"העיוורון מעניק לי מתנות": אריאלה סביר על המגבלה שלא עוצרת אותה

ועם הזמן היה לי מקום בחברה, קניתי לעצמי את הכרטיס לרכבת. לעודד ילדים. תמצאו את החוזקות שלכם. היום אנחנו הולכים לפגוש אישה שנולדה עם בעיה בראייה, אבל עמדה לראות את העולם טוב יותר מרובנו. אריאל סביר מקרני שמרון, אמא לשמונה וסבתא להמון אחד שגדלה עם מחלת עיניים נדירה. ילדה בודדה שלא הצליחה להבחין בין דמויות אבל כבר אז כתבה עולמות שלמים. הרופאים ניבעו עיברון מוחלט וחיים קשים והיא הפכה לאחת היוצרות העשירות והמרגשות בעולם התוכן הערכי והאמוני. זהו סיפור של ילדות מלאת פחדים של התמודדויות עם ילד חולה שהביא לשבת ולתשובה ושל חגאי בנה האוטיסט שהפך למופע של השראה. היום נפגוש את האישה שאבדה את הראייה אבל מצא אור שלא קבע. אריאל סביר היקרה. וואו האישה והאגדה. איזה זכות לשבת מולך, להיות מולך.

שלום מורן, הזכות היא שלי. אני זכיתי. עכשיו אני מולך, יושבת איתך.

כן. זה ממש זה באמת זכות מאוד.

שזמנת אותי.

אני חייבת להגיד לך שהרבה זמן רציתי לריין אותך וכל פעם אה זה לא הסתדר. וממש עכשיו בהשגחה פרטית לרגל 40 שנות יצירה שלך, נכון?

נכון.

40 שנות יצירה. זה תקשיבי זה דור. 40 שנים זה

הייתי עם ילד אחד בן שנתיים ועמדתי ללדת את ביתי את נועה ואז נולד ה הכותר הראשון שלי חנוקף וגם נועה חוגגת 40 וגם היצירה שלי א

וואי

אז א זה באמת אירוע אני פוגשת אנשים אבות לילדים אומרים לי גדלנו עלייך

זה אפילו מצחיק

ממש טוב לצערי הרב אני לא יכולה להגיד שגדלתי עלייך כי חזרתי בתשובה זה ממש לצערי הרב שככה לא לא זכיתי אבל אני חייבת להגיד לך שכל בן אדם שאני מדברת איתו עלייך או שאני קוראת עלייך ואני שומעת עלייך ואני רואה את הדברים ש את היצירות שלך אף אחד לא יכול להישאר עדיש לסיפור שלך ומה שיש מאחורי כל הות להגיד לך מורן שהתחלתי את הקריירה שלי לפני שאני חזרתי בתשובה זאת אומרת שרוב השירים המוכרים שמכירים נגמר לו הקיץ, נגמר לו ותעם או יעד מתרוממת, אומרת שלום, את צולחת כל השירים שכתבתי בשבעה כותרים הראשונים א היו בוא נגיד א לא דתיים.

לא דתיים. וואו.

כן.

וואי. נכון. אני חושבת שת אומרת יד מתרומת אומרת שלום אני אומרת לעצמי אני אפילו אנחנו לא יודעים אפילו שזה שלך כאילו כל כך הרבה דברים ש

יש לה לשירים חיים בזכות עצמם זה היופי

קיבלו כנפיים והם אה הם מפים

ולכן אמרתי שתמיד האמנתי שהשירים שכתבתי אני הייתי צינור אני קיבלתי משמיים את זה ועברתי את זה הלאה והם הם עוברים הלאה לא לא תמיד צריכים לדעת שזה אני

איזה ענווה וצניעות

עובדים על זה

למעלה מ1000 יצירות יש לך

1500

1500 פשיט

האמת שאני לא סופרת אבל גלובלי זה הסדר גודל

כן כן

תקשיב אריאל הסיפור חיים שלך הוא מאוד א מאוד מפאים אנשים ששומעים אותו הם לא יודים בעיית ראייה אבל רק בגיל שמונה גילו לך את ה את הבעיה וזה התחיל מעייוון צבעים ואחרי זה זה הפך לעייוון לילה עד שזה הגיע ממש לעיוון מלא. אני אומרת לעצמי שזה הרבה יותר קשה. מישהי שיודעת מה זה לראות, יודעת מה זה צבעים, יודעת מה זה העולם הזה ופתאום לוקחים ממנה את חוש הרייה לעומת מישהי שגדלה שהיא לא יודעת מה היא מפסידה בעצם. איך הייתה התחושה של ה ההידרדרות של הראייה? איך

את אמרת עכשיו את המילה הנכונה ההדרדרות? אני קוראת לעצמי עיוורת בהמשכים. וואו.

עכשיו יש אני גם מעיזה להגיד א שיש העיוון נותן מתנות. הוא מעניק לי מתנות וכל פעם בתחנה כשאני מגיעה לאיזה תחנה, לאיזשהוא א מקום שהידדר כמו שאמרת, אני צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש. אמא שלי לפני שהיא נפטרה אמרתי לה פעם שהייתי רוצה לעזור לה יותר ואז היא אמרה יש דברים שאדם צריך לעבור אותם לבד ואז חשבתי נכון אם אני מדרדר עוד קצת א ויש החמרה במצב של הרייה אני צריכה לעבור את זה לבד מבחוץ לא רואים את זה

למרות שאני לא ממוקדת אני לא מסתכלת עלייך ישר אני לכיוון אבל הסתכלתי על ראשי התיבות של המילה לבד. הרייה הפנימית שלי זה אחת המתנות שקיבלתי כתוצאה מהעיוורון הפיזי. עכשיו מה מה ראשי תיבות שלבד מורן? לפתוח בתוכי דלת. וואו

זה רק אחד מיני רבים כן זה גם יכול להיות לנהל בתוכי דיאלוג לשים בקצפת דובדבן להעביר במחברת דף וזה מזמין אותי הרי יללה יש כמה דלתות סגורות למשל א להגיד לעצמי אני לא מסוגלת אני לא יכולה נו בסדר יש מגבלה אה היו דברים שאפילו למשל אפילו לא הורדתי את הפח כי זה כאילו זה לא שלי אה יורד מבול שלא יקפוץ חתול את יודעת כל מיני כאלה דברים שיום אחד קמתי ואמרתי לפתוח בתוכי דלת אל תגידי לא מסוגלת אל תאמרי אני לא יכולה תכתבי את הסיפור מהתחלה וכל אחד כותב במו ידיו את הסיפור לשיר חייו

ו ובכל פעם אני יכולה למשל שאלה אותי אתמול א מראיינת היא אם אני יכולה לתאר משהו שאני זוכרת שהיום אני כבר לא רואה? אמרתי לה כן. פעם ראיתי את הים כחול ורחב ונצחי. היום אני רואה אותו גם אבל רק בתוכי. מבינה? תמיד הייתי מיו לים. אני לא רואה ים, לא רואה כלום.

