איך את מגדירה את הזהות הישראלית שלך? | ורד בן סעדון ועדן טפט בריאיון מרתק

אז אנחנו ממשיכים ואיתי נמצאות נשים מקסימות פורצות דרך חלוציות שבאו ככה לספר לי על החוויות שלהם בכלל וגם על הקטע הזה של הדלקת המשואות שזה אני בטוחה אירוע מרגש ולא שגרתי איתנו רב פקד עדן מלאסה שתספר לנו ככה על השירות שלה ועל העלייה מאתיופיה בעצם וורד בן סעדון א בעלת יקב שגם תספר לנו ככה על מיזוג התרבויות אה א על ה זה שבעצם עלתה מהולנד ועל סיפור חייה המרתק. אז קודם כל אני חייבת ככה להתחיל מהסוף ותספרו לי על הדלקת המשואות הזאת. איך זה היה לקבל את הקריאה הזאת על כל ה זה חלום הילדות שלי אז אני מתרגשת בכלל שאני יושבת לידכן וככה תשתפו אותנו בתחושות. נתחיל עם אה אז האמת שאני אתחיל מהסוף להתחלה ואני

אספר משהו שלא סיפרתי בעבר. לא שהתאהבתי בראשון הרביעי 2021 בעודי יושבת בבית מחכה לתוצאות של בדיקה מאוד גורלית אני מקבלת צריכה טלפון מבעד לטלפון המפקל של המשטרה קובי שבתי שמבשר לי שאני הולכת לייצג את משטרת ישראל ולהדליק מסורה באותם רגעים חיכיתי לעשות בדיקת דם יותר נכון אולטרסאונד בדיקת דופק ראשונה אהכל הדברים המרגשים של החיים בבת אחת לגמרי בבת אחת ובאותו יום גיליתי שאני הולכת להיות אמא אחרי שבע שנים של המתנה וואו אז שתי בסורות משנות חיים משמעותיות ביותר אה זהו פעם ראשונה שאני משתפת אז א תאראו לכם איזה שנה עברתי שנה מדהימה שנה שבה גם הדלקתי מסוע וגם להיות אמא וואו ותגידי למה את חושבת שבחרו דווקא

דוקה בך להשיא את המשואה הזאת. אני משארת את 24 שנה במשטרה ואני אתחיל ואומר שעליתי בגיל תשע א גדלתי בכפרוזבה. זה כבר שהוא יחסית נידח, לא טכנולוגיה ועשיתי קברת דרך ועליתי עם כל המשפחה לישראל עם כל המשמעויות והתלאות בדרך לישראל ודמייני לך שאת עולה בגיל תשע למדינה זרה חדשה לגמרי אפילו אנשים פעם ראשונה שפגשתי אנשים לבנים זה היה לי ממש ממש מוזר וצריך ללמוד הכל מחדש בגיל תש למדתי לדבר, לתקשר עם אנשים בשפה שהיא שונה, שהיא זרה ואני הכרתי את ה אני באה עם ערכים מהבית, ערכים שלה ביחד, של האחדות, שקהילה שגרה בכפר קטן שכולם עוזרים לכולם וכולם שם עבור כולם ולהגיע לפה ולגור בעיר, שזה שונה בתכלית ממה שאני

מכירה והיה לי חזון. אני ידעתי בגיל תשע איך החיים שלי הולכים להיראות. מי רואה צון ללימודי משפטים? מי א להיות א א נערה או תלמידה שישבה ולא דיברה את השפה בכלל. התגעסתי לשירות צבעי מדהים, תקופה ממש ממש מדהימה שהלכתי בעקבות בין הדוד שלי שנרצח זכרו לברכה בסיורים המשותפים בכלקיליה וידעתי שאני הולכת להמשיך את דרכו להגשים חלום ואני חושבת שזה שכשהתגייסתי על המשטרה זה הזכיר לי את הבית את הכפר הקטן באתיופיה של מעניין ביחד השותפות האחדות התמהיל הזה שיש מכל קשת החברה בארגון שמאפשר לכולם להשתלב שמאפשר לכולם להתפתח ולהביא את עצמך למען מדינת ישראל וארץ ישראל מקסים אנחנו נחזור אלייך א וורד גמט עלית א לארץ

