איך מחנכים בלי כעס וצעקות ועדיין מציבים גבולות? | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

התוכנית משודרת בחסות. לחילולכירו אתבר המים מחדש נועם ש היברידי כוכב 2022. מהפכה בעולם המגבעות. מקווה מלכות כשר דאורייתא. תוך שלושה ימים אצלך בבית. זה מרגיש כמו הפעם המיליון. חוזר אליך עם פנים בקרקע. שוב אומרת אותן המילים מתנצלת אותם מש. שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. אחרי חופשה שבהחלט הייתה במקום. חופשת פסח. מישהו עוד זוכר שהיה לפני רגע פסח. אנחנו כבר עמוק עמוק כמה ימים בתוך השגרה ואנחנו חוזרים היום לתוכנית האהובה. התוכנית שלכם הוא בשבילכם שבה אתם יכולים לשאול את כל השאלות על עולם הנפש שלכם, על מה שאתם עוברים, כי כולנו עוברים ואנחנו כאן בשידור חי נקבל את השאלות שלכם אלינו

כאן לאולפן ונענה עליהם אחת לאחת בסיעתא דשמיא. אז באמת אנחנו חזרנו לשגרה ועוד יום עובר ועוד יום עובר. החוויה של החג אצל חלקנו נשארת ככה חרותה בתוך הלב. יש אומרים גם על המשקל ואצל חלקנו שרק חיקו כבר לחזור לשגרה ושהכל יהיה עוד פעם כרגיל ושאנחנו נדע מה קורה ונחזור ללוז גם אם הוא צפוף וגם אם הוא סתם משעמם. ובתוך כל זה כל אחד עם ההתמודדויות שלו. אם זה עם הילדים, אם זה בעבודה, עם בני הזוג, עם עצמנו. אנחנו כאן בתוכנית נלמד להקשיב לתוך הקל הפנימי הזה, הקל שבורא עולם שטל בתוכנו. ואנחנו מה לעשות? הרבה פעמים מתעלמים ממנו. הרבה פעמים יש רעשי רקע מסביב שמפריעים לנו להקשיב לאותו קול פנימי. היום אנחנו נעסוק

בנושא שנוגע לכל אחת ואחת. וזה הנושא של צעקות, שליטה, של תגובה נכונה, של חינוך ממקום שמשאיר את הרושם הנכון ולא ממקום ששורט, שצועק ושמשאיר אצל הילדים לא את מה שאנחנו באמת רוצים להשיג. אז אנחנו נגיד שלום לרבנית פרי כהן היקרה מטפלת רגשית ומרצה שגם לאחרונה הצטרף לכל הטייטלים גם שיעור נכון שאת מוסרת תספרי לנו איפה יש לנו שיעור קבוע ברוך השם כל יום רביעי בבית שמש זה שיעור לנשות השכונה ואני כבר שומעת כל פעם שמגיעות גם כן מהמושבים מסביב אה זה שעה כזאתי שאנחנו מתכנסות לשיח ח נשי א זה נורא כיף נוראים כזה יוצע כאילו לנשות השכונה אבל בית שמש כל שכונה זה בעצם אזור א שומעים אותנו כאן מכל מיני מקומות אז א את

רוצה להגיד בדיוק איפה זה נמצא ממש את המיקום או שנספר על זה בהמשך א זה בבית זה בבית כנסת ברסלב ברמה ג' בבית שמש וכולן מוזמנות אה באמת אנחנו יש לנו מקום בלב ומקום רחב בשביל א כל מי שתגיע. אז בעזרת השם שהשיעור הזה יתמלא ותזכו להגדיל תורה ולהדירה ולהפיץ אתור השם בעולם. שזה זה המטרה שלנו. זה מה שאנחנו עושים כאן בהידברות ובכל מקום שהשם רק מזמן אותנו אליו. אז א ברוך שובך לתוכנית שלנו. איך היה פסח? וואי היה מקסים. היה ממש ממש מקסים. המון תובנות תוך כדי. אה וואו. זמן משפחתי מהמם. היה ממש טוב. איזה כיף. איזה כיף. אז אנחנו חוזרים ככה גם כן לשגרה של התוכנית שלנו שאני בטוחה שגם אתם חיכיתם לזה כי זה

ההזדמנות שלכם ושלנו להיות כאן בשיח שיח של הנפש דיברנו גם בפתיח על העניין הזה של הקל הפנימי וגם על העניין הזה שבאמת אנחנו נכנסים לתוך איזשהיא שגרה שוב המתיחות של החיים הלחצים כל המשימות שיש לנו כל הדברים שעוברים עלינו ואנחנו רואים גם שמגיעות הרבה הרבה שאלות בנושא של חינוך ילדים בנושא של יחסי אנוש, אם זה בעבודה ואם זה בין בני זוג. ולפעמים המתיחות הזאתי היא עולה רמה ומעלה טונים ומגיעים לפעמים למקומות שאחר כך מתחרטים עליהם. לפעמים אישה הולכת בסופו של יום. אני גם ברוך השם זוכה להיות בשיעורים ולפגוש נשים ואני רואה כמה באמת אנחנו הרבה מונעות מרגשות השמפוגשים אותנו מה לעשות בסוף היום כשיש יותר זמן

ויש זמן לחשבון נפש ואנחנו ככה מעבירים את הסרט של היום של מה שעבר עלינו ולפעמים אנחנו ככה עם איזשהיא צביטה בלב אני חושבת שזה אוניברסלי מה שאת אומרת אין אמא בוא נאמר כמעט אין אמא בעולם שסימה יום, הכניסה את הילדים שלה לישון, נרגעה ואז עברה בין המיתות ועל כל ילד היה לה איזשהיא איזשהו רגש אשמ, איזשהיא נקיפת מצפון א על משהו שהיא עשתה לא בסדר, על משהו שהתאכזבה מעצמה לגבי ההתנהגות שלה. זה ממש אוניברסלי. אני אנחנו מוצאים את זה כל הזמן ואנשים כל הזמן מספרות על זה ומתלוננות וזה באמת באמת מבואס ואנחנו צריכים ללמוד לעשות את זה אחרת שכשהילדים שלנו ילכו לישון אנחנו נרגיש איזשהיא תחושה שעשינו את מה שהיינו

צריכות לעשות כמו שצריך או או לפחות הכי הכי קרוב לזה שאפשר כי בואו אף אחד לא מושלם ואנחנו צריכים גם לדעת להכיל את ה את מה שלא מושלם בוא נקרא לזה ככה אבל אבל לא לאכול את עצמנו נכון מרגיש נכון אבל יש משהו מאוד מאוד מעניין באחרונה אני נתקלת באמהות שהם אמאות לילדים קטנים יותר ומספרות שכשהילד הולך לישון יש פתאום שקט ונעימות כזאת בבית ואחת מהן אמרה לי א את יודעת כשאני שמה את הילד לישון יש לי מין תחושה של סיפוק שסיימתי את מה שהייתי צריכה לעשות ואז שאלתי את עצמי מה ההבדל בין האמא הזאתי לילד הקטן והיא לא היחידה שאני שומעת לבין האמא האמאות לילדים הגדולים למה כשהם קטנים אנחנו מרגישות שעשינו את מה שהיינו

צריכות וכשהם גדולים אז זה לא ובאמת מה ההבדל זה ה הצעקות ההתמודדות שלנו איתם כי כשהם קטנים אז זה פחות התמודדות כשהם גדולים אז פתאום יש לנו יותר התמודדות ויותר קשה ואנחנו מתנגחים על דברים מסוימים ואז אנחנו חוות את מה שאת אומרת את הרגע הזה ש וואי למה עשיתי את זה כך למה לא עשיתי את זה אחרת וואו אז באמת המקום הזה של א להיות כמו אם הילדים הקטנים כמו שאת מתארת אפשר להגיע לזה גם אם ילדים גדולים יותר ומאתגרים יותר כי כמו שאומר המשפט א הידוע של כל אנשי החוכמה ככל שהם גדלים יותר האתגרים שלא לומר הצרות גדלות איתם לגמרי לגמרי ואפשר כן אי אפשר לנטרל את זה לגמרי כיוון שכל התינוקות כשהם כשתינוק בוכה והוא

רוצה אוכל אז אוקיי לגיטימי כשתינוק בוכה כי הטיטול שלו רטוב זה לגיטימי אבל כשילד רוצה ללכת לצאת לעבוד באנשה ואני לא מאפשרת לו כי הוא מציף לי איזשהו פחד שלי ושהילד שלי ילך לישון מאוכזב אני אגיד רגע הייתי צריכה להתייחס לפחד שלי או לא? הייתי צריכה לתת מקום לפחד שלי או לתת מקום לילד שלי? א הדברים שהגדולים יותר מציפים זה בדרך כלל את הפחדים שלנו וכשאנחנו מקבלים את שלנו, זאת אומרת הילד לא יצא לעבוד במקום שלא רציתי או הילד לא קנה את החולצה שלו רציתי או הילד לא הלך עם החבר שלו רציתי וכשאני קיבלתי את שלי הוא הלך לישון מאוכזב ואז אני רגועה ואני יכולה לשאול את עצמי האם הוא הציף לי פחד מסוים שיכולתי

להתמודד איתו שיכולתי להתגבר עליו או שבאמת יש כאן משהו שהוא הוא משמעותי עכשיו אם יש משהו שהוא משמעותי יותר קל לי, אבל כשאין שם משהו שהוא משמעותי, זאת אומרת שזה לא משהו שבאמת הייתי צריכה להתנגח בו, כן? אז אז אז קשה לי כי כאילו אני באתי על חשבונו של הילד. אני מבינה מה שאת אומרת, אבל יש כאן גם עוד נקודה שאני שומעת בתוך מה שאת אומרת שאם זה משהו משמעותי, הרי אם זה משמעותי או לא, מי מחליט? אני מחליטה. יש איזה איזשהו סטטוס קבוה שנותן לזה את המשמעות שאני אחליט אם זה מה שנקרא שווה להילחם על זה או לא. אז ככ כשאני קיבלתי את מה שאני רציתי זאת אומרת אני רגועה. זאת אומרת נגיד לצורך העניין שהילד א רצה לצאת

לעבוד באיזשהו מקום שכוח שכוח אל. כן, בסדר. ואני נורא נכנסת ללחץ מזה ואני אומרת לא, אתה לא תצא לעבוד. והוא מאוכזב ומפה לשם והוא הולך לישון ואני רואה את הפנים שלו שהם מאוכזבות ואז אני קיבלתי את שלי. הוא לא הלך. עכשיו אני מתחילה להירגב ואני שואלת את עצמי, זה באמת היה משמעותי שלא ילך לעבוד שם? למה לא נתתי לו? האם לא נתתי לו כי באמת אני חושבת שזה מקום סכנה או כי זה מעלה לי איזשהו טריגר שיושב על משהו שאני עברתי. אם זה משהו שהוא באמת מקום עם סכנה אז אז טוב שנלחמתי אז אני בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון נכון שהוא הלך מאוכזב אבל אבל אם יש כאן משהו שהוא רק העלה לי טריגר ואז אני שואלת את עצמי זה פר שאני

פועלת לפי הדברים שמניעים אותי אני לא שקולה בעצם אני לא פועלת מתוך מקום נקי אני פועלת מתוך מקום נגוע ואם זה פייר לעשות את זה לילדים שלי אז אז יש פה באמת שאלה ש מי יכול באמת לענות עליה מי קובע י האם יש כאן משהו שמספיק שזה טריגר מבחינתי אני רואה בזה סכנה אני רואה בזה דבר שהוא לא טוב אני ההורה לצורך העניין בורא עולם שם אותי להיות ההורה הסמכות ההורית שתעזור ותנתב אותו למקומות הנכונים ותמנע ממנו מלהגיע למקומות הלא נכונים אז אז זה לא טריגר זה זה המקום שלי להחליט יש שיגידו ועוד דבר שנעמיק בתוכו ברשותך מה שנקרא שאלה בתוך שאלה העלילה מסתובבכת זה ש אמרת אמרת הוא הולך לישון מאוחז ואני רגועה. באמת אני

יכולה להיות רגועה או שהוא עכשיו הולך לישון מאוחז והוא רוקם תוכנית בדור שלנו? איך הוא הולך להשיג בכל זאת את מה שההורים לא רוצים שהוא ישיג? יפה. אז עלילה הסתמכה ממש כי את כבר לקחת את זה ממש ממש רחוק. אז קודם כל האם אני יכולה ללכת לישון רגועה כשהוא מאוכזב? כן בעיה. כי אמאות לא רגועות של הילדים שלהם מאוכזבים. כי יש איזה משהו שכשהילד שלי מאוכזב אז הוא לא מאשר איזשהו חלק הורי אצלי. אוקיי? קצת עמוק. אני יכולה לי אני רגועה מהבחינה שהפחד שלי נרגע. זאת אומרת כשהילד שלי מציף לי איזשהו טריגר אז ה המשהו בתוכי משתולל. כן אני נורא בלחץ. אני מרגישה חסרת שליטה הילד שלי עכשיו הולך לעשות משהו שאני לא רגועה

