רבות בנות עשו חיל - הרב אליהו עמר HD

שלמה המלך אומר: "רבות בנות עשו חיל "ואת עלית על כולנה." על זה אומרת הגמרא בסנהדרין, מה הכוונה? התכוונו לשלוש דמויות: בועז, יוסף הצדיק ופלטי בן ליש. על בועז ייחדנו על זה שיעור בפני עצמו שעוסק במגילת רות, מה באמת היה הניסיון של בועז, במה הוא עמד ואיך הוא התנסה. ומה הוא זכה ביום האחרון בחייו, להתחתן עם רות, באותו יום הוא נפטר, וזכה להביא את שושלת בית דוד, כי הנין שלו, עובד הוליד את ישי, ישי הוליד את דוד. ולמעשה דוד המלך הוא הנין של בועז. זכה בועז. אבל מה זה היה עם יוסף הצדיק ומה היה עם פלטי בן ליש? "רבות בנות עשו חיל ואת," יש הרבה צדיקים וקדושים, אבל יוסף, בועז ופלטי בן ליש - "עלית על כולנה."

טוב, יוסף הצדיק כולם מכירים. יוסף הצדיק, הגמרא אומרת במסכת יומא בדף לה עמוד ב, שבמשך שנה שלמה, מגיל 17 עד גיל 18, הוא עמד בניסיון. מה היה הניסיון? אשת פוטיפר. לבד, בחורצ'יק צעיר, בודד, גלמוד, רווק, זרקו אותו האחים שלו, מכרו אותו, במצרים - אמריקה של אז. יש לך את הכול בכול מכל כול. ערוות הארץ, המקום של שיא הפריצות, זה מצרים. יוסף מגיע לשם לבד. נער בגיל 17. אשת אדוניו מתקנאת בו. זה לא סתם התקנאה בו. היו לה כל מיני פלפולים. היא הייתה אסטרולוגית. היא אמרה לו, תשמע, אני פתחתי את המפה האסטרולוגית, ואני ראיתי במפה האסטרולוגית שממני וממך, יהיו לנו ילדים. הכוכבים מראים שאנחנו זוג משמים. אמר לה יוסף

הצדיק, אבל את נשואה לפוטיפר. את אשת איש! מה קרה לך? אבל הכוכבים מראים. אגב, מה באמת היה? יוסף הצדיק התחתן עם אסנת. אסנת הייתה בת פוטיפר. פוטיפר אימץ את אסנת. אז באמת היו להם ילדים משותפים, אבל לא מאשת פוטיפר, אלא מאסנת שהיא למעשה הבת שגדלה בביתו של פוטיפר. היא ראתה. במפה אסטרולוגית רואים בערך, לא רואים מדויק. היא ראתה שיהיו להם ילדים משותפים. אבל זה לא בדיוק. הנכדים כן, אבל הילדים לא. היא התחילה לשדל את יוסף הצדיק לדבר עבירה. אומרת הגמרא: מה שלבשה בבוקר לא לבשה בערב. כמה ימים יש לנו בשנה? 365 ימים. היא החליפה למעלה מ-700 הופעות. 700 הופעות! כל בוקר בגד, כל ערב בגד. לא חזרה על הופעה פעמיים.

700 הופעות במשך שנה - יוסף הצדיק לא הרים את העיניים אפילו להסתכל בה. היא אמרה לו, אם אתה לא תבוא איתי לדבר עבירה, אני אומרת לך שאני אכניס אותך לכלא! אמר לה, ה' מתיר אסורים. את לא מאיימת עליי. אמרה לו, אתה לא סתם תהיה בכלא. אני אסדר איזו משקולת על הצוואר שלך שאתה תקבל גיבנת, אתה תהיה ככה. לא תוכל להרים את הראש. אמר לה, ה' זוקף כפופים. את לא מכופפת אותי ואת לא מגביהה אותי. ה' זוקף כפופים. רבותיי, אלו לא סיסמאות. היא התכוונה לכל מילה שהיא אמרה. טוב, היא ראתה שזה לא הולך באיומים, היא התחילה לפתות אותו בכסף. אומרת הגמרא: הביאה לו אלף כיכרי כסף. אמרה לו... זה טונות, טונות של כסף. היא אמרה לו, תשמע

