"אפשר למות מזה": נעם פרידמן על ההתמודדות עם הפרעת אכילה

אפילו לא הייתי נכנס להמבורגר מהפחד שמהריח עצם זה יכניס לי את הקלוריות לגוף ואני אשמין מזה. אני חושב שזה היה בשבילם כף הגדולה לפרצוף שותה מים. המים גם כן זה היה איזשהו אישו מאוד גדול. הייתי יכול לשתות 7בע ליטר ביום של מים. ממש ככה לשלוט רק כדי כביכול להכניס תחושה שאני כן אוכל משהו כי לא לא אי אפשר באמת להיות בתחושה שאתה לא אוכל שום דבר במהלך היום. הפראת אכילה. הפרעת אכילה היא שם קיבוצי למספר הפרעות נפשיות. התופעה מתבטאת בדפוסי אכילה לא תקנים כגון המנאות מאכילה, אכילה כפייתית או הקאה יזומה. היא פוגעת בגוף ובנפש ומופיעה לעיתים קרובות לצד דימוי גוף מעוות ותחושת שליטה לקויה. ההפרעה גורמת לנזקים

גופניים משמעותיים. בחלק מהמקרים נזקים קיצרי טווח ובחלק ארוכי טווח. הנזקים מסכנים את בריאות האדם ולעתים יכולים להיות מסכני חיים. נועם פרידמן, שלום.

שלום רב.

קח אותנו רגע. איפה

זה סיפור ילדות? סיפור נהרות.

זה סיפור נהרות. זה התחיל בתחילת הקורונה. הייתי בן 15 וח 16 פחות או יותר כיתה י' הייתי בתיכון. זה בדיוק היה סביב כל הנושא הזה של צב ראשון לצהל, גיוס. הרבה פעמים מה שמאפיין את החבר'ה בגיל הזה זה התעסקות בגוף.

מה היה החלום שלך? מה מה רצית? לאן רצית להתגייס?

רציתי להגיע לסיירות מאוד מאוד גבוהות. ממש כיוונתי לשם, התאמנתי, הייתי באימונים קרביים לזה. ממש זה היה כזה, זה אפילו זה חלום שלי מגיל אפס. להגיע לצעל, להגיע לסיירות הכי מובחרות. גם כן אני מגיע מהציבור הזה, הציבור הדתי לאומי שזה כזה כל הזמן יש עיסוק סביב הנושא הזה וכל הזמן מדברים על סיירות וכמה שיותר לשאוף גבוה וכמה שיותר לכוון גבוה אני כחלק מההתמודדות שלי בנוסף לכל שאר ההתמודדויות שיש לי א שזה אותי זה מוסידי אז חשבתי שאני שולט במצב אבל בפועל הגעתי למצב של אי שליטה כאילו רציתי להיות כזה חזק כמו כל המתאמנים שיש בחדרי הכושר בתמונות בסרטונים בפרסומות להיות זה שמסוגל להגן על עצמו, להגן על אחרים, זה

באמת נובע מטראומות כנראה שיש בילדות שלא ידעתי פשוט לומר אותם באותה סיטואציה ובאותו רגע, אבל אני חושב שהכל הנושא הזה באמת מתחיל מאיזשהו ביטחון עצמי נמוך שקורה הרבה פעמים ומתוך רצון להיות זה שמסוגל להגן על עצמי, להגן על אחרים וגם להרגיש להרגיש חלק מחברה, להרגיש שייך, להרגיש שאני מסוגל. מה זה כל הנושא הזה? חוסר האיזון או עצם הרצון שהוא לא בהכרח רצון רע? להיות הטופ שבטופ, ללכת לסיירת. נניח הרצון הקמאי הזה הראשוני היית הולך אליו עם מדריך כושר צמוד או מדריך תזונה ועכשיו היית בפסגת החלומות שלך מבחינה צבאית. שם נמצא חוזר ביטחון עצמי. למה בכלל רציתי או או לא המטרה אלא האמצעים שבהם נקטתי. אני חושב שזה

