"נכנסנו לסרט אימה": סילביה קוניו על 738 הימים שבהם שני ילדיה היו בשבי חמאס

אני יכולה ללכת לשירותים להתקלח מתי שאני רוצה בהם לא תאומים זהים למה שלא יקרה לא יקרה להם אותו דבר אז גם שרפו להם את הבית תפתחי את החלון עדיף למות מירי בראש ולא מחנק היא לא הכיר את ההורים שלה

היא הייתה לבושה כמו ערביה

והוא עם כובע וחולצה ארוכה סילביה סילביה קוניו איזה עונג לשבת ולדבר איתך עכשיו את רוצה לקחת אותי רגע לשביעי לעשירי ליום ה ש אני רואה את הכן את הפנים ש

א

מה קורה איתך באותו יום

בוא נתחיל בשישי לאוקטובר כן,

שיש לאוקטובר כולנו בבית. כל הילדים שלי בבית, ארבעתם עם הילדים שלהם, עם ה

סוכות, חג סוכות, שמחת תורה,

נכון, שמחת תורה ואמא של בעלי גם.

ואיפה גרתם? באיזה מקום?

בקיבוץ נירוז.

נירוז.

בערב אכלנו כולנו ארוחת ערב, חגנו

ואת נשואה ללואיס? נכון וכמה ילדים יש לכם?

ארבע. לוקס, יואהל, שהוא הגדול,

דוד ואיתן שהם תאומים זים ואריאל הקטן.

אה, בעצם אתם הכל בסדר בשישי לעשירי. אף אחד לא יכול לחלום על מה שהולך לקרות מחר בבוקר,

נכון?

כן.

בחוץ מזה, בצהריים אכלנו עם ההורים של שירי ביבס. ארוחת אחרונה. לא ידענו שזה יהיה אחרון.

הייתם חברים טובים.

חברים טובים, שכנים, דלת, עליד דלת בהתחלה. אחר כך עברנו בתים. א היה כיף, היה כיף. אז בקיצור, שביקטובר הגיע, יום הולדת של הבן של הבן הקטן של הבן הגדול שלי.

אה, עוגה, בלונים, הכל מסודר. כמובן ש לקחו את העוגה ולא יודעת מה עשו איתה. א 6 :3 בבוקר 6:29 יותר נכון התחילו הזקות התכוונתי להמשיך לישון שבת

לא נבלת מהזקות את אומרת זה משהו ש

לא אבל זה לא היה משהו רגיל

כן

זה היה משהו ממש אה משהו קורה

כן

אז אז אריאל הקטן שולח לנו הודעות ואמר שעל יד המרפאה יש א מחבלים מחופסים לחיילים

כן

ואמרנו טוב אוקיי בנוסף הזקות גם מחבלים אבל בטח שתיים שלוש עוד שעתיים שלוש זה נק נגמר וזהו. אז אני אמרתי טוב אני אלך לקחת בקבוק בים שיהיה לנו. כן.

יצאתי למטבח ובדרךצתי דרך החלון, אתילון וראיתי שלוש דברים שנכנסים לאוטו של הבן הגדול שלי, כי הוא גר מול הבית שלי. נכנסים ויוצאים, נכנסים ויוצאים ואני נבהלתי, אמרתי וואו, הם פה. רצתי לממט, סגרתי ונשארתי שם והתחיל כל ה

ואתם בעצם יצורים במעמד כמה שעות?

עד בערך 5 :3 אחרת צהריים. כן. מה את שומעת באוזניים? שומעת את ה

יריעות צעקות בתוך הבית שלי נכנסים אה צועקים אני שומעת את כל הבגדים שלי עפים א כל הכולבים א מנסים לפתוח את ה את הדלת של הממד בעלי מחזיק את ה את הידית

עכשיו זה לא בן אדם צעיר זאת אומרת גם אנשים נכון מבוגרים עומדים ומחזיקים את הדלת שעות על גבי שעות סרטן גם

וואו

א בקיצור הוא הציל אותי ואת עצמו

כן

כי הוא החזיק את הידית אבל לא מול הדלת כי הוא חשב שיכול להיות שהם יורים

כן

לא יודעת איך נראה לו המחשבה וזה היה נכון אז תפס איזה א סעיף שלי וקשר על הידית והחזיק את הידית ושם מכונת התאמות מתחת לידית. אז זה היה מאוד קשה אבל ארבע פעמים ניסו לפתוח.

מי בעצם יושב במד? רק את והוא או שיש

בב כן אה

וואו את יודעת באותו זמן מה קורה עם דוד עם אריאל? מה קורה עם הילדים שלך בקשר?

אנחנו אנחנו בקשר בוואטסאפ. בהתחלה זה היה מאוד קשה לכתוב אז דיברו אז פחדנו שישמעו אותנו

אז אני לא זוכרת מי אמר כתוב לי הכל על בפלאפון

כן

אה אל תדברו תכתבו

כן

אז התחלנו ככה לכתוב בעצם ככה אנחנו אנחנו יודעים פחות או יותר מה קורה עם כל אחד עד שב 28 אריאל כותב את ההודעה החלונה שלו באותו יום א נכנסנו לסרט תמה וזהו

וואי שהוא בעצם למי שלא יודע נמצא עם החברה שלו א הרבה לוד שגם היא נחטפה וגם הסיפור שלה מאוד התפרסם

482 יום הייתה בפנים לבד.

