"אתה רואה את אבא ואמא שלך מתפרקים" יואב רפאל מספר על הימים הקשיים לאחר הבשורה הקשה על אחיו

היום אני אפגוש את יואב רפאל בן דודתי יואב עבורי הוא חלק מהוויה שלי בתור ילד חלק מהמשפחה שלי חלק מהיסטוריה המשפחתית שלנו והוא גם סוג של אבא מה שלומך יואב ברוך השם איך הייתה הנסיעה בסר חוץ מהחום הכל בסדר פחות פקקים תודה ברו אדוני חולם שהכל נהיה בדברו אמן בוא קח את איתך ביחד בוא נשב לא מעט סיפורי גבורה שמענו עד עכשיו שלום לך יואב שלום שלום לבן דודי ברוך יואב השכול תפס אותך ב-1973 במלחמת יום כיפור אתה אז בחור צעיר מאוד ספר לי על הדבר הזה א כן השכול דפס אותי כשאני בעצם חייל עוד בשירות סדיר א בגיל 20 הייתי כבר שנתיים בערך בצבא ו לא רק שחול בהתחלה זה היה נעדר סלאש שבוי סלש מקום קבורתו לא לא נודע ו

ועד שלמעשה אחרי ארבעה חודשים שהיה נעדר שחשבנו ששבוי חשבנו וחשבנו בסוף קיבלנו את ההודעה אחרי השיחות של הקילומטר ה101 עם קיסינג'ר עם ג'משי ועם אהרון יריב אלוף אהרון יריב בהפרדת הכוחות א בשיחות האלה אה מצרים חזירה את השבויים חזיר את הגופות וביניהם היה הגופה של א אחי שלום זכ לברכה ב שנהרג ביר סואץ בקרב ה ידוע שכל כך הרבה דיברו עליו הקרב הכי קשה ב בטח במלחמת יום הכיפורים אולי אחת הקרבות הכי קשים שהיו לצהל ב-70 השנים האחרונות אתה יודע שקרה לי האסון דפקו לי בדלת המשפט הראשון מה יצא לי מהפה אני כמו דוד משה לא יהיה דוד מושה היה אבא שלך ש שברון לב מהאסון שפקד אותו עם הבן שלו עם שלום הביא אותו לידי כך

שהוא הפסיק לחיות ואמא שלך כל הזמן הייתה חדורת אמונה וחדורת חטה של כן לחיות וכן לדבוק בחיים ואתה בעצם הפכת להיות אבא שהוא בעצם ילד קטן על משפחה כל כך גדולה שכמעט והתפרקה ואתה תפסת את כל המשפחה וכל האחים ואחיות שלך ובעצם הפכת מילד לאבא איך נכון אני אני ד בנקודה הזאת לפני שאני הגע בנקודה הזאת עצם זה שעכשיו אתה מדבר איתי אני בדיוק עכשיו כושר שאני ברגע שאני שמעתי על עמית ום עמית אני שמעתי אני היה קורונה ואני נכנס היינו מניין בחוץ מחוץ לבית בגני מנחם ונכנסתי הביתה וני פתאום זהבה כזה כאילו פרצו אני אומר לה מה קרה מה היא ככה צרחה לי א עמית הבן של אמרת לה מה קרה ואז היא סיפרה לי לא צריך להגיד כמה זה

בלתי נדפס וכמה זה קשה ואני באותם רגעים א עלית לי אתה בראש איך אתה תחיה איך אתה תמשיך איך אתה תחזיק מעמד מה אתה אומר מה אתה אמור לעשות אני יכול לעזור לך כבן דוד כאח שקול כמשפחה שקולה אני לא אף שקול ואת זה הבנתי ואני לא אף שקול של בן יחיד ולאבא שמאבד את הבן שלו שזה חתכת משקל זה חתכת אירוע כל התקופה עקבתי אחריך ועשיתי את מה שצריך לעשות ודיברתי ע מי שצריך לעשות על מנת שאתה תשמור על עצמך ותצליח ל לא להכיל אבל טיפה ללמוד לחיות עם זה וטיפה לקבל את זה טיפה להמשיך להחיות את החיים שלך זה מצד אחד מצד שני לא יהיה לך בדיוק מה שקרה לאבא שלי ש לא יכל להתמודד לא יכל לחיות ו איך אומרים נפל הטיפה המרה ובזה

