הדרכה למציאת זיווג: חוות דעת ההורים - הרב אבנר קוואס (עם כתוביות בעברית)

צופים יקרים, אנחנו ממשיכים את הסדרה שלנו, "הדרכה למציאת זיווג," כאשר הנושא שלנו היום: חוות דעת ההורים. נושא לא קל, טעון, אבל נפרק אותו. מתי מותר להורים להתערב בבן זוג/בת זוג שאני בוחר ומתי אסור? מתי אנחנו צריכים לשמוע להורים להסתייגויותיהם והערותיהם ומתי לא? נושא מאוד רגיש, מאוד חשוב, אבל נפתח אותו בכמה הקדמות. נא לדעת, רווקים ורווקות יקרים, שהורינו אוהבים אותנו. אין אדם בעולם שאוהב אותנו יותר מאשר ההורים שלנו. הורינו מסרו נפש. קודם כול הם הולידו אותנו, גידלו אותנו במסירות נפש עצומה, דאגו לכל מחסורנו כשהיינו ילדים, מאוכל ועד טיטולים, מחוגים ועד פעילויות ובית ספר ושכר לימוד ונתנו לנו חדר וספה

ושירותי קייטרינג. כל הזמן מאכילים אותנו. ומכבסות, הכול. מה שרצינו: טיולים, בזבוזים, הכול. וברוך השם, הביאו אותנו עד הלום ומלווים אותנו גם בחתונה. ולא לשכוח - גם אחרי החתונה. וזה נושא, גורם מאוד חשוב בשיחה שלנו היום. זה לא שהתחתנו - ביי ביי, טאק, מנתקים את התקע מהשקע. אין דבר כזה. תמיד צריכים הזנה ותמיד צריכים ליווי של ההורים. זה חשוב מאוד. לא שההורים יתערבו יותר מדי, זה דיברנו בשיחה שנקראת "התערבות הורים בחיי הזוג "אחרי החתונה." מה לגבי התערבות הורים לפני החתונה? האם צריכים לשאול אותם בכלל? רווקים ורווקות יקרים, קודם כול לדעת שהורים הם בבחינת אורים ותומים. אומר המזמור בתהילים: "שיר למעלות אשא

עיניי אל ההרים, מאין יבוא עזרי." אומרים חז"ל: אל תגיד "אל ההרים," אלא אל ההורים. הורים הם בבחינת הרים. למה המשילו אותם להרים? נבין, כשאדם נמצא בתחתית ההר, למטה, בוואדי, הוא לא רואה כלום, הוא רואה את העץ הקרוב או מקסימום עוד מאה מטר. כשאדם עולה לראש ההר -אוהוו, רואה קילומטרים, לפעמים עשרה קילומטרים קדימה אתה יכול לראות. למה? כי אתה נמצא על ההר. ההורים הם בבחינת הרים. זאת אומרת, אני עומד על קצה ההר ואני רואה רחוק. הורינו רואים את מה שאנחנו לא רואים, צעירים וצעירות יקרים. ממה שאתם מתלהבים - את זה כבר הם הספיקו לשכוח. אתם יודעים? לאן שאתם רצים - משם הם חוזרים. ואמרו חז"ל: ""אין חכם כבעל ניסיון."

אדם שהוא בעל ניסיון הוא החכם הכי גדול בעולם. "אין חכם כבעל ניסיון." לכן הורינו, יש להם את ניסיון החיים, הם עברו הרבה, הם גם היו צעירים וצעירות וגם בחרו את הזיווג. לכן כדאי מאוד להאזין ולשמוע מה הם אומרים. ולמה? בבחינת הגמד שנמצא על גב הענק. הגמד לא רואה קרוב, אבל כשהענק שם אותו פה - אווו, איזה יופי, איזה עולם! וואי, שם יש כביש, צריך להיזהר. רואה פה שדה תעופה, פה יער, פה חיות, פה בעיות. אתם רואים? הגמד נמצא על גב הענק. ההורים נקראים ענקים. לא לזלזל בדעתם. "אשא עיניי אל ההרים", הרים זה הורים. הורים זה גם בבחינת אורים ותומים. מה הכוונה "אורים ותומים"? אני אסביר. הכוהן הגדול בבית המקדש, היה לו

כאן חושן המשפט. היו לו 12 אבנים שכתובים עליהן 12 שבטי ישראל. חושן המשפט היה בנוי כמו אקורדיון - מכאן אבנים, באמצע היה נפח ששם מכניסים את השם המפורש. שמו של הקב"ה כתוב על קלף ונכנס בתוך החושן. ואז כוהן גדול כשהיה שואל את ריבונו של עולם: לצאת למלחמה או לא - ראה פלא. בלי בטריות, בלי חשמל, בלי אינטרנט, בלי כלום: נדלקות אותיות בחושן המשפט לפי שמות השבטים, ואז הכוהן מצרף את האותיות ויודע לצאת או לא לצאת, להילחם או לא להילחם. וכל הבעיות של הממלכה, אם לא היינו יודעים, שואל הכוהן הגדול את בורא עולם, ונדלקים לו האורים והתומים. הורים זה אורים ותומים. לא לזלזל בדעתם. הם אוהבים אותנו, הם מלווים אותנו, הם