אומנם כשהיית ממש קטנה אה תכף אנחנו גם נדבר כמובן על החוויה של המסוא אבל תספרי לי באמת על העלייה לארץ שזה בעצם בחירה של ההורים שלך שהם משאירים את הולנד מאחור ועולים לארץ ישראל. מה את יודעת על ההחלטה שלהם הזאת? אז אני בעצם עליתי בגיל שנתיים וחצי ביחד עם ההורים שלי. אבא שלי היה יהודי, אמא שלי לא הייתה יהודיה. א הם התחתנו שם בהולנד. ובגלל שאמא שלי הייתה בעצם בתישה ששייה על הנאצים, היא חיפשה לתת תשובה יהודית א למעשים הללו והיא מחליטה א לעלות לארץ, להתגייר יחד איתי ועם אחותי. אה אנחנו עוברים לגור בהתיישבות בכוכב השחר. א ככה אני פוגשת את ארז בן זוגי. א והיום אנחנו עצמנו גרים ביישוב רחלים שבשומרון.

יש לנו יקב יקב טורה מגדלים מעל 560 דונם של חקלאות מעסקים 30 עובדים א עברנו תקופות מאוד מאוד לא קלות בקרמים כולל א ממש מטענים של טרור מחבלים שחיכו לרצוח את ארז בין הקרמים א ימים מאוד מאוד קשים שלא היה לנו מה לאכול איבדנו הרבה מאוד חברים לאורך התקופה הזו אבל מה שהשאיר אותנו שם זה היה הרצון והאמת הפנימית שאנחנו צריכים ליישב את הארץ וזאת ארץ אבותינו ולכן נשארנו אף על פי כן ולמרות הכל כל א והיום אנחנו פה עם יקב מסגסג ו מגוון של פרסים שמגיעים מכל העולם ל תוצרת שלנו זה תהליך מדהים טוב את קפסת איתנו מיד לכב שאני מבינה שזה מאוד מרגש אבל את מספרת כבדרך אגב על הפער בין הסבתות א בין שני הצדדים בואי נתעכב

על זה שנייה מה זה גורם לך להרגיש בעצם איך זה מעצב את הזהות שלך הפר של סבתא אחת יהודיה ניסולת שואה נכון והשנייה סייה לנאצים איפה זה פוגש אותך כבן אדם? אז באמת אמא של אבא סבתא ודיה סיפור מאוד דומה לסיפור של הנפרן כי היא מוסתרת על ידי אנשים טובים והיא כותבת יומן א והיא שורדת את השואה עם כל משפחתה שזה היה נדיר מאוד בימים הללו א ואני מקבלת את היומן שלה כשאני בת מצווה והגדולה שלנו מקבלת את היומן ממני א כשהיא מגיעה לגיל מצוות לעומת זאת מהצד הלא יהודי של משפחה באמת אמא של אמא שיעה להנצים בתקופת השואה שזה משהו שאמא שלי גילתה רק לפני כ10 שנים. לפני כן כדי להגן עליה תמיד אמרו לה שזה רק הדודים. ובעקבות

שאני לחצתי עליה אמא אני רוצה להבין וללמוד א היא הלכה להג פתחה את הארכיון ושם היא מגלה בפעם הראשונה בגיל 65 משהו כזה שאמא שלה גם הייתה חלק מהעניין הזה. אז את קיבלת את הידיעה הזאת כשאת כבר אישה בוגרת? נכון? אמא לילדים בוגרים נכון? ולאמא שלי גם זה היה משהו מאוד מאוד לא פשוט בגיל כל כך מבוגר. אבל בסופו של דבר אני חושבת שהפער הזה לגדול במדינת ישראל כיהודיה יחד עם סבא לא יהודי שמגיע לבקר מעת לעת זה מה שבנה את הזהות שלי כבן אדם שמסוגל לקבל כל מיני סוגים של אנשים בכל מיני צבעים ובמגוון דעות א בלי להיבהל מזה שיש דעות שונות ובמיוחד בתקופה הזאת אני חושבת ש א מה שככה אני רוצה לעשות זה חיבורים זה לחבר בין