לי לחטוא עמי להיות עמי בדבר עבירה. אמר לה, אני לא מוכן. שנה שלמה, בחור צעיר, אין אף אחד על הראש. אתה לבד. המשפחה נטשה אותך, זרקו אותך. אתה נמצא במקום מאוד בעייתי, כולם מסביב ככה. אתה נמצא במקום הבעייתי ביותר, ורודפים אחריך. אתה לא עושה כלום, רודפים אחריך. יוסף הצדיק עומד בניסיון. אז אומרת הגמרא שהניסיון של יוסף הצדיק היה לא פשוט בכלל. הוא היה אמנם יום אחד. הייתה שנה שלמה של הכנה, אבל יום אחד היה הניסיון. אומרת על זה הגמרא ביומא בדף ל"ו, "ויהי היום ויבוא יוסף לעשות את מלאכתו," באותו יום, אומרת הגמרא, זה היה יום של חג של עבודה זרה. כולם הלכו לבית עבודה זרה, ומי שנותר היה יוסף שהוא לא היה עובד

אלילים, ואשת פוטיפר שאמרה שהיא נשארת בבית. ואז היא תפסה אותו בבגדו, ויוסף הצדיק ברח והשאיר את הבגד, השאיר ראיות בשטח. ברח. אבל כתוב שעתידים היו לצאת מיוסף הצדיק 12 שבטים, תנא. י"ב שבטים היו עתידים לצאת מיוסף הצדיק, אבל באותו רגע של הניסיון, למרות שהוא ניצל וברח, הוא איבד עשרה שבטים. מה נותר לו? רק שניים. "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי." אבל בעיקרון היו צריכים להיות לו עשרה שבטים. כנגד זה, אגב, נולדו לבנימין אח שלו עשרה ילדים. כנגד יוסף שאיבד עשרה שבטים, לבנימין נולדו עשרה ילדים. ובנימין בכל התורה כולה כתוב בלי האות י.' 'בנימן', ה-נ' האחרונה היא בלי י.' רק בחושן הוא קיבל את האות י.' מה זו

האות י?' כנגד אותם עשרה שבטים של יוסף שנולדו מיוסף, הגיעו לבנימין, נולדו לו עשרה ילדים. יוסף הצדיק עמד בניסיון. אומרת הגמרא, תדע לך, מרשים, נכון? שנה שלמה מפתים אותך, בחורצ'יק צעיר. יום אחד של ניסיון. אומרת הגמרא "תוקפו, עוצמתו של יוסף - ענוותנותו של בועז." זה לא מתחיל לניסיון של בועז, ולמה? יוסף הצדיק, זו הייתה איזו גויה אחת, אשת איש, זה גילוי עריות. וזה היה רק שעה אחת. בתכלס, הניסיון היה רק שעה אחת. ברח מהבית, נגמר הניסיון, זהו. אחרי זה זרקו אותו לכלא. בעיקרון הניסיון שלו נגמר באותו מעמד. יוסף הצדיק זה גדול, אבל תוקפו של יוסף - ענוותנותו של בועז. בועז היה בשדה במשך שש שעות. רות הגיעה אליו

בחצות הלילה. ורות הייתה צריכה להתחתן איתו, ורות הייתה טהורה, ורות הייתה פנויה, ובועז היה אלמן. הכול גלאט, הכול כשר. אז תתחתן, נו, יאללה. אמר לה בועז, רגע, יכול להיות שיש מישהו שקודם לי. אני הגואל. זה היה מדין ייבום. אני הגואל. אולי יש מישהו קודם. על ה'אולי' הזה, על איזו חומרה. על החומרה הזו אמר, אני משאיר. אני ממתין. כמה זמן? שש שעות היצר הרע בא ושכנע אותו. שם כתוב "וילפת האיש," שנעשה בשרו כראשי לפתות, הוא כבר נהיה ממש, דבר עבירה בער בו, אבל הוא נשבע. השביע את יצרו ואמר, אני לא מתקרב ולא נוגע ברות. כמה זמן? לא שעה. שש שעות. אומרת הגמרא "תוקפו של יוסף - ענוותנותו של בועז." אומרת הגמרא: "ותוקפו