לגביו וזה כשהוא הוא הלך לישון ואני קיבלתי את שלי. זאת אומרת הוא לא הלך למקום שאני פחדתי ממנו. כן, אני רגועה מהבחינה שהטריגר שלי נרגע. אוקיי, לכן אני רגועה. אבל פה מתחילה השאלה, האם זה היה רק טריגר ויכלתי יכולתי להרשות לו או שזה באמת יש כאן משהו משמעותי שטוב שלא הרשתי לו. אוקיי? אז אנחנו ושנייה ואז את שואלת האם אני יכולה להיות רגועה כי הוא לא חותר עכשיו תחתיי? כן. ופה אנחנו נכנסים לנישה חדשה. האם אני מעבירה לו נכון את המסר שרציתי והוא לא יחתור תחתיי כי הוא הבין שאמא דואגת לו? זאת השאלה. איך אני מעבירה? אני חושבת שזה כל הנושא של התוכנית שלנו. איך אנחנו מעבירים את המסרים ואיך אנחנו עושים את זה

נכון כדי שהם לא יחתרו תחתינו באמת אחר כך. למה הם לא יחטרו? כי הם באמת יודעים שהייתה פה כוונת אמת. וכשיש כוונת אמת אז הילד מקבל את זה נכון. וזה זה גם עם הרבה השתדלות וסיעתא דשמיא ויעוץ נכון והכוונה נכונה וגם בשביל זה אנחנו כאן ואתם בזמן הזה יכולים כמובן לשלוח את השאלות שלכם אם זה בנושא הזה או אם זה בכל הנושאים שמקיפים את עולם הנפש ואנחנו נאפשר לכם לשלוח את השאלות שלכם למספר שמופיע על המסך אתם יכולים כבר באמת לסמס ולשלוח את השאלות שלכם כל מה שעובר עובר עליכם עם הילדים, עם הבוס בעבודה, עם החברות, עם החברים, כל המקרים המורכבים שהיו עכשיו עם המשפחה בפסח, כמה הצפה היה לנו, כמה הצפה של שאלות ואנחנו

כבר ניגש באמת לגשר על הפערים, כי הצטברו כאן באמת הרבה הרבה שאלות לתוכנית גם בנושא הזה אתרי עכשיו שהצגנו בפניכם וגם כמובן מה שהצטבר בזמן הזה שאנחנו היינו באיזשהיא הפסקה, אבל באמת השאלה הכל כך חשובה והמעניינת כאן היא שבאמת אם אני יכולה להיות כהורה במקום הזה שאני אדע לשפוט את עצמי מאיפה אני מביאה את ה את הלא בוא בוא נפשט את הדברים את הלא הזה שבין אם זה טריגר ובין אם זה מקום שהוא הוא באמת נכון ואמיתי שאני רוצה למנוע מהילד סכנה אבל אני מחליטה שהילד א א לא ילך לדוגמה הזאת שדיברנו עליה לעבוד במקום הזה. אז עד כמה זה באמת אמור להשפיע? הרי סוף כל סוף אני לא אובייקטיבית. מדובר כאן בילד שלי. זה לא הילד

של השכן שאני אומרת לו בוקר טוב בכל מצב וולא צועקת עליו אף פעם ואם הוא הולך לעבוד איפה שהוא הולך לעבוד זה בסדר כי זה הילד של השכן סוף כל סוף. אבל כשזה הילד שלי שמה זה נוגע בנו. אז זה באמת משנה אם זה ממקום של טריגר. או ממקום אחר זה הילד שלי נכון כשזה הילד שלנו אנחנו דואגים לו הרבה יותר מא שאנחנו דואגים לילד של השכן אף על פי שגם אם אנחנו נראה את הילד של השכן עושה משהו שהוא מסכן אותו בתור יהודים רחמנים בני רחמנים זה עובד לנו זה פועל לנו אנחנו אנחנו נכנסים ללחץ אכפת לנו אנחנו נכנסים ללחץ אנחנו כן רוצים שלאנשים שנמצאים סביבנו יהיה טוב א אבל א כמובן כמובן שאנחנו כולנו נגועים כן כמובן שכולנו פועלים

מתוך מתוך ידע קדום. זאת אומרת, אם אני ספציפית כן, פרי נמצאת כל היום בקליניקה ושומעת כל מיני מקרים, אז כשהילד שלי ירצה לעשות דבר מסוים שהשכנה תיתן לבן שלה לעשות ואני שומעת מקרים, אני כבר יודעת איך זה מה הסכנות שיש שם, אני יותר מודעת. יש לי מוסיף ידע כבר את ההשלכות, כן? מוסיף ידע, מוסיף מחוב. לא סתם אומרים את זה, כי כשיש לך כבר את הידע אז אז אז אתה אתה יודע ממה להיזהר. אז בוודאי שאני מונעת מפחדים שהם אישיים, תמיד זה יהיה, אבל עדיין יש הבדל בין פחד שהוא הגיוני לבין טריגר שקופץ. כן, בוא בוא נעמוד על ההבדל הזה באמת. יפה. אז אז אני מנסה לתת דוגמה א ממש מהקליניקה שלי. אמ אחת האנשים שאני מלווה עברה

בילדותה משהו מאוד מאוד לא נעים. אוקיי? וכשהיא רואה את הילדה שלה מתכנסת בתוך עצמה היא נורא חרדה והיא מתחילה לשאול את הילדה שלה ולנסות להבין מכאן ולנסות להבין משם ולא נותנת לה ללכת לבד לבית הספר ומחזירה אותה ולוקחת אותה ולא נותנת לה ללכת לבד למכולת וכשאנחנו מנסות להבין למה בעצם מה שקופץ לה זאת היא בתור ילדה קטנה עם כל מה שהיא עברה ולכן היא לא יכולה לחשוב בצורה אובייקטיבית מה אישה כזאתי צריכה צריכה לעשות כדי לא להגיע למצב של פיצוץ. כן. מה שהיא צריכה לעשות זה להתכנס קודם כל פנימה. כי כשאנחנו מגיעים לפיצוץ מול הילדים שלנו, זאת אומרת שאין פה משהו אובייקטיבי, יש פה משהו ראקטיבי. זה לצורך העניין

הטריגר שדיברנו עליו. בדיוק. הטריגר הוא מפעיל אותנו מבחינה מבחינה ראקטיבית. הוא נותן לנו ישר להתפרץ, כן? משהו לא רגוע הוא מציס אותנו ואז אני ישר מתפרצת. זה בא מבפנים מהרגש בלי חשיבה בדיוק בדיוק. אז כשאני רואה התנהגות ראקטיבית אני צריכה לעצור ולשאול את עצמי למה מה הציף אותך עכשיו ואז אני אקבל תשובה אז אם עולה לי התשובה כשאני הייתי ילדה קטנה והיה כך וכך וכך וכך וכך אז אני שואלת את עצמי שוב פעם האם באמת הילדה שלי נמצאת במקום של סכנה כשהיא הולכת למכולת בחוויה שלה התשובה היא כן אוקיי אז בחוויה של התשובה היא כן ולכן היא רוצה למנוע ממנה ללכת למכולת אבל יש לה דרך לעשות את זה כדי שהילדה שלה כן תלך לצרף

אליה מישהו כי הילדה בכל אופן הילדה רוצה הילדה לא שייכת לחוויה שלה הילדה לא עברה את מה שהיא עברה כן וסביר להניח שבעזרת השם הילדה לא תעבור את זה כן אז היא יכולה לעזור לילדה לעשות את מה שהיא רוצה וגם א לעזור לעצמה להיות רגועה זאת אומרת אם היא עברה משהו כזה וכזה כשהיא הייתה שהיא הלכה למכולת אם היא חושבת בצורה בריאה בצורה רגועה מה שהיא עושה היא אומרת להתקשיבי את רוצה ללכת למכולת אני ממש אני ממש אשמח שתקני כך או כך אבל לאחי עם אחות הלכי עם חברה ואז א גוע והיא יכולה מצמצמים בעצם את ה מסיבות שגורמותר הזה לפעול אבל זה באמת יכול לעזור כי הרי מבחינת אותה אמא למה זה מופעל טריגר מה שבשביל בשבילנו זה כמו

לקפוץ לכביש סוען בשבילה זה המכולת כי היא מופעלת על ידי בשבילה זה עין נוח אז מה עכשיו אז מבחינתה זה כמו להגיד אוקיי אל תקפצי לכביש סן לבד קחי את אחות חברה יפה אבל ה היא יכולה לעשות הפרדה כשהיא מבינה את הבעיה שלה היא יכולה לעשות הפרדה ולהגיד לעצמה תשמעי זה לא כביש סוען כי אם הילדה אם הילדה הולכת יחד עם עוד מישהי למכולת סביר להניח ששתיים ביחד יהיה לזה א התייחסית אחרת מישהו שכן אוקיי ואז א הילדה לא קופצה לכביש סוען הילדה הלכה למכולת אוקיי בליווי של עוד חברה אז באמת נותן לנו איזשהיא הרגעה לסיטואציה הזאת ואנחנו תמיד צריכים להיות יצירתיים כאילו אני שומעת פה שני דברים גם את העניין של המודעות שזה

התהליך שהאישה עושה וגם את העניין של א אוקיי אז איך אנחנו פותרים את זה לא לא ללכת מה שנקרא עם ראש בקיר. האמא גם לא צריכה להכריח את עצמה א להיכנס לתוך הפחדים של עצמה ולאפשר לילדה אפילו שהיא מרגישה שזה נגד מה שהיא רוצה ומה שנקרא וין וין כולם א כולם הילדה קיבלה את מה שהיא רוצה והיא לא הלכה לישון מוכזבת אם אנחנו מדברים על הרגע שהילד הולך לישון מוכזב והאמא גם כן לא הלכה לישון מאוכזבת או כשהיא עברה ליד ליד הראש של הילד שלה אז היא לא אמרה וואי נכשלתי עוד הפעם בעצם היא מרגישה תחושה של סיפוק במקום מקום האמי כי היא הצליחה להתגבר על טריגר שלה ולמצוא פתרון כדי לתת לילדה גם את מה שהיא רצתה עכשיו לא את כל

הדברים שהילדים רוצים אנחנו צריכים לתת או ניתן כן והילדים ילכו לישון מאוכזבים ואז יש פה עוד שלב השלב הוא איך העברנו לילד את ה את המידע או איך העברנו לו את ה את הרעיון שהוא לא יכול לקבל א ושהוא ילך לישון בהבנה אולי הוא יהיה מאוכזב שהוא לא קיבל, אבל תהיה לו הבנה שזה שהוא לא קיבל זה נכון מאוד. שהילד ילך ויאמר לאמא, אמ אני יודעת שלא קיבלתי או א חבר שלי שמעון מקבל כל מה שהוא רוצה אבל אני יודע שאת דואגת לי ולכן את לא נותנת לי. טוב פה אנחנו באמת מספכים את זה גם עם עוד עניין של השוואה. אני רוצה להאיר כאן הערה שאם אנחנו מתייחסים לכותרת של התוכנית אז כבר אנחנו יכולים לבוא ולהגיד לצעוק זה לא הפתרון. זה

לא יביא את הילד לאותה הבנה שעליה אנחנו מדברים, אלא בדיוק ההפך. זה יכול רק ליצור לו יותר התנגדות. ואם יורשה לי לומר אפילו לא קשור לאיזה גיל. לגמרי לא. לגמרי לא. ולדעת שאם צעקתי פעלתי מתוך מקום ראקטיבי. מהר לבדוק למה. אנחנו לא צועקות סתם אנחנו צועקות מתוך מהבטן. אני שמעתי גם רעיון יפה באחת ההרצאות שאת צועקת כי אכפת לך והיה בזה משהו כאילו אנחנו לא יכולים לסלוח על על צעקות כי צעקות זה סוג של אלימות זה אף אחד לא אוהב לגדול בתוך אוירה כזאת ו ואני זוכרת ששמעתי גם הרצאה של הרב איגל כהן שמדבר על זה תתערי לך מה זה ילד קטן שהוא בגובה החצי מטר או סביב החצי מטר ואת מולו במלא קומתך ובמלא עצמתך וצועקת עליו

או הורה לא משנה כרגע מכל מי שהוא מעליו זה זה אין פה כוחות לגמרי לא לגמרי אמר לי פעם הילד שלי שהיה ממש קטן ממש הוא היה בן אולי שלוש הוא הוא מישהו צעק בחדר והוא אמר אמא הוא לא יודע שילדים קטנים יכולים למות כשצועקים עליהם אמא'לה וזה היה אמיתי זה מה שהוא הרגיש באותו שנייה הוא התכנס בתוכי באותו רגע שמישהו צעק הוא אמר אמא הוא לא יודע שילדים קטנים יכולים למות כשצועקים עליהם ככה הייתה ההרגשה שלו וואו זה מה שהם מרגישים וואו טוב אנחנו מצד שני מקבלים שאלות שאנחנו מבינים שלא כולם גדלו כמו אצלך אבל א אנחנו מבינים שזה משהו שכן סוף כל סוף זה מצוי אנחנו רואים את זה מהשאלות אנחנו רואים את זה מהפניות אנחנו לא

סתם פתחנו את הנושא הזה הזה לתוכנית. אה, השאלה באמת איך מתמודדים עם זה? איך עושים את זה אחרת? יפה. אז אני רוצה לספר משהו שקרץ לי בבית. אני ישבתי וכתבתי איזשהו אה איזה כתבתי תוכן לאיזשהו א משהו שהקלטתי. התוכן היה על איך לדבר עם ילדים בדרך אחרת. ועל המזל הקדוש ברוך הוא שלח לי איך להתקדם עם התוכני. יודעת לפעמים את את כותבת ואת הבן שלי זה היה יום קיץ חם מאוד הוא ירד מהקומה העליונה לקומה איפה שאני ישבתי. א חום הימים ציינתי. הוא היה אחרי מקלחת, הוא ירד עם פיג'מת פליז. א עכשיו נהיה לי חם תרתה משמע. קודם כל אני ידעתי איך נראה אהרון אחרי שהוא לקח את הפיג'מה שהייתה קבורה מתחת לכל דבר. אני השתוללתי ממש.

