שני המוצבים שאליהם הם הייו אמורים לנסוע ובסוף היום היה מין טקס כזה וביקשו ממני לדבר ובארוחת צהריים כמה הורים שקולים באו לנועם וניצן והביאו להם מתנות תשמעי רותי אנשים שהרגע עיבדו את הילד שלהם מצאו בתוכם תנאי נפשי וזמן ומקום לחשוב על הבנות שלי זה דבר מטורף אז

זה הבדל גדול כי עכשיו יש המון נשים ואן קבוצת ההתייחסות הראשונה אחת של השנייה ואת מרגישה ש וזה דבר מדהים בעיניי וכשאת אומרת אני חוזרת להיות א ראש ארגון א אלמנות ויתומים הרי תוך כדי התפקידים שלך מעבר לזה שלא הסכמת להתחתן בצורה בלי לתקן עבל שאני חושבת שהיום תארי לך זה לא היה קורה לא לא זה זה באמת בואי בואי שנייה נספר על זה כדי שנבין אני אגיד ככה עד שתיקנו את החוק חברתי נבה שעם סולן ואני הובלנו את המאבק שהיה עד אז שבעצם היה החוק אמר של מנת צהל שמתחתנת בפעם ה שנייה עלמנת צהל וכוחות הביטחון כל פעם צריך לזכור את זה ואלמנות טרור בסדר כל זה חוסה תחת אותו חוק מי שנישאת בפעם השנייה מאבדת את הזכויות שלה

גם ההכרה בה כחלק ממשפחת השכול וגם הזכויות הכלכליות אני רוצה לפתוח סוגריים את יודעת ההתעסקות בכסף בכל מה שמגיע הרי זה דבר שאף אחד לא מדבר עליו ורק בשושו ההורים אומרים וואי עכשיו היינו צריכים לחתום לא נעים לנו מהנופלים לי שככה אני מקבלת ואני ממך קיבלתי ואני חושבת שככה לצערי ניגשתי לדבר הזה שאמרתי מה זאת אומרת זה המינימום שאפשר אבל אנשים לא זה גם לא איזה חסד זה דבר גדול שהחליטה תראי ב1950 נחקק החוק הזה זה מ יש אנשים יש אנשים שאומרים אני לא אני לא רוצה לחגוג ע על הבן שלי זה לא חגיגה זה לא חגיגה קודם כל חבר'ה תנוחו אתם לא מקבלים כאלה סכומים בשביל לחגוג נן ואני כמובן ממליצה וחושבת שהדבר הנכון הוא

כן לנסות להמשיך באיזשהו תהליכים שהיו קודם מבחינת עבודה סדר זה ואז עד עד 2009 שתיקנו את החוק אלמנה שנישאה בשנית איבדה את כל הזכויות שלה עכשיו במשך איזה 20 או 25 שנה היו חברי וחברות כנסת שונים שניסו לתקן את זה צריך להזכיר פה ממש בשם מצד ה ה טוב את הרב אברהם רביץ זכרונו לברכה שהיה חבר כנסת הרבה שנים מטעם אגודת ישראל הוא שנים ניסה לתקן את זה ואיכשהו זה לא הצליח וזה קרה רק שהאלמנט באו באנו בעצמנו וארבע שנים עשינו את המאבק הזה אז התחתנת איך בהתחלה נישאתי רק נישואים הלכתיים אבל ולא נרשמת ולא נרשמתי ברבנות ולא נרשמתי במשרד ה זה היה סנסציוני כי כולם הו ב בחתונה שלי נו היו בחתונה שלי 800 איש ביניהם

הנשיא ושר הביטחון והמון אנשים מהצבא וממשרד הביטחון אחי היה צוחק כל פעם ווא אומר כל חודש הוא חותם לך על תלוש גמו על התגמולים שאת מקבלת והוא יודע שאת נסועה כי צריך להגיד שהחברה הישראלית הייתה הרבה יותר קדימה מהחוק הרי באמת באמת המסר שאני קיבלתי מכל מי שהקיף אותי זה של תמיכה ברצון שלי להינשא שוב אני מכבדת בחירה של כל אחת קורה למשל זוגות חילוניים היו ממשיכ לאנו הם היו חיים בזוגיות גם 20 ו30 שנה אבל בשביל שזה לא יכול אני באתי למאבק הזה מה ש מה שכאב לי נורא היה זה שאלמנט מסורתיות סלאש דתיות הם חייבות להתחתן מה הלכה הלכה ואלמנות שלא אז הם נישאו בדרכים אחרות אה סוג כאילו סוג ב כן כן חד משמעית ו גם