של בועז," העוצמה של בועז, שש שעות לעמוד בניסיון, איך אומרים באיטלקית? 'שאפו.' תוריד את הכובע. מה זה? זה חבל על הזמן. ה'תוקפו' של יוסף, אומרת הגמרא ושל בועז - זה ענוותנותו, הענווה, של פלטי בן ליש. מי זה פלטי בן ליש? פלטי בן ליש, אומרת הגמרא, הוא, הניסיון אצלו היה הרבה יותר גדול. כאשר דוד המלך נשא את מיכל בת שאול, דוד המלך לא היה לו שקל. מי שיודע, דוד המלך עד גיל 28 היה במדבר בכלל. לא קירבו אותו למשפחה. טענו שהוא לא שייך למשפחה. דוד המלך אומר את זה בתהלים מפורש: "מוזר הייתי לאחיי ונכרי לבני אמי." שלחו אותו, עד גיל 28 הוא היה במדבר. בגיל 28 הוא הכה את גולית, וכתוצאה מכך שאול התחייב שהוא ייתן את

מי שיכה את גולית, ייתן לו את בתו, ויעשירנו עושר רב. איך אפשר לקדש אישה? בדרך כלל מי שהיה במעמד של חופה וקידושין, הרב המקדש לוקח טבעת ושואל את החתן, הטבעת הזו שלך? אומר לו, כן. הוא שואל את האישה, תגידי לי, הטבעת הזו שווה פרוטה? שווה משהו? בדרך כלל מביאים טבעת נישואין ששווה משהו. אחרי זה הוא שואל את העדים. הוא אומר, זה שווה הטבעת הזו? אומרים, כן. מה השאלות האלה? מה ההצגה הזאת? התשובה היא כזו: אדם צריך לקדש בכסף שלו, לכן שואלים אותו, הטבעת הזו שלך? שאלה שנייה: האם הטבעת הזו שווה פרוטה? אישה לא מוכנה להתקדש פחות משווה פרוטה. המינימום... כמובן, היא רוצה הרבה יותר, אבל המינימום זה שיהיה פרוטה. אלה

שני הדברים. לדוד המלך לא היה לא את זה ולא את זה. אז איך הוא קידש את מיכל בת שאול? הוא קידש את מיכל בת שאול עם שני דברים. הוא הביא 100 ערלות פלשתים. הוא תפס 100 פלשתים והביא את ערלתם. זה נקרא פרוטה. שווה פרוטה לפחות. והוא גם אמר לה, תשמעי, אבא שלך אמר שהוא יעשיר אותי, יעשה אותי עשיר גדול. יש לי כסף. אני עתיד לקבל הרבה מאוד כסף. בואו נגיד את זה בהגדרה הלכתית, מלווה ופרוטה. כשמגיעים לאישה, אחד מספר לאישה ואומר לה, תשמעי, יש לי איזה דוד עשיר שאם הוא ימות, אני אהיה מיליארדר. שווה לך להתחתן איתי. נעבור כמה שנים קשות, אבל הדוד הזה ייפטר. אני היורש היחידי שלו. ויש לי פרוטה. מה היא סומכת את דעתה? על

