"היא התפללה עלינו בשבי": סשה ארייב על המפגש עם אחותה ששוחררה לאחר 477 ימים

וזהו, אנחנו מסיימות את השיחה. אחרי שנייה היא כבר מתקשרת אליי עוד פעם. אוקיי, לא, זה לא רגיל. זה לא הזקות רגילות. יש פלישה.

יש רגעים שבהם החיים עוצרים לא בגלל מוות אלא בגלל חוסר ידיעה. אחות שמחכה, משפחה שנשארת להחזיק בית שמתפרק. שנה ושלושה חודשים של מאבק יומיומי בלי תשובות, בלי ודאות, רק עם אמונה אחת שמסרבת להיחוה. זה סיפור הלכות גדולה סשה שלקחה על עצמה תפקיד שלא בחרה בו על אמונה שנולדת דווקא בחושך ועל קרן אור אחת שמספיקה כדי לעבור עוד יום ועוד יום עד הרגע שבו הבלתי נתפס קורה וקרינה חזרה הביתה ברוך השם ששה יקרה ואהובה מה שלומך

תודה

את אחות של קרינה היקרה שהיא הייתה בשבי שנה ושלושה חודשים תזכיר לי כמה בדיוק

477

477 77 יום שזה המון הייתה אחת מחמשת צפתניות שנלקחו לעזה

נכון הייתה מתוך אחת מתוך שבעה שבע תצפיטניות

שאחת מהם חולצה בהתחלה אחת מהם לצערנו נרצחה בשבי אבל הוחזרה לקבורה ואחר כך היא נותרה אחת מחמש ש שהו בשבי עד השחרור

שהשתחררו בעצם

כן וואו אז בוא תספר לנו רגע שנייה אנחנו ממש ממש ממש שרוצים ככה להיכנס למקום הזה של השמחה והרגע של השחרור. אולי קודם כל תתחילי מהרגע הבשורה. איך איך הרגע הזה נראה?

אז א בהתחלה זה לא משהו שהוא שהוא בטוח. כלומר א יש הרבה דיבורים לאורך כל התקופה הזאת של השבי של עסקה, לא עסקה, כל מיני חילוצים, מבצעים, עד שמתחילים בעצם א להתגבש כל מיני דברים ואז מבינים שהולכים להיות שחרורים. ואז מתחילה השאלה מי הולך להשתחרר, איך זה עומד להיראות. אז זה הרבה ואם ואם ומה קורה קשה? אז לא תמיד יודעים מה הולך להתרחש ובעצם כשיש איזשהיא התכנות וסבירות אז מודיעים לנו הנציגים של הצבא ואנחנו מתכוננים א אנחנו מתכוננים בעצם אנחנו יודעים כ12 שעות לפני השחרור עצמו א שזה עומד לקרות בוודאות וגם מהמילה ודאות אני אסתייג כי אנחנו לא יודעים מה יקרה ברגע האמת א איך זה יתרחש א

כלומר עד שהיא פה עד שהיא

עד שהיא בשטח ישראל כן בידי כוחוצה, הכל יכול להשתנות, הכל יכול להשתבש כי אנחנו תמיד זוכרים שיש פה צד שני, כן? גם אם אנחנו רוצים ואנחנו מצפים ומחכים, אנחנו לא יודעים מה חמס יעשה. אמ אז בעצם כ שאנחנו שומעים את הבשורה אנחנו הדבר הראשון שעשינו זה להגיד מזמור לתודה. באמת זה גם משהו שכל התקופה אמרתי לעצמי אני ברגע שמודיעים לי זה אני לא צועלת ואומרת יש יש ההפך אני שנייה מתכנסת אם אני אומרת מזמור לתודעה אמרתי אותו איזה לא יודעת 30 50 פעם פשוט טה טה טה טה טה

א ומחכים פשוט מחכים הרגע שבו יקחו אותנו א ואז מפרידים בעצם ביני ובין ההורים ההורים נוסעים לנקודת מפגש אני נשארת מאחור עם שאר האחים של הבנות א ואנחנו צופים בזה בעצם מצילום רחוק של דובר צהל. וזהו ובאותו בוקר זה מחכים לכל שנייה של עדכון שחמס מגיע לנקודת הכינוס כן עם החתופים חתופות ואז שם הוא מעביר אותם לידי הצלב האדום אצלם ספציפית הם עלו על הבמה גם נתן להם במהם עלו גם על במה אז וזה היה פתאומי לא היה את זה בשחרור הקודם וגם אנחנו בתור מישהו שצופה לא לא הבנו מה

מה עושים להם שם

כן בדיוק מה מה זאת תעלייה על הבמה כמה זמן זה נמשך מה מה הסכנות? מה בכלל מה מה פשר האירוע והכל מרחוק ואז א מודעים שהם זה הפשר היו כאילו מה

א פשוט עלו לבמה הם היו אמורות כנראה לדבר אבל בסוף פשוט הם עלו לבמה והם יצאו בנות מאוד מאוד חזקות הם כן הם הרימו ידיים הם נופפו לשלום א מעין להראות ניצחון פנימי כי כן ניסו בעצם לעשות איזושה השפלה שכלרו אותם במדים כי מצאו להם מדים שכביכול הם הם יראו כמו חיילות. כן, זה היה חיילות שמשתחררות, אבל הן מאוד עלו, היו חזקות, החזיקו ידיים, נופפו וירדו מהבמה.

כנראה היה שם איזשהו תכנון משהו ולא היה, לא הסתדר להם בהפקה א פשוט ירדו. א וזהו, עברו לצלב האדום ומהצלב האדום מתחילה נסיעה עד כוחות צהל בעצם שחוברים אליהם ואז המעבר לכוחות צהל ואז יש שטח כינוס ואז מפגש עם ההורים. כלומר הרבה הרבה תחנות בדרך עד הרגע שבו ההורים פוגשים אותה ועד הרגע שבו אני אפגוש אותה כשהיא רק תגיע לבית החולים

אז א

אתם חיכית בעצם בבית רפואה

כן נכון אז א אנחנו המתענו שם ראינו את המסוק מגיע כולנו נופפנו ואז הם נכנסו אחת אחת פגשו את שער המשפחה ו

וואו

ומשם היה איחוד אבל זה באמת זה בין רגעים של אה ציפייה של מה קורה כל דקה וגם קצת אנחנו מאוד אסופים כן אנחנו לא נותנים לעצמנו לנו מקום יותר מדי לשמוח וללכת לאיבוד. אנחנו מאוד אסופים, מאוד דרוחים שהכל מתרחש כמו שצריך, שהכל עומד בלוזים, כן? שלא חלילה קורה משהו שהורס לנו את הכל. כי יש גם תמיד חשש א להתאכזב