גם האמצעים שבהם נקטתי וגם זה שהתפניתי את הביטחון העצמי שלי בזה שרק אם אני אהיה מספיק חזק, רק אם אני אהיה יפה, רק אם אני אצליח באמת כביכול להיות כזה טיפה מעל כולם, כאילו כולם, כולם אוכלים ממתקים, כולם מאפשרים להם לאכול סוכר, לאכול זה, להתאמן ככה בצורה נורמלית. כביכול זה שאני רציתי להיות רגע מעל כולם, להיות מסוגל, רגע באמת כביכול כן מתוך רצון, אני לא יודע מאיפה הוא נעב כל כך, אבל אני חושב רצון בסיסי להיות קצת יותר מעל כולם, להיות קצת יותר להרגיש טיפה יותר שווה, טיפה יותר טוב מאחרים. אני יותר מצליח לשלוט במה שהם לא מסוגלים. הם אוכלים גלידה, אז אני מסוגל לאכול גלידה. אני אשכרה יכול להתמודד מול

האתגר הזה שלא לאכול גלידה ואני יכול להתאמן הרבה ואני יכול לעשות ריצות ארוכות ואם קשה לי בריצות ואני הגעתי לפעמים למצבים שבאמת היה לי קשה פיזית ממש ממש קשה הגעתי למצבים שכמעט הקתי הכתי בריצות אז לא אני ממשיך לרוץ כי אני לא מוותר לעצמי אני כאילו לוקח את עצמי לקצה כל פעם כל פעם מחדש

כל מה שאתה מתאר זה משהו מאוד מאוד אינטימי אני מסתכל על זה אחורה חמש שש שנים אחרי אבל חמש שנים אחרי הסביבה לא אמורה לזהות את מה שאתה מתאר עכשיו

נכון

הוא עושה כושר זה נראה להם במינון הנכון אף אחד לא יודע שהוא כמעט מקי באמצע הריצה לא אוכל גלידה תשמע אני אפילו לא יודע אם אשתי אוכלת גלידה או לא אוכלת גלידה ואני חי איתה באותו בית זה לא משהו שאתה אמור לעקוב איפה אתה מתחיל להבין שיש פה משהו ש צריך לשתף או שפתאום קורה איזשהו התמודדות רפואית שהיא לא מן המניין

אני חושב שיש שני נקודות שככה אני ממש זוכר אותם בחיים שלי נקודה ראשונה זה שהייתי הייתי מאושפס בשלותה באשפוז יום בגלל ההתמודדות עם OCD ישר אחרי השמינית אחרי התיכון ו והגעתי למצב כמו שאמרתי שאני פשוט לא מתפקד ממש כאבי ראש חרחורות א כמעט התעלפויות במהלך היום כי

OCD זה משהו שאתה שומע עליו עוד לפני

כן OCD כל הזמן חשבו שהעיסוק הזה סביב אוכל הוא באמת מתוך הוא מתוך עניין של OCD מתוך איזשהו שהוא התעסקות אובססיבית באוכל ובספורט. ובאמת שהייתי שם באשפוז אז הגעתי למצב שבאמת לא תפקדתי כמו שאמרתי עם כל הגוונים שאמרתי על כל גווניו ואז באמת מה שקרה פשוט לא תפקדתי הייתי יכול לפעמים אני זוכר הייתי הולך ברגל מצומת ירקון עד לשלוותה זה הליכה של 40 דקות ברגל על הבוקר רק כדי לשרוף קלוריות רק כדי להרגיש שהנה הוצאתי יותר מאשר מה שהכנסתי וזה קשוח כל יום חדש ולא באמת אחרי זה לבוא ולאכול בצורה אמיתית, בצורה מסודרת. או היו זמנים שאני טיפה חוזר אחורה, היו זמנים בתיכון שהייתי למשל יכול בשבת לא להצליח לשלוט באכילה

והיו תקפי אכילה. גם אם אצלי זה נחשב כתקף אכילה, מה שכביכול בשפה הרפואית לא נחשב כהתקף אכילה, לאכול טיפה יותר קצת בשבת כמו שהרבה אנשים עושים,

כולם.