המלווה או על הפרוטה? התשובה היא: דוד המלך טען שהיא סמכה את דעתה על המלווה, ושאול המלך טען שהיא סומכת את דעתה על הפרוטה. כך אומרת הגמרא בסנהדרין יט. ואז ברגע שדוד המלך ברח, אמר שאול, מיכל לא נשואה לדוד, כי דעתה הייתה על המלווה, והמלווה הזה מעולם לא שולם. המלך לא העשיר אותו בעושר רב. מערכת היחסים בין דוד לשאול הורעה. בנוסף לכך הצטרף דואג האדומי. דואג האדומי בכלל עשה פלפול הלכתי. לא נכון, אבל הוא עשה פלפול הלכתי. הוא אמר לשאול, מיכל לא נשואה בכלל. מה זאת אומרת? הוא אמר לו, תשמע, איך אני יודע שמיכל לא נשואה? כי דוד המלך מורד במלכות. מי שמורד במלכות חייב מיתה, אז זה נחשב כאילו כבר דוד מת וכאילו

היא אלמנה. אז אלמנה יכולה להתחתן עם כל אחד. על ה'כאילו' הזה, לקחו את מיכל, נתנו אותה לפלטי בן ליש. רבותיי, פלטי בן ליש היה בין הפטיש לסדן, למה? אם הוא יגיד לשאול, תשמע, לא, לא, לא. אני לא בדיוק מסכים איתך. אני חושב שהיא כן נשואה לדוד המלך. שאול המלך יגיד לו, מה? אתה עם הצד של דוד המלך? הוא יהרוג אותי מדין מורד במלכות. טוב, אז אני אקבל את מיכל הביתה. אם אני אקבל את מיכל ובאמת ההלכה כמו דוד המלך, אז היא נשואה לדוד. אסור לי להתחתן איתה. אז אני פוגע בדוד המלך. כך או כך אני לא יוצא כמו שצריך. מה עשה? אומרת הגמרא: נעץ חרב בינו לבינה, ואמר למיכל, כל מי שיעסוק בדבר זה, יידקר בחרב. את רואה את החרב

הזו? לא מתקרבים אחד לשני. ושם כתוב, רבי חיים מבריסק כותב, שהם הקפידו גם על ייחוד. שלא תהיה בעיה של ייחוד. הדלת הייתה פתוחה, ונעצו חרב בינו לבינה שאין בעיית ייחוד ולא מתקרבים אחד לשני. כמה זמן זה היה ככה, רבותיי? במשך למעלה משנתיים וחצי. שנתיים וחצי נמצאת מיכל בביתו של פלטי בן ליש. יש לו היתר הלכתי. חתום עליו דואג האדומי ושאול המלך. המלך אומר לו, אתה החתן שלי. אתה כל שבת שנייה יכול לבוא לאכול. כל ראש חודש תגיע, תאכל אצלי. אבל פלטי בן ליש אומר, למרות כל ההיתרים לא מתקרב למיכל, כי אני חושש לקידושין של דוד. כמה זמן זה היה? עד ששאול נהרג במלחמה. אבנר שר צבאו של שאול רצה לחבור למחנה דוד, אז הוא פנה

לדוד לגשש. משא ומתן ראשוני. אמר לו דוד, אין בעיה. אנחנו יכולים לדבר, אבל בתנאי אחד, אתה לא בא לפה בלי שאתה מביא לי את אשתי, מיכל בת שאול. מה העניין? הוא אמר לאבנר, תשמע, אם אתה שר צבאו של שאול, תביא לפה את מיכל, זה אומר שמה שאני טענתי מבחינה הלכתית זה נכון ומה ששאול טען זה לא היה נכון. והראיה, שמיכל באמת אשתי ולא אשתו של פלטי בן ליש. מיכל הגיעה לשם. ופלטי בן ליש ליווה אותה, "וילך הלוך ובכה עד בחורים." היה הולך ובוכה. מה זה "עד בחורים?" אומרת הגמרא שנעשו שניהם כמו בחורים. מה זה "כמו בחורים?" בקדושה ובטהרה. לא מתקרבים אחד לשני. אז למה אתה בוכה? בכה על הניסיון שהיה ונפסק ממנו. כל זמן שיש ניסיון,