נגמר הסיפור שלו לצערי הרב יואב כל המשפחה שלך אנשים מאוד מאמינים מה או איך הצלחתם לשמור על האמונה למרות האובדן הגדול ש של האח תראה גם האמונה היא אמונה שלא שלא יהיה ספק הימים השבתות החגים הם לא חגים השבתות הם לא שבתות החגים לא חגים נכון שומרים אותם כל ה אני מתכוון מבחינת השיירה בערב שבת לשבת הביחד ה זה זה לא זה הכל מתפרק הכל נשבר לאחות את זה ולהרים את זה לקח שנים שנים תגיד כמה זמן שלום היה נהדר שלום נהדר בך כארבעה חמישה חודשים בערך הוא נהדר הסיפור בקצרה הוא שהוא 24 ימים היה ב במלחמה עם זחל פינוי של התאגד של חטיבה 500 הוגדל 162 שם ביום האחרון ב-24 בקרב באיר סוץ שם א כמעט נהרגו למעלה מ-10 חיילים

צנחנים שריונרים ופצועים היו שמה גם למעלה אולי מ-150 200 ממש קר די רציני והם נכנסו שלושה זחלים א זחלי פינוי להיכנס לתוך העיר ולהוציא מ שם פצועים והרוגים וכל מה שצריך הוא היה בזחל הראשון ובכניסה לעיר אחרי בניין אחד או שניים העדות של הזחל השני שנסע מאחורה ונסע אחורה כשראה שהזחל שלו נפגע ראה את אחי שלום עם הנשק האישי אה מדדי ברגל נכנסים שלושה או ארבעה או חמישה חבר'ה לתוך בניין א לתפוס מחסה כי הזחל נפגע מנט או לא יודע ממה בדיוק מבזוקה או לא יודע בדיוק שם ומאז א לא שמענו כלום איזה אדם היה שלום בגיל כזה יכול להגיד לך חייל בגילו ובמלחמה ש מי שלא מעשן אז כבר שתבין איזה הוא באמת הה ילד ילד של עבודה ילד

שדאג למשפחה ילד שהיה מסור מאוד לאמא שלו לאחים שלו כבר לפני הצבא עבד בצבא וכמעט שנה וחצי מהמילואים הוא עבד בקיבוץ נצר סירני ופרנס את המשפחה ילד ילד של אבא ואמא ילד של בית צריך לזכור התקופה הזאת הא תקופה עוד של של המעברה עוד לאבין הבודדים שהיה לו אני יודע איזה רה חמישה ער חבר'ה ממש באופן אישי שהיו יוצאים ואוהבים אותו ו 50 שנה כבר כמעט עברו ואתה מדבר על זה כאילו זה קרה אתמול חשבת על זה שאם הוא היה היום איתנו איזה איזה אדם הוא היה אין לי ספק שהוא היה קודם כל איש שהיה מתקדם היה איש של העבודה איש של העשייה איש ידע לקרת מהולך שידע שצריך ללמוד אי אין לי בזה שום צל של ספק שהיה מוביל את המשפחה אפילו

יותר ממה שני הובלתי אותה נפגשנו אגב במלחמה כמה פעמים אני הייתי בטסה בגם בחיב 500 סירניק אום מחלית לתדלוק טנקים שזה היה סכנת נפשות וכל הזמן שהיינו בנושא הזה תמיד מרחיקים אותנו הצידה כי אעם חלילה פגיעה אחת של כדור של מטוס של משהו שיורים בנו זה יכול לעשות הרבה נזק וכמה פעמים אני נפגשים בצירים של ליד התעלה שמה כל המלחמה אני אחרון שראיתי אותו במלחמה אני הלכתי לזהות את הגופה שלו ואני קיבלתי ממנו אני חושב אז במלחמת יום הכיפורים היה חמש לירות השטרות האלה נמ לי זה היה תשע שטרות 45 לירות שזה הה המון כסף מילוים ניק החג הראשון בלי שלום א אין לזמן אין לזמן משמעות עובדה שאני מדבר איתך באמת כאילו זה קרה

