הרב מרדכי מלכא - פרשת במדבר - הכוח של מילה טובה

שבת שלום מבורך לכל הצופים והמאזינים היקרים. השבוע אנחנו בעזרת השם קוראים פרשת במדבר לפני חג השבועות. פרשה זו אנחנו מוצאים בה פעמיים שבורא עולם הקדוש ברוך הוא מצווה את משה לפקוד את עם ישראל. תחילת הפרשה התורה מספרת וידבר השם אל משה במדבר סיני באוהל מועד סאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם זה מבן 20 שנה ומעלה כל יוצא צבא וכולי אתה ואהרון מה פירוש לגולגולתו אומר רש"י על ידי שקלים זהו פקידה ראשונה פרשתנו בהמשך הפרק בפסוק מחורה מצווה עוד לפקוד את בני לוי אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תיסא בתוך בני ישראל אלא איך הוא אומר לו בפרק ג' פסוק יד שמה אומר לו פקוד את בני לוי לבית אבותם

למשפחותם כל זכר מבן חודש ומעלה תפקדם ויקוד אותם משה על פי השם כאשר צובה. אומר רש"י, מה זה על פי השם? שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו, איך אתה יכול לפקוד מגיל חודש? הרי תינוק בגיל חודש יונק. איך משה רבנו יכנס לבית? אז אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה לא צריך להיכנס אפילו לאוהל. אתה עומד ליד האוהל והשכינה אומרת כמה נפשות יש במקום. זה הוא נקרא על פי השם. ועלינו להבין שתי שאלות. כמה שאלות בעצם. למה צריכים לספור את שבט לוי בנפרד ולא לכלול אותם בתוך כלל ישראל? דבר נוסף, מה זה שאו את ראש בני ישראל? תספרו, תמנו, תפקדו. מה זה שאו? כך שואלים המפרשים כמובן. וגם כן הרי כתוב כל עדת בני ישראל כל עד בני ישראל

לכאורה זה כולל את כולם ומצד שני אתה אומר לי שזה לא כולל את כולם אז למה לכתוב כל עדת בני ישראל ולמה אצל עם ישראל סופרים אותם עם שקלים ואצל בני לוי הקדוש ברוך הוא בת קול יוצאת ואומרת כמה נפשות למה אצל בני ישראל מבין 20 ומעלה ואצל שבט לוי בין חודש ומעלה יש כל מיני שאלות שעלינו להבין קצת את כל הנושא של המפקד שבורא עולם מצווה את משה רבנו לפקוד את עם ישראל מה עניינו מה המסר שבו ואנחנו נגדים שבעצם אם נתייחס לתפיסת העולם איך בן אדם מתייחס לחברו תלוי במעמד שלו, תלוי ביכולות שלו. אדם שהוא אתה יודע הוא עשיר, אדם שיש לו איזה עמדה פוליטית, יש לו איזה מעמד מכובד, אתה מתייחס אליו, מתחשב, ככה האדם נמדד. הערך

של האדם נמדד לפי הנתונים שיש לאדם. משל בארצות הברית הכסף כמה אפסים יש לך בחשבון זאת אומרת כמה שיותר בחשבון אלון מאסק מספר אחד זהו לפי זה החשיבות מה הוא מי הוא איך הוא לא מעניין כלום אבל יש מספרים מאחורי זה יש מעמד של נשיא זה לא משנה מי הוא מה הוא איך הוא וכן על זה הדרך בדרך כללך בני אדם מתנהגים. אם זה בן אדם מכובד או אפילו הילדים של בן אדם מכובד, ההתייחסות היא סלחנית, זהירה יותר פוגעים, יודעים לכבד כי מבינים שפה מדובר על אנשי מעמד. לעומת זה סתם אדם לא מתייחס אליו, לא מכבד אותו, אפילו מזלזל בו ואפילו לפעמים פוגע בו, מזיק אותו. זהו תפיסת העולם. כי העולם מסתכל לפי העיניים. אדם יראה לעיניים, לא