הייתי אחרי זה יום למחורת צם, צם. גם אם יש לי באותו יום מבחן הייתי צם צעם עד הערב חוזר ב7 בערב הביתה מהתיכון מהלימודים מים

שותה מים המים גם כן זה היה איזשהו אישו מאוד גדול הייתי יכול לשתות 7ב ליטר ביום של מים ממש ככה לשלוט רק כדי כביכול להכניס תחושה שאני כן אוכל משהו כי לא לא אי אפשר באמת להיות בתחושה שאתה לא אוכל שום דבר במהלך היום אבל רק כדי לכפות על זה שאני אוכל משהו אז הייתי שותה מלא מלא מלא מים ואז זה באמת היה גם מגיע למצב של סכנת חיים פעם אחת הגעתי לרופא והיא אמרה לי נועם אתה מאוד קרוב להרלת מים שזה כבר מסוכן זה באמת מצב שהוא לא תקין והעניין הזה שהייתי צם

איפה אתה מבין שזה מחוץ ל מחוץ לנורמה

נקודה אחת זה באמת העניין שבתקופה של התיכון א אני ממש כמו שקורה הרבה פעמים בהפרעת אכילה חרדה מאוכל חרדה מאוד מאוד גדולה אני זוכר לא לא הייתי נוגע במאכלים מסוימים כמו פי פיצה או אפילו לא הייתי נכנס להמבורגר. יש לנו המבורגר ביישוב שאני גר. לא הייתי נכנס לשם או לפיצה. לא הייתי מסוגל להתמודד.

אומרים לו אל תיכנס לכלם. לא, אל תשתה סחור סחור.

ממש ממש. לא הייתי מסוגל להיכנס מהפחד שמהריח זה יכנס אליי או מעצם זה שנגעתי בפיצה.

אה לא שזה יגרור אותך לאכול.

לא לא עצם הנגיעה. עצם הנגיעה בפיצה. עצם הנגיעה בהמבורגר. עצם הנינגיעה בלהכין לאח שלי פיטה עם שוקולד לארוחת בוקר. עצם זה יכניס לי את הקלוריות לגוף ואני אשמין מזה.

וואו.

זה כבר נקודה שאמרתי ואיך אתה משתף?

אני משתף את ההורים שלי שאני צריך אשפוז. אני חושב על ההורים שלך מתחילת השיחה אני חושב עליהם אבל הם שומעים מהבן שלהם לא אני צריך עזרה לא זה אתה כבר מגיע עם ההבחנה

חוטי אני צריך אשפוזן

נכון

רם ביום בעיר מה

נכון אני חושב שזה היה בשבילם כף הגדולה לפרצוף ש כביכול יש הרבה פעמים קורה שהורים כאילו רוצים שהילד שלהם יהיה כזה א חלק מהחברה כביכול במובן הרגיל שלא יהיה לו תלמידי דברים דברים קשים שלא יתמודד וזה קפה זה כפה לחיים זה ממש כפה זה התמודדות

זה קצת קשה כאילו שלא תמיד הסביבה מבינה הרבה פעמים הסביבה אומרת אני זוכר היה לי משפטים ממש קשים אני לא אגיד מי אמר לי אותם אבל כי אני רוצה לשמור על האנשים אבל אמרו לי משפטים כמו תחשוב מחשבות חיוביות תאכל את הגלידה מה הבעיה

כן נכון תעשה סלט מנה עיקרית ותנשנש יש לך איזה משהו

בדיוק כן ככה ולא מבינה אותך שלא סיירת מתקל אלא תתגייס לשריון אוקיי גם גם הנקודות האלה וגם באמת זה שפשוט תאכל גלידה אין בזה שום בעיה ומתי שאתה רוצה להפסיק תפסיק ומתי שאתה כאילו לא מבינים שיש פה באמת חוסר שליטה בסיטואציה או מה הבעיה נועם אתה נראה ממש בסדר הכל בסדר איתך אתה רק מדמיין דמיונות אתה לא באמת יש לך איזשהו עניין איזשהו איש עם העיסוק הזה והקביעה שלך שאתה צריך אשפוז מה זה קצת אג גוגל או כאלה דברים זה גם זה גם אני הרגשתי שלא תפקדתי וגם קיבלתי מהרופאים אמרו לי נועם אתה צריך שפוז זה לא רק אני אישית זה ממש גם צוות רפואי שאמר לי נועם אתה חייב את זה בשביל עצמך אתה לא יכול להמשיך ככה יותר

