על מה שווה לבוא מגן עדן? הרב אליהו עמר (עם כתוביות בעברית)

נו, אז מה אתם אומרים? על מה שווה להגיע מעולם הנשמות? מהעולם העליון? איזה דבר יכול לגרום לנו לרדת? לנשמה שנמצאת בגן עדן לרדת מגן עדן לעולם שלנו, לעולם השפל שלנו? מה יכול להוציא נשמה מחיי התענוגות שלה ולהביא אותה לעולם השפל? אני הולך לספר לכם סיפור, סיפור מדהים, סיפור שאומת והפרטים שלו הם פרטים מאוד מאוד מדויקים, מהי עוצמה של רגע בגן עדן, ובשביל מה בן אדם יורד לעולם הזה? זה לא צחוק, פשוט מאוד לשמוע, להפנים ולנצל את זה. פשוט לנצל את זה. חבל על כל רגע. בואו נתחיל. הסיפור הזה קרה בבית כנסת בבני ברק לפני מספר שנים. רב בית הכנסת כבר נפטר. הגיע אליו אחד המתפללים, מתפלל שהיה מתפלל שם קבוע, והוא בא

לרב, אומר לו, הרב, אני רוצה להגיד לך כמה דברים. קודם כול, הוא מרים את השרוול ומראה לו את המספר הסידורי של הזה, במילים אחרות, ניצול שואה. הוא אומר לו ככה, אני רוצה לתת לך קצת רקע למקרה שלי לפני שאני רוצה לשאול את השאלה שיש לי. הוא אומר לו, אני בשואה איבדתי את האישה, איבדתי את הילדים, הגעתי לאושוויץ. הוא אומר, היינו מקבלים איזה מרק דלוח, מכות רצח, כל היום עבודה. הוא אומר, היה לך... פשוט אלה היו מצבים... חבל, אין מילים לתאר. מי שהיה שם - מבין, ומי שלא היה שם - לא תעזור שום מילה להסביר לו את עוצמת הרוע שהתגלמה באותו מקום. הוא אומר, היינו שבורים, היינו רצוצים. הוא אומר, לידי בדרגש בצריף שכב שם

איזה בחורצ'יק צעיר בן למשפחה של צדיקים, של אדמו"רים קדושים, צדיקים, וגם הבחור הזה היה בחור כזה צדיק. וכשאני הגעתי בסוף יום עבודה מפורק, איבדתי אישה, איבדתי ילדים, לאחר יום עבודה כל כך קשה. הוא אומר, הוא היה מחזק אותי ומדבר איתי דברים של אמונה, כאילו הוא נותן לי מים, נותן לי מים קרים. לבן אדם צמא במדבר נותן מים קרים. היה מחזק אותי באמונה והיה זה, בקיצור... עכשיו, הבחור הזה בא ממשפחה קדושה. הוא גם היה אוחז בלוח העברי, היום שבת, היום זה, עכשיו חג, עכשיו... בקיצור, הוא אוחז בכל המועדים של השנה, לא איבד ראש שם ביום ובלילה ובמועדי וזמני ישראל. הקטע הבא, הוא אומר, זה היה קטע מדהים. הוא פנה אליי

באיזה ערב אחד עם עיניים בורקות. הוא אומר לי, תשמע, אתה יודע, עוד שבועיים צריך להיות חג הפסח, ואנחנו נמצאים באושוויץ, ובעזרת השם - ככה בהתלהבות הוא אומר לו - אנחנו באושוויץ נשיג מצה כשרה למהדרין. הסתכלתי עליו, איזו מצה? על מה אתה מדבר? מקבלים פה פרוסת לחם כל יום, שבקושי מספיקה לך שאתה יכול לחיות ביומית. עם קצת איזה מרק דלוח. "מרק"... איזה מים חמים עם טיפה תבלין או איזה צבע. גם זה לא. וזהו, זה מה שיש ל... על מה אתה מדבר? וההוא בהתלהבות ככה התחיל להלהיב אותי, שבשביל מצה של מצווה... הוא אומר לו, מרור אנחנו אוכלים פה בשפע, אבל מצה של מצווה, שווה למסור נפש על מצה של מצווה. בקיצור, הדליק את הבן אדם.