כן.

ו הם נחתפו ביחד. אחרי שלוש שעות הפרידו בעיניהם במשך הרבה זמן הם אה נתנו להם אה לכתוב אחד לשני.

כן. מכתבים.

מכתבים אבל הם לא ידעו אם זה באמת היא או. אז היו להם קודים של מקומות שהם מכירים וככה הם ידעו שזה באמת הוא אוי

כן לפחות הוא ידע שהיא חיה והיא ידעה שהוא חי שזה גם א

כן

כן והיא בכלל היא נחטפה על ידי הג'יעד נכון בו ש לא בעדות

א זה ארגון יותר קטן

כן כן

גם אה גם אריאל בעצם

אה זאת אומרת הם לא לידי חמס אל כן אני זוכרת את הפרט הזה זה מעניין ודוד נחתף ביחד עם אישה ושני ילדים, זאת אומרת שתי בנות או לא? רגע, אז

עכשיו אני מגיעה ל

אוקיי, כן,

דוד אה שורפים לו את הבית

כן

וארבע שעות פחות או יותר הם היו א בתוך השן עד שהמנות התחילו להשתעל, כולם התחילו לעבוד הכרה וא אז בן שלי החליט שהוא מתחיל להוציא אותם אז רק התחיל אה להוציא הצליח להוציא את יולי אחד מהבנות שלו הם תאומות גם כן

ודרך החלון של הממד יוצא איך שיוצא שרון בפנים אשתו אומרת יש מחבלים תסתדרו אז הם הולכים לשכן השכן לא שומע לא פותח. הוא ניסה לשים את הילדה בתוך לחזור אבל לצערנו תפסו אותם. הוא היה עם מקבוק יין רצה כי מצא שמה בדשה וראה סכין ענק ככה עם ידיים. לקחה לקח את ה את יולי בידיים ולקחו אותם. בנתיים הם סגרו את ה איך שהיא ראתה מחבלים סגרה את החלון וירו בחלון. איך שיורים האחותה שהייתה שמה ב במקרה הגיע שישי שבת להיות איתנו לחגוג עם הבת שלה. זה דניאל אלוני נכון דני דניאל אלוני

אז היא אמרה עדיף א תפתחי את החלון עדיף למות מירי בראש ולא מחנק נכון מחנק

אז פתחו בשרון הייתם בחוזר הכרה והוציאו אותם גיררו אותם והבן שלי שהיה בתוך הגלה שהתחיל ללכת אמר זאת אשתי זאת אשתי תביא אותה ומביא אותה בינתיים מבת השנייה בידיים של דניאל ואמיליה בדודה שלה מוציאים אותם ולוקחים אותה בטרקטור אחר וא שהגיעו לאזה לקחו הייתה ילדה מהדודה בעשרה ימים הייתה לבד

ילדה בת שנת שלוש

לא יאומן תח את הרבה חושבת על הזמן הזה שהיא הייתה לבד

10ה ימים הייתה לבד ו ציעוד אחד גדול בינתיים ב א דוד שרון ויולי נוסעים מיני רוז לעזה ובדרך מעסוק יורה והורג חברת קיבוץ שהייתה בעגלה ביחד איתן כן

וכולם א עם רסיסים בגוף

שבעצם מסוק שלנו שלא יודע שמדובר בחתופים זה היה כזה לא ברור מה

בדיוק בדיוק כי אמרו א להוריד כל מה שסז

כן

אבל לא ידעו שיש אה אה חתופים

כן זה סיפור אתש פה מספרת את זה כשאנחנו שקים כמעט שלוש שנים אחרי ש באמת לא יכול להיות שזה קרה לנו לא יכול להיות שזה קרה לנוזה זה נשמע כאילו

אבסורט משהו לא הגיוני

לא הגיוני

ואחת מהחבלות קיבוץ שהייתה שמה כי גם היא הייתה מלדרי רסיסים היא עשתה את עצמה מתה

כן

והגיעה לקיבוץ ב אחרי שנתיים משהו כזה זה באייסוד שאמרה לי שדוד שרון ויולי חתופים

כן

בשבע בל אמרה לי את זה

איך איך את מקבלת את הבשורה הזאת באה היא אומרת לך הילדים שלך בעזה כבר איך

אני הייתי בשוק אני לא הייתי לא הייתי אני לא יודעת איפה באיזה בועה הייתי לא האמנתי מה שקורה אה

וגם את הבית שלכם מה קורה בבית כשאת יוצאת מהמעמד בעצם את רואה בית את רואה איך רובות שבור הכל א הפוך א

דין יש פה גם שיקום פיזי הילדים חטופים בעזה את לא יודעת מה קורה איתך מה עושים

מנסים לחיות

ממש כוח ההישרדות הזה של

בדיוק

להצליח רק לחיות

כאילו ה אמ המנגנה שלי, המנגנון שלי כאילו אני לא יודעת איך להסביר אפילו זה מה שירחיק את כל המחשבות