גם ילוו אותנו. לכן נקבל באהבה את מה שהם אומרים. השאלה עד מתי? עד איפה מותר להם להתערב? את זה תכף נראה. אבל קודם כול צריכים לדעת שהורים צריכים ללוות אותנו. לכן אני לא ממליץ בכלל, ואני יודע שנמצאים בעולם מתירני ואני יודע שעכשיו מקשיבים לנו גם לא כל כך דתיים וגם מסורתים, ולא רק דתיים וחרדים, נא לדעת, רווקים ורווקות יקרים, מאחורי גבם של ההורים לצאת לפגישות, להתחבר ולרצות להתחתן בלי שהורים יודעים, פתאום לזרוק להם את זה, זה לא טוב. לא טוב לכם, לא טוב להורים, לא טוב למשפחה ועוד, לא טוב להמשך החיים. למה? כיוון שהורינו גידלו אותנו ורוצים בטובתנו ומוכנים גם, אתם יודעים מה? לתמוך בנו וללוות אותנו בעתיד

כי אנחנו נצטרך את עצתם. הם צריכים להרגיש שותפים. מה גם, למדנו בשיעורים הקודמים שעד שלא שמים טבעת על האצבע... נכון למדנו? צריך להיות ביקורתי. לא לאבד את חוש הביקורת. תדעו לכם, לפעמים דווקא גורם חיצוני מסתכל על התמונה, הוא רואה אחרת ממה שאני והיא מרגישים. לכן אנחנו כן צריכים לשמוע את ביקורת ההורים. כשאתה עושה דברים מאחורי גבם, אתה חסר ביקורת. ומי כמונו יודע שהצעירים והצעירות בטוחים שהם האנשים הכי חכמים בעולם. "מה אבא שלי מבין?", "אימא שלי פרימיטיבית," "הם באו מחוץ לארץ", "אין להם שכל," "הם לא מפותחים". תשמעו אילו מילים. "הם לא מפותחים, אנחנו דור מפותח." טעות חמורה. אולי הורינו לא יודעים מתמטיקה

ופיזיקה כמו שאנחנו יודעים, יכול להיות, ואולי הם לא מתמצאים באינטרנט ובכל האלקטרוניקה וכל ההייטק, נכון, אבל מה כן יש להם יותר? חוכמת חיים. ואת זה אין לנו, הצעירים והצעירות. נא לדעת, לא להתבלבל. זה שאתה יודע מדעים ותואר ראשון ותואר חמישי ואתה אלוף העולם במחשבים, זה תחום אחד. חוכמת חיים היא עולם אחר לגמרי. הורינו, יש להם חוכמת חיים. בואו נהנה מחוכמת החיים שלהם. למה זקן נקרא זקן, אומרים חז"ל? לא כי יש לו זקן, זקן זה קנה. מה הזקן קנה שהצעיר לא קנה? זה קנה חוכמה. להורים יש חוכמה וראיית עתיד שאין לנו. יותר מזה, יש להם גם אינטואיציה. ככל שאדם מתבגר יותר, תדעו לכם, הוא רואה את העולם נכון יותר. אדם

צעיר רואה או שחור או לבן. דרך אגב, זו הסיבה, אני אגיד לכם בסוגריים, צעירים יקרים, צעירים וצעירות אוהבים בגד אדום, שחור, ירוק, כחול "הפועל," שחור-לבן. אתה רואה שהצבעים הם מאוד חדים, או זה או זה. או ככה... תראו את המבוגרים פתאום לובשים אפור. אומרים שאפור זה צבע של מבוגרים. למה? כשאדם מתבגר, הוא רואה שהעולם זה לא רק שחור ולבן, זה גם אפור. כן. זה לא פיצוצים, יש גם צל, יש גוונים אחרים, החיים הם לא שחור ולבן. וזה חסר לצעירים ולצעירות. וזה מה שיש למבוגרים. לכן, מה שאתם רואים, הצעירים, זה לא מה שהמבוגרים רואים. דברים שרואים מכאן לא רואים משם. לכן כדאי מאוד להתייעץ איתם, ולא רק זה, לא לעשות דברים

מאחורי גבם, פגישות וכל מיני סגירת "דילים" בלי שהם יודעים. ולמה? קודם כול אין לנו את הביקורת, הסנן הראשון. הורים הם מסננת שבודקת לנו מה טוב ומה לא טוב. דבר נוסף, מה מפריע לנו? מה עוד דבר שיכול להיגרם? הם נעלבים. אני ראיתי ונתקלתי בניסיון שיש לי: הורים שבורים, נעלבים, פגועים. יום אחד באה הבחורה: שלום אבא. -כן? -תגיד לי מזל טוב. מה? -יש לי חתן. בום!! אתה יודע מה זה? -מה? -כן, תקרא לאימא. אני רוצה גם לבשר לה. רגע, מי זה? מה זה? סליחה, אני בוגרת, אני מעל גיל 20 כבר, אני לא קטינה, יש לי שכל, וזה החתן שלי. אני רוצה לראות שהבחורה הזאת תהיה אימא ותבוא הבת שלה ותזרוק לה את אותה פצצה. בואו נראה איך

