מכירים את זה שאתם ממהרים ופתאום משהו נעצר? יש לכך סיבה

פרויקט ענק נמצא באיחור. מה עושים? מוסיפים אנשים. בשנות ה-60 עשה בדיוק את זה פרדבר ברוקס שניל ביb את פיתוח אחת ממערכות ההפעלה הגדולות בעולם. הוא הוסיף מתכנתים וצפה בפרויקט מתעכב עוד יותר. מתוך הכישלון ניסח כלל שנעשה מפורסם. הוספת כוח אדם לפרויקט מאחר מאחרת אותו עוד. כל אדם חדש צריך ללמוד ומי שמלמדים אותו הם הוותיקים שמפסיקים לעבוד כדי להסביר וכל אדם נוסף מרבה שיחות בין חמישה יש 10ה ערוצי קשר ובין 20 190 אבל הסיבה העמוקה היא השלישית יש עבודות שפשוט אינן מתחלקות ברוק סנחיש זאת כך הריון נמשך תשעה חודשים לא משנה כמה נשים יוקצו לו יש תהליכים שבהם כל שלב נשען על הקודם ושם הוספת כוח אינה מקצרת, היא

רק מאמיסה. חברים, אנחנו חיים בעולם שבו כמעט הכל אפשר להעיץ ולכן איבדנו את היכולת לזהות את מה שאי אפשר. ואנחנו מנסים להעיץ גם אותו. לבנות אמון בשבוע, לחנך ילד בשיחה אחת, להשתנות מהיום למחר. ודווקא על זה סיפר רבי יהושע בן חנניה שאחד הבודדים שניצחו אותו מימיו היה ילד קטן. הוא הגיע לפרשת דרכים ושאל ילד איזו דרך מובילה לעיר? הילד ענה זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה. הוא בחר בקצרה והגיע מהר אבל גילה שהעיר מוקפת גנות ופרדסים ואין דרך להיכנס. הוא חזר אל הילד ואמר לו הלא אמרת לי שהיא קצרה. והילד ענה ולא אמרתי לך גם ארוכה. ורשי מבאר הארוכה מעריכה את ההליכה אבל מביאה אל מבוי פנוי להיכנס. ושלמה המלך אמר

זאת במילים. מחשבות חרוץ אך למותר. וכל עץ אך למחסור. זה בדיוק חוק ברוקס. הדרך הקצרה מגיעה מהר עד לגדר ושם מתקעת. והדרך הארוכה זו שמכבד את כל שלב היא שבאמת נכנסת. מי שממהר אינו חוסך זמן. הוא רק מגיע מהר יותר אל המקום שבו אי אפשר להמשיך. האמונה איננה לדחוף כל דבר מהר יותר. האמונה היא לזהות מה צריך את הזמן שלו ולדעת שיש דברים גדולים. תורה, משפחה, אדם שמשתנה, שנבנים רק בדרך הארוכה ושדווקא היא הקצרה. אז בפעם הבאה שנתפתא לחפש קיצור דרך למשהו שנבנה לאט, נעצור. לא נבחר בקצרה וארוכה. נלך בארוכה צעד אחרי צעד ונגלה שהיא זו שמביאה אותנו באמת אל תוך העיר. ‏Yeah.