"היא ראתה אותי מתה. ביקשתי לחיות": גלית לוי משתפת בחוויות מהעולם העליון

נכנסתי למצב אחר לגמרי. פתאום המנורה הגדולה של חדר הניתוח, עגולה, ענקית, הפכה לאור אינסוף, לאור גדול, כמו בסרטים שיש את הסאונד הזה של כזה. אז היה אור אור גדול מסנוור אבל אני אין מילים לתאר את זה זה היה פשוט האור בה הידיעה מרגישים אותו חזק בנשמה הרגשתי שהגוף שלי כבר ממש לא קיים הוא ממלא חלל יקומי אינסופי מכל כיוונים בעיקר באופק הרגשתי שאני מתרחבת לאופק לכאן ולכאן וכלילות אין לנו מושג כמה הגוף נורא כבד נורא כבד כי כשהנשמה יוצאת ממנו זה סוג של הנחת רווחה לחזור למצב המקורי שלי הרגשתי משהו רחב יפה נוח כל כך הרבה תחושות חיוביות פתאום נזכרתי שילדתי פתאום נזכרתי שאני נשואה ושיש לי ילדים והדבר הראשון

שאני ביקשתי באותם רגעים שהבנתי מה קורה איתי. ביקשתי אני רוצה לחיות ולאט לאט התעוררתי. שמי לוי גלית אני נשואה לדותן ואנחנו הורים לנוגה הרל ויעל לוי. אנחנו גרים בראש העין עיר הקודש ו בעבודה שלי אני זכיתי להצטרף למעצמת היהדות הגדולה בעולם לארגון הידברות ואני עובדת שם כמנהלת אתר עולם הילדים מרוסקים ביצירה ובהפצה של תוכן ערקי נקי ויהודי א לכל ילדי ישראל סיפור המוות הקליני שלי מתחיל לפניכ כשש שנים, כמה חודשים לפני לידת הבת הקטנה שלנו, יאל, שהייתה אמורה להתקיים בניתוח קייסרי. כמה חודשים לפני כן אני מטילה פצצה בחדר שמשאירה את בעלי המום. אם חלילה יקרה לי משהו פעם, אני מבקשת שתתחתן עם אישה טובה, שתהיה

אמא טובה לילדים שלנו. שבא לי יודע שאני אדם דרמטי ודחיתי את הקץ לבקש את זה ממנו כי כל אישה כשהיא יולדת היא יודעת שהיא יכולה גם לגעת שם אני בדרכי לניתוח קייסרי יזום ללדת את ביתנו א הקטנה היא אל תכנון היה שבא להצטרף לאחר מכן לניתוח עצמו כי מטבע הדברים מגיעים לבית החולים יש כמה שעות של קליטה א וכל הבירות בירוקרטיה של בתי החולים ושהוא הצטרף מאוחר יותר. אבל לצורך כך בכל מקרה שכרתי למשך כל משך הניתוח ולאחריו כולל ימי האשפוז א תומכת לאחר לידה. יש לה תפקיד משמעותי בחווית המוות הקליני שלי. קוראים לה חגית מיליס. שכרתי אותה לטומי כדי שתתמוך בי, תעזור לי, תיקח אותי, תברר בשבילי בירורים שונים. ואם צריך

אפילו שתגיש לי את האוכל או תאכיל אותי תלוי במצב שלי שתהיה לי שם מישהי רצינו שגם בעלי יוכל להיות עם הילדים הגדולים יותר א כמובן מדובר בשישי בשבת וזה היה תכנון הכל היה בסדר בניתוח הכל היה מושלם ממש שלמות אלוקית רוחנית בחוויה של להתחברים מסוימים בא לי הנוכח בניתוח רק ברגעים שבהם רואים את התינוקת וכולי. כולל חגית שנכחה שם. את הצוות הרפואי אני מכירה, סומכת עליהם, בוטחת בהם, קשורה עליהם מאוד, אנשים טובים ויראה שמיים. האושר הגדול היה כשכבר יאל נולדה, יצאה כל מה שנשאר, תפרים והתרוששות והחלמה. אני קולטת בעין הירוקה של אשת הצוות מבט מודאג שהיא מנסה להסתיר אותו בחיוך מאוד לחוץ כזה. אני מכירה אותה ואני

מבינה שהיא מבינה שכולם מבינים שיש פה משהו שהולך להיות מצב חירום כשהיא מעל הראש שלי מתייעצת עם הרופא איזה סוג של הרדמה לתת לי הרדמה מלאה טשטוש והבנתי מהר מאוד שהרדמה מלאה בניתוח קיסרי זה אומר שאת נכנסת למצב חירום לכל אורך הניתוח עד עכשיו הייתי באופי חייכנית צוחקת מצחיקה לחוצה אז מצחיקה עוד יותר דברנית סדרתית וזה חשוב לציין את זה כי לאחר שכבר ניתן לי חומר הטשטוש נכנסתי למצב אחר לגמרי. פתאום המנורה הגדולה של חדר הניתוח עגולה ענקית הפכה לאור אינסוף. לאור גדול. כמו בסרטים שיש את הסאונד הזה של כזה. דיברתי המון לפני הניתוח וכשנכנסתי למצב החדש הזה, הדבר הראשון שעלה לי בראש זה המילה מוות. אני הבנתי

שאני מתה. זה אפילו לא הייתה ההבנה של העולם הזה כמו אני מבינה שהיא רוצה שאני אפתח לה את הדלת. אני מבינה. זה לא הייתה הבנה מהעולם הזה בכלל, אותה תודעה. כמעט יכולתי לשמוע את המילה השקטה הזו, מוות. כאילו מישהו לחש לי באוזן בשקט, עברת למצב מוות. מה שקרה לה לחגית באותם רגעים, בשעת הניתוח חירום, הצוות אומר לה לצאת מהחדר ניתוח כי זה שעת חירום. היא עירנית, דרוחה, מאורגנת לשבת והיא מספרת לי שהיא יושבת על המיטה ופשוט הראש שלה צונח כלפי מטה ונפלה על התרדמה. ומה היא רואה בחלומה? אותי מתה בדיוק ברגעים שבהם באמת הייתי שם למעלה. היא יצאה מבוהלת, דווקאה על הדתות של חדר הניתוח. מה קורה עם גלית? כי היא אמרה,

"איך אני אחזור לראש העין רק עם תינוקת לבד? כאילו מה אני אגיד לבעלה? הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו. הוא נותן לנו המון המון הזדמנויות בחיינו. גם אם אנחנו לא מבקרים בעולם הבא. אני קיבלתי עוד הזדמנות מיוחדת כזאתי. הקדוש ברוך הוא נותן לנו כל מקרון של שנייה עוד הזדמנות שנייה, עוד הזדמנות שנייה. ושנזכה תמיד תמיד באמת להבין שהוא כל כך אוהב אותנו. אנחנו פשוט עדיין לא הבענו את זה. בלי הדמיונות, בלי השנאה העצמית, בלי הכעסים, בלי כל הבלבולים האלה והדמיונות שהיצר הרע מכניס לנו, הוא פשוט כל כך אוהב אותנו. והלוואי שנזכה אחד ל60 להרגיש שאנחנו תמיד תמיד אהובים על ידי הקדוש ברוך הוא.