וויש עוד דבר שחשוב להגיד ששואלים תמיד א את רואה שחור או לבן? אז אני לא רואה שחוב, אני לא רואה לבן, בוא נגיד, אני לא רואה קודם כל, אבל יש מציאות שקוראים להרגיש אור. אני מרגישה את האור. תחשבי שעכשיו ממלאים לך את האוזניים במים. איך את מרגישה?

נכון.

מרגישים את זה נכון.

איך את מרגישה אם יש לך מים? לא נוח לך. זה מעט פוגע לך גם בשיווי משקל, באיזון. נכון.

לי יש כאילו שופכו לי ומילו לי אור. בתוך העיניים מצב של סינבור תמידי כל הזמן עכשיו זה לא עושה אותי רועה אם מאוד חשוב לי לחדד את העיפרון בעניין הזה זה שאני מרגישה אור זה לא אומר שאני רואה מבינה

וואו כן זה עמוק מה שאת אומרת

אני לא רואה האור לא מסונן כן

הוא לא הוא נמצא שם אז זה לא שחור וזה לא לבן אי אפשר לראות כשיש לך סי כשיש לך פרוז'קטורים בתוך העיניים ממש זה דמטי שאת אומרת כל תחנה גילית עוד מתנה

לגמריכ

זה אני מנסה להתבונן במשפט הזה ואני אומרת אה יודע זה משפט מאוד מאוד חזק לחיות ככה בחיים

מתנת העיוון אני קוראת לזה וזו הסיבה ש היו שנים ש בוא נגיד שבחמש שנים האחרונות א לא גם לא כל כך הופעתי וגם לא התרייינתי ונכון היה גם הייתה לי אמא על ארס וואי ואחר כך קורונה ומלחם את יודעת בזמן הזה לא בזבזתי אותו כל הזמן כתבתי ולמדתי את החיים

א ויש המון המון מה להגיד אז כשיש כשאת עולה שלב

שלב זה אותיות בשל מרגישה שאני מוכנה אז כשאת מתקשרת ושואלת אפשר אני אומרת לך כן

כי אני כי זה רק מלמד שלא לא עושים כלום ולחץ או בכוח. קחי את הזמן, תרגישי שאת בשלה, שאת מתאים לך, שאת מתחברת לשליחות, שאת עושה משהו, שאת מקווה שאת עושה משהו שיכול להאיר לאחרים. וואו, אז קודם כל, באמת תודה על הזכות שהגעת לכאן. באמת אני ממש מעריכה את זה, זה מה שזכיתי.

ו

דרך אגב, את רציתי להגיד תודה לך קודם כל ואחד הראשי תיבות החדשים שלי זה המילת לוט. אני תלויה, אני לא יכולה לקחת את האוטו, אני נוסעת, אין בעיה, מחר אני באה מורל צריך לטאם נהג, נהגת, נסיעה, לוקחים אותי. יש לי אפשרות להגיד שזה מצב ביש ושלא נעים לי, אבל ראשי תיבות של תלות זה קודם כל תתפללי לטוב ותגידי תודה.

וואו.

והדבר השני זה תלמדי לקבל ותראי תוצאות. כלומר אנשים רוצים לעזור לך מורנה אמרה לך תודה תמיד ל בבקשה בשמחה דבר שצריך ללמוד

ממש כן אני אומרת ברגעים המעטים האלה שאנחנו ביחד אני אומרת כמה אני לומדת ממך יודעת אחד הדברים שאני הכי אוהבת זה לרשום כל מיני משפטים שאנשים אומרים שאני מקבלת מהם תובנות אני אומרת וואו אני אני אומרת לעצמי תוך כדי שאני מראינת אותה וואי את זה אני צריכה לרשום לא גם את זה אני צריכה לרשום את הלבד ואת התלות וא

אני הבאתי לך מתנה אחר כך אני אתן לך תלות אה בספרון כתב שכתבתי מיוחד אני אתן אותו בשבילך

וואי תודה איזה כיף זכיתי

תודה רבה

זה מה שעשיתי בכל הזמן שלא ראיתם אותי כתבתי המון הוצאתי את הספר על חגה יש לנו בן אוטיסט

ו-30 שנה הספר היה במגירה והחלטתי שליום הולדתו אני צריכה להוציא את זה אז זה דבר אחד שעשיתי ווכל הזמן עסקתי בכתיבת תוחן

עכשיו הכתיבה היא פשוט ריפוי לעצמי הוא רגשי הוא הוא א עכשיו מהותיות של לכתוב

אני מקווה שאני לא עושה לך הצפה

לא זה מעניין נורא

אז יופי אני רואה את זה אני לא לומדת את זה בעל פה לכתוב קודם כל זה לבכות לכבות החול בלכתוב בכותל עכשיו תגידי מה מה מה אמרת פה בוא נפרק לכתוב זה אותן אותיות כמו לבכות את רוצה לבכות? בואי תכתבי. הדף סופג הכל.

נכון?