ההבנה אני חושבת שבעיקר וזה המשפט שאמרנו נבה ואני כל הזמן אלמנה היא אלמנה היא אלמנה היא אלמנה גם אחרי ש זה לא משנה מה קורה בחיים האישיים שלה והדבר הזה לשמחתי הוא באמת נמצא בחברה הישראלית רוב האנשים שאני הכרתי לפני שהתחתנתי ואחרי שהתחתנתי הם שמחים בבחירה שלי להתחתן עכשיו אני מכירה גם נשים וכ דברים שבחרו לא להינשא כן אבל זה לא סיגה הזאת כן ואני מכבדת את זה ואני שמחה איתם בבחירות שלהם אבל אני מסתכלת על נשים צעירות כמו שאני הייתי הייתי אישה בת 32 היו לי חיים מופלאים עם הבעל שלי לא היה סיכוי שאני לא אחזיר את זה וחוץ מזה שאני מאוד מאמינה בזוגיות אני רוצה רגע לשאול אותך אחורה אה בהסתכלות ככה לקראת

סיום אני מסתכלת עלייך ואני אומרת וואי כמה כמה עוצמה היית עושה משהו אחר את לא חייבת לענות שולי אם זה קשה מדי לא בחמש שנים הראשונות אחרי שמולם נהרג אני כל יום הייתי בכלי תקשורת אחר יום הייתי ברדיו יום הייתי בטלוויזיה יום הייתי בעיתונים היה לי מאוד מאוד מאוד חשוב שידברו על הבעל שלי להחזיק אותו אני והתקשורת צריך להודות שרדנו באופן מלא אחד את השני אני רציתי לדבר על הבעל שלי והם חשבו שבמה שאני אומרת יש דברים שכדאי לראיין אותי גם ברמה האישית על הסיפור שלנו אסון המסוקים קרא הזמן לא רב אח ארצח רבין ופתאום באנו אנחנו עם הזוגיות הטובה שלנו של אישה דתייה ואיש חילוני ומולם הקצין הבכיר ו באמת הבחירה שלי

בחיים שהי דרך אגב הבחירה של הרוב המוחלט של משפחות שקולות ואחרי כמה שנים שאלתי את עצמי ם הקטי התקשורתי הזה הוא היה נכון א אחרת לא היתולי זהו אז מצד אחד אני אומרת מה זה מה שהיה חשוב לי אז וזה מעניין כי לא עבר לי הרצון לדבר על הבעל שלי אם יש משהו שאני אומרת אותו לכל המשפחות בחצי שנה הזאי זה תדברו תדברו תדברו תדברו מי שמתאים לו איפ שמתאים לו איך שמתאים לו אבל תדברו כי אני אגיד משהו על הציבוריות הישראלית אנשים צמאים לחיבור הזה אנשים רוצים להיות חלק ו הרבה פעמים אני מספרת לאנשים שמה ש מה ש יש הרבה סיבות למה אנחנו 27 שנים אחרי ממשיכים להיות מוקפים אני מרגישה שאחת הסיבות המרכזיות היא שיש מקום להבל של

כל אחד הרבה פעמים אנשים שואלים אותי מה היא אומרת לך שקשה לה שמולם נהרג אני שמחה שלאנשים קשה וזה לא רק האובדן שלי אני כל מי שמספר לי על הקושי שלו אני איתו הרי אנחנו לא פה באיזה תחרות יש מקום בהבל באובדן בצער וגם בחיים לכולם אז אני הולכת להתקיל אותך שולי אני הולכת להתקיל את עצמי האמת היות ואנחנו מכירות כבר הרבה שנים תברכי אותי אני מברכת אותך שבתוך החושך המוחלט של המוות של שאולי תמשיכי למצוא נקודות של אור אני מברכת אותנו שתמשיכי להיות אישה משמעותית לעצמך אבל גם לסביבה כי את אור גדול להרבה מאוד אנשים ואני מברכת אתכם משפחה שתמשיכו את הדבר הזה אני חושבת שכל מה שאני עשיתי כשממול הם נהרג זה מה שאבא

שלי עשה כשאמא שלנו נפטרה והיינו ילדים והדבר הכי חשוב בחיים שלנו היה שהוא לא נתן לנו להתפזר זה מה שיצר את החוזק אצל כולנו ן לי שילי תודה רבה רבה רבה אתה אף פעם לא לבד