עמית סגל: "הזורעים בדמעה ברימה יקצורו"

נופלי המערכה הזו שונים בכל זאת מקודמיהם כי לא שיערנו שבדור שלנו ילדים כמו מתן אברג'יל ויוחאי דוכן עדיין קופצים על רימונים או שגם בתזכורת באייפון אפשר לכתוב מילים כמו של בן זוסמן אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה ובעיקר כי הם יצאו אל הקרב ועשו זאת בדע צלולה למרות שנים ארוכות של פילוג ומאבקים פנימיים ההיסטוריה תשכח את המאבקים הפוליטיים ואת האינטרסים הרגיעים אבל היא תזכור איך התהפכה הקערה בין שמחת תורת תשפד בבערי ובן פסח תשפו בתהרן. הלוחות התקטוניים האלה של תוגה ושמחה, של זיכרון ועצמאות שעליהם יושבת מדינת ישראל ורק בזכותם היא

מתקיימת, מתנגשים על לוח ליבכם יום יום ושעה שעה ואתם כו השבר. שבוע אחרי הטבח בקיבוץ בארי זרעו את השדות שדרכם דהר המוות אל הבתים. התקיים בנו כפשוטו הביטוי התנכי הזורעים בדימה. ואם תקיים החלק הזה מובטח שיתקיים בנו גם החלק השני ברינאקצור