וכשאת כותבת כבר לא צריכה לבכות. גם את משחררת. אז

אם הייתי עושה עכשיו סדנת כתיבה אז הייתי אומרת קחו את המילה לבכות או לכתוב מה זה נותן. עכשיו לכבות רעשים זה אותן אותיות. מה? הרבה פעמים הייתי שומעת זה לא בשבילך את לא יכולה. תני לי, אני אעזור לך, אני אעשה לכבות רעשים שלו, את לא מסוגלת. א בתחול אבא שלי לימד אותי כשכתבתי יומן, כל יום תכתבי, אבל תרגילי את עצמך לסיים במשהו טוב, בתחול, בתכלת, אל תכ ובלכתו של מי? של מה של משהו של של ה של החוש הרייה במקרה שלי. מישהו אחר יכול להגיד לה חס ושלום א בן שנפל

אוקיי ובכותל זה אותיות לכתוב בכותל לכל אדם יש כותל בלב אני לא צריכה להיות שם פיזית

אז את מבינה שיש לי עולם עשיר

מאוד

וגם כשאני בבית מה זה הבית בשבילי תן לך תרגיל קטן תקראי את המילה הבית משמאל לימין הבית זה תיבה

אוקיי עכשיו יש תיבות יש תיבת תכשיטים,

נכון?

יש תיבת אוצר ויש תיבת נוח בחוץ מבול. תיכנסי לתוך הבית שלך. והבית שלי הוא המרחב הכי גדול. ו מבינה? זה אני אני אישה אחרת בבוקר קמה, לוקחת את המפתחות והולכת לעניינים. או שהיא מתנדבת או שהיא עובדת בשכר, או שהיא הולכת לקניון, אני לא יודעת מה. כן,

אני בבית.

וואו.

מה אני עושה בבית? זה מה שאני אומרת לך שיש לי עולם מאוד רחב. זה מתנת העייוון. נכון שבית גם עושים בישול, שזה אותיות שילוב. שילוב בין החושים, החלומות, הרצונות, המוואים, הטעמים.

איזה מעניין. את אומרת מילה וכל מילה היא משמעות בשבילך. זה כל כך יפה לראות את זה ככה. אני ממש מרגישה את העולם העשיר שלך.

זה העיני, זה הראייה שלי. כאילו כל מילה שלך היא ממש תופסת משמעות. אנחנו לפעמים יכולים לדבר ולא לחשוב אפילו.

אז אני יודעת שמילה זה מי להשם.

אוה אוה זהו

אני צריכה להביא לכאן מחברת ולרשום את כל התובנות.

את מוזמנת

לרשותכת נחזור אחורנית ככה לגיל שמונה

שקרה מה שקרה הידרדרות. אבל בעצם זה כמו שאת אומרת זה סוג של מתנות שקיבלת במהלך החיים

לגמרי. ואיך ילדה בגיל שמונה מסתדרת ככה בבית ספר, כי הייתה במסדות חינוך רגילים, לא הלכת למוסדות חינוך מיוחד או מקום שבוא נגיד יאפשר לך יותר להתנהל בצורה אחרת, מה שנקרא, אלא מוסד מוסד לחינוך רגיל זה זה מקום אחר לחלוטין. כלומר זה משהו שלא התחשבו גם לפני כל כך הרבה שנים גם לא הכירו בזה,

נכון? זה לא כמו שעכשיו גם עכשיו

אבל היה בית זה עכשיו דיברנו עכשיו על הבית על התיבה כן

אני רק אתמול ככה עצמתי עיניים כן עיור גם מוצם עיניים בשביל ההרפיה

אה ואמרתי בעצם היה לי הייתה לי כל הזמן התחושה שאני מוגנת היה לי הבית אבא ואמא משפחה היה המקום הכן הכן החם הזה המגונןכ

וקודם כל יש את הבית לא דאגתי לכלום. חוזרת מבית הספר, מריכה את האוכל של אמא כבר מרחוק וכולי. עכשיו זה לא קרה בבת אחת. זה התחיל פשוט בתור ילדה. א הלכתי לשחק כל המשחקים שכולנו מכירים ופתאום ראיתי שמשהו לא מסתדר. זורקים לי כדור אני לא תופסת. אז פעם ראשונה עוברים בשתיקה אבל מהר מאוד גיחים, מלמולים, כל מיני מילים שחברים של ילדים שאומרים מה את לא מה את עיורת מה לא ידעתי את זה חשבתי שכולם כמוני אבל כל פעם מרגיש עסק בישכדור ברח לכביש ואני שולחת ידיים אני רוצה לתפוס אבל אין מה לתפוס אני לא בכיוון לא ראיתי את זה הורים הורים ומורים לא הבחינו נראיתי כמו כולם נתתי הרגשה רגילה במחבואים הייתי עומדת כל היום

כדי לספור עד לא יכולתי לראות איפה מתחבים וככה היה עד שבחיטה ב נכנסה אחות בית הספר ועשה בדיקות עיניים על כל ספרה שהרתה לי אמרתי ארבע אמרתי שלוש אמרתי שבע והיא אמרה אה נ לי הרגשה שאני על הגל אני על הסוס לא היה בה שום מסוס ואז הבנתי אחרי הרבה שנים היא בעצמה אמרה לי היא לא רצתה לפגוע בי והם גם לא רצו שאני אדע יותר מדי כי כמו שאת אמרת לא לא תקשרו את זה לא תבחו את זה לילדים ולא לא הייתה לא היה דיבור ההורים לקחו אותי לרופא מומחה והוא אמר להם לא בנחותי שזאת מחלת עיניים ללא מרפה אי אפשר לדעת באיזה גיל כבר לא יראה שום דבר בשים אותי במוסד עיברים

עכשיו אמא אמרה לא יקום ולא יהיה הבת שלי תצא צ מהבית רק לחופה וא זה ברשותך אני רוצה להתמקד כי זה אחד מהמסרים שלי כשאני אומרת שליחות כי מה זה שליחות אריאלה מה מי את חושבת שאת אני פשוט רוצה להעביר מסר מאוד מאוד חשוב את מרשה לי