כי מצפים המון, מצפים המון, מצפים המון ובסוף מתאכזבים כי הם לא חוזרים, כי לא יודעים משתחרר, כי יש כל מיני בלאגנים מסביב. אז א מאוד מאוד מחזיקים את עצמנו עד הרגע שבו אנחנו כבר בטוחים את יודעת אפשר לגעת בה לחבק אותה ו

ושם אפשר כבר להתפרק יותר

ריצית את הר את הרגע הראשון הזה את החיבוק הראשון את המפגש פתאום את רואה אותם מול עינייך אחרי כל ה

נכון אז אסיתם ורציתם והתפללתם והנה

אז הרגע הראשון שראיתי אותה זה היה בעצם דרך המצלמות שדובר צהל צילם אותה ופתאום את רואה רואים א בת שהיא יוצאת מהחמס ועולה לבמה ומגיע ופתאום את רואה אותם, את רואה אותם א לייב, מה שנקרא, כי לא ראית אותם כל השנה. אה בשלושה חודשים האלה. היה לכם רק דש אחד, נכון?

נכון.

כאילו דש

א כן. הסרטון שחמס פרסם בדיוק זה הדבר היחיד שבו ראינו אותה ויכולנו לראות מה המצב שלה אחרי שהיא נחטפה. וכל שאר הזמן זה רק בעצם כל מיני מידעים מודיעינים שהם לא בהכרח משהו פיזי שאפשר לראות או לגעת. ו אז הייתה פעם הראשונה שראיתי אותם כשהן כשהיא הלכה ווואו זה כאילו לראות את העוצמה ואת הכוח וקודם כל זה גם מאוד להתרגש כי את רואה אותם הולכות על הרגליים ושהכל בסדר על פניו כן לא איזשהו מראה מפחיד א כזה שלא ידענו למה למה לצפות ואחר כך בבית החולים האמת הייתה אחת מהאחרונות שנכנסה אז היו כבר הרבה משפחות מסביב אז ככה לא יכולתי לרוץ אליה בקו ישר ולהתנפל אליה היה בחיבוק א אז קצת פילסתי דרכי בין ה בין האנשים

ואז נתתי לה חיבוק והאמת שזה היה רגע מאוד מאוד א מאוד עוצמתי ב בעומק שלו זה לא היה עכשיו איזשהיא צרחה אה כאילו קרינה וזה וואי יו אחותי ודמעות שזה היה פשוט חיבוק חיבוק טוב חזק כזה ופשוט לחישה באוזן כאילו אף אחד לא שומע רק אני והיא של זהו את פה ומפה מפה הכל יהיה בסדר אה כאילו עברנו את הדבר הקשה אז בעצם זה היה רגע שהוא כזה עמוק מתכנס וצנוע אבל עם הרבה הרבה עוצמות

להכיל את זה זה משהו שהוא שהוא בלתי נתפס איך בעצם מתמודדת במקום הזה גם את הבכורה נכון אתה בכורה בבית

כן

זה אומר שאת החזקת את כל המשפחה

אמ לא אוהבת להגיד שכן אבל לפחות השתדלתי זה משהו שקרידה אמרה לי גם באותו הבוקר של השבעה באוקטובר של שבת היא אמרה לי בבקשה תשמרי אם אני לא אחייה בבקשה תשמרי על ההורים א תהיי חזקה לא לשקוע לחיות כאילו אם אני אמרה לי אם אני אמות זה

שניה בואי תספרי על סחת הטלפון הזאת בכלל להתקשר אלייך לא להורים

כן אה ראשונה כן ראשונה היא התקשרה אליי א עוד לא היה כביכול משהו היו הזקות בעוטף היו הזקות האמת שהיו כבר התחילו בירושלים אני שמעתי אותם רחוק לא הבנתי שזו הזקה כי לא היה כל כך הרבה זמן והיא היא בוחרת להתקשר מתקשר אליי מהירה אותי עכשיו זה משהו זה חריג זה שבת היא מתקשרת עליי אני יודעת שהיא בבסיס אני יודעת שהיא בתפקיד א אבל למה שהיא תתקשר אליי כל כך מוקדם והיא מתקשרת ואומרת בעצם שיש אזות אבל הכל בסדר היא הולכת למיגונית הכל בסדר זה כביכול רגיל כי היא כן הגזרה קצת התחממה באותה תקופה היו הזקות בעיקר בעוטף אמ וזהו ואז היא אומרת אני אומרת לך שאת תדי אני לא אתקשר לאמא ואבא לא להדאיג אותם כאילו הכל בסדר דר

וזהו אנחנו מסיימות את השיחה אחרי שנייה היא כבר מתקשרת אליי עוד פעם אוקיי לא זה לא רגיל זה לא הזקות רגילות יש פלישה פלישה לארץ ישראל א כי התצת פיטניות בעצם מתחילות לדווח הם רואות את זה בלייב קורה שהם מתחילים להתקרב

הרבה הרבה מחבלים לשער הרבה הרבה רכבים הרבה דברים שהם לא רגילים ואז היא מתקשרת להגיד אוקיי לא עכשיו תאירי את ההורים כי יש בינינו קטע כזה של החיות שקודם נסגור בינינו ולא נדג את ההורים, כן? כאילו אם זה משהו שאנחנו יכולות להתמודנד איתו לבד. אז פה, ברגע שהיא אומרת לי כבר, "אוקיי, תתקשרי ותגידי שזה לא רגיל", א אני מתחילה להתארגן, מתחילה להתארגן א ללכת להגיד להורים. בזמן הזה היא מתקשרת אליהם וככה היא בשיחת טלפון בין איתי ובין איתם. אני בזמן הזה נוסעת לבית של ההורים. היא בשיחה איתם מספרת מה שקורה, מחבלים שהיא שומעת בבסיס, קולות בערבית, יריעות של נשקים שהם לא שלנו. א בזמן הזה נופלות הרקטות, נופלים

הבומים, הפצמרים, הטילים, הכל מסביב. א כל הבנות כמובן במיגונית צועקות, מפחדות, לא מבינות מה קורה. וזהו, בשיחת הטלפון נקטעת. ב7:40 כבר אין קשר. אין קשר. אנחנו עוד מצליחים להתכתף קצת בוואטסאפ וזהו. אני מגיעה להורים וזהו ומשם משם אנחנו כבר לא יודעים מה קורה אין קשר עם קרינה ו ורק א בלילה למחורת הודיעו לנו שהיא חטופה אבל עוד לפני שהודיעו שהיא חטופה רשמית כביכול ראינו סרטון שלה נחטפת

אה כן ראיתם את הסרטון לפני שהדו לכם

כן כן מצאנו אותו ברשתות החברתיות ופשוט כי המחבלים הרי תיעדו וצילמו ופשוט זיהינו אותם באחד הסרטונים שהיא נמצאת כבר מלאה בדם, שקובה, ידיים מאחורה, אגב הזוקות והיא ברכב והיא מובלת כבר, כלומר קרוב בשטח ישראל, כבר כנראה נוסעת לאזה או בדרך וורק אחרי כמה שעות יכלו לאשר לנו את ה

וואו

את הדבר הזה.