אתמול ואני רואה את זה חי את זה יום יום ולוקח את זה יום יום קדימה וחי לצד זה לא לא סוחב ולא שום דבר זה ללמוד לחיות לצד זה והולך עם זה ביחד עם כל הקשיים עם כל הזה החג הראשון לא היה חג לדעתי גם השני לא היה חג ולא גם לא השלישי זה בלתי אפשרי היה לשבת על השולחן מי כמוך יודע איך גדלנו עם הסבא ושולחן ערוך ערב ראש השנה אני אפילו לא רוצה לספר מה היה כי זה זה מחזות שאתה יושב אתה רואה את האמא ואת האבא וכולם מתפרקים חים בכלל קטנים אתה מדבר על ילדים קטנים יחסית ש 9 10 אני כולה גם ילד בגיל 20 21 המעמסה הייתה ממש אבל כשצריך לקבל ות וכשצריך להתפלל ולקבל כוח להמשיך אז קריית שאול יהיה כתובת בהחלט כרת שולייה

כתובת א א רוצה אית ך שגם בתור ילד קטן כשבעצם צמחנו וגדלנו לצד השכול שלכם בעצם זה היה סוג של עננה שגם השפיע עלינו ו אני זוכר ביום הזיכרון איך שהייתם מגיעים אלינו הביתה והיו עושים כזה סוג של לסעודה אבל תמיד הייתי רואה את אמא שלך בצורה שונה קצת היא תמיד כאילו אתה מרגיש שהיא עטופה באיזשהו בואה של עצמה שהיא עם הבן שלה וכולם מדברים ואוכלים ומברכים וכל זה אבל היא עם עצמה אתה כבן שלה שבעצם הפכת בעצם בל כוחכם להיות אבא בגיל 20 21 אתה כבר הפכת להיות אבא של כל האחים שלך ואם היה עכשיו מישהו בצופים שרואה אותנו כרגע ם חס ושלום כזה דבר קורה להם איזה טיפ אתה יכול לתת לו לפני שהכל מתפרק לעצור מה הם שלושת

הדברים שאתה חושב או שניים אפילו אחד משהו שאתה אומר חבר'ה את זה חייב לעשות בשניה הראשונה קשה לי לתת טיפים האמת אני לא יודע להגיד לך כאילו שתכננתי מה לעשות עם אמא שלי אבל דבר אחד אני תמיד היה לנגד עיניי זה להקשיב לשמוע אותה להפנים גם אם עשיתי לפעמים מהצד דברים אחרים או מה אני חושב שצריך לעשות אולי כן אבל קודם כל בראש ראשונה להקשיב לה לשמוע מה היא רוצה מה היא זה כי באמת זה מזכיר לי אותך על זה אני תמיד דאגתי ש תהיה לנפש מנוע תהיה לנפש שקט לנשמה זה לא קל ולא פשוט לאבד ילד אני אח עדיין היא אמא שאיבדה בן אתה איבדת בן ולשבת מול מול הורים אפילו שני שקול היא הי ישיבה היא לא קלה היא לא פשוטה היא אתה

רואה את הצער אני אני יודע מה עובר עליה בלילה עכשיו אתה צריך לזכור גרנו במעברה האמא לא ישנה בחדר השלישי או אני בקומה רביעית כולנו יושנים בזה חדר ורבע עשרה אחים יושנים כולם בפנים ואה יודע מה הוא עובר עליה ואתה יודע את המצוקה שלה ואתה רואה את ה הבכי שלו נפסק וה שכול הזה לעניין עצמו לא שלי אני לא יודע באמת זה לא יודע אולי זה מתנה מהקדוש ברוך הוא שאני יודע שבגיל 21 כבר אני התי באמת צריך להוביל את האחים את האמא את האבא לרשם ולעשות והקניות ולקחת וללכת ולבוא מאיפה הי הכוחות באמת רק אולי סיעתה דשמיא הקדוש ברוך הוא עזר לי להבין את הרציונל באותם באותה תקופה וללכת עם זה קדימה אבל לא קל היה לזה מחירים היה

לאזה מחירים של א ללכת ולבוא ולצאת ואולי להתקדם יותר אולי בחיים או למרות שברוך השם התקדמתי אבל לא היה קל ולא פשוט ה קשה ללכת ללמוד היה קשה מאוד לעבוד ה הכל היה בקשיים כי לא יכלת להשאיר את אבא ואת אמא במצב שלהם תגיד לי שאתה בפעם הראשונה אתה הלכת לכיוון של פוליטיקה ועבודה ומה שנקרא שליחות ציבורית ו שנבחרת בפעם הראשונה אני זוכר בתור אז הייתי חייל א אתה אמרת שלושה אנשים לא זכו לראות אותי כאן במעמד הזה דיברת על ההורים שלך ועל שלום וכשהכל אותו נחנקת ולא כשזכתה שלך נחנקת מה עבר על יואב רפאל באותו רגע שהוא מדבר על האח והוא פשוט כאילו הג כאילו כל האנשים היו שמה אני זוכר את זה היו שמה אלפים עמדת על