בוודאי

יופי המקום של האמא בחיים של ילד

קודם כל ילד זה בלי

וילד צריך להוביל אותו לבאר שיש בהו מים זקים שהוא יוכל למלא להתמלא מהבאר הזאת ולהשקות את פרחי חייו. עכשיו מה אמא? אני חוזרת הביתה ואני שואלת אותה בית הספר זה היה אחרי שהרופא אמר לשים אותי במוסד, אמא מבשלת, ממליכה, מפלפלת, מתקנת העמים, מטבלת, אבל כל הזמן ממלמלת. וסבא היה אצלנו ושאלתי אותו, "מה אמא מדברת כל הזמן?" הוא אמר, "אמא שלך לא ממלמלת, אמא מתפללת." עכשיו לא היינו דתיים אבל זה רק מראה שתפילה זו פתילה זו אותן אותיות שאמא מתפללת היא מדליקה בשמיים גחלת על מה אמא מתפללת על עצמה על בעלה על הבנים שלה וגם על הילדה שהיא לא רגילה אמא התפללה שאני אתחתן שאני אהיה קלה ואני זוכרת שהתחלתי להתעורר לעניין הזה סבא שלך סיפר לך את זה

סבא אמר לי אמא מתפללת אמר שיהיה לך נובורקו אמרתי לו מה זה נובוריקו זה בספרדית בלדינו חתן עשיר

ואני שאלתי למה אני צריכה חתן עשיר הוא הסביר לי שיהיה שמח בחלקו ושאר אותך על כפיים במילים בחרות שיקבל אותך כמו ש ואמא על זה התפללה אה לימים הבנתי שזה לא מובן מאליו שאני אז כאלה אנשא ואני התחתנתי אמא בכוח של התפילה שלה ופה השליחות שלי אמהות היא מהות זה אי של מהות שעמיני שהחיים זה ים ענק אוקייינוס בתוך הים הזה יש אי קטן ואני כילדה שחוזרת מבית הספר אחרי שפגעו בי ולגלגו לי וצחקו לי אני מגיע יש אי קטן מלא מהות מלא חום של אמא של אוכל מנחם של כל הדברים הטובים האלה ואמא התפללה ואני זכיתי א' ניסיתי לפני כל החברות שלי

הייתי הכלה הראשונן שהתחתנה ועם החתן הכי טוב בשבילי, הכי מדהים ויש שיר

אני שלחנו לכם

כן שהוא כתב עלייך

זה לא הוא כתב עליי אני שמחה שזה ככה מרגיש לך הקשבת לזה

בוודאי שהקשבתי לזה

אז זה מרגיש שזה הוא כתב כי זה כבר זה מילים שהוא אמר

אחרת ואני הכנסתי את זה לתבנית של א מילים חרוזים ולחן ונתתי לו לשירו

זה כמו שהוא יביא לי מהמקום מהירקניה פלפלים בצלים אני אכין מזה תבשיל המילים אני לא יכולה להשאיר לכם לכן אתם יכולים לשים אותו שר כי הוא שר מדהים

מאוד עם כל הלב אני ממש התרגשתי זה בעלי זה יעקב קובי העשיר אומר אל תשאלי אותי למה אל תשאלי אותי איך השם נתן לי עיניים גם בשבילך. זה הניגון של חיי. מנגנים לי אותו משמיים. זה הניגון. ועכשיו עליי לשאיר אותו בשניים. עכשיו אני אמרתי לו, שאלתי אותו, אתה בטוח שאתה מבין? אני עיוורת בהמשכים. היום אני איתך ואני מסתכלת מהצד ומציצה, אבל מחר זה לא יהיה. מה? אל תשאל לי שאלות. אני זה מה שאני מרגיש. זה אומר אני מרגיש שזה מה שאני רוצה ועל זה אני כתבתי את השיר.

וואו, מדהים. אז לפני שאנחנו נקפוץ לשלב של החתונה, ברשותך אני שוב מחזירה אותך אחורה. אני אגיד לך גם למה. כי היום הנושא של חרמות והמקום החברתי משהו שהוא מאוד עולה לכותרות ואני אומרת לעצמי זה עכשיו בתקופה עכשיו שמאוד יש מודעות מאוד גבוהה ומדברים על הנושא וכולי ופעם זה לא היה. אני אומרת לעצמי גם פעם גם את היית אין מה לעשות. זאת אומרת המציאות עצמה זה שהיית שונה במקום שכולם היו ילדים רגילים. עכשיו את היה לך את העולם הפנימי העשיר שלך וכולי אבל בכל זאת להסתדר בתוך א חברות שלא מבינות מה עובר עלייך ולפעמים גם את אולי אפילו לא מבינה מה עובר עלייך. זה לא פשוט. איך התמודדת עם זה? איך איך פעלת? מה עשית? מה?

קודם כל גם בתוך מקום של לתת כלים לילדים אחרים שמתמודדים או אמהות לילדים שמתמודדים עם הדברים האלה. מה נכון לעשות? איך לפעול במקום כזה?

זה שאלה יפה וזה קודם כל לא להתייפות ולא לייפות את המצב לא היה נעים. אני הייתי מסכנה. אה זה לא נעים. עשו דברים שאת לא מדמיינת אה שאני לא מזכירה אותם אבל אני זוכרת אותם. ואני הייתי בודדה והייתי לבד ויום אחד ובאמת גיליתי גיליתי עולמות פנימיים את האקורדיון שהפך להיות חבר שלי ואני למדתי לנגן הייתה מורה אבל גם היא לא ידעה איך ללמד אותי בלי אז יותר משמיעה ועם הזמן היה לי מקום בחברה קניתי לעצמי את הכרטיס לרכבת לעודד ילדים תמצאו את את החוזקות שלכם במקום כל הזמן להגביר את הווליום של החולשות אז להגביר את החוזקות היה א הקורדיון ואני ניגנתי והם רקדו כלומר היה לי מקום

אה אני טיפחתי את הכתיבה ואז אני כתבתי בכל האלונים והעיתונים של בית הספר קניתי לעצמי את הכרטיס לרכבת נכון שלא הזמינו אותי למסיבות כשגדלתי והייתי שונה לא יודעת למה אבל היום אני יכולה להסביר כי היה חסר לא ידעו להתמודד עם זה וההורים ניסו ולדבר עם הורים אחרים וזה גם לא עבד. מה אני רוצה להגיד בסוף לאמהות כמו שאמרת לתת לילדים להבין שהם צריכים לקנות לעצמם את הכרטיס לרכבת. אל תחכה שמישהו יפנה אליך. אל תצפי ש לא לשבת בצד. לשפוך לקיור לב מלא בחומץ ולמלא אותו באומץ. לחדד אצל ילדים את הכישורי החיים האלה. אה לבוא ו ולהעיז פשוט. א עכשיו תאוזה זאת זו העת עכשיו לא מחר בלי דחיינות.

