נח, היונה ומצוות התפילין - הרב עמנואל מזרחי

שלום לכם, צופים יקרים. נפתח בסגולה נפלאה להצלחה ומציאת חן. כשאדם נכנס לאיזה מקום, כמו פגישה של עבודה ועל זה הדרך, יאמר עשר פעמים לפני את הפסוק: "ונח מצא חן בעיני ה'". עשר פעמים את הפסוק הזה, ולאחר מכן יאמר: "וכן אמצא חן וחסד בעיני אלוקים ואדם". עשר פעמים "ונח מצא חן בעיני ה'", זה פסוק שלם, אפשר להגיד עם שם השם. לאחר מכן: "וכן אמצא חן וחסד בעיני אלוקים ואדם". וייכנס לאותה פגישה או לאותו מקום שהוא צריך. עשרה דורות מאדם הראשון ועד נח. בדור של נח, אומרת התורה, "אלה תולדות נח. נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. "ותישחת הארץ לפני האלוהים ותימלא הארץ חמס". היו חטאים גדולים בדור של נח. ואז ציווה הקב"ה את

נח לבנות תיבה, שהתיבה הזאת האורך שלה יהיה 150 מטר, הרוחב שלה 25 מטר, הגובה שלה 15 מטר. שלוש קומות באותה תיבה. הקומה העליונה לאנשים, באמצע לבהמות והחיות ולמטה לפסולת. ונח במשך 120 שנה בונה תיבה באותו דור. ואנשים היו צוחקים על נח, שואלים אותו: נח, מה אתה עושה? אמר להם: הקב"ה עתיד להביא מבול ואני בונה תיבה כדי שמי שירצה, ייכנס לתוך התיבה ויינצל ולא יעשה את החטאים. היו צוחקים עליו ואומרים לו: נח, תשב לנוח, תפסיק עם הדיבורים האלה. אנחנו לא מאמינים. ועל זה הדרך. והנה חולפים הימים ונח בונה את התיבה ואנשים התרגלו. "המוזיאון של נח". כולם יודעים: בואו נלך לנח ולתיבה שלו. 120 שנה. ואז, אחר שנפטר מתושלח,

פתאום התחיל מבול, ונח נכנס לתיבה עם כל הבהמות והחיות. מהטהורים הביא שבעה-שבעה, כדי שיוכל להקריב קורבנות מהם. והלא טהורים היו זוג וזוג. וכל הבריאה נכנסה לאותה תיבה כדי לשמר ולהתחיל את העולם מחדש. ו-150 יום של מבול ועוד 150 יום, ונח נמצא בתוך התיבה. ואחר שהמים נרגעו, זאת אומרת, כל כדור הארץ היה מלא מים מעל ההר הגבוה ביותר - שבעה וחצי מטר מים, ורק התיבה הזאת נשאר בעולם. ומי שהיה באותה תיבה ניצל. והיה רק אדם אחד שנמצא מחוץ לתיבה שניצל. זה היה עוג, עוג מלך הבשן, שהוא נתפס מחוץ לתיבה, והוא נשבע לנח שיהיה לו עבד עולם, והיה נח בכל יום מוציא לו קצת אוכל וכך ניצל. והמים היו רותחים, אבל מסביב לתיבה היו

קרים בשבילו במיוחד. והנה, כעבור הזמן הזה הרגיש נח שקלו המים. מה הוא עשה? הוא פתח את הצוהר שהיה באותה תיבה והוא הוציא שם את העורב. העורב התנגד לזה. אמר לו: אתה ובוראך שונאים אותי. שאל אותו: למה? אמר: היות שהוא עצמו מין טמא, ואם תוציא אותי מהתיבה, כבר לא יהיה שום מין ממני החוצה. זאת אומרת, אם אתה מוציא אותי, כבר אני נכחד מהעולם. ואז מה הוא עשה? הוא היה עושה סיורים סביב התיבה, העורב הזה, ואז ראה על אחד ההרים איזו נבלה, ישב, אכל אותה שם. כשבא לחזור לתיבה, נח לא הסכים לקבל אותו חזרה. אמר לו הקב"ה: יהיה ממנו תועלת, מהעורב. אליהו הנביא לעתיד יהיה בנחל כרית והעורב הזה יביא לו אוכל כל יום ממטבחו של

