למה ילד בן 22 לא צריך לכתוב צוואה? שרית זוסמן אימו של בן זוסמן ז"ל בריאיון כואב

אחת ההפתעות הגדולות שהייתה באמת לא מעט פעמים במלחמה הזאת היייתה הדברים שהחיילים כתבו לפני שהם יצאו לקרב בן זוסמן היה מאוד מפורסם בזה שהוא כתב סוג של צבא איזשהו מניפסט מדהים שאומר בסופו של דבר אם אני אפול בשבי אל תנעלו עליי משע ומתן ותהיו שמחים אנחנו הולכים לפגוש היום את אמא שלו שרית אני רוצה להבין ממ איך הצבה הזאת הופכת להיות דרך חיים אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע גם בלי לומר אף מילה גם כשהשמש תשקע ומאיר בתוך ליבך אתה אף פעם לא לבד שלום שרית בואי חגינו הרבה למפגש הזה בואי ניקח איזה משהו לשתות מים זה טוב מעולה יאללה נהדר איך היייתה הדרך אה סבבה האמת באופן מפתיע את יודעת שאני זוכרת אותך

ילדה קטנה מסתובבת לנו בין הרגליים תמיד הייתי הקטנה אבל מאז לא ראיתי אותך נכון נכון אז הנה ואז ראיתי אותך במסכים אז אני כל כך שמחה שאת פה בואי ניקח את המים וסוף סוף נתיישב לגמרי צרית כן כל כך הרבה זמן ניסינו לעשות את הפגישה הזאת והייתה מן הרגשה לי בכל אופן ואני שומעת שגם לך שכאילו אנחנו נכון שאנחנו מכירות מלפני 40 שנה נראה לי כן את י ומאז לא נכון אני פשוט יותר גדולה ממך ואז לא ראיתי אותך אבל חוץ מזה שאת מירושלים תספרי לי קצת עליכם ובעיקר על התקופה הזאת של המלחמה ומה קרה אז אנחנו באמת משפחה ירושלמית שנשארה בירושלים בניגוד לאחרים שעזבו אותה מאוד מאוד גאים בסביבה שלנו אני ממש גרה לא רחוק מאיפה

שגדלתי כשהייתי ילדה הולכת לאותה מכולת כשיש לי זמן הדבר היחידי אולי שהוא קצת שונה מהסביבה שלנו ומאי שאנחנו גדלנו זה ששלחנו את הילדים שלנו לחינוך דתי חילוני לבתי ספר משלבים דתיים חילוניים מה שהשפיע עלינו עמוקות לשמחתי הרבה גרם לנו לחנך את הילדים שלנו לתת משקל מאוד חזק לחינוך של הבית החזיר לנו הרבה אחריות הורית בחינוך של הילדים זאת זכות מאוד מאוד גדולה בן קיבל את החינוך שלו שמה אחר כך המשיך ימפ היה לו ברור שהוא עושה שנת שירות א לפני הצבא היה לו ברור שהוא הולך להיות קרבי היה לו ברור שהוא מנסה להיות הכי טוב שיש ובעצם בן הגיע לה א בן לא התכול לסיירת מובחרת אז הוא הלך להנדסה קרבית בהתחלה הוא היה

מבועס מהשיבוץ אבל אז הוא החליט שבתוך זה הוא הולך לעשות את הכי טוב שלו זאת בכלל הייתה הגישה של בן בחיים א ובאמת זה מה שקרה הוא הגיע ליחידה קטנה בסוף בתוך הנדסה קרבית מחסר של גדוד 601 ונהנה מכל רגע בעבודה מאוד מאוד קשה אה ובאמת הוא סיים את השירות בשמחה גדולה א הוא נהנה לאורך כל הדרך וגם שמח להשתחרר ולהתחיל את הפרק השני של חייו בן כמה הוא היה בן 22 הוא עשה שנת שירות ואז שירות מלא ותכנן את העתיד שלו בשירותי הביטחון היה אמור להת עבר את כל המבחנים בזמן שכל החברים ממלצרים וחוסכים כסף לטיול הגדול הוא א המשיך להדריך בטניס שולחן חולי פרקינסון וילדים ומאוד נהנה ובמקביל עבר מבחנים לא פשוטים מנטליים