יש לך קרבת אלוקים. הפסיק הניסיון - זה מצד אחד נחמד, כי די, הפסיק הניסיון. אבל מצד שני, אתה מרגיש פחות את אותה קרבה איך הקב"ה היה איתך בכל רגע. אז הוא בכה על הניסיון שהלך ממנו. זאת אומרת, הוא לא זלזל בה, אלא הוא כיבד אותה. כיבד ושמרו על כל כללי ההלכה. זה אומרת הגמרא, אף אחד לא מתקרב לכזה דבר. לא יוסף הצדיק, לא בועז. אומרת הגמרא: "תוקפו של יוסף - ענוותנותו של בועז," אבל "תוקפו של בועז - ענוותנותו של פלטי בן ליש." לעמוד בכזה ניסיון? כשמיכל הגיעה לדוד, איך דוד המלך ידע שהיא מותרת לו? אז כתוב שעל פי נביא הוא עשה. הנביא אמר לו, כל הזמן הזה עמדו בניסיון והכול היה בסדר. עד כאן זה למעשה דברי הגמרא.

הסיפור הזה מופיע בנביא. על זה אמר שלמה המלך מה שפתחנו: "רבות בנות עשו חיל ואת", אתם השלושה: יוסף, בועז ופלטי בן ליש, "עלית על כולנה." אתם עליתם על הכול. לעמוד בכאלה ניסיונות ולהצליח בקדושה וטהרה, זה דבר גדול. יוסף זכה ושמו נחקק על אבני החושן. בועז זכה בלילה האחרון ויצא ממנו דוד המלך. פלטי בן ליש, הוסיפו לו כתוצאה מזה שהוא עמד בניסיון, את השם 'פלטיאל.' הוסיפו לו את האותיות 'אל.' הסיבה: שפלטו אל מדבר עבירה. ציבור יקר, חלפו המון שנים. התנ"ך נחתם, בית המקדש הראשון חרב, בית המקדש השני חרב ועם ישראל גולה ומתפזר. אני קופץ אתכם במהלך ההיסטוריה כמעט 800 שנה קדימה. יותר מ-800 שנה קדימה. היה אדם צדיק

שקראו לו רבי מתיא בן חרש. מה היה מיוחד בו? כתוב על זה ב'ילקוט שמעוני' בפרשת ויחי, רמז קסא. אומר ה'ילקוט שמעוני,' היה אדם שקראו לו רבי מתיא בן חרש. אגב, יש תיאור מאוד מעניין בגמרא ב'יומא,' שרבי שמעון בר יוחאי הגיע לרומא לסדר איזשהו עניין מסוים, והוא פגש שם את רבי מתיא בן חרש. כנראה שהוא היה באזור רומא, מהיהודים הגולים. רבי מתיא בן חרש מעולם לא הביט לאישה, והיה דומה פניו כמו פני חמה, והיה נראה כמו אחד ממלאכי השרת. יום אחד השטן הגיע לקב"ה. אמר לו, תגיד לי, רבי מתיא בן חרש צדיק? אמר לו הקב"ה, הוא צדיק. אין צדיק יותר ממנו. אמר לו השטן, תן לי. תן לי, אני אטפל בו. אני את כל הצדיקים האלה מקמט אותם.

תן לי, אני אטפל בו. אמר לו הקב"ה, רד. אתה לא תצליח עליו. זה זן אחר. זה זן אחר. ירד השטן, אומר המדרש שם, ונדמה היה לרבי מתיא בן חרש כדמות של אישה יפה שלא הייתה מימות נעמה, אחות תובל קין, שחטאו בה מלאכי השרת. זה אני מדבר אתכם על לפני דור המבול, ששם היו אנשים מעולם אחר. היו נשים כל כך מיוחדות, שמלאכי השרת טעו בהן. הורידו לו ניסיון, בשפה שלנו, "לא מעלמא עדן," מעולם אחר הביאו לו את הניסיון. והיא כנראה באה לבית המדרש לשאול אותו שאלה הלכתית. אבל הוא לא מסתכל על נשים, אז הוא סובב את הראש, ואמר לה, מה? מה? את שואלת? היא כנראה לא הבינה את הרמז, אז היא באה לצד השני. הוא הסתובב לפה. אז הוא סובב את הראש