כן אם הצלחתי להסתכל בפרספקטיבה מרווחקת סתכל מה צריך לעשות כמו טודו ליסט כזה מה עושים עכשיו

אוטומטי על על אוטומט ראיתי

ואז לוקחים אותכם בעצם

כי אי אפשר להישאר בניז

כן אבל בינתיים ה גם תוך כדי שורפים את הבית של איתן תאומים זהים למה שלא יקרה לא יקרה להם אותו דבר אז גם שרפו להם את הבית והם היו חמש שעות בתוך השן הבן שלי אמר לי אמא תצילי אותי ואני אני אין לי איך לעזור לו. בעלי רוצה לצאת עם סכין אחד מכיתה כוננות שהוא לא היה בקיבוץ ואנחנו חשבנו שהוא בקיבוץ. הוא אומר אל תצא כי יהרגו אותך. אז הוא ירד מזה. בינתיים אני מתקשרת למשטרה, לאמבולנסים, לחברים. עם כל מי שיכול לעזור.

הייתה בנו גם איזה נעיביות כזאת שאפשר יהיה שהמשטרה תעזור עוד רגע בית חולים כי לא ידענו מה קורה בחוץ.

כן

היינו ב ביך

מתי את מבינה את המימדים של הדבר הזה? שכאילו היה פה משהו מטורף שמעולם לא קרה אחרי השואה

שיצאתי שיצאתי מהבית.

מה את רואה? זאת אומרת לא שיצאתי מהבית הדבר הראשון שראיתי זה הרב שץ על הרצפה מטפלים בו כי ירו בו למזלינו זה היה משהו קל אבל הוא היה סרוק זה הדבר הראשון שראיתי והלכנו לבית של השכן השני ששמה ראיתי את הבן הגדול שלי והנכדים את אשתו מכולם בסדר יחסית

כן

ו בינתיים אני לא רואה מה שקורה

כן

כי בבית באזור שלנו כאילו לא ראיתי שמאל לא ראיתי ימין ראיתי ככה קדימה

כן

לא ראיתי ש ששרפו שני בתים על ידינו לא ראיתי וואו

פתאום שמעתי שהשכנה נרצחה אה והיא השנייה ניצלה בנס, הוציאה את האף, פתחה את החלון והוציאה את האף כי שרפו לה את הבית ושהיא יצאה יצאה מפה עד למטה שחורה

פיח אחד גדול אז זה מה שראיתי אבל אה שהתחלנו ללכת לחמל שמה ראיתי שלחתי תמונה א וידאו שאני צילמתי לא יודעת מאיפה הכוחות צילמתי כל מה שאני רואה מה צילמת

את כל מה שאני רואה את כל הבתים צרופים ונשרפים ופיח ב בכל מקום זה לא הקיבוץ שלי. זה לא הקיבוץ. זה לא יכול להיות. עד שהגענו לחמל, בחמל ראיתי את איתן עם אשתו ושתי הבנות שיצאו ברגע האחרון, הוציאו אותם ברגע האחרון. אה הוא ניסה לפתוח פתח עם ה מזגן החור שיש.

כן

אבל זה לא היה מספיק. א הוא נלחם עם הידית מישהו לפתוח אבל זה היה חם ונשבר לו והיה לו סוגר והוא התעלף כמה פעמים בתוך הבית בתוך הממט והוא כל הזמן בדק את אשתו בשתי הבנות ובאיזה שלב הם החליטו להיפרט והגיע עשרה. הגיע עשרה. הוא התעלף ופתאום החבר שלו התקשר ואמר לו איתן, עוד 10 דקות אני מגיעה. כי הוא התקשר כמה פעמים אבל לא היה לו את האפשרות להגיע.

כן. אז הוא נזכר שהידית והסוגר, הסוגר סגור והידית נשברה. אין

כן

בהחלון אפשר לפתוח. אדום לועט היה החלון מברסל. בסוף א הוא קם מהליפון מה ה

הלפון שהוא היה

הלפון שהיה קם כי נזכר מהסוגר

אם הוא לא פותח הם ימותו שמה בקודם שלא הצליח לפתוח נפתח

פתח בקלות כנראה שהחום ירד

כן

והצליח וככה ניצלוכ

ושאני רואה אותם בחמל עם חמצן ושלוקחים אותם אחרי זה חצי שעה שהיינו ביחד לוקחים אותם עם האמבולנס עוד שני אנשים גם את ה אחד מהחברים ש שירו בו דרך הדלת.

כן.

וזהו. וככה התחלנו לשמוע עוד בשורות יוב ועוד בשורות ואת החברים הכי טובים והשכנים הכי טובים. כמה דברים? אני שואלת לעצמי כמה דברים את צריכה להתמודד. זאת יש לך את כל האנשים היקרים שאת מאבדת באותו זמן.

ושמונה

שמונה אנשים נחטפו מהבית

מתוך 20 שהיינו ביום שישי.