האימא הזאת תאכל את זה. כן, אנחנו דור... אנחנו התפתחנו. זה לא כמו פעם שזה... היום יוצאים. בחורה יקרה, את עושה שגיאה חמורה. את יודעת למה? אין את הסנן, את הביקורת. עכשיו, גם זה - את זורקת להם פצצה ועוד מה את רוצה אחר כך? שיעזרו לך בשמלת כלה, אולי קצת ישלמו לך שכירות וגם אולי ייתנו לך איזו דירה קטנה ואולי גם בשבתות... את זרקת להם פצצה - צפרדע, תבלעו אותה. לא רק שתבלעו, אתם תצטרכו גם ללוות אותי ביחד עם כל הדברים. אתם שומעים? זה לא פייר. אנחנו, צעירים וצעירות יקרים, נצטרך את ההורים. אין, תמיכה כלכלית בתחילת חיי הנישואין, אנחנו חייבים את זה. לא כל אחד צעיר ומיליונר, כן? נצטרך את התמיכה שלהם, את

הליווי שלהם, את העזרה בחתונה שלהם. מה זה אתה מחליט? אני מחליט עם מי אני מתחתן ואתם תעזרו לי. אין דבר כזה. תבינו, בכללי האתיקה, צעירים וצעירות יקרים, אין דבר כזה. זה לא יפה לעשות דבר כזה. לכן לעולם לא מאחורי הגב. להשתדל ליידע את ההורים לתחילת פגישה, אמצע פגישה, דיווחים מדי פעם, מאוד חשוב. תכף נראה מתי מביאים אותו הביתה, את הבחור, מתי אתה מביא את הבחורה אליך הביתה, שההורים יראו אותה ויתרשמו זה מאוד חשוב. וגם לראות את המשפחה שלה זה מאוד חשוב. תכף נגיד. אבל על כל פנים, לא לעשות דברים מאחורי הגב. תדעו לכם, זה שרואים את המשפחה שלה והיא רואה את המשפחה שלך, לא רק שזה מקרב ביניכם, אלא גם אתה לומד

להכיר עם מי אתה מתחתן. זה לא רק הבחורה, איפה היא גדלה, מה הרקע שלה. העץ הזה שנקרא "הבחורה," איפה גדל? מה עשה? מי הקיף אותו? איזו אווירה הייתה בבית? זה מאוד חשוב. גם את, הבחור הזה שאת יוצאת איתו, הוא בר זה, מי הוליד אותו? את יוצאת, רואה את המשפחה. זה חלק מהקריטריון לקבל החלטות. אני לא אומר שזה הגורם המכריע, לא, אבל זה חשוב. איך אמרה לי פעם מישהי? כבוד הרב, תסלח לי, מתחתנים עם הבחור, לא עם המשפחה. זה לא נכון בכלל. מתחתנים עם הבחור וגם עם המשפחה. מחר מחורתיים איפה תעשי שבת? איזו חוויה תהיה לך בחגים? עם מי תעשי חג? הנכדים, הילדים שלך, איזה סבא וסבתא הם יראו? חשבת על זה? מה את אומרת לי "אני מתחתנת

עם הבחור?" לא, גם עם המשפחה. וגם אתה, בחור יקר, מאיפה נולדה הילדה הזאת, אשתי היקרה? מה הרקע? מחר מחורתיים ניקח את הבן שלי, מה הוא יראה שם? דברים טובים? חלילה לא טובים? לכן כשההורים יודעים על זה ובאים לפגוש אותם, הם מודעים לזה ואתם מודעים לקראת מה אתם הולכים. וזה גורם מאוד חשוב בהחלטה. מתי להכיר להורים? פגישה ראשונה, שנייה, עשירית, מאה? מתי להכיר להורים? אני לא אגיד בזה כללים, אבל אני אגיד לכם... לא אגיד לכם מספר, אני אגיד לכם מה כדאי, מה מומלץ. יצאת עם בחורה, נפגשתם פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש, רואים שיש כיוון טוב. זה נראה. זה נראה טוב. כמובן שההורים ידעו קודם שאני יוצא עם "איקס" והיא יוצאת

עם "וואי." ההורים צריכים לדעת. איך אומרים? לשתף אותם. אחר כך תקבלו הענקה ויחס הרבה יותר טוב. זה משתלם גם. עכשיו, פגישה חמישית, שישית, שביעית, אנחנו רואים כבר שזה זה, זה טוב. עכשיו תביאו את הבחורה הביתה. תלכי להכיר את ההורים שלו. תלך להכיר את ההורים שלה. למה? עוד פעם, באיזו סביבה היא גדלה, באיזו סביבה הוא גדל. ב', ההורים רואים את הבחור, את המיועד, או את המיועדת - ישר הדיאגנוזות מתחילות לעבוד. בחור יקר, תראה את אימא שלך כמו רנטגן - תי תי תי תי תי. אפילו כשהיא מסתובבת, היא רואה אותה, למה? היא בוחנת אותה, יש לאימא אינטואיציה. גם האימא שלה, באת לשם, האימא והאבא - אומנם "שלום, שלום, נעים מאוד," אבל