אז זה נכון. אז אני פיתחתי לעצמי קישורים והיה לי מקום בחברה. היום כשאני פוגשת חברות שהם גם נות כמוני מתיישבות לידי רגע חברה אומרת אני רוצה להבין אני לא מבינה למה לא ידענו אמרתי להדיבר על זה אני לא יודעת

וואו את בעצם גדלת בסביבה שלא ידע מה עובר עלייך

לא ידע

פשוט הרגישה שאת שונה אבל כאילו

שונה וילדים את יודעת אה ילדים

כן כן איך גדלת בלי בלי בלי שרטות בנפש כי אני רואה עכשיו אישה עוצמתית אומרת

אז את רואה שאני יודעת לשים גבול למשל כמו בוא ניקח את זה לפני חמש שנים שמזמינים להתראן ואני לא בנויה ואני אומר אצליחה לא עכשיו א לדעת להיות במודעות לדעת מתי את מוכנה מתי את רוצה מתי יש לך מה להגיד מתי את רוצה יותר לתת לעצמך אני פוגשת את הילדה הפנימית שלי עשיתי לה טיפול מאוד יפה בכתיבה שלי. אני פוגשת את הצורף הפנימי, את הצייר הפנימי שלי. אני במודעות א בטיפול שאני עושה לעצמי.

אמיתי, לוקחת את הזמן שלי, מקשיבה לחיים, שמחה במשפחה המדהימה שיש לי, בזוגיות הנהדרת שיש לי

ומודה לבורא עולם כי בסופו של דבר הכל בהשכחה פרטית. ובורא עולם יודע שאני כל הזמן אומרת להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות גם כשחושך זה כביכול לילות חשוכים אז להגיד את חסדיך ומה זה אותיות חושך שוכח אם אדם שוכח כמה טוב לו אז הוא הולך בחושך

וואו איזה

ממש למצוא את נקודות האור וולחיות אותם אני חיה את זה אני בס אני עסירה תודה כל הזמן. בורא עולם יודע, אני מדברת איתו כל הזמן.

וואו. מעניין אותי לשמוע מה זה התרגיל של הילדה הפנימית שמקודם אמר.

עכשיו אני עובדת על ספר שקוראים לו כמה טוב שבת,

שזה באמת גילוי של הילדה שתפסתי אותה. פשוט היה תרגיל, שמעתי איזה תרגיל שהרבנית רחל בזק עשתה תרגיל, שמעתי את זה ביוטיוב ש תדמיינו את הילדה הפנימית שלכם. ואני אמרתי אוף לא בשבילי השטויות האלה ולא יודעת איך פתאום צפה ועלתה לי תמונה שלי בגיל שנה שעוד ראיתי שאני זוכרת פתאום רציתי לחבק אותה והיא נשארה שם ואז התחייתי לכתוב ספר מדהים שהוא עוד בעבודה את לא מבינה איזה גילויים ואיזה עולם

מדהים שאני לא רוצה להפסיק את זה אני לא רוצה שהוא יגמר וואו

אז היא נמצאת שם והילדה הפנימית היא חברה שלי. זה לא מה שכולם חושבים. כל אחד יגדיר מה זה בשבילו. בשבילי זה מה שזה כל אחד אה זה הכל פנימי מאוד מאוד מעניין.

מדהים מדהים.

כמו שאת רואה יש לי הכרת הטוב ל העיוון הוא זה הסיפור חיים שאני קיבלתי כשירדתי לעולם. זה המשימה שלי פה. אני עיוורת. מה זה נעים? אבל אני מקשיבה כשאנחנו מדברות עכשיו לסיפורים, אני מתמכרת, אני מרגישה את הרוח הנעימה שיש פה. אני קשובה לעוד דברים. אני לא מרוכזת בעיוון ויש הרבה דברים מצחיקים גם. אני מטילת עם קפה בבית, מדברת בטלפון, מריאלה, מה את חושבת על עצמך? מה טלת עם קפה? בום נכנסת בקיר. נו, מה חשבת?

אבל אני אוהבת לטייל עם הקפה. או שאני לוקחת את הקפה ליד המחשב ואני אומרת תיזהרי את יודעת מה קורה ואז בסך הדעת לא בכוונה מכה עוד פעם כל הקפה משפחה למחשב

זה יפה שאת רואה את זה בתור דבר מצחיק

והאח היפה זה שבעלי הצדיק מגיע ואומר בוא אני אנסה לייבש לנקות וכשאין אפשרות וכל המקלדת אני כותבת על מקלדת בלוטוסth א יש גם עכשיו אז זה מחרת פשוט הולך ומביא לי מקלדת חדשה ש אין אצלנו בבית אשמות או או מצבים שאני זכיתי. זה בזכות התפילה של אמא שלי.

וואו וואו וואו. את האמנת שתתחתני?

כן

כן

כן וזה אחד הדברים אמונה וביטחון זה א'ב. אני האמנתי כי שמעתי פעם אחת את הסבתות מדברות בלדינו ונאנחות ואני אמרתי לא יהיה לא צריך להנח ואמא מתפללת זה בסדר

וואו

ולא לא ידעתי איפה וכמה זה יהיה ואיך אבל האמנתי ראיתי את זה הקרנתי את ה את התמונה הזאת על הקיר

ראיתי את זה קורה לא ידעתי איך הוא יראה אבל אבל זכיתי ממש זכיתי כן.

איך זה היה באמת? איך בעצם הכרתם? איך איך כל זה קי? הרי הוא רואה רגיל?