זה אשפוז אומרת אתה לא יוצא משם

נכון כן

לכמה זמן

שלושה חודשים הייתי באשפוז אתה יוצא הביתה בסופי שבוע בהתחלה אתה לא באמת יוצא כאילו בהתחלה אתה נמצא שלוש שבועות במעקב ממש ממש השגחה צמודה ואין יציאה במהלך היום יום אז יוצאים בערב עם האחות שזה נקרא כוח חזר יוצאים איתה להליכה של איזשהו 20 דקות ככה מסביב למחלקה

מה חשש שתפגע בעצמך שתחזור פתאום לטפס מדרגות בהמשך ל לשקלה את הקלוריות כן רוצים לשלוט לך בסיס רוצים זה סוג שכמו בית כלא בסוף רוצים לשלוט בך רגע ולהכניס אותך לנורמה כביכול הנורמלית

אתה מכיר טובה למקום הזה אתה כועס עליו אתה

אני מכיר להם טובה מאוד גדולה ממש ממש גדולה פשוט כמה שמעויות צילו לי חיים עד היום אני ככה אני זוכר ממש לפני שבועיים משהו כזה הלכתי לבקר משמה מישהי שאני בקשר איתה שהיא נמצאת שמה במחלקה והגעתי למחלקה וואו שמחתי לראות את הצוות אני ממש זוכר שהבאתי להם מתנה בסיום לצוות כי הם באמת הצילו לי את החיים אני ממש זוכר נקודה שלפני שנכנסתי למחלקה בדרך לנסיעה עם ההורים שלי באותו בוקר זה היום ראשון אני ממש זוכר את זה קיבלתי טלפון ביום חמישי מהדוקור של המחלקה דוקור איתן גור שהוא אמר לי אם אתה רוצה יש לנו כניסה הרגע מהרגע להרגע מחמישי לראשון זה היה ממש בחופש גדול והייתי תוך כדי עבודה בכייתנר ואמרתי אני עוזב הכל

אני נכנס אני מה זוכר קיבלתי את הטלפון הזה וכאילו מישהו ראה את זה מישהו מהעבודה שלי ראה את זה ואמר לי נועם מחלקת אל השומר ממש התביישתי בזה כאילו לא נעים כאילו מה מחלקת אל השומר הפרעת אכילה עכשיו הוא יודע שיש לי הפרעת אכילה אני מה זוכר שהגעתי באותו בוקר עם ההורים שלי והייתי ברכב וכיתי להם ואמרתי להם אבא ואמא מפה אני יוצא אדם חדש כאילו אין נגמר יותר הנועם שלכול קריקרים כל הזמן ובאמת מאכלים מסוימים שרק אותם הייתי אוכל קריקר גבינה קוטג' חומוס טונה ופה זה נגמר זהו אמרתי להם מפה אני יוצא שאני מסוגל לאכול מאכלים נוספים מפה יוצא נועם נועם אחר יצא נועם אחר זה בטוח נועם טיפה יותר מתמודד נועם טיפה יותר

כוח וחוסם לא יצא נועם בלי הפרעת אכילה כי זה התמודד דות לתקופה ארוכה וגם אני חושב לכל החיים בסוף זה לא דבר שזבן וגמרנו

עכשיו ומשהו מאוד מדהים שאני מזההצך בכל שלב של התהליך אין יאוש אני לא חושב שיש עוד אנשים בדרך לאשפוז אה בטח של הפרעות נפשיות שהוא אומר להורים שלו את מה שאתה אמרת להם אין רגעים שאתה אומר אין אין שום סיכוי אני עם הקופסה טונה יש רגעים ברור שיש רגעים יש רגעים יש התמוד מודדות לא פשוטה עם הנושא הזה. יש התקפי חרדה, התקפי א זוכר פעם אחת אכלתי לחם ממש לא הצלחתי לשלוט כביכול רציתי מאוד לשלוט. אני לא אכל לחם ולא הצלחתי לשלוט. אכלתי לחם ואכלתי לחם בלי הכרה. איזה שבע פרוסות לחם בתוך כמה דקות.