רק הסתובבת -ג'י ג'י ג'י ג'י ג'י, הכול נבדק, הכול נחקר. אתה יודע למה? הם רוצים לדעת עם מי הם הולכים להתחתן. לכן הדיאגנוזה של ההורים וחוות דעתם היא מאוד חשובה. ועוד דבר, לא להיכנס לקשר עמוק מדי ואז להכיר את ההורים. למה? כי אם נכנסתם לקשר יותר מדי עמוק, כשאתה תכיר את ההורים שלה וזה לא יראה לך בכלל, יהיה קשה מאוד לעשות רוורס, אם החלטת לעשות רוורס. בחורה יקרה, לא להיכנס לריגושים. כבר למדנו בשיחות הקודמות שלהנמיך את הרגש, להגביר את השכל. זוכרים שלמדנו את זה בשיחות הראשונות שלנו על בחירת הזיווג? להנמיך את הרגש, להגביר את השכל. צריכים מציאת חן, זה כן, צריכים שיהיו קליקים, יהיה פיזיקה, אלגברה,

מתמטיקה, אנגלית - חייב. אבל לא להרגיש שדי, אי אפשר בלעדיו. זה לא טוב. מחר, אם נרצה לתת רוורס, נצא משם עם צלקות ושברים. לכן המלצה שלי היא אחת: להפגיש להורים עוד לפני שהקשר מעמיק, כי זה נושא וקריטריון חשוב בהחלטה כן או לא. אז אמרנו, מתי להכיר להורים? נסכם: נכיר להורים את הזוג, לבוא אליהם להיכרות, כשמתחילים לראות שבאמת נרקם קשר רציני, שבאמת יכול להיות פה משהו. יכול לקום פה משהו. אבל אם זה פעם, פעמיים, שלוש פגישות, אתה מרגיש כבר בלב - זה לא זה. זה יגמר, זה ייחתך, זה לא פה, אוקיי. אז עזוב, אוקיי. להורים אין מה לראות. לא צריך, איך אומרים? לבלבל להם את הראש. לא צריך לבלבל להם את הראש. אבל אם החלטנו

שכן, אז כדאי מאוד להכיר להורים. עוד פעם, לא להתקשר רגשית מדי, שאם נרצה לעשות איזה רוורס, לא יהיה לנו קשה. אילו הערות לקבל ואילו הערות לא לקבל. יש כל מיני סוגי הערות שההורים מעירים, מעירים עם ע', ומאירים ב-א.' זאת אומרת, נותנים לנו הארה מה כן ומה לא. יש דברים עיקריים ויש דברים לא עיקריים. בוא ניקח, נתחיל קודם כול עם הדברים הלא חשובים. למשל: אימא, איך היא? אחרי שהיא הלכה וזה וזה: אימא, איך היא? תראה מאמיל'ה, אתה יפה והיא לא כל כך יפה. מה אני אגיד לך? היא לא כל כך יפה. לשמוע לטענה כזאת? אתה בהיר והיא כהה, לשמוע להערה כזאת? אימא, זהו, זה מה שראית כל השיחה? -כן, כן, אתה נראה כמו פרח והיא כמו קוץ.

אני מצטערת שאני מדברת ככה, אבל אני חייבת להעיר. לשמוע להורים? בשום פנים ואופן. זו לא הערה. בהיר, כהה, יפה, לא יפה. על טעם וריח אין להתווכח. הורים לא יחליטו לי מה יפה ומה לא יפה. "אימא, מה שלא יפה לך, יפה בעיניי. וכן להפך. לכן אלו טענות סרק. לא להתייחס אליהן. או: מה אני אגיד לך, זו לא העדה שלנו. דע לך, זה סגנון אחר. אימא, נא לא לשכוח, הורים יקרים, אנחנו כבר בארץ דור שניים, שלוש, ארבע, צברים. כבר כמעט אין את המנטאליות של פעם, של חוץ לארץ המקובעת. היום יש יותר, איך אומרים? אלסטיות וגמישות. לכן טענה של עדה אני לא... כל עדה, היום הוא יוכל להסתדר עם כל עדה. ואני אגיד לכם את האמת, אני נגד הסטיגמות