מה אתה חושב שאתה עושה? מה יש לך? כמה פעמים דיברתי על זה? עכשיו קיץ אתה לא צריך. ווהוא עלה מהרמה מהר למעלה. איזה גיל זה? ממש קטן. הוא היה אולי 4 וחצי. הוא החליף את הפיג'מה, הוא ירד ע עם פיג'מה קצרה, הוא נשכב על הספה, שם כרית על הראש והוא בכה. וכמו כל אמא, הלב שלי התחיל לעבוד שעות נוספות והתחלתי להגיד, "וואי זה לא בסדר, זה לא פייר, ניגשתי אליו" ואז אמרתי לו, אמרתי לו שאתה יודע, בדיוק אני כותבת עכשיו כך וכך ומה יש לו לומר? אני רוצה שהוא ישתף אותי בדיוק. הוא נפל לי על החומר הזה, מה הוא חושב שיכולתי לעשות אחרת? אמרתי לו, אני אסביר לך את הצד שלי אומר, "תגיד לי מה". אמרתי לו כשאת הייתי לחזור ואז אתה

תצטריך שוב להתקלח אתה תיכנס לא תראה איך אני כמו עכשיו הוא הסתכל עליי ווא אמר אמא כל כך מביא אותך אבל אם הייתי כך כשעמדתי על המדרגות לא הייתי בוכה עכשיו אמרתי וואלה אז מה הייתי צריכה לעשות כן הוא אמר לי אמא תחשבי לפני שאת מדברת לו איזה אחת אבל הוא כל כך צודק הוא כל כך צודק. שנייה, רגע, רק מה? שאנחנו באמת פועלים בתוך מקום ראקטיבי ושאנחנו נורא נורא נורא מלחיץ אותנו אז שהמגירה תתבלגן אז שהילד יזיע אז שיהיה לו לא טוב אז שיהיה לו לא נוכל נובע מתוך מקום טוב אבל הוא מאוד מאוד מאוד מאוד רעיל ראקטיבי כזה ואז אנחנו כשאנחנו אומרים ראקטיבי אנחנו מתכוונים סליחה לתגובה לא מחושבת לתגובה אנחנו לא בחרנו את

התגובה אנחנו התגובה מפעילה אותנו לא אנחנו מפעילים אותה אוקיי אז אנחנו רוצים להפעיל את התגובות שלנו אנחנו רוצים לבחור את התגובות שלנו ולכן כשאנחנו מרגישות שאנחנו הולכות לבעבע אז זה לא סתם אומר תספר לי עד 10 אז אוקיי לספור עד 10 זה ממש קשה אף אחת מאיתנו אבל כן לאט לאט ללמד את עצמנו לעצור ורגע שנייה שמעתי אותך היום בבוקר בסטטוס הנה אני משתפת את כולם לא יכול לראות את הסטטוס שלה א ואמרת אה על על בני זוג שרבים וכולי עוד לא הספקתי אפילו להגיב לך ואז אז אמרת ש הקדוש ברוך הוא רוצה לשלוח שפע לעולם אז הוא רגע וזה לא זה לא קלישה זה אמיתי לא זה רבי עומדים עומדים המלאכים למעלה ואומרים ריבונו של עולם אתה

רוצה לשלוח לו עכשיו את השפע אז בוא נראה אותו ותמיד לזכור כשיש לנו רגע מציס זה רגע שאם אנחנו נתגבר עליו ירד שפע ואז ואז אנחנו נפעל אחרת נכון אם אנחנו נסכיל לזכור את זה זה כל החוכמה כאן זה לזכור את זה בקטנה לא אבל זה מה שאנחנו עושים כאן אתם רואים מתוכנית לתוכנית מזמן לזמן אנחנו כאן כמו ב כמו באימון וצעדים קטנים שמביאים בסיעתא דשמיא לשינוי גדול אז אנחנו באמת רוצים לגשת לשאלות שלכם אנחנו ככה קצת ניטאפס כאן באולפן עם כל השאלות שמגיעות תמשיכו ותשלחו למספר שמופיע לכם כאן על המסך אנחנו כבר מיד אחרי שנצא כאן להתנחת המוזיקלית קצת צרה אנחנו ניגע וניגש לשאלות שלכם א ואנחנו כמובן מצפים לענות לכל השאלות עם

הרבנית פרי היקרה שנמצאת כאן לצידי השאלות שלכם מתקבלות אלינו בשידור חי אז התנחת המוזיקלית ומיד ממשיכים זה שיר פשוט לך אבא שבשמיים שתשמע תפילתי עכשיו שמע קולי לך קורה ט כשהלב בר צמ ונפשי נשפחה כמו מים כשהל יחלוף ואור השחר יעלה אתה ליוור תחזק אותי תקרב אותי כבר אליך שלך מזור ותקבע בלב תמיד תהיה זה הסוד אם לאסתיר פני אתה לא תסתיר את פניך גם בלילה קר מתחת כל החושך אור יפה גם אין לך שתיבי ידעתי שבי כי אתה תמיד בעולם כדול אם שכחתי ושוב טעיתי רק עוז בידי אתה ראה אותי אוהב אתה ליאור תחזק אותי תקרב אותי כבר אליך שלח מזור ותקבר בלב תמיד תהיה זה הסוד אם לא סתיר פני אתה לא תסתיר את פניך גם בלילה קר מתחת

כל החושך או יפה ליל להיללה ‏naiнай na תחזק אותי תג קרב אותי כבר אליך שלח מעזור ותקב בלב תמיד תהיה זה הסוד אם לא הסתיר פניי אתה לא תסתיר את פניך גם בלילה כך מתחת כל החושך אור יפה תודה שחזרתם אלינו. אנחנו כאן בתוכנית משיבת נפש. את התוכנית להשיב את הנפש, להשיב לכם על השאלות שלכם בכל דבר ועניין שיושב לכם על הלב. אנחנו כאן בשידור חי עם הרבנית פרי כהן היקרה. נשיב לשאלות שלכם שכבר מציפים כאן את הוואטסאפ של התוכנית. אתם רואים גם את המספר על המסך. אתם יכולים להמשיך ולשלוח. אנחנו בסיעתא דשמיא א נתייחס לכל השאלות כמובן וגם אפילו לפרגונים ולמחמאות שלכם. תודה. זה גם תמיד נעים. א אני רוצה להזכיר לכולם

אנחנו דיברנו על זה קודם של הרבנית פרי יש גם שיעור שהיא מוסרת בימי רביעי ב83 ברמה ג' בבית שמש בבית הכנסת ברסלר. נכון וכולם א לא כולם מוזמנות. מוזמנות באהבה. זה שיעור לנשים. אז א כן אז כולן מוזמנות באהבה. בית שמש הסביבה וגם מעבר לכך. אז אנחנו ניגש לשאלות של הצופים שבאמת מציפים אותנו כאן. א שואלת הצופה, יש לי בת 12 שכועסת כל הזמן. התגובות שלה זה בכעס, השאלות שלה זה בכעס. זה נראה לי שהיא כל הזמן כועסת ואני לא יודעת למה. איך להתמודד. טוב, גיל 12. היום זה כבר תחילת גיל ההתבגרות וזה שלב שההורמונים משתוללים, מתחילים להשתולל ובאמת ילדה שעד עכשיו מצאה את עצמה בתור ילדה פתאום חובה על איזשהם שינויים והיא

לא מוצאת את עצמה ממש זה קורה שם משהו פיזי כן וזה יכול להביא את זה מעבר לכך שצריך באמת לברר עם הילדה למה מה קרה מה השינוי הזה לשבת איתה ממש לשיחה ולשאול אותה ולהגיד לה שאנחנו פה ואנחנו רוצים לעזור לה וש ש אם היא כל כך כועסת אז אז לבוא לשתף אמ ולשמוע ממש ממש ממש לשמוע כי היא לא סתם משהו משהו יש לה שמה משהו מציס אותה משהו כן בת 12 זה כבר מה שנקרא בראת דעת ויש לה דעות משל עצמה זה לא כמו ילד קטן שיש לו התפרצויות זעם וכולי יש שמה משהו לגמרי ועכשיו הרשר העירש מביא מאוד יפה על הפסוק ויגדלו הנערים בקשר ליעקב ועשו הוא רושם ויגדלו הנערים שסביבות הגיל הזה של גיל בת מצווה ובר מצווה שמה משהו יתחיל לצאת

החוצה משהו שהיה נמצא בפנים אז הוא מתחיל לצאת החוצה ולשים לב מה יהיה שמה ממש ממש ממש חשוב לתת על זה את הדעת לא להעביר את זה ככה כשאנחנו רואים שינוי שחל אצל הילדים שלנו לא לפספס את זה לשאול אותם אפשר למנוע הרבה בעיות אני לא אומרת חס ושלום שיש כאן משהו אבל אפשר למנוע הרבה מאוד בעיות כשאנחנו מספר מספרים להם שאנחנו שם בשבילם, אנחנו לא כועסים עלייך שאת כועסת, אנחנו לא מחזירים לך, אלא אנחנו מבינים שיש לך קושי ואנחנו רוצים לעזור לך. אז אותה אמא זה מה שהיא צריכה לבוא ופשוט להגיד לילדה שלה בת ה-12 ומה אנחנו מצפים שהיא תענה שהיא תגיב ש אולי היא לא תענה בפעם הראשונה אבל א היא תדע שיש שמה מישהו שרוצה

להקשיב לה מישהו שבאמת אכפת לו הוא לא כשהילד שלנו פתאום מתחיל לצעוק או לכעוס או להשתולל ישר אנחנו מגיבים בכעס כי הוא הפר את השלווה של הבית וחוץ מזה מה קרה לך וחוץ מנחנו עצמנו לא מבינים מה השינוי הזה וכשאנחנו לא מבינים משהו אז גם לנו קשה ואז אוטומטית אנחנו בעצם מעבירים לילד איזשהו מסר א בוא אתה לא בסדר למה אתה צועק למה אתה כועס ברות שהילד עצמו מתמודד עם משהו ילד לא סתם כועס זה כמו שאמרת קודם כשאני צועקת זה כי אכפת לי כשאני צועק יש לי משהו שכואב לי אז היא לא סתם הופכת להיות כעסנית או צעקנית יש לה משהו שכואב לה שאכפת לה אז אנחנו כאן אנחנו לא כועסים עלייך על אף שהבית השתנה על אף שהמצב בבית לא נעים

