"לא זיהיתי אותו מרוב הלם": אחותו של החטוף אביתר דוד בריאיון כאוב

וישר צרחתי לאמא שלי

וואו

ואז התקף חרדה והלם מוחלט אני לא זיהיתי אותו מרוב הלם וזה ברור שזה הוא לא מצליחה להקל את זה שדבר כזה קרה פה במדינת ישראל בבית שלנו איך קרה דבר כזה אמא שלי עכשיו מאז הסרטון היא מפורקת לחתיכות מפורקת שבורה ואבא שלי לא ישן בלילה מאז השב באוקטובר לא מצליח לישון בלילה והוא משתגע מזה שהוא לא יכול ללכת, שזה עשרות קילומטרים מאיתנו, הוא לא יכול ללכת ולקחת אותו. היא היקרה ואהובה. קודם כל אני מאמיחה שהגעת לכאן. איך את מרגישה?

שאלה מסובכת היום. א

עייפה עייפה. בעיקר

כבר כמעט 700 יום שב דוד לא בבית וכל עם ישראל מתפלל עליו. זה לא פשוט בכלל. לפני שנדבר על החטיפה אבל עכשיו שהוא נמצא שם אבל הסרטונים שיצאו וכולי לפני שנדבר על האירוע עצמו שם נחזור אחורה ותספרי לנו קצת על המשפחה שלכם קצת כאילו אתם גרים לי בכפר סבא שלושה אחים בעצם תתערי לי קצת את הקשר ביניכם

דר הוא הסנדוויץ' הוא ביני לבין איליי

אני בת 20 אביתר בן 24 ואיליי בן 28 יש לנו את ההורים החמודים שלנו גליה ואביש שי אה שלפני 7ב באוקטובר יתר ואני כאילו גם אבתר גר איתנו בבית א ואילי כבר לא גר בבית תמיד כשהיינו קטנים יותר אז זה היה כזה יש לאח אמצעי איזשהוא כושר דבק כזה חיבור

א וזה תמיד היה אויתר ואני או אילי ואבייתר

ופתאום במלחמה גם איליי ואני אפשר לעצמנו להתקרב ולהתח את יכולה לתר לי את הרגע האחרון הזה או את המפגש האחרון ביניכם לפני שקרה חטיפה? כן, זה היה ערב חג וישבנו חמישתנו בשולחן ואויר אכל נורא נורא מהר כי הוא רצה כבר לצאת למסיבה. ואני זוכרת גם יש לנו מסורת שאחרי הקידוש בשולחן שבת אנחנו עושים כזה סבב של חמישתנו שכל אחד נותן חיבוק ונשיקה ומאחל שבת שלום לכן כן כן בקבוע זה ככה ממש

וזה היה גם ביני לבין למרות שיום לפני רבנו הוא ממש עצבן אותי ורבנו ועוד לא סלחתי לו אבל בכל זאת היה את ה את החיבוק הזה שהיום אני מאושרת שזה קרה, אחרת הייתי מרגישה מאוד רע.

כן.

אה וזהו. ואז הוא הלך שם למסיבה. ומה קורה שם? כלומר, מתי הרגע האחרון ש קלטתם שקורה משהו איתו בעצם?

אה אז אנחנו גם התעוררנו בשש: וחצי מהזקות.

כן.

ואמא שלי מיד התכתבה איתו, היא לא הצליחה להירדם. וב-7:42 בבוקר זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא תקשר עם מישהו, זו הייתה הודעה כזאת שהוא כותב בה ש כאילו הודעה כזאת די אופטימית, שהם עלו לרכב ושהכל טוב, משהו כזה ורק אחרי כמה שעות באזור א השעה 11 הבנו שיש סרטונים שמתחילים להיות מופצים בטלגרם א ופרסמתי תמונה שלו כדי שאנשים יעזרו לי לחפש אותו. וב13 בצהריים מישהו שאני לא מכירה, לא מכיר אותי, לא מכיר את יתר, זיה אותו מהתמונה שאני פרסמתי ושלח לי סרטון.