אנשים גם אם הם הכי יפו הפוכים כי זאת המשימה שלנו אנחנו עם אחד נכון שאנחנו בנויים כ-12 שבטים אבל בסוף אנחנו עם אחד וזה מאוד מאוד משמעותי מקסים וגם את נבחרת להדליק מסוע ואני גם אשמח שאת תמצאי לי את הנקודה שאת חושבת שדווקא אותך בחרו למה האמת שאין לי מושג אנחנו אנשים פשוטים אבל מצאתי את עצמי באמת עשרות שנים מדברת בפני אנשים מסבירה על החשיבות של השמרון למה אנחנו גרים שם כל מה שעברנו בתוך חקלאים, בתור עניינים שאף עניין אחר מישראל לא יכול להגיד את זה. לאף אחד לא היו מתנים בקרמים, את אף אחד לא החרימו בגלל שהוא גר בהתיישבות. זה דברים לא פשוטים שהיינו צריכים לעבור. אבל אה בגלל שהאמנו בצדקת הדרך ועשינו

את זה לאורך תקופה מאוד מאוד ארוכה שגם מביאה תודה לאל תוצאות כל כך כל כך טובות. אז א באמת משהו מדהים. אני בעצמי עדיין כשאני מספרת את הסיפור אה שלנו אני תמיד אומרת וואו זה כאילו איפה התחלנו ולאן הגענו זה באמת נס נס גדול מדהים ומבחינת ההתרגשות ברשותך אני רק אגיד ש הדלקת המשואה מבחינתי זה רגע מכונן יחד עם ה שמשתווה לחתונות של הילדים זה רגע וואו וואו אני מקווה שהם בסדר עם זה שאת משבה את החתונות שלהם הם יכולים לחשוב מה הם רוצים זאת התחושה הפנימית וזה באמת רגע וואו יפה מאוד עדן אני רוצה אפשר לשאול אותך כבת לידה האתיופית, האם את נתקלת בקונפליקטים כשזה נוגע לתפקיד שלך במשטרה? א איך את עושה את החיבור

הזה? כשהדלקתי את המשואה הייתי בתפקיד ראש תחום קהילת יוצא אתיופיה. זאת אומרת תפקיד שהוא סופר חשוב שמחבר בין קהילת יוצא אתיופיה מדהימה עם הערכים, עם היושרה. זה באמת קהילה אתירה במסורת לבין משטרת ישראל שבגוף הזה אני משרטת בגאווה גדולה 24 שנה במשטרה אז יש אני חושבת כמו שורד אמרה באמת הרצון לעשות את החיבורים ולהנגיש את שירותי המשטרה שהיא מוטאמת לקהילה סופר סופר חשוב כי כמו בימים אלה לדעווני שיש פה קצר בתקשורת כן וחוסר קבלת האחר ו חוסר קבלת דעות של אנשים אחרים ברגע שאני בתפקיד שהייתי בו ידעתי למצוא את השפה משותפת ויש הרבה חוסר תקשורת חוסר הבנה וכשהנגשתי את הידע בשפה המותאמת אני חושבת שגם הקהילה וגם

המשטרה מצאו את השפה המשותפת והאמון ארגון גדל וצמח ווזה הרבה לדעת לקבל את האחרשהו כמו שהוא עם דעותיו השונות והמנוגדות וזה אתגר מקסים בואי נחזור רגע באמת גם לילדות שלך א בעצם כשאתם מגיעים לארץ אתם חיים בתנאים לא פשוטים לי קצת על השנים האלה ואז את אומרת הילדה בת התשע הזאתי כבר ידעה מה מה היא רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה אז בדיוק זו חוכמה בדיעבד לבוא ולהגיד שהצלחתי והגעתי לל ל למעמד של הדלקת המסואה, אבל הדרך הייתה לא פשוטה אה כמו כל כשיה קליטה ועלייה. וכשהתחלנו את הצעדה ברגל לכיוון עד הסיסבה בשיר הבירה ומשם לארץ ישראל, אז לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. אני ידעתי שיש לי את המשפחה שלי, יש לי את ההורים

המדהימים, האחים שלי, שעליהם ינקתי את הערכים, את ה את האחדות, את הביחד. ידענו שאנחנו ביחד ואנחנו נצליח להתגבר על כל אתגר. ונחתנו באילת כאילו הייתי צריכה עוד להשתזף ממה שאני. ושם לראשונה נתקעתי במה זה הסלה, מה זה תביני, זה מושגים שבכלל לא ידענו, מברשת שיניים ולאט לאט התחלנו להתקלם ומשם עברנו לצפון ווהגענו לאתר קרבונים שבחום, בקיץ חום, בחורף קר וצריך לדעת להתמודד ובין לבין אמא שלי לא מבינה את השפה, ההורים שלי לא מבינים את התרבות ואת המנטליות אז אין לי, אני חוזרת הביתה וחוץ חוץ מחיבוק ואהבה וחום שאני מקבלת מההורים, הם לא יכולים לעזור לי. הם לא יכולים לתוווח לי את העולם החיצון. א ואז התחלתי למצוא