אחאב. לכן תכניס אותו לתיבה. לפני שנח נכנס לתיבה, היה אירוע מעניין, אומר המדרש. נח קיבל הרי זוגות זוגות. יום אחד הגיע שיקרא לתיבה, השקר בעולם. כתוב שאפילו שדים נכנסו לתיבה הזו. באי שיקרא לתיבה הזאת. ותוך כדי נח שואל את שיקרא: מי בת הזוג שלך? אמר שיקרא: אין לי בת זוג. אמר לו: הקב"ה אמר לי זוגות-זוגות. אני לא יכול לקבל אותך לתיבה. חזר שיקרא במפח נפש. בדרך את מי הוא פוגש? את פחתא, זו הרוח הזו שעושה פחת בעולם, נזק בעולם. אמרה לו פחתא לשיקרא: מאיפה אתה חוזר? אמר: אני חוזר מהתיבה של נח. התיבה של נח. באותה עת שיקרא אמר לפחתא: את רוצה להיות בת הזוג שלי? מה תיתן לי? אמר לה שיקרא לפחתא: כל מה שייעשה

דרכי, הכוונה כל מה שאנשים ישקרו, את תהיי רשאית לפחות, להרוס, לעשות נזק, לכלות מהעולם. אז הם הסכימו, הבטיחו אחד לשני, וכך הגיעו לתיבה של נח. הגיע שיקרא, אומר לו נח: מי בת הזוג שלך? הנה, פחתא. את בת הזוג שלו? -כן. -כנסו לתיבה. ומאז כל מה שנעשה על ידי שקר אז הפחתא באה ולוקחת, כמו שאומר "שקר אין לו רגליים". כך הדבר. והנה, אחר שהעורב חזר לתיבה, הוציא נח את היונה. אומרת התורה דבר מעניין. אני אקריא לכם את הפסוק: באותה עת, "ויישלח את היונה מאיתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה "ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה", למרות שהיו כבר הרים שנתגלו, אבל מקום היישוב של היונה זה בעצם באילנות, בעצים, לכן לא מצאה מקום,

"ותשוב אליו אל התיבה "כי מים על פני כל הארץ "וישלח ידו וייקחה ויבא אותה אליו, אל התיבה". אומרת התורה: "ויחל עוד שבעת ימים", המתין עוד שבעה ימים אחרים, "ויוסף שלח את היונה מן התיבה. "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה, "וידע נח כי קלו המים מעל הארץ". הוא רואה אותה עם עלה זית טרף בפיה. למה הביאה לו היונה עלה זית טרף בפיה? אומרים חז"ל בתלמוד, מסכת סנהדרין: אמרה היונה: ריבונו של עולם, יהי רצון שמזונותיי יהיו בידיך מרורים כמו עלי זית, שהוא מר, ולא יהיו בידי בשר ודם כדבש מתוקים. אני רוצה את המזונות ממך, ריבונו של עולם, ולא מידי בשר ודם. כך אמרה היונה לקב"ה. אומר רבי יונתן אייבשיץ: למה

היונה הזאת הביאה עלה זית ולא את הזית עצמו? למה דווקא את העלה של הזית? אומר רבי יונתן אייבשיץ דבר נפלא: היות שהיונה הזאת הביאה, אומר תרגום יונתן בן עוזיאל שהיונה הזאת הביאה את זה מארץ ישראל. היות שבארץ ישראל צריך לעשר את הפירות וכדי שנח לא יטעה, אז הביאה לו רק את עלה הזית ולא את הזית עצמו. זה הטעם שהיא הביאה את הדבר הזה. והנה היונה הזאת, הכניס אותה נח לתיבה ואחר כך הוציא אותה, והיא זכתה להראות שיש קיום לעולם. נח יוצא מהתיבה עם כל החיות והבהמות ומתחיל את העולם מחדש. כמו שאומרים חז"ל, עשרה דורות מאדם ועד נח ועשרה דורות מנח ועד אברהם. נח סיפר לאברהם על אדם הראשון. ואז באותה עת התחיל העולם מחדש.