לבן גם.

כן. לבן נכון. גם לבן לא לחם מלא כי זה מה שהיה בבית. אני ממש זוכה שנכנסתי להתקף חרדה מאוד גדול. לא הייתי מסוגל. הייתי ממש בחוסר

הומור לא עוזר בזה אני כי תראי לכולנו יש נפילות אני מגישים את המנה האחרונה כבר מרחוק אני יכול ללחוש למי שד תשמע אני לא צריך את זה אבל בוא נראה איך זה יהיה כשזה יתקרב אליי כן

אומנהל דוסיח עם הפחמימה אני מדבר אליה היא יונה לי למה אני בעצם אוכל אותך עכשיו אני צריך את זה או לא אבל המון המון המון אה

המון אומור אתה המון יורד על עצמך המון המון ציניות היא לא היא לא משחקת שם איזשהו תפקיד שעה אז לא, היום כן. נגיד היום עכשיו עם המלחמה עם איראן. אני ממש זוכר אמרתי כזה למשפחה שלי שלפעמים אני נמנע מזה כי אני אומר שזה יכול מאוד לא רק לעשות לירה אלא בהכרח גם לאחרים. אם אני אדבר על אחרים אני אומר נגיד וואי יש לי אכילה רגשית עכשיו בגלל המלחמה.

ברור לכולם. אז כן, אני מנסה קצת אומור להכניס בזה, אבל גם אני מבין שזה חיים ומוות של אנשים בסוף זה ממש סקלון חיים שיש את הקרקרים אנחנו הכנסנו קריקרים למעמד חלק מהשישיות מים ואני חושב שגם טונה היה שם אבל באחת ההזכות אמרתי רגע שנייה סתם שמנו את זה פה בוא נפתח את זה למרות שאנחנו יודעים שעוד 10 דקות אנחנו

אנחנו יוצאים החוצה באמת אפרופו המלחמה כי די בהתחלה אמרת זה התחיל בקורונה אתה חושב שיש לזה גם השלכות לאירוע הטראומטי הזה והתמודדות נפשית של 100% מהאוכלוסיה הקורונה. זה לא רק א שמור חק.

כן. כן. לגמרי זה זה קיים ההתמודדות הזאת. הקורונה לא הקורונה לא הוסיפה יותר טוב. היא עשתה בהכרח יותר נזק.

אני חושב גם ההסתגרות הזאת בבית ה לאט לאט חוסר יציעה עם אנשים חוסר מפגש עם אנשים כן מאוד תרם במובן לא חיובי לסיטואציה.

תראה אדירקורד. השאלה הראשונה שאלתי אותך היום לפני שהמצלמות נפתחו זה מה אכלת וא או האם בכלל אכלת לך תדע אני אתן לי תשובה נורמטיבית לחלוטין והלוואי עליי אני אנחנו מצלמים בשעה 11 אני חושב שאני אחרי קפה ואפילו עוד לא עוד לא נשנשתי משהו ואצלך זה הרבה יותר מסודר זה עם המון משמעת עצמית או ש איפה איפה אתה נמצא היום? היום אני בטיפול, בדיוק היום היה לי טיפול בבוקר עם דיאטני צריכה צריכה טלפון בגלל המצב וכן זה מאוד משמעת עצמית כאילו כי אני מבין שאני לא יכול שאם אני לא אכל אז אני אכנס לתקף אכילה אכנס לבולמוס ולכן אני צריך משמעת עצמי מאוד גבוהה אני צריך אני צריך להכניס לי סדר בחיים כי בלי סדר אני מאבד את

זה כל שעכשיו בזמן המלחמה היה לי יותר מורכב עשיתי יותר כי לא יכולתי ממש להיות נוכח בבית היה לי מורכב ממש כל מורכבות כזה עם כולם ביחד

לא מה שנראה לי אני מאוד רוצה להיכנס לכושר סתם אולי יום אחד נחליף תפקידים ואני אהיה מרויין ונתמודד על ההוא שרוצה להתחיל כושר אחרי החגים או אחרי זה אבל מה שבעיקר נראה לי מפחיד זה החשבון התמידינכון