איזשהו שולחן ודיברת מהלב לא עם דף לא עם כלום אבל שהזכרת את השם שלום נכון א תראה תמיד ההורים אם וזה כואב לכל אחד מאיתנו הורים זה הורים ולא משנה באיזה גיל הם נפטרים מהעולם תמיד זה כואב א פה כשאתה מדבר גם עכשיו כשאני מדבר אני לא מדבר ד עליו הרבה בכלל אני אומ ממש לא מדבר אני לא מדבר עליו הרבה וכשאני מזכיר אותו אז אתה צריך לזכור ש לקמט לי כמעט 30 שנה בזה ואז התמונות רצות לי מהיום שנולדנו גדלנו ב בכל הקשיים לצבא בצבא שפגשתי אותו לחמת יום הכיפורים טטן גיוס ונהדר ללכת לזהות גופות ואמא הכל הכל הכל ביחד ואתה בא ברגע שהוא בעצם פסגת חיים של איש ציבור ואתה צריך להזכיר עכשיו את זה וזה פתאום ככה תוך כדי

שאתה אומר את השם בעצם עוברים הסרטים בתוך אני יודע על פיות השנייה של שניות ו הכל כי זה מחויב המציאות ואתה מרגיש שהוא זה החיים שלך וזה חלק ממך וזה חלק מהחיים ואתה בכל דבר בכל מצב א אני מזכיר אותו והודה שאתה זוכר את זה וזה נכון וגם למחורת חוץ מאנשי בר יעקב של הוותיקים שהבטחתי לעלות למייסדי בר יעקב הייתי גם ב בקריית שאול ושם ביקרתי כמובן עשיתי את התפילה וחזרתי הביתה האמונה האמונה שלך בקדוש ברוך הוא מעולם לא ירדה להפך היא רק עלתה ועלתה ועלתה איך אני אתזה אני חושב ש דגתי את זה מסבתא מיסה סבתא מיסה אישה א מינה אני מזכר לכם ששת הימים איך היא הייתה בבית הכנסת באה ושטפה את הבית הכנסת ספרי התורה האמונה

שלה כן הדביקה אותי ואני גם עד היום אני ישירות לקדוש ברוך הוא מתי שצריך בוקר צהריים הערב מאמין בכל לב בעניין הזה טוב לי עם זה גם אתה יודע אלי בנשם סיפר לי שהוא פעם ראשונה ש הרים טיפה את הראש זה היה בזכות ספר תורה שהזמינו אותו ללכת לראות ספר תורה וזהר לו את הראש וגם אני כשעשינו בספר תורה של עמית גם אני זהירים לי את הראש אתם גם הכנסתם ספר תורה נכון ו מה מה הספר תורה עשה לכם אצלנו בעדה אני מאמין ש הרבה עדות עובדה שהיום אתהה רואה היום זה ממש תפס עוד יותר ועוד יותר אנשים מכניסים ספר שלם ספר תורה זה ההנצחה הכי יכולה שקולעת למטרה ספר תורה הוא ספר חיים הוא לא ספר שהוא שהו שכאילו לא יודע נדרת זה ספר

תורה שהוא חי נושם אנחנו מלבים אותו 5000 משהו שנה שייך לעם היהודי שקיבלנו אותו מסיני ולהוציא אותו בשבת ולקרוא ממנו בשבילנו זה כאילו ממש חי ונושם אותו אדם נפטר או מת או נפל שאתה עושה את הספר על שמו אתה חי ונושם אותו ואתה מרגיש חלק ממנו ואה יודע שהוא חי ונושם כאילו כל שבת כל שני וחמישי שמוצאים את הספר התורה ואני חושב שזה הה גם אגב אחד הדברים שעזר לנו זה לדעת ספר תורה לחכות כל יום שני חמישי ואם לא היה מעניין אז לפחות משבת לשבת לבוא ולהתפלל מספר תורה וכאילו אתה בא פוגש את ה נפטר את המת אתה נופל במקרה הזה אחינו שהיינו בבית הכנסת קוראים הספר תורה ונתן לנו הרבה כוח לשרוד את הסיפור הזה ת תגיד לי בשביל