כן. נשארנו 12

יואו ואת בכלל אין לך בית את נוסעת לאלת אתם הם שם ואת אומרת בעלי חולי סרטן כל הזמן הזה זאת אומרת

מ2021

איפה יש לו סרטן איפה

אה יש לו

מטייל את אומרת

גרורות

כן

בעצמות אבל בסדר יחסית א

כן אני אומרת אבל זה עוד דאגה שיש לך על הראש זאת אומרת כל כך הרבה דאגות על ראש אחד איך את עושה את זה? וואו זה זה זה

אני לא יודעת

ולהקר מה אני אומרת שזה רק מלמעלה הוא יודע למי לתת את ה את הדברים האלו ושיודע שהם התמודדו

וככה התמודדתי כנראה ותמיד להיות אופטימי ותמיד להיות א א עם אמונה זה כל מה ש

בעצם מי חזר מי חזר ראשון ומי חזר אחרון אצלך מבין כל השמונה שנחתפו

דניאל ואמיליה חזרו ביום ה-49

וביום 52 א שרון אמא ויולי

והילדים שלך עוד נשארו הרבה הרבה זמן אחרי

738 יום

איך מצליחים לישון בלילה כשיודעים שיש ילד במנהרה שיש ילד שעובר ייסורים

ישנים לא ישנים לא אוכלים לא מתקלכים זה היה נורא נורא נורא כי את אומרת אני ישנה והילד שלי לא יכול לישון עכשיו על מיטה אני אני אוכלת והילד שלי לא יכול לאכול אני עכשיו את גם

אני שותה מים אני יכולה ללכת לשירותים להתקלח מתי שאני רוצה בהם לא, הם צריכים לבקש רשות בשביל לשתות.

את גם יודעת דברים בגלל ששרון חוזרת ל הכלה שלה חוזרת אם הנחדות חוזרים עם סיפורים אז גם זה לפעמים יותר גרוע. את בעצם יודעת את הרוע שיש שמה.

נכון. נכון. נכון.

וואו.

באיך נפגשו עם אמה?

תספרי.

הם היו שהגיעו לאזה. הם לקחו אותם שלושתם לבית אחד. שאחרי כמה זמן הפילו את הבית שהיה על ידם וכל הכל הקיר קרס עליהם. כמעט מתו שמה. א לקחו אותם הוא בתור גופה ועם האמבולנס של ההונראה ואת שרון עם הליבוש שלהם ואת יולי לקחו אותם לבית חולים נצר ששמה נשארו ביחד 49 יום א אבל אחרי 10עשה ימים אני לא יודעת אה שרון אומרת אני שומעת בכי זאת בכי של אמה ו מהבן שלי אומר

הם חשבו שהיא איננה זאת אומרת הם חשבו כבר שהיא לא שהיא לא בחיים

או איפשהו

כן

והיא כל הזמן ביקשה דיברה באנגלית שרון וביקשה יש מישהי דומה ל אותו דבר קופי שלה בת שלוש וזה ופתאום היה לה כנראה הייתה לה איזה מישהו שנתן לה חום

כן

עלתה חום בבית איפה שהיית ולקחו אותה לבית חולים

תו בית חולים שאמא נמצאת תראי מה זה

אבל קראו לה נוסה נוסה בערבית זה חצי

אז אם מידו

שיש לה עוד חצי או תאומה שכן

לא את מספרת את זה וזה נשמע כאילו כמו סיפורים מהשואה את יודעת שפעם שה הפריד זה לא זה לא זה לא יאמן זה לא נורמלי

נכון נכון

ואז היא בעצם רואה אותה שמה

היא שמעה את הבכי והיא א הבן אדם שהיה איתה פתח את הדלת וראו אותה שער ככה בכל פריחה מוסנחת והיא לא מכירה אותם. היא לא הכיר את ההורים שלה. היא הייתה לבושה כמו ערביה

והוא עם כובע וחולצה ארוכה

ו פתאום אה א התחילה להשאיר לה היא הורידה את הכל והתחילה להשאיר להרד אלינו אבירון שזה מה שהיא הייתה שר לה בלילות

כן

אז הילדה בהיסטריה בוכה בהיסטריה ובסוף נרגעה רצה עליה המעט שאני יודעת שהייתה ישנה על הרצפה עם משהו בראש ושהילדים שהיו בבית סרקו לה משחקים שבורים שהיא תשחק ו

אוכל נתנו לה

יודעת עד כמה כי הייתה מאוד רזה

כן

ולא החליפו לה והייתה כולה פריחה את יודעת שאני שואלת אותך אני מה היא מספרת אני בכלל חושבת על ה אנחנו רגילים הרי לדבר עם ההורים הורים סבים סבתות של חתופים שהיו ששורדי שויק היום זה ברוך אין כבר חתופים כן ברוך השם אבל באמת השאלה כמה כשהם חוזרים הם מספרים כי את עכשיו זאת אומרת דוד ואריאל השתחררו אחרי 700 גם הגיעו במצב רזים ואני ראיתי איך הם יראו כל אחד מהם כן כן ארזה כן

שיער מטופח נכון היה על זה גם צחוקים שם חזרו עם שיער מ היה שם שיער נכון אבל את רואה את רואה את רואה את העצב בעיניים את רואה את כל השמחה את רואה את העיניים העיניים העיניים לא משקרות עיניים מספרות הכל

והיום כשאני מדברת עם הורים של חטופים אני אומרת אתם יודעים מה הם עברו שם זאת אומרת הם מספרים לכם הכל