להוציא קלוריות ביחס למה שהכנסתי היום אכלתי זה אז אני צריך לעולות את המדרגות לבית של סבתא בקפיצה אחת נכון

זה נשמע לי כאילו אבל להתחיל את הבוקר עם איזה 30 40 שכיבות צמיכה ולסיים את היום עם הליכה מהירה בשכונה או משהו כזה נשמע לי פנטסטי זה לא איפה זה נמצא אצלך תמיד זה תמיד זה החשבון ה

לא היום זה כבר לא נמצא כל כך אני באמת אני באמת באמת נמצא במקום שהוא טיפה אחר טיפה יותר מחלים כי החלמה זה באמת מילה גדולה מאוד אבל אני חושב שהנורמה היא היא לא לעשות כל יום ספורט הנורמה זה לעשות שלוש פעמים בשבוע ללכת לחדר כושר או לעשות ברחוב או לצאת להליכה עם האישה או עם חבר לריצה א זה הדברים שאני חושב שהם א שהם תקינים אחרי שאני הייתי באשפוזים וזה מה שאמרו לי כי פעם גם אני חשבתי שלעשות ספורט כל יום זה דבר בריא אבל לא דבר בכי לעשות

אתה עושה עם ההליכה עם האישה ואז היא אומרת לך תראה צריך לחזור בעתיד ותגיד לה אוקיי אז תחזירי אני פשוט חייב להשלים עוד 200 מטר כי אחרת אני

כן זה בדיוק זה היה לא תקין זה היה לא תקין בסיטואציה הדבר הזה שנגיד אני זוכר היה לי מצבים שביעי צריכים לנסוע שבת או להכניס שבת ממה שאני זוכר הייתי בבית וככה יושבים לסעודת שבת ואני לא הולך לתפילה כי אני חייב להשלים את הסט של המתח ואני חייב לעשות אימון לפני שאני אוכל בארוחת שבת גם אם זה אומר שאני מזיע מזיע ואז אחרי זה נכנס להתקלח במים קרים ואז אחרי זה חוזר לאכול בשולחן שבת נו ממש עושה ספורט בשולחן שבת ואז גם קצת חיללתי שבת כי כדי כאילו כביכול עם השעון ועם הסטופר

כן לא לא לא אין אין אין שליטה זה זה כל כולך זה ממש כל כולכה בהתמודדות אתה אתה אומר חיללתי שבת אבל מעבר ל להשלכות האלה אתה בחור דתי איפה הקדוש ברוך הוא בסיפור איפה ה אם מדמן אותך או צועד מצומת ירקון ירקונים לבית החולים או בנסיעה עם ההורים ובטח גם בלילות החשוכים והקרים של בית החולים הוא נמצא שם מאיפה הבאת את זה עליי

אני זוכר הייתי ביום כיפור במחלקה לא יצאנו נו הביתה אכלנו כרגיל במחלקה

חובה כן חובה ממש הלכה שאלתי גם רב

והוא אמר לי לאכול יש איזה שיח על זה כאילו לצום ביום כיפור זה לא משהו שרק בחור דתי רוצה

כן יש על זה שיח טיפה

לא אין זה זה חיים זה חיים של זה הנעלים של המחלקה זה מה שעושים אוכלים ביום כיפור כרגיל ממש בתוך החדר אוכל נכנסים לפי הסדרים לפי איך שזה מתנהל לפי שולחנות הכל הולכים עם המגש ממש שמים את האוכל א אני זוכר שגם יצאנו רק לתפילת א נעילה ביום כיפור