כשראיתם את זה, מה עבר לכם בראש? א בהתחלה היה קשה לזהות אותה. בהתחלה היה מאוד קשה לזהות אותה כי את לא מצפה לראות מישהי מלאה בדם ואת יודעת את השיער פרוע וכל הבגדים קרועים ומלוכלכים מפיח א זה היה קשה לזהות א ואחר כך פתאום פתאום התמונה יותר מתבערת ואת מתחילה לזהות תבי פנים את מתחילה להגיד וואו זאת היא אני מורידה את הדם אני מורידה את את הפה ואת השם וזאת היא ומצד אחד יש שמחה כי את מבינה שהיא שרדה כן את מבינה שהיא שרדה כי כי שמענו כשהייתה איתנו בשיחת טלפון את כל המחבלים, את כל היריות אז בעצם זה להבין שאוקי שרדה את האירוע שהיה שם היא כנראה היא כנראה לוקחים אותה כי היא עדיין מזוקות מאחורי הגב אז יש

איזושהיא שמחה פה שאת רואה אותה ואת יודעת שהיא עברה איזשהו אירוע מפחיד שלא ידעת לגביו לפני ומצד שני את לא יודעת מה לעשות עם המידע הזה מה זאת אומרת לוקחים אותה כאילו מה זה אומר לאן לאז מה מה זאת אומרת לוקח כ מי מי איך איך א כאילו את פשוט בעבדון את לא יודעת מה לעשות

וזאת אחותיך הקטנה הבת הקטנה כאילו הילדה הקטנה של המשפחה פשוט מסתכלת וקודם כל הדמעות זולגות כי פשוט חוסר עונים מוחלט כי את רוצה לרוץ לשם את רוצה לקחת אותה את רוצה להציל אותה ואת לא יכולה הידיים כבולות חוץ מלשבת וכן ולהתפלל ולגשת למשטרה לצהל אין יותר מדי מה לעשות א

ופשוט א ככה ככה עברו להם כל השנה ושלושה חודשים של

ובכל זאת עשיתם בכל זאת בעלתם

כן א היינו במאבק של א קודם כל היו שם כל כך הרבה אנשים משלנו שנחטפו אז א והכאוס במדינה בכללי וזה היה כל כך חשוב אז זה היה כל הזמן המאבק של להשאיר את זה על סדר היום שלא ישכחו כי היה פה גם קשה היה כמו שאמרתי בהתחלה הרבה הרבה קבוצות כן שקולים אנשים שנרצחו ואנשים ששרדו ומה עושים בכל הדבר הזה אז היה חשוב להחזיק את זה על סדר היום זה להמשיך לדבר זה להמשיך לעשות שיחות הרצאות א גם לילדים גם לבני נוער ממש לכל הקהלים שהם יהיו יותר מודעים לזה לספר על האנשים כדי לחבר יותר בין אדם לבן אדם מאשר יודעת קל להגיד אולי חטוף או חטופה אבל כשמתחילים לספר קצת שטר על הבן אדם ולחבר אנשים אליו יש רגש הרבה יותר פנימי

ויותר עוצמה וחשיבות בלהחזיר את אותם אנשים. ברור שזה מישהו מעם שלנו, אבל כשלומדים להכיר אותו קצת יותר, זה נהיה אישי. א והרבה הרבה הרבה תפילות מסביב והרבה קברי צדיקים והפרשות חלה וכל מיני אפילו אם זה ערב קטן של מגע אש בבית, של ברכות לזכות והגנה.

אז זה בעצם מה שהחזיק אותנו כל התקופה הזאת. אם זה אמירת תהילים משותפת בבית, בואו נסיים ספרי תהילים עכשיו ביחד לזכות וכל הזמן עם אותה תפילה אותה תפילה כזה שהרכבנו של א הקדוש ברוך הוא ישמור עליה ויגן עליה ושלא יהיה לה קר שלא יהיה לה ח מדי כן שיהיה לה את מה שהיא צריכה את הבגדים שהיא צריכה את ה כל מה שהיא צריכה ש שלא יעשו לה דברים רעים שיהיה לה את הכוח והעוצמה את התקווה שלא תאבד את התקווה כי זה קשה להחזיק תקווה במקומות חשוכים כאלה אז בעצם כל כך הרבה בקשות בתפילה אחת שממשיכות כל יום וכל רגע

בעצם לאורך כל התקופה.

וואו. האמונה שלך התחזקה בתקופה הזאת?

חד משמעית. קודם כל אנחנו מגיעים ממשפחה מאוד מאוד מאמינה, מאוד מאוד חזקה אבל ככשקורה דבר כל כך גדול, ממש שהקרקע נשמת מהרגליים ומבינים שאין הרבה מה לעשות. כלומר אה יש את ההרצאות, יש את המאבק, כן? להיפגש עם חברי כנסת, עם ראש ממשלה, עם אנשים גדולים בעולם, לעשות משלחות. זה דברים שאנחנו יכולים לעשות פה פיזית באופן גשמי. אבל א יתירה מכך אנחנו לא רואים את התוצאה הישירה והדבר הכי שאנחנו רוצים זה ללכת לעזה ברגל, למצוא אותה, לשלוף אותה משם ולשים אותה בבית. זה משהו שהוא בלתי אפשרי לעשות. אז בעצם האמונה זה משהו שמחזיק. זה משהו שמחזיק את הבין לבין, בין ההרצאות תוך כדי, בין ההליכות, בין כל המפגשים והתחינה הזאת לבני אדם בעלי השפעה בעולם. אז בעצם יש את מה שמעבר, יש את התפילה למי שאחראי בכלל על הכל,

נכון?