הצליח להלהיב אותו בקדושת המצה, והמצה מייחדת אותו ומצילה מהפורענות, וטה טה טה טה... בקיצור, גם הוא נדלק. הוא אומר, אתה יודע מה? אחרי השיחה הוא אומר, חייבים להשיג מצה. איך משיגים מצה? זה היה כבר שלהי מלחמת העולם השנייה. כוחות הברית כבר הפגיזו, והגרמנים ספגו אבידות בכל החזיתות, ולמרות הכול, עדיין מכונת ההשמדה של היהודים המשיכה לעבוד במלוא התפוקה. באותם זמנים דיברו על משהו כמו 20,000 יהודים שנרצחו מדי יום באושוויץ. רק באושוויץ לבד, 20,000 יהודים מדי יום. יהדות הונגריה חוסלה בשלושה-ארבעה חודשים. קרוב למיליון... קצת פחות ממיליון זה היה, אבל סך של מאות אלפים, מאות אלפי יהודי הונגריה הושמדו בפרק זמן

של שלושה חודשים. בשלהי מלחמת העולם השנייה כשהונגריה ניסתה קצת להתקומם, היהודים חטפו על המקום שם. ופשוט זה היה דבר מדהים איך כל העולם ישב ושתק באותה תקופה. אבל עברו מטוסי בנות הברית, ואחד מהמטוסים הפגיז מחסן מזון של הנאצים שם באושוויץ. בקיצור, המחסנים, אמברי המזון שם, נבקעו, התפוצצו. וכמובן שמי שהסתכן להתקרב לשם, הסתכן לקבל כדור בראש. אף אחד שלא יעיז לגנוב. אבל כיוון שהצדיק הזה הלהיב את אותו בן אדם, הוא אמר, אני מסתכן. אני אשיג כמה דברים. באמת הוא התגנב איזה ערב אחד, מה זה במסירות נפש, חבל על הזמן, הצליח לאסוף חופן של גרגירים. את הגרגירים האלו... הוא חיפש איזשהו מקום, בקיצור, כל יום הוא היה

כותש את זה, כותש את זה, כותש את זה ומחביא את זה, עד שבסופו של דבר נהיה קמח. לאחר מכן יום לפני ליל הסדר, בתאריך של ליל הסדר, ליל בדיקת חמץ, הוא לקח איזה טס, פח מעץ, הדליק מתחתיו איזה גפרור כזה שלא יראו אותו מהצדדים, ליבן את הברזל חזק חזק, ולקח קצת מים, גיבל את זה, יצאה לו בסופו של דבר איזו מצה בעובי כזה. כמו... בגודל של כף היד. המשקל שלה, שימו לב, המשקל שני כזיתים. כזית זה 27 גרם. נגדיר את זה ברמה כזאת לערך. זה תלוי, בין 18 ל-27, אבל בסביבות 2 כזיתים יצאו לו שם בזה. הוא אמר, יפה. כזית היא מידת משקל בשבילי, כזית בשביל החבר שלי. הוא חוזר, אבל איך מכניסים דבר כזה מאזור העבודה? איך מכניסים אותו

בחזרה למחנה? אז הוא הכניס אותו מתחת לחולצה פה בבית השחי. הוא התחיל ללכת ככה. הוא הולך ככה, הוא ניסה להיראות כזה טבעי. בשער הראשי הוא עבר, לא עלו עליו, אבל כשהוא הגיע לצריף, היה שם איזה חייל גרמני, והוא ראה אותו הולך, הוא ראה את היד הזאת לא משוחררת. הוא אמר לו, "תרים ידיים"! הוא הרים את הידיים למעלה. כמובן מה קרה? נפלה המצה. ההוא ראה את חתיכת הבצק הזאת, הגרמני דרך דרך דרך על המצה, והוציא את השוט, הצליף בו והצליף בו והצליף בו, עד שההוא נפל מתעלף. הוא עוד היה הורג אותו שם. העניין הוא שבדיוק היה שם באיזה מקום אחר, היה איזה משהו אחר שהוא היה צריך לרוץ, אז הוא עזב אותו. ההוא שם עד שהוא התאושש, אסף