הוא רואה רגיל. א הוא הגיע למקום שעבדתי בו כמוקורדיוניסטית

במקום של קיית של ילדים. ובזמן שכל הילדים היו עסוקים המדריכים שלהם ולא הייתה לי קבוצה אז הלכתי לנגן על פסנטר באיזה מרטף שהיה שם. הוא שמע הלך בעקבות הכל. היה שם חושך. הוא לא הבין למה אני מנגנת בחושך. אז הוא הדליק את האור. וכשהוא הדליק את האור נפל איזה ספר וניבה ואז כ הסתובבתי אמר אוי סליחה רק באתי להדליק את האור ומאז ועד היום הוא האור של חיי כן זהו זה היה את יודעת מה זה השגחה

זה תפרקי את המילה השגחה זה חש הגה שאני נוסעת אבל אני מרגישה שאני חשה ש

מסובבים לי את ההגה לא שמאלה אריאל ימינה

זה השגחה אני ממש ממש מרגישה כל כך תודה השם. שאלת אותו פעם למה בעצם בחרת במישהי ש

אמרתי לך את זה קודם עם השיר שאתה בטוח ולמה הוא אמר זה מה שאני רוצה זה מה שאני מרגיש זה זה מה שכתוב לי כן

והוא לא היה דתי מבית אני באתי מבית מסורתי

אה לבעלי כשעושים שורשים אז רואים איזה א משפחה חסידית הייתה ברומניה

כן אבל הוא היה צנחן שהשתחרר מהצבא ולא חסר לו כלום ועיניים כחולות וכשהילדות שלו הילדים שאלו למה אנחנו לא קיבלנו את העיניים אמר זה לאמא של אמא ואחר כך חזרנו בתשובה כי הוא פתאום הנשמה שלו התעוררה והוא רצה לחזור בתשובה אז אה איך אומרים זה הוא התחיל

ברוך השם

כן שזה גם סיפור בפני עצמו הרי כל הסיפור של התשובה היה לכם ארבעה ילדים הילד הרביעי שנולד

אה אה בואי תספרי לנו באמת

כן המיטי היה בן חודשיים והתגלתה אצלו צאבת א אחר כך

לא חסימתית

וזה העביר אותנו מבית חולים מבית רפוא אחד לשני ווהוא ה והוא עמד לפני השתלת כבד כיוון שהוא היה קטן מדי אז חיכינו ואז א התחלתי לשמוע על מה שנקרא תפילה וצדיקים וברכה ועניינים והרבי ומה לא ובעלי הביא לי כיסוי ראש למרות שהוא הלך לצדיק ואמר לו לא בכוח אבל תביא לה

אה זה בא ממנו

מה

מדהים

הכל ממנו אז הביא מתפחת והכיסרי ראש הוא אמר הבאתי לך כיסרי ראש הצדיק אמר אבל אני לא בכוח אחרי שהוא הלך והתינוק שלי ישן במיטה ואני לא מבינה איך התגלגלתי לפה למקום הזה לבית הרפואה הזה ומחר צריך לעבור בית חולים ואני מסתכלת החוצה מקשיבה שומעת צרצרים ואומרת כל העולם גשר צער ונוגעת במטפחת ואומרת כיסוי זה אותיות סיכוי לראש זה אותיות לאושר זה היה החידוש הראשון שלי בתשובה

ואז שמתי אותו על הראש והתביישתי עם מעצמי אני גם לא יכולה לראות איך אני נראית ואז בא לי נכנס ושתק ושאלתי אותו פשוט היה חשמל באוויר, הוא לא דיבר, פשוט בכה באותו רגע. פרצו לו דמעות מהעיניים. כל כך יפה לך הוא אמר. אבל אני לא נשארתי מטפחת עם השני מסיבות אחרות, אבל משלי פשוט בחרתי משהו אחר.

א כיסוי ראש אחר. אבל א אבל אנחנו ניצלנו בנס. הילד הזה ישתבח שמו. נשוי אבא לארבע ילדים. ניסה

זה החזיר אותנו בתשובה. ניסה ניסים. אז איך מהכיסוי ראש? שת אומרת בעצם

עשה כסוד ראש הרגשת שיש רפואה נכון אמרתי לך מתנת העיבר

כן

ראיתי את האותיות תראי בורא עולם א אמר ויהי אור הוא כתב את ה

נכון הכל נכתב ב במאמר פיו

ויהיהי אור אמר אור ונהיה אור יש כוח למילים צריך להבין את זה כוח ענק והרבה פעמים אני פשוט יש לי שאלה עם עצמי יש לי שאלה אני מסתכלת, שומעת מה אמרתי או מה מישהו אחר אמר ואני מקבלת תשובות על הכל מה שתגידי. כל דבר יש תשובות במילים זה בפה שלנו הכל.

כן מדהים. ומאז בעצם התחלתם לחזור בתשובה

נכון

כי התחלתם להיכנס לתוך התהליך הזה. נכון.

ובאמת כמו שדיברת מקודם על הספר החדש שיוצאת על חגאי שהוא בן 30

כשהוא נולד. מתי הגילו ש

אה בגיל חמישה חודשים א התחילו פרקוסים אנחנו לא יכולים לדעת היום את הסיבה יכול להיות שזה בגלל שהוא קיבל חיסון וזה ק אבל אנחנו לא יודעים ואני כבר גם לא שואלת שאלות

מה שחשוב לי זה חגאי קיבל מעטפת אה חמה ואחריו נולדו עוד שני ילדים הבאנו עוד שניים

את יודעת היו

מה הגדרה של כאילו מה

זה פידd אבל עם פיגור גם הוא לא קורא, הוא לא כותב תמיד תראי אותו אבל יושב עם עיתון או משהו ואת חושבת שהוא קורא והוא מאוד מחובר הוא יודע הכל אנחנו לא סגרנו בחיים את המטבח עם דלת הוא היה שופך הכל לא סגרנו את השיבר הוא היה פותח את כל הברזים של האמבטיה של המקלחת והכל היה והוא היה בגיל 20 יושב ומשחק בחול מתחת לעץ ומכיוון שנתנו לו את זה וכולם כולם כל הילדים כולם כולם אה חיבקו אותו. הוא בלי תרופות, הוא רגוע, הוא נהדר, הוא פשוט נהדר. הוא נמצא באוסטל, אבל באמת רק כמה ימים, כי בחוד זר צריך לתת לו קצת קישורי חיים ואנחנו לא נהיה פה לתמיד. אבל יום חמישי הוא כבר בבית בבוקר, בצהריים כבר בבית, עד מוצא שבת,

לפעמים עד יום ראשון בבוקר. ואיך קיבלתם את זה? אני הייתי מאוד בהלם ובכיתי ואז בא לי אמר לי תהפכי כל דמעה לשיר

את בוכה תפכי את זה לשיר שהייתי בוכה הוא היה מכני נותן לי את הקורדיון לידיים תנגני השמחה ממתיקה את הדינים וזה היה לי קשה ובסוף באמת הכתיבה ולהביא עוד ילדים ולזכור שבגן שלנו הפורח יש עוד פרחים ואם אני אזניח אותם אז הם יבלו. אני לא יכולה להתרכז רק בילד הזה וכל היתר אה כולם צריכים צומת לב.