שאלה לא יתחתנו עם אלה וההוא לא יתחתן עם ההוא. קשקוש בקומקום. מידות טובות יש אצל העדה הזאת וגם אצל העדה האחרת. מידות לא טובות יש גם אצל פה ואצל שם. למדנו פעם בזוגיות, מי שלמד את הסדרה של השלום בית, למדנו "איש ואישה שזכו "שכינה שורה ביניהם." מה זה "זכו?" מפעל הפיס? רולטה? חיש-גד? טוטו? מה זה זכו? "זכו", מה שאומרים חז"ל זה אף פעם לא זכייה בטוטו, זכו מלשון זיכוך. אם הם זכו, כמו שמן זית זך יש בהם מידות טובות, אין בהם קנאה, שנאה, תחרות, נקמה, נטירה, קפדנות - שכינה שורה ביניהם. מה זאת אומרת? יש ביניהם יחסים טובים, שלום בית. המידות לא טובות - אש אוכלתן. למה חז"ל לא אמרו דת? דרך אגב, בזמנם גם כן היה

אלה שגרים בחיפה ואלה שגרים בירושלים, מי שגר בגליל, אלה גרים בדרום. אף פעם לא עשו השוואות של הדרומיים והצפוניים לא יתחתנו. אין דבר כזה. הכול תלוי בתיקון המידות. לכן עדה כזאת, עדה אחרת, גם על זה אין להתווכח, ולא חייבים לקבל את דעת ההורים. דבר נוסף שההורים יכולים להתנגד זה כסף. תשמע, בני, או בתי, תראי בתי, את מתחתנת עם משפחה, אין להם כסף, את יודעת? אנחנו יש לנו כסף, להם אין כסף. את צריכה להבין, אנחנו לא יכולים את הכול עלינו. נו, זו טענה? בגלל שאין לו כסף? בגלל שההורים שלו עניים או אין להם כסף? גם זו לא טענה. גם פרשת הכסף יכולה להיפטר. חבר'ה, למה זוזים נקראים זוזים? הכסף נקרא זוזים כי הוא זז מכיס

לכיס. היום זה עשיר, מחר הוא הופך להיות עני. אז תשאלו את ההורים שאלה קונטרה: וכי כשאתם באתם לארץ ישראל היה לכם כסף? שדדו אותנו בדרך כל הגויים עד שבאנו פה לארץ, גרנו באוהלים של הסוכנות, כן? אוהלים... עם מסטינג קיבלנו הקצבות של בשר ומרק. היה כסף? והנה, התחתנתם. והנה, לא רק התחתנתם, אתם גם מחתנים וגם קניתם דירה משלכם. איך זה? נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב. כסף? תראו לי אחד שמתחתן עם המון כסף. כולם בהתחלה תפרנים. אז מה לעשות? זוג צעיר לאט לאט לאט לאט מתניע את המנוע, חי, נושא את עצמו, מתחילים לחיות. כשהם יהיו בני 50, 60, גם הם יראו, יסתכלו אחורה, יגידו: הנה, יש לנו דירה, אנחנו מחתנים

ילדים. ציבור יקר, לדורותינו לא הכסף תקע אותנו. מסתדרים. כולם מסתדרים. אתם תראו, כשמתחתנים, אני מדבר עכשיו עם הצעירים והצעירות, אתם לא תאמינו, מאיפה הפריז'ידר? -לא יודע, פתאום טאק, לא יודע. שלום. כן? -יש לנו פריז'ידר חדש, בסך הכול שבוע ימים. בעלי הזמין אחר ואני לא ידעתי. אתם רוצים את הפריז'ידר מתנה? מה זה? איזה יופי! מיטות, היום קונים מיטות חדשות, אבל לפעמים פתאום יש איזו הזדמנות, אחד פתאום, לא יודע מה, אחת הסבתות קמה לתחייה: אה, התחתנתם? יש לי איזה סכום, שמרתי את זה לחתנים, זה בשבילכם. בום! אתה לא יודע מאיפה זה נפל עליך. חבר'ה, כשקופצים לים סוף - הוא נקרע, תדעו לכם. אתה לא מאמין מאיפה באים לך

דברים. אתה יום אחד שואל "מאיפה יהיה לי?" למוחרת כבר יש לך את זה. יש מי שמנהל את העולם, חבר'ה, העולם הוא לא אקראי, לא רנדומאלי. יש מי שמנהל את העולם. לא לשכוח אותו. לכן, כשזוג מקים בית, קריעת ים סוף, נחתכים כל הדברים, נפתחים שערי אורה, שערי ברכה, שערי הצלחה, ומקבלים. לכן כסף זה גם לא טענה. אז איזו טענה היא כן חשובה? איזו טענה? אני אגיד לכם מה הטענה החשובה: בני, אני אוהבת אותך, אני אימא שלך, שמתי לב שהבחורה הזו קצת תוקפנית. אווו. כן, אימא, איך שמת לב? ועכשיו, זה לא לשון הרע, סליחה, בואו, רבותיי, בואו נגדיר את זה. כל דבר שרוצים להגיד על הזולת והוא מטרתו לתועלת ואין לי שום שנאה אישית אל הבן אדם

