כשהילד מחפש אהבה ברחוב: נעמי סובול ובתה על הורים, נוער מתמודד ומה שביניהם

החיים הם סוג של רכבת הרים אבל מה קורה שהרכבת הרים שלנו פוגשת את הרכבת הרים של הילדים שלנו אנחנו הולכים היום לפגוש את נומי סובל והבת של הנני על כל התהליך המטלטל שהם עברו ביחד על מערכת היחסים ביניהם ובכלל מה קורה לנו בתור הורים וילדים שירדו מהדרך והנו חוזרים בחזרה נני יקרה מה שלומך ברוך השם פשת שהפרק הזה הוא מאוד מאוד חשוב לדבר עלל הדברים כמו שהם תרי לנו ככה איך הכל התחיל אז זה השאלה הראשונה שצפה באמת ועולה שואלים אותי את זה בכל הזדמנות שרק אפשר זה שאלה שכולם מחפשים איזה תשובה את יודעת כזה אנשים אומרים אני יודע את התשובה אז אצלי זה לא יקרה זה משתנה מאחד לשני אבל תמיד זה פשו דברים ש גרים נגרים

בכל מיני מישורים א שבסוף א מובילים לזה ואת זוכרת מה היה הטריגר הראשון שגרם לך להרגיש שאת רוצה עכשיו לצאת במסע אני לא חושבת שיש משהו שאני יכולה לשים עליו את האצבע אבל א בתור ילד אין לך כל כך פחד ממה שקורה בחוץ אתה לא מודע בעצם אתה לא מודע וגם איזשהיא תמימות אתה גדלתי בכילה מוגנת בסך הכל הכל אז אתה אתה אומר מה הש כאילו פה רע לי אני אך לך פוס מקום שטוב לי אתה לא יודע מה באמת מחכה בחוץ עכשיו זה מתקשר לקודם זה דברים שנאגר ונגרים ולכל בן אדם יש את הכוח סיבולת שלו וכ שכוח סיבולת מגיע לקצה אז זאת אומרת בוא נעשה שינוי את יכולה להצביע על איזשהו גיל מסוים שאת אומרת הנה בגיל הזה יצאתי מהבית כאילו זה הרגע

שאמרתי זהו אני מוכנה מוכנה להתחיל חיים חדשים אתה לא מוכן לזה אין איזה משהו שמכין אותך אתה פשוט אומר סבבה אני אחפש מקום שלא יהיה לי בורה וחיפש כן ואז אתה הולך ואתה מחפס אני לא יוכה להגיד שמצאתי אבל אני בדרך ישם זה תהליך מאוד מאוד מאוד ארוך א שעוברים הרבה גלגולי מחילות בדרך לשם אז בוא נדבר באמת על הגלגול מחילות האלה לאן הגע אז כמו שאמרתי קודם אתה יוצא החוצה ממבט מאוד מאוד תמים וטהור אתה אתה אומר אני אצא ואני אמצא משהו אחר אתה לא מבין מה אתה הולך אתה לא מבין לקראת מה אתה הולך אתה מגלה עולמות על גבי עולמות שאתה לא לא יודעת בכלל שהם קיימים כאילו ברמה כזאתי כאילו זה מין מקום שאתה מרגיש כל כך רע

בפנים שאתה אומר לא משנה לי מה יש בחוץ מבחינתי אני יוצא מהרע כן עכשיו זה מגיע שוב גם ממקום שרה לך בפנים וגם מהחוסר ידיעה של מה שקורה בחוץ למה נשאבת אם אפשר ככה לרדת יותר לפרטים בשביל שאנחנו נוכל להבין הרחוב הוא הוא הרבה דברים אבל מה פגש אותך שם ברחוב מה נגע בך א מה התנשא מה לא התנשא לאן הגעת לאן לא הגעת אני יכולה להגיד לך שכשאתה מגיע לרחוב הרבה אנשים ינצלו את זה כי אתה מגיע תמים אתה גם מגיע שבור אז כל אחד שקצת מסתכל עליך הו קצת קורץ לך הו קצת קונה לך אוכל או קצת מדבר עליך יפה או מחמיא לך אז אתה בהיי ואתה אתה ישר תאמין לו לוקח המון המון המון זמן לחזור להיות עצמך ולשים את המסנן שכב מחמי לי זה לא