לפה. אמר לה, מה? מה בדיוק את שואלת? אז היא באה לו לצד השני. עכשיו הוא הבין שהוא נמצא בנקודת ניסיון ויש לו גדר לא להרים עיניים, לא להסתכל. אז מה הוא עשה? היה לו שמש. הוא עוד לא יודע שזה השטן עושה לו את התרגיל. היה לו שמש. אמר לו, רוץ מהר. תביא שני מסמרי 10. כבוד הרב, מה, אתה רוצה לתלות את הכובע על המסמר? אמר לו, לא, לא. תביא מהר שני מסמרי 10. הביא שני מסמרי 10. שם אותם, היה שם איזה קמין כזה, איזה אח. שם אותם שם באש, ליבן אותם. וההיא מחכה שהוא יענה לה תשובה. לקח את שני המסמרים, 'טלאק!' נעץ אותם בתוך העיניים. שני מסמרים, סימא את עיניו. אמר לה, גברת, מה את שואלת? עכשיו כן, אפשר לשאול מכל צד.

מימין, משמאל, אין שום בעיה. אני לא רואה שום דבר. אומר המדרש, נזדעזע השטן. אמר, תשמע, רמות כאלה, אני לא חשבתי שזה ככה. אומרת הגמרא, שם המדרש מביא, מיד ירד מלאך רפאל, ואמר, אני הולך לרפא אותו. שלח הקב"ה את המלאך רפאל, אמר לו, לך תרפא את רבי מתיא בן חרש. הגיע לרבי מתיא בן חרש, אמר לו, מי אתה? הוא כבר לא רואה. לא יודע, כבר היום הגיעו לפה מבקרים מאוד מאוד מיודים, אח"מים. אומר לו, מי אתה? אומר לו, אני המלאך רפאל והקב"ה שלח אותי לרפא אותך. אמר לו, עזוב. מה שהיה היה. עזוב. מה עכשיו תחזיר לי את העיניים, עוד פעם ניסיונות, עוד הפעם דברים. עזוב. היה, נגמר. לא צריך את העיניים. חזר המלאך רפאל לבורא עולם,

אמר, תשמע, הוא לא רוצה. הוא אמר שהוא לא רוצה. אמר לו הקב"ה, רד. תגיד לו שהוא סיים עם התיקון של העיניים. לא יהיו לו יותר ניסיונות בנושא של קדושת העיניים. תן לו. תחזיר לו את מאור עיניו. חזר, אמר לו. אמר לו, טוב. אם זה ככה, תרפא אותי. לשבת, ללמוד לעסוק בתורה. וריפא אותו המלאך רפאל. ולמה? כי אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. אדם שרוצה שלימוד התורה שלו ייזכר, לזכור את לימוד התורה - שידע שזה תלוי בקדושת העיניים. כשאדם שומר על העיניים שלו, על הראייה שלו - אדם כזה מקדש את עיניו. אני תכף, לפני שנסיים, אני רוצה רק להגיד פה מי היה רבי מתיא בן חרש. כותב הרמ"א מפאנו, רבי מנחם עזריה מפאנו, תלמיד

תלמידו של האר"י ז"ל. תלמיד של רבי ישראל סרוק, תלמיד האר"י ז"ל. אומר הרמ"א מפאנו, תדע לך שרבי מתיא בן חרש זה הגלגול של פלטי בן ליש. בפעם הקודמת שאתה היית, אז אמנם נכון, היה לך ניסיון גדול, אבל עמדת בניסיון. אבל בכל אופן, לא הייתה בעיה של ייחוד, לא הייתה בעיה של עבירה, אבל איזו בעיה כן הייתה? הוא הביט. הוא ראה את מיכל. הוא הביט בה. על ההבטה הזו הוא חזר פעם נוספת לתקן, והתיקון היה שהוא שמר את עיניו. זה היה עיקר העבודה שלו, לשמור את העיניים שלא להביט בדברים רעים. וברגע שהוא עמד בניסיון, הוא ביצע והשלים את התיקון. דיברנו כמה פעמים שהאר"י ז"ל כותב, מה התיקון שלך כבן אדם? אני רוצה לתקן את עצמי. מה