ללבב. אז המדד שלו הוא מדד חיצוני, מדד שטחי לפי מה שהעיניים שלו רואות. תורתנו הקדושה רוצה ללמד אותנו אחרת לגמרי. זה טעות פטלית המבט הטועה הזה שבן אדם מסתכל אחד על השני לפי הנתונים שיש. כי זה לא המדד לחשיבות האדם, אלא כל אדם ואדם יש לו את החשיבות משלו בפני עצמו. וחובתנו לדעת לראות במעלת חברנו ולפרגן אחד לשני, שזה המסר של הפרשה שאנחנו נדבר. ואני רוצה לפתוח בסיפור מאוד מרגש עדמעות ממש איך אחותו של ראש ישיבת שערי שמיים רבי רפאל משה לוריה אחותו שאלה אותו תגיד לי איך זכית להיות גדול בתורה איך זכית אז רבי רפאל אומר אומר לאחותו, אני מבין את השאלה. ודאי שהשאלה היא שאלה במקומה. כיוון שאנחנו גדלנו בבית

פשוט. הבית הוא בית של עוני מלבד הפשטות ללא שום מעמד, אלא גם עוני מצמר היה בבית. האבא לא היה לו מקצוע. האבא היה מפרנס את הבית ומביא את הלחם של הילדים שלו על ידי עבודת כפיים יומית יום יום היה הולך מחפש הבלות ולקבל כמה פרוטות לעזור לזה לעזור לזה לחפש מישהו שמבקש עזרה ולקבל כמה פרוטות אותם פרוטות שהוא צובר מהבוקר עד הערב בא לה בערב הביתה נותן לאשתו את הפרוטות וזה זה למחורת היא קונה את מוצרי המזון לאותו יום בקושי מספיק לאותו יום כמובן כי זה רק פרוטות לא היה מדובר על עושר וככה יום רודף יום כל יום מהבוקר הולך השקם בבוקר ומצפה למצוא איזה עבודה קטנה איזה איזה עזרה קטנה ולעוד עוד פרוטה, עוד כמה פרוטות

שכדי לצבור את הפרוטות האלה שיהיה מספיק לפחות לקנות לחם לאכול שהילדים יוכלו לאכול איזה לחם ומשהו ממש בקושי בקושי בצמצום והנה יום אחד יום אחד האבא חוזר בערב מאוחר הוא ניסא כל היום עד שעת הערב המאוחרת לא מצא כלום אפילו פרוטה. הוא חוזר לבית, הוא נאנח הנחה כבדה מאוד, קשה מאוד ואומר לאשתו, "היום אפילו פרוטה אין לי. אין לי מושג מה יאכלו. אני לא יודע מה יהיה מחר. מאיפה יאכלו ומה יאכלו. אין לי עכשיו כשהוא עובד כל היום, בערב כשהוא בא, אשתו משאירה לו אוכל. גם צריכו לאכול. אחרי כל היום ואותו ערב שהוא חזר ככה, אמר לאשתו, אני לא אכל היום. היום אני לא אוכל. את האוכל שלי מה שיש השארת לי. לפחות שיהיה לילדים

לבוקר כדי שיוכלו ללכת ללמוד. מה יהיה הלאה? אני לא יודע. אני אסבול. ישן רעב זה לא נורא. ככה הוא היה. הלך לישון רעב והשאיר להם את הפרוסה שהשאירה לו לארוחת הערב. בצער גדול אבל זה מה שיש. בבוקר קמים הילדים את הפרוסה הזאתי שהוצים מפיב חילקה את זה לילדים כל אחד מעט אוכל שילכו ללימודים. כמובן אין הקומץ משביערי. והלכו ללמוד. לא היה משהו לצהריים וכל וחומר לערב, לא היה אוכל. והוא מסכן מהבוקר הלך האבא לחפש לפרנסתו עוד כמה פרוטות. מה קרה? באותו יום הילד הזה, רפאל משה, מספר לה, "את זוכרת מה היה באותו יום? שהרבי שלו בתלמוד תורה כתב לו פתק מיוחד. איזה פתק? כותב לכבוד ההורים היקרים, הבן שלכם, רפאל משה היום

שאל שאלה שאינני מסוגל לענות עליה מרוב עוצמתה. אני חייב להביא את זה לפני גדולי ישראל. אשרכם שזכיתם לכזה בן גאון אדיוול לגדולות ומצורות גאון. ממש גאון. זהו הפתק שהוא קיבל הילד והלך עם הפתק כשחזר לבית נותן את הפתק לאמא. והאמא פותחת את הפתק וקורה. איזה שמחה, איזה אושר, איזה מאור פנים, איך זכינו לכזה בן. ועשתה מזה ממש הצגה גדולה. כל הילדים בבית היו שותפים. בואו נרקוד משמחה שזכינו היום לבן כזה שהוא הקשה כזה קושיה עצובה. איזה עוצמה יש בזה. ורקדו ושמחו אבל אוכל אין. אין ארוחת צהריים, אין ארוחת ערב, אין כלום. וכמובן מתוך כל השמחה הזאת והריקודים האלה השכיבה את כולם לישון ברעף. רפאל משה אומר, רבי רפאל