אמר הקב"ה: אני לא מחריב את כדור הארץ, את העולם בשביל האדם שוב. נח מתבקש לו להביא תולדות לעולם, להמשיך את עולם, אבל נח פחד. למה? שמא יתחיל עוד פעם מבול ושמא ייכחד. אז למה אני אביא עכשיו תולדות לעולם? אמר לו הקב"ה: אני מבטיח לך, נח, שאני לא מביא יותר מבול לעולם, ואני אתן לך אות, שזו אות הקשת בענן, שכל פעם שיהיה חרון אף בעולם שיצטרך לבוא מבול, אני מראה את הקשת בענן, שיש לה שלל של צבעים, קשת, ידוע, שכשיראו את הקשת, ידעו שצריך לבוא מבול לעולם, יש חרון אף, אבל בגלל השבועה שאני נשבע לך לא יבוא מבול לעולם. לכן הקשת היא לא סימן טוב. בדרך כלל כשרואים קשת בענן, מסתכלים הסתכלות אחת כדי לברך "זוכר הברית",

אבל הסימן הזה של שלל הצבעים הזה שנקרא קשת בענן זה בעצם השבועה של הקב"ה שלא יביא יותר מבול לעולם. דבר מפליא. למה באמת יונה, זה הסימן הזה שהתחיל את העולם מחדש, שהיא בעצם גילתה את הכול? חז"ל במסכת שבת בתלמוד מספרים שהיה אדם אחד שהיה מאוד נזהר במצוות תפילין. קראו לו אלישע בעל כנפיים. כתוב בתורה פסוק לגבי התפילין: "וקשרתם לאות על ידיך "והיו לטוטפות בין עיניך", הכוונה, תפילין על היד ועל הראש, "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". דרך אגב, גם במזוזה, כשאדם נכנס לבית, מצד ימין יש מזוזה. יש אנשים שמנשקים את המזוזה זה לחיבוב מצווה. יש שם, מי שיפתח פעם בית מזוזה, זאת אומרת, הכיסוי החיצוני נקרא בית מזוזה,

בתוך בית המזוזה ישנו קלף. הקלף הזה זה כמו קלף של ספר תורה. פותחים אותו ורואים שם שתי פרשיות. הפרשיות האלה נמצאות בתורה בעצם. ומתחילים את שתי הפרשיות בפסוק: "שמע ישראל "ה' אלוקינו ה' אחד", "והיה אם שמוע תשמע" - שתי הפרשיות הללו נמצאות במזוזה. דרך אגב, ישנה סגולה חשובה מאוד: כדאי שלא לעשות בית מזוזה מברזל, היות שברזל מקצר חייו של אדם, ואילו המזוזה מאריכה חייו של אדם. כך אומר הבעל שם טוב במפורש. אז כשאדם הולך עכשיו, למשל, ברוך השם קנה בית. הוא רוצה להתקין מזוזות בביתו. אז את הקלף הוא לוקח מסופר מומחה, אדם ירא שמיים, אבל את בתי המזוזה, הכוונה, את הדבר החיצוני של המזוזה, ישתדל שזה יהיה או מעץ או

מפלסטיק. אבל לא כדאי מברזל. ויש היום עיצובים מאוד יפים גם מעץ וגם מפלסטיק. ישתדל שזה לא יהיה מברזל. זו לא חובה, זה עניין סגולי. הבעל שם טוב אומר שכדאי שזה יהיה דווקא לא מברזל. על כל פנים, אלישע בעל כנפיים, מספרים בתלמוד במסכת שבת שיום אחד הייתה גזירת המלכות, מלכות רומי, וכל מי שהיה מניח תפילין, אז הדבר היה מסוכן מאוד, היו מנקרים את ראשו. למה? בגלל שהתפילין של הראש נמצאים על הראש, באותו מקום היו עושים את הדבר הזה הנורא. אבל אלישע בעל כנפיים היה אדם צדיק מאוד, נזהר בתפילין. פעם היו הולכים עם תפילין כל היום כולו, נזהרים בקדושה שלהן ביותר. ויום אחד ראה אותו קסדור, איזה אחד מהשוטרים שם הרומאים,