ואני יודע את זה מקרוב, מותר לי להגיד לחבר שלי כדי להציל אותו מליפול בפח. במקרה זה החבר שלי זה הבן שלי. אני רואה תכונות לא טובות, אני מעירה ופה מותר לכם, אימא ואבא יקרים, להגיד: בני, הבחורה הזאת תוקפנית, היא לא רגועה. שמת לב? הרי ברגע שהסתובבתי היא אמרה לך: שתוק! לפעמים אתה יודע, יושבת לידו וזה... רק האימא הסתובבה - שתוק! מה זה שתוק? והאימא קלטה את זה באנטנות של הסירנות, היא קלטה את זה. מה היא אומרת לך מילה כזאת? לא, אימא, זה סגנון כזה. לא, יא חביבי, אימא אמרה לך "היא תוקפנית," תפעיל סירנות. כן. אם ההורים אמרו לא טוב בעניין הזה, לא טוב. את יודעת? הוא עצבני. -איך את שמת לב? אני רואה, הוא מתנהג

בעצבנות. שמתי לב שהוא מדבר לא יפה. איך את שמה לב? -הוא נכנס פה לחדר, היה לו איזה טלפון, את יודעת איך הוא דיבר עם הבן אדם? -מה, כן? איך הוא צעק עליו! אילו מילים. אפשר לדבר אבל... הוא עצבני. אימא, אבל אני לא ראיתי את זה. -אני רואה את זה, אני אימא שלך. אני רואה את זה. פה כל הסירנות נדלקות! "אבל, אימא, אני... אני התרגלתי אליו. זו הסכנה! את רואה? כשאימא שלך העלתה זיקוק, את לא ידעת לעשות רוורס. אמרנו מקודם, לא להתרגל. בשום פנים ואופן. אנחנו בודקים עניינית. להנמיך את הרגש, להעלות את השכל. אימא הרימה לך פה זיקוק, זה חשוב. את יודעת מה זה לחיות עם אדם עצבני? אילו קשיים יש בחיי הנישואין אחר כך? לך, תיקח

אותו לטיפול, טיפול רגשי, פסיכולוגים, היפנוזה, קבוצות תמיכה. בשביל מה אני צריכה את זה? לכן זה לא פשוט. אימא אמרה לך, אבא אמר לכם הערה, זה חשוב. אלו הערות, רווקים ורווקות יקרים, שכדאי לשמוע וחובה לשמוע ותתייחסו לזה. לחתוך או לא לחתוך, כשנגיע יגיע לשלב ההחלטה, ההתלבטויות וההחלטה - נדבר. אבל שימו לב, בטבלה של יתרונות וחסרונות לרשום את זה כחיסרון: ההורים אמרו כך וכך זה חסרון. זה חשוב. אלו דברים... על מידות, על התנהגות, על פה נקי או על פה לא נקי, הורים קולטים את זה ישר. את רגילה איתו, אתה רגיל איתה, אתם חברים כאלה, אבל פתאום הוא זרק איזו מילה, והיו לי טלפונים על הדברים האלה בלי סוף. בחורה יוצאת עם

בחור, יושבים ביחד, לא יודע, מישהו עיצבן אותו ואמר לו איזו מילה, אני לא אגיד לכם את זה עכשיו, זה מזכיר משהו מסוים, טאח! זרק את זה. אחר כך התנצל. היא אומרת לי: נו, מה הרב? מה אתה אומר על זה? להמשיך עם דבר כזה? הוא אמר את זה עכשיו למלצר, מחר הוא יגיד את זה לי ולילד. אמרתי לה: את צודקת. מה אני אגיד לך? זה נכון. עכשיו, זה לא קרה לו פעם, תגיד התפלק לו, קרה פעם, פעמיים, שלוש. במפגשים הבחורה הייתה ביקורתית, טאק - אמר מילה. המילה הזו מראה שאולי אולי הראש שלו רחובי. זה לא מתאים לי, אני בחורה על רמה. וכן להפך. שמת לב פתאום שהיא אמרה איזו מילה, אתה בשוק! לא, תראה, זה... ואיפה זה נעשה? עם ההורים. היא לא

אמרה את זה לאימא או לאבא, אבל היא אמרה את זה למישהו במדרגות או בטלפון שהיא קיבלה. תדעו לכם, הורים רואים בספקטרום הרבה יותר רחב ממה שאתם רואים. כדאי מאוד להקשיב להורים. אלו הערות שאני קורא להם הארות. כדאי לשמוע בקולם ולקחת את זה בשקלול הסופי, אם כן ואם לא. מה קורה, צעירים וצעירות יקרים, שההורים פסלו את הבחור בגלל יופי, בהיר/כהה, עשיר/עני, שאמרנו שאלה דברים שלא צריכים להתייחס אליהם כי על טעם וריח אין להתווכח, וההורים נכנסו לפינה, אמרו לך: או אני או הוא. "או אני", אימא אומרת לך: או אבא ואימא או הבחור. תחליטי מה את רוצה לא נבוא לחתונה, לא נתמוך בכם, לא נכיר בכם. וואיי, זה נקרא להטיל וטו. וקורה

הפוך, גם ההורים שלו אותו דבר. לא נבוא לחתונה, הבחורה הזאת לא אשתך, אנחנו לא רואים איתה עתיד. אבל למה, אימא? -לא רוצה להגיד לך. זו לא טענות. טוב, ההורים נכנסו לפינה ואמרו: או אנחנו או הבחור/הבחורה. מה עושים? הרבה בעיות כאלה יש בדורנו. ובאמת הבחור והבחורה זורמים, יש ביניהם אינטראקציה השקפתית, הכול זורם שם. באמת בחור חמד, בחורה נפלאה. לא יודע, ההורים נכנס להם ג'וק, לא אהבו אותו. לא יודע, אולי המבט שלו. לא אהבו, לא אהבו. עכשיו הם חושבים שהם צריכים להתחתן איתו. אתם מבינים? ונכנסו לפינה, והגיעו אליי זוגות לרוב: הרב, אנחנו רוצים להתחתן. הכול בסדר. ראיינתי אותם, ראיתי הכול בסדר. מה הטענה של ההורים?