תמיד אומר שהוא באמת מתכוון להחמיא לי וכבן אדם מדבר איתי לא באמת מה שהוא מוציא מהפה זה מה שהוא מתכוון וואי זה קשה אני פשוט חוויתי כאילו ממש כאילו דבר אחר דבר וזה מפיל כי אתה אתה אתה נכנס לאיזשהו לופ שלא נגמר כי אתה יצאת ממקום שיה לך בו רע בשביל ללכת למקום שיהיה לך בו טוב ורק אחרי שנכווים אפים אפילו יותר מפעם אחת לומדים שעד כאן נוכל לרדת לפרטים ברשותך קצת יותר דוגמאות מהשטח הדוגמאות שאני אביא לך הם לא בהכרח קשורים אישית אליי אבל זה דוגמאות שאני ראיתי בעיניים שאני היה לי איתם חיכוך וש באו מהקהילה הקרובה אליי ברגע שבעצם ילד או ילדה יוצא בשאלה והוא בעצם יוצא לרחוב אז כמו שאמרתי קודם יש לו איזשהי

מין תמימות והיא מהר מאוד נסדקת ומתפוררת א וזה מתבטא שפתאום הוא מבין שאין לו אוכל ואיין לו איפה לישון ואז זה כזה מתפצל לכל מיני מקומות יש את האלה שינצלו אותם ינצלו אותם גופנית או יינצלו אותם אפילו אפילו כלכלית כאילו לך תעבוד ככה וככה תעשה ככה עבודות שלא מתאימים לאנשים בגיל הזה ולוקחים להם מחצית מהסכום או כל מיני דברים כאלה ויש כאלה שזה הולך הצד השני שהם פשוט מוצאים את עצמם במקומות מפוקפקים אני ציין שאת היצירתיות צריך פה א כי כמו שיודעים החורף הוא קר וכל אחד צריך את המחסה אז בין אם זה לישון בתאי שרותים שבכותל ובין אם זה להיכנס לבניין ולהיכנס למעלית כמעלית יותר מבודלת מהבניין עצמו או בין ללכת

לחניונים ולישון שם או כל מקום כזה או אחר המשותף לכולם זה שזה מקומות מפוקפקים הם אף פעם לא מובילים למקומות טובים א ומפה בעצם מתחיל כל הדרמה מפה מתחילים כל הבעיות ומשמה זה אתה נשאב לתוך בוה של הישרדות וכשאתה ילד ואתה בהישרדות ואתה רוצה תמים מאוד מאוד מאוד קל אתה ממש כמו פלסטלינה וואוו זה לא פשוט מה שאת אומרת עכשיו מאוד לא שתי שאלות מה נתן לך את הכוח להיות במקומות הכי לא פשוטים בעולם כמר שאת מתארת את זה עכשיו אם זה לישון בכל מיני מקומות והשאלה הנוספת זה מה מנה ממך לקבל עזרה או או לפחות לפנות לפנות לקבל מחסה במקומות אחרים א זה יכול נבוא מהרבה סיבות לי אישית ספציפית אני בן אדם שמאוד קשה לו לבקש

עזרה א וגם אתה לא מבקש עזרה כי את האמת לפעמים אתה לא חושב על זה אפילו כי לפעמים כשרה לך מנקודת מבט של ילד אתה בטוח שכולם נגדך אתה נכנס לאיזשהי מגננה וכל מי שפונה אליך אתה אתה בטוח שהוא בא כבר לנצר אתה לא מאמין לו והדבר נראה לי שבאמת הכי הכי ל הייתי שמה את הדגש זה שאתה לא יודע ממי לבקש את העזרה עכשיו כשאתה לא מאמין לאף אחד ואתה גם לא כל כך מאמין לעצמך ואתה כבר לא יודע מה קורה ואתה לא יודע ממי לבקש עזרה אתה נשאר ברחוב אין לך חצת משם אתה חייב לקרות איזה משהו שאתה תצא מהלופ הזה זה זה זה נשות אבל איפה כן הפרצה הזאתי נמצא כשאתה פוגש שותפים אמיתים שלך שאתה יכול להסתכל עליהם בעיניים וזה אנשים ילדים