א וזה וזה גם לכעוס עליו, זה גם להרגיש שזה בסדר, להגיד וואלה, הקדוש ברוך הוא לא סבבה. אה, לא סבבה. לא. למה? מה קרה פה? למה קרה כל ה-7 באוקטובר בכללי זה היה כל כך נוראי מה קורה פה איך איך אתה יכול בשביל מה עשינו ואז זה להבין שכנראה עשינו משהו לא בסדר ואנחנו צריכים כאילו היה פה משהו שירער אותנו אנחנו צריכים להתעורר אנחנו צריכים לעשות דברים כדי לשפר את המצב גם כי יש לנו אנשים שצריכים אותנו שנחזיר אותם מיד יש כל כך הרבה אנשים פצועים ושנרצחו ונהרגו צריך צריך להתאפס על עצמנו בתור עם כל אחד עם עצמו ובתור עם ואז מתחיל תהליך של התחזקות והתחזקות זה לא בהכל אני אומרת עכשיו א עושים מצוות כן זה מתחיל מבפנים

מה זה אומר

מאיזשהוא כוונה כזאת הכי פשוטה של והבת לרעך כמוך כי כמו שאמרתי אנחנו הרבה קבוצות בעם

ובתקופה הזאת שהכל קרה כולנו היינו ביחד פתאום האירוע הזה של השבעה באוקטובר הוא חיבר את כל הקבוצות בעם פשוט באופן לא לא ראינו לא ראינו הבדלים. כלומר מי שהיה צריך עזרה מושיט עם לא יעד, מי שצריך פה ושם וכאן, כולם בשביל כולם. ווזה מה שהגיע מבפנים מהלב ואהבת לרעך כמוך. בבסיס הכי הכי יהודי, הכי הכי תחתון, כן, שיש, פשוט לאהוב. לאהוב אחד את השני, להיות אחד בשביל השני, לעזור במה שאפשר, כן? לגייס כספים כדי לשלוח לחיילים א אוכל וארוחות לשבת ובגדים חמים ובין אם זה לעזור למשפחות שקולות שקרס עליהם העולם וזה להיות איתם כן בדברים הקטנים של לבשל ארוחה להיות עם הילדים עם שר האחים לעזור לארגן שיבעה והרגשנו את זה

מאוד מאוד חזק והייתה בעצם הבנה שאנחנו אנחנו יכולים לשנות רק מתוך עצמנו אנחנו יכולים א להזיז דברים ולעשה תפילה שהקדוש ברוך הוא הוא יעזור לנו באמת לשנות משהו,

אבל רק אם אנחנו עושים את זה אחד עם השני, מתחילים מהבסיס מבפנים.

זאת אומרת שמצד אחד היה את הכעס הזה כלפי הקדוש ברוך הוא, כאילו מה קרה, מה עשינו? למה עשית לנו את זה? גם בתור עם וגם בתור פרט, כאילו חרינה שלנו, רגע, מה קורה כאן?

ומצד שני האמונה מאוד התחסקה, כאילו זה משהו כל כך גדול כמו שאת אומרת, שלבד אתה לא יכול לשרוד את זה.

אי אפשר.

אתה חייב להתעלות במשהו שהוא הרבה יותר גדול ממך. נכון

כי כמו שאת אומרת אני לא ככה עכשיו ללכת לאזה לבוא לקחת אותה ויאללה בואי תחזרי הביתה זה לא עובד ככה

וזה גם מעל כל הראש ממשלה והנשיא ו זאת אומרת זה מעל כל האנשים שנמצאים אפילו שאפשר לדבר איתם או לעשות זה משהו שבאמת הרבה יותר גדול מזה

נכון בסוף אני אפגש עם טראמפ אני אפגש עם ראש הממשלה אבל אני אסיימת הערב במיטה שלי בתפילה לקדוש ברוך הוא שכל זה כל מה שאני עושה שהוא יעזור שהוא יוביא למשהו כן אבל אני בסוף כולם פה שליחים ללעשות עשות משהו אז אנחנו משתדלים, אנחנו מדברים, אנחנו מבקשים, אנחנו כן תסנו משלחות, עשינו כל כך הרבה דברים. בסוף שזה באמת יוביל לתוצאה שאנחנו מצפים, כן, לשחרור של כולם, לשיבה שלהם הביתה, לשמירה עליהם, לחזרה המהירה לפה, שנהיה עם שלם, שנוכל להשתקם, שנוכל לעזור לכל מי שצריך לקום מזה. אז זה באמת מה שאת אומרת, האמונה במשהו גדול, במישהו גדול שיכול לעזור לשת את זה בכלל, בכלל לקום בבוקר ו ולעבור את הימים בציפייה.

ומה זה אומר בעצם להחזיק את הבית? אתם שתי אחיות, קרינה נמצאת בעזה ואת בבית. אז את הרגשת איך להחזיק את ההורים בעצם? מה קרה שמה? איך ההורים תפקדו? מה היה שם בעצם? אז קודם כל מהשיחה שסיפרתי לך שקרין התקשרה אליי באותו בוקר והיא ממש אמרה לי היא כתבה זה כבר היא כתבה בוואטסאפ אם אני אם אני לא שורדת את זה אם אני אמות אז תבטיחי לשמור על ההורים א לא לשקוע לחיות להיות שמחה בחיים שלך

וואו

אז בעצם באותו רגע אז אני אומרת לה ברור אני אוהבת אותך תלחמי תילחמי תישארי תעשי הכל מה שאת צריכה כדי לשרוד זה מה שהיה באותה השיחה ובעצם שם גם אחרי שהיא חזרה אז היא אמרה לי, "את הבנת שזאת הייתה הצבאה שלי?" כאילו אמרתי לך מה שאני באמת מצפה שתעשי. ואמרתי לה זה מה שעשיתי. זה מה שעשיתי. אני שמרתי על ההורים כמה שיכולתי כי בסוף אנחנו שתיים ולוקחים את הקטנה לעזה ומה עושים? כאילו הבית פשוט נלקחה ממנו צלה ו ואת שעת וההורים זה בשבילם זה להגן להגן. ופה אין את היכולת כמה שהם רוצים להגן ולשמור ולעזור הם לא יכולים הם יודעים שהילדה שלהם בצרה והם חסרי יכולת לבוא את יודעת הילד נופל שמים לו פלסטר לו נשיקה בראש מישהו מעליב אותו בבית ספר מדברים עם המורה

יש יש פתרונות ופה אי אפשר לעשות שום דבר מרגישים מאוד חסרי עונים וכמובן הסדר היום אני בכלל לא מדברת זה לא עובדים לא אוכלים לא הכל הכל משתבש אז אז זה בעצם מהדברים הקטנים שלהגיד לאמא לאכול כי צריך לשרוד

וואו

ולשתות זה בין הדברים הקטנים שצריך לקום מהמיטה ולנסות להעביר את היום לבין דורים גדולים של א אל תאבדו אמונה בואו נעשה משהו בוא נלך לפה ובוא נעשה את זה ו ונדבר פה ונארגן ערב תפילה כאן ופה ושם כדי לנסות להחזיק את עצמנו כי מה שאמא עשתה כל התקופה הזה תעזבו אותי אני לא רוצה שום דבר באף אחד כל האנשים הטובים שרצו לעזור זור לנו אל תגעו בי אני רוצה רק דבר אחד ילדה שלי חזרה בבית לא צריכה שום דבר אחר זה ממש חמוד מציתכם שאתם מציעים עוגה ותבשיל לא צריכה לא צריכה אוזן קשבת לא צריכה פסיכולוג תחזירו לי את הילדה אז מה שהיא הייתה עושה זה פשוט יושבת וקורה צהילים כל היום

באמת

כל היום כל היום בין אם זה לפתוח את הבוקר עם התפילות בקות השחר אחר כך זה תהילים בערב זה פיתום הקטורת

אז רוצה להגיד לי שכל היום עבר רק בקריאת את ספר תהילים.