ופיזיים והתקבל ואמרו להתחיל קורס ב-15 לאוקטובר וואו כן זא אומרת הוא בעצם שירותי הביטחון שבק וכאלה כן ואת מתארת לנו בחור שיודע בדיוק מה הוא רוצה יודע בדיוק מה שהוא רוצה תמיד ומאוד נחוש ומאוד מסור ועל אף הקשיים כי לא הכל בא לו בקלות הוא חתר ל מטרה באמונה מאוד גדולה בנחישות בהתמדה אבל עבודה עבודה קשה ואז מגיע השביעי לאוקטובר אז אנחנו יושבים ושותים קפה ביחד ואוכלים שוקולד ישבנו ככה והתכוננו לצאת סיימנו את הקפה שמענו את ה אנחנו גרים לא רחוק ממעון ראש הממשלה שמענו מלא סירנות ואמרנו כאילו הגזים ראש ממשלתנו אין תנועה בשבת בשמחה תורה לא הגזים אנחנו הודענו אותו לחומרה וממש כשפתחנו את הדלת לצאת לבית

כנסת היו הזכות נכנסנו לחדר מוגן את יודעת ירושלים העתיקה אין לנו חדרים מוגנים א ובין בגלל שהוא למד ערבית ומאוד התמקצע בערבית כשהבנו שהזכות הן לא רגילות הדלקנו את מכשירי הטלפון שלנו ובן קיבל היה על אל ג'זירה טלגרם בערבית כי הוא רצה ללמוד את כל דיאלקטים שה אפשריים אז הוא קיבל הכל הפרצוף א ואמר לנו זה משהו אחר ואני אלך לצבא אני אלך אני אחבור לחברים שלי ואמרנו לו לא קראו לו לא קראו לך אין לך יחידה המילואים שלך מוקפאים כי אתה אמור להתחיל את המסלול בשבק הוא אמר לא חשוב מה אני את יודעת שאני עם צמרמורת כי אני רק רואה יותר ויותר נקודות השקה אז ספרי שעולי לא היה רשום בשום מקום ב והתחושה שהוא לא רשום

כאילו לא היייתה קיימת זה לא שינה כלום וזה נשמע שזה הוא התייחס לזה כאילו כן הוא הולך ליחידה אבל בעצם התחושה שאתה לא חייב ומרת זה אתה לא הולך מישהו צריך לקרוא לך נכון מישהו צריך לקרוא לך אתה לא הולך ואמרנו לו אין לך מדהים אין לך נשק אין לך אפ ודקר אין לך כלום אז הוא אמר אני אסתדר כאילו אלה לא בעיות הצב הפנימי היה מאוד מאוד ברור ישראל נמצא בצרה יש כאן מלחמה יש לי את הקישורים יש לי לאן להגיע אני אחבור אני אסתדר הוא פשוט יצא צבי אמר לי אחר כך הייתי בשוק ממך כי אמרת לו סבבה ביי בהצלחה ומה היה מתאים לך להגיד לו זה מה שהיה מתאים לי להגיד לו אבל זה נשמע באמת מוזר כי זה נורא מוזר לשמוע את הדבר הזה גם

להגיד אני יוצה להילחם לסכן את חיי א ואמא אומרת לו תלך ואמא אומרת לו תלך אבל את אומרת בגדול שאת מסתכל זה מהצד זה הזוי נכון איזה אמא חפצת חיים שלה ושל ילדיה אומרת השם ישמור עליך בהצלחה נכון ואיזה ילד בן 22 שכל החיים לפניו חפץ חיים רוצה לחיות יוצא ואני אגיד לך מה התשובה כולנו רוצים לחיות וכולנו מאמינים בחיים בן האמין שהוא יוצא הוא ידע שיש את הסיכון הזה אבל הוא רצה לחזור לארון שלו וללוש שלו שהיה על הקיר מה הוא הולך לעשות בכל יום ואיזה כיף שהוא מתחיל את הקורס שלו וגם אני אנחנו נפתור את הדבר הזה בכוחות מאוחדים ואנחנו נחיה תקחי אותנו כמה זמן הוא במלחמה אז הוא באמת יצא בשביעי לאוקטובר ובעצם הספיק