אני לא שואלת אם הם אם הם רוצים לספר הם מספרים

קיבלתם הנחיה כזאת גם שלא לשאול יותר מדי

לא זאת אני ככה תמיד

ואת יודעת שיש דברים שאת לא יודעת גם נכון זאת אומרת את

כן כן

כן

דברים א מה ש דוד אולי מספר יותר אריאל יותר שקט אז א

כן

יכול להיות שאני יודעת טיפה יותר על דוד אבל אה א אה לא רוצה לשאול גם לא רוצה

למה תסבירי

להחיב להם

כן

להחזיר אותם אחורה בגלל זה אם הם רוצים להוציא את זה שיספרו

את יכולה להגיד כאמא ש הילד כשהוא יצא לאזה בוא ילד שהיה בשי ב אצלך שם במסיבה בש באוקטובר זה ילד אחר ממה שחזר

כן כן

כן

כן

אצל מי במיוחד את רואה את זה?

אריאל. הוא היה לבד גם

הוא היה לבד לבד לבד

מקופף כואב לו הגב אה רז אה לא אף פעם הוא לא היה דברן אז א

כן

יותר שקט דוד יותר גם הוא חזר למשפחה דוד יש לו מרון ילדים גם מאירים אותך אתה לא יכול להישאר א נכון

נכון

אז מה ההתמודדות הכי גדולה שאת רואה אצל אצלהם שככה

אה אריאל על כל ההתמודדות עם עם הרבל מה שהיא עברה שלא רוצה לדבר על הנושא

את יודעת מה היא עברה לא לא מספרים. היא סיפרה משהו בכן

בחדשות אבל גם לא

לא פיתחתם את זה. יודעים שהיא עברה דברים קשים, הייתה לבד, חיות אדם

באריאל לא מספר. השנה וחצי הראשון הוא היה עם איזה מישהו ואחר כך החליפו. כן

א חמישה חודשים אחרונים ש מה שאני אני יודעת שאמרו לי שאריאל פצוע קשה זאת אומרת לפני שנה אמרו לי אריאל פצוע קשה

זאת את יושבת בבית ואת יודעת ב היום אתם גרים בקרמי גט לשם העבירו את מרבית הקיבוץ ואת יודעת שהוא לא רק שהוא חטוף הוא גם לא במצב טוב פצוע קשה

בחיים אבל פצוע קשה שמגיע היום השחרור את לא יודעת מה תקבלי

כן

כולם היו באקון לקחת אותו לסרוקה ופתאום א שהם מתקשרים עליי מאזה היחידים שידעו את הטלפון של אמא ז זה דוד ואריאל

כן

אז א הם התקשרו אבל בהתחלה הם לא רצו להתקשר כי פחדו מי בחיים ומי לא מהמשפחה

זאת בזמן שהם יושבים שם במנה הם גם לא יודעים אמא שרדה אבא שרד

מכל הזמן שיקרו להם אף אחד לא נלחם עליכם לא אשתך כבר יוצא עם מישהו אחר ו באמא שלך לא עושה כלום.

איזה רואה.

ודית לאמין כמובן.

כן.

ו ואני לא יודעת מה קורה באותו יום. מה מהמצב של אריאל.

כן. ובסוף לא קרה כלום. הוא לא היה פצוע. מי שהיה פצוע זה מישהו אחר שהמחבלים

שנפל 50 מטר ממנו.

ו

זאת עד כשאת מקבלת ילד שהולך לשת שתי רגליים את בהפתעה גמורה. זה לא משהו שציפית לו.

נכון. ההפתעה הזה היה שראיתי אותם בשיחת וידאו כי בהתחלה אני לא רציתי לענות על הטלפון

כי שו לי את השכל העיתונאים

אה אז לא עניתי

אז שהתקשרו מעזה לא עניתי גם

וואו

אז אמרו זה מיעזה מיעזה תעני תעני אז אני איתי ורואה את דוד אריאל

הם היו ב אבל הם הם היו ביחד רק באותו יום מתי הם בעצם נפגשים שלוש ארבע לפנות בוקר משהו כזה

כשדוד לא ידע שאריאל חי ואריאל לא ידע שדוד חי

לא א הם

הם אריאל ידע כי ראה רשימה שמי שיוצא

מראה את השם של דוד

אז אמר טוב אבל האח שלי בחיים

כן לפחות יש אח שחי הוא עוד לא יודע מה קורה עם שר ה

כן

וואו

וא אמרו לד דוד היו באיזה מין אנגר כזה, הכל חשוך ו אה אמרו לו עוד מעט יהיה יהיה מישהו בא מישהו משלכם מגיע בסדר עוד מישהו אז אמרו לדוד דוד קום בוא יש הפתעה פותחים את שר בתוך החושך הזה עם קוקול רזה לבן התחילו לצעוק אחד לשני ואריאל אומר לדוד אתה נראה רע

יואו עכשיו באותו זמן אריאל כבר יודע שהרבה אתחרה לפניו זאת אומרת הוא כבר יודע שהיא לא חתוכה לא לא לא או כן אני לא זוכרת ממש א את הפרט הזה אף פעם לא שאלתי לא כי אני חושבת לעצמי אחד הדברים הקשים זה חוסר הידיעה אנשים שיושבים במנהרות סובלים והם לא יודעים מי חי מי לא חי עד שיושבת בבית ולא יודעת הנה את חושת או שהוא פצוע קשה אולי הוא בכלל כבר מת ואף אחד לא אומר לי אולי החוסר הידיעה הזאת שאת עוברת משך שנתיים כמה זמן זה היה