כן. כל היום.

וואו.

כל יום. פשוט זה זה אלוז. זה מה שאמא עושה.

וואו. ואבא שלך איך הוא הגיב? איך הוא

אה גם זה הרבה יותר קשה. זה דמות של אב. כן. מגן הבית. בסוף גם אותו אותו חוסר עונים ווגם בהרבה הרבה הרבה שאלות, הרבה כעסים, הרבה טלוויזיה. הטלוויזיה לא לא קופטה בבית. כל הזמן לנסות להיות אה

מעודקנים.

מעודקנים כל שביב מידע. ובסופו של דבר כולנו יודעים ש הרבה היה בלופים. כן להעביר בין ערוץ אחד לאחר לא באמת משנה משהו. אומרים אותו דבר כי אף אחד לא יודע כלום. כן יגידו בערוץ אחד בערוץ אחר בסוף אף אחד לא יודע שום דבר. וזה גם א לדעת מה קורה. זה לשמוע על עוד חייל שנפל ועל עוד משפחה ש שקרסה.

שזה עוד יותר קשה להיות מחובר כל הזמן. אבל זה זה הצורך הזה להרגיש גם בתוך הכאב האישי

סוג של שליטה

אה למצוא איזושהיא שליטה במשהו לדעת וגם א להבין שאנחנו לא לבד יש כל כך הרבה אנשים מסביב שסובלים כן זה גם אולי להגיד וואו אנחנו משפחה של חתופה אז איזשהי התכנסות עצמית עכשיו אנחנו זה כל העולם שלנו אבל לא המון המון א בנות נרצחו במוצב שבו אחותי שירתה חברות שלה חברות טובות א שהיא יכלה למות איתן ביחד באותה מיגונית והשרדה וואי

ובעצם מה שקרה באותה תקופה זה היינו איתם בקשר היינו בקשר עם המשפחות של אותן בנות והם היו איתנו כלומר זה היה מאוד עדדי הם קיבו איתנו שהבנות יחזרו מי ששרדה ונחטפה ואנחנו היינו איתם במכלל הגדול שהיה ב ברצח הפתאומי הזה שפתאום גילו את זה משום מקום שזה נתן הרבה כוח בעצם שכל אחד מך בשני

גם זה זה פשוט נתן איכשהו לעבור את התקופה הזאת כי לא באמת יודעים מה לעשות הורה שקול לא יודע מה לעשות כשחררב עליו עולמונכון

והורה של בן אדם חטוף גם לא יודע מה לעשות א

כשדבר כזה קורה אז בעצם מנסים איכשהו בתוך כל הכאב שזה כאב שונה אבל בסוף זה כאב איכשהו לנסות ביחד וזה מה שעשינו הרבה פעמים היינו מאוד בקשר ולאט לאט זה הפך להיות לפעולות הנצחתיות לכל הנופלים והנופלות. אמ ובמקביל קרינה בשבי וואנחנו עושים ביחד. הם עושים בשבילנו כן הם כל הזמן מדברים על הבנות מהמוצב כן כל הזמן מתוך הכאב שלהם שאת אומרת איך אתם בכלל מוצאים את הכוחות לדבר עלינו? אז לא. הם אומרים הבת שלנו אמנם אולי נרצחה אבל הבת שלכם חוזרת

וכולנו ביחד ובתפילה לזה כמה שזה כמה שזה קשה וכמה שזה מצד שני מחזק ביחד

וזה בעצם

איך שאנחנו עוברים אותה תקופה

ומה קרינה מספרת היא חזרה הביתה ועכשיו זה כבר תקופה ארוכה שהיא בבית מה היא מספרת איך היא משתכמת איך היא מתאוששת מה קורה איתה עכשיו

אז א קודם כל אה כל יום הוא כמו יום חדש.

אה היא משתכמת, מתאושת, עברה גם כמה סדרה של א טיפולים א גם ניתוחים ופיזיותרפיה.

ניתוחים היא עברה מה היא חזרה לא?

כן. א היו לה הרבה הרבה פציעות. היא נפצה מאוד קשה בשבעה באוקטובר

א והיא עברה שישה ניתוחים, כאילו ניתוח אחד אבל שישה שש מקומות בגוף של כליים ורסיסים שפגעו. זה גם ככה סיפור צד שאני אומרת למה אנחנו כל הזמן צריכים להסתכל על האחר ולכבד אותו ולעזור לו כי לא תמיד הפציעות נראות לעין

בדיוק זה נראה שמ נכון לפעמים רואים אוקיי בן אדם א בסדר הולך והכל טוב בדיוק

אה לעומת הרבה הרבה חיילים פצועים שלא עלינו קטועים וחלילה ורואים את זה אז יש הרבה אנשים שלא רואים עליהם ואנחנו לא יודעים עם מה כל אחד מתמודד כן בין אם זה נפשי בין אם זה פיזי. אז א למשל לא הרבה אנשים יודעים שהיא עברה ניתוחים אה שכן יש לה פגיעות פיזיות כאילו רואים את זה מתחת לבגדים לא לא רואים את זה אבל לפעמים את אומרים לה מה יש לך נמשים יש לך נקודות חן וזה לא זה רסיסים זה רסיסים שתקועים לה בפנים

מה שבאה באוקטוב

רסיסים שתקועים בפנים וואו זה לא נראה אני חייבת להגיד לך

כן בדיוק את מבינה אז אז בדיוק הדברים האלה אז לא יודעים אם את יודעת לפעמים הם מזדמים ולפעמים זה כואב ולפעמים הם יוצאים פתאום אה א כל מיני דברים כאלה שאני אומרת לא תמיד אנחנו רואים גם אם א זה זה מהצד הפיזי אבל לצורך העניין מהצד הנפשי

אנחנו לא יודעים מה עובר בפנים יכול להיות שפתאום את יודעת עובר איזשהו מסוק וזה מחזיר אותה לרעשים של אותו היום והיא נבעלת כן