לי את האוגנים, את האנשים שכן שיתפתי וכן סיפרתי בקשיים, באתגרים ולאט לאט מצאתי את הכוחות שבי. חזרתי לכוחות שגיליתי בגיל חמש כשהייתי כבר רואה צאון. ועברנו לא מעט מקומות ועברתי ללמוד באולפן התופרה. אני חושבת שזה נקודת המפנה וזו ההחלטה הכי טובה שקיבלת א סיימתי יב ו ועוד פעם צומת שאני צריכה לקבל החלטה אם להתגייס או ללכת לשירות לאומי אבל בסוף החלטתי כן להתגייס מתוך מחשבה שזה המקום אני חושבת ש כלוחמת במגב זה המקום היחידי שאני אוכל להביא את התרומה הכי גדולה שלי למדינת ישראל ו ושער היסטוריה ושער היסטוריה כן ורד בעצם הכותרת של המשואה שהדלקת הייתה קשורה לחקלאות נכון קחי אותנו למקומות האלה של חקלאות בארץ

ישראל א רובנו הולכים בבוקר למשרד את יודעת זה נשמע קצת עולמות רחוקים אבל זה נורא קודם כל אני אחדתדת ואגיד שהמשה הייתה לכבוד החקלאים לכבוד התושבי השמרון ולכבוד עולם היין ותושבי השומרון מבחינתי זה הדבר שעוד עוד יותר מייצג אותי אפילו מהחקלאות כי אנשים שבאמת מקריבים עד היום א יום יום א גם את חייהם ולכן אה אני רק מייצגת את הקהל המדהים הזה מבחינת חקלאות זה באמת אורח חיים זה לקום בבוקר לפני הזריחה וללכת לעבוד בבוץ בגשם בחום עם היתושים באוזניים אה בעלי ארז הוא זה שעושה את רוב המאמץ הזה זה אה ועשה אותו לאורך השנים ואנחנו באנו כשהיה מה לעשות כמו לקטוף אה לבצור אה וכולי מה למה שלכם מה עומד לנגד עיניכם

בעבודה באמת הלא פשוטה הזאתי אה פיזית כבר מיד אחרי החתונה ארז בא ואומר לי תראי כל יהודי שיגר פה ביהודה ושמרון יכול מקסימום שיהיה לו חצי דונם של הבית שלו אנחנו נעשה חקלאות חקלאות אפשר לעשות הרבה מאוד דונמים היום יש לנו 560 דונמים שלך כלות אז תביני כמה כמה הרבה זה אז כן אז כל שנה דונם פה ודונם שם ממש ככה עד היום אנחנו שוטלים כל שנה עוד ועוד אה וככה הגענו למה שהגענו עם הרבה אמונה עם הרבה קשיים אבל אה עם צדקת דרך מאוד ברורה כן אז אני מבינה שאת מחוברת לאדמה לאדמה הזאת של ארץ ישראל נכון אה אנחנו זוג שאם תראי אותנו ביחד הוא עם הנעליים עם הבוץ ואני עם העקבים אבל אנחנו משלמים מאוד יפה הוא עושה את כל מה

שקשור ב בגידול והוא באמת מומחה בענייני ענבים וכולי ואני עושה יותר את מה שקשור בשיווק מכירות א לתווך את השומרון לאנשים יפה מאוד א אני רוצה לשאול אותך עדן א לגבי הזהות שלך את מדברת על אתיופיה עם הרבה ברק בעיניים מצד שני את גם ישראלית גאה בתפקיד כל כך חשוב כאן דברי איתי רגע על השילוב הזה של הזהות האתיופית ישראלית שלך אני חושבת שהזהות הזה היא הזהות הזו היא אותה זהות. זאת אומרת זה שאני אין פה התנגשות. אני מביאה מהבית את הערכים, את המסורת, את התרבות המדהימה. תחשבי שאני א גדלתי על ערכים של כיבוד אבהם. אני חושבת שזה אחד הדברים שהם הכי מדהימים בקרב קהילת יוצא אתיופיה. ולכן יש פה שילוב, אין פה