שנתיים בשבוע

שנתיים בשבוע ווא אי אפשר לנשום ככה אי אפשר לנשום את לא יודעת הם לא יודעים ואת לא יודעת ואנחנו כל כך רגילים לדעת נכון כזה לדעת מה קורה עוד דקה מה קורה איתנו

נכון נכון נכון

את רואה את זה נגיד עליהם עכשיו את הרשימו הזה של שהם היו בחוסר ודאות יש איזה חוסר וודאות בבן אדם שחוזר מהשבי או דווקא להפך רצון דווקא לדעת כל כל דבר

קודם כל אמרו להם לא להגיד הכל כל הכל בבת אחד להגיד לאט לאט הכל אבל הדבר הראשון שאיתן אמר לדוד סטף בהריון

יואו יואו שיש חיים גם יש המשך

כך

וואו

אז יש לי נכד עכשיו בן שבעה חודשים

יואו מזל טוב איך איך איך איך הוא קראוי? איך קוראים לו?

הדיאל.

אדיאל. אוי איזה יופי של שם. את אומרת יש המשך לחיים. את ממשיכה לקום בבוקר. את מצליחה לשים את הבגדים היפים ולהסתרק יפה. ויש המון תקווה גם בכל הסיפור הזה.

כן. כן. מה שהציל אותי האמת זה שני דברים. מאוד חשוב להגיד את זה.

כן. יש לי חברה דתיה מגור שהיא הייתה היא עד עכשיו באה לבתים בבניין

כן

לחלק נרות שבת וחלות

בנינו חברות

וואו

זה שני אנשים שב

כן זה חיבור שלא היית חושבת עליו בניר עוז לפני אם הייתי שח לפני שלוש

כן נכון

עם חסידת גור

יואו בקיצור

מה השם שלה

אה א סאבי

סאבי

סאבי אברהמוביץ'

בקיצור היא עושה הרצאותכן

והיא לקחה אותי להרצאות הייתי בכל הארץ איתה בהרצאות לנשים בבחורות

כן

בכל ה הקבלות שהם לקחו לעצמם רק פעם אחת הייתי צריכה לשים א

אה גם כיסוי ראש

כיסוי

אה זה היה פעם אחת וזהו. לא, היתר לא. אה, וזה חסף אותך פתאום גם לחברה אחרת, זאת חברה שאת לא רגילה אלי,

שאני לא מכירה,

שאני לא מכירה,

אבל אה היא לימדה אותי איך לדבר איתם,

כן?

לא להגיד את זה ולא להגיד ו

מה גילית על החברה הזאת פתאום? מה גילית ככה שכשלא ידעת

שיש אה יש עוד אחים

וואי מרגש אותי שאת אומרת את זה כן

שהם לא כמו שאנחנו לא עוף מוזר הם לא עוף מוזר

כן

זה אחים שלנו

זאת אומרת אם יש משהו טוב אחד שיצא מכל זה גיליתי עוד אחים

נכון נכון וזה מה שהוציע אותי מה לדבר על הנושא ולספר כל מה שעברתי ו ועוד משהו אני צובעת לפי מספרים עד היום.

מה זה עושה לך לצבוע לפי מספרים?

מוציא אותי.

כן.

לא צריך לחשוב יותר מדי. אחד אדום שתיים כחול. בדיוק אבל התוצאה כן

ואם אני רוצה להחליף צבע אני עושה את זה וו זה זה עד היום לא נתן לי לחשוב

כן כן

עשיתי את הארוחה גם

באמת

כן

אוי אני רוצה לבוא תזמיני אותי

שאני אעשה אהבה בתור כן

סגור

כן

וואו עכשיו כל אני באמת מסתכלת עליך לך תראי את את נראית צעירה יפהיפיה מהממת אבל עברת כבר כל כך הרבה ופתאום בגיל 65 אוקיי ופתאום בגיל 65 זאת אומרת מגיל 62 פתאום השתנו לך החיים לגמרי את גרה במקום אחר תרת לא זה לא מקום לא היית בוחרת לגור במקום הזה נכון היית גרה בתקיבוץ גרת עם חברים שלך והכל משתנה

כן היום אתם בתוך מגדלים וך משנים את כל החיים ככה

תראי א בשבילי זה לא זה לא משהו חדש כן

כי גרתי עד גיל 24 גרתי בבניינים

כאיפה?

מארגנטינה.

בארגנטינה. זאת עלית מארגנטינה בגיל 24.

כן.

כן. אה

יש לפעמים שאת אומרת לעצמך למה לא נשארתי שם עם כל הצרה הזאת שעברנו? יש את הרגעים שאת אומרת אוי להיות יהודי בישראל זה כל כך קשה. אה, אני מתגעגעת יחסית. אח שלי בארגנטינה. אני לא ראיתי את אבא שלי שנפטר, את אמא שלי שנפטרה אחר כך. אה, זה מה שחסר לי, זה מה שקרה לי. אבל אה הייתי חוזרת לארגנטינה לחיות חצי שנה וחצי שנה פה.