את רואה טעופות כאלה

כן יש יש הרבה פוסט טראומה יש הרבה פוסט טראומה

איפה זה מתבטא בעיקר

א הרבה ברעשים חזקים רעמים חזקים קים א גם מסוקים שעפים א צלילים רועמים שיח מאוד מאוד חזק ורועש א לחץ לפעמים אם קורה איפהשהו מסביב יכול הרבה פעמים להחזיר אחורה א ולפעמים זה קורה סתם מטריגרים קטנים של פשוט להיזכר להיזכר בחברה שנפלה באותו יום ופתאום להתכנס ו וליפול ממש ליפול אה לעצבות ולצער באותו רגע. אז לא תמיד רואים את זה. ובעצם זה ההתמודדות מאז. זה גם ההתמודדות לחזור למה שנקרא הכושר הגופני טוב, הפיזי א וגם הנפשי עד כמה שאפשר כדי לדעת איך להמשיך להתמודד עם זה פה ביחד עם כל המציאות המורכבת כן א שממשיכה להיות כן שקרינה חזרה ועוד היו חטופים בעזה. מספר מאוד מאוד גדול. אז זה גם להתמודד עם העובדה

שהיא חזרה ועדיין יש שם אנשים. א זה השמת הניצול למה אני שרדתי עם חברות שלי לא מה עשיתי שזה מגיע לי. א הרבה הרבה שאלות שאנחנו גם לא יכולים לתת עליהם תשובה ושום פסיכולוג לא יודע לתת להם עליהם תשובה אבל זה בעצם ה ההתמודדות

ההתחזקות האמונה.

את ראית משהו במקום של ההתחזקות באמונה אצלה?

כן חד משמעית. גם כמו שאמרתי לך גם באנו ממקום מאוד חזק וזה פשוט תחזק עוד יותר כי במקומות הכי הכי חשוכים א תרתי משמע מנערות ונבחי עזה

אמ בלי שום אור גם פיזי

כן

היה איזשהו ניצוץ פנימי של אמונה של דיבור עצמי שלה תפילה עם עצמה של הקדוש ברוך הוא אני שרדתי אתה גרמת לי לשרוד רק אתה זה נס בשביל שאני אוכל לצאת מפה ולספר את הסיפור של חברות שלי שנרצחו כדי לתת להורים שלהם את ה מה שאני יודעת על הדקות האחרונות שלהם על מה שהיה שם שאף אחד אחר לא יודע כי לא לא היו משם ניצולים או נחטפו או נרצחו

ווזה מה שהחזיק אותה בעצם האמונה הזאת

וואי

של א אתה בחרת אני לא יודעת למה לא יודעת איך אבל אם כבר זה קרה ושרדתי, זה מה שאני לוקחת. אני כאילו אני שורדת בשביל לחזור בשביל המשפחה שלי ובשביל החברות שלי כדי לספר עליהן. אז זה מה שהחזיק אותה מאוד. וכמו שאמרתי, אין אין משהו שאפשר לאחז בו, שיכול להחזיק במקומות כאלה כאלה נוראים בלי בלי אמונה. בלי אמונה ובלי תפילה ובלי איזושהיא בקשה. היא סיפרה לכם מה היה איתה שם, מה קרה לה שם, איך הם התנהגו אליה השובים, איך

אה כן א שהיא משתפת אותנו המון, שיתפה אותי גם המון

והרבה דברים אנחנו מחליטים להשאיר כזה אצלנו אבל א למשל מהפען של האמונה אז יש את מה שידוע שאי ודניאלה שהיו ביחד הם היו גם ביחד עם דורון ונעמה אבל הם שארו בשבת איך הם ידעו שעכשיו שבת וקבלת שבת כי לפעמים לפעמים לפעמים היה רדיו וברדיו אם היו תופסים את הערוץ שלנו של ישראל היה בגלי צהל הם תמיד היו אומרים ואלו זמני כניסת השבת בירושלים תל אביב

וואו

א ואנחנו נכנסים לגל השקט כן אז הם היו תופסים את זה ואז הם היו יודעים יודעות שעכשיו שבא היום יום שישי כנראה ועכשיו נכנסת שבת

אז ככה הם ידעו בערך את הכיוון את הזמנים ואז ואז היה הרגע שהם אמרו בוא בואו בואו נשאיר שלום עליכם כן שזה גם מה שהם סיפרו כשהם היו בראיון בגלי צהל והם שארו את זה

השרו את זה בערבית

א והם פשוט הרגישו ככה הרגישו את הביתובעצם את שואלת איך אתם יכולות לעשות דבר כזה או איך נגיד בפסח לא אכלתם פיטות זה הדבר היחיד לאכול מה עכשיו לא תאכלו ברור שתאכלו זה זה

ושתיהן לא אכלו פיתות

שתיהם לא אכלו פיתות זה זה הרי פיקוח נפש כן מה ברור שאנחנו לא מצפים הם אמרו לא אצלנו עכשיו פחות או יותר אנחנו בתקופה של פסח שאתם לא ידעו בדיוק את הימים

אנחנו יודעים שאנחנו לא אוכלים עכשיו חמץ

אז הו אנחנו לא אוכלים פיטות אל תביאו לנו פיטות כאילו אל תגישו לנו פיטות אני אוכל אין אוכל כאילו אם יש משהו אחר שאתם יכולים להביא לי איזה שימורים תביאו ש אבל פיטות לא נאכל וזה היה עיקר המזון כן זה בעיקר מה שמזביע פיטה ביום אז

זה מה שמשביע א והם אמרו לו אנחנו

כי זה

אז מה הם כן אכלו נתנו להם דברים אחרים

א שימורים כל מיני שימורים שהיו איזה פחיתונה לשתיהן לא היו יכולות פחיתונה לשתיהן

ביום

ביום ביומיים מתי שהיה

וואו

אבל אה אבל הם אמרנו שזה חשוב להם זה היה חשוב להם זה חזקות כן כן עכשיו אנחנו פה נגיד שברור שלא כלומר גם גם אם היהום כיפור שנופל בפסח אז היינו אומרים לך תאכלי חמץ תאכל בדיוק

ו ודווקא שם במקום הזה אחר כך הם חוזרות ואומרו דברים כאלה ואנחנו אומרות וואו וואו איך איך היה בכם את הכוח הזה הרי יש גם את הרעב ואת שאתם איך איך אתם יכולות להתמודד והם בחרו א וגם א לימים אנחנו ראינו את הסרטון טון של השה ששת החתופים שהדליקו נרות חנוכה שזה את אומרת וואו איך אתם בכלל איך אתם מסוגלים במקומות כאן זה בכלל לא מצופה מכם אבל זה הדברים ש שמסתבר שהם מחזיקים מחזיקים גם כל נפש יהודיה באשר אי הרי כל החתופים מ מגזרה שונה מה שנקרא מקבוצה אחרת

אבל בסוף כולם התאחדו למשהו אחד שנתן להם איזשהו אור קטן וכוח לשרוד עוד יום ועוד תקופה שם כי הם לא ידעו מתי הם יצאו.