בגלל הצעקות שלך אנחנו מבינים שזה לא סתם בוא ניתן לזה רגע מקום כשהיא תראה שיש מקום לקושי שלה יכול להיות שאו שהיא תשתף או ש זה ירגע ואז יהיה יותר נעים בבית בעזרת השם אז א בוא נראה עוד שאלות של הצופים ונקווה שבאמת א א הגברת ששאלה את השאלה הזאת לגבי הבת שלה תיקח ותיישם את הדברים הרבה פעמים אנחנו יכולים לשמוע איזשהיא עצה אבל אה דברים יכולים להתפסס להתפספס בשלב הייסום בשלב הלהוריד את זה מה שנקרא לשטח אז זה גם א דבר דבר שצריך לתת עליו את הדעת. א בואו נראה. יש לנו כאן שאלה בנושא אחר. א מאוד קשה לי לשמוח. אני עדיין רווקה. אני הייתי בטוחה לפני כשנה שאני לפני נישואים. בסוף זה לא קרה. אני מאוד עצובה. כל

דבר שאני עושה זה עם דבעות עם דמעות בעיניים. איך יוצאים מההרגשה הזאת? אוי. זה נורא נורא כואב. א היא לא אמרה אם היא הייתה עצובה גם לפני זה, אבל אני מבינה שלא, כי היא מספרת שהיא עמדה להתחתן, היא עמדה להינסא ואז זה לא קרה וזה מאוד מאכזב. יש פה תחושה של א של אכזבה וכשאנחנו מאוכזבים ואנחנו נשאבים לשם אז אז זה באמת זה חסר. יש לנו חוסר ומתוך חוסר אז ישר אוטומטית הדמעות מתפרצות וזה באמת זה לזכור א ראשית שכל מה שקורה זה באמת מדויק ומכוון. דבר שני א לחזק מאוד את המקום הזה שזוגיות היא תוספת מדהימה. לא טוב היות האדם לבדו כך כתוב. כן, אבל א כשהיא תתחתן אז בעצם ה היא תקבל חבר אבל היא יש לה את עצמה עוד לפני

החבר הזה. זאת אומרת לגלות מקומותי, לגלות את מי אני, כמה אני מדהימה עד וואי, אני אהבתי את המשפט הזה. יש לך את עצמך לפני שיש לך גם את הבן זוג שלך? גם שאני עוסקת דבקות אני רואה את המקום הזה שח מחכות שיבוא הבן ואנחנו נרוץ בסow מושן על הים בשקיעה והכל יהיה כל הבעיות שלי יפטרו כל הזה חמודה לא זה זה נכון אבל אבל זה הרבנית אמרה עוד חבר אני אומרת זה גם עוד אשיוז מה שנקרא הוא מוסיף שלך לחיים, נכון? אנחנו שואפים לזוגיות ולשותפות, אבל בואי תהני שנייה מהחופש שלך את רווקה, את יכולה לקום מתי שאת רוצה, את יכולה ללכת א למסעדה, להזמין את המנה הכי יקרה, כמו שאומר השיר של האי ואת יכולה להנות מהרווקות הזאת שלך.

ואולי כשאת תשחררי דווקא כשאת לא מצפה זה יבוא כי כמו שהרבנית פרי אומרת את תהני מה מהעני שלך מהעצמיות שלך ואני כל כך מתחברת לזה שאת קודם כל צריכה להיות את לפני שאת מצרפת לתוך החיים שלך עוד מישהו כי אז את מצרפת מתוך מקום לא נכון את מצרפת מתוך מקום חסר מחפשת שמישהו ישלים אותך בגולה כןגאולה כן אז לפני שתגיע הגאולה קודם קודם כל זה היה שקוף מטחוק שלנו בתור נשואות אבל זה נכון זה נכון זה לא שאנחנו באות להגיד עכשיו א בואו תהנו מהרווקות כי אחר כך יש את כל הבעיות ואת הזה אנחנו צריכים לדעת לההנות מכל שלב ויותר מזה אם את מתחתנת מתוך מקום חסר כל החיים תחכי שמישהו ישלים אותך אבל כשאת מתחתנת מתוך מקום שלם את

תוכלי לעזור למישהו אחר את תוכלי להיות עם מישהו אחר תוכלי להיות חברה של מישהו אחר לא תהי כל הזמן נזקקת תשלים תשים אותי, תעשה לי, תביא לי, תקנה לי. לא. וואי, זאת נקודה. אני חושבת שאנחנו נקדיש לעניין הזה תוכנית. מה את אומרת? בוודאי. כי זה נושא ש שהוא הרבה הרבה צף ועולה מהשטח, לא פחות מנושאים של חינוך ושל ילדים. כל דבר יש לו כמובן את המקום שלו. כל דבר בעיתו הטוב. אבל ככל שהשאלות עולות, אנחנו גם רואים באיזה תוכניות, באיזה נושאים אתם רוצים שאנחנו נעסוק. ואני חושבת ששווה להתעכב על זה. א ובאמת להיות במקום משחרר כדי לדעת לקבל אחר כך את הזוגיות ממקום שלם ולא ממקום אתה יכול להיות במקום משחרר רק שאתה שלם

עם עצמך. כשאתה לא שלם עם עצמך אתה באמת מחכה למישהו הזה שיבוא לעשות אותך מאושר. ואז כשאתה בעצם מתחתן והוא לא עושה אותך מאושר כי גם הוא יש לו את החיים שלו והוא לא כל הזמן רק עסוק בלהשלים אותך. כל הזמן עסוק בלת לך. יש לו גם את המקום שלו. ואז הוא הופך להיות נורא מסכן בזוגיות ואת הופכת להיות נורא מסקנה בזוגיות. לא השלימו אותך, לא מילו לך, לא נתנו לך. זה כל הזמן אני מוצאת אנשים שאומרות אבל הוא לא קנה לי, אבל הוא לא הביא לי, אבל מה ביקשתי ממנו? רגע, תשחררי אותו דקה. מה את עשית בשבילו? אז כשאת מלאה והוא מלא, כל אחד התחתן מתוך מקום נכון ואז אפשר לתת אחד לשני, אבל כשאת ריקה, מסכן, כל זמן הוא נותן,

נותן, נותן נותן וזה אף פעם לא מתמלא. זה בור ללא תחתית ממש. כשכן כן. אז באמת אנחנו צריכים גם תוך כדי נישואים שתדעו לכם גם תוך כדי תנועה אנחנו תמיד בעבודה על העניין הזה כי כי מתי בן אדם שלם מישהו פה שלם ונמצא כאן לא אנחנו תמיד בעבודה אבל עדיין זה לא ממקום א סוג של נידי כזה של תלותי של בוא בוא תשלים אותי אני רוצה לשאול מתוך השאלה הזאת מה בילדות גורם לבן אדם להיות כזה בן זוג בסוף בין זוג שלם או בין זוג ניד, בן זוג שמחפש שישלימו אותו כל הזמן. איפה ההורים שלה? בוא ניקח אותה כדוגמה. א כביכול טעו. אז תראה, אז אנחנו לא יודעים, כאילו אנחנו לא יודעים מה באמת הסיטואציה שמה, אבל אני מוצאת מהיום בבוקר,

בסדר? אצלי היום בבוקר, סיפור כזה. אישה שמספרת שמאוד מאוד קשה לה עם בעלה, היא לא יודעת מה לעשות, היא חושבת שהיא היא מצד אחת רוצה לפרג, מצד אחד היא לא יודעת אם זה נכון, מצד אחד ככה, מצד אחד ככה. וכשנכנסנו לעומק בעצם אנחנו מגלים שב היא מחפשת כל הזמן מישהו שירפא את החוויה של הזוגיות של אבא ואמא שלה וזה כבד כן ושמה היה ממש ממש לא פשוט בכל פעם שבעלה מרים את הכל או לא קנה לה מתנה לחג או לא איך היא אמרה ניקיתי את כל הבית לפסח והכל היה נקי וכבר שיש מצופים ופתאום הוא בא בקטע של ניסע לבית מלון לכל החג וואי כל החתה אותך את זה כאילו היא אמרה אבל מה הוא לא אמרה שציפיתי את השיישים אמרתי נשמה כולנו כולנו תשי

לבית מלון בדיוק היית צריכה להתקשר אלינו אני יודעת היינו נוסות במקומה אבל היא אמרה מה הוא לא ראה מאיפה היא פעלה היא לא ראתה בכלל את זה שהוא הלך והוציא לא יודעת 50,000 שק על היא לא ראתה את אומרת שהיא לא ראתה כי היא מחפשת מישהו שירפא את החוויה שלה היא לא רואה שום דבר מעבר לרצון שירפעו את החוויה שלה אבל אם החוויה שלה הייתה נקייה היא הייתה מסתכלת הייתה אומרת וואו על אף שניקיתי, על אף שהוא ידע ש והוא רצה לתת לי מתנה ב-50,ל שק זה המון. הוא שקד על זה ואז היא אמרה, אמרתי לה, איזה איזה יופי. ואז היא אומרת, הוא עבד על ה-50,000 שק האלה כל כך הרבה זמן. הוא שם לאט לאט לאט לאט בצד. ואז אמרתי לה, וואו,

מדהים. ככה בשקט הוא עשה לך הפתעה בלי ששמת לב. תחשבי על כמה זמן הוא היה צריך לעבוד כדי לשים את ה-50,000 שק בצד. והוא בן אדם שלא לא כל כך קל. ואז היא הסתכלה עליי והיא אמרה הוא החביא ממני כל כך הרבה זמן מאיפה פועלת החוויה מקום הכי שלילי בדיוק מהמקום הרעיל אצל אבא ואמא היא עדיין נמצאת שם היא עדיין הילדה הקטנה שזוכרת את הריבים וזוכרת את ה איך איך אמא אמרה ואבא החביא מאמא ואז בכל דבר שהוא יעשה הוא מחביא ממנה למה אפשר להבות אבל זאת אומרת זה משפיעים על העייכתוב ואת רואה את זה בלא טוב עד כדי כך אנחנו אנחנו יכולים להוות מציאות לחלוטין כש שמשהו בנפש שלנו חולה. זה מפחיד, נכון? זה אני משווה את זה כמו

שמסתכלים באין הדג, נכון? ורואים את ה את רואה את הבן אדם, זה הוא את רואה אותו אבל הוא מאוב. וזה קורה המון פעמים. אני יכולה לראות את זה אצל נשים שאני שואלת אותם, "את יודעת כמה את יפה?" והיא אומרת לי, "לא". והיא לא היא לא עושה הצגות, היא לא מחפשת. אני שואלת אותה, "אבל את מבינה שאת נראית טוב?" היא אומרת אני כל כך שמנה היא לא עובדת עליי באמת באמת העין שלה מעוותת זה כמו שאת אומרת זה אין הדג ממש ממש ממש זה מעוות לחלוטין וואו כי משהו בנפש לא סגור ואז זה מאבות את המציאות וזה בא מהזוגיות של ההורים אז כן ספציפית פה אצלה אצל הזוג שדיברתי עליהם עכשיו כן זה בא משם כן אז את אומרת שזה לאו דווקא זאת אומרת זה

יכול לבוא מכל מיני מקומות אין איזשהיא נוסחה שאנחנו יכולים לבוא ולהגיד אה הבעיה הזאתי בנפש לא כל אחד ומשהו שלא כל אחד יושב על משהו אחר ברוך השם הקדוש ברוך הוא נותן לנו להיות כל אחד יושב על החבן עכשיו אני יכולה כן להגיד שאת רובינו רובנו לא מסתכלים ממקום נכון כי כל אחד מביא את הזה שלו היום בצהריים חוויתי איזשהי איזשהי הערה והייתי בשוק הערה בא' הערה עם א' כן כאילו נדלק לך נדלק לי ממש הסתכלתי ואמרתי אוקיי זה הדבר הכי שעלה לי בראש אבל הכי מדויק ואמיתי כאילו כאילו אם אני מסתכלת ממקום הרגיל שלנו החשוך זה הדבר הכי וכשאני לרגע נפקחו לי העיניים אמרתי אמא'ה זה כל כך ישר ואמיתי שאין כן דוגמת זה ואז שיתפתי

אנשים אף אחד לא הצליח להבין חוץ מבעלי אף אחד לא הצליח להבין מה מה באמת יהיה שמה בעלי אמר לי תראי לי כן כן אני רוצה לשמור רוצה לשמוע כן אוקיי אחרי הקדמה כזאת תראי יש הורים שמתמ מתמודדים עם ילדים. בסדר? אוקיי. הקדוש ברוך הוא הוריד לצורך ה לצורך העניין נקרא למשפחת ברנשטיין. בסדר? משפחת ברנשטיין יש ילד אה מתמודד. אוקיי. יופי. להורים לא פשוט עם הילד הזה. התקשרו אליהם הישיבה. רוצים להוציא את הילד שלהם הישיבה. אני מסתכלת ואני אומרת ככה. ראש הישיבה שרוצה להוציא את הילד מהישיבה. מה הוא אומר להורים? יש לכם ילד מתמודד, עליכם להתמודד איתו. אני שואלת מי הביא את הילד המתמודד הזה לעולם? הקדוש ברוך הוא.