כמוך שלהם איכשהו כן הגיע המידע הזה זה ההצלה שלך אתה נתפס במידע הזה ואתה הולך איתו לגורמים הנכונים שזה הדברים הטובים בדרך וזה הפתח הקטן שאיתו אתה יוצא החוצה אבל זה יכול לקרו אחרי שנה וזה יכול לקרו אחרי חודש וזכו לקוח אחרי חמש שנים וגם לא תמיד שיגידו לך לאיפה ללכת אתה תעשה את זה כ אתה תפקפק מראש ויאללה וכבר מה יכול לקרות ונו ובחייה וזה אבל אם אתה נופל על בן אדם טוב בדרך אז א והיו אנשים מבוגרים טובים בדרך היו הם לא היו רבים אבל איך אני אומרת בכל דרך חשוכה יש נקודות אור את יכלה לספר לנו על איזה דוגמה אחת אני אביא דוגמאות ככה בלי שמות ובלי זה כי ככה שוא ככה ד את הפרטיות שלו אב אני יכולה להגיד לך

שאחד הרבנים המוכרים של ירושלים אז הגעתי אליו איכשהו דרך כל הגלגול מחילות פשוט הבית שלו היה פתוח איתי יכולה לשלוח ל הודעה אני יכולה לבוא ל לבוא וגם לא בהכרך הייתי הולכת תכולה להשאר שמה כמה ימים אף אחד לא היה אומר לי מילה נטו וזה אחד הרבנים שכאילו אי אפשר לפספס מי נכנס ויוצא לו מהבית והוא פשוט היה שם והיה גם עוד איזשהו רב שהיה איזה שלב שהסתבכתי מעוד כלכלית רמתי ל טלפון אמר לי כמה את צריכה ר אמר לי כשיהיה לך ם אחד תחזירי לי כשה לך אמרתי לו מתי תנילי דדליין כאילו ועת שאני יודע מה קורה איתי בקש אך תחזירי לי אני סומך עלייך ו ובאמת החזרתי לו למי סל היקרה שמענו עכשיו את הבת שלך ואני מסתכלת עלייך ואני

אומרת וואו אמא לשבעה ילדים יה שנייה נכון כן שסליחה שאני אומרת את זה ככה אבל זה כף על הפנים באמת זה לא פשוט לעבור כזה דבר איך התמודדת עם זה אמרת כף על הפנים זה לא כפה אחת זה כפה ועוד כפה ועוד כפה ועוד שבר ועוד שבר ועוד דבר נשבר לך ועוד עוד זה מאמת אותנו כל הזמן זה תהליך זה לא משהו שפתאום יום אחד זה קורה זה תהליך ותהליך ותהליך וכל שלב תהליך זה מחריף וכל שלב בתהליך אנחנו כהורים נחשפים לעוד עומק של של תהליך וזה משהו ש זה לא רק כלפיה זה גם אתם עם עצמכם הזוגיות וזה גם כל המשפחה כל דד בסיכון זה משפחה בסיכון זה לא סיפור רק שלה הסיפור של הילד הוא לא הוא לא נקודתי הוא מערכתי הוא ברכה כי הוא מביא ריפוי

לכל המשפחה לא רק לילד ולהורה זה לזוגיות ולמשפחה אם עובדים נכון אבל כשלא עובדים נכון ובתחילת התהליך ודאי לקח לי המון המון זמן ללמוד איך להתנהל נכון זה לעשות את כל הטעויות האפשריות אני חושבת שכל הורה אנושי נורמלי עושה טעויות כ אנחנו לא מבינים בכלל את הסיטואציה כמו שהם לא מבינים מה קורה להם גם אנחנו לא מבינים מה קורה לנו זה חריגה מכל תסריט צפוי זה לא משהו שמכינים אותנו אליו זה לא משהו ש בסטנדרט קורה ברוך השם זה משהו שזה שבר בתוך מהלך החיים אתה רואה ילד שכיוונת אותו גידלת אותו יפחת אותו חינכת אותו לערכים מסוימים ופתאום זה בכלל לא יושב על ערכים זה יושב ע על מצב שהוא של זהות וגם הרבה פעמים קורה