טענת סרק. אבל מה? ההורים נכנסו לפינה, אתה לא תוציא אותם משם. מה עושים? מה עושים? מה, ללכת לחתונה בלי ההורים? מה כדאי לעשות? אז קודם כול יש לי כמה טיפים והמלצות בנושא הזה. טיפ מספר אחת: לנסות לשבת ולדבר עם ההורים בנחת. ההורים שלך מתנגדים לבחור? שבי איתם באווירה נינוחה. לא לעמוד ולצעוק: לא, אתם לא יודעים! מה קרה לכם? אני מתחתנת! זה בעלי. לא, לא ככה. אלה הורים, אסור להתחצף אליהם. מצד שני, את תתקשחי - הם יהיו עוד יותר חזקים. מה עושים? שבו באיזה מקום, בבית, תאכלו ארוחת ערב ותשפכי את הלב ותספרי על מידותיו של הבחור ועל מעלותיו. תנסי לשכנע אותם בכל דרך אפשרית. לפעמים ההורים מקשיבים. הוא מסתכל על

אשתו, אשתו עליו: מה, הוא באמת כזה? -כן. טוב, בסדר. לא ידענו. הם עושים רוורס אלגנטי. למה? דיברת אליהם בכבוד. לא ירדת עליהם, לא אמרת: אתם פרימיטיביים, אתם לא מפותחים. וואי, וואי, תגידי להם דבר כזה, הם יעשו הפגנה עם שלטים ברחובות: אל תתחתני! לא. דברי אל ליבם, תרככי אותם. בחור יקר, תרכך את ההורים שלך. אחד אמר לי: הרב, אבא שלי, הקיר יותר רך מהראש שלו. אתה שומע? הקיר. דבר עם הקיר, הוא עונה לך. אבא שלי אמר "לא" - זה לא. פתרון שתיים, אפשרות שנייה: לערב רב גדול. בדרך כלל לעדות מסוימות יש גם רב גדול או רב מכובד, שהם מקבלים. רואים את הרב: כבוד הרב, כבוד הרב. אתם יודעים, אני אספר לכם. הרבה פעמים אנשים

אומרים, אשתו אומרת לו: בוא לרב קוואס. הוא אומר: מי זה? לא בא! מי הוא? אה! אה! בה! בסוף היא הצליחה להביא אותו, הוא כזה, אתה יודע. רק הוא רואה אותי: כבוד הרב, מה נשמע? אני מת עליך. אני אגיד לך את האמת, אני רואה אותך בטלוויזיה. מיאו, מיאו, אהו, אהו. ואיפה זה שאמר "מי", "מה", "מו?" תדעו לכם, כשבאים אל הרב, פתאום הבן אדם... כל הבטריות נגמרות לו ואז הוא מוכן לקבל את דעת הרב. אני ראיתי את זה כמה וכמה פעמים. היא אמרה לי: הוא הולך לפגוש אותך. תשמע, זה יהיה לא נעים. לא, הוא תוקפני. אמרתי: תביאי, תביאי אותו. רק הוא פגש אותי: הרב, אני אגיד לך, אני משתגע עליך. אתה מה זה, אתה... מה קרה? אני מסתכל עליה, היא

אומרת לי: אליהו הנביא, אליהו הנביא. כשבאים לרופא, מרגישים טוב. אתם מכירים את זה? אתה רק רואה את החלוק של הרופא, אתה אומר: מה, בשביל מה? מה אני עושה בקופת חולים? אני בריא, אין לי בעיות. אותו דבר, תיקחו אותו לרב. או אם יש איזה רב שנדבה אותו רוחו לבוא אליכם הביתה - עוד יותר טוב. הוא בא, פתאום הוא נכנס, הוא מפתיע אתכם, אתם לא מאמינים. איזו הפתעה, איזה יופי. כן? קבלו את הרב, הרב ישב איתכם ויפשר ביניכם. להביא רב הביתה זה דבר נפלא ביותר. אז זה גם יכול לרכך את ההורים ולרכך את דעתם. מאוד חשוב. או דוד מסוים. יש לפעמים דוד במשפחה, הוא האפוטרופוס של כל המשפחה. דוד מבוגר. תקראי לדוד: דוד, כך וכך קורה.