משה, הגאון העצום הזה שהוא בא ואומר, "אני לא יכולתי להירדם. למה אותו יום היה לי אורות כזה פרגון היה לי? הפרגון הזה פשוט הדהים אותי. לא יכולתי להירדם בקלות, כולו מלא ריגושים. והאבא חוזר מאוחר בלילה. חוזר מאוחר בלילה. השאלה שלו הראשונה שואלת אשתו היקרה, מה מה עם הילדים? מה הם אכלו? איך הם הלכו לישון בלי כלום? מה נתת להם לאכול? אומרת לו בעלי היקר היום הילדים שלנו אכלו, שתו שמחו רקדו הלכו לישון סביבעים די די מאיפה מה אני יודע שלא יהיה לך אפילו פרוטה את הפרוסה הקטנה חילקת לבוקר מה יעלם לאכול איך את אומרת לי שהם אכלו סבו אני אספר לך היום הפתק הזה זה שקיבלתי מהרב איזה קומפלמנט איזה פרגון לילד שלנו

רפאל משה שיבח אותו שהוא הידיו לגדולות שאל שאלה עצומה אנחנו אכלנו את הקושיה שלו שתינו את הקושיה שלו רכדנו ושמחנו עם הקושיה שלו והלכנו לישון עם הקושיה שלו אתה יודע איזה סבעים איזה שמחה הייתה לכולם לו ורפאל משה שומע את הדוסיח של אבא ואמא והדמעות זורגות. אבא זולק דמעות והוא זולק דמעות בלי לאכול. רעבים אבל אומר רפאל משה אומר לעצמו את יודעת מה שזה לשמוע מאמא כזה דבר? את יודעת מה זה להבין, להרגיש שכזו קושיה יכולה לתת לאכול, לשתות, לסבוע, לשמוח. זאת אומרת שהתורה זה דבר מאדיר, עוצמה. מאותו רגע קיבלתי תובנה אחרת לחיים. אך ורק לימוד תורה בחיים שלי. זהו. לא רואה שום דבר חוץ מתורה הקדושה. בגלל המקרה הזה

זכיתי לעלות ולהעלות ולעמול ולהתייגע בתורה עד שנהיתי לגדול בישראל. אתם שומעים מה זה פרגון? פרגון אחד שהרבי פרגן לתלמיד שלו. הוא לא יודע מה חולל, הוא לא יודע מה גידל. בפתק קטן אחד עשה גדול אחד מגדולי ישראל, ראש ישיבת שערי שמיים. גאון, מקובל, עצום, עשרות ספרים חיבר. כל זה בשביל פתק. תראו איזה מה זה פרגום. כך צריך לנהוג אחד בשני. מורי ורבותיי, נגדים לדברינו כדי לבאר את הפרשה ונבין את המשמעות מה פירוש לראות במעלת חברנו של כל אחד ואחד. רבי עקיבא בפרקי אבות פרק ג משנה יד אומר חביב אדם שנברא בצלם חביבים ישראל שהרי הם הוא אומר לנו שלושה דברים שהקדוש ברוך הוא מחבב את עם ישראל החיבה הראשונה שברא אותם

בצלם אלוקים החיבה השנייה חביבים ישראל שנקראו בנים לשם בנים אתם לשם והחיבה השלישית שניתן להם כלי חמדה שזה התורה הקדושה. שלושה אלמנטים שבהם הקדוש ברוך הוא מביע את חיבתו כלפי כל יהודי ויהודי. חיבה ראשונה נברא בצלם אלוקים. מה זה נברא בצלם אלוקים? הגמרא במסכת ברכות בדף י אומרת, הנשמה של האדם, של עם ישראל, של יהודי, שהיא מורכבת מנפש, רוח ונורשמה, לא כמו הנפש הבהמית של גוי, שזה כמו של בעלי חיים, הנשמה הזאתי יש בה חמישה דברים שהם מגבילים לבורא עולם. ככה הגמרא אומרת, יש חמישה ברכים נפשי שאמר אותם דוד וזה כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד השם. הגמרא אומרת שמה, מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם כבודו, גם הנשמה