שאנחנו חושבים משהו אחד ומסתבר שלילד מסוים הוא היה צריך משהו אחר הוא היה צריך גישה אחרת היה צריך שפה אחרת יש דברים גם שהם לא בשליטתנו יש כל כך הרבה סיבות ודברים שכמו שהיא אמרה שזה עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו שביחד זה יוצר קוקטייל מאוד מאוד מורכב אני אומרת פעם היו צריכים למסור נפש על קידוש השם אנשים יהודים היו מוכנים למות על קידוש השם היום אנחנו רוצים למסור נפש כדי שיהודים ירצו לחיות הילדים שלנו לא יודעים בשביל מה אן חיים הילדים האלה השבורים היא אמרה אין לי טעם לחיות הרבה פעמים כאילו בשביל מה שורדים הם בהישרדות הם לא בחיות הם בהישרדות וכשהיא נכנסה למהלך של הצבא ונהיה ממש נתק ממש של

שנה שכמעט שנה שממש לא לא היה קשר משני הצדדים ברמה של תעזבו אותי רגע בשקט תנו לי תנו לי להתפס על עצמי מחדש והבנו שזה מה שהיא צריכה אז גם מה שנקרא כיבדנו את זה מצד אחד וכן ניסינו לגשש מצד שני לאט ובהדרגה מצאתי את עצמי מול עצמי פתאום אין לך פרטנר אם זה לכעוס אםם זה להתווכח אם זה להשים אם זה אם זה לנסות לכבד עם זה לנסות לקבל וכמה שזה כואב וזה היה סבל נוראי אני לא יכולה להגיד שלא זה לא להיות בקשר עם אחד מהילדים שלך במשך תקופה כל כך ארוכה יומיים תנסי לדמיין שאת לא מדברת עם הבן שלך שבוע את יורדת מדעתך ועם הזמן זה ייצר בי שקט שיאפשר לי להתחיל לבחון את הקולות האלה ולהפסיק להפעיל בחוץ כוח ופתרונות

ולהתחיל פשוט לשמוט לשמוט את ה את כל הרגשות שלי של אשמה של בושה של חוסר עונים של פחד של בעלה של חרדה כל מה שקורה לנו כהורים וכשאת מצליחה לנקות את הרעש הזה מה שנשאר בסופו של יום זה את והילדה שלך זה זה להגיד אם אני לא יהיה שם בשבילה מי יהיה שם בשבילה מי יהיה שם בשבילה מי יהיה שם בשבילה אז אני כהורה עכשיו יש לי מסירות נפש להציל את הילדה הזאת ברמה של לתת לה מקום פטוח לתת לה מקום מוגן לאפשר לה לבנות שוב את האמון ואת הביטחון שיש אנשים טובים יש אנשים שרואים אותה יש יש מקום טוב בעולם במקום הזה הוא הביזה מחדש זה המון א זה אומנות זה אומנות זה אומנות זה זה ללמוד ללמוד לרקוד מחדש כל מה שחשבתי שידעתי לשים

בצד זה זה לא רלוונטי פשוט לא רלוונטי יש לנו משימה אחת הצלת נפשות זהו ם הילדה הזאת עכשיו נמצאת בבסיס היא צריכה אוכל לשבת אז אני אני אבשל לה את האוכל שהיא הכי אוהבת ואני ארוז לה את זה הכי יפה שיש ואני אשלח לזה עם פיצוחים ועם השוקולדים שהיא אוהבת ואני אכתוב לה באהבה תעני ותתפנקו לא אוסיף שם ותשתדל לא לחמם בשבת שום דבר אני לא אגיד לה היא צריכה כסף לבגדים אני לא שואלת אותה איזה בגדים היא קונה אני שולחת לה כסף לבגדים שהיא תדע שדואגים לה לכסף לבגדים זאת אומרת לראות את הבן אדם כקודם כל נפש כנשמה אלוקית ולא עכשיו תפורה ופרטים וזה לרדת למקום שהנשמה מה הנפש מקבלת רפואה עוד עוד עוד תרופה ועוד אהבה ועוד

קבלה ועוד אהבה ועוד קבלה עד שהם יכולים לקבל כוח שאני קיים מישהו רואה אותי מישהו מאמין בי מישהו מחכה לי זה זה המון זה המון יש לי שתי שאלות שככה מאוד חשוב לי לשאול אותך דווקא לא ביחס אליה בעניין הזוגי מה היה שם ומה היה עם שאר הילדים בדיוק דיברתי אתמול על זה עם אמהות במסגרת הנחנו מכשירים עכשיו יועצים בפריסה ארצית להורים ו אחד הנושאים שהכי הרבה עוללים זה אני מבינה את הרעיון אבל בעלי לא משתף פעולה אני מבין את העיקרון אבל אשתי בחרדות תמיד יש פערים תמיד יש פערים והנושא הזוגי תמיד עולה אני אומרת שהילדים האלה מביאים איתם גם הרבה ברכה כי כי הם מציפים את כל המקומות שאחרת לא היינו מטפלים בהם ואחד מהערת