איך עשית את זה באמת? כן

אני אתן לך דוגמה בוא אתן לך דוגמה אחת שנערהרתי.

כן

הייתה בגן של חגאי א מורה שעשתה ניתוח לציורי ילדים והיא אמרה לי תבקשי מהילדים לצייר. ישבתי את כולם עם דפים והמצירו את המשפחה. אספתי את הדפים, שלחתי את זה בתיק של חגאי ואחרי יומיים קיבלתי טלפון ממנה. היא אומרת לי, "תראי, יש פה ציור של אחות של חג"י והיא צירה את חגאי ליד אמא וצירה את צירה את כולם אבל את אומרת אבל היא לא צירה את עצמה. זאת אומרת היא אומרת על יד כל אחד היא כתבה שם אבל היא לא מופיעה אז פתאום היא הופכת לי את הדף ורואה שהיא צירה אותה מאחורה קראתי מיד לבת שלי אמרתי לה למה ציירת את עצמך מאחורה את יושבת טוב מורן את מהמרה לי אמא לא היה לי מקום וואי את שומעת את את קולטת

וואו

חיים שלי לא היה לך מקום מה זה ריסק אותי אבל אמרתי תודה כי את צריכה למה לא היה לך מקום אוקיי אז א כל הדברים האלה זה היה מצוין בכדי לשים יותר לב אז נתתי לך תשובה

וואו אמא'לה איזה ניעור כאילו איזה זה אחת מיני רבים בספר כתבתי את זה הכל שם כתוב הדבר הכי יפה בספר אה קוראים לה ספר מתי אבא יבוא

התחלה אנשים חשבו שכתבתי את זה על אבא מה מהמילואים אבל למה נתתי את השם הזה כי אני מקשיבה וחגי חוזר הביתה הוא בבית והוא אומר מתי הבא יבוא כאילו כבר עושה חשבון אחרי שאני אחזור לאוסטל מתי הבוא עוד פעם לקחת אותי עכשיו עכשיו עכשיו בן 30 מתי הבוא פתאום אני אומרת או אתה נתת לי עכשיו להבין שזה השם של הספר והוא נתת רק צריך לדעת להקשיב. והדבר היפה הנוסף זה קובי אמר לי כתבתי גרסה ואז הוא אמר לי הייתי רוצה שתכתבי את זה מהעיניים שלו מהנעליים שלו אמרתי לו למה מהנעליים שלו יש לי את הנעליים שלי זאת אומרת איך אני יכולה להיכנס לנעליים שלו זה אחריות הוא אומר לי מה את רוצה לכתוב משהו בלי אחריות תנשמי את הנשימות

שלו ואז בעצם כתבתי איזה הקדמה וכתבתי שטוב עכשיו אני חגה חגאי א תשכחו שמי שכותבת זאת אמא שלי א וחגאי בעצם מספר את הסיפור עד אמצע הספר

בתור תינוק בתור מה שהוא ראה ממש נכנסתי לדברר אותו והשארתי בסוף דף ריק שאם יום אחד יקרה הנס הגדול הזה יבוא המשיח ו

שהוא יוכל לכתוב

בדיוק שהוא יכתוב את סוף הסיפור

איזה מדהים זה עשה לך משהו לספר הזה? כאילו התהליך שאתה בסט הוא גם שכר 30 שנה במגירה לא יודעת

ולמה

הוא לא יצא כי צריך לעשות הגאות וצריך לתת ל

הוא נשאר

ובסוף א החלטתי שגם איך אומרים יש גבול לא להגיד רגע יש עוד מה לכתוב יש עוד מון מה לכתוב לא כתבתי הכל אבל הוצאת זהו רק החלטתי שזה צריך לצאת וזה ריפרתי אני חושבת ששחררתי את יודעת שחררתי

מה שחררת אני הרבה לא יכולה לנסוע עד היום אם אני נוסעת עם קובי כדי להחזיר את חגי ההוסטל שהוא נכנס מתכווץ לי הלב אני לא יכולה סוגרים את השער ואני אני רוצה לבכות והוא אומר לי בעלי אל תבוא איתי זה לא שזה משהו דרמטי חגי הולך בשמחה בקומה זקופה הוא מכיר את ה אבל אני לא משחררת אני אני הייתי רוצה שהוא יהיה איתי כל היום אבל למדתי להבין בורא עולם הוא שלך אה אנחנו שותפים כולנו בעלי אני ואתה אנחנו שותפים

ורק ביחד אז רק ביחד זה ביחד איתך ואם אני עכשיו עצובה ביום ראשון אז אה מתפללת א מבקשת בדרך שלי תעשה שאני אהיה עסוקה בדברים טובים זה הסיפור חיים שלו אני הרבה חושבת מה יהיה חלילה אחרי המארים שלנו

אז זה כבר לא תפקיד שלי כנראה

מבינה ואני היא חוזרת לאמא שהייתה מת בקיריים ומבשלת ומטבלת וממלמלת אז תרי תתפללי אמא שלך נתנה לך דוגמה שזה עובד וואו

וזהו זה עבד זה עובד מצוין גם אמא של קובי קיבלה אותי מאוד יפה הכי יפה שאפשר את לא יכולה לדמיין וגם אבא שלו זל כן

כי איך מה

הכי אוהבת אותי בעולם

וואו

הכי מעריצה שלי בעולם אין פשוט אין אין מילים

מדהים זה הכל השם אתם צריכים להבין את זה זה הכל אין עוד מלבדו זה רק הוא רק הוא באמת

זה כל כך יפה שכל כך האמנת שזה הולך לקרות עם הבחור שהכי מתאים לך וזה פשוט קרה כאילו הבאת את המציאות המחשבה שלך פשוט יוצרה את המציאותכ

זה זה מדהים עד כמה שזה ככה ברוך השם יש לך שמונה ילדים ואת כבר אספת להם הרבה

וסיר מלא פופקורן

ממש ממש

מלא נכדים כל הזמן אופן כן עדיין טובה.

