"חיכינו תשע שנים, ופתאום זה הגיע": אוה הכימיאן על הרגעים שעיצבו את חייה

היא נגע בי, ראתה שאני קצת קרה, אמרה מעניין, זה לא שעה שהיא ישנה בה וגם לא כזה קר. חסתרתי בשמיכה ובאה לצאת וכשהיא באה לצאת היא פתאום רואה מלא כדורים זרוקים על הרצפה. היא נולדה בסמרקנד ובגיל שנתיים ניצלה ממוות. מאז החיים לא חדלו מלהפתיע אותה. מרגדנית צלצה שמופיעה על במות, היא הפכה למרצה בחסד עליון. היא נבחרה להיות העובדת הראשונה בהידברות, לחזור בתשובה דווקא מהמקום הכי לא צפוי, לפתוח את הלב לילדת אומנה ולהפוך למטפלת רגשית שמלווה נשים בדיוק במקום שבו כואב ומתחיל להתרפא. היא עברה הרבה בחייה והלב שלה שנשבר והתחבר שוב ושוב הפך לאוצר של תובנות וחמלה. היום נפגוש את אביגיל אבע החימין שתשתף אותנו בסיפור

שלה ותעניק לכולנו הצצה לא רק לעבר שלה אלא גם למה שאפשרי בתוך כל שערה. בימים שבהם הלב של כל עם ישראל פועם בקצב מהיר מהרגיל, היא באה להציע לעצור, להרגיש, להקשיב ולהתחזק. אני חייבת לשתף אתכם צופים יקרים שאת אבע הכרתי לפני שנים רבות, אני חושבת אולי 10 שנים אם אני לא טועה, שהגעתי לסדנת כתיבה אצל אבא בבית שהיא פתחי ביתה הקת לכתיבה עיתונאית, ממש ככה איזה סדנת בוטיק. היא הייתה גם עובדת הראשונה בהידברות אבל לפני שאנחנו נדבר על כמו שהיא היום אנחנו נחזור אחורה בזמן כי היום כולם מכירים אותה חביגה היא אבע אבל את לא נולדת עם השם הזה אז בוא נחזור אחורה לסמר האמת היא שכשנולדתי אבא שלי שחט כבש זה ככה אירוע

מבחינתו הוא חיכה לי הרבה זמן ושבועיים לא ידעו לתת שם לפרינצסה ובסוף א ובסוף הלכו על אבוילינה שעם הזמן זה התקצר לאבלין ועם הזמן לאבע ובערבות ימים גם הוספנו אתגיל שיהיה גם שם יהודי. איך הייתה באמת הילדות בסמרקינד? אז זה מעניין כי ה העדה הבוחרית שמרה מאוד מאוד על עצמה בשונה מכל מיני עדות א ברוסיה בעיקר שהייתה שם מתבוללות מטורפת א והקומוניזם ששלט ברחוב וההשכלה וכולי. העדה הבוחר היא די שמרה על עצמה. הם מאוד מאוד שמרו לו להתחתן א א עם עם אחרים עד כדי כך שהתחתנו בתוך המשפחה בני דודים שלישיים וכולי שמרו מאוד על הקשרות אפשר להגיד שהם שמרו על עצמם כל כך שאם אפשר היה להגיד שהם דתיים כביכול למרות שלמד

בבית ספר גוי נכון נכון למדתי בית ספר גוי לסדר ביחד בעצם לא היה בתי ספר יהודים א בוא נגיד שאם הסבתות שלנו היו שומרות והיו יודעות והיו עושות פסח וכיפור אז ההורים שלנו כבר היה להם שני שמות. אמא שלי, ג'ולייטה, מיכל, יש את השם כביכול שאת יוצאת איתו החוצה ויש את השם היהודי בבית. אז בגלל שהיה אסור מבחינת הקומוניסטים היה אסור להיות יהודי, הם מאוד מאוד פחדו לדבר. אז בגלל שהסבים פחדו לדבר, ילדים ידעו פחות. אז הם ידעו משהו, ידעו יהודים, ידעו כיפור, ידעו קצת פסח, אבל מצד שני לא פורים כל כך, לא חנוכה כל כך, לא דברים שאנחנו מכירים היום, אבל כן מאוד מאוד נשמע לצוויון. ואני כשנולדתי כבר לא ידעתי כמעט שום

דבר, כי באמת היה מאוד מאוד מפחיד לדבר על יהדות. א סתם לצורך העניין, מישהו שהיה עושה ברית מילה במרתף והיו תופסים אותו, אז זה שש שנים בכלא או שמגלים פשוט לסיביר, כמו שסבתא שלי הוגלתה לסיביר. אז זה העניינים שבכל יום דופקים בדלת בח בבוקר הקגבה או המשטר ופשוט לוקחים את הבן אדם ומעלימים אותו א זה משהו שגדלת עליו את ראית את זה אני לא זוכרת אני אומרת לך דברים שסופרו לי על ידי ההורים על ידי הסבים וכולי אני לא זוכרת כל כך את רוסיה א אני רק זוכרת שהיינו משפחה די עמידה אבא שלי היה מנהל בית ספר למוזיקה ואמא שלי הייתה אמורה לפיתוח קול בבית ספר שלו ומנהלת סלון קולות הייתה יכולה להרשות לעצמה לקנות משהו

שאחרים לא יכלו ובכל זאת כשאבא שלי ביקשת ידע של אמא אז סבא אמר יש תנאי אחד התנאי הוא שכשיפתחו השערים היה את מסך הברזל אנחנו עולים לארץ וואו אבא שלי קיבל את התנאי וכשנפלה חומת הברזל א מסך הברזל הזה כמובן שהיינו הראשונים א לעלות ארצה אז זה אומר שבגיל שבע עלית לארץ עליתי בגיל שבע עשיתי שם א' ופה ישר קפצתי לגפני שרצינו לעלות. באנו כבר לעלות לארץ, מכרנו את הדברים, מכרנו את הדירה, מכרנו הכל, את האוטו, ואז מרימה אלינו טלפון הדודה מהארץ ואומרת, "אל תגיעו, מלחמת המפרץ." וואו. ואז אנחנו נשארים לעוד קצת זמן ומיד אחרי המלחמה אנחנו מגיעים חסרי קול, כי היה אסור להוציא שום דבר. ומותר לציין שלא הגענו לארץ

ישירות. זה היה בתהפוחות, כן? הגענו למוסקוה ולאונגריה ורקבת ומטוס וכולי. וקרוב לפסח אנחנו נוחטים בארץ. כלומר כמה זמן בעצם המון וואי שבועיים שלמים שאין לכם יום ואין לכם לילה עוברים תוך כדי רק בשביל להגיע לארץ הקודש. נכון שאבא שלי הגיע לארץ הוא נישק את האדמה. א ובאמת אני לא לא זוכרת שאני הרגשתי את האהבה לציון אבל כנראה זה דברים שזרמו בגנים. בוא תספרי ל איזה רגע מכונן שהיה לך בגיל שנתיים לפני שעליתם לארץ. היית ממש בסכנת חיים. נכון, נכון. הגעתי לבית של סבתי, זאת שהוגלתה לסיביר ואחרי זה כמו כל א כמו רוב יהודי אשכנז שמצאו את הדרכים לסמרקנט ותשקנט ושמה הם מצאו מכסה אז היו שם כל מיני נישואים מעניינים

בין יהודי אשכנז לבין א העולם הבוכרי ושם באמת היא פגשה את סבי והגעתי להם הביתה בגיל שנתיים וטיילתי בחדרים בית רחב אין ילדים אה ואחרי איזה שעה שעתיים כזה אמא שלי אומרת איפה משהו מוזר חיפשה אותי בחדרים ואז היא רואה אותי כזה כמו א נסיכה אסרורה על המיטה. א היא נגעה בי, ראתה שאני קצת קרה, אמרה מעניין, זה לא שעה שישנה בה וגם לא כזה קר. חיסת אותי בשמיכה ובאה לצאת. וכשהיא באה לצאת, היא פתאום רואה מלא כדורים זרוקים על הרצפה. היא מרימה את הכדורים ונותנת צריכה. סבתא שלי נכנסת לחדר והם מגלות שזה בעצם הכדורים ללחץ דם של סבא שלי זכרונו לברכה. הם ספרו את הכדורים 32. זאת אומרת שמצתי שני כדורים, הבנתי שזה לא

בדיוק א מסטיק והתעלפתי, איבדתי את ההכרה. סבא שלי תפס אותי וטס בכל הרמזורים האדומים והירוקים, זרק אותי לרופאים ואמר להם מה לקחתי. לימים זה מה שהציל אותי כי לא היה צריך לעשות בירור. הייתי צריכה לעבור שטיפה ולקבל דם. אבא שלי הגיע באופנועם איפה שהוא היה ואני שוכבת במיטה אחת. יוצא ממני כל האדם, שוטפים את כל מה שלא צריך. אבא שלי במיטה שנייה תורם לי את הדם שלו וככה בעצם א נולדתי מחדש. וואי מדהים. אז בוא נחזור. הגענו לארץ. מה קורה פה בארץ? באמת מאוד לא פשוט. א הגענו לאריאל. אז היה רק אבנים וסלים בתקופה של גל העלייה מרוסיה ב-91 והשתקנו בקרונים. היום זה אוניברסיטת אריאל אבל אז היה קרונים פשוטים ושמה

התחלנו את החיים בשלג בקור עם כל התנאים הלא פשוטים בלי משפחה המנותקים אה ואבא שלי עובד בשתיים שלוש עבודות גם אמא שלי בשביל 5 ש₪ לשעה ניקוי חדר המדרגות וזה לא היה פשוט בהתחלה אבל הייתה לה מטרה לנגד עיניהם להעמיד אותנו על הרגליים את הרגשת שת צריכה להוכיח את עצמך אמ אני זוכרת שהתביישתי כי הייתי יחידה בבית בבית ספר שבבית אני משהו אחר והרגשתי שכולם יהודים, כולם דתיים, כולם אחרים. אמ והיה איזשהו דיאלוג עם זה שזה מעניין ש אביך בעצם רשם אותך לבית ספר דתי. נכון. נכון. זה מעניין כי לא הייתם דתיים. נכון. אבל במהות שלו הוא היה מאוד שמרן והוא איש חינוך. וכשהוא הגיע לראות בתי ספר הוא נכנס למקיף. הוא נכנס

לבתי ספר חילוניים והוא אמר הבנות שלי לא ילמדו פה. ובחסד השם הוא שם אותנו במסגרות. אמנם ממלכתיות דתיות אבל הכרתי את ה הכרתי מה זה שבת מישהי הראתה לי מה זה סידור וסמנה לי איפה הברוך כן זה היה כזה צעדים ראשונים א נכנס ולא נכנס הייתי תמיד ביחסים כאלה של יחסנו לאן עם בורא עולם אבל א מין זהות כפולה כזה כי בבית אנחנו משהו אחד ובבית ספר אנחנו משהו אחר ויש ציפייה ברחוב למשהו אחר אז כזה בדקתי את הדברים ההורים שלי מאוד לחצו שאני אתחיל ללמוד א ובאמת התחלתי ללמוד תואר ראשון ותואר שני ולימודי תעודה ומשפטים וחינוך מיוחד והרגשתי שאני עושה כל מה שצריך לעשות כל מה שמלמדים ולא התמלאתי מזה וזסתי לחולט תעשתי עוד

פעם לחול היה תאילנד והיה פולין אמרתי טוב נעשה משהו עמוק אמרתי טוב נעשה משהו רחוק א א ולמדתי סלסה והייתי מאוד טובה בזה וכמעט התחלתי להדריך במכון כושר והתנדבתי בבית חולים געה לפגועי נפשו כביכול צימנתי המון המון בעוד שחברות שלי רק עכשיו עכשיו מתחילות לחשוב מה הם רוצות לעשות עם עצמן. אז כביכול הספקתי לעשות המון דברים וסימנתי המון ואים יחסית לגילי הצעיר. אה ועדיין הרגשתי ש כאילו מתי א מתי זה מתחיל להיות טוב? מתי מתחילים להנות פה להרגיש משמעות וזה לא קרה. לא קרה כל זמן שלמדת, כל זמן שחיפשת, כל זמן שחקדת, שעשית טוב, התנדבת בגיעה, כלום. לא הרגשת עדיין את הרגש הזה שלי. זה הריק. זה הריק. אני זוכרת

שהייתי חוזרת א מאוחר בלילה מריקודים ומאוד הצלחתי בזה אבל את חוזרת ואת לוקחת את הנהלי הקב שלך ביד ועם איפור ארוח ואת חוזרת בשלוש לפנות בוקר ואת לא מרגישה מלאה זה היה מאוד ריק לא היה לי על מי לעבוד ומה היה הרגע הזה שפתאום ניצט בך הנשמה אני חושבת שזה קרה בתאילנד אם כי לא היה באמת רגע זה היה המון המון טפטופים כאלה שהרגשתי שאני הולכת בעולם ואני יודעת שכל מה שאני תועמת מת ממנו והוא לא נכון. כל השטויות, כל המסיבות, כל החברים זה ידעתי שזה זמני. כאילו משהו פה למעלה אמר לי זה לא זה. אני רק תואמת. אני יודעת שזה לא זה. כל הזמן הלכתי לא משנה לאן, אם זה היה במזרח הרחוק, אם זה היה באוניברסיטה, אם זה היה

בחדר כושר, כל מקום שהלכתי אליו וכל מה שנגעתי בו, הרגשתי שכאילו בורא עולם הולך מאחוריי ועושה לי כזה ככה על הכתף ואני כזה לא לא אני לא מסתכלת, כאילו לא עכשיו אני אני עוד לא אני עוד לא יכולה. ובשלב מסוים הייתי חייבת להסתובב ולקבל את זה. ומה קרה? מה זה היה השלב הזה? אני זוכרת שתסתי למזרח א נסעתי מישהי אחת וחזרתי מישהי אחרת. אמנם עם צמות ארוכות וחצאית קצרה אבל חזרתי אחרת מול החופים המריבים של תאילנד. משהו שם נפתח. זאת אומרת הלב נפתח, הסידור נפתח בצורה אחרת. איזשהיא תפילה בקעה דווקא בגלל שהייתי מחוץ למסגרת, מחוץ לגבולות הארץ, מחוץ למשפחה, אף אחד לא מבקר אותי, אף אחד לא שופט אותי, אף אחד לא יודע מה

אני עושה ומצאתי את הגבולות בתוך עצמי ומצאתי את השם בתוך עצמי וכשחזרתי לארץ הייתי בן אדם אחר. וואו. והמשך לי עם הדרך הזאת. זאת אומרת זה לא משהו שהיה בתאילנד השארת אותו שם, אלא לא בטירוף גדול. בטירוף גדול ובצימאון גדול רדפתי אחרי רבנים והרצאות וקראתי בשקיקה מלא מלא מלא מלא מלא א והייתי בשתי מדרשיות פשוט הרגשתי שאני חייבת א להספיק ולטרוף את העולם בדיוק כזה ווא ומה קורה שם בעצם אני מקבלת טלפון מארגון הידברות ומזמינים אותי לראיון הייתי ממש בתחילת הדרך סיימתי בדיוק סטאש ביחסי ציבור א הייתי עדיין ממש מתחילה בתשובה ואז אני אומר התחילה את הדרך איפה היית שמעת כשרות שבת מה כן כן שמרתי אבל אני זוכרת

שהגעתי לראיון בהדברות בבני ברק עוד לא הכרתי בכלל את המקום אם זה עקב כזה וחולצה שהייתה נראית לי יחסית צנועה התריינתי מול המשנה למנכל א רוצה שאני אחליף את המזכירה והוא סיפר לי מה אני צריכה לעשות ואמרתי לו שבשמחה אבל א אם הוא רוצה אז יש לי יש לי תואר תקשורת אולי רוצה להשתמש משתמש בזה א והוא אמר לי חכי רגע ויצא ואחרי כמה שניות הוא חזר כנראה הוא התייעץ עם טופיק ו אמר לי להישאר וואו מאז אני כבר 20 שנה נשארת וואו ממש בוא תספרי לנו מה התפקידים שלך בהידברות יש לך כמה תפקידים לא רק תפקיד אחד אז זה הלך וגדל א בתשור עובדת הראשונה של הערוץ כשאף אחד עוד לא ידע מה יהיה הערוץ אז זה היה תחקיר וזה היה הפקה וזה

היה כתיבה זה היה הכל כי בעצם לא לא היה לנו הרבה בידיים אז אז אז כתב גם את הפוסט הראשון של הניוזליטר נכון נכון הייתי עובדת הראשונה של הניוזליטר נכון מאוד אה ולאט לאט זה צמח וגדל וניה תוכניות נשים וערכתי תוכניות נשים ואת אורחות פלוס ואת עדן פלוס ואת עוניג שבאתי נתירבית ועבדתי עם כל ה כל הסלבס שאני גדלתי עליהם בעצם וזה לאט לאט כמו שהערוץ הלך וגדל ככה אני הלכתי ו העמקתי את ה את מה שאני עושה בארגון היום אני עובדת איתך וטוב אם היית זוג ביוד ממבחן וזה כיף לנו כיף גדול זהו ומנהלת פוסט של הדיגיטל שזאת עבודה מטורפת מענגת מהממת בעצם כל מה שאנחנו מצלמים בדיגיטל א עובר מתי שהוא אליי אני צריכה לעשות את

הבקרה לעבוד מול האורחים לחלק את העבודה א לבדוק לתת אישור מה להכניס מה להוציא וזה עובר לשאר התחנות שלחנו איזשהו פרט אחד ככה מאוד מעניין בכל התהליך שלך שאולי נכניס אותו ככה נחזור שנייה לעבר את חזרת מתאילנד היה לך איזשהיא נקודה שפתאום הצי לך איזשהו שידוך נכון בשלבי ההתחזקות שלי א השם ככה זימן לי איזשהי א איזשהי הזדמנות אתגר א ועמד על הפרק איזשהו בחור שכבר הושר על ידי ההורים שלי והוא הגיע מארצות הברית ועשינו פגישה והפגישות הלכו די טוב והחלטנו שאנחנו רוצים ככה להתקדם ולהתחתן וככל שאני מתקדמת מת בתהליך התשובה שלי ומתקרבת לבורא עולם ומבינה שאני רוצה אותו ורק אותו במקביל מתקדם הקשר שלנו א ואני מבינה

בעצם אם הזמן שהוא התוכניות שלו זה בעצם לאסוף אותי מכאן ולקחת אותי לארצות הברית א ואני הולכת ונקראת בתוכי הולך ונקרא איזשהו ים סוף שבעצם מגיע לאיזשהו קו א שאני כבר לא יכולה לנשום זאת אומרת אני מצד אחד מאוד מאוד רוצה אה את הבחור את החיים, את העולם הזה שהוא מציע לי מצד שני אני רוצה את בורא עולם ו זה קרץ לך לטוס לחול כאילו זה משהו שכן קרץ לך אחרי שהגעת לארץ הקודש וראית כמה זאת אומרת בנית את עצמך פה עדיין זה קרץ לך מקום הזה זה לא קרץ לי החול כמו שקרץ לי לבנות משפחה והרגשתי שהנה זה קורה זה קורה החלום שלי קורה והוא היה דתי היה לו קשר לשא לא זה בדיוק היה הסיפור ש שבשאלה מסוים אחותי מייעצת לי תלחי

לרבנית קנייבסקי ואני עוד לא יודעת מי זאת הרבנית הגדולה הזאת שאני מגיעה אליה, אבל הגעתי אליה ועליתי שם במדרגות של רשב"ם שכולם מכירים והיא תפסה לי את היד א ושאלה אותי א אם אני אוהבת אותו תשובה של דתבגרת מה אני אגיד אמרתי לה כן היא הלכה ושאלה את הרב היא חזרה היא תפסה לי את הידיים נשקע אותי ואמרה לי הרב אמר כשיחזור בתשובה מזל טוב אני זוכרת שדילגתי ככה במדרגות של רשב היא אמרה מזל טוב היא אמרה מזל טוב הוא אמר מזל טוב וכולי וכולי ועם הזמן ככה יומיים שלושה שה הברכה ההכוונה הזאת חלחלה לי בעצם הבנתי שכשהוא יחזור בתשובה מזל טוב וכל עוד זה לא קורה אין שום מזל טוב ואני מבינה שאני צריכה בעצם לחתוך כי א

אחרי עבודה מאוד מאוד עמוקה עם עצמי אה אני זוכרת שככה העמדתי מול העיניים את הערכים שלי ואמרתי לעצמי אני לא רוצה אמריקה אני רוצה בני ברק אני לא רוצה בית ענק, אני רוצה בית קטן, אני לא רוצה ילד בכלב, אני רוצה המון ילדים. וברגע שהתבהרה לי המחשבה הזאת, לא היה יותר מה לא היה בקשר הזה ממש. ובעצם אחרי ההחלטה הזאת הרזתי את כל עגלי הזהב שהיו במזוודות שוב הבי. א תכשיטים וכל מה שאמריקה יכולה להציע. כל הבגדים, כל הדברים היפים, כל הזהב וכולי ומסרתי נפש על הסיפור הזה. וואי, זה ממש מרגש אותי לשמוע את זה. אני חייבת להגיד לך באמת, כי זה המקום הזה שהקדוש ברוך הוא עה בראש בכל סדר עדיפויות ואני מוכה להקריב הכל

בשביל זה וזה מדהים. יכולה להגיד לך שלא הפסדתי בעלי האמריקה שלי. זהו עכשיו השאלה הבאה באמת מתי התחתנתי עם בעלך ואיך זה קרה? ובואי תספרי לנו קצת על המקום הזה. התחרדתי, עזבתי את הסלסה, עבדתי בהידברות, הייתי בשתי מדרשות ואז הגיעה ההצעה וברגע שראיתי אותו חזרתי הביתה וכתבתי ביומן היום הכרתי את בעלי. וואי ברוך השם ואת כמה היית שהתחתנת? 26 ועכשיו באמת ברוך השם את עובדת בתקשורת ובנוסף לכך את גם מטפלת רגשית מטפלת בביאו אורגונמי שזה תחום שלא מוכר א זה תחום אנרגטי שנכנס אני יכולה להגיד אולי ב-50 שנה האחרונות לארץ הוא מוכר יותר גם בחוץ לארץ בעצם הרעיון הוא עבודה אנרגטית שאנחנו לא נוגעים במטופל אני מקבלת

רק נשים ועובדת על הילדים של הנשים דרך האישה ברגע שאנחנו מנקים את הטראומות ובודקים על מה יושבות ההפרעות המחלות את היחסים הרעילים וכולי ובודקים על ציר הזמן של האישה הרבה פעמים זה גם משב על לידה ההריון והאמא של אותה מטופלת ברגע שמשחרים משחררים חסימות וקורה איזשהו ניקוי טראומות אז יש איזשהיא נשימה עמוקה ותזוזה במה שקורה בבית בדרך כלל יש איזשהו שיפור מאוד מאוד ניכר כבר אחרי טיפול ראשון זה בעצם טיפול בתת מודע נכון נכון ומה ההבדל בין זה לנגידל מוח או שלושת המימדים או עוד טיפולים שהם א זאת שאלה טובה זאת שאלה טובה אני לא מכירה את כל השיטות לאורג כדי להגיד מה ההבדלים אבל אני כן יכולה להגיד לך שהשיטות

שעובדות היום על אותת מודע זה בדיוק מה שמתאים לדור שלנו והם עוקפות הרבה פעמים את כל ה-30 40 50 60 מפגשים על שפת הפסיכולוג אין לי שום דבר נגד פסיכולוגים כן אבל כשאנחנו עובדים רק על עמודע אנחנו מפספסים בעצם את השורש של הדברים כי מה שמנהל אותי אותך את מי שיושב כאן עכשיו וצופה בנו מה שמנהל אותנו באמת זה לא המודע. מה שמנהל אותנו זה התת מודע. בעצם החדר בקרה של של כולנו נמצא שם. אז אם אנחנו רוצים לעשות באמת שינוי וזה לא משנה אם זה שינוי בהרגלי אכילה, אם זה להפסיק לעשן, אם זה לדבר יותר יפה לאמא שלי, אם זה משהו ביחסים עם בעלי, השינוי תמיד יהיה בתת מודע ולא במודע. וזו בדיוק העבודה של הביאו. ואולי גם

בשיטות הוליסטיות נוספות שבעצם אנחנו רוצים לעלות על השורש על מה מפעיל אותי. יש לך איזה סיפור מעניין לספר לנו על איזשהו טיפול שהיה לך שככה הכי זכור לך שוואו איך הצלחת בו? לא רוצה לחסוף סיפורים אבל אני יכולה להגיד לך ש הרבה פעמים שאנחנו אנחנו עושות תשאול והעבודה היא דרך האף הפפיים של המטפל ככה אנחנו מקבלים תשובות ומתקדמים אני שואלת מה קרה בגיל חמש סתם דוגמה אני זורקת וטובלת מספרת ואז אני בודקת ואני רואה שגם בגיל 16 היה משהו ואני אומרת לה מה קרה בגיל 16 אני מתחילה לבכות ומתחילה לספר ואז אני ממשיכה לבדוק ואני אומרת לה מה קרה בגיל 32 והיא ממשיכה לספר אני יוצרת ואני אומרת לה את רואה את המכנה ושתף

בין כל מה שקרה פה שזה רק אני ואז פתאום יורד הסימון זאת אומרת יכולה להגיע אישה בת 40 בת 50 בת 60 שמעולם לא עשתה את הקשר בין רצף האירועים שקרו לה זה לא יכול להיות שגם בעלי מנצל אותי וגם הילדים רוכבים עליי וגם הבוס יודע בדיוק לגעת בנקודות זאת אומרת יש פה איזשהו מכנה משותף יש מה להבין אין לאן להגיע יש מה להבין ברגע שאנחנו מבינים את הניסיון אני לא יכולה להגיד בוודאות שהוא עובר אבל אני אני יכולה להגיד שמשהו שם זז ומשתנה, קורה שם איזשהו ריפוי. תוך כדי לי השאלה שזה מאוד מעניין כי מצד אחד את אשתוויזיה, אתה יודעת יש את כל מקום הזה של הצילומים וההפקות והדברים הגדולים והגרנביוזים האלה ומצד שני אשת טיפול

שכאן צריך המון מקום של החלה והקשבה ואיך את בעצם משלבת בין שני התחומים האלה? זה נראה כותבי זה לא זה כמו שאומרים לי איך את כזאת רגועה ואני יודעת שאני לא תשאלו את הילדים שלי אוקיי אז אז זה אותו אותו סיפור זאת אומרת זה פשוט שני חלקים שנמצאים באותה נפש ואני יכולה להגיד שהמחנה המשותף בין האשת קריירה התקשורת הצילומים על להגיד לאנשים מה לעשות ולחתוך וכולי לבין להיות שם לגמרי בהקשבה ובהכלה לאותו אדם שמגיע זה להבין את הסיפור להבין את הסיפור להרכיב את את הפאזל של הסיפור. אני יכולה לתת לך דוגמה מהצילומים ולהבדיל דוגמה לא מהצילומים. היה לנו איזשהו פרק שעשינו שהגיע אליי אחר כך לבקרה וזה לא וזה לא היה לא

היה שם סיפור. זאת אומרת זה היה חלקים חלקים משהו שם לא היה תפור נכון ושברנו את הראש מה אנחנו עושים? ואז אמרתי להעורכת קחי את החלק האחרון שימי אותו בהתחלה קחי את ההתחלה תעיפי לסוף ונהיה לנו סיפור. אוקיי? אז גם בהפקות, גם בכתיבת התסריטים, גם כשאני עומדת בבימוי וגם כשאני יושבת בקונטרול, בסוף זה להבין את הסיפור, זה לכתוב את הסיפור ולהעביר אותו הלאה. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בטיפול. לפעמים בן אדם מגיע כל כך מבובל, כל כך לא מבין, כל כך ומישהו שרואה את זה מהצד, לא כי אני חכמה גדולה, כי אני פשוט יש לי יתרון, אני עומדת בצד ומי שרואה בצד רואה אחרת ממי שנמצא בפנים. ואז את בעצם מבינה סיפור. כשאנחנו בונים

את הסיפור ביחד דברים מתבערים וקורה איזשהו ריפוי. וואי זה ממש מרתק איך שאני מסבירה את זה. אני אוהבת את זה. אני רואה. זה מהפכני. זה מהפכני. אני רוצה להגיד לך שכל מה שהגעתי אליו זה בזכות זה בזכות השברים של חיי. כן. הייתי חייבת עזרה לאחד הילדים ופשוט הגעתי למישהי כי לא ידעתי את נפשי. כמה דברים ורק פה הרגשתי. כן. ולא רציתי לא רציתי שום דבר שהוא יותר רפואי. ופתאום ראיתי שזה עובד ובאתי בשביל עוד ילד וראיתי שזה עובד ובאתי בשביל בעלי וראיתי שזה עובד אמרתי בוא אני לא יכולה לישון פה הלכתי ללמוד את זה ותוך כמה כמה מפגשים הטיפול הזה פחות או יותר אה הרבה שואלות אותי ומתי נראה תוצאות כן לא יודעת להגיד אני

גם לא מחיבת פסיכולוגיה זה נגיד שנה שנתיים בואי זה לא יכולה להגיע מישהי הייתה אצלי מישהי שהיה לה באמת בפוריות כי הייתה פעם אחת ואחרי כמה זמן היא התקשרה ואמרה לי ממש אחרי כמה זמן זמן אולי חודש אמרה לי שהיא נקלטה באמת לא צריכה לבוא יותר הכל בסדר להגיד לך שזה מהטיפול אני לא יודעת לא זוכרת להגיד אה הייתה איזה מישהו שעשיתי לה בכלל טיפול מרחוק טיפול מרחוק לא ראיתי אותה אפילו ושכחתי מזה עשינו החלפת טיפולים שתנו מטפלות היא טיפלה בילדה שלי אני טיפלתי בה א אישה מבוגרת ורצתה פרק ב' ו ועל זה טיפלתי כתבתי לה את סיכום הטיפול כתבתי לה מה כנראה עתיד ככה להיות בעקרו את הטיפול ושכחתי מזה לגמרי. לפני שבוע אני

מקבלת מיל, אני מתחתנת בעקבות הטיפול. אני לא יודעת להגיד לך התוצאות הם שלי. אנחנו עושים עבודה. כן, אני אגיד לך מה אני מתלהבת ולא מתלהבת, כי בסוף אני לא יודעת מה יצא. כן. אומרים לי מה התוצאות, מתי יהיה. לא יודעת מה התוצאות. אנחנו אמונים רק על העבודה ועבודה אנחנו נעשה. התוצאות הם לבורא עולם. מדהים. את יודעת. אני מקשיבה עליך ואני אומרת לעצמי, אני פשוט מכירה אותך, כן. את ממש חברה שלי, חברה טובה. ואת עושה המון דברים. זאת אומרת, את גם מטפלת ואת גם בתקשורת אומרת בטלוויזיה יש לך המון תפקידים בערוץ התברות. יש לך שישה ילדים הקטן שלך בין שנתיים ולפני שנה קיבלת אות ילדת אומנה. אני זוכרת אז שהסתכלתי עליך

ושסיפרת לי את זה אמרתי מה ונכנסתי לבית שלך והיה לך בית מאוד מאוד קטן. כאילו אז ברוך השם עבר דירה אבל עדיין כאילו קטן ו כאילו רגע איפה מה עובר עלייך? באמת מעניין אותי לשמוע מה גרם לך להחליט לקבל עוד ילדה עלייך הביתה. זאת שאלה טובה. בוא נגיד שחסר לך פרויקטים. זו השאלה הראשונה שעלתה לי לראש. מה את עושה כל כך הרבה דברים? יש לך שישה ילדים משלה. רגע מה? את צודקת. זה היה גם בתקופה מאוד מאתגרת אחרי קורונה וחיכינו לבית חדש. א ובעלי בדיוק לא. אבל זאת אומרת זה אפס סיכויים לעשות את מה שעשינו ובכל אופן עשינו את זה. אני יכולה להגיד לך שזה חלום. חלום ישן שהולך איתי. פשוט לקחת ילד שזקוק לזה, שצריך את זה

ופשוט לתת לו בית. לתת לו בית, לתת לו חום, אהבה, אמא, שגרה, בריאה. דברים שלנו נראים כל כך טריביאליים, פיק לחס א דברים הכי הכי בסיסיים. אמא שהולכת לאספות הורים וזה היה באמת משוגע. זה היה באמת משוגע, אבל משהו כונן וזה היה כמו נבואה שאי אפשר לכבוש. רציתי בזה מאוד. וכשכולם אומרים לי איזה גיבורה את ואיזה אשת חסד את, אני אומרת זה לא לי. הייתה א מין א א היה משהו מאוד מאוד חזק בנפש שרציתי את זה ולא ידעתי להסביר אז לא יודעת אולי מגול קודם אבל הגיבורים האמיתיים בסיפור הזה זה בעלי והילדים כי עליהם זה נכע בדיוק אמנם דיברנו על הדברים וחשבנו על הדברים והלכנו לשאול רב אבל בסוף הם הגיבורים האמיתיים כי להם זה

היה יותר קשה הם היו צריכים להכניס עוד בן אדם הביתה ולהתרגל לכל הסיטואציה הזאת ואיך הם הגיבו באמת א אז זה מאתגר אז מאתגר אני לא אשקר. אני יודעת שרוצים לשמוע שזה ורוד וזה מהמם וזה כיף וכולי. זה גם אבל זה מאתגר וזה מורכב וזה גם תהליך מאוד ארוך עד שאת מתקבלת להיות משפחת אומנה צריכה למלא כזאת בוכטה של דפים. ואני אומרת לך חגינו תשע שנים וממש רציתי בזה כן ואז פתאום זה יגיע משום מקום וגם אז את צריכה לעבור עוד שלבים ועוד קורס ועוד ועוד ועוד דברים וכשאת סוף סוף מקבלת את הילדה אז את בעצם לא רק מקבלת אותה אלא את כל המעטפת של האוס אומנה והאוס רווחה והמטפלת הרגשית והגננת והצוות הפר הרפואי זאת אומרת זה לא

לעבוד בזה אבל זה לגמרי להיות שם ובעלך עסקים לכל זה זאת אומרת יש את המקום הזה של אוקיי אם זה החלום שלך אני מוכן ויש את המקום הזה שפתאום זה קורה במציאות ולהבין מה קורה כל המעטפת ולהגיד רגע עד לפה הוא מדהים הוא מדהים הוא יותר טוב ממני באמת א כן הוא אה אני לפני כזה לא אי אפשר למיתות והוא ככה יותר רך וגמיש וקונה ומשחקים פים קונה להם לפני כל רגל א שבועות פסח וסוכות ב1000 שק משחקים וחוזר עם כל הדברים אני כזה למה צריך את כל זה אומר לי את לא הייתי דף פעם הוא נורא נורא מפנק ונורא נמצא שם בשבילה ובשבילם אז הוא לגמרי שם אם צריך עם המתבגרת ואם צריך קורקנת בלילה עם הבן ואם צריך גלידה עם הבת א אם צריך לקנות

קורקנת לילדה תומנה אז הוא לגמרי שם ואנחנו מקווים בשבילה ש שהבית יוכל לקלוט אותה בחזרה יש לה בית נהדר והורים ואחים שמחכים שהיא תחזור ברגע שהיא תאכל אה זאת אוזשהו תהליך ובסופו של דבר היא תחזור אומנה זה לא אימוס אומנם זה א זה תהליך שאת יודעת מתי הוא מתחיל את אף פעם לא יודעת מתי הוא נגמר זאת אומרת יכולה לקלוט ילד לשנה לשלוש שנים להיקשר אליו לתת לו וכולי ויום בעיר אחד יודעו לך ש א האמא נרפעה או האבא חזר לתפקד או כל אחד והסיפור שלו או הורים שיצאו מהכלאב וכולי זה יש כל מיני מצבים א ואת לא יודעת לאן זה ילך ויש מצב שאת לא לוקחת את הילד ואת מחתנת אותו וואי זה ממש חסד משקיעה כל כך הרבה מגדלת אותה ופתאום

ביום בעיר אחד מודיעים לך טוב תקשיבי עכשיו צריך להחזיר אותה הביתה אז א הלוואי אנחנו מתפללים על זה אני יכולה להגיד לך שזה מאוד תלוי בפרויקט המטרה אם המטרה שלי היא א אנחנו זוג הלמודים ואנחנו רוצים ילד לעצמנו כי אנחנו רוצים שיהיה לנו עם מי לשחק ומי לצאת לקניות אז זה יחב לנו מאוד אבל המטרה היא לתת לילד או לילדה את מה שהם צריכים כרגע והמטרה תמיד עומדת לנגד עינינו שהיא תחזור הביתה כי בסוף אין מי שאוהב את הילדים יותר מההורים הביולוגיים שלהם ואנחנו מתפללים על זה נראות חנוכה וכן כן שיהיה אפשר שזה יתאפשר וואו אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד לא פשוטה אני חושב שמאז הקורונה העולם התחיל להשתגע מה שנקרא וכל

שנה אנחנו מוציאים את עצמנו במקום אחר זה שומר חומות ומלחמה עם זירן ואנחנו באמת בלופ ככה מתמשך. יש אפשרות שתוכלי ככה לתת לנו קצת מהטיפים שלך. אם את רוצה משהו לילדים, יכול יכול מאוד לעבוד הסיפור של החמסה. אם אנחנו עושים דבר כזה ואנחנו נמצאים או במקלט או אפילו לא במקלט, לפני מבחן, אוקיי? הזמן הכי רגוע בעולם, אבל ילד לפני מבחן או או כל סיטואציה אחרת, אנחנו רוצים ללמד אותם להירגע ולנשום יפה. א וכשאני אומרת לנשום יפה, אני אני יודעת שבדור שלנו אנחנו לא נושמים. אנחנו פשוט הנשימות שלנו נורא נורא שטחיות, נכון? אה, אנחנו אפילו יודעים את זה. כן. ולאט לאט מי שמתאמן בנשימות יכול להעמיק אותם ולקבל פשוט המון

המון המון חיות. אז את עושה דבר כזה עם הילד ואתם עושים משחק כל פעם שאת עולה עולה עולה עולה עד הקודקוד את לוקחת נשימה עמוקה עמוקה עמוקה עמוקה עמוקה ואז את נוספת. אפשר לעשות את זה אפילו איזה כדור קטן או איזה או אפילו סתם כזה או את עושה לילד או הילד עושה לעצמו. כן ואז נוספת ואז שוב ואז נוספת. אפשר לעשות את זה החמש פעמים. אפשר לעשות שוב עד שהילד מקבל איזשהיא רגיעה. מדהים. הבגלי יקרה. מה אנשים לא יודעים עלייך שאני עושה יוגה כבר 10 שנים ולפני שהגעתי לפה עשיתי יוגה ועמידת ראש ועמידת נר. וה אומרת את זה? זה לא בשביל להתלהב בשביל להגיד שמתנה שכל אחד יכול יכול וחייב לתת לעצמו זה להתמיד במשהו שהוא אוהב.

איזה גם בעיתות שכל הילדים בבית וקשה ולא יוצאים ולא הולכים פשוט הרגשתי בדיוק שאני נשברת די פרסתי שני מזרונים יש לי שני מזרוני יוגה בבית התישבתי אמא אמא עושה את זה אז התינוק עשה מה שהוא יכל והתגלגל עליי וה זה בין ה-13 והז בת 14 כל אחד עשה מה שהוא יכל ואמא עמדה לעמידת טראש וכולם צילמו וזה היה צחוקים גדולים אבל אני לפחות הרווחתי חמש שש דקות של יוגה ממליצה תנסו את זה בבית ככה לסי קיום. בוא נעשה איזה משחק אסוציאציות. מתאים לך? יאללה נלך על זה. אמונה. עבודת נמלים בלתי נגמרת. ילדים. פעם מישהו חכם אמר לי שהם אלה ששוהבים את כל הכוח אבל הם גם אלה שנותנים אותו. אני הולכת עם זה המון. זוגיות. אם היו

מקרינים לי את הפרקים מהחיים שלי בחתונה, אני לא יודעת אם הייתי מתחתנת, אבל זה המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל. נפש. ים סוער, סוער, סוער. שיהיה לנו מושג ראשון כמה הוא סוער. וככל שנקלף יותר, נגיע יותר, נלמד יותר, נהיה יותר שלמים. התמודדות. מה שאנחנו צריכים לעשות בהתמודדות זה להתרומם שנייה מעל המים ולצוף שנייה מעל הדבר הזה. יהודי צריך תמיד לצוף עמה אחת מעל, ככה טפח אחד מעל הסיטואציה. אני יכולה להגיד שאני נופלת בזה המון, אני חוטת בזה המון. ואני שאני בעצמי מלמדת לא לשנות את גוף הסרט אלא לצאת מהסרט ולהסתכל על זה מבת של מעוף טיפור חוטת בזה המון נופלת יותר מהשל כמה ואני מקווה ברעיון הבא לשמח אותך שאני קמה

יותר מא שאני נופלת להיות ודי מתנה ומחויבות בלתי נתפסת לעשות לא מה שנוח לי אלא מה שנכון ולסיום גאולה אמר את זה מישהו פעם שאם אם הגואה לא יבוא עכשיו לא יהיה לו עוד שנייה את מי ליגול. אנחנו כל כך רצוצים וכל כך בוכים וכל כך עייפים וכל כך רוצים משיח שאם הוא לא מגיע עכשיו אני לא יודעת אם אני סולחת לו על זה שיגיע אמן ואמן איבר הגעלי היקרה ממש תודה רבה לך זכות וקבוד להתראיין אצלך א וככה מיד שהמצלמה נסגרת אני חוזרת לקובע השני שלי