את הפירורים, הכול שם נשבר כבר. אסף את הפירורים איכשהו של המצה הזאת, אבל ההוא ריסק. חלק שם בכלל נעלם לגמרי וחלק נשאר קצת פירורים. בתכלס, נשאר רק כזית אחד. מהשניים נותר אחד. מכניס אותו לצריף, כולו נפוח, כחול, זה, נשכב על הדרגש, מחייך לחבר הצדיק ואומר לו, יש מצה. כזית. אבל רק כזית אחד. ההוא שמע כזית אחד, אומר לו, תשמע, כזית אחד, אתה יודע מה? תיתן לי את הכזית הזה. ההוא אומר לו, אין מצב. אני על הכזית הזה כמעט איבדתי את החיים שלי. אני הסתכנתי, אני הלכתי למחסני החיטה שם, אני הוצאתי את הגרעינים, אני כתשתי, אני עשיתי. אני לא יכול לתת. אני הבאתי שני כזיתים, כי ברמת העיקרון רציתי שגם יהיה לך, אבל... אם

לא הגיע, הכזית הזה בשבילי. וההוא אומר לו, אין דבר כזה. תשמע, אני בחיים שלי לא ביטלתי מצוות מצה. אתה יודע מה? אני איבדתי את הכול, איבדתי את המשפחה, איבדתי את הילדים. הוא אומר לו, גם אני איבדתי את הכול. נו, מה, אתה אומר לי את אותן צרות שיש לי? הוא אומר לו, אתה יודע מה? אני אגיד לך... אני יודע את כל ההגדה בעל-פה. את כל ההגדה אני אגיד לך מילה במילה בעל-פה. אנחנו נקרא ביחד, נגיד את ההגדה, ואתה תיתן לי לאכול את המצה. הוא אומר לו, אין מצב. חבל על הזמן. הוא אומר לו, אני בחיים שלי לא ביטלתי מצוות מצה. אני מתחנן בפניך, תביא לי את המצה, תיתן לי את המצה. הוא אומר לו, אני בשום פנים ואופן, זו המצווה. הוא

אומר לו, תשמע, אני אוחז את הלוח העברי. אם אני לא הייתי אומר לך שמחר זה ליל הסדר, אז אתה בכלל לא היית יודע. בגללי אתה ידעת את כל הדברים. הוא אומר לו, אבל אני גם הסתכנתי. בקיצור, שכנע אותו ובכה והתחנן. בסוף הגיעו לפשרה. הוא אמר לו, אני מוכן לקבל את המצה ולהגיד לך את כל ההגדה, אבל אתה יודע מה? את המצווה של המצה אני נותן לך. אני אוכל את זה, אבל המצווה של המצה תהיה לך. הוא אומר, המצב היה כל כך חשוב לו וכל כך זה, אמרתי לו, אתה יודע מה, בסדר. אתה תגיד לי את כל ההגדה, אתה גם אמרת את התאריך. אני אתן לך לאכול את המצה, אבל המצווה של המצה תהיה המצווה שלי. אני אקבל על זה את השכר. וכך באמת היה. באותו לילה

מה זה בכו, בכו על המרורים שמאכילים אותם, וההוא אכל את הכזית של המצה. חייך, היה באור עילאי. עילאי, עילאי. הבן אדם לא היה בעולם הזה. הוא אומר, ואני זכיתי במצווה. הוא אומר, למחרת יצאנו לעבודה וההוא שם חופר עם הטורייה, ותוך כדי הוא מתפלל ומתלהט וממלמל את התפילה. רק אם היו תופסים אותו זה היה הסוף שלו. ואז כשמגיע... בחג אומרים הלל. כשהגיע הרגע של ההלל הוא לא עמד בזה, והוא נעמד וצעק: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לגמור את ההלל." "לקרוא את ההלל" לפי האשכנזים. באותו רגע שהוא סיים, ככה בהתלהטות דקדושא, באותו רגע שהוא סיים את הברכה, הזקיף הגרמני, 'פח פח פח,' כמה יריות, נפל