שהוא עם תפילין על הראש. רץ אחריו. אלישע ברח, הוא אמר לו: תעצור! אז הוא לקח באותו רגע את התפילין ואז תפס אותן ביד. אמר לו: מה זה בידיך? אמר לו: כנפי יונה. אמר לו: תפתח את הידיים. הוא פותח, הוא רואה כנפיים של יונה. שלח אותו. מאז יצא "אלישע בעל כנפיים". ואיך זה קרה? היות שהוא היה מאוד זהיר במצווה הזאת, הקב"ה עשה דרכו נס. למה דווקא כנפי יונה? היות שכנסת ישראל נמשלת ליונה. ולמה כנפי יונה? היות שמה שמכסה את היונה הם הכנפיים. היא חזקה מאוד היונה עם הכנפיים שלה. אז זה מה שבעצם מסמל את כנסת ישראל, היונה. אולי נאמר כמה דברים בעניין של תפילין. יש כאן סגולה גם מאוד נפלאה. ביום של בר המצווה, בר מצווה, נער

שנכנס לגיל המצוות שלו, גיל 13, כל מה שהוא יקיים כרגע ואילך מצוות מהתורה, זה מהתורה - הוא מקבל שכר של תורה. לדוגמה, מצוות תפילין. כשאדם מניח תפילין על היד כנגד הלב ועל הראש כנגד המחשבה, אומרים חז"ל בתלמוד, מסכת מנחות, הוא זוכה לשמונה מצוות עשה מהתורה. למה שמונה? יש לו ארבע פרשיות ביד, ארבע פרשיות בראש. כנגד כל פרשייה מצוות עשה מהתורה. איפה מצאת מצווה שכוללת שמונה במכה אחת? זה כמו פסח ומצה ושבועות וסוכה ולולב ויום כיפור וראש השנה. שמונה במכה אחת? במצוות תפילין כל בוקר. מדהים. "וקשרתם לאות על ידיך". לא ייאמן כי יסופר. זה כתוב במזוזה גם כן. הייתי פעם במקום שנקרא "קופיקס", חנות משקאות. ראיתי שם

בחור צעיר, נחמד, מחייך. אני בדרך כלל לא עושה דברים כאלה, זה לא כל כך נעים, אבל העזתי לשאול אותו. אמרתי לו: תגיד לי, אתה מניח תפילין? הוא שמח מהשאלה. אמר לי: תקשיב, אני בן 18, אני מיום בר המצווה שלי לא פספסתי יום אחד של תפילין. מה, אתה רציני? ברוך השם, יפה מאוד. אמר לי: אני אגיד לך עוד משהו. אני בן 18, אני מבר המצווה שלי, את כל השבתות שמרתי, לא פספסתי אפילו אחת. אמרתי לו: אתה יודע כמה שכר ישלם לך הקב"ה לעתיד לבוא על המצווה הזו שאתה עושה? אתה כל יום מממש שתי אותות. היהודי, צריך שיהיו לו כל יום שני עדים לממש את היהדות שלו. אילו אותות? אילו שני עדים? האות הראשונה היא התפילין, שם נאמר "וקשרתם לאות

על ידיך "והיו לטוטפות בין עיניך". האות השנייה היא ברית המילה, "ביום השמיני יימול בשר עורלתו". ברית המילה גם נקראת אות. בשבת, צופים יקרים, אנחנו מניחים תפילין? לא מניחים תפילין. רגע, טלית מתעטפים בשבת? כן מתעטפים. אז למה תפילין לא? זו מצווה וזו מצווה. הטעם העיקרי שלא מניחים תפילין בשבת, היות שהשבת עצמה היא אות. כתוב בתורה "כי אות היא ביני וביניכם כי ששת ימים ברא ה' את השמיים ואת הארץ, "ביום השביעי שבת וינפש". "כי אות ביני וביניכם" זו השבת ולכן הטעם העיקרי שאנחנו לא מניחים תפילין ביום השבת היות שהשבת היא אות, ולכן יש שני עדים, לא צריך יותר מכך. מדהים. סגולה נפלאה עם התפילין: לפני שאדם מוריד את