קונפליקט. אני לא רואה באיזה שום קונפליקט. אני מאוד מחוברת לאדמה, לארץ ישראל. וגם סבתא שלי זכרה לברכה שלא זכתה לעלות לישראל, הייתה מדברת איתנו על ירושלים, על הקמיה לעלות לירושלים. ואיודעת גם היום כשאני משחזרת את השיחות שהיא ליתה וכשאני חושבת על על איך היא דיברה על ארץ ישראל זה זה טיפה צובט שהיא לא זכתה לעלות לישראל ולראות את ארץ הקודש אבל אני פה מאוד מחוברת לאדמה ואני מלמדת את הילד שלי בין ה-3 וחצי ואני טרה איתו כמעט את כל ישראל מהצפון עד הדרום כי לי חשוב החיבור לאדמה בעיניי הוא השורש לכל זהות. כי כשאתה מחובר לאדמה, לאמאדמה, אז אתה גם מחובר לאני שלך, אתה מחובר לעצמך. והחיבור הזה הוא מאוד חשוב

ככה שאין לי שתי זהויות. יש לי זהות אחת, את הערכים, את המסורת, התרבות שאני מביאה מהבית. אני משלבת את זה בזהות האחת. את המסורת האתיופית, את מצליחה להעביר גם לדור הבא. אין לי ככה טעימות עושים את זה. בד הנושא של באמת ללמד את הילד מאיפה באתי? הוא נולד פה. כן. אני לא נולדתי פה בישראל גדלתי ו והתחנכתי עד גיל תשע באתיופיה. חשוב לי שהוא יכיר את המסורת שבאתיופיה איפה גדלתי באיזה כפר. ויתרה מזה עוד גם בבית. גם בבית אנחנו מציינים נניח את טקס הבונה. תקסבונה זה קפה שהוא נוכח ורואה שבת בבוקר כל המשפחה מתכנסת יופיעים כולם ביחד לארוחת שבת בוקר רוער או נוכח בטקס המדהים הזה שהוא משפחתי שהוא מאחד שהוא ביחד אז א

כן זה חשוב תודה רבה זה השורשים אה ורד את יודעת הנושא שלנו כאן הוא נשים פורצות דרך יש איזשהיא אישה שהיא השראה בשבילך בתחום הזה אז א חשבתי על זה הרבה כשקיבלתי את השאלות וכמו שעדן דיברה על סבתא שלה, אז סבתא שלי זאת האישה מבחינתי. א אישה שעולה לארץ אחרי שהיא מאבדת שלושה בעלים עם ילדים קטנים אלמנה א למקום שהיא לא מכירה, שפה שהיא לא מכירה, באמת כאילו הכי הכי זר ומנוכר והיא מגיעה לכאן והיא בוחרת היא בוחרת להיות חלק מעם ישראל ועוד משפט שככה הולך איתי ואני חושבת שהוא מאוד מאוד מתאים ליום העצמאות המדינה הזאתי הרבה יותר מרק מדינת ישראל. האמת חינכה אותי ואמרה לי שתדעי לך שאנחנו כדור שעבר שואה אנחנו

יודעים מה זה להיות בלי מדינה. אתם בתור דור שגדל כשכבר מדינה קיימת. תדעי דבר אחד. נכון לא הכל מושלם פה. גם היום יש הרבה מה לתקן. יש פה הרבה הרבה דברים לתקן. אבל אל תשכחי שזה לא אוי ולא ברור מאליו שיש לכם מדינה. זה בכלל בכלל לא ברור. תעריכו את זה ותגידו את זה תודה כל בוקר ואני רואה את המצב רוח הלאומי אני רואה גם אני חוטת בזה לא מעט אה עם הירידה הזאת של מה יהיה פה והכל שחור ולא הדבר הזה שהיא אמרה לי והיא אמרה לי את זה לא אחת לזכור שזה לא ברור מאליו ולשים את זה מולנו וללכת עם זה כל בוקר ולהגיד תודה שיש לנו מדינה תודה שיש לנו צבא ונכון יש פה גם דברים לתקן אבל אני חושבת שאנחנו צריכים צים להרים את