מת מתבוסס בדמו. בקדושה העילאית שלו נפטר באותו רגע. ה' ייקום דמו וכל אותם אלה שנרצחו בשואה. הוא אומר, באותו יום חזרתי לצריף. הוא היה כמו אח, אהבתי אותו. והיה ערב קודם לכן ערב עילאי, עילאי. הקדושה שלו, ה... הוא כבר לא היה בעולם הזה, הוא היה במקום אחר. הקדושה וההתלהטות שלו. זהו, הסתיימה השואה, אני זכיתי לעלות לארץ. כבוד הרב, למה אני מספר לך את הסיפור? אתמול בלילה הוא הופיע בחלום, הבחור הצעיר הזה מאושוויץ, הבן של הצדיקים הזה. הגיע אליי בחלום. הוא אומר, אני מדבר וכולי צמרמורת. לבן בוהק, זוהר, זוהר. נו, בטח, אדם שנהרג על קידוש השם, אין כל מלאך ובריה יכולים לשער איפה הוא נמצא למעלה בשמיים. הוא מגיע,

והוא אומר לי, תשמע, אתה זוכר את ליל הסדר האחרון שהיה? בטח, מי יכול לשכוח את ליל הסדר הזה? הוא אומר לי, תראה, אני קניתי ממך את המצווה של אכילת המצה. אמרתי לך שאם תיתן לי את המצה, אני אמכור לך את המצווה. אני באתי אליך, בבקשה ממך, תיתן לי את המצווה בחזרה. עכשיו זה היה חלום. אלה אנשים... שתבינו, אלא אנשים שעברו נוראות על הבשר שלהם. הוא אומר, אני הסתכלתי עליו בחלום, אני לא אשכח את זה, ואני אמרתי לו, זו חוצפה! אני סיכנתי את הנפש שלי בשביל לאכול את המצה הזאת, ובסוף נתתי אותה בשבילך תמורת המצווה. עכשיו אתה מגיע מעולם האמת, מבקש את המצווה הזו בחזרה? והוא אומר, נכון, אתה צודק, אבל אני מתחנן בפניך. רק

המצווה הזו חסרה לי. אני מבקש את המצווה. הוא אומר לו, לא, אני לא מוכן לוותר. אני על המצווה... לפחות את המצווה תשאיר לי. אם אתה אכלת את המצה, אני לפחות זכאי לקבל את המצווה. הוא אומר לו, נכון, אבל אני מתחנן! לא מוכן! התכרכמו פניו והוא נעלם. הוא אומר, קמתי בבוקר, כבוד הרב, אני לא מוצא את עצמי. אני באתי אליך פה לבית הכנסת. אני לא עומד בזה. אני לא יודע אם עשיתי טוב או לא טוב. כשבבוקר קמתי, אמרתי, מסכן הבן אדם. מצד שני אני אומר, באמת, בוא'נה, גם מה איתי? גם לי מגיעה איזו מצווה. אני גם איבדתי משפחה, גם איבדתי ילדים, גם סיכנתי את הנפש שלי, גם חטפתי מכות רצח על המצה הזאת, וגם נתתי לו לאכול. מה שנותר לי

זו המצווה. גם אותה עכשיו הוא רוצה? מה, כבוד הרב, אני צריך לעשות? לא, אלו שאלות שגם לרב של בית הכנסת הן שאלות כבדות. זה עם כל הכבוד, עולם הנשמות ועניינים, אבל הסיפור סיפור. הוא הפנה אותו לאחד מגדולי הצדיקים. הוא הגיע אליו לאותו צדיק גדול, סיפר לו את הסיפור. אמר לו הרבי, תשמע טוב. אתה מן הדין, מן הדין, צריך לתת לו את המצווה. אה, כבוד הרב, תגיד 'תפרגן לו.' אתה מן הדין צריך לתת לו את המצווה, למה? הוא אמר לו, תשמע טוב, הבן אדם הזה הוא בן אדם מסכן. הוא בחור צעיר. לא השאיר משפחה, לא השאיר ילדים, אין מי שאמר עליו קדיש. אין לו כלום. נכון שאמנם הוא בגן עדן, נמצא במקום של הרוגי מלכות, אבל תבין, אין לו