נכון? ההורים לצורך העניין הם הרחם של הילד המתמודד. הרב הוא המורה של הילד המתמודד. למה הרב משליך על ההורים את הבעיה? זאת אומרת, הרב צריך להתמודד. גם הרב צריך להתמודד. אם אנחנו מסתכלים מבחינה הלכתית, א כשילד עומד מול ים סוער, אבא שלו והרב שלו, את מי הוא יציל? מבחינה הטית הוא יציל את הרב כיאבא הביא אותו לעולם הרב לוקח אותו לעולם הבא זאת אומרת לרב יש חלק מאוד משמעותי אצל הילד למה כשאנחנו לומדים מול סיטואציה כזאתי כן כן למה הרב זורק על ההורים את הבעיה אם הוא מאמין בקדוש ברוך הוא יודע שהיצירת המופת הזאתי שירדה לכאן לעולם היא לא היא לא קשורה לאף אחד היא יצירת מופת של הקדוש ברוך הוא לצורך העניין הוא

בחר בהורים שלו להיות שותפים אבל באותה מידה הוא בחר ברב שלו להיות שותף ההורים הביאו אותו לעולם הרב יוציא אותו מהעולם ויכניס אותו לעולם הבא יש לו חלק מאוד מאוד מאוד גדול אצל הילד הזה. למה הוא לא מסוגל לראות את זה? אולי הוא פספס את הגמרא חלק האמוני. יפה הבנת? עכשיו אם אנחנו מסתכלים על זה אנחנו אומרים בוא'נה זה מה מה איזה משטות הזאתי? ההורים בעיה שלהם הם הביאו את הילד שיתמודדו אבל אם לרגע נפתחות לנו העיניים פתח לנו צ'קה ואנחנו מסתכלים אמוני אמוני נטו יש לו רב הוא שווה ערך להורים. זאת אומרת זה השלב הזה אחרי שהם הביאו אותו לעולם גידלו אותו והוא כבר בשלב של ישיבה הרב זה שלך זה זה של זה של כולם זה של

הקדוש ברוך הוא והוא בחר לו שותפים את אבא ואמא בתור שותפים להוליד אותו את הרב בתור שותף ללמד אותו למה אתה מתנהר מאחריות למה אתה בא ואומר חבר'ה הישיבה שלי לא מתאימה מה ההורים כאלה צריכים לעשות את רוצה שמה ההורים צריכים לעשות להגיד לרב את מה שאמרתי עכשיו אוקיי אוקיי אני זה מתבקש לא זה כי כשאנחנו מדברים אמת זה מתבקש בפועל שיתפתי את אחד הרבנים בסיפור הזה אומר לי אל תצפי א לא עובד היום אבל אם אנחנו מסתכלים אמוני אמת אמת מוחלטת בואנה זה הרגשתי כמו איזשהו פרץ של אור באמצע החיים תכלס זאת האמת כן זאת האמת אבל זה לא קורה ואז ההורים מסכנים מתחילים להתמודד עם כל הסיפור הזה והם צריכים לעשות את העבודה והם

נשארים חסרנים אין אף אחד שיעזור להם ואז אומרים אבל מי יעזור לי מי מי יסתכל ויבין שיש לי קושי מאוד גדול אני מתמודד כרגע בסיפור שנחט עליי כמו שהרב לא רוצה שיהיה לו בישיבה דבר כזה גם אני לא רוצה שיקרה לי בבית דבר כזה אבל אני מקבל אותו אז באמת הורים עכשיו שנמצאים בתוך סיטואציה כזאת ואין מה לעשות החזירו להם מה שנקרא את ה את הילד אין אין להם למי לפנות אין אין גורמים אין ישיבות שמתאימות אין מסגרות אחרות היום את כמטפלת רגשית לא יודע את לא מקבלת כאלה דברים ועוזרת יש יש היום מסגרות רוב העיסוק שלי הוא בזה רוב העיסוק שלי הוא מילדים מתמודדים אני רואה את הפרחים האלה ואני וואו אני מתרג אני אני באמת מתרגשת

אני באמת מתרגשת לראות כל פעם את הרצון את הבכי את ה את הרצון להיות טובים אני חושבת שהםכן הם כל כך טובים. אמרתי לאיזה נער, אני כמעט לא מטפלת בנערים, אבל מדי פעם שיש לי אמהות שכבר היה לי אתם היסטוריה, אז אני מוכנה שהם תגנה עם הילד שלהם. אני לא יושבת עם הילד לבד. אמ ואמר לי ילד אחד, אמרתי לו, אתה שם לשמפעם לפעם אתה כל פעם מוריד עוד משהו. אז הוא אמר, לא נכון. אז אמרתי לו, אז תגדיר את המצב שלך. הוא אמר, מפעם לפעם אני בודק עוד משהו. אמר, דעי לך. אני לא עושה הרבה דברים שקשורים לדת, אבל יש לי אולי שש דברים שאני עושה ואת כולם אני עושה באמת מתוך בחירה שלי וידיעה שזה הדבר הנכון. כמה מאיתנו עושים באמת כי

זה הדבר הנכון? לא כי אמרו לנו. מי מי באמת יכול לספור ולהעיר על עצמו? זה הכי איתי והוא בוחר בזה. לגמרי. כמו שאומרים א א כשאנחנו מתנסחים בעניין של אנחנו רוצים לאכול ואנחנו צריכים להתפלל. לא, אנחנו רוצים להתפלל אבל צריכים בדיוק. בדיוק. אמר לי אתמול נער מאוד יפה. אמא שלו אמרה שנורא נורא קשה לה, נורא מאכזב אותה שהוא הוא הוא לא עושה את הדברים כמו שצריך. והוא התלהם והוא אמר לא ככה ככה זה. ואז אמרתי אתה יודע מה מפריע לאמא? שאתה תשב לבלות עד שתיים שלוש לפנות בוקר אבל התפילה אתה לא תקום בזמן. אומר לי, "אז מה חשבת שאני אקום בזמן לתפילה?" אז אמרתי לו, "ו בדיוק זה מה שמפריע לי לאמא." הוא שתק לרגע ואז הוא

אמר, "אני יודעת שתפילה היא בעלת ערך גבוה מזה שאני יושב עם חברים וצוחק איתם בלילה, אבל את כל האמת הרבה יותר מושך אותי עכשיו החברים. אני יודע שזה יותר נכון, אבל זה יותר מושך אותי." שלחה לא אמא שלו הודעה היום בבוקרות הם הם את לא יודעת כמה מודעות יש לילדים האלה. הם אמת לאמיתה. נכון שהם משקרים הרבה אבל הם אמת לאמיתה ואמא שלו אמרה לי היא שלחה לי הודעה היום בבוקר היא אמרה לי את לא מבינה כשיצאנו ממך הוא אמר אמא היא לא חידשה לי כלום ידעתי הכל היא אומרת לי והיא ככה גחה היא אמרה מה אמרתי לה הוא ידע הכל הוא יודע הכל קשה לו ליישם אבל הוא באמת באמת יודע הכל ויותר גיל זה דרך הוא בן 16 וח 16 וח כן ויותר מזה

אמרתי לאמא שלי לפני כמה ימים אמרתי לה תראי אמא כדי להגיע לאמת לאמיתה אנחנו צריכים צריכים לחפור עמוק באדמה כדי לבנות בית עם יסודות מאוד מוצקים אנחנו צריכים לחפור עמוק עמוק עמוק עמוק באדמה ואנחנו נגיע לנחשים ונצטרך להתמודד איתם ואני ואנחנו נגיע לא אפילו ניגע במי תהום קצת מפחידים ואז נשים יסודות ונתחיל לבנות ואז זה יהיה אמיתי אבל אם אנחנו נבנה רק ככה ככה על פני השטח הרמבם קורא לזה אמונה פטיה זה זה משהו שהוא זה טיפשי זה כמו שהיה בגן וזהו וזה לא יעבוד. כן. אי חזק מאוד. אז אנחנו ברשותך ניגע בעוד שאלה. א התמודדויות בכל הגילאים, בכל המצבים. אגב, כמה באמת בעיות של צעקות והתלהמויות וט בעיות כאלה של בית

יש בגילאים האלה? מלא מלא. כי ההורים לא יכולים לשת את מה שקורה. הם לא מבינים מה הולך עם הילדים שלהם היום. ובהרבה מקרים ההורים צודקים. הם רואים דברים שלא שיערו אבותינו. הם מסתכלים על הילד שלהם יושב שעות על גבי שעות. כשילדים מגיעים אליי, בנות מגיעות אליי. אני אומרת קודם כל פגישות ראשונות אומרת תפתחי את הפלאפון בהגדרות זמן מסך כמה יש לך? הורים לא יכולים לעשות את זה. כמה בממוצע את רואה? 14 15 שעות ביממה. זה סופר לפי הממה הטלפון. כן. אתמול הראה לי אחד אותו נהר. אז הוא היה 10 ח אומר לי מה את אומרת? קשה. אז אמרתי לו לא הוא הראה לי 10 וח נערה אחרת אמרתי לא גרוע כי כבר יש אני כבר ראיתי 15 ו16 ויותר

שעות וואו כן וההורים קשה להם כן בהחלט א בואו נראה עוד שאלה א מדוע לא שומעים את הסרטונים לא שומעים את הסרטונים שלנו אנחנו נבדוק את זה א אוקיי אוקיי, יש לנו עוד שאלות כאן, גם דברים שהם ככה כל מיני תגובות וכל מיני הנה א רציתי לדעת איך אפשר להתמודד עם תאומים בגיל ההתבגרות. אחד מאוד הולך בתלם והשני עושה 180 מעלות ממנו. א לפעמים אני מרגישה שאני משתגעת תאומים לא צינה כאן בדיוק את הגיל אבל גיל ההתבגרות אוקיי בתור אמאל לתאומים זה קודם כל אחת המתנות הכי יפות ומדהימות שיש עלי אדמות כן אבל יש אצל תאומים משהו שהוא בדקו אותו כשילד אחד א מספק משהו ויש לו שם הרבה מקום השני ילך לחפש את הדרך ההפוכה מצאו את זה

כן אז מצאו את זה במשהו מאוד מעניין נלמצו את זה, היו זוג תומים שהם צינו אותם במחקר שראיתי. אה, ילד אחד הלך מאוד מהר והילד השני לא הלך. ואז א הילד שהלך מהר שבר את הרגל והוא ישב. הוא לא יכל ללכת והתאום שעדיין לא הלך פתאום התחיל ללכת כביכול היה לו את המקום שלו. כן. אוקיי? אז כל כשיש תאומים יש פה בעיה כביכול כביכול אחד על חשבון השני. אם אנחנו לא יודעים לעשות את זה נכון. וואו. ואז כל אחד רוצה להיות בעל משמעות. כל אחד רוצה שיהיה לו את המקום שלו. כל אחד רוצה שיהיה לו את ה את ה את ה את מה שיש לו להציג. והם יושבים על אותה סקלה. בדיוק. אומרים את זה הרבה גם על ילדים שהם צפופים דרך אגב שוואי עכשיו הוא לא

יבוא לידי ביטוי כי עכשיו יש תינוק חדש והקנאה וכולי. נכון. נכון. ולכן אנחנו צריכים לתת לכל אחד את המקום שלו, לכל אחד את המשמעות שלו. אגב, דיברנו קודם על הרשר העיר שבקשר ליעקב ועשו, הוא מביא שמה תיאוריה שלמה ששניהם היו אמורים ללכת בתלם, שניהם היו אמורים להגיע לאותו מקום, רק שההורים נתנו את אותו כלי לשתיהם. בתאומים צריך לשים מאוד מאוד לב שלכל אחד יש את המקום שלו ואת האיחויות שלו, שזה החנוך לנער על פי דרכו. על פי דרכו. כן. אז פה הזה מה שצריך לעשות זה אצל התאום זה שהולך בתלם בטח של המון פידבק והמון מחמאות כי הוא ילד טוב כי הוא מקסים כי הוא יעקב אישתם יושב אוהלים ואז השני הוא בבחינת עשו שהוא אדמוני

והוא מתפרע ופרא הדם וכולי אמ לתת לו למצוא מתוך הבלאגן שהוא עושה את דברים טובים שעליהם לציין אותו ודווקא עכשיו בהשוואה לאחר כי היות והאח כבר עושה השוואה כן כן לתת לו בהשוואה לאח האחר תראה אתה אתה כל כך טוב בזה וזה וזה וזה אף על פי שכי בדרך כלל אנחנו לאלא לא עושים השוואה את אומרת שכן להשתמש בהשבה כן בדרך כלל אנחנו לא עושים השוואה בכלל בגלל שהוא בכוונה הולך נגד היא מציינת פה שהוא הולך נגד אם הייתה אומר בגלל שהוא הולך נגד לבוא ולומר תקשיב נכון כאילו כביכול מה שהתאום הטוב התהום הטוב כאילו צועק אני ילד טוב אני מקסים וכולם אומרים וואי תראו איך הוא מקסים וזה אז אז לבוא ולהגיד תראה איך אתה מדהים הוא