ממלא את כל הגוף. מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה? גם הנשמה רואה ואינה נראית. מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כולו? כך הנשמה זן מפרנסת את הגוף כולו. מה הקדוש ברוך הוא טהור, גם הנשמה טהורה. מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים, גם הנשמה יושבת בחדרי חדרים. יבוא מי שיש בו חמישה דברים הללו וישבח למי שיש חמישה דברים הללו. זה השבח שהקדוש ברוך הוא שמח בשבחו של האדם שמשבח. זה הנשמה משבחת את בורא עולם. אז חיבה ראשונה זה שהקדוש ברוך הוא ברא כל יהודי בצלם אלוקים נתן בו נשמה שהיא בנויה מנפש רוח ונשמה חלק אלוקה ממעל זה חיבה מיוחדת חיבה שנייה שאתם בנים לשם הגמרא בבבטרא בדף י מספרת הרי על הוויכוח של רבי

עקיבא ותורנוס רופוס הרשע שהוא אמר איך אתם נותנים מפרנסים את העניים אתם מור יורדים בבורא עולם. הרי אם הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לו פרנסה אז הוא יתן לו. למה אתם הולכים לעשות נגד רצון השם? תחשוב אם היה מלך גוזר גזירה על עבדו שנגיד קלקל מה עשיו וגזר המלך על העבד הזה שיענישו אותו לא יתנו לו לא אוכל ולא שתייה שימות מרעב. ובא בן אדם ומפר את גזירת המלך ומאכיל אותו ומשקה אותו. מה היה המלך עושה לו? ה מעניש אותו. אז איך אתם הולכים לעשות לתת לעני אוכל? אם הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לו, היה נותן לו. אם הוא לא רוצה, הוא גזר עליו להיות עני. אז למה אתם עושים? עוברים על גזירת המלך. אמר לו רבי עקיבא, אתה טועה. אני

אגיד לך משל אחר. משל לבן מלך ששר והמלך כעס עליו וגזר עליו שישאירו, יסגרו אותו. לא יתנו לו לאכול ולשתות וישאר רעב כל הזמן עד שימות. ובא איזה אחד מידידי המלך מאחורי הפרגות היה נותן לו אוכל לשתייה ושמר על חייו ובסוף נגלה הדבר מה המלך יעשה לכזה אחד ירמם אותו יגדל אותו איך הצלת לי את הילד הזה אנחנו בנים לשם נקראים בנים של בורא עולם תמיד כמו שהגמרא במסכת קדושים בדף לו גם תלמידו רבי מאיר מה אומר רבי מאיר יש מחלוקת רבי רבי יהודה בר מתי אנחנו נקראים בנים? רבי יהודה אומר כשאנחנו נוהגים כהוגן. רבי מאיר אומר לו בנים אתם לשם בכל מצב. גם כשהקדוש ברוך הוא רואה שאנחנו מקלקלים את דרכנו עדיין בנים בנים אנחנו

לעם ישראל. בנים סקלים בנים לא אימון בם. יש כל מיני פסוקים. זאת אומרת החיבה השנייה שהקדוש ברוך הוא לקח אותנו, אימץ אותנו כבניו של בורא עולם. אנחנו בניו של בורא עולם. לא רק זה, הגמרא אומרת הרי מסכת ניד דף ל שלושה שותפים לאדם, האבא והאמא ובורא עולם. אנחנו בניו של בורא עולם, בן של הקדוש ברוך הוא. אז זה חיבה נוספת שאנחנו בני מלכים והחיבה השלישית זה התורה הקדושה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את הכליך עמדת התורה הקדושה הגמרא מסכת צבוחים בדף קטז מספרת מה זה וישמע יתרו אז יש שמה כמה דעות בתנאים רבי אלעזר אבודאי אומר מתן תורה הוא שמע שלמה זה היה הלך הכל של בהר סיני מסוף העולם ועד סופו, מתחילתו ועד סופו. ואז