הם היו צריכים פשוט לחכות ולכבוות שזה יקרה.

כן. וואי וואי זה ממש מטלטל מה שאת מספרת. באמת שהם ויטרו בפסח על הפיטה שהם יכולו לקבלו אותה כל יום והם יטרו על זה בשביל קופסת תונה קטנה בשביל שתיהם פעם ויומיים. וואי זה מטורף. זה ממש מטורף. אגב לגבי השיר למה הם שארו את זה בעצם בערבית? שלום עליכם. היה עניין

כי הם לא יכלו לדבר בעברית חזק שלא ישמעו מסביב

כי אם יהיה שיח בעברית מישהו מהשכנים יכול לשמוע יכול לדווח הם

אבל שלום עליכם גם אם שלם בערבית אז אז יכולים לשמוע אותם לא

כן אבל הם לא הם לא מבינים מי שיכול לשמוע מי ששומע שומע בערבית אז הוא יגידו אוקיי אפשר לראות איזשהו שיר בערבית אבל העניין שכוחות שלנו כוחות מודיעין שלנו כל מיני שכנים שנים שיכולים לתת אחר כך מידע שפה וואו שמענו עברית יכול להיות שמוחזקים פה חטופים

ולכן אה

מעניין כי זה אותה מנגינה אז כאילו אנשים שמכירים אז יחו קשה רגע אז אולי זה בערבית

בדיוק השאלה עד כמה באמת במרחקים זה היה ראלי לשמוע אבל אכן

מעניין וואו

וגם בשביל הספורט כי הם כבר ידעו ערבית אז את יודעת א הם כבר אמרו בוא ניצור משהו דניאלה יוצרת כן אז הם אמרו בואו א בטח בואו נעשה משהו מעניין

וואי מנתי תוך כמה זמן הם נמדו ערבית הם כולם יצאו שם א מדברות ככה שוטף ערבית חמש יחידות א כן אני חושבת לקח להם כמה חודשים ובסוף לא אין מה לעשות זה זאת השפה שם מדברים וחייב להסתדר אז אז לומדים בהתחלה זה קצת מילים ואחר כך יותר משפטים יש איזה משהו ככה שמאוד הציף אותם משם כאילו שהיא חזרה וסיפרה לכם ואמרה וואי תקשיבו כאילו משהו מטלטל במיוחד אמ שאת יכולה לספר כמובן

כן היו חשוב להגיד שהיו הרבה הרבה הרבה מקרים של א של השגחה של השגחה פרטית שהיא הרגישה ממש את הכוח א ש והנוכחות לעבור בכל מיני דברים אבל אני לא אפרט כי זה שאלה והיא תכלית אבל משהו מאוד מאוד חזק זה א זה זה שהיא התפללה עלינו ואנחנו התפללנו עליה כלומר את מבינה אמרה אני חשבתי שאתם פה בכיאאוס, אני בסדר, אני טוב, אני חטופה בעזה, אין הרבה, אני התפללתי עליכם, איך אתם שם? ואנחנו מה את משוגעת, אנחנו בבית שלנו, במיטה שלנו, על מה אנחנו בסדר? מביא כזה לא דווקא לא ובעצם כל הדאגה שלהן פה למשפחה ולעם שלנו כאן ומה קרה בעצם לכל האנשים כאן, הם לא ידעו מה קרה. הם לא ידעו אם נשארה ישראל או הם לא ידעו מה מה קורה

בהתחלה עד שהם התחילו להיחסף קצת לתקשורת שם. אבל א הם ראו מאיזה כאוס הם נלקחות והם חשבו שזה המשיך פה בכל המדינה. הם לא ידעו את סדר גודל האירוע

והם אמרו אנחנו דאגנו לכם. איך אתם בכלל מתמודדים עם זה? א וזה היה מאוד מרגש מרגש לדעת ש הם נתנו לנו את הכוחות פה להילחם עליהן ואנחנו נתנו להם את הכוח שמה לשרוד.

מתאים מדהים. היה איזשהו פרק בטילים או פסוק או איזשהו סיפור או משהו שהחזיק אותה במיוחד לשם? אז קודם כל היא הרכיבה לעצמה תפילה, תפילה שלה שהיא הייתה חוזרת עליה במנטרה. א הם היו זוכרות כמובן את מודי אני שזה שזה גם הכי הכי רלוונטי ההודעיה הזאת של תודה גם על כל יום גם במקום החשוך הזה שאני שאני קמה

ואני תמיד אמרתי עליה א מלאכים שמקיפים אותה ממינה מיכאל מזמול גבריאל כן כל הזמן הייתי אומרת את זה ממש זה ומסתבר שגם היא זכרה את זה היינו אומרות את זה שנים כבר בבית

והיא הייתה אומרת את זה גם שם אז מאוד התרגשתי לשמוע כי אני הייתי אומרת את זה כל דקה ביום. קצת שהיה לי קשה הייתי אומרת את זה שזה בערך כל רגע. ולדעת שכנראה באותו הזמן היינו אומרות את אותו את אותו הפסוק, אותה התפילה. זה

וואי זה ממש מרגש.

זה היה מרגש ממש כשהיא חזרה לדעת את זה.

מאוד ששתכם בחרתם דווקא באותו פסוק.

כן. אז זה ממש רגש כשהיא חזרה וסיפרה. זה

וואו.

היה וואו. ומה קורה איתה עכשיו? כלומר מה החלומות שלה? הרצונות שלה. אז עכשיו אני תמיד אומרת שהיתה חיילת כן היא שירתה שנה ואז היא נחטפה ובעצם היא השתחררה אחרי כמעט שנתיים של שבי שנה ושלושה חודשים והיא כמו כל א מישהי שעכשיו מסיימת צבא שנפתחת לעולם האזרחי ועכשיו כל האופציות פתוחות בפניה וזה קצת אוברונing כזה אוקיי מה עושים מה אני בוחרת מה אני יכולה בכלל לבחור אז בכלל אחרי מישהי שנלקחו ממנה שנים של 19 20 אז א כשהיא יצאה אז עכשיו היא בכלל היא כמו גם קיבלה את ה כל האופציות בחזרה א אני חושבת שהיא יותר כרגע מתמקדת בשיקום א בשיקום הנפשי הרבה

הרבה בהנצחה אה גם כל התקופה עכשיו הרבה למען החטופים שהיו שם וכרגע למען רן שנותר ובהמשך אני חושבת לא יודעת לאיזה עתיד מקצועי תרצה ללכת אבל משהו שהוא כנראה בטוח כוח קשור ללעזור לאנשים ולחזק אותם ולדעת להקשיב להם במקומות הכואבים שבהם הם נמצאים מתוך המקום שאותו היא חפתה אני חושבת שיש לה את היכולת הזאת ובאמת את ה