כך וכך וכך אבל אתה בדברים האלה מאוד מאוד טוב זאת אומרת לתשוואה כהשוואה מתקנת כזאת כאילו כדי לתת לו את המקום שלו כי הוא כבר מרגיש את ההשוואה אז לאזן את זה בדיוק בדיוק לגמרי עכשיו אם זה היה בסיס להורים שיש להם תאומים והם עדיין בבסיס עדיין לא נוצר המעבר הזה כן לתת אתה נורא נורא טוב בזה ואתה נורא נורא טוב בזה כשדים שהיו קטנים היה ספר שקראו לו כל אחד הוא טיפוס מיוחד. א אני לא זוכרת את השם של ה של הסופר. באמת נתן את המקום שלכל אחד מאיתנו יש את האיכויות שלו. כל אחד. ואני מסתכלתי אצל התאומים שלי ואנחנו מדברים המון על הקטע של וואי איך אתה טוב בזה וזה וזה וזה? ותמיד אני שומעת את השני כמה אומר ואני טוב

בזה וזה. נכון נכון. אתה יש לך את האיכויות האלה ואתה יש לך את האיכויות האלה אז לא צריך לעשות השוואה. אבל ברגע שכבר נוצרה השוואה אז כן. נכון הוא טוב בזה וזה אבל אתה טוב בכך וכך כדי שיהיה לו גם כן משהו ביד. עוד נושא מאוד מרתק בעיניי גם מהמקום הזה של תאומים וגם מהמקום הזה של בכלל. אנחנו הרי חיים בעולם של השוואות וכל אחד רוצה להרגיש את המקום שלו ולהרגיש טוב ומה איתי ומה אני כמו שאת אומרת וזה גם נושא שהוא ושוב לדבר על זה לגמרי אני זוכרת ששאלתי את התאומים שלי אם הם רוצים שאני אפריד אותם הם באותה כיתה ואמרתי להם מטבע הדברים לא יעזור שום דבר הרב יעשה כל הזמן את ההבדלים הוא רגע אתם אומרים היום יכולים

ללמוד באותה כיתה ביחד אצלנו כן אה באמת כן כן וואמרתי אבל אבל בכל מקרה זה לא משנה אם זה יהיה הרב הזה או הרב הזה או הרב הזה יהיה פה כל הזמן ישבו ביניכם אתם רוצים עדיין אתם צריכים להיות מאוד מאוד בטוחים שכל אחד יש לו את הטוב את הטוב שלו במקום הזה וכן הם רוצים והעונג הכי גדול שלי זה לראות אותם הולכים ביחד ומדברים אחרי אחרי שעת לימודים הולכים ביחד ומדברים ומעבירים חוויות או כשמשנים אחד ליד השני אז אתה זוכר שהיה כך וכך וכך וכך ואז אני רואה שיש להם את החיים שלהם של כל אחד בנפרד ויש להם את החיים של ביחד או זה נשמע כל כך מתוק באמת כן ממש ממש יופי. א זה בטח היה הרבה עשייה ועבודה כדי להגיע לשלב כזה מרתק

בעיניי גם שהיה להם את הזכור מה אתם רוצים? אתם רוצים להיות ביחד או לא רוצים להיות ביחד? זאת אומרת ממש שים אותם א' ב בעיניי שאיפה שאנחנו יכולים יש דברים שאנחנו לא יכולים לשתף את הילדים של המערכת גם מאפשרת את זה זאת אומרת לא רק אנחנו כהורים בואי זה ג כמה מערכת אפשרה אנחנו החלטנו באמתכ אבל אה אבל א אני חושבת שיש כל כך הרבה דברים שהילדים לא יכולים להחליט אנחנו צריכים להחליט בשבילם אבל איפה שאנחנו כן יכולים לתת להם להחליט זה מאוד חשוב וואי לשתף אותם שהם יהיו חלק בבהלך זאת אומנה חזקה אני לקחתי מהמם. אנחנו נעבור לעוד שאלות של הצופים. אמ יש לנו כאן שואלת שמתארת שהיא גרושה שמרגישה שהילדים שלה סופרים

אותה אם היא לא צועקת. מה עושים? טוב, כשאנחנו הגענו למצב שאנחנו הילדים סופרים אותנו רק שאנחנו צועקים, זה אמת. מה זאת אומרת? הם התרגלו לזה שהבית מתנהל בדרך כזאת ורק אז הם סופרים. וואו. עכשיו, אם אנחנו ננסה לחשוב על תהליך, איך הגיע דבר כזה, איך זה איך זה הגיע למצב שהיא צריכה בסוף לצעוק כדי שיספרו אותה? כן, אז היה שלב שלא ספרו אותה כשהיא לא צעקה ולכן היא הגיעה למצב הזה. או שהיה שלב שהיא פשוט צעקה. מאיפה היא צעקה? בואי ניקח לדוגמה אישה שכרגע זה אתה התגרשה. והכאב והחוסר והבדידות ותחושת הלבד ואין לה מי שיכבא את האור בלילה. היא מכבה אותו לבד ואין לה מי שיקח את ה א יחלוק איתה את הדברים ואין לה על מי

להניח את הראש בערב אחרי שכולם ניים זה דבר מאוד מאוד קשה גירושים אני קראתי שמחקרים מראים שגירושים זה החוויה שהכי דומה לעובדן למוות לא עלינו א בחווית החיים זה הדבר הכי קרוב לזה כי אם נסתכל על אישה שהתחתנה עם כזה רצון להיות נאהבת ולאהוב ולהקים בית בעצם היא שקלה את החלום של עצמה. כן. היה חלום והיא פשוט איבדה אותו. הוא לא קיים יותר. ווהתחושה של הכאב גורמת לחוסר שגורם לצעקה שתצא החוצה. ואז כבר הילדים מתרגלים למקום הזה ויהיה מאוד קשה לצאת משם. ילדים הם מסתגלטנים בצורה זאת אומרת הם יכולים לחיות בתוך מציאות כזאת ולהבין שככה זה. נכון. נכון. ואז אז היא תגיד תסדר בבקשה את החדר אוקיי תסדר בבקשה את החדר אם

יש משהו נוסף היה קושי בזוגיות בעלה כן ספר אותה או לא ספר אותה אה הייתה תחושה לא נעימה גם זה תחושה של כישלון א כשבית מתפרק ואז את כל התחושות האלה היא מביאה וכשהילד היא ביקשה ממנו תסדר את החדר והוא לא סידר היא כבר מביאה את כל מה שהיא יש לה בבוידם ואז לא סופרים אותי לא זה נחשלתי אני לא טובה אני לא זה ו היא אין פה שום ברירה אחרת אלא רק להוציא את כל הכאב שעלה לה ולצאת בצעקה אז בעצם איך מתקנים את זה קודם כל אני מאוד מאוד בעד הרי היא לא יכולה פתאום יום אחד להגיד לך מותסדר את החדר הסתכל עליי ויגיד אמא לא ה הוא הסתכל ויגיד אמא לקחה משהו לא מה קרה לה כן אז צריך לתת לזה איזה משהו מקדים חבר'ה תקשיבו המצב

הבית הוא לא מי יודע מה הוא לא נעים הייתה התוכנית א אמא אמא אמא מהחלפה אמא מחליפה כן נכון הייתה היה את החוקים של האמא החדשה כן איך זה היה עובד פתאום הם באו והם עשו א ישיב ישיבה צוות כזאתי איך זה היה עובד הם רגילים לאמא שמאפשרת או אמא שלא מאפשרת איך פתאום אוי אבל זה עם מצלמות והכל אונו פה במציאות אבל בדיוק מה הייתה המציאות שם הייתה אמא חדשה שנכנסה לבית ואמרה חבר'ה בואו עושים ישיבת צוות תקשיבו מעכשיו יהיה טה טה טה טה טה אז ברור שעם המצלמות זה עובד אחרת. אף על פי שיש גם ילדים לא עושה להם יותר מדי מצלמות. יש להם פליקות כאלה. כן. היא באה ואמרה, "חבר'ה, יש חוקים חדשים לבית. אני אני המון פעמים עושה

את זה עם הילדים שלי יושבים במעגל. אוקיי, חבר'ה, בואו, המצב הזה והזה לא נעים לי. מה יש לכם להגיד לגבי המצב הזה? אז עכשיו בואו נחשוב מה אנחנו עושים מחדש. א סוג של איפוס כזה, סוג של ישיבה צוות, אבל בלי האמא המחליפה. זה אותה אמא. אמיתי. בדיוק, בדיוק. אנחנו מחליפים את הסיטואציה. אנחנו רוצים שהמצב בבית יהיה שונה לצורך העניין האמא הזאת כן כן קודם כל לשבת עם עצמך לחשוב מה את באמת רוצה שיקרה את יושבת עכשיו לשיחה עם הילדים שלך עם מה את רוצה לצאת משם את רוצה שילדים יסתכלו עליך ויגיד טוב היא הזויה יעבור לה או שהם באמת יקחו את זה שלא טוב לך עם המצב עם המצב את רוצה לעשות שינוי אז אם את באמת וכמו שאנחנו

עושים לילדים מבצע אנחנו רוצים עכשיו להנחיל להם איזשהו הרגל חדש אנחנו עושים מבצע בדיוק בדיוק אבל פה אם יש ילדים שהם גדולים יותר, כן, אני לא מציינת, אז אנחנו לא יכולים לעשות להם סתם ככה, אלא אנחנו פשוט בעצם משתפים אותם בחוויה. ומה שיכול מאוד מאוד לעזור כאן זה לא לבוא ולהגיד, תקשיבו חבר'ה, אני מרסתי שאתם לא סופרים אותי, אלא לעשות משהו מקדים. תקשיבו חבר'ה, אני רוצה לשתף אתכם. כשאבא ואני התגרשנו, היה לי קושי מאוד גדול לספר אפילו על תחושת העובדן הזאת שדיברנו עליה קודם. אתם יודעים מה זה בשביל אמא? אמא התחתנה וכל כך רציתי שיהיה בית טוב. כל כך רציתי שיהיה נחמד. ממש אני בעד ואני זה עובד פצצה. אה אה

ולכן כשרבה פעמים בקליניקה אני נפגשת עם שתי ההורים והילדה ביחד. כשמי המטופל. הילדה אה אני רוצה שהיא תשמע את השיח של אבא ואמא ואני רוצה שהם ישמעו את השיח שלה. יפה. ואז מה שקורה? פתאום היא מסתכלת ואומרת דרך אבל אבא ואמא גם יש להם את הקשיים שלהם ואז אולי מכאן פתאום יש המון המון דברים שהם יותר בהירים אז כשאני באה כשאני מציעה לאמא הזאתי כן אני בא תשמעו לא פשוט כואב לי קשה לי ואז כשאני מדברת איתכם ואתם לא עושים לי חשבון כאילו זה עוד יושב לי על כל זה בואו נחשוב ביחד איך אנחנו עושים אני רוצה עכשיו לחלום מחדש עכשיו אין פה אבא בחלום יש אותכם ואותי היא הופכת אותם לאיזה משהו ביחד אני אשתף כש להבדיל ברוך

השם עד 120 א בזוגיות טובה אצלי בבית אבל כש לא הייתה לי א א המשפחה שלי לא הייתה איתי כן ואני זוכרת שאחותי התחתנה והייתי עם שתי קטנים בבית ובעלי עבד ואני ואחותי מתחתנת ואני יושבת בבית וזאת הייתה אחותי שאחריי וכאילו כל כך הייתי קרובה אליה ואני זוכרת שעשיתי פיקניק זה מוזר אנשים ישמעו את זה יגידו היא לא כל כך אפויה אבל אבל זה מה שהיה. שמתי שמיכה על הרצפה ותחמתי עם הספות. היה לנו קיר ושתי ספות והכלתי ארוחת ערב ודיברתי עם הילדים שלי היו קטנים. אחד היה בן שנה וחצי ואחד היה שלוש שנים אחר כך 4 וחצי. וסיפרתי להם שעכשיו זה רק הם ואני. אמרתי להם שעכשיו דבורה כאילו אחותי מתחתנת וזה נורא לא פשוט לי וזה רק