יצאנו

בכל נדרי

למטה א תפילה של חבד כזה שארגנו בבניין עצמו לכל החולים שהיו שם וזה כאב לי מאוד מאוד מאוד שלא הייתי כאילו לפני שנייה אני אשכרה הייתי בחור בשיעור א' בישיבת הסדר בישיבה גבוהה ועזבתי את הישיבה כי היה לי התקף חרדה באמצע יום כיפור בשנה אחרי אני נמצא במחלקה אוכל הכל כל כך רגיל בלי תפילות עומד בחלון א מתפלל כזה את התפילות שאני מכיר מהבית של אבא שאבא שלי הוא חזן בבית כנסת בימים נוראים ועומדתי כזה עם טלית אני זוכר לקחתי טלית למרות שאצלנו בבית לא מניחים טלית לפני החתונה אבל אמרתי אני לוקח טלית כי אני חייב את זה ופשוט התפללתי במחלקה זה היה זה היה נורא זה היה עצוב ממש זה כאב לי מאוד כאילו איפה אני הייתי

לפני שנה מהמקום כביכול הכי גבוה בחור ישיבה בישיבה עם כולם מתפללים עד אח שתיים בצהריים ואיפה אני עכשיו נמצא? אוכל כאילו הכל כרגיל. א רואה אנשים עם טלוויזיה וטלפונים במחלקה כי כל אחד באמת יש לו את ה את העולם שלו ואת הדרך התמודדות שלו ואנחנו פוגשים שמה על כל גווניו. ערבים, חילונים, דתיים, חרדים, באמת כולם, כולם, כולם, נשים, גברים. זה נקודה שמאוד מאוד קאו לי. וגם נקודה נוספת זה אני חושב כל הזמן אלוהים כזה השם היה נוכח בסיטואציה לא נוכח הייתי בבית המאזן אז לתקופה הורדתי את הכיפה הייתי בלי כיפה

מה זה בית מאזן

זה חלופת אשפוז כאילו נותנים חוויה של בית לתוך אשפוז ושמה באמת הורדתי את הכיפה לתקופה לא הייתי מניח תפילין ולאט לאט זה חוזר עכשיו אני כאילו חוזר לפעם בשבוע בישיבה שבה למדתי בשיעור א' ואני עושה לעצמי כזה לימוד יומי של תנך, לימוד בסוף יום, ספר שאני אוהב לקרוא על אה לא יודע למה זה דווקא מעניין אותי עכשיו חינוך ילדים אבל אה זה כל הזמן השם הוא כל הזמן כזה עולה ויורד כי יש הרבה פעמים כעס למה הבאת לי את זה בצורה הכי אמיתית כעס ממש ממש כעס לא להניח תפילין לא להתפלל לזרוק ומנגד יש לפעמים רצון כזה יותר להבין ש שהוא שאולי דרך ההתקרבות שלי אליו יהיה לי טיפה יותר טוב, יותר.

גם כעס זה קרבה לקדוש ברוך הוא. אנשים שכועסים עליו והם מאוד מאמינים בנוכחות שלו,

נכון? כן.

איפה התגובות של הסביבה, של הקהילה? אני בטוח שיש לך א

הסביבה והקהילה.

אני בטוח שיש לך סיפור של מישהו שהגיב מאוד מאוד טוב או מישהו שהגיב מאוד מאוד מאוד לא טוב. על אנחנו רוצים להיות חברה יותר טובה. אני אגיד לך, יש לי התמודדות חברתית לא פשוטה, אז א בתיכון וזה לא היו לי חברים כל כך. עכשיו באמת החברים שלי זה אנשים שהייתי איתם במקומות אשפוז כי נוצר לי איתם קשר. לא ידי נפגשתי עם חברים באותה תקופה. הייתי ב

לא נתקלת בתגובות להבחנה שלך בכלל?

מחברים? לא לא. מ מבני משפחה בעיקר קיבלתי תגובות

אבל לא מחברים. כל אחד שקוע בעולמו.