התיקון שלך? מה שקשה לך - שם התיקון שלך. על זה ירדת. על זה אתה מתמודד. פה הקב"ה הוריד אותך. שמע, אבל מאוד קשה לי והחבר שלי עושה את זה ככה. החבר שלך יש לו את התיקון שלו. אל תדאג, כל אחד סוחב תיק. אף אחד פה לא ירד בלי שום דבר. אתה, מה שקשה לך - זה התיקון שלך. רבי מתיא בן חרש, זה היה עיקר העבודה שלו. ניסו אותו על זה. עמד בניסיון, זכה לתיקון השלם. אני אסיים בדבר מדהים. מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, זה היה ידוע הזיכרון האדיר שלו. היה לו... מי שפותח את הספרים שלו ואת הידע התורני שהיה לו, מה שמכון שלם עושה, הוא עשה עבודת יחיד. מה שהוא עשה ב'יביע אומר' זו יצירת פאר שאין כדוגמתה מבחינת הפסיקה

ההלכתית. ההיקף האדיר שהיה, עמל התורה שהיה בו. הוא הגיע פעם אחת לבחון אברכים בכולל, אז הוא שאל אותם, מה אתם עוסקים? אמרו לו, מסכת גיטין. אמר להם, איזה דף? אמרו לו איזה דף מסוים. אמר, טוב, נו. שאל שאלה בתוספות, אז מישהו ענה תשובה. אמר לו, לא. התוספות אומר ככה וככה וככה... הוא התחיל לצטט לו את התוספות בעל-פה. אמרו לו התלמידים, כבוד הרב, אתה יודע את זה בעל-פה? וואי, הלוואי עלינו שגם אנחנו נהיה כאלה כישרוניים. אמר להם, זה לא כישרון. אם תחזרו 60 פעם על מסכת גיטין, אתם גם תדעו להגיד את התוספות בעל-פה. בנסיעות שלו ברחבי הארץ, הוא היה נוסע הרבה לעצרות, לכנסים. ברגע שהוא היה נכנס לאוטו, היה אסור לדבר

איתו. הדלת הייתה נסגרת. היה פותח גמרא ויושב לומד כל הדרך. הוא אמר, טוב, זה זיכוי הרבים, צריך להגיע לכל מיני מקומות, אבל צריך גם ללמוד. בנסיעות הוא היה יושב ולומד. הוא גמר כמה פעמים את כל הש"ס רק מהנסיעות שלו. פשוט לא להאמין. פעם אחת פגש אותו, ועם זה אני מסיים, פגש אותו תלמיד חכם עצום, כישרוני, זוכר גם הוא הרבה מאוד דברים, ואמר לרב עובדיה, אני רוצה לשאול אותך. תספר לי מה הסוד שלך? מה הסוד שלך? אתה כישרוני - אני יודע. מתמיד - גם אנחנו יודעים. היה לו עמל התורה מטורף. הוא היה הולך מדי יום לישון עד זקנותו בשתיים לפנות בוקר. הוא היה תמיד אומר 'בשתיים יעופף.' הפסוק בספר ישעיהו. שתיים אתה יכול לעוף

למיטה, כמו שאומרים. אפשר ללכת לישון. והרבה פעמים הוא גם לא היה ישן. הבן שלו סיפר שפעם אחת הוא ישב על איזשהו היתר של עגונה. ישב עליו במשך כמעט 60 שעות, פחות מ-72 שעות. אבל יומיים וחצי הוא ישב על היתר עגונה כדי להתיר אותה, ולא ישן כל אותם הזמנים. רק לאחר שיצר פסיקה הלכתית, הלך לישון. והוא לא הרגיש. הוא אומר, אני הולך, חוזר, קם, ישן, בא. סדר יום. עוברים יומיים והוא עדיין נמצא עם אותה נקודה, נושא הלכתי שהוא עסק בו משבת עד כמעט יום שלישי. עמל התורה שלו היה משהו מדהים. הוא אומר לו, כבוד הרב, אתה כישרוני ואתה עמל בתורה. גם אני כישרוני וגם אני עמל בתורה. אולי לא כמוך. אתה כל הזמן, ואני קצת פחות, אבל