אתם ואני עכשיו. ואני רוצה להבטיח לכם שאני אף פעם בעזרת השם לא אעזוב אתכם. ואתם גם לא תעזבו את אמא. נכון? זה היה איזה משהו מאוד מאוד כואב ואני זוכרת שהבן שלי הסתכל עליי ואמר אמא אני מבטיח לא יודעת מה הוא הבין מה הוא לא הבין אבל אם אני מסתכלת היוםכן יש לנו קשר נורא נורא נורא חזק כי אתה בא ואתה משתף באמת שלך ילד לא יכול לו לקנות את זה אתה לא בא מאיזה מגדל שן גבוה כזה ואתה אומר תשמעו חבר'ה אמא לא טוב לה עם ההתנהגות שלכם אתם לא בסדר אתם גורמים לאמא צער לא אמא היא בן אדם בדיוק כמוכם ויש לה את הקשיים שלה ובואו ביחד אחד נעשה לנו בית טוב. וואי זה מקסים. את יודעת זה זה גורם לי ככה. אני תוך כדי נכנסת

לנוסטלגיה האישית שלי ובאמת אני חושבת שהימים והחוויות הכי טובות שיש לנו עם הילדים זה כשאנחנו מה שנקרא יורדים לרצפה, יושבים איתם ביחד, משתפים אותם בחוויות שלנו. את יודעת ולפעמים גם שואלים אמא איך זה היה לך כשהיית קטנה? אז את בא ואת מספרת ואת אומרת להם כן לאמא היה ככה לאמא היה ככה או בזמני זה היה אחרת בכלל זה נשמע אמא דינוזאור אבל לא משנה לאמא יש את הסיפור שלה וזה הסיפורים והחוויות והקרבה הכי גדולה ואני מוקסמת לשמוע שזה נשאר גם אחרי בן כמה הילד הם עוד מעט 28 וואו כן וואו מדהים ואת אומרת שזה נשאר גם אחרי אז בכלל זה זהכן זה יותר מכיף זה המילה כיף לא מספיק חזקה כאן זה לבנות קשר שהוא איתן שהוא קשר

אמיץ ממש ממש ממש זה קשר חזק שהוא מלווה אותך לאורך הזמן למה וזה נשמע עוד פעם מדברים פשוטים אני חושבת שבכל תוכנית אני מתפעלת מחדש מהפתרונות שאת מציאה שהם כביכול נמצאים לנו מתחת לאף כן אין לנו תמיד את המודעות ואנחנו צריכים לעבור איזשהו תהליך כדי להגיע אליהם אבל כביכול גם כמו שציינת קודם דברים שהם פשוטים שבורא עולם שם לנו כיכרוב אליך דבר מאוד כדי שאנחנו נוכל לגשת אליהם ולמצוא את הפתרונות האלה לחיים שלנו. זה ממש ככה. זה ממש זה נמצא אצלנו. זה הפת בסלו שהתינוק שלנו נולד איתו. כל תינוק מביא את הפת בסלו. הוא מביא את כל מה שהוא צריך. ולנו האמהות באמת יש שמה בתוך הסל את כל הכלים שצריך ולא צריך ללכת

לקנות אותם ולא פשוט צריך שלא יתשטשו לנו את ה את ה את האני הפנימי הזה שנמצא בתוכנו. לתת לו לצאת ו ולהוביל מקסים. אנחנו בנימה קסומה זו אנחנו ניגש לעוד שאלה כי באמת אתם רואים שאנחנו באמת מתפתחים בתוך השאלות, בתוך הסיטואציות שאתם שולחים אלינו א כדי באמת לתת פתרונות וכמה מעורר ונפלא ונותן תקווה זה לדעת שהפתרונות הם הם באמת מצויים. אני חושבת שלכל אורך הדרך לא שמענו עד היום איזשהו משהו שמישהו יכל לבוא ולהגיד וואי זה יהיה קשה זה יהיה כבד כמה פשוט כמו לשבת לקחת את הילדים לעשות ישיבת צוות כי באמת אנחנו משפחה זה צוות משפחה זה כוח אנחנו רק צריכים לדעת לפשט את הדברים להסתכל בעיניים טובות אחד על השני לחוות

את הביחד הזה בלי ל להיות מסוגלים לגעת באמת שלנו בלי לפחד ד ממנה ולחלוק אותה ולא ולא להרגיש אם אני יושבת עם הילדים שלי ואני אומרת להם תקשיבו לי אמא כב אמא אמא פה בסיפור שלה שבאמת נגע לי ללב כשאמא התחתנה היה לה כזה חלום גדול והחלום התנפץ לא לפחד להגיד את זה לילדים אז נשים אומרות לי והם לא השתמשו בזה נגדי אף אחד לא יכול להשתמש נגדך כשאת באה ומרימה ידיים כשאני אני אומרת תמיד לנשים אם יבוא מולך מישהו עם אקדח ואז תרימי ידיים למעלה הוא יראה. אני לא יודעת אם הוא יראה או לא, אבל באוטומט של כל אישה היא אומרת לא. אוקיי. כי הוא עם ידי כ אני עם ידיים למעלה. טוב, זה דוגמה קצת קיצונית, אבל אין ספק שזאת שאלה

של אישה שנפגעה, שהיא היא מה שנקרא ממקום פצוע שהיא שואלת בכלל את השאלה הזאת. כי מי מי מי יכול להשתמש? את באה ואת משתפת ממקום כל כך נקי וכל כך טהור. אף אחד לא ישתמש בזה נגד. נכון, זה נוגע, אנחנו לא מבינים איך זה נוגע ללב ואנחנו מרוויחים פה ערך מוסף. הילדים שלנו לומדים לשתף באמת הפנימית שלהם. מקסים. אז בוא נעבור לעוד שאלה. אולי שקשורה לילדים, אולי שקשורה לשליטה. בוא נראה. יש לנו כאן באמת הרבה הרבה הרבה שאלות. או הנה זה קצת קשור לשאלה שדיברנו עליה. מה עדיף להיות? החברה של הילדים או המפחידה בבית. או מיי גאד, מה פתאום? איך אנחנו יכולים להיות מפחידים? אנחנו היינו מוכנים שמישהו יפחיד את הילדים שלנו,

כשהמורה תיכנס לכיתה והיא תפחיד את הילדה, אנחנו נתקשר אליה ישר ונאמר לה, תגידי, מה קורה לך? הילדה שלי מפחדת לבוא לבית הספ אולי אולי יש כאן שאלה שהיא קצת יותר אז אנחנו בעצם שואלים פה משהו אחר. אנחנו שואלים האם אנחנו רוצים להיות אלה שיחבדו אותם או שיוהבו אותם? לא, לא הבנתי מה זאת אומרת. אלה שיכבדו ויאהבו אותם בדיוק. אז אז אנשים מחלקים את זה. אנשים חושבים שאם אני אהיה א בגובה העיניים עם הילדים אז בעצם הם יוכלו לדרוך עליי. זה לא נכון. זה לא נכון. כמובן כן בדיוק כמובן שבתור הורה מבחינת התורה מגיע לי את המקום שלי. כן. הילד כשאני אכנס הביתה הילד צריך לקום לכבודי. אף על פי שכן היום זה כמעט לא נהוג אלא

בבתים שבאמת ילד מכבד את ההורים ותכף אני אגיד מה גורם לילד לכבד הורה כן אם אבא יכנס לביתה ויגיד לא עמדתם לכבודי הילדים יעמדו מתוך פחד זה שווה את זה הם יפסיקו לעשות את זה ברגע שהתאפשר להם בדיוק בדיוק זה לא שווה אני תמיד צוחקת ואני אומרת שאנחנו מגדלים לא מגדלים ילדים חרדים אלא ילדים בחרדות כן אז זה לא טוב אנחנו לא רוצים כי ברגע שמשהו ילד יכול לסבול עד גבול מסוים גם מבוגר עד גבול מסוים היה משהו שישב לו על הגב שלא מסוים יגיד די לא רוצה נמאס ברגע שהוא יאכל אם הדבר אם הדבר מגיע אליו בצורה שהיא מאוסה שהוא מועס בה אז אולי עכשיו הוא קטן והוא לא יכול להגיד את זה אבל ברגע שהוא יאכל הוא יברח כל בדיוק וזה

בדיוק ההבדל האם להיות מפחיד או להיות חבר כשאני נכנסת הביתה כן לא אני ספציפית אבל אני אפילו לא שמה לב אם הם קמים או לא זה לא ממש לא מעניין אותי א אבל נגיד לצורך העניין שאני אכנס הביתה והילדים יקומו לכבודי אם דרשתי את זה הם יקומו כן אבל הם קמתי בסדר קמנו יופי אפשר לשבת אוי פשוט מוזר כן או כן אבל ככה הם לא יגידו את זה כן אבל הם רק יחכו שזה ראית שקמנו כן אבל אם אני אכנס הביתה והילדים אמא הם יקומו באוטומט שלהם כי אם נכנסה הביתה כי יש פה משהו אז זה ההבדל האם כדאי לי להיות החברה שלהם אנחנו לעולם לא נהיה החברים שלהם אנחנו תמיד נהיה במקום הגבוה יותר, אבל אנחנו כן יכולים לגרום להם אה א להבין שאנחנו שם

בשבילם, להבין שאנחנו אוזן כשבת, להגיד להבין שאפשר לשתף אותנו. סיפור שהיה לי עם הילד שלי ביום חמישי שעבר הילד רצה לצאת לאיזשהו מקום ואני ביקשתי ממנו שלא לא רציתי שהוא יצא ו ואז הוא אמר אמא אני חייב לומר לך שאת הורדת לי אמרתי לו מה זאת אומרת הוא אמר רציתי משהו מסוים הייתי מאוד מאוד בהתלהבות ו בשבוע האחרון סיפרתי לך כל מיני דברים שידעתי ש ככה הוא אמר לי שידעתי שהם מעניינים אותך כקליפת השום ואת ישבת והקשבת לי ואני ידעתי שזה לא מעניין אותך אבל ידעת שאת רוצה את רוצה לחלוק איתי את מה שאני עוברת ועכשיו כשאני נית לי כמו שאני זה היה קצת כמו סטירת לכי אמרתי לו אני לגמרי מבינה כשאנחנו מפתחים איזשהו אמון

במישהו ואנחנו מרגישים שהוא א א נמצא יחד איתנו כשהוא פתאום מתנגד לנו ואז אמרתי לו תראה אבל אתה יודע שמעבר לזה שאני מקשיבה לך יש לי גם אחריות כלפיך ולכן כשאני אגיד לך כשאני עכשיו אמרתי לך וזה נראה לך שהורדתי לך זה לא היה כי הורדתי לך אלא כי כך וכך הוא אמר אמא כשאת משתפת אותי במה שאת מרגיש עד עכשיו הוא אומר שיתפתי אותך במה שאני הרגשתי אבל כשאת משתפת אותי במה שעבר עלייך, כשאמרת לי כך וכך, אז אני יותר מבין, אז אולי כדאי שגם את תשתפי אותי יותר. אה, ממש ביקש את זה. כן. אז אמרתי בואלה, אתה מדה. אני חושבת שלא צריכה להיות כאן איזשהיא סתירה בכלל. זאת אומרת, אפשר כן ליצור קשר שהוא הוא חברי, אבל גם קשר עם

כבוד. כי יש לנו הנהגות בבית, במיוחד בבית היהודי, ברוך השם, שההנהגות האלה הם מראות אפילו לא מלהגיד תקומי או תעשי או, אלא הנהגות ש שהם מלמדות בדרך החוויה, דרך ההתנהגות, שזה אבא ואמא ואנחנו מכבדים אותם. למשל הלכה שלא יש בי במקום של אבא. זה דבר זה מאוד יפה. זה דבר שהוא מאוד מתבקש גם. זה מאוד מאוד יפה. אני לא אני לי קשה ע עם גינוני כבוד אבל כן כשהילדה שלי אומרת אבא אני אוכל לשבת במקום שלך אני כאילו מרגישה שזה מלכותיות של בית יהודי שזה שזה במקום שככה זה צריך להיות כאילו אבא יכול גם א שתקפצו עליו ותשחקו איתו ותשתוללו איתו ועם כל זה יש לו את המקום אבל אבל הוא אבא הוא זה שעושה את הקידוש הוא זה שבלי

הסמנים האלה אז זה מאוד קשה להעביר את זה בתחושה בחוויה זאת אומרת ילד ילדים רואים את זה ולומדים מההתנהגות כמו שהם לומדים הרבה התנהגויות אחרות בלי שאנחנו נדברר אותם יש פה מערכת שזה כביכול היררכיה אבל היררכיה מתפרשת לנו כאל משהו שהוא א כן לא יש פה באמת יש פה מערכת שבנויה מאוד יפה ונכון בכל בית ובבית היהודי כמו שאת אומרת באמת יש לה את המקום היפה שלה בגלל שאנחנו בני מלכים אז באמת יש גינוני מלכות בבית היהודי אבל אם תזכרי את השאלה, היא שאלה אם להיות חברה או להיות מפחידה, שזה שני מקומות שאני לגמרי לגמרי. אז את לא חייבת להיות חברה שלהם ורק להרשות להם ולא להכזב אותם לעולם. את את אלא שני הגדרות שהם