העשירי ש קמנו כל המדינה קמה מה צפירות איפה זה תופס אותך הצפירות י אני קמתי בבוקר ו כמו כולם שבדיעבד הבנו שמשהו פה לא בסדר משהו שהוא יותר מדי חריג משהו פה משהו שם יותר מדי זה ועוד לא הבנו מה הגודל זה לא שאני הבנתי אבל הבנתי מה שהוא חריג שזה קורה אבל בשעה 8:30 רבע לתשע או 9ע אמרתי אני חייב ללכת לבית הכנסת הלכתי לשמחתי ראיתי לפחות איזה 11 12 איש סימתי את הבית כנסת התפללתי כי היה חשוב לי שתתקיים תפילה וחזרתי בחזרה הביתה יך אומרים ושר הכל היסטוריה על מה שקרה בשביעי לעשירי שזה שהתחילו להגיע השמות זה החזיר אותך לשלום זה עד עד אתמול ושלשום בוודאי כל כל נופל אני חושב אני לא יודע אם אני אולי בטח

מהבודדים שכ עם השמות שיושן עם השמות שומע את השמות ומשו מ א מנסה גם לקדש אותם בזה שאני רואה את השמות שלהם רואה את הזה שלהם רואה את הזה שלהם תג תגלי שאלה לסיום באייה של 50 שנה אחורה מה מה אתה חושב שכדאי לשמור אם אם אם דבר כזה קורה בתוך משפחה נאספנו הרבה ל למשפחות שקולות ב בתקופה הזאת בין אם זה אזרחים ובין זה חיילים ובאמת קשה קשה קשה לשמוע אותם קשה לראות חי לי אישית קשה מאוד להיות בלוויות של חיילים אני הייתי רוצה ללכת יותר אבל מאוד מאוד מאוד קשה לי מאוד קשה וגם כשאני הולך לישיבה או הולך ל צריך את הכוחות צריך לדעת איך להתמודד עם זה זה לא קל ולא פשוט אני באמת ליבי עם המשפחות השקול האלה הצער הוא

גדול הוא עצום אבל הנחמה היא באמת זה לראות את עם ישראל לראות את מדינת ישראל לראות את צהל לראות שהעם הזה חיה מלוכד מיוחד עם כל המחלוקות שיש לו ימין שמאל חרדים כל מי שיש ללמוד לחיות אחורה לחזור אחורה מה שהיינו פעם וללמוד לחיות ביחד ולהגן על המדינה זאת תהיה הנחמה שהדבר הזה נשמר ישמר מכל משמר כמובן המדינה תמשיך לעשות את מה שהיא עושה ועושה טוב בזיכרון הנופלים ובטיפול המשפחות עד כמה שהא יכולה לתת אלה הדברים שהייתי חושב שצריכים להישמר ולצופים תודה רבה לך יואב ושנשמע רק בשורות טובות אני שמח שהגעתי לפה אתה יודע לא לא רק לדבר אלא שמח תמיד לראות אותך ב בקבוצות שמח בעיתונות ואני שמח על כל ביקור שלך

במשפחות זה מחזק זה נותן בחיים לא ישכחו את זה כן ברוך השם אתה יודע שא אתה יודע שאני כל בוקר יש לי טקס בש ו30 בבוקר זו השעה שהודיעו לי שאמית נפל אני עומד על בתוך המרפסת עם התפילין ביד ואני אומר לקדוש ברוך הוא אבא שבשמיים תן לי לברוך הבן שלך בינה להבין להשכיל לשמוע ללמוד ו ד את עצמי איך לצעוד לצעד השכול הוא לעולם לא ייעלם הילד הזה לעולם לא יעלם גם אם יהיו לי עוד 20 ילדים הוא קודם כל הבן שלי והוא הבן שלי לעד ואני רוצה להגיד לך שאין ספק שאתם חלק מאיתנו ואמרתי לך כשקרא לי האסון אבא שלך ישר עלה לי לראש ואני ראיתי איך איך אפשר לשמור על המשפחה ואני רוצה להודות לך באמת שבאת לכאן כי בשבילי זה סגירת מעגל

מאוד מאוד חשובה ומאוד טובה אז תודה רבה לך ולסיכום רבים מהאנשים שחווים כאב רוצים להתקדם ולא על חשבון אעבר אלא ם העבר להמשיך לחיות ולדבוק בחיים בן דודתי חיבוק גדול