הדיברות להורי המתמודד אני אומרת זה אנחנו משפחה ואנחנו ביחד בתוך הסיפור הזה וזה משהו שאני כל הזמן אומרת לילדים שלי אנחנו ביחד בתוך הסיפור הזה צריך אפילו לפעמים ברור לטווך להם לטווך להם את מה שקורה עד כמה שניתן לטווך להם שיש כאן כרגע שבר מסוים ש שהיא לא עושה את זה בדווקא הם לא עושים את זה בדווקא ובשביל זה אני חושבת שהילדים שלי כולם הם בקשר מדהים איתה ממש אני זוכרת שפעם ראשונה היא חזרה הביתה א אחרי נתק של כמעט שנה היה תהליך ארוך ובסוף קבענו להיפגש בבית יום שישי אף אחד לא לא היה בבית אז היא הגיעה עם התיק כביסה של הצבא תיק הירוק הגדול הזה אני ראיתי אותה מהחלון מגיעה מהתחנה היא נכנסת הביתה מורידה

את התיק על הרצפה היא אומרת אמא איזה ריח של בית אני אכולה להכניס אצ לך מכונה היא רצתה בית היא רצה להרגיש שיש לה לאן לחזור היא התגעגעה לריח של הכניסה של הבית ואח שלה הגיע מהישיבה באותו יום הוא הקדים באיזה שעה לא זוכרת למה הוא נכנס הביתה עכשיו הוא לא ידע שהיא תהיה והי היא התכנה לעזוב לפני שכולם חוזרים אז זה היה מבחן פתע הוא נכנס הביתה ווא אומר אה נני מה את עושה פה והי פשוט לא יודע איך ל להכיל את זה וזה היה עוד אח פגש אותה באקראי באזה אוטובוס וגם ככה ניגש אליה לפני כ הכל הש האוטובוס זה אחותו ואני חושבת שהגישה הבריאה הזאת זה מגיע מההורים שמלמדים זאת אחותך זאת הבת שלנו אנחנו אוהבים אותה כמו שהיא

היא שלנו וא איתנו תמיד וכשהילדים מקבלים גישה בריאה כזאת שלא אנחנו לא מחביאים ולא מסיירים ולא מתביישים אלא להכיל את זה ולהיות חלק מהתהליך הזה זה מבגר אותם זה נותן להם המון ממש אני מתרת לעצמי אחרי כל מה שעברת וכל הטלטלה הזאת שהיא באמת לא פשוטה יש לך איזה מסר שאת יכולה ללמד אותנו להעביר לנו להורים שמתמודדים כרג המסר העיקרי הוא קודם כל לא להיבהל אתם לא השמים אתם לא הסיפור אנחנו לא הסיפור הסיפור המרכזי זה הנער או הנערה שצריכים יותר מ1000 אוסים ול פתרונות ול מטפלים רגשיים צריכים קודם כל את אבא ואת אמא צאו ותקבלו עזרה צאו ותחפשו את העזרה תקבלו את המידע תתחברו ל קהילה שנותנת את המידע תתקבלו לתכנים

שנותנים את המידע תפנו לאנ ש טיפול שיעזרו לכם תנקו את הלב הריפוי היחיד שיכול באמת לעבוד זה לא לשלוח את הילד לטיפול ולצפות שמישהו יטפל בו ויחזיר אותו מתוקן אלא להיות ה שני האנשים האלה שהם הכי חשובים בתוך המערך הזה שיגישו לו את הריפוי הזה דרך אהבה וקבלה והתמסרות כתבתי על זה מאוד מאוד בהרחבה בספר שהוצאתי כ צוגי הוא יצא שבוע לפני החתונה של הבת שלי הוצאנו את זה לכבוד החתונה יש כאן גם את היומן האישי שלי וגם פרקי הדרכה ושם באמת הורים יכולים לעבור את המסע בעצמם ולראות איך זה איך זה עובד והתגובות שקיבלתי מטורפות הילדים חזרו הביתה זאת אומרת הורים באמת עושים תהליך משחררים את ה את כל הרעש ויכולים לקבל