אחזה פחד וחלחלה ורעדה את כל מלכי אומות העולם. מה קורה? מה זה הרעש הזה? אולי חשבו שהקדוש ברוך הוא עכשיו רוצה לעשות חורבן. הלכו לבלעם, אמרו לו, "מה זה? מה כל הרעש הזה?" אמר להם, "אתם לא מבינים יש חמדה טובה הייתה לבורא עולם בבית גנזיו, שהייתה גנוזת התקעה דורות. 2000 שנים היה הקדוש ברוך הוא, התורה הייתה תגיעת דורות, לא שנים שהתורה הייתה בבית גנזיו ועכשיו הוא רוצה לתת אותם מתנה לישראל ועל זה כל הרע" הזה. ואז כולם הודו ושבחו את בורא עולם שהוא נתן אשרי העם הזה שזכה לכזה דבר. זאת אומרת לעם ישראל יש שלושה אלמנטים שהקדוש ברוך הוא מביע בהם חיבה לכל יהודי ויהודי. א' שהוא נברא בצלם אלוקים חלק אלוקה ממעל.

ב' שהוא בן מלך בנו של בורא עולם בנים אתם לשם. ג התורה הקדושה כלי החמדה הכי יוקרתי של בורא עולם שנתן לנו אותה ולכן באמת הגמרא במסכת שבת אומרת בדף קכח שכולם מסכימים כל התנאים כל בני ישראלים נחשבים בני מלכים או בירושלמי שכתוב מסכת פסחים אנחנו אומרים בהגדה של פסח כנגד ארבעה בנים דיברה תורה אז יש לנו חכם יש לנו טעם יש לנו שאנו יודע לשאול אבל יש גם רשע גם לרשע קוראים בן כי גם הוא בן אף אדם לא בוחר את הילדים שלו אתם רואים את האצבעות לא שוות נכון יש קטנה יש בינונית יש גדולה יש שמנה יש רזה כל הילדים לא שווים אתה לא בוחר את הילדים אחרי שהוא נותן לך אותם נכון וכל הילדים כולם אהובים אצל האבא אתה לא יכול

חס וחלילה לשמוע שקורה אסום לאחד מהבנים איזה שלא יהיה באיזה מצב שהוא לא יהיה. אנחנו בניו של בורא עולם. כולם בנים של בורא עולם. לכן כשאדם מתייחס, כל זה מלמד אותנו אחרי ההקדמה הזאת, אנחנו נבין, נפנים איך הקדוש ברוך הוא טובע מאיתנו להתייחס ולהסתכל על כל יהודי ויהודי. מספר הרב נומן, הרב יעקב נוימן מספר שפעם אחד הוא נכנס בשבת למשגיח של לומז'ה, רב משה רו רוזנשטיין, ואז הוא נכנס אליו, הוא ראה אותו שהוא יושב ולומד עם איזה תלמיד ועושה לו מבחן, הוא לא הבין ממתי המשגיח עכשיו יושב עם תלמיד ללמוד איתו, לבחון אותו. אז הוא שאל, הוא חשב כנראה שזה של בן של אחד מראשי הישיבות מגדולי ישראל, שאל אותו, כבוד הרב,

הבן של מי זה? אז הוא משיב לו המשגיח שלו זה בן של הקדוש ברוך הוא. כן, אני יודע בן של הקדוש ברוך הוא, אבל מי אבא שלו? אני רציתי לדעת מאיזה רב, איזה ראשיבה. אמר לו, בדיוק בשביל זה עניתי לך. אני רציתי שתבין. שלא בן של ראש הישיבה או של הגאון או של המכובד, בן של הקדוש ברוך הוא. כל אחד הוא בן של הקדוש ברוך הוא. ככה אתה צריך להסתכל עליו. אם לא, אתה לא יודע להעריך את התלמיד שלך. ולכן הוא כותב בספרו דרכי מוסר הרב נומן אם אדם יקח את היסוד הזה שיקח כל תלמיד ותלמיד כבן של מלך ומחנך בן של מלך מלכי המלכים איך אתה צריך להתייחס אליו במלאו הכבוד במלאו האורך רוח והסבלנות והסלחנות והתשומת לב והעידות והפרגול כי