זו הברכה הכי משמחת שיש.

כן. כשהראינה אותי אה הפרט לפני 15 שנה היה כתוב שם שיש לי שבעה נכדים.

זה היה מזמן

הרבה פופקורן. כן ברוך השם. ואני לא רואה אותם. אה אני אתן לך עוד אנקדוטה מעניינת שאני לא יודעת איך איך זה ישמע. מקווה שזה לא ישמע לא לא בענווה. א החתן שאל אותי החתן שלי אוראל שאל אותי אם עכשיו ניתנת לך הזדמנות לחמש דקות לראות

חמש שניות אפילו מה תרצי לראות קצת מאמרתי

מה

את עצמי

וואו

עכשיו למה כי לראות אם אני צריכה לתקן אם אני צריכה את יודעת אה שום דבר לא פיזי, לא חיצוני. בן אדם צריך להיות מודע לעצמו. אז אני עושה את זה בפנימיות, בעבודה שלי, ומי אני, איך אני נראית, מה אולי אני מרימה את האף, אולי אני הולכת מתנסת, צריך לראות. אבל אה

זה מדהים. אני רואה אותך כל כך מטופחת ואני אומרת אז איך איך א עוזרים לך בבית?

עכשיו המאה שלכם הפרה אותי.

איך נגידם ילדים? שמונה ילדים עוד. קודם כל קודם כל מאהבה

באהבה

כל ילד שלי זה הייתה אהבה והגשמת חלום ועם כל הלב והנקה ושירים ו סיפור לפני השינה אני לא יוצאת מהחדר עד שהם לא נרדמו אני לא שמה קלטת אני יושבת ושרה ומספרת סיפורים עד שאני שומעת את הנשימות שלהם ככה אני גידלתי אותם וכשהיה צורך אמיתי גם היו שנים שהיא הגיעה עובדת זרה הביתה הייתה פיליפינית כי ילד בן 11 חגאי שמרתי וכל בוקר יש שמחות פוך לחבש ולא עוזר לו טיטול ולא כלום ואני עובדת ואני מופיעה ואני נוסעת ואני רצה את צריך עזרה

והיו שליחויות בחול ונסענו לכל מקום עשינו סרטים בלוס אנג'לס ונסענו להזמינו אותנו מחבד בבלגיה בכל מקום שבווינה ונסה א אז אז ידעתי לקבל עזרה אבל זה לא בעל חשבון אה והילדים גם לפעמים חיכו שאבא ואמא ילכו כבר הם היו עושים כל מיני שטויות הם חיקו לזה כן

יש להם חוויות שלהם כןכ

אני חושבת כן

זהו זה בעצם חיתנו את כולם חוץ מאת חגאי

כן

ויש לי את הצביטה בלב תמיד והיחידי שמחבק מבפנים הטיב את הילדה הפנימית שלי מה שנקרא זה בורא עולם

הנה הציפורים אומרות נכון נכון

ממש מסע חיים ממש מסע חיים איזה שיר מבין כל השירים שכתבת את הכי ככה קשורה עליו מחוברת אוהבת אותו

יש לי שיר מאוד שמח שנקרא שיתמלא הבית אור והלב ישיר מזמור ותמיד יהיו ויר את הפינות החשוכות ותמיד בדיוק איננו מחכות זה אני תמיד מסיימת עם זה וכולם קמים לרקוד אני הוא שמח הוא יפה ו ואני באמת גם אוהבת את השיר שקובי שאר אל תשאלי אותי למה

בעיניי זה השיר שלי

וואו אריאלה יש קודם כל קיבלתי המון תובנות ממך באמת זה היה שיחה ממש מפעימה ואמרתי כל הזמן אני אמרתי לעצמי אוף למה לא באתי פה עם איזה מחברת הייתי צריכה לרשום כל כך הרבה דברים אבל ממש לסיום

מה ששמעת שמעת איך אומרים שסמ כן נכון בדיוק אה ממש לסיום ככה אם יש לך איזשהיא תובנה או מסר משהו מיוחד שהכי חשוב לך להעביר או לאמהות או לילדים בעצמם אם זה קשור להתמודדות או אם זה קשור בכלל למסע חיים שעברת

אני אומרת אמונה וביטחון

ברגע שאת מחוברת ואת מבינה להגיד בבוקר חסתך ואמונתיך בלילות זה כל הסיפור א

כי כל אחד יש לסיפור מסגרת אחר. לכל אחד יש נפשות פועלות אחרות ודמויות אחרות בסיפור שלה ועלילה אחרת. אבל כשאת מבינה שיש מנהיג לעולם אז את אה אז את מתחברת בכל רגע נתון.

נכון. נכון.

לא צריך ויפיי.

וואו בעזרת השם יתברך. תודה רבה אריאל היקרה. אני ממש מודה לך על העונג הצרוף הזה לפגוש אותך ולנהל איתך את השיח העוצמתי הזה. באמת.

תודה רבה.

אני בטוחה שכל מי שישמע את הרעיון הזה יקבל כל כך הרבה כוחות כי המסך החיים שלך הוא לא פשוט מה שאמרת ואת כל כך איובית. ועוד נקודה מאוד עמוקה שקיבלתי ממך זה המקום הזה של האבא שלך שלקחת את זה איתך לחיים. שאומר לך תבקי תבקי הכל על הדף אבל העיקר לסיים בטוב.

בית החול

ממש ממש בת החול כאילו לסיים בטוב הזה. כן חושבת שכל היצירות שלך וכל המסע שעברת הוא מאוד מורכב אבל תמיד אצלך המסר הוא חיובי

שניקח את זה איתנו לחיים תודה תודה רבה היקרה תודה רבה לךות