כן. כי

גם לואיס בעלך משם נכון מארגנטינה שניכם ארגנטינאיםכן אנחנו הגענו לארץ נשואים פלוס אחד

א וואי ובעצם וכשקרה כל מה שקרה פתאום נאלצתם בעולם להסתובב ולספר את כל ה את כל הדבר המאבק הזה להחזיר את הילדים שלך הביתה איפה באיזה מקומות בעולם היית איפה היית

לא לא הייתי בהרבה הייתי בפולים בשנבה אה א בפולין היית הלכתי לקראקוב בבלובלין נתפלל.

כן.

אה היינו ברומא

עם בעלי. הלכנו לאפיפיור כי בעלי רצה כל הזמן להגיע לאפיפיור.

כן.

כי הוא יכול להיות שיש לו כוח.

כן. ניסו לאחז בכל דבר. זה

נכון. במקרה שחמתי מכירה אותו. או אישי, לא אישית אבל אה

כן

מהבית ספר

הם אה אה אפיפולה קודם אני מתכוונת פרנסיסקו

זה הוא היה באותו בית ספר של אמא של בעלי

אה וואו

אז הוא היה יותר צעיר שלוש שנים משהו כזה אז הוא הלך ו

וגם בארץ את מסתובבת ומדברת ותקשו כמה שמעתי אותך בתקשות הייתה אהובת התקשורת כי יצא מחקם איזה מסר כל כך באמת והיום כשדוד ואריאל שומעים ממך זאת אומרת אני לא שואלת אותם יותר מדי ולא חופרת מה הם עברו אבל הם שומעים ממך את כל המאבק שהיה ואת כל איך ניסית לחזור מה הם אומרים לך

אין על אמא וואו תחשבי ילדים פתאום שומעים ממך שאמא הייתה פה והייתה שם ועשתה זה ושמה כיסוי ראש בשבילה מה היא לא עשתה בדוד הוא כל הזמן מין שאמא נלחמת. נלחמת עליי כל הזמן. הוא אמר אין דבר כזה שאמא שלי אם היא חיה היא עושה הכל ועשיתי הכל.

זה עושה קשר אחר עם הילדים? זה משנה את הקשר איתם? לא. זה אותו דבר. אותו דבר. אותה התנהגות ממני. כלפי. כלפם. גן הסיפור של אמא של בעלי שהיא הייתה גרה בקיבוץ

ספרי לי הייתה לבד בקיבוץ בבית שלה

כן

ופתאום שברו לה

בטח אישה מבוגרת בת כמה

בת 90 הייתה

אז אה שברו לה את החלון של הסלון ויצא עליהם למה אתם שוברים לי את ה

אה היא בכלל לא הבינה שמדובר במחבלים מבוגרת כן אוקיי

או הבינה למה למה אתם עושים לי את זה תיכנסו דרך הדלת אז נכנסו

אמרו לה שבי אנחנו צריכים לעשות כל מיני דברים ואחר כך נלך אבל נלך ביחד התיישבה איתה שעברו לקחו לא יודעתי אם הציעה להם לאכול כי יכול להיות שהיא גם עשתה את זה ולקחו אותה החוצה. תכננו לחטוף אישה בת 90 כן כן כן תכננו לקחת אותה היא יצאה איתם אחת רצה להרוג אותה אחת שמר עליה אז שיצאו אה היא מסתכלת אין להליכון אין לה את הקלנו מתחילה ללכת הרעיליים שלה ממש היו ככה אדומות נפוכות ש

כי היא סבלה

כן

א מזה סובלת מזה

כן

היא עוברת דרך השכן הראשון דרך הבית השלישית והיא אומרת פה אין אף אחד לפני שבועיים לקחו את האישה ואין כלום בבית ולא נכנסו והאישה הייתה בפנים הצילה אותה

הצילה אותה וואו

הגיע לבית הרביעי התיישבה שמה והיא אמרה עד כאן אני לא יכולה יותר לא יכולה ללכת אני א יש אני חולת לב מה הייתה לה את הניתוח תראו את הריליים שלי אדומות נפוכות אני לא יכולה ללכת לקחתם לי את ההליכול לקחתם לי את הקלנועית איך אתם רוצים שאני אלך

כן כן, זה משעשע אותי קצת הדוס שיח הזה עם המחבלים, איך שהיא אומרת את הדברים. א כן, אבל איך זה התפתח

עם העברית שלה וה העברית שלהם הסתדרו?

כן. כן.

היא אמרה, "אני מארגנטינה, אין לי אף אחד פה.

מה זה ארגנטינה?" שאלו אותה והיא הבינה שלא מבינים אותה.