כביכול לא מתאימות להורים. הורים הם לא חברים והם גם לא איזה דמות מפחידה. אבל אני חושבת שאולי אולי היא התכוונה שאולי מפחידה במובן של להציב להם גבולות, ללמד אותם מה כן ומה לא. אולי כזה מפחיד. אבל כשעושים את זה מתוך מקום אמיתי ומתוך נאמנות אז גם הילד קולט את זה. אני נאמנה לך. אני אני כל הזמן רואה את הבנות שמגיעות אליי שאני תמיד אומרת להם תקשיבו אני אהיה מאוד ישרה איתכם. נגיד שאבא ואמא יתקשרו אליי אחרי פגישה לשאול מה היה. אמ אני אספר לכם להורים לילדה. אבא ואמא את תספרי לילדה מה היה בשיחה עם ההורים. כן כן ואז על פניו ההורים אומרים למה את עושה את זה? מה זאת אומרת? אני יושבת מול הילדה שלכם בחדר ואני

עוצרת עכשיו כשרי נאמנות. אתם רוצים שהיא תספר לי הכל? כן. אז אני רוצה גם לספר לה. אני אעביר לה את זה בדרך שהיא תוכל להבין שזה נכון, שזה לטובתה. אני אספר להם גם מה היה. אני אספר לה גם מה היה בשיחה. אפילו איפה אני באתי לקראתה בשיחה מול ההורים, אבל אני גם אשתף אותה במה שהורים חווים מול המצב. חלוטין. ואז אנחנו יוצרים קשר של נאמנות. היא יודעת שיש דברים שהיא לא צריכה להגיד את זה אל תשתפי כי זה לא יועיל פה בסיפור אבא ואמא סתם יבעלו אבא ואמא יפחדו זה לא ייתן שום דבר אז אני עושה את השיקול דעת אבל היא סומכת על השיקול דעת שלי כשאנחנו יוצרים שקיפות עם הילדים שלנו הם גם ישמחו על שיקול הדעת שלנו שיקול הדעת

שלנו בעצם א הוא מתי אני צריכה לעצור אתכם כי זה לא אחראי כרגע לאפשר לכם כי א זה לא נכון אז מה זה כל הזמן להסביר להסביר להסביר ולא לתת את התשובה הזאתי למה ככה מה פתאום אנחנו לא היינו רוצים שאת שבעליך הגיעה הביתה ואז ה הוא יגיע באיחור ושאלי אותו איפה הוא היה ואז הוא יגיד הלכתי לאמא שלי הפולניה ואז את תגידי לו למה ככה לא אני אגיד לה כל הכבוד מה זאת אומרת אוי כן הוא יגיד לך ככה ברור ברור אף אחד לא רוצה זאת אומרת יש איזשהיא מת מידה שאנחנו צריכים להתייחס לילדים כמו שאננו רוצים בדיוק בדיוק איזה בדיוק כמו שאנחנו רוצים שיכבדו אותנו גם הם רוצים שיכבדו אותם הם יצורים בני אנושיע להם כבוד מעצם היותם את

יודעת אחד ה הדברים שהכי מזעזעים כשאנחנו שומעים בחדשות או אנחנו שומעים בכל מיני מקומות אה אנשים ש שהם מתייחסים שלא כראוי לחסרי ישע ובכללם לפעות לילדים ילדים קטנים ווזה שורף בלב וזה כואב כל אמא אני חושבת שגם בלי קשר כל אדם ששומע כזה דבר זה חיב מאוד מאוד מאוד אני חושב שחד הרכיבים ש באנושיות או בחוסר האנושיות יותר נכון שאותו מי שפעל ב כזאת זה באמת להבין את ה את האלוקות את ה את המקום הזה שזה לא עכשיו איזה שם אה א פשוט יצורים עם נזלת שצריכים לגדול כאן. זה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא והם פיקדון וצריך לנהוג בהם כבוד. הם פשוט בגוף קטן לגמרי. וזה לא פייר וזה מאוד מאוד כואב. וכמו שאמרה לי אמא לכמה וכמה

ילדים יש לה שם חבורה שלמה של קטנטנים שיהיו בריאים גם תאומים ביניהם שהיא אמרה לי אפילו כשזה הילדים הפרטיים שלי אני צריכה להזכיר את זה לעצמי אז מה אותה אחת שבשבילה היא באה להחתים כרטיס עכשיו אני לא אומרת חס ושלום יש היום הרבה אנשים בעולם הזה של ה של החינוך והעולם של הטיפול ומטפלות וגננות, אוהבות ומסורות. ואני חושבת שכל אחת שבוחרת בכזאת מסרה היא צריכה מראש לדעת כמה שזה מסירות נפש. על אחת כמה וכמה שנקרא. אבל בדיוק זה המקום הזה של להזכיר לעצמנו. ואיך אברהם אבינו אמר? אמני רץ שמיים במקום הזה והרגוני. זאת אומרת זה ההבדל הדק הקטן הזה בין א שעושה לנו את ה את האיפוש הזה, את הקיול הזה. איך אנחנו צריכים

לנהוג במי שעומד מולנו? לגמרי. אז אז אם אמא אומרת שהיא צריכה להזכיר את זה לעצמה, אז מה שנקרא קל וחומר. ואת יודעת שכשמגיעות אליי נערות בסיכון שהם נמצאות כבר במצב לא כזה נעים ואז אנחנו צריכים לחפש להם מקום להיות. תמיד אני מחפשת את הפנימיות שהם ברמה יותר גבוהה ואני מתעקשת עליהם ואז אנשים אומרים למה אני מתעקשת דווקא על זה וזה וזה וזה? ואז אני אומרת, תראו, בסופו של דבר הילדות הנערות האלה בסיכון הם נשמות. הם באמת נשמות, הם הלכו לאיבוד. בקשה תצנה מזה, אני רוצה שאני תצנה ברמה גבוהה. מגיע להם, אני לא רוצה שיעשו עליהם בביסיטר, שתייחסו אליהם כמו אלה, יאללה כאילו גועל נפש, תראו לאיזה מצב הגעתם. קור שיפוטי

של יודעים מה שאנחנו יודעים מה עשית. יודע מה עשית בקיץ האחרון. בואי. כן. לא הם הם הם הם באמת יש להם צלם שקצת יתשטש בואו נמצא כולנו ככהנו יכולים לבוא לת אומר אל תדון את חך עד שתגיע למקומו הפירוש של הפשט אומר מה זה עד שתגיע למקומו עד שתהיה בנעליים שלו עד שתחווה את החוויות שהוא חווה בהורים שלהם הוא נולד ועם כל חו חיו עד שהוא הג שהוא במקום הזה שהוא נמצא שגורם לך לשפוט אותו ויש מדרש עוד יותר עמוק שאומר אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו מי זה מקומו של עולם זה בורא עולם שהוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו אז עד שאתה לא בורא עולם אל תשפוט אף אחד מי אנחנו שנשפוט אז באמת מה שנקרא אם אנחנו פותחים את

הפריים ואנחנו מסתכלים בהסתכלות שהיא קצת יותר רחבה אז זה לא רק הילדים, זה גם כל מי שנמצא איתנו ומולנו וכל מי שאנחנו מתנהלים איתו. זה כל היחסי אנוש בכללותם. ואפילו הייתי מוסיפה ואומרת גם את עצמנו, גם את עצמנו הרבה פעמים אנחנו צריכים לדעת לא לדון. זאת אומרת אם כבר לדון, אז לדון לכף זכות. אבל לדעת אנחנו לא מקומו של עולם. אנחנו לא במקום שיפוטי. אנחנו במקום שבאמת אנחנו יצירי כפיו של הקדוש ברוך הוא. בוא נחמול, בוא נרחם, בוא בוא נרבה אהבה ושלום בעולם וככה בעזרת השם גם העולם יהיה טוב יותר. זה כביכול נשמע כל שעה, אבל בשביל מה אנחנו פה? לא בשביל זה. נכון? ואם אנחנו מסתכלים על היום הזה, היום היום ספציפית

אני כבר נגמר על היום שהיה בספירת העומר, על הגבורה שבגבורה, זה היכולת. הרי מה עושה הגבורה? הגבורה היא כביכול מצמצמת, היא שמה גבולות. כן. אבל היום הזה הספציפי זה להיות חזק כדי לשים גבולות לגבולות. הרי כשהקדוש ברוך הוא נותן לנו 49 ימים לספור עד לקבלת תורה אז על פניו כאילו הסתכלתי על זה נו זה באמת מה שהקדוש ברוך הוא רו זה שנגיד א 2 3 זה באמת מה שיש לו לעשות כאילו טוב אנחנו צריכים לחכות לתורה בסדר אבל חייב להיות פה איזשהו ערך מוסף ופה מביאה הקבלה את הערך המוסף התורה ה היא דבר מדהים כן אבל היא יכולה לעשות שמות בנפש לא בריאה ואנחנו רואים מה קורה לאנשים שהם קיצוניים מה קורה לאנשים ש כן אז הקדוש ברוך

הוא אומר בוא רגע תהפוך את הנפש שלך רי לקבלת התורה. תלמד את אהבה, תלמד איך לתת שפע, תלמד מתי אתה מגביל את השפע, איך לתת את האהבה מתוך מקום יפה, איך לתת את האהבה מתוך מקום נכון. א ואחר כך לגבולות, לצמצום, לגבורה. מתי אתה נותן גבולות, מתי אתה מגביל את הגבול, איך אתה נותן גבולות ממקום יקר, איך מאהיב את הגבולות וכולי וכולי וכולי. זה הימים הבאים וזאת התורה. באמת אם אנחנו מדברים על על כל כל ייצור הוצלם מלא קה ממעל ואז אנחנו מגבילים פה ואנחנו יודעים לעשות את זה נכון אז אנחנו מקבלים את ה מקבלים את ה את הכלי הנכון כדי להסתכל ואז אתה אמר אם להסתכל במקום רחב זה פשוט הדליק לי את את הרגע הזה שאמרתי היום

שהייתה לי הערה זה לצאת מהמקום שלך להסתכל כאילו ממעוף הציפור לראות פתאום את כל בני אדם שווים הקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד את את הניסיון שלו. אף אחד לא נמצא פה סתם. גם זה שמקבץ נדבות בחוץ הוא מקבץ נדבות כי כך נגזר עליו. כי לכל אחד יש את המסלול שלו. ולכן אנחנו לא יכולים לזלזל באף אחד אם אמר שהמסלול שלי יותר טוב מהמסלול שלו. על פניו זה נראה שכן. אני יודעת מה הוא מתקן ומה אני מתקנת. אף אחד לא. לא. מהמם. אז אני באמת רוצה שאנחנו נעבור ככה לשאלה לסיום קטנה בזמן הקצר שנשאר לנו ואנחנו נסכם איך מרגיעים את עצמנו ברגעים שאדם רותח. שאלה מי שלומית בת 39 ספרי עד 10 אמרנו פתרונות פשוטים או לא אמרנו אז באמת זה

אחת העצות אני שמעתי את כבוד הרב זמיר כהן שליטה שהוא אומר שבאמת יש עצה טובה אפילו ללכת ולהחליף חולצה שהיא חולצה שמגדירים אותה לשעת הכעס ואז בזמן הזה שהולכים ועושים את הפעולה סוג של כמו הילד שלך שהלך להחליף פיג'מה אז כבר כבר הכל מתקרר. יפה. אז נכון זה עובד, אבל מה קורה עם אנשים ש הם לא זוכרים את זה? יופי. אז אחרי שצעקתי השתוללתי. הייתי עצבנית, השתוללתי, רתחתי. אוקיי. כשזה נגמר לתת את הגבורה שבגבורה, להסתכל על זה ולהגיד, אוקיי, הייתי מאוד מאוד עצבנית, התנהגתי בצורה מאוד לא יפה. אני רוצה לראות את עצמי כך בפעם הבאה או לא? סביר להניח שלא. היא שואלת איך אני יכולה להתמודד עם זה? כן. להיות במצב של

היסטריה ולהגיד לעצמי תספרי עד 10. בדרך כלל היא לא תזכור לספור ואה וגם אחרי שהיא תספור עד 10 עדיין היא תהיה כל כך עצבנית אפילו על שהייתה צריכה לחכות את ה-10 האלה ולכן לאחר מעשה כבר התפרצה כבר זה היה לשבת ולומר א