זה בן של מלך מלכי המלכים לכן גם מסופר באמת באמת על ה על הסבא מסלבותקה ככה גם כשהיה רואה איזה תלמיד שלא מצליח הוא היה צם היה עושה מקבל תענית מיוחד בשביל הצלחתו של מישה שהוא לא הצליח בלימודים ומתפלל עליו למה אומר הגמרא אומרת במסכת שבת קיט אל תגיעו במשיכה איזה תינוקות של בית רבן זה זה כל ילד לכן באה התורה רב אומרת לנו שאו את ראש מה זה שאו לא תמנו לא תספרו לא זה לא מפקד תרומם תגדל את מי את ראש של כל דת ישראל בלי יוצא מן הכלל כל השכבות כל הרמות אל תבדיל בין זה לזה במעמד שלו באיחוס שלו שום דבר כ עם ישראל כולם כל אחד ואחד יש לו את החשיבות כמו שהרמב"ם אומר הקדוש ברוך הוא ברא את האדם יחידי בעולם בשביל

ללמד אותנו כמה חשוב כל אדם שבשבילו נברא כל העולם כולו. ולכן כותב הרמבן באיגרת לבנו, החוכמה היא לראות במעלת חברנו. כל אדם ואדם יש לו את היתרונות, את המעלות ואם אתה תרצה להתבונן בזה תמיד תמצא. אם הוא עשיר תגיד איזה ניסיון קשה יש לו. אם הוא עני כמה הוא סובל. ולמרות זאת עובד השם. בכל אדם ואדם תוכל למצוא את המעלות. רק צריך לחפש את המעלות וזה הדרך הנכונה כי אף פעם אתה לא יודע מי גדול מי קטן בשמיים אנחנו לא יודעים עולם הפוך יכול להיות מסופר על המרשל היה לו איזה שכן רבי אברהם שהיה גר מתחתיו הוא היה לו חנות ירקות היה מוכר ירקות מכירים אותו כולו כי ארקן ירא שמיים קובע איתים לתורה זה מה שמכירים אותו פעם

אחד בתור שהוא שחר של המרשל הזדמן למרשל צה לשמוע את קולו של ההרקן הזה יושב ולומד סוגיה והוא שומע אותו מאחורי הפרגות שומע אותו איך הוא מקשה ומתפלפל ואיזה עמקות הוא מתרץ הוא אמר לא יכול להיות זה ארקן סך הכל כולם מתייחסים אליו כרקן בקיצור קרא לו למחורת אמר לו גוזר אני עליך בגזרת רב העיר אני רוצה תגיד לי בדיוק כל את מה שלמדת אתמול בלילה לא מה פתאום אני לא יודע כלום אני לא מבין כמה שניסא לא נתן לו להתחמק חזר לו על הכל ואמר לו אמר לו כזה כאון עצום אתה ירקן אומר לו אני מתחנן לפניך כבוד הרב אל תגלה את זה לאף אחד אדם פשוט ירקך ובסוף מה כתב המהרשל בצבא שלו שאחרי פטירתו ימנו אותו כרב של קרקה במקומו למה

היה גאון עצום לכבא אל הכלים ירקן אף פעם אתה לא יודע מה מי חשוב. לכן ההסתכלות היא צריכה להיות כל אדם ואדם לרומם אותו, לגדל אותו. ולכן עכשיו נבין בני לוי עוד יותר. כל יהודי הוא צלם אלוקים והוא בן מלך. זה דבר אחד. אבל יש לבני לוי, שבט לוי, יש לו את החיבה השלישית, חמדה גנוזה. את התורה. זה שבט שעזב את הכל למען להיות חיילים של בורא עולם ולעסוק בתורה. ולכן שבט לוי בשביל הקדוש ברוך הוא יש לו חשיבות מיוחדת. מבן חודש כבר סופרים אותו והקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו סופר אותו. למה? בגלל החשיבות של עולם התורה של אדם שמחובר לתורה הוא מחובר לבורא עולם. קודש בריך הוא ואוריית אחדו. לכן כותב הרמב"ם בהלכות שמביטה

ויובל הוא כותב למה שבט לוי לא זכה בנחלה בגלל שהם לפי כך הובדלו מדרכי העולם לא עורכים מלחמה כישר ישראל לא נוכלים ולא זוכים לעצמם אלא הם חיל השם שנאמר ברך השם חילו וכך הוסיף בהלכה אחרי זה הוא מוסיף ואומר ולא רק שבט לוי אלא כל איש ואיש מכל בעיה העולם אשר נדבר רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו לדעה את השם והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צברו עול החשבונות הרבים הרי זה נתקדש קודש קודשים אז אומר הרמבם כל אדם יכול להיות גם משבט לוי ברגע שתיקח שלושת החיבות צלם אלוקים בן מלך ותהיה מחובר לתורה ואתה מחובר לבורא עולם אז אתה קודש קודשים תחשבו שפעם אחת איזה אחד מגדולי ישראל מצלצל