בחזרה ואז לילד גם יש לאן לחזור זה בא ריפוי לחלוטין דעת נני אני רואה אותך עכשיו ואת מלאה עוצמה וכוחות ואני אומרת וואו זה לא יאומן מה שעברת ומה שאיפה שאת נמצאת עכשיו אבל אני שואלת מה נתן לך את הכוח מ יודעת מה לקום בבוקר ולדעת שאת הולכת לעבור עוד פעם יום סיוט כמו שעבר אתמול זה לא הולך להשתנות בעתיד הקרוב בשבוע הקרוב או מה שזה לא יהיה מה מה לך את הכוח הזה א אני אענה לך הפעם דווקא באופן אישי עליי כל ילד שיוצא בשאלה הוא הולך לחפש הוא לא יודע מה הוא הולך לחפש אבל הוא הולך לחפש יצא לסוג של מסע הוא יצא למסע הוא יצא עם תיק קטן למסע הזה אם תשאלי אותו מי הוא או מה הוא או מה הזהות שלו הוא כנראה או לא יענה

לך או לא ידע מה לענות לך או שהוא יגיד לך משהו ם אחרי זה הוא ישנה את זה כי הוא במסע אבל לכל מסע לכל מסלול יש סוף אתה מגיע לפרשת דרכים א אני הגעתי לפרשת דרכים הזאתי יחסית מהר שזהו החוסר אמון כאילו מגיע עד לפה הבדידות ה פשוט כל הדרך מגיעה עד לפה ואז אתה מחליט לאיפה אתה פונה מצי ספציפית זה קרה עקב איזשהו אירוע די דרמטי שקרה היה פרשיה לפני כמה שנים של היה סוג של תקופה כזאתי שפתאום בן אדם קם בבוקר אמר איך לא חשבתי על זה עד היום אני אלך לרחוב יאסוף נערים ונערות יביא להם סמים יטוסו לי את זה לכו יחזרו אם יתפסו אותם הם יהיו בקל אני לא קשור לזה תמורת זה הביא לנו כרטיס טיסה ו אוכל לסופה מה לנו ולחול כייל

ידענו מה זה חול לא ידענו מה זה לישון אז זה היה אנשים מפוקפקים היו הולכים ומנצלים ילדים וזה דווקא מה שזעזע אותי מה היה שם הרי לכאורה זה כאילו חלום לטוס לחול מה משלם על הכל פתאום הבנתי שברגע שאתה מבריח סמים אתה כבר לא ילד כשאתה תשב בתחנת משטרה זה שאתה בן 16 לא יהיה עניין אף אחד אתה תהיה קטין שעבר על פשע וברגע שהבנתי את זה זה מה שאצלי פגש אותי בפרשת דרכים שהבנתי שפה אני צריכה לצאת מהלופ וואו זה ההש פקיחת עיניים בדיוק איך יוצאים משם משמה הבנתי עשיתי את ההקשרים ניסיתי כל כך הרבה דברים ש שעוד צאנס ועוד צ'אנס ואיך אני איך אני דות מה שלי כל מתמודד יוצא לדרך עם צנצנת קטנה קטנה קטנה עם ממש יהלומים של

צ'אנסים עכשיו גם כשאתה מבזבז את צ'אנסים האלה הרי אמרתי לך אתה נתקל באנשים טובים ואתה נתקל באנשים רעים ואתה לוקח מהם ואתה לוקח מהם ואתה לומד מהמהם ואתה מסתכל עליהם ואתה בחברה הי אתה בתוך קהילה ובחברה עצמה יש אמון אחד בשני יש חברים טובים בכלל בקהילה אני יכולה להגיד לך שלתת אמון זה לא דבר שנהוג כי שוב פה ושם את תבזבזי צ'אנס עכשיו אני משתמשת במילה לבזבז כי כמעט תמיד זה באמת בז בוז עכשיו זה לא בא מרוע זה בא מזה שאנשים סביבנו מנצלים אותנו את הילדים שיוצאים בשאלה שאנחנו מאבדים את ה את הגבול הזה במי להביא אמון במי לא ואתה נכנס לכזה טשטוש שאתה לא נותן אמון אתה נותן צ'אנסים וברוב המקרים זה לא עובד כי