חודש וחצי להיות בתוך הסיפור הזה חזר הביתה הוא חזר הביתה אני חושבת שארבע פעמים אה כל פעם התה שמחה גדולה מאוד א הוא היה כזה צנוע אני הייתי מוכנה לעשות הכל משהו ירצה זה והאחים הקטנים שלו התחננו ממנו שיבקש כאילו דברים מופרכים כי הם הבינו את ה את הנכונות שלי גוד אבל א הוא באמת היה ילד מיוחד במינו כלו הוא היה מספר לכם א הוא סיפר הוא לא רצה כל כך לספר אני בפעם הראשונה שהוא יצא ולפני הכניסה לאזה אמרתי לו בן מה הולך להיות ישבנו על טא כזה שנינו במטבח אז הוא אמר לי לא יכל לספר לך בחיוך כזה זה אז אמרתי לו בסדר אבל אתה מרגיש בטוח כאילו זה הולך להיות א זה אמר לי זה יהיה מטורף עם המון אור בעיניים ואז מה

קורה א הוא הגיע עוד א פעם או פעמיים אני לא זוכרת בחסות ההפוגה ההומניטרית א הייתה לו הזדמנות לחזור הביתה בשישי בשעות הצהריים ל12 שעות משהו כזה והוא באמת מאוד התלבט כי זה אומר שהוא היה צריך לחזור תוך כדי שבת בחזרה א והוא בא ביום שישי ממש הספקתי להכין לו את מה שהוא הכי אוהב לא יודעת איך כי הייתי מש לאוקטובר הייתי בעצימות נמוכה של עצמי אבל עשיתי את זה כאילו הכנו ארוחה א אני חייבת לפתוח סוגריים את נראית לי מה זה לא בעצימות נמוכה וא את יושבת פה בעצימות לא נמוכה יש משהו בכל ההתנהלות שלך הייתי מצפה לשמוע אם אם בשבי אוקטובר כל וד בן היה בצבת בעצימות אז עכשיו ואיכשהו העצימות שלך עלתה אז מהשב לאוקטובר

הייתי הייתי במין חרדה לבין וחרדה הקיומית שלנו כעם ישראל אני 10 קילו פחות ממה שהייתי לפני השביעי לאוקטובר לבין וגם לילדים שלי ניסיתי לשדר המון כוח גם כדי לשכנע את עצמי אה אבל עצימות אחרת לגמרי אה אני עכשיו יושבת מולך ומחייכת וא את מרגישה ממני את העצימות הזאתי ואני גם מרגישה ממך אני אכנס לאוטו יכול להיות שאני אוור לרסיסים ושוב אני אסוף את עצמי זה זה משחק זה ככה נראה זה כל הזמן שרועי בא כשהוא חזר מהצבא ביום שהדיו לנו על שאולי אז הוא נשכב על המיטה ואמר לי אמא אנשים אומרים לי כל הזמן עכשיו אתה צריך להיות אתה חזק ואני מסתכלת עליו ואני אומרת לו אתה יודע פעם אתה תהיה חזק ופעם אני אהיה חזקה ואיין לי

מושג למה הם מתכוונים אבל אתה יכול לעזוב את זה וזה משהו שקורה בתוך המשפחה אז איך המשפחה שלך אנחנו בסדר גמור אנחנו פועלים בעצימות כאלה ואחרות א חזרנו לעבודות שלנו בסדר יש שינויים בדבר הזה אבל בסך הכל חזרנו לחיינו הקודמים כאילו הכל בסדר עד שאת יודעת עד שפתאום משהו מזכיר משהו זה שועב אותך קצת ללמטה אבל א זה באמת רכבת ערים כזאתי אז אתם מאוד התפרסמו בסקד אני לא יודעת אם לקרוא לזה צבא אבל איזשהו כמעט הוראות הפעלה נכון שבן השאיר לכם ואני יותר ויותר שמעתי מחברים של שאולי ומהחברים של כל הבנים שלנו שזה היה משהו ש עשו הם כתבו ובן כתב אני מממש את את עצמי אני הולך להגן אל מדינת ישראל ואם יחטפו אותי אני לא