יכולת לקיים ולו מצווה, אפילו את המצווה הקטנה ביותר. תראה מה זה, כל כך חסר לו, שהוא יוצא מעולם העליון ומגיע אליך, מתחנן למצווה. אתה, ברוך השם, יש לך כבר ילדים ונכדים, ואדם כמוך יהיה מי שיגיד עליו קדיש, ויש פירות ופרי פירות והילדים שלך עושים מצוות והנכדים עושים מצוות. זה כל הזמן מעלה אותך, מעלה אותך. חוץ מזה, שאתה מאז עשית הרבה ליל הסדר וקיימת הרבה מצוות, מה שהוא לא זכה. אז מן הדין, אתה עוד בעולם הזה, אתה יכול לקיים עוד הרבה מצוות. הוא אמנם בגן עדן, אבל הוא מנוע. תן לו את המצווה הזאת. מן הדין תיתן לו. ההוא חשב, אמר, כבוד הרב, איך נותנים מצווה? אני מוכן לתת. איך אני נותן? הוציא הרב את המפתחות של

בית הכנסת. אמר לו, תיכנס. עכשיו אין אף אחד. פתח את ארון הקודש. תספר שם בין ספרי התורה, תספר את סיפור, תספר את כל מה שהיה. תספר על ליל הסדר האחרון שהיה לכם, את הקושי שהיה לכם שם, תספר, תספר הכול. בין ספרי התורה שם תבכה ותתפלל לבורא עולם. ותספר את רגע העסקה שהייתה ביניכם, ותגיד שהוא בא אליך בחלום, ואתה מוכן להחזיר לו בחזרה את המצווה. תחזור אליי בחזרה. תביא לי את המפתחות. תחזור אליי בחזרה, תספר לי מה היה. הוא אומר, הוא נכנס לבית הכנסת. הוא היה לבד. פתח את ארון הקודש. בחיים, הוא אומר, הוא לא דיבר על זה. פרץ בבכי, סיפר על כל הצרות, על כל הקשיים שהיו. דיבר בינו לבין בורא עולם. בין ספרי התורה בכה,

יילל כמו תינוק. הוא אומר, הוא חזר ברגע אחד לימים הנוראים האלה שהיו שם מאחורה. הוא אומר, ואז הוא סיפר על ליל הסדר האחרון, על הבחור שהיה באורות עילאיים כבר, ועל העסקה שהייתה ביניהם, ולמחרת על איך שרצחו אותו בעבודה בגלל שהוא בירך את הברכה על ההלל. ואז כשהוא הופיע לו אצלו בחלום, והוא אמר, ריבונו של עולם, אני מוותר לו, אני נותן לו בחזרה את המצווה הזאת. אני בעולם הזה, אני עוד יכול לקיים מצוות. הוא לא. אני נותן לו את הכול בחזרה. הוא אומר, לא היה לו כוח לסגור את ארון הקודש, את הדלתות. פשוט היה סחוט נפשית ופיזית. אפילו לרבי הוא לא החזיר את המפתחות. יצא משם, שם את זה שם בכניסה לחדר. הוא לא נכנס לרבי.

