יש פעמים שאדם אוהב ונהנה להיות בעצבות

משהו יפה שקראתי בספר בבית, לקחתי אותו איתי כדי לצלם לכם, קשור למה שכתבתי אתמול שמאוד התחברתם, תקשיבו, לא יאמן, אבל יש פעמים שאדם נהנה להיות בעצבות ואף עושה פעולות בשביל להציב את עצמו בכוונה תחילה ובמודעות מלאה. הוא מתחיל לשמוע שירי דיכאון, נכנס למיטה, מגיף את הטריסים, מכשיך את החדר, לא רוצה לראות אף אחד, נוח לו במצב הזה לבד. אדם עצוב יכול להרגיש את עצמו ולהתמלא ברחמים עצמיים. נוח לו לפתור את עצמו עם מטלות ומחיובים ולשבת בבטלה. זה התרוץ הטוב ביותר. אני עצוב, אני לא הולך לעבודה, אני לא יכולה להתפלל, לא יכולה עכשיו לקום לילדים, אני מסכן, תרחמו עליי. זה אומר שלהיות בעצבות זה בחירה. הקדוש ברוך הוא

נותן לנו ניסיונות רבים בחיים ואנחנו צריכים לבחור האם להתעצב בגינם או לשמוח. העצבות מעשה ידי האדם. אדם אינו יכול לטעון ולומר שבשל ניסיונות הוא עצוב. הניסיונות מאחד הם אומנם קשים, אבל מעידח הם תיקונים גדולים. תלוי איך מסתכלים על זה. כשם שישנן מידות חיוביות של זריזות, ותרנות, נדיבות וכדומה, ישנה גם מידה שנקראת מידת השמחה. אדם בא לעולם הזה כדי לעבוד על מידותיו ולשפרן. יהודי לא יכול לפתור את עצמו ולומר, ככה אני, מה אני אעשה, זה הטבע שלי. משום שעיקר תכלית חיי אדם הוא לתקן את מידותיו. לכן על האדם להשתדל ולעמול לקנות את מידת השמחה. אין ספר כזה.