מרשה בכלל להתעסק בדבר הזה נכון תראי קיבלתי את המילים האלה אחרי שהוא היה אינינו ואחרי שהייתה לי היה לי בן לקבור אותו באדמה בימים המטורללים שלנו זאת זכות מאוד מאוד גדולה השאלה הראשונה שצבי שאל את מודיעים שלנו אחרי ש הודיעו לנו שבעיני נפל אם יש לנו מה לקבור אוקיי זכינו שאנחנו יכולים לקבור ו שזכינו שאנחנו לא צריכים להתעסק בסוגיה הזאתי כי זה שבן כתב את המילים האלה היה מאוד מקשה עלינו להתנהל מול זה לכבד את זה ו ולפעול לאור הדבר הזה היינו נקראים אם אם המציאות הייתה אחרת אם המציאות הייתה אחרת היינו נקראים באחד הערבים של דיברנו ז אמרתי לאחד ההורים היו איתנו הורים חטופים א של חטופים ואמרתי אני חושבת

אני הולכת להגיד משהו שאני לא יודעת אם תקבל אבל אני חושבת שהמצב שאתם במצב יותר גרוע ממני עכשיו הוא תיקן אותי ואמר לי לפחות לנו יש תקווה נכון ואני זוכרת שאמרתי לעצמי אני צריכה להקשיב לזה למרות שהבטן שלי בפנים לא שומעת את זה אבל אבל מכבוד לבן אדם שעומד אני אומרת יש לי מה ללמוד ממנו אז אני אומרת לעצמי ברוך השם שאני לא עוברת את הניסיון הזה וגם את לא עברת אני ממש מזדהה עם מה שאמרת ממש אני ישבתי אתמול עם חבר של בן א שיש לו שני חברים הכי טובים והכי קרובים אליו אחד זה הנר שפירה גיבור ישראל השם מקום דמו שהציל מלא אנשים בגבורה עילאית והחבר השני הקרוב של ו זה הרש שנמצא בעזה ולהחזיק את הדברים האלה ובדיוק

אתמול דיברנו על זה זה מוזר להוציא את המילים האלה מהפה בתור אמא אבל אני חושבת שהדבר הזה הייתי מצליחה לעמוד בו כי אני מבינה עכשיו כמה כוח החיים הוא חזק כן אבל הוא אתגר בלתי נסבל לאמא את נורא התרגשת ש סיפרתי את ה את מה שבן כתב ב במכתב הזה זה קשה לי לכ קשה לי לקרוא לילד לבחור בן 20 שתיים שתיים אה כותב צבא ה הוא לא ה לאשר לנו מילים מילים אז אני אוהבת את המילים ו אמרת לי וואי איזה מקסימ הוא נכון ואני חושבת לעצמי שיש מעט הזדמנויות בחיים כאילו הזדמנויות כאלה מזעזעות שאתה כאילו רואה על דף כתוב את כל מה שגידלת וחינכה ילד ואמרת משהו קשה אמרתי תשמיע אני לא יודעת אם המצב היה אחר אם הייתי יכולה לעקוב אחרי

או או למלאות את אני קוראת לזה הוראות הפעלה אבל זה כמובן נצח גדול מה בכל זאת א את עשית הרבה ממה שבן כתב אתם המשכתם אתם צוחקים אתם חיים א זה נשמע כאילו את בוחרת כל פעם מחדש תדברי איתי קצת על זה א אני מקווה שאני אענה לך ן היה שומר מצוות התפלל שלוש פעמים ביום מניח תפילין לא פספס אף פעם וכתב את המילים האלה בשביעי לאוקטובר מתוך בהירות שכאן יש משהו שהוא מעל הזמן שהוא לא יודע מה יהיה אבל הבהירות החוט הזה מאוד מאוד בהיר הוא כתב מילים שכל מילה שמה היא עולם מאוד מאוד שלם ומהצד האחד זה מאוד הפתיע אותנו העומק של הדבר הזה הוא לא השאיר לנו מחברות של מילים שהוא כתב אז יש כאן מסמך מרגש באותנטיות שלו ובעוצמה