אין לו מושג למה מי שהתחיל איתם תלמודים נעלם לכמה חודשים וחוזר אחרי זה לג

נכון? כן. לא לא פנו אליי. לא פנו אליי. זה קל. זה מאוד כואב כי זה חסר. זה במובן של הכי חסר. אני כאילו מרגיש שכזה אני מנותק מה מנותק מהסביבה שבה גדלתי ועכשיו אני מאוד לא יודע איך לחזור לאותו זה. היו גם אנשים שהייתי בקשר איתם נגיד הייתה מישהי שהייתה שהייתה איתי בטל שומר הייתי בקשר איתה מאוד טוב ושהייתי בבית המאזן אז פתאום התקשרה אלי יום אחד אמא שלי ואומרת לי זה היה ביום של היום הולדת שלי ממש יום הולדת 19 ואז אמא שלי התקשרה לי אומרת לי א טוב תקשיב נועם ה בדיוק הייתי בארוחת בוקר היא התקשרה אלי אמרתי לה אני לא יכול לענות אני בארוחת בוקר כאלה נעלים אז אמרתי לה טוב אני חוזר אלייך חזרתי אליו וזאת היא אומרת לי נועם בלילה אביה נפטרה

וואו

כילה היינו ביחד בתלשומר אביה רוני קוראים להכה היא נפטרה היא הייתה באמצע טיול בחול והיא נפטרה מכריסת מערכות פשוט לא קמה בבוקר וזה בדיוק הרגעים שכאילו שאתה אומר וואו אפשר למות מזה אשכרה אפשר למות זה מסוכן זה אשכרה מסוכן כאילו

אנשים מתים מזה אנשים מתים

אתה יכול לצים ביום כיפור הקרון אסור לי כרגע לעצום

שום צום כרגע

והמעקב עצמו הטיפול לכמה זמן הוא צריך ללוות אותך

אה כרגע מטל שומת תקף לשנתיים נראה איך אני אמשיך את זה כרגע אני נמצא גם בטיפול אחר טיפול פסיכולוגי שלא בהכרח קשור להפרעת אכילה אבל גם מדברים שמה גם על הנושא הזה של האוכל

ברור מה החלום שלך

אני חושב שפעם ה החלום שלי מאוד א אני מאוד אוהב פוליטי תיקה וזה כזה התחיל בלהיות חבר כנסת, להיות צער א במובנים האלה באמת להשפיע היום זה מסתכם בדברים מאוד בסיסיים זה מסתכם ברצון להחלים, לשלוט בחיים, להיות יותר גמיש. דבר שאני מאוד מתקשה איתו לפעמים הרבה פעמים. דבר שני זה להקים משפחה. נם אני צעיר אבל זה חלון מאוד גדול לבוא להקים משפחה. אני ממש מדמיין את הרגע כזה שאני עומד בחופה עם אשתי לעתיד מי שהשם יזמן ונמצאים שמה מטפלים כזה מכל התקופות שלי בחיים וההורים שלי וכל המשפחה זה רגע כזה ככה מאוד עוצמתי אני חושב עבורי שמלווה אותי שאני קם אליו כל בוקר וגם א ילדים דור המשך ממש גם זה עוד נקודה שאני מדמיין

מאוד זה הנקודה הזאת שבה אני כאילו מחזיק את הילד שלי ילד ילדה בחדר לידה בפעם הראשונה אני כאילו אומר כזה די ניצחתי כביכול יכולתי כי יכולתי יכולתי לסיים בצורה הרבה יותר מסוכנת אני מאוד ברגע שאביה נפטרה אני מאוד רואה כזה שאני המשך צבאה למה ש למה שהיא לא הצליחה לעשות כי נלחמנו מאוד ביחד גם לקדם את ההפרה את ה לא את ההפרעה לקדם את המודעות להפרעה ממש היה לנו היינו בכל מיני קבוצות פייסבוק וכאלה בסטטוסים וה היינו בקשר עם אנשים כדי לבוא ולקדם את זה וממשמשל לנו חלומות כזה ביחד של א לאכול פיצה ביחד, לאכול המבורגר, לאכול גלידה ועכשיו אני רואה את זה כזה כמשהו שאני כאילו צבא עבורה להגשים את מה שהיא לא הספיקה

לעשות א אז המובן של הילדים וגם אני חושב לבוא ולספר את הסיפור חיים שלי בהרצאה או בכל פלטפורמה אחרת ולחיות חיים מלאים אני חושב שב מסוגל כאילו להתמודד מעל אתגרים

תראה לפחות חלום אחד הקשמנו אתה יושב כן

גבר מי שמדבר נוח פרידמן תודה רבה שהגעת לדבר

תודה רבה תודה רבה ‏ma