לבית של יש להם בן בישיבה מצלצל שמה אני רוצה לדבר עם הקודש קודשים שלכם מי זה קודש קודשים מאיפה יש לנו קודש קודשים אנחנו בית המקדש יש לכם קודש קודשים בבית מי זה קודש קודשים אמרו לו יש לי בן יש לכם בן לומד בישיבה אצלנו אומר הרמב"ם קוראים לו קודש קודשים כשאחד יושב ועוסק בתורה זה קודש קודשים איזה תוארים משיח השם קודש קודשים זה מי שמחובר לתורה לכן עכשיו חשבתי לפי זה לתרץ יפה הרי הל בשולחן ערוך כתוב בסימן תכח לעולם קוראים פרשת במדבר לפני חג השבועות למה אז ביאור הלכה מביא את הטעם שכתוב לעשות הפסק בין הקללות בין התוכחות לבין קבלת התורה חשבתי להוסיף עוד טעם שהטעם הוא כיוון שבפרשה הזאת אנחנו למידים כמה

חביב בעיני בורא עולם מי שמתחבר לתורה כמו שבט לוי אז בשביל זה אנחנו מקדימים את זה לפני קבלת התורה נבין את הערך של קבלת התורה זה העניין ולכן צריך אדם תמיד לדעת לחבב אחד את השני, להכיר אחד את השני, לפרגן אחד את השני. תלמד לפרגן, תלמד. תפרגן לאשתך, תפרגן לילדים, תפרגן לתלמידים, תפרגן לעובדים, תפרגן לחברים, תרומם אחד את השני. אתה לא יודע מה מילה אחת יכולה לעשות. אני מסיים בסיפור קצר, מזעזע. אבל היה אחד בחור רחמנא ליצלן בגיל 20 שכבר היה חולה במחלה הסופית. רחמנא צה וידע ימיו ספורים. ביקש מאבא שלו בקשה אחת לפני שהוא נפטר. אומר לו כשהוא יפתר שיספיד אותו המורה המחנך שלו בתלמוד תורה. אמר לו משיך מחנך

לפני שנים. אמר לו תן לו את הפתק הזה ותגיד לו שאני ביקשתי. וככה היה לצערנו נפטר הבחור והלך האבא למחנך ואמר לו אתה צריך להספיד. אמר לו, איך אני אעמוד לפני גדולי ישראל, רבנים, אני סך הכל מלמד בתלמוד תורה. אמר לו, קח את הפתק. זה מה שהוא מסר. קראת הפתק. אז הרבי הבין מה הוא אמר. מה כתוב בפתק שמה. פעם אחת הרבי זה עשה מבצע. איזה מבצע הוא עשה? אמר לכל הכיתה, כל אחד תכתוב את המעלות. כמה מעלות שיותר שאתה יכול למצוא בחבר שיושב לידך. כל אחד יכתוב על השני. כל אחד כתב כתב כתב כמה שיותר לוקח את הפתקים הרבי כל אחד עכשיו הרבי נותן לכל אחד את הפתק מה כתבו עליו אותו תלמיד אומר תדע לך שהפתק הזה שהבאת לי שכתבו

עליי את המעלות זה הציל אותי ממשברים רבים בחיים זה מה שהציל אותי כל הזמן שכל הזראית וואי אם כתבו עליי ככה איך אני כמה זה עולה כמה עולה לך לפרגן ואז כל התלמידים אז כשהוא הלך להספיד הסכים להספיד והספיד כל התלמידים שהשתתפו בעבר שהם היו חברים של הנפטר כולם הוציאו פתק את אותו פתק שמרו בכספת הפתק הזה היה להם בשבילהם ממש מים חיים מעודד מחזק מרומם מגדל מוריי ורבותיי צאו את ראש כל עדעת בני ישראל לרומם ולג לגדל ולפרגן וללמוד לפרגן ועוד יותר למי שזוכה ויושב ולומד תורה שאם אנחנו נגדל ונרום במחת את השני נזכה להרבות אהבה ואחווה ונזכה לקבלת התורה בעזרת השם אמן ואמן שבת שלום ומבורך ‏Ah.