שלו ומצד שני לא הפתיעו אותנו המילים שהוא כתב לא מה יקרה במידה ואני אפול בשבי ולא שהוא שמח על היעוד שלו ולא שאני מבקש שלא תשקעו בעצם ולא וואלה אני מקנה בכם הייתי רוצה לשבת עם כולם אני שומעת את הצליל של המילים שלו איך הוא היה אומר לי את זה אם הוא היה מקריא לי את המכתב הזה אבל זה נשמע שהוא שמע את זה בארוחות במטבח זאת אומרת זה הוא פשוט המשי הוא פשוט סיכם תחשבי על זה רגע הוא סיכם את מה שהוא גדל עליו ברור שהענקנו לבין כלים והוא גדל בבית אבל זאת הנשמה המיוחדת של בן א אני חושבת שנקודות הדמיון האלה בדיוק אנחנו נפגשים כן יש מלא נקודות השקה אבל כל המכלול הזה של מה שהוא כתב והשאיר לנו זה 100% בן והיום את

מסתובבת גם בעולם וגם בארץ ומפיצה המון אור אופטימי חיובי משמעותי לאנשים למרות ש שהשבר הוא גדול נכון ואני בטוחה שאנשים אומרים לך כמו שאומרים לי את מאוד מחזקת אותנו את מצליחה א להבין מה עוזר לך איפה את כשאת במקום הזה א אז אני התחיל דווקא בלוויה של בן כשעמדתי על הקבר ואמרתי את מה שאמרתי תגידי לנו שתי מילים אמרתי שלסיפור שלנו יהיה סיפרתי בשבחו של בן כי יש הרבה שבח לספר ואז פניתי לקהל ואמרתי שלסיפור שלנו יהיה סוף טוב בתור מספרת סיפורים הסיפורים שלי תמיד יש להם סוף טוב א ואמרתי שאנחנו צריכים להתחזק ושאנחנו במלחמה עם רוע טהור ואנחנו טוב ואנחנו ננצח ואנחנו נבנה ונחיה ונגש א וביקש עם אנשים שיתחזקו

ואמרתי את זה כי נורא רציתי לשמוע את זה בעצמי אני פשוט אמרתי בכל מה שהיה נורא נורא חסר לי לשמוע אני חושבת שמה שאני עושה מאז אני גם מרגישה שזה הרבה מהרוח של בן כן זה שהוא יצא להגן להילחם זה שארון שלו היה מסודר לו שם את כל החיים שלו הוא יצא במלחמה על החיים לי אין כלי נשק להילחם בעזה או ברפיח או בגזרות אחרות אבל יש לי את המילים שלי א וזאת אותה מלחמה מלחמה על תיב חיינו אני רוצה שהמלחמה הזאתי תקרה אני רוצה שהחברה שלנו תהיה טובה יותר אני אומרת את זה גם לך עכשיו אפילו כי אני רוצה לשמוע את הדברים האלה כי זה מה שמניע אותי בעבודה שלי לעשות את זה אני חושבת שככל שנשמע את זה יותר ככל שהדבר הזה יהיה במרחב

הציבורי שלנו פחות התקדשות פחות דאגה מגזרית כל אחד לדבר הזה פחות הכנעה אחד של השני כאילו אנחנו למודות חורבן בית ראשון חורבן בית שני את כל האגדות שאנחנו לומדים אגדתות תלמודיות שאנחנו לומדים ואני אישית גם מלמדת את האג דתות התלמודית לילדים אנחנו לא יכולים להניח לדבר הזה לקרות שוב והציפיה שלי והתקווה שלי שכולם יהיו שותפים לדבר הזה אז בעצם את אומרת אני כל פעם שאני עומדת מול מיקרופון אני מנחמת את עצמי במילים טובות אני מחזקת את עצמי אני ממש מחזקת את עצמי כי אני מרגישה ש שכל יום הוא התעקשות על החיים וכל יום הוא התעקשות על חיים אז לסיכום אני אני אני רוצה אני רוצה להיות חברה שלך אנחנו חברות אני רוצה

להידבק במידותיה ואני שואלת אני יודעת מה אני לפעמים אתמול פשוט זה פעם ראשונה מאז שפשוט לא רציתי לצאת מהמיטה ואמרו לי זה יקרה לך וזה לא קרה לי כמול זה קרה לי הייתי חייבת לצאת ללמד אז הייתי חייבת לצאת מה את עושה עם הזמנים האלה אז זה אף פעם עוד לא יצא לי לא לרצות לקום עמיתה אני מניחה שזה לא אולי לא אולי לא אנחנו לא בעדות חורבן אולי את יש לך את שלך אני באמת מרגישה וזה אולי שמ קלישה אבל לא אכפת לי כי זה מה שאני מרגישה באמת יש לי אמונה שיהיה טוב והאמונה היותר חזקה שלי זה שהחיים זה כוח חזק הרבה יותר מהמוות אני חושבת שגם אנחנו בתור נשים בגלל שיש להן את היכולת להביא חיים לעולם ולשאת חיים מחזיקות כוח על