מה קורה ברגעים האלה שפתאום את קולטת? אח שלי חטוף. כאילו מה

זה עוד רגעים שאת לא עוד אין את המושג הזה חטוף, זה עוד לא היה קיים. א זה קודם כל הסתכלתי, הייתי הראשונה בבית שגילתה את זה. וישר צרחתי לאמא שלי

וואו

ואז התקף חרדה והלם מוחלט אני לא זיהיתי אותו מרוב הלם וזה ברור שזה הוא אבל מרוב שוק הגוף שלי לא קיבל את זה ואחרי יממה בערך הבנתי שאי אפשר לשבת ולחכות שצריך לדבר בחוץ ולהגיע למי שאפשר א וגם הורה נחטף עם חבר מאוד טוב שלו מהגן עם גי גלבועד הלל ושני חברים הוד טובים שלהם נרצחו שם והם לא יודעים את זה.

זה בעצם הקדוש ברוך הוא שם אותכם באיזשהו סיטואציה שלא בחרתם בכלל להיות בה. איך מצליחים לשמור על שפיות, על שגרה, על אנחנו מדברים על כמעט שנתיים. איך עושים את זה? מה נותן לך כוח, תקווה? אה

אה לי לי התשובה האמת די ברורה. יש כמה סיבות. הראשונה היא שהיא אולי הכי חזקה זה שביתר שם במנהרות והוא לא מוותר, הוא נלחם על החיים שלו. אז מי אני? איזו פריבילגיה לי יש א שאני יכולה לקום בבוקר במיטה שלי ולשתות מים ולאכול את האוכל שאני אוהבת. מי אני שאני אוותר בזמן שאח שלי גוסס וגם בכללי פשוט זה לא זה זה הוא דם שלי. בשר מבשרי. אני אני חייבת אני חייבת לעשות הכל כדי שאני ארגיש שעוד יש לי מה לעשות. ויש לי את המשפחה שלי שאנחנו הוגנים אחד של השנייה ממש א בלדיהם גם וגם בלי הציבור שתומך בנו. זה הכל.

וואי איזה מטורף זה. אני אני את יודע אני מנסה לחשוב כאילו מה עובר למשפחה בראש שכאילו אח שלה אח הבן שלהם כן נמצא שם כמעט 700 ימים זה לא נורמלי אני זוכרת שאני ריינתי מישהי שהייתה 54 ימים חוטפה אני זוכרת היה כאילו 54 ימים אני לא מבנה איך הגענו פתאום ל-700 יום כאילו זה הזוי זה הזוי

אז אני אומרת לעצמם כאילו מה מה עובר לכם בראש גם שפתאום אתם רואים עוד חטוף משתחב על זה ועוד עוד עסקה ולא עסקה וכן לא יודעת כאילו מה מה מה אתם חווים שם

הכל הכל הכל זה אני לא יודעת אם זה קשור לגיל שלי אבל אני עוד לא מצליחה להקל את זה מרוב שזה רוע טהור לא מצליחה להקל את זה שדבר כזה קרה פה במדינת ישראל בבית שלנו איך קרה דבר כזה אה וכשהם משתחררים חטופים זה המון שמחה כי כי זה נותן תקווה שזה אשכרה דבר שיכול לקרות

וזה גם מהול בהמון קנאה של כאילו למה מתי מתי את הראש שלב יגיע מתי ולמה זה שהוא גבר צעיר מונע ממנו לחזור כבר אה זה הכל זה כל הסקלה של הרגשות שיש הכל אנחנו חווים וחווינו ונחווה

וואי ממש לא פשוט אני רוצה לדבר איתך על שני סרטונים שיצאו לאחרונה. אה, נתחיל מהסרטון הראשון, אחר כך נעבור לסרטון השני. אה, ששניהם היו מאוד מאוד לא פשוטים. הסרטון הראשון זה שהוציאו אותו ואת חבר שלו לראות ככה את השחרור של עומר שנטו ואת אליה כהן ועומר וינקרט.

כן. או וינקרט. ו הם בעצם מסתכלים עליהם ואומרים להם עוד מעט גם אתם משתחררים. ואז פשוט מחזירים אותו. פעם זה היה פשוט טרור פסיכולוגי כמו שאת אומרת הרוע האנושי לנו יכול להגיע כאילו ברמה כזאת זה זה זה

לא נתפס

זה באמת לא נתפס אבל כאילו אתם בתור משפחה רואים את הסרטון הזה ומה מה אתם חששתם כי מה עושים עם זה

אני הייתי בשוק קודם כל הייתי בהלם בהלם ש ששוב אנחנו רגילים שיוצאים כל מיני סרטוני פרופגנדה כאלה ואחרים אבל בחיים לא יצא דבר כזה,

נכון?

שמוציאים שני חתופים מהמנהרה. וואו. ותחשבי שזה אחרי כל כך הרבה חודשים שהם לא ראו אור יום. אז להוציא אותם אני זה שיגע אותי. וזה עד היום אני נזכרת בזה וזה אני כל כך קשה לי לחשוב מה זה עשה לנפש שלהם. את לא יודעת איזה ילדים חמודים הם. את הם באמת ילדים טובים

עם נפש טהורה. ולראות את זה ולראות את המבט שלהם בעיניים. את רואה שהם יש להם שמה בת משוגע וזה זה חולני בעיניי הדבר הזה שעשו להם וזה מחיב לי בלב ובגוף להיזכר בזה כי שוב אני לא יודעת מה זה גרם להם להרגיש

וכשחשבנו שזה הדבר הכי אכזרי שהם יכולים לעשות חמס שתחרר הסרטון הנוסף

שהוא בחל שאני אומרת לעצמי כאילו איך אפשר לעשות דבר כזה זה לראות אותו זה היה לו גוף שלד פשוט שלד זה היה שועה

עצמות ממש

שואה פשוט שואה כאילו עד עכשיו אמרו שואה זה שואה ממש שהוא סופר את הימים ושהוא צריך לחפור לעצמו את הקבר ו מה זה כאילו איך את הגבת לזה מה את עשית בעקבות הסרטון הזה.

אז אני ראיתי רק את הסרטון שיצא בשישי שבו יתר לא מדבר.

אה ואת הסרטון השני פשוט הבנתי כבר שזה סתם יזיק לנפש שלי לראות אותו. כן ראיתי ממנו איזה 10 שניות ואני ברשתות חברתיות פה ושם רואה את זה. א אבל בהתחלה קודם כל גם שוב הייתי מזועזעת מרמת הרוע והציניות שכנראה הרעיבו את אביטר עד כדי כך במכוון בשביל לצלם אותו. א ולא משנה כמה ידענו שהמצב רע בחיים שלי לא הייתי יכולה לדמיין ככה את אח שלי. א ובמות הראשונות נורא לא ידענו מה לעשות עם הסרטון כי מצד אחד הרגשנו שאם אנחנו מפרסמים אותו זה לתמוך בפרופגנדה של חמס בקמפיין של חמס ומצד שני העולם חייב לראות את התמונות האלה שלויטר עם היד של המחבל שיותר שמנה מהרגל שלו פי ארבע חמש אז ישר גם נכנסנו למצב הישרדות כזה כזה

ישר התחלנו לתקתק אח שלי הגדול בעבודה בעולם מטורף ובני דודים שלי מדברים בחול וגם ניסינו שהסרטון הזה שזה יבוא לרעתם בסוף של חמס שהם פרסמו את הדבר הזה שזה עוד משהו שיציג לעולם את האכזריות והרוע שלהם

ואת חושבת שהצלחתם לעשות את זה כאילו

בהתחלה חשבתי שמאוד אה והיום אני מקווה פשוט שזה קצת חלחל ננשים

מה זה מאוד כי מה היה שם? דיברתם באום גם לא?

אילי דיבר באום.

מה היה שם? בעקבות הסרטון.

כן.

אוקיי. שמה.

הם היו די סימפטיים כלפיו. ואחרי שהוא דיבר אז אה אני לא יודעת במדויק אז אני לא רוצה לומר דברים שאני לא יודעת אבל הם דיברו שם דברים די לא בעדנו אחרי שאח שלי דיבר מולם. למרות שהם רואים את הסרטון ולמרות שהם שמעו את אח שלך מדבר,

הם דיברו על דברים לא סימפטיים.

מהם אני לא מצפה הרבה, אבל א לא יודעת, מבני אנוש בעולם הרבה זה הזוי בעיניי שתמונות כאלה לא לא מסובבות את כל העולם.

בהחלט. נכון, כי אולי היהודי אולי זה כן היה משפיע, אבל זה פשוט נורא נורא אנטישות שיש בעולם. נורא. נורא וואי וואי איזה תחושות כאילו נוראיות אני אני מנסה לחשוב כזה עכשיו את הטה את ה ביום הצירה ואת כל המחאה ואת כל ה כל מה שקורה כי יודעת זה כאילו שני כיוונים כאלה ו אתם באיזשהו מקום נוסים את העיניים אליכם כי בעצם אמרו שזה עושים בשביל החטופים וזה עושים בשביל החטופים וזה כאילו הכל משתמשים בשם של החתופים

נכון

מה איפה את בכל הדבר הזה בעצם

אני אגיד שאנחנו פשוט לא זה לא בשבילנו הפגנות וכאלה זה לא בשבילנו כל האמוניות הזאת והרעש והצלצולים לא בשבילנו בכלל א אבל זה זה מסובך העניין הזה כי בדיוק אתמול פרסמתי על זה איזה דעה אה ראיתי אתמול בשביטה היו הפגנות וצעדות וראיתי שם אישה אחת בתוך כל המפגינים שהולכת עם שלט די לערבה בעזה. זה עצבן אותי מאוד ש יודעת מה? תקחי את השלטים שלך ותפגיני בהפגנות ש שבנויות לזה. קשה לי מאוד שיש הרבה אנשים לא הרוב הרוב אני יודעת שהם באים עם כוונות טהורות אבל יש אנשים שבאים עם המסרים שלהם על הגב של אח שלי ועל הגב של החתופים זה פשוט לא מקובל בעיניי. אני לא רוצה ששוב שכל אחד יפגין בעד מה שהוא חושב ורוצה, לא על חשבון אח שלי. זה הכל.

זה משהו שמאוד מפריע לי. וגם בגלל זה הרבה פעמים משייכים אותנו לאיזשהו צד פוליטי שזה בכלל לא קשור. בדיוק היה לך איזשהו אמירה כזאת מאוד א מאוד חזקה. כאילו שאחרי זה ישר אמרתי ליפה שלי, אני רוצה לראין אותך שפרסמו את הסרטון הזה. והיה ממש חשוב לך כאילו שזה יופץ כאילו שזה יגיע לעולם ושהעולם יראה מה קורה לנו וזה הייתה אמירה מאוד מאוד יפה כי באיזשהו מקום הרבה סרטונים מופצים פה בארץ כדי שפה יהיה משהו על לחץ על ממשלה לחץ על הזה לא כאילו הפנת את זה זה לא קשור למה שקורה כאן זה קשור לעולם כאילו שהעולם יפעיל לחץ ויקרה כבר משהו שזה אני חושב מאוד יפה ההפרדה הזאת שהצלחת לעשות אותה בתוך מקום שהוא שהוא לא פשוט.

כן. פשוט ברור לנו כבר שזה לצערי אני אומרת את זה שזה גם תלוי מאוד ב בעולם

ושהעולם עכשיו בנקודה הזאת אה הוא זה שיש לו את הכוח פשוט לעשות את זה.

מה אתה היית הכי רוצה שאנחנו נתחזק כעם? כי גם לנו בתור עם יש לנו כוח שאנחנו ביחד שאנחנו

זאת מה הדבר שהכי חשוב לך לבקש מאיתנו? וואו, אני החלום שלי זה שבסוף א העם הזה באמת יהיה עם אחד חזק. זה החלום שלי. אנחנו גם בית מאוד מאוד ציוני ואנחנו על זה גדלים. אה וזה מורכב פה. זה מורכב בארץ שלנו, אבל אני באמת רוצה להאמין שזה משהו שיכול לקרות וגם זה דבר שיוכל אני חושבת לקרות בעיקר כשהדבר הזה יגמר ושהחתופים יחזרו ושאנשים יבינו שזה לא קשור לא לשמאל ולא לימין ולא לדתיים וחילונים זה לא קשור לכלום זאת מטרה טהורה והמטרה הזאת היא חיים של בני אדם יוכל לת לי את התחושה של אחות של חתוף שמסתובבת בבית והדלת פתוחה או שהיא סגורה שאת פותחת אותה וכאילו באח שלך לא נמצא בחדר ושולחן שבת והוא חסר ווכל דבר כאילו

חושבים עליו ונזכרים בו וואי הוא היה עושה ככה ובחוף שגדול הזה היה עושה ככה וכאילו כל כך הרבה פרטים איך את זה

זאת קודם כל תחושת חוסר שאי אפשר להסביר אה מאז ה-7ה באוקטובר אמא שלי ישנה במיטה שלו שלר וואו

אה אה אז הדלת פתוחה לרוב ואני בדרך כלל לא נכנסת אלא אם אני הולכת לשבת עם אמא שלי ולדבר איתה ולפני כמה ימים נכנסתי ישבתי ליד אמא שלי ופשוט פתאום פתחתי לו את הארון והסתכלתי על הבקבוקי בסמים שיש לו על השידה והוצפתי כל כך הוצפתי כאילו זה זה דברים שלו שיצאו משימוש כזה א ומצד שני אני אומרת זה כאילו כשאני נהיית עצובה מהדברים האלה אני גם כועסת על עצמי כי הוא לא מת הוא לא מת הוא יחזור להשתמש בו בשמים שלו הוא יחזור ללבוש את הבגדים שלו בשולחן שבת מאוטו 60 אנחנו מעולם לא ישבנו ארבעתנו בשולחן לאכול א אנחנו עכשיו עם כזה עושים את הקידושים בני לדים א ולא בבית שלנו כי אנחנו יודעים שזה יציף בנו המון לשבת ארבעתנו בשולחן הזה בלעדיו.

וואו.

כן. אה זה דברים קטנים. זה פתאום לא להתווכח עם אף אחד על הרכב. כשבא לי פתאום להתייעץ אז יש לי לפעמים רגעים כאלה של מאיות שנייה ש אני אומרת לעצמי וואי אני חייבת לשאול את אביטר ואז אני מאוד מהר נזכרת שאני לא יכולה. א וזה גם פתאום לדאוג להורים הרבה יותר ממה שהייתי דואגת להם לפני. א

כי מה המצב שלהם? כאב של הורים זה אמא שלי עכשיו מאז הסרטון היא מפורקת לחתיכות מפורקת היא שבורה ואבא שלי לא ישן בלילה מאז ה-7 באוקטובר לא מצליח לישון בלילה והוא משתגע מזה שהוא לא יכול ללכת שזה עשרות קילומטרים מאיתנו הוא לא יכול ללכת ולקחת אותו

מה נותן לך כוח ברגעים האלה כאילו של השבירה של ה

שוב גם לחשוב על זה שב סובל הרבה יותר ממני.

כן.

וגם אילי הכי הגדול אה בסוף הוא היחיד בעולם שהוא גם אח של יתר.

אז הוא יכול להבין אותי הכי הרבה מכולם. וגם משהו בנפש שלי ושל אילי אה כאילו כל פעם כשאני בתקופה קצת פחות טובה אני משתף אותו והוא אומר לי אני מרגיש בדיוק כמוך. כאילו אנחנו מאוד על אותו גל אילי ואני

אז הוא נותן לי הרבה כוח. מדהימה. אז בוא נגיד באמת את השם המלא של אביתר דוד בן

בן גליה.

בן גליה שבעזרת השם הוא יחזור לכולם. כל מי שרואה את זה עכשיו מתפלל. דוד בן גלה שבעזרת השם יחזור במהרה הביתה.

אמן. אמן.

אמן. ביחד עם כל החתופים. אמן ואמן. זהו אנחנו כבר שבענו מהניסיונות, סבאנו מהגלות הזאת.

ממש.

אנחנו רוצים יותר פה בבית.

וואו. תקשיבי, אני פוגשת אותך ואני רואה אישה כל כך בחורה. כן. אבל הוא כל כך הרבה עוצמות כי באמת שאני ראיתי את הסרטון הזה אני ראיתי אותו בלופים ואמרתי איך זה הגיוני ואת יודעת אבל מה ראיתי אצלו בעיניים ראיתי תקווה

ראיתי תקווה כמה יאוש הוא נמצא וכמה שרוצים להפיל אותו והטרור הפסיכולוגי בצורה מטורפת מה שעושים לו שם ראיתי תקווה בעיניים שלה הוא קובר לעצמו קבע ועדיין יש לו זיק של תקווה

את לא הראשונה שאומרת לי את זה עושה לי טוב לשמוע אני אומר לך, אני ראיתי את זה בלופים את הסרטון הזה, לא יכלתי לעצור, לא יודעת למה, זה היה קשה וכואב ולא יודעת מה. ובדרך כלל אני לא רואה דברים כאלה, אני פשוט לא יכולה לראות דברים כאלה, אבל הסתכלתי על העיניים שלו ואמרתי יואו זה כאילו זה נכון מה שאני רואה, זה נכון ש ואני מתחילה שמה המון המון תקווה וזה מדהים כי התקווה שלכם שלך שלכם כן שיש לכם פה אתם פשוט מעניקים לו אותה באמת אתם נותנים לה את הכוח הזה ופגשתי באמת המון המון אנשים ש שגם הילדים שלהם השתחררו בסוף ושלא כאילו כל מיני כאלה והרבה בים שפגשתי אותם אחרי הרבהם כל הזמן אמרו לי כאילו וזה זה היה כמעט

באותו באותם רגעים שהם הרגישו חצ והם שלחו לו את את החום ואת התקווה ואת הזה, הם הרגישו את זה שם. הם פשוט הרגישו את זה. אז אז תדעי שזה לא סתם את מרגישה ככה וזה לא סתם זה מה שנותן לך את הכוח כי באמת שלך יש את הכוח ואת התקווה הזאתי ואת האמונה הזאתי את מעבירה את זה אליו. אז

וואו הלוואי באמת הלוואי.

אם הוא היה שומע אותנו עכשיו מה היית רוצה להגיד לו? הייתי אומרת לו שהוא אין לו מושג איך אנחנו נלחמים עליו פה. הוא לא יודע מה קורה. אבל הייתי אומרת לו שפשוט אנחנו אוהבים אותו בכמויות אינסופיות ושאנחנו נלחמים עליו עד שהוא יהיה פה בעוצמות שרק יתגברו ויתגברו אנחנו לא מוותרים עליו בחיים ושאנחנו אופטימים ושאנחנו רואים כבר את הרגע הזה של החיבוק בבית חולים. ושלא יוותר שישרוד את זה שבסוף הכל יחזור להיות משפחה שמחה

אמן אמן ואמן בעזרת השם יתברך ‏Ah