המצב רוח הלאומי ולזכור שיש לנו בשביל מה שלהם לא היה מובן מאליוחים חזק מאוד א אנחנו ככה רצות אחורה וקדימה בציר הזמן דיברנו על הרגע שאתן שומעות שאתן הולכות להדליק מסוע ומה השתנה מאז וההלאה זאת אומרת יש איזשהו ככה משהו שאתן מסתובבות איתו בגאווה הדלקתם משואה ביום העצמאות במדינת ישראל ואיך זה משפיע על החיים שלכן העלה מאותו רגע נתחיל עם ורד א בתוכי זה משהו מאוד מאוד פנימי שלי. אני לא הולכת עם הדבר הזה. אני עוד בעצם חושבת מה זה באמת קרה. זה לא קרה כזה. זה היה חלום. זה היה כן נכון ממש כך. ואני יודעת שהסיבה שנבחרתי להדליק מסוע היא הרבה יותר גדולה מהמשוע. אנחנו אם נרצה או לא נרצה אנחנו סוג של מנהיגים

שאנחנו כשאני נמצאת בשומרון ומדברת על השומרון ועל למה אנחנו שם אנחנו סוג של שגרים של השומרון ואנחנו ממשיכים לעשות את זה אנחנו עושים את זה באופן יומיומי א אם זה בפני קבוצות בעולם שאני הולכת ומדברת על המשמעות ואם זה א בקבלת קבוצות בקב ואם זה בשיחות טלפון ואם זה סתם בשיחה כמו זו א לדעת שיש לנו שליחות יש לנו תפקיד ועם זה אנחנו צריכים ללכת ולנצח. יפה מאוד בעת עדן. יד אחד הדברים שההזדמנות הזאת פתחה בפניי זה באמת להכיר עוד ועוד אנשים וולהעניק ולתרום ולתת כמה שאפשר. כי אה א בתקופת הקורונה כשקהילת יוצא אתיופיה כמו כל עם ישראל היינו מסוגרים וסגורים אז יש אנשים שמין סתם צריכים קצת יותר ואני הייתי שם וזה

זה שוטרים מכל התחנות שהתגייסו ותרמו למשפחות שהם מאוות יכולת ולי נפלה הזדמנות לעמוד בראש זה ואני חושבת שזה נתן לי מקום לל להיחסף לכמה שיותר אנשים ולתת עוד ממה שאני יכולה אז להגיד לך שאני מסתובבת עם כתר של הדקת המסואה לא אני חושב שזה זה נותן זה נותן ממש הזדמנויות באמת ככה לתת אני חושבת אבל שיש פה גם את ההכרה הזאת מישהו רואה מה אני עושה מישהו רואה את העשייה שלי ואת א כן אתן מתחברות לזה אישור כזה אני אני אגיד לך מה אה הרגשתי אה א אחרי שנבחרתי היה בלאגן אזה שבוע וחצי עשו לי את המוות והתקשורת ו אני אמרתי לעצמי ריבונו של עולם זאת מדינה שקיימת 75 שנה פעם ראשונה בוחרים דמות של מתנחלת להדליק מסועה וזה

מה שאתם עושים אנחנו חלק מהציבור אנחנו מקריבים אנחנו תורמים אנחנו מתגייסים אנחנו נופלים בשירות למנעם למה למה לא לדעת שאנחנו חלק מהעם ולתת לזה מקום מקום וגם באותה תקופה היו לא מעט פיגועים והיה שם את הרב די שהוא קבר את אשתו והבנות ואני אמרתי חברים אי אפשר רק לקבור אותנו יפה אי אפשר רק לאהוב אותנו כשקוברים אותנו גם כשאנחנו מקריבים ואנחנו מצליחים גם אז חשוב שתתנו לנו הכרה אז מבחינתי זה היה מאוד מאוד משמעותי וחשוב ש שציבור שלם במדינה מקבל הכרה יפה דעת שוטרי משטרת ישראל עובדים ימים כלילות וזה שבתות וזה חגים וזה בכל ימות השנה ומקריבים המשפחות שלהם משלמות מחירים כי השוטרים נמצאים כל הזמן בעבודה כדי