בדבר הזה אני מרגישה על עצמי שאני מחזיקה חיים אבל אני שואלת שאלה ש אותך שאלה ששאלו אותי אמרו לי תשמעי לא כולם את נכון ולא כולם המשפחה שלך ולא כולם המשפחת זוסמן נכון אני רוצה שתתני לי איזשהו צדה לדרך למשפחות שחובות לא שאנחנו לא חוות את הקושי אבל חוות את הקושי במצב שהם באמת כמעט נסתם להם החיים מה היית רוצה לברך אותם או לאחל אני הולכת לבאס אותך אני ממש חושבת שאין לי שום זכות או שום ידע או שום יכולת להגיד משהו לגבי השכול למישהו אחר אין לי את זה ואני שומעת שאנשים אומרים לי הורים שקולים ותיקים א לא יודעת מה הכי מעצבן זה אני מכבדת את זה שאצלך זה ככה באמת אצלי זה ככה אני לא יכולה להגיד שום דבר לאף אחד

אם משפחה שקולה אמא או אבא או אח או מישהו שצופה בנו ולוקח מהרוח שלי מהכוח האחיות שלי משהו ממנו שמשפיע עליו באיזשהו אופן מבחינתי זה מספיק אני לא אהיה בשום עמדה שאומרת למישהו משהו גם אני עכשיו שאני יושבת מולך ואני בסדר זה לא אומר כלום על עוד שתי דקות זה לא אומר כלום על מחר בבוקר וקנה לכל משפחה ושאו לי שלך ובן שלי אף על פי שאנחנו מרגישות איזשהוא דמיון בסך הכל שעולי הוא שאולי ובן הוא בן ואת אמא של אני אומרת את מה שאני אומרת מי שירצה יקח מזה משהו מישהו אחר ישמע ויגיד זה בכלל לא רלוונטי לחיים שלי וימצא את הדבר שמדבר אליו אני ממש מקווה שאני לא אפול בלהגיד א דברים או מסרים לאנשים שיש בינינו מחנה משותף

כי אנחנו מאוד מאוד שונים החיים הם מאוד מאוד מאוד מורכבים אז לא ויסת אותי בכלל אני מעריכה מאוד את הכנות ואני חושבת שאני בערך א לא בערך אני בדיוק מבינה את זה אני כן חושבת אולי מיש שואל בעצם את מסכמת את מה שהתחלנו בו את המילים המהממות שבן כתב כן שבעצם הניחו לך כמו איזה רפידה על הרצפה שתוכלי לדרוך עליה ברגליים פצועות כן נכון והנחת לנו עכשיו רפידה וקריות אני חושבת לכל מי שרוצה להידבק ברוח ואני אגיד לך עוד יותר אם אנחנו חוזרים למילים של בן חוזרות למילים של בן המילים שבן השאיר הם לא אג'נדה והם לא הם מאוד מאוד אישיות הוא אמר גם אם אני אפול בשבי הוא לא אמר כולם א הוא אמר לנו לא לשקוע בעצב הוא ביקש

דברים מאוד מאוד אישיים הוא גם כתב מילים אישיות לכל אחד ואחת מאיתנו הן מילים אישיות הוא לא יצא עם איזשהי הצהרה לעולם זה פשוט להמשיך את הדרך הזאתי ובכל זאת המילים האלה תפסו הרבה מקום בלב להמון אנשים בסדר זאת החוכמה זאת אומנות המילים כן שרית את יודעת שהיינו יכולות להמשיך לשבת פה כמה שעות אנחנו נעשה את זה כנראה כן אבל ממש ממש תודה שהתאמצתי יודעת שזה הה מאמץ לא קטן בשביל תודה היה לי תענוג תודה רבה גם לי אתה אף פעם לא לבד אתה אף פעם לא לבד