קצרים: עת לשתוק ועת לדבר - הרב זמיר כהן HD

היה מעשה, כמה עשרות שנים לפני השואה, בעיירה ויז'ניץ. היה אחד מגדולי האדמו"רים של ויז'ניץ שם. הגיעה לביתו אישה אלמנה. ודמעתה על לחייה. בוכה לפניו. יש לה ילדים קטנים, אלמנה צעירה, בעלה נפטר שנתיים לפני. מאז שהוא נפטר, בקושי יכולה לכלכל את הילדים, אז לא היה ביטוח לאומי. אנשי הקהילה השתדלו, מה שהם יכולים לעזור. גם הם מוגבלים ביכולות שלהם. אבל מאז שבעלה נפטר, לא שילמה את המשכנתה. נניח יש לה אלף שקל כל חודש, לשלם משכנתה לעשר שנים, מאז, לא שילמה. וקיבלה כבר כמה מכתבי התראה מהבנק. ועכשיו קיבלה מכתב: שאם תוך שבועיים היא לא משלמת את החוב, מפנים אותה מהדירה, מוכרים את הדירה על ידי הבנק, והשוטרים יוציאו

אותה מהבית. אז היא אומרת לרב, "איפה אני אלך"? יש לה ילדים קטנים, אם יזרקו אותה לרחוב, מי יקבל אותה עכשיו? אין לה משפחה, אין לה כלום. היא ידעה שמה הרב יכול לעשות? ביקשה ברכה, שהרב יברך אותה, שיהיו לה ישועות, שהיא תראה ישועות. הרב ברך אותה מכל הלב. יצאה מעודדת. אבל הרב לא הייתה לו מנוחה. קם ממקומו, לבש את המעיל, את הכובע. אמר לעוזר שלו, "בוא נלך". הוא הולך והעוזר הולך אחריו. הגיעו לביתו של מנהל הבנק. נקישות בדלת, המנהל פותח את הדלת, נפעם. הרב הגדול, אדמו"ר מפורסם הוא היה. איזו זכות, הרב הגיע אליו, "בכבוד, כבוד הרב, תיכנס". הכניס אותו בכבוד גדול, הושיב אותו בסלון, מיד הגיש עוגיות, שתייה, כוס תה.

ממתין שהרב יאמר לו בשביל מה הוא בא. הרב בקושי יוצא מביתו, ובא אליו. הוא רואה את הרב נועץ מבט ברצפה, ושותק. אמר לו, "שלום, כבוד הרב". הרב אומר לו, "שלום". נועץ מבט, ושותק. חמש דקות, עשר דקות. והוא לא יודע איך להגיב, הרב לא מדבר. אחרי עשר דקות, קם הרב, שם את הכובע על הראש, לקח את המקל, פונה לכיוון הדלת, עומד לצאת. מנהל הבנק לא הבין, אמר לו, "כבוד הרב, אפשר להבין למה הרב הגיע"? אמר לו, "אני הגעתי לקיים מצווה". יש מצוות ביקור חולים, הוא לא חולה. איזו מצווה? אמר לו, "כתוב, 'כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, 'כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע'. "אז באתי קיים מצווה של 'לא לומר'. "ישבתי פה ואני לא אומר". הוא

קצת נעלב, אמר לו, "כבוד הרב, למה הרב בטוח שלא נשמע? "הרב יגיד, אולי"... אמר לו, "לא, אני יודע שאתה לא תשמע". הוא אומר, "לא, בכל זאת". הפציר בו. בסוף סיפר לו. יש את האלמנה הזו, לוקחים ממנה אלף שקל כל חודש. עשר שנים לא שילמה, יפנו אותה מהבית. איפה היא תלך? המנהל נבהל, אמר לו, "כבוד הרב, מה אני יכול לעשות? "אני לא הבעלים של הבנק, אני רק עובד. "וזה חוב בסכום גדול, מה אפשר לעשות"? אמר לו, "נו, אמרתי לך שלא תשמע". קם והמשיך ללכת. אומר לו, "רגע, כבוד הרב, הרב יבין אותי". הרב ידע, מנהל בנק, יש היום כאלה חמישים אלף שקל כל חודש מקבלים. אם הוא ירצה יכול לסדר. ראה שהרב מאוד כאוב מהעניין, בסוף אמר לו,

"כבוד הרב, "אני לוקח עליי את המשכנתה של האישה הזו, "אני אשלם את כל החוב שלה מדי חודש, "נפרוש את זה בתשלומים, "שהיא תישאר בבית". והרב ברך אותו ברכות גדולות, שיזכה לשפע גדול. לפעמים צריך לשתוק. השתיקה לפעמים פועלת יותר מדיבור. "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, "כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע". רק היצר של האדם, משליט את הרגש על השכל. גם במקומות שהשכל מבין שעדיף לשתוק, אבל יש כזה יצר לדבר. צריך לזכור ש"איזהו גיבור? הכובש את יצרו," זה לא רק גיבור שכובש את יצרו במידת הכעס, בניסיונות של שמירת שבת, של שמירת נגיעה, של שמירת העיניים. 'הכובש את יצרו' זה גם לדעת לא לדבר, בשעה שצריך לשתוק. עריכת כתוביות: סתיו חן