התפילין בבוקר, יגיד ארבע מילים להצלחת היום. מה קורה אצל אישה? אישה עצמה לא צריכה להניח תפילין. וכי היא לא תזכה לסגולה הנפלאה? אז כדאי לנשים לדעת שיש להן סגולה נפלאה בכל יום ויום. אני סיפרתי את זה בעבר וכדאי להתחזק בעניין הזה. הייתי פעם בהרצאה באזור פתח תקווה. רוב הציבור שם היו נשים. אז אחרי שסיפרתי כמה סיפורים, אמרתי לפני שאני יוצא אני אגיד משהו מעשי שהנשים גם ירוויחו. הסברתי על דבר שנקרא ברכות השחר וברכות התורה. גם איש, גם אישה, גם בשבת מברכים ברכות השחר וברכות התורה. אדם הלך לישון מותש, רק שם את ראשו על הכר, נרדם, קם בבוקר, כוחות חדשים. מה הוא מברך? "הנותן לייעף כוח", "פוקח עיוורים", "מתיר

אסורים", אומר ברכות. טוב, תוך כדי הייתה שם אישה בציבור בשם שושנה, מזכירה של בית ספר בפתח תקווה, באזור פתח תקווה. חילקתי עלונים של ברכות השחר. אחרי חצי שנה אני פוגש זוג, אומר לי הבעל: אתה זוכר שלפני חצי שנה דיברת על ברכות השחר? אמרתי לו: כן. אומר לי: אני לא יודע מה קרה לאשתי. מה קרה לאשתך? אמר: זו פתאום נהייתה דתייה. אמרתי לו: מה קרה? אמר: מיום למוחרת עד היום, לא מפספסת, כל בוקר מברכת ברכות השחר. ברוך השם, שמחתי. זכתה האישה הזאת. כל יום, ברוך השם. היא הייתה שם. שאלתי אותה: תספרי למה. אמרה לי האישה הזאת: תקשיב, אני לא אישה דתייה, אבל כל בוקר, לפני שאני יוצאת מהבית, אני מברכת את הברכות האלה, אני

לא מוותרת. תקשיב, זה קמע, אפילו נסענו לאילת, לקחתי איתי. אני לא יוצאת מהבית בלי הברכות האלה. אמרתי לה: תספרי למה? אמרה: תקשיב, אני לא יודעת להסביר, אבל כל בוקר שאני מברכת את הברכות האלה נעשה לי מצב רוח טוב. אם זה עושה לי מצב רוח טוב, אני אומרת ברכות השחר. הבנתי קצת מה קרה. האישה הזאת מברכת 20 ברכות בשם ומלכות את הקב"ה. אומר הזוהר: כל המברך, מה קורה לו? מתברך. ואומרת התורה במפורש, פסוק בתורה: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי", אומר הקב"ה, איפה שאתה מברך אותי, "אבוא אליך ובירכתיך" - אני מברך אותך חזרה. נעשה מצב רוח טוב. לא מוותרת על זה. שמעתם דבר כזה? יום אחד שאלו את המקובל האלוקי הרב יצחק כדורי, זכר

צדיק לברכה: כבוד הרב, יש לך סגולה נגד עין הרע, שלא יעשו לי עין הרע? נגד יצר הרע? מחשבות רעות שלא מניחות לאדם? נגד שכן רע ונגד חבר רע? אמר להם: כן, יש לי. אורו עיניהם. מה הסגולה? אמר להם: אתם אומרים ברכות השחר? אמרו לו: אומרים. אמר להם: תכוונו בדברי חז"ל. זה נמצא הנוסח בברכות השחר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתצילנו היום ובכל יום ויום "מיצר הרע, מחבר רע, משכן רע, מעין הרע, "מלשון הרע", גם שלא ידברו עליי לשון הרע. זה אחד עשר דברים של שמירה כנגד אחד עשר סממני הקטורת שאדם אומר בתוך ברכות השחר, זו חומת מגן על הבוקר. שמעתם דבר כזה? מכל הדברים הללו, תראו אילו מתנות יש לנו בחיים. אז