להגן על עם ישראל ועל הציבור בישראל ואני חושבת אבל גם פתאום קלטנו את זה בבוקטובר שוטרים חרפו את נפשם כדי להציל את עם ישראל וזה לא יסולה מפז אני איבדתי חברים מאוד יקרים בשבעה על אוקטובר ואני חושבת שכשאני הסתי את המשואה בשם שוטרי משטרת ישראל אני התמלאתי בגאווה כי בעצם הציבור מכיר בעשייה המדהימה המסכנת של שוטרי משטרת ישראל ואני כולי תקווה שעם ישראל לזכור בכל ימות השנה ולא רק באירועים כאלה את העשייה המדהימה של שוטרי משטרת ישראל וזה מחירים באמת אנחנו משלמים מחירים מאוד כבדים בשביל להגן על הציבור כן אני אשמח לשמוע בעניין הזה על התפקיד שלך היום במשטרה א אולי קצת יותר טכני מה בעצם התפקיד הזה כולל

בתוכו אני נמצאת ביחידת השירות בעצם יחידה שאחראית על טיוב השירות לציבור הציבור לא בהכרח יודע מה המשטרה עושה כדי באמת לייעל את הנושא של הדיגיטציה, כדי שהציבור לא יצטרך לצאת מהבית ולהגיע לתחנות המשטרה. זה להנגיש את שירותי המשטרה א בפלטפורמות האזרחיות. ואנחנו מובילים המון פרויקטים שהם מחוללי א שהם סוג של מהפכה בנושא של תאונות דרכים לדוגמה כדי שאזרח לא יצטרך להגיע תחנת משטרה לקבל אישור לביטוח. אז אפשר לעשות את זה דרך האינטרנט. כל הנושא של הגשת תלונות, כל הנושא של קבלת מסמכים, אישורים כדי לעשות את זה א מהבית בלחיצת כפתור. והמשטרה באמת מובילה פרויקטים שהם מדהימים עבור הציבור, למען הציבור ובשביל

הציבור. א אז אני ביחידה געה בעשייה שלי. זה כיף כי כל מה שקשור לנושא של באמת עבודה עם הציבור אמא שלי תמיד יודעת אמא שלי היא אישה באמת מדהימה מבחינתי המודה לחיקוי עבורי היא תמיד עסוקה בחיבורים גם היום בין האחים בינינו כשיש חילוקי דעות או כשיש ריבים בנחי המגשרת היא פשוט המחברת היא הנקודת אמצע שלנו ומה שהיא תמיד מסבירה זה שכל אחד והדעות שלו, כל אחד והתפיסות שלו, אבל היא תמיד נותנת פרשנות שהיא זוקפת לקו זכות. יפה. וזה משהו מדהים ואני מאחלת, אני באמת אני מאחלת שעם ישראל, שאנחנו בינינו פה נזקוף תמיד לקו זכות ונקבל דעות שונות של אחרים. כן. ונהיה מאוחדים. עין טובה, תמיד. עין טובה. יפה מאוד. תודה רבה

ולסיכום. אני רוצה לשאול אתכם ורד נגעה בעניין הזה מקודם א שתכן בעצם לא נולדתן כאן אה ויש את להיות יהודי בתפוצות ושת להיות יהודי כאן במדינת ישראל. תדברו איתי רגע על הפער הזה א מה אתן חושבות על הנושא הזה היום יהדות בתפוצות לעומת היהדות שלנו כאן. אני חושבת שבתור אחת שמסתובבת הרבה בתפוצות כן הם מחוברים הם אוהבים הם מחוברים א נכון שיש איזשהו פר וזה לא בדיוק אותו דבר עם זאת אני רואה את הניצוצות בעיניים כשאני מדברת על הילדים שלי שלוחמים עכשיו א על הקצינים שלנו בבית על הישוב הארץ א על המחירים שכולנו משלמים כאן כהורים כאחים לילדים בצבא. אני רואה את ההתרגשות שלהם. אני רואה לא פעם דמעות. אה, הלב היהודי

שלהם פועם. פועם מרחוק ומקרוב וכל אחד בסוף עושה את הבחירות שלו. אבל הלב הלב שלהם פה. את יודעת, אני בעד גיל תשע גדלתי שם וב-2019 חזרתי לטיול באתיופיה עם האחיות שלי. והלב שלי היה פה. הלב שלי היה בארץ ישראל ואני חיכיתי כבר לחