הסוכה - הרב ראובן זכאים HD

יום הכיפורים מאחורינו, הזדככנו ואנחנו עכשיו מצווים לעבור לזמן שמחתנו, לחג הסוכות. עלינו לצאת מדירות הקבע הממוזגות, המאובזרות, לדירות ארעי - אל הסוכות. יצאנו ללמוד יחד את טעמי המצווה, כמו גם איך לקיים אותה בהידור הראוי, הן מהבחינה ההלכתית, והן מבחינת ההדר שצריך לשוות לסוכה, כדין "זה אלי ואנווהו." מצוות הסוכה שתעשה שלוש דפנות, כלומר: דופן, דופן ודופן. המינימום המתבקש הוא דופן ודופן נוספת, והדופן השלישית - אפילו טפח, שמונה ס"מ. מעניין שהאר"י הקדוש מסביר שכשאדם בא לחבוק, הרי שיש לו דופן ודופן ועוד דופן קטנה. חג הסוכות זה החג של האהבה, זה החג בו אנחנו מקבלים את החיבוק מאלוקים אחרי יום הכיפורים,

"וימינו תחבקני." בכלל, מבחינת המועד יש פה שאלה מאוד גדולה. הרי עם ישראל חוגג את סוכות זכר לסוכות שבהן הושיב אלוקים אותנו כשיצאנו ממצרים. אז מדוע לא עושים את סוכות בעצם בפסח? כמה תשובות נאמרו בדבר. התשובה המרכזית היא: כדי להגיע למצב של שמחה, אנחנו צריכים קודם כול לפנות את ליבנו מהמעשים ומכל מה שאפף אותנו כל השנה כולה, להיטהר ולהתקדש וליישר, בבחינת "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה." את הטעם הנוסף מביא רבנו יעקב בעל הטורים. הוא אומר: בדרך כלל אנשים בונים סוכות, אוהלים, בתקופה הזו של האביב, קיץ. אם היינו עושים סוכות בפסח, לא היה ניכר שעשינו זאת בגלל שאלוקים ציווה. לצאת עכשיו בתקופה ה-'בין לבין,'

בתקופת הסתיו, לבנות סוכות דווקא עכשיו - זו הוכחה שעם ישראל אוהב את ה' ועושה זאת בגלל שאלוקים ציווה. הטעם הנוסף קשור דווקא לעובדה שבתקופה הזו אדם אוסף את תבואתו מהגורן ומן היקב, הוא אסף את כל הענבים שלו, הוא אסף את החיטין, ואז יכולה אולי להתגנב מחשבה של גאווה, אולי מחשבה של "כוחי ועוצם ידי." לכן אנחנו מזכירים לעצמנו שאנחנו בעולם הזה, עם כל ההישגים הגשמיים, בסך הכול אורחים. די לנו בשלוש דפנות וסכך שעשוי מגידולי קרקע, ולשבת בצילו של האלוקים, בצל השכינה. הטעם שאלוקים אומר בתורה: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ואוציא אותם ממצרים." בתלמוד ישנה מחלוקת. יש דעה שהסוכות הן זכר לענני

הכבוד. כשיצאנו ממצרים והלכנו 40 שנה במדבר, איך הצלחנו לשרוד את החום הנורא הזה? איך ניצלנו מהשרפים, הנחשים והעקרבים שנמצאים דרך קבע במדבר הגדול והנורא? הקב"ה הקיף אותנו בשבעה ענני כבוד שהיו לנו למחסה ולצל ולהגנה, גם מהשמש, גם מהשרב וגם מהחיות הרעות. יתרה מכך, חז"ל אומרים שהענן היה מיישר להם את ההרים, "והיה העקוב למישור." הייתה להם דרך סלולה וישרה. זאת ועוד, תחשבו על זה, דור שלם, עם שלם פוסע 40 שנה במדבר, מי מכבס את הבגדים? מי מגהץ? התשובה היא: הענן. הענן היה עובר, מגהץ ומכבס את בגדיהם. אם היה לנו דבר כזה היום, עקרות הבית היו מאושרות. זה מה שהיה לנו 40 שנה במדבר. ארבעים שנה הקב"ה הוליך אותנו

ונתן לנו את הפינוק הטוב ביותר. המים והמן, אנחנו לא עושים להם זכר, כי זה מתבקש, כאב הוא צריך לדאוג לנו למים ולמזון. אבל ענני הכבוד הם כבר ג'סטה. אז הנה לנו כאן סוכה של שלוש דפנות. מהן למעשה הדפנות? לא, זו לא יריעת הבד הזו. בד הוא מאוד בעייתי להשתמש בו כדופן, משום שבד הוא בדרך כלל נע ונד ברוח. תניע אותו אנה ואנה - וזה לא נקרא דופן. איפה הדפנות? אולי תתפלאו, אלו. הרעיון הזה נשען על יסוד הלכתי שנקרא 'לבוד.' 'לבוד' פירושו של דבר, שאם אני מציב שלושה קנים זה לצד זה או זה מעל זה, אבל הרווח שביניהם אינו עולה על 3 טפחים, ובמונחים של ימינו, 24 ס"מ, מבחינת התורה זה נקרא סגור. הנה לנו הדוגמה, אנחנו לוקחים

רצועה, מותחים אותה היטב כמובן מצד לצד, הרצועה הזו אנחנו מציבים אותה פחות מ-3 טפחים מהקרקע, פחות מ-24 ס"מ. עד כאן זה נחשב סגור. לוקחים שוב את אותו רעיון, עולים עוד טיפה, שוב פחות מ-20 ס"מ, ומציבים את הרצועה הבאה, מותחים אותה היטב, היא עמידה וחזקה. מטפסים שוב, מגיעים לרצועה השלישית, גם היא פחות מ-20 ס"מ מרצועה לרצועה, ועד הרצועה הרביעית שאמורה למעשה להיות ב-80 ס"מ, הגובה המינימאלי של דופן 80 ס"מ. במקרה שלנו יש פה הידור הלכתי, היות ויש נידון מה בדיוק מידת הטפח של זמננו, אז הנה לנו כאן מטר שכולו סגור. מבחינה הלכתית אנחנו רואים את זה כסגור. מה אגיד לכם? יש סוכות ויש את ההייטק של הסוכות. יש פה משהו

שאתה יכול לקחת איתך באוטו אפילו ולהקים סוכה איפה שאתה נמצא. יש לנו פה, שימו לב, קנים, הם אמנם באלכסון, אבל הרווחים כאמור פחות מ-24 ס"מ ויש לנו כאן דופן לכל דבר ועניין אפשר לפרוס אותה בקלות, אפשר לפתוח אותה בקלות, ולסגור אותה בקלות. כאמור, בימי החג צריכה להיות פרוסה כך. היא גם מחוזקת בצדדים. ויש לנו פה דופן, דופן ראויה לשמה, דופן מהודרת. כמובן שעם כל הכבוד לסוכה ולדפנות, אנחנו יודעים שעיקר הסוכה הוא בעצם הסכך שאיתו אנחנו מסככים את הסוכה. ובסכך נאמרו שלוש הלכות מרכזיות: שיהיה גידולו מן הארץ, שיהיה תלוש ושלא יהיה עשוי מדבר שראוי לקבל טומאה. במשך השנים עם ישראל ידע לסכך בעלים ובזרדים ובענפי דקל.

בשנים האחרונות שעם ישראל משתמש במחצלאות שהיו למעשה עשויות מקנים שמחוברות בחוטי פשתן או בחוטי רפיה, זה יצר קצת שאלות הלכתיות מבחינת הכשרות של המחצלאות, הכשרות של החוטים שהם מחברים ביניהם. יש לנו כאן אבל משהו שהוא כליל השלמות. אלו קנים שגם החוטים שמחברים ביניהם אלו חוטים שגידולם מן הארץ, כלומר, גם בהם אפשר לסכך. אלו חוטים מצמח האגבה. הם מחברים קנה לקנה וגם איתם אפשר לחבר את הסכך עצמו אל הדפנות, ובאופן זה אנחנו מקיימים את מצוות הסיכוך בהידור ובקלות. זו המחצלת, אראה לכם אותה. הנה. אפשר אפילו לראות עדיין את הירוק. חשבו פה על הכול. אנחנו רוצים לקשור את הסכך לדפנות או לקנים או לברזלים, אדם יוכל להדר

את סוכתו, גם קל יותר, גם פרקטי יותר. וגם מהודר יותר מבחינה הלכתית. רצוי להזיז את זה עד הדופן, אבל גם אם לא, כיוון שהמרחק שבין הסכך לבין הדופן הוא פחות מ-24 ס"מ, זוכרים את הלכות לבוד, זה נחשב גם מסוכך כהלכתו. והנה לנו סוכה בנויה לתלפיות בהידור ההלכה. יש חשיבות בעשיית המצוות בצורה מהודרת, לפאר את הסוכה, כדי להוכיח שאנחנו לא עושים כי אנחנו צריכים לעשות, אלא כי אנחנו אוהבים לעשות. ובכן, מנהג ישראל הקדושים לעטר את סוכתם בקישוטים נאים, בתמונות, בציורים וגם בפירות. בעיקר בפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר, או אתרוג שהוא כמובן הכוכב של חג הסוכות. תולים את זה על

הסוכה לנוי מצווה, לנאות את המצווה, כדי שהמצווה תהיה נאה ומעוטרת. יחד עם זאת, אנחנו גם מזכירים כמובן את שבחה של ארץ ישראל, שאלוקים בירך אותה בפירות כל כך יפים וכל כך משובחים, וזה מתאים גם לזמן - זהו הרי חג האסיף, אנחנו אוספים את כל היבול מהשדה הביתה. זה הזמן להציג את התבואה כדי להודות לה.' איך כתוב בפסוק? "כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך." יש לך פה את בית כנסת החורבה, יש לך פה את תחנת הרוח, יש לך פה את מגדל דוד וזה מפואר. זה מפואר. שלום, הרב. -שלום וברכה. נו? ראית? ביקרת בסוכות? ראית מגוון רחב של סוכות? העין לא שבעה. בעצם התחלנו עם הסכך קיינעס שכולם במגזר החרדי ועכשיו בכלל גם הציבור הרגיל, כולם

מכירים אותו. הסכך שמופיע פה ברוב הסוכות, סכך קיינעס. זו הייתה מהפכה בשוק של הסכך, שלא היה בכלל מצוי במגזר החרדי. כמו שאנחנו רואים פה את הסוכת רב חלונות, זה בעצם כל הסוכה, מכל הכיוונים שלה יש חלונות. כשבכל דופן 3 או 4 חלונות, אנחנו בעצם יוצרים בריזה של אוויר לתוך הסוכה, בן אדם יכול... -ארבעה כיווני אוויר. -ארבעה כיווני אוויר. אנחנו רואים פה את סדר האושפיזין, אברהם, יצחק... אתה שם את זה בכל מקום בסוכה, אתה יכול לחבר נעצים ממתכת, ובתוך הבד עצמו יש מגנטים. יש לך את זה אושפיזין, יש לך קידוש, יש לך מפה לחלות, יש לך 60 קישוטים שבעצם קראנו להם מגנוטים. אתה יודע שאנחנו יודעים שהאבות הקדושים מגיעים

אלינו לסוכה. כתוב בספרים הקדושים, רבי חיים פלאג'י כותב להכין כיסא מפואר לאושפיזין. בזוהר כתוב שאדם צריך להביא עניים ואורחים, כי האושפיזין במידה והם רואים שאנחנו חוגגים את החג לבד ולא חושבים על מי שאין לו, אז הם מאוד מאוד כועסים. אבל אני אומר, הסוכה הזו היא כל כך רחבת ידיים, אפשר להזמין את כל שבעת האושפיזין בבת אחת. כמו שאתה רואה, השולחן גדול, לא רק 7, גם 27 אפשר להכניס לתוך הסוכה הזאת. כי זו סוכה בעצם גודל של 3 על 6, שזה בדרך כלל למשפחות שמזמינות אורחים, משפחות ברוכות ילדים. בהלכה מוזכר שאדם צריך גם לטייל בסוכה. אני תמיד התפלאתי איך אפשר ליישם אותה, אבל בסוכה הזו אפשר לטייל בהחלט. אפשר. אפשר

גם אפשר. אנשים במידה מסוימת, אם רוצים גם כן להניח מיטות, אז הם מגדילים אותה בעוד חדר. זו סוכה בעצם מודולארית. אתה יכול להגיע לכל גודל שתרצה. שנה אחת המשפחה גדלה, אתה רוצה להוסיף עוד 3 מטר - עוד 3 מטר, כל עוד שיש לך מקום בחצר. זו סוכה מודולארית והבדים מתחברים בקלות, ובעצם אתה לא צריך עוד פעם סוכה חדשה, אתה רק מגדיל אותה.