הפער בינינו הוא פער עצום. תראה מה אתה יודע, תראה מה אני יודע. אם היה בינינו פער סביר - אז אני מבין, אתה לומד תורה יותר ממני. אבל הפער בינינו הוא עצום. איך זה יכול להיות? אמר לו הרב עובדיה, אני אגיד לך את הסוד שלי. לימוד תורה, חזרות, לשנן. כל הזמן הוא חזר וזה... אבל הוא אמר לו, תדע לך, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה."' הפסוק אומר: אם אתה תשמור על העיניים שלך לאיפה שאתה מביט, אתה תזכה ותהיה לך סייעתא דשמיא, שמה שאתה תלמד, "וזכרתם את כל מצוות ה."' אמר לו, אני מאוד מאוד מקפיד על עניין ההסתכלות והראייה. שומר מאוד על העיניים שלי. וזה היה אחד הדברים המדהימים

שהוא ישב בבית הדין, והיו מגיעים הרבה זוגות להתגרש, והבעל אומר את שלו והאישה צועקת ו... להתגרש זה לא חוויה כל כך נעימה. הרבה אמוציות יש שם. הוא אומר, הוא מכפיש אותה, היא מכפישה אותו. הוא אומר, מעולם. מעולם לא הרמתי את העיניים כדי לראות את הגבר או את האישה העומדים והמתדיינים. מעולם. ומי שראה את התמונות של הרב עובדיה כשהוא בבית הדין, יש תמונות שהתפרסמו. רואים אותו יושב, מחזיק את היד ויש לו איזה עט והוא כותב. וזה היה נראה שהוא מסכם. כאילו, זה צועק... אולי הוא נהיה קצרן, זה שכותב לפרוטוקול. לא. מה שהיה עושה, לימים, שנים לאחר מכן, סיפרה בתו של הרב עובדיה, שכל פעם שהוא היה חוזר בצהריים מבית הדין,

הוא היה מביא לה איזה דף עם כל מיני שבלונות וציורים כאלו, מנדלות כאלו. לא יודע, כל מיני קשקושים כאלו. היה נותן לה שתצבע את זה. היא הייתה מציירת על זה. והיא אמרה, מה אבא שלי עושה? אני חשבתי שאבא שלי יושב כל היום ומצייר. התשובה היא: הרב עובדיה היה יושב, מאזין לטענות של זה, של זה, של זה, של זה. לא מרים את העיניים. מה הוא היה עושה, כדי שלא ירגישו שהוא לא מתייחס או מזלזל, היה מחזיק את העט והיה משרבט והיה מאזין להם. הם חשבו שהוא כותב. כל מילה שהם אומרים הוא יושב לכתוב. לא כתב שום דבר ולא הסתכל לכיוון שלהם. האזין, הקשיב, והיה יושב לאחר מכן... הרב אלישיב, כשהם היו יושבים ביחד בהרכב, הרב אלישיב היה

אומר לו שהוא צריך לכתוב את התשובות. את הפסקי הלכה הוא היה יושב לכתוב אותם. היה יושב אחרי זה לכתוב את הפסק של ההלכה. אבל בזמן שהם היו, היה מאוד מקפיד על העיניים שלו. "וראיתם אותו." הוא אמר לו, זה הסוד. תחזור, תשנן, תלמד את הדברים כמו שצריך, אבל אם אתה רוצה באמת לזכור - "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה."' זה למעשה, על זה, על הדברים האלו אומר שלמה המלך: "רבות בנות עשו חיל ואת", שלושת הצדיקים, "עלית על כולנה." הקב"ה יעזור לנו בעזרת השם שנזכה באמת לשמור על קדושת העיניים, ונזכה יחד לזכות ולהבין את כל מכמני וסודות התורה. תודה רבה לכולם.