תראה, ההורים מתנגדים וזה. הדוד נכנס, יושב. מה הבעיה? מה פה? מה שם? מחליק את ההדורים. עד שנענעו לו שני ההורים בראש, הכול הוחלק. או לא הולך. לא דוד, לא רב, לא רבנית, לא כלום. לא הולך. לא הולך? יש עוד פתרון. הפתרון הוא לנסות, אתם בתור זוג, להתייעץ עם אדם גדול, אדם חשוב, יועץ חשוב. יכול לפעמים שהיועץ קורה לך, לבת ולהורים או לבן ולהורים לדיון, דיון משמעתי, דיון משפחתי. וברגע שיש דיון משמעתי ודיון משפחתי, דנים על זה. היועץ נותן את העצות שלו. יכול היועץ להרגיע את שני ההורים לגמרי. ואז הם יורדים מהעץ, אומרים לך: בתי, תתחתני. מזל טוב, אני איתך. אין שום בעיה. ואני רוצה לסיים את הקטע הזה של התערבות

הורים בסיפור שקרה לי. אני אקרא לכם אותו מתוך הספר שכתבתי שנקרא "... ולחתונה." אני אקרא לכם את הקטע, ושימו לב איזה דבר נפלא, מה זה שיקול דעת. בני זוג יצאו זמן רב ביחד, החליטו להתחתן. כאשר ההורים של הבחורה פגשו את הבחור, הם פסלו אותו לגמרי. מכל מיני סיבות, לא ניכנס לזה עכשיו. הטילו וטו על הזיווג. כן? הורי הבחורה פסלו. אמרו: בשום פנים ואופן. או אנחנו או הוא. הגיעו אליי בני הזוג האלה כשהם שבורים ורצוצים. שאלתי את הבחורה: מה דעתך? מה את אומרת? שימו לב לתשובה. ההורים נקטו עמדה ואמרו: די, לא עזר, לא רב, לא רבנית, לא כלום. כלום לא עזר, ההורים בפינה. מה עושים? שאלתי את הבחורה: מה דעתך? מה את מתכוננת

לעשות? כך היא אמרה: הבחור מצוין, יש לו מידות טובות. נכון שאנו בקשר כבר הרבה זמן והתרגלנו זה לזו וכמובן שיש כאן הרבה רגשות. וכשהיא הייתה אומרת את זה, היא הייתה בוכה. אני זוכר את זה. ואני אומנם רוצה בו כבעל, אני רואה בו את בעלי. אבל... שימו לב לאבל. הוריי גידלו אותי ותמכו בי ונתנו לי גב לכל דבר שעשיתי. כמובן הם גם יעזרו לי ויתמכו בי אחרי שאני אתחתן. אני לא מוכנה לוותר על הוריי ועל התמיכה הרגשית והנפשית שהם עתידים לתת לי, לא בשביל זיווג זה או בשביל דבר אחר. עם כל הקושי שבדבר, אני נאלצת לוותר. שמעתם? גם להיכנס עם משפחה ראש וראש כל החיים ולסבול ריקושטים, זה לא טוב לזוג, לא טוב למשפחה. אם הם יסמנו

עליו איקס - את תהיי כמו מנודה, באירועים הם לא יתייחסו אליו. יכול להיות שכן, אולי במשך השנים כן. אבל תדעי לך, יהיה קשה מאוד. אז מה עשתה הבחורה? רוורס אלגנטי. לפעמים מדובר במשפחה קשה ברזל. היא אמרה: אין ברירה, אני צריכה את ההורים שלי. בחור טוב, מצוין, יכול להיות בעלי, עלא כיפק. אבל אני עושה רוורס. הרי לפנינו בחורה שיודעת לשים את הרגש בצד ולהפעיל את השכל עם ראייה לעתיד והיא יודעת להכריע בצורה שקולה ובטוחה. תגידו לי: כבוד הרב, אבל יש הרבה זוגות שבאמת יצאו, ההורים התנגדו, והתחתנו והם מאושרים. נכון. וכמה לא? וכמה מקרים ההורים צדקו? לכן צריכים שיקול הדעת בדברים האלה. משפט אחרון אני רוצה להגיד לכם,

רווקים ורווקות יקרים, אל תיכנסו לחתונה עם הרגשה: הכריחו אותי להתחתן. לא. גם כשהורים לוחצים להתחתן - לא. זה צריך להיות שיקול דעת שלכם. בסופו של יום כשאתם תקימו את הבית ותחליטו להיכנס לחופה, ההחלטה היא בידיכם בלבד. רווק ורווקה יקרים, נכון, כל פרשת ההורים שדיברנו עליה היום היא פרשה טעונה, אבל ההחלטה בסופו של דבר בידיים שלכם. אני לא רוצה שתרגישו שהכריחו אתכם ואתם חייבים להתחתן או לא. שב איתה, שבו ביחד, תקבלו החלטה. קשה לכם? קחו גורם שלישי, קחו יועץ, אדם שאתם סומכים עליו. תעשו שיחת ועידה ביחד ותקבלו את ההחלטה הנכונה ביותר לחיים - הקמת בית עם חיוך.