אחר שהאישה הזאת אמרה ברכות השחר ולפני שהאיש הוריד את תפילין, תגיד ארבע מילים, תגידי ארבע מילים להצלחת היום. תכוונו הצלחת היום ותגידו: "בשם השם נעשה ונצליח". ככה מתחילים את היום ברגל ימין. יפה מאוד, דבר מדהים. זה הכוח העצום שאדם זוכה להניח תפילין בכל יום ויום. רבי עקיבא בסוף ימיו, אומרים חז"ל במסכת ברכות, הורד לבית האסורים, הוא היה בגיל 120 שנה. היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. הפטירה של רבי עקיבא מהעולם הייתה כפרה, הגנה על עם ישראל, לכן נעשה לו דבר כזה קשה. והנה ברגעים האחרונים של החיים שלו רואים אותו התלמידים שלו, רואים אותו מאחורי הסורגים מעונה בצורה קשה ביותר. מה עשה רבי עקיבא? מכין את

עצמו להגיד "שמע ישראל" של בוקר. "שמע ישראל" איך עושים? אתה שם את האגודל על עין ימין, הזרת על עין שמאל, שלוש אצבעות על המצח בצורה כזאת, זה לתוספת כוונה, ואז אתה אומר: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". מכין את עצמו להגיד "שמע ישראל", אומרים לו התלמידים שלו: רבנו, זה זמן למצוות?! הורגים אותך, הולך למות, גוסס! אמר להם הרב הקדוש: כל החיים שלי, כל פעם שהייתי אומר את הפסוק "שמע ישראל" הייתי אומר לאחר מכן "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" - אני אוהב את ה' בכל לבבי. "בכל מאודך" - אני מוכן לתת את כל מה שיש לי למען ה', בכל כספך. אבל "בכל נפשך", הכוונה למסור את הנפש, כל פעם שהייתי אומר את שתי התיבות הללו הייתי

אומר בלב: מתי יבוא הפסוק הזה ואקיים אותו? הוא ביקש למות על קידוש השם. תראו מה זה! ואז אמר רבי עקיבא בשארית כוחותיו: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". במילה "אחד" פרחה נשמתו. יצאה בת קול מהשמיים ואמרה: רבי עקיבא. בת קול זה מושג נבואי של אותה תקופה. אמרה: רבי עקיבא, אשריך ואשרי חלקך שיצאה נשמתך ב"אחד", הינך מזומן לחיי העולם הבא. את החיים שלו היה מוכן למסור על קידוש השם. תראו מה זה. היום כל אדם שבכל בוקר ובוקר זוכה להניח תפילין על היד כנגד הלב, על הראש כנגד המחשבה, אתם יודעים כמה הוא חשוב בשמיים? אתם יודעים איזו השפעה נפלאה יש עליו? אומר בספר "ראשית חוכמה" שכשאדם מניח תפילין על היד כנגד הלב ועל

הראש כנגד המחשבה, יש מה שהיום קוראים לזה, שריטות בראש, כל מיני דברים, מחשבות נוראיות, דברים רעים. זה מסיר את הדברים האלה. היות שיש בתפילין של היד 21 פעמים שם השם י-ה-ו-ה ו-21 בראש, זה משפיע על הלב ועל המחשבה, זה מקדש, מטהר את האדם. אשריו ואשרי חלקו. זה דבר נפלא. אסיים. יום אחד הגיע לאדמו"ר מקליסק יהודי כבן 80, אומר לו: רבי, החיים קשים מאוד. סובל ייסורים, תלאות וחולאים. אמר לו: אדוני, אתה מניח תפילין? אמר לו: כבוד הרב, תפילין? אני כל בוקר מתפלל שלוש תפילות במניין בבית כנסת. בטח שאני מניח תפילין. אמר לו האדמו"ר מקליסק: תשמע, אדוני, שווה לבוא לעולם הזה 80 שנה עם ייסורים, חולאים ותלאות, 80 שנה של

חיים - להניח פעם אחת תפילין. היה שווה לבוא לעולם הזה 80 שנה של תלאות וייסורים וחולאים בשביל פעם אחת הנחת תפילין, מה שתזכה בעולם הבא על הנחת תפילין. מדהים. דבר נפלא ועצום. נאחל לכל הצופים ברכה והצלחה בכול.