משם הזמין מונית, נסע הביתה. ישן כל היום עד למחרת. הוא אומר, היום טיפה התאוששתי. ואז הוא מספר, הוא אומר, הגיע אליי הבחור בלילה בחלום ואני רואה את פניו בוהקות ומאירות, מחייך אליי, ואומר לי, תודה. תודה רבה לך. זו המצווה היחידה שהייתה חסרה לי. אומר הרב, למדנו מזה דבר מאוד מעניין - מה כוח של מצווה, שנשמה מוכנה לרדת מגן עדן העליון. בן אדם שזכה להיות אחד מהרוגי מלכות, אחד מאותם אלה שנהרגים על קידוש השם, רק בגלל שהם היו יהודים. על מה רצחו אותם? בגלל שהוא התפלל? על מה רצחו אותו? אדם כזה מקבל מקום בשמיים, הלוואי עלינו אחרי 120 להגיע לדרגות כאלה. שלא נעמוד בניסיונות, אבל דבר כזה, להגיע לכזו דרגה. ומה

חסר לו? מצווה. מצווה. והוא מוכן לעזוב את הכול ולרדת לעולם שלנו כדי לקבל את המצווה. ומה איתנו, אנחנו, שחיים פה בעולם הזה? כמה מצוות מתגלגלות לנו? אמן, ברוך הוא וברוך שמו, קדיש, ברכו, שהכול נהיה בדברו, ברכה אחרונה, ברכת המזון, חגים, מועדים, נטילת לולב, עשיית סוכה, ראש השנה, יום הכיפורים, פורים, סוכות, פסח, חג השבועות. כמה? כמה? כמה? הכול תוסס, תוסס, מלא מצוות, מלא מצוות. ובמקום זה, לפעמים אנחנו מתעסקים בשטויות. קוראים בעיתון, מי אמר למי, מה אמר למה, מה עשה. למה? חבל! חבל! תרביץ מצווה נוספת. תראה איך נשמה קדושה רוצה לרדת מעולם העליון רק כדי לקבל עוד שכר על עוד איזו מצווה. על זה אומר הגאון

מווילנה, ובזה נסיים. אומר הגאון מווילנה שישנה תשוקה. המדרש מביא על ארבעה תשוקות שיש: הקב"ה אוהב את עם ישראל, תשוקת אישה לבעלה, תשוקת יצר הרע להחטיא את הרשעים, ותשוקת הגשם אל האדמה, כדי להרוות את האדמה בצימאונה. אומר הגאון מווילנה, ישנה תשוקה חמישית. התשוקה החמישית, הוא אומר, היא תשוקה נוראה מכול, שאדם משתוקק שהוא יכול למות פעמיים מרוב התשוקה. אומר, מהי התשוקה הזאת? כשבן אדם נפטר ומוליכים אותו לקבר, הזמן הזה שהוא במיטה, עוד לא נקבר ומוליכים אותו, הוא אומר, הנשמה באותו רגע רואה מצד אחד את כל תענוגי גן עדן, כל מה שאדם יכול להשיג בגן עדן. מצד שני, את ייסורי הגיהינום. ואומרים לנשמה ככה: במצוות,

בסך המצוות שהיו לך את זכאית לגן עדן. או חס וחלילה, בסך העבירות שהיו לך "זכאי" לגיהינום. הוא אומר, באותו רגע אם היו נותנים לבן אדם את היכולת לקום, נגיד, היו אומרים לו, אתה יודע מה? יאללה, עכשיו תעמוד על הרגליים, תחזור בחזרה. מה הוא היה עושה? הדבר הראשון שבן אדם היה עושה, אומר הגאון מווילנה, זה קופץ מהמיטה, אפילו לא אומר שלום למלווים, רץ לבית הכנסת, פותח ספר של תורה, מתחיל ללמוד באטרף, לומד, לומד, לומד, לומד, לומד. למה? הוא פתאום תפס מה זה ערך של תורה. אלא מה? הרבה פעמים בחיי העולם הזה אנחנו מזלזלים במצוות, אבל מה הכוח של מצווה? זה דבר שאנחנו חייבים להפנים אותו. ואם אנחנו נפנים אותו, על מה נשמה