את הסיפור מאחוריה שהיא יכולה לתת את הכוחות האלה לאחרים

איך הגיבה שהשתחררה ופתאום קלתה שואלה כל עם ישראל התפלל עליי כאילו כל עם ישראל מכיר אותי בעצם היא נכנסה לשם אנונימית יצא

מן שם א סלם

נכון אז זהו אז אותה פחות מכירים דווקא אותה פחות מכירים אבל אה פתאום לראות הרבה אנשים שמחכים ומצפים כשהיא חוזרת הביתה ואנשים מחכים עם דגלים כן או נגיד היא עוברת במכולת השכונתית ואומרים וואי קרינה א אז היא אומרת וואו כאילו איך פתאום מכירים אותי אני בם כל כך פרטי וצנוע א וזה מטורף אה ויצאה כמה פעמים כשהיא עוד הייתה בשב היא ראתה עצרות שאנשים מתרכזים להצרות תפילה ועצרות גדולות בשבילם שם וזה נתן לה כוחות היא אמרה וואו איזה איזה עם לא מובן עליי כאילו מי אני וזה מטורף זה פשוט מדהים היא אומרת זה הכוח שלנו באמת קה וא אומרת אני ממש מקווה שאנחנו נמשיך עם זה ביחד גם כשהכל בסדר שלא נשכח את זה וזה גם אחד

המסרים החזקים שלה שלא משנה מה ומישהו חושב אחרת בסדר אז הוא חושב אחרת הכל טוב טוב, שנינו רוצים בסוף שיהיה טוב, הכל יהיה בסדר. בואו פשוט נכבד אחד את השני. וזה זה המסר העיקרי לאהוב פשוט את כולם ולכבד.

וואו,

סה יקרה ואהובה, את תוך כדי התקופה הזאת את לומדת גם רפואה, נכון?

אה, לא, אני לומדת משהו שקשור מדעים ביופואים. כן.

אוקיי, זאת אומרת, הדרך שלך היא להיות רופא, אבל בדרך את לומדת ככה מסלול שזה איך הצלחתי לרכז בלימודים? איך הצלחת להמשיך את החיים בשגרה? לא היה,

לא היה,

לא היה לימודים ובקושי הייתה עבודה. איזה זמן להגיד תודה לכל האנשים שאפשרו לי בעצם להתרכז במשפחה שלי, כן? א לתמוך בהורים, בסים ובספתות, בכל החברים גם של קרינה מסביב שחיקו לה, ולאפשר לי להיות 100% בלהחזיר אותה ולשים את החיים שלי בצד, את הלימודים, את העבודה. א ועכשיו לאט לאט אני מתחילה לחזור לזה. איך ההורים קיבלו את זה שסוף כל סוף היא חזרה הביתה אם יש לך קצת חזרה לשגרה או שאין להורים יותר קשה לי א להשתקם להתרומם מי זה חד משמעית אבל הם מתחילים לאט לאט יודעת לחזור לעבודות אבל זה משהו שהוא לא עוזב זה זה משהו שהוא תמיד נמצא כי זאת הייתה תלטלה כל כך גדולה

נכון

וגם החזרה היא הייתה פתאומית כן זה הופ פתאום וחזרה אחרי תקופה מאוד ארוכה

אז בעצם זה לנסות להקל את כל האירוע שקרה

אמ א להמשיך לתמוך בכולם, בכל מי שמסביב ו וגם הפחדים והחרדות שבאים עם זה כן שצריך להתמודד עם זה אז בעצם המאבק לחיים רגילים עדיין לא נגמר ואנחנו ממש א

בדרכו כן ממש בעזרת השם יש לך אולי איזה מסר לסיום או תובנה שחשוב לך להעביר לעם ישראל

אמ וואו הייתי רוצה לספר אני חושבת שזה פלטפורמה טובה לפרסם נס גדול שקרה

א ואנחנו גם לא הרבה אחרי חנוכה אה אני זוכרת ש בשתי החנוכות שקרינה לא הייתה בבית עשיתי את הסגולה של ה של זאת חנוכה

זא חנוקה

ובסגולה של השנה הקודמת כתבתי ממש א לקדוש ברוך הוא אמרתי אני מתפללת טה שקר תחזור חיה בריאה בשלמה וככה וככה וככה אבל החנוכה הזאת להבדיל הראשונה בחרתי להגביל אמרתי הקדוש ברוך הוא בבקשה שזה זה יקרה עד סוף חודש ינואר שנת 2025 ואו עד סוף חודש תבט שנת התשפה והתשפה זה הרי תהיה שנת פדיון השבועים והמנתי זה כל בכל כוחי זה מה שכתבתי בפתק וסגרתי זהו ובהחנוקה הזאת פתחנו אבל לא הייתי צריכה לפתוח את הפתק כי זכרתי מה כתבתי בו וידעתי שזה יתגשם כי קרינה חזרה בקפי תבת

את השפעה

ב-25 לינואר יש 2025 אז א בעצם הנס התגשם הסגולה התקיימה והיא חזרה ואני חושבת שזה פלטפורמה מצוינת א לספר את זה ולפרסם את הנס ולהגיד א שכאילו יש יש אמונה ויש תקווה כזה למסר אחרון ווגם פה להגיד שלפעמים לא כל הבקשות התגשמו כי אנחנו יודעים שקראו גם מקרים מאוד מצרים בתקופה הזאת כן לא משנה כמה התפללו וכמה ביקשו. אבל לדעת שגם עם מקומות כאלה אנחנו נקום ביחד ובגלל זה כעם אנחנו נתמוך בכולם ושום דבר לא קורה סתם למרות שדברים מאוד מאוד קשים כואבים וכן ברור שכשסיפור מסתיים טוב זה הכי קל והכי משמח אבל גם חשוב להגיד שאנחנו זוכרים את הכל את כל המכלול מחסקים את כולם

מתפללים על כולם ולא שוכחים אף אחד כן א בסוף לכולם יש את המקום וכולם צריך צריכים להיות זכורים כן בחייהם וגם לא ובעיקר באנשים שהם שהם כיום ובאנשים שהם היו אז פשוט להאמין שיש תקווה ויש טוב ויש ניסים אז זה

בשביל זה ה ככה לסיומת חיומית

כן תודה רבה סיקרה

תודה

תודה תודה שצלחת להגיע לכאן תודה שאמרת את המילים שלך מחזקות ובעזרת השם שיהיה לכם סיעתא דשמיא אדירה בכל מה שתעשו תודה.