כן. אז הייתה להברקה היא אמרה אתה מכיר את ה השחקן המפורסם מסי כן מסי מסי אני נולדתי באותו מקום

כן

שהוא נולד

הצטלמו איתה

מסי הציל אותה

והשאילו והשאילו אותה

תקשיב צריך להעביר את הסיפור הזה למסת

ניסיתי לשלוח לו אבל א אני לא יודעתי אם הוא קיבל את זה יואו

מה משמעות של אה ש השאירו אותה בגלל שהיא

מהארץ של מסי השחקן א כדורגל לא יאומן

לא יאומן ת את אומרת ארגנטינה ואני חושבת גם יש לנו את חבר חביר מילי ואת את כל העטיפה הזאת שהוא באמת אוהב ישראל עצום היה לך קצת קשר זאת אומרת ניצלת את זה כש שאת מארגנטינה וכן

כן מה מה עשית כשהם היו א

אה דיברנו עם השגרירות פה בהתחלה א מילי לא הייתה לא היה אז דיברנו עם השגרירות והם עשו הכל כל מה שאפשר ובאמת נתנו לנו יד ואחר כך הגיע א מילי הנשיא מארגנטינה לכן

לקיבוץ וראיתי אותו וסיפרתי לו את הסיפור חיל לבכות ביחד עם אחותו ו

ומה

הרגשת תעופה גם בישראל וגם בארץ המוצא שלך

שזה כל כך חשוב

בדוד ואריאל היו בארגנטינה ורה הזמינו אותם אליו אז הם ראו אותו והתיישבו ביחד

תת אני רוצה לשאול אותך לסיום מה השתנה בך אם הייתי פוגשת את סילביה שלפני שלוש שנים תתי מנישפות סתם מדברות לעלייה שלך מארגנטינה, לא יודעת, היינו מוצאות סיבה לשבת לדבר או היום סילביה ש עברה כאלה שנים את כל מה שעברת ואת כל מה שקרה לכם מה השתנה בך

איזה אישה אתם

אני יותר פתוחה יותר מדברת קודם הייתי מאוד שקטה

לא הייתי מדברת הרבה

א

אני כל היום צוחקת ואני אופטימית האופטימיות זה מה שהציל אותי גם ואני תמיד אני אומרת האופטימיות בלהיות שמחים ולהיות חיוביים כל הזמן זה מה שיציל את כולם

וואו

בכל דבר בכל מחלה בכל תאונה בכל דבר

כן קודם כל אני רוצה שתמשיכי לדבר כי אני אומר את אומרת שאת מדברת מה שהשתנה שאת יותר מדברת אז תראי זה זה מתנה לעולם כי כל מי מילה שאת אומרת כאן זה כל כך חשוב וכל כך מדויק והאופטימיות אם לא נהיה אופטימים אין זה זה אני אומרת יש דברים שקורים לנו מלמעלה שאין לנו שליטה עליהם עכשיו מה אנחנו עושים עם זה מה אנחנו עושים אחרי זה

אני ביקשתי ממנו שלוש פעמים ושלוש פעמים הוא נתן לי א סימנים שהם חוזרים הילדים שלי

איזה סימנים

פעם ראשונה הייתי במילת 6: בבוקר. הסתכלתי לשמיים, ביקשתי ממנו ואמרתי, "תן לי סימן אם הילדים שלי חוזרים הביתה בריאים בשלמים. מני טיפה יותר את הראש ואני רואה פסים אדומים, צהובים, כתומים. תודה, תודה רבה. זה היה מטוס ובדרך כלל מטוס לבן,

נכון? וואו. פעם השנייה הייתי בכבר בקרמיגת, גם 26 בבוקר. אני מסתכלת, מבקשת ממנו עוד פעם מרועה עור שנפתח נפתח נפתח. צילמתי את זה, אמרתי זה אם אני לא מצלמת, לא אף אחד לא יאמין לי. יואו,

צילמתי את זה.

וואו.

דבר שלישית, הייתי באיזה עצרת בקיבוץ בקרמיג. עוד פעם ניקשתי בלילה, הסתובבתי ככה והיה תמונה של כל החתופים מאחורה. מאחוריי.

כן. ובמסך ראיתי את הבן אדם שמנגן על האורגן מרואה על ידו את התמונה של דוד ואריאל. יואו

זה השלוש הסימנים שלי חזו

שהמשכתי להאמין

וואו

עד הסוף

וואי סילביה קוניו האישה והאגדה אין אין האישה הלביאה שיושבת כאן מולי אני מאחלת לך באמת ש ש קודם כל באמת כמו שאת רואה יש דברים שלא לא נגענו בהם יותר מדי כי זה החיים של דוד ושל אריאל וממש השתדלתי ככה את יודעת אני אבל אני כן יחד עם כל מי שצופה בי אנחנו מתפללים שמתחזקו בנפש והתחזקו באמת בכל מה ש וגם הרבל ושרון והילדות ובסוף יודעת הדברים האלה משאירים משהו בנפש שהנפש תתחזק כמה שיותר בעזרת יש דברים שאת בטח צופה מהצד ואת לא אין לאל ידע איך לעשות כלום את אומרת רק שמלמעלה הקדוש ברוך הוא יחזק אותם אז בעזרת השם באמת ושאת תתחזקי

וזה קורה יום יום

אין ספק ושאת תתחזקי ושבעלך ירגיש טוב שתמשיכי להיות כזאת כזה אור לעולם את פשוט אור אני באמת מרגישה זכות לשבת בידיך ולדבר איתך. וואי, תודה, תודה רבה.

ממש תודה.

תודה.