מגיעה מעולם האמת, מה חסר לה? שכר של מצווה. מה חסר לה? כמה מצוות אנחנו יכולים להרוויח, אני, אתם, כל אחד מאיתנו. פשוט לנצל. ועל זה אנחנו מדי בוקר אומרים: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך." תודה רבה לך, אלוקים, על עוד יום של חיים. למה? כי ביום הזה אני יכול לנצל את זה לעוד מעשים טובים, לעוד מצוות. אני אסיים רק במשפט אחד. בחור שחווה חווית מוות קליני. הסיפור שלו אפילו התפרסם במגזין של ערוץ הידברות. מאוד נהניתי שם לקרוא את העניין. הוא חווה חווית מוות קליני והוא סיפר. הוא קיבל דום לב, בחור בן 28 בלי רקע של בעיות, בלי שום דבר. הוא אומר, באותו לילה שהוא קיבל דום לב, הוא

הרוויח באותו ערב, בחור צעיר, הוא היה בניו יורק. הוא הרוויח 25,000 דולר. היה איזה משהו שם, איזו עסקה שהוא השתתף בה, הרוויח 25,000 דולר. הכסף בכיסים, במונית חזור הביתה, עם הכסף בכיס, 25,000 דולר מזומן, במונית הוא קיבל את הדום לב. הוא אומר, אני ידעתי שאני הולך למות. הוא אומר, אני בחור חילוני, אתיאיסט, לא קשור בכלל לא לדת, לא לשום דבר. הוא אומר, באותו רגע שאני מרגיש שהנשמה יוצאת מהגוף, הוא אומר, זה פשוט הכה בו. הכה בו בצורה בהירה. כמו שאתה יוצא החוצה, אתה רואה שיש שמש, ככה ברמה הזאת - בהירות מוחלטת, שהכסף שהוא רודף אחריו כל כך הרבה, והנה ערב, בחורצ'יק צעיר בגיל 28, עושה במכה אחת, בלילה אחד 25,000

דולר מזומן בכיס. הוא אומר, הכסף הרגשתי אותו כמו לכלוך בכיסים. פה בעולם הנשמות אין לזה ערך. אין לזה ערך. הוא אומר, הרגשתי כמו שמילאתי את הכיסים בטישו ונייר טואלט ולכלוכים. אין לזה משמעות. מה שבעולם הזה אני מרגיש כמעט מנהל את כדור הארץ. כשהנשמה יצאה בשבריר שנייה, אתה מרגיש שיש לך לכלוכים בכיסים. פשוט ככה, לכלוך בכיס. ומה כן? הוא אומר, מה שכן פה זה דווקא מעשים טובים. הוא אומר, ולצערי לא היה לי, למה כל הזמן עשיתי קומבינות וסידרתי... נחש קצת. הוא אומר, לא היה לי את זה. לא היה לי שום דבר. זה היה פשוט מצב, הרגשתי מצב עצוב, עגום, מדוכדך. רק מזה לבד נכנסתי לדיכאון. זה הגאון מווילנה, התשוקה החמישית.

בשנייה אחת הכול מתהפך. אם אתה יכול לקיים מצווה, עכשיו אתה תעשה אותה כמה שצריך. אז זהו, נסיים רק במשפט אחד. הפסוק אומר: "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן." נר זה ראשי תיבות נפש רוח. כל זמן שהנשמה נמצאת בתוך הגוף, זה הזמן לתקן. אפשר עוד לעשות מצווה. אל תזלזלו במצוות קטנות. כל מצווה שמגיעה, אפילו המצווה הקטנה ביותר - תכניסו, תשימו, תעשו - הדבר הזה נרשם לנצח נצחים. הקב"ה יזכה אותנו, בעזרת השם, שבאמת מהסיפור ומהערך של המצה הזו, המצה של אושוויץ, מהסיפור הזה, נפנים לחיים שלנו. אנחנו גם יכולים לנצל את ההזדמנות, אנחנו בחיי חיותנו, לנצל את הרגעים למצוות ולמעשים טובים. מה שנותר לי לאחל לכולנו, שיהיה לנו

בהצלחה, הרבה רגעים טובים, הרבה רגעים מאושרים, והרבה רגעים שננצל אותם למצוות, לתורה ולעשות חסד ועזרה עם הסובבים אותנו ועם כל עם ישראל כולו. שיהיה לנו בהצלחה. המשך יום טוב. שמחתי להיות איתכם. להתראות. עריכת כתוביות: אורטל זגורי