או שינצלו אותך כמו שאמרתי קודם או שתה תפגש באנשים שבורים כמוך המושג הזה חברים לא קיים כי המושג אמון לא קיים המושג נאמנות לא קיים המושג כבוד אתה שורד אתה שורד אתה תעשה הכל בשביל ישאל לך איפה מקום לגיטימי לישון מקום לאכול אם מישהו יעצור אותך פתאום יגיד לך מה זה יש לך חברים אתה תגיד לו בטח יש לי הרבה תשאלי כל נער מתמד הוא יגיד לך שכן תשאלי אותה אחרי זה בדיליי הוא יגיד לך אולי ם הקרים וזה משהו ש שהוא מאוד מאוד מאוד גורף והוא קורה מעצמו מהמקום הרע הזה שילד בא שבו גם נשבר לו האמון שבו ברגע שכאילו אין לך את האימון הבסיסי בבני אדם אין לך על מה להתחיל לעבוד וקשר חייב לעבוד על משהו וי נני הנקודה עכשיו

שאמרת היא מאוד מאוד חזקה ואני עוד פעם חוזרת לאותה שאלה איך יצאת מהמקום הזה זה לופ שזה נראה שהוא לא נגמר גם אם במקום של החברים וגם במקום של האימון וגם במקום של אתה עם עצמך וגם אין לך ממי לבקש עזרה מאיפה לבקש עזרה איך יוצאים מה הצעד הבא שעשית אחרי שהבנת את הנקודה ש פקיחת העיניים היייתה לך כבר והבנת טוב פה אני לא רוצה זהו הבנתי שזה לא בשבילי אז מה כן א דבר ראשון אני אדגיש שאני במסע אבל את המסע האמיתי אמיתי אמיתי אתה מתחיל כשאתה מסיים את השלב של ה התחרבש את עעם עצמך וזה שמה באמת מתחיל המסע ושמה מתחילה העבודה ואני יכולה להגיד לך שאני כאילו היום בת 21 ואני בהתחלה שלו אבל ברגע שהבנתי שלפני הרה היה

לי רה וברה היה לירה אמרתי אין לי מה להפסיד מלקחת את עזרה ואז מה עשית ממ ביקשת מ גורמים מוכרים לא מדברים מפוקפקים לא מדברים הזיות אני אמרתי אני עכשיו הולכת על בטוח והתקשרתי לכלל העמותות ששמעתי מהיד לאוזן ת שרתי לכל מי שרק החלתי לקשר פשוט התחלתי בלקום וללכת לעבוד הרווחתי משכורת פח והזכרתי דירה שיותר דומה למרתף מאשר דירה ובאמת סגרתי את החודש עם הבסיס שאני לובשת אוכל ודירה והייתי גיעה בעצמי שאלה ככה שעומדת לי כל פעם על הלשון זה מה קורה עם כל המשפחה שלך ניתק קשר ומתי חזרת איך מה קורה שם א דבר ראשון חשוב לציין ש פה אני ניתקתי קשר או הם ניתקו קשר או אין פה צדדים ניתוק קשר בסיטואציות מורכבות זה משהו

שפשוט יכול לקרות וזה יוצר בלבול גם לילד הרי הוא מבולבל וגם להורים שזה לגיטימי וכל אחד הולך לחפש תשובות וזה וזה בסדר בסופו של דבר אי אפשר להצמד לילד כמגנט ולעבור איתו את המסע הזה אי אפשר זה לא עובד ככה אין דבר כזה כל אחד ובר את המסע שלו וכל אחד יש לדרך שבה הוא לומד את החיים ולכל אחד יש את ההשגחה שלו מלמעלה וזה זה וזה זה תהליך לא התגעגעת אתה לא בשלב של להתגעגע אתה בכעסים על עצמך ועל העולם ועל המשפחה ועל אתה פשוט בכאוס מטורף אז אצלי זה לא זה לא היה כן קצת בחגים ופה ושם במיוחד שכשהייתי בצבא זה מאוד מאוד צרם עכשיו זה היה נובע בעיקר מבדידות זה לא היה נובע געגועים ואז כשהקשר כן חזר במ שח חזר ממקום

של במקום בוא תכסח אני גיד א ת את גיד ב ובוא נמשיך לריב אלא זה בא ממקום של קלנו וזה בסדר לקחת זמן להקל כל אחד בזמן שלו וכמה זמן שהוא צריך ולפי הרמת רגישות והמורכבות של הסיטואציה ובוא נראה מפה איך יוצאים מהמסע הזה אחרי כל המסע מטורף הזה רכבת הרים ממש שעברת אני בטוחה שיש לך מסר שאת יכולה להעביר גם להורים וגם לנערים ונערות שע עוברים או עברו את מה שאת עברת אני אשמח דווקא לציין פה משהו אני כן אציין מראש אני אומרת את זה ממקום של ילד שחווה את זה זה שכשאתה עושה משהו כל דבר בחיים אתה יכול פשוט לעשות אותו זה הדרגה הרגילה ויש דרגה אחת מעל דבר הזה זה קורה מסירות כל הורה יש את הסגנון הורות שלו כלפי הילדים

שלו יש הורים שהם הורים יש הורים אסורים יותר הורים אסורים פחות אבל כולם הורים ברגע שילד עוזב הכל והוא יוצא לדרך ההורה חייב לעבור ממצב של הורה למצב של הורה מסור ומתמסר ב2 אח כלפי אותו ילד או בכלל מה ת כלפי המצב תסבירי קצת יותר כדי שנוכל להבין דוגמה מה אני אתן לך פשוט דוגמה אני הפורם אחד באתי הביתה אמרתי אמ שלי שומעת אני הלכת למסיבה טלפיות עד הבוקר אי אפשר לדבר איתי באותה תקופה מה שהייתי אומרת הייתי עושה ופם מתחיל לריב איתי ואל תלחי וזה מסוכן וזה אלכוהול וזה זה וזה פה ו טלפיות בלילה י שמה ככה ו שמה ככה אמר לי תקשיבי אין בעיה תלכי אני אב לסוף אותך בש שלו בלילה סבבה אני אביא לך את הכסף למסיבה אני

אפילו אביא לך כסף לתחפושת תלכי תני תבלי שלש ב אני אבוא ניקח אותך הביתה וזה מסירות ברגע שהורה הוראה את הילד הוא לא מתנגח בו הוא לא נותן לו תקנון והוא לא מכתיב לו חוקים המקרים האלה של המסירות של ההורים שהם באו והסתכלו על הילד מהגובה של העיניים שלו מהצרכים שלו באותו רגע אני זוכרת את המבט שדפ דפקתי לה הייתי כל כך בשוק שכשהיא אמר אני אבוא לקחת אותך כי יודעתי בשבילה זה לשים שעון מעורר באמצע הלילה לצאת לסוע לתלפיות שזה מקום שאף אחד לא אוהב להסתובב שם אחרי שעה מסוימת והיא באה ולקחה ערב פורים יום אחרי זה פורים שהיא צריכה כמו כל אישה נשואה לטפל בית שלם תחפוסות ובחורים שיכורים והיא שמה את זה גם בראש

העדיפויות שלה זה מבחינתי מסירות וברגע שאתה מביא לו את זה ואתה מספר לו את זה הוא ירגיש מוגן הוא ירגיש בטוח האמון הזה הוא ימצא אותו בבית אז גם אם הוא ילך ויחפש והוא פה והוא שם בסוף הוא יזכור שאבא ואמא שם אבא ואמא בסוף יעזרו לו ייעזרו לו לא לא אני מאוד מאוד מאמינה במשפט שכל מה שיה צריך בסיס טוב לחיים טובים לילד זה קורת גג ומבוגר אחד שיאמין בו וכשאתה מסור אליו ואתה מראה לו את המסירות הזאתי ללא תנאי וכן זה הדור שעבר ללא תנאים זה אחד הדברים הכי קשים שקשה לעשות אבל זה זה המבחן תקשיבי הדברים האחרונים שאמרת עכשיו הם בום ת שכל הורה צריך לשמוע אותם זה מקום נקודה מאוד מאוד מהותית אני חושבת המקום הזה של

המסירות והלוואי וכולנו נזכה לקחת את הנקודה הזאת ולחיות איתה בכלל בחיים שלנו בעזרת השם תודה אני ממש מודה לך על זה ששיתפת שפתחת שהכנס אותנו לתוך המסע שעברת וד אני מקווה שיהיה לזה תועלת אני בטוחה שיהיה לזה תועלת חד משמעית יהיה לזה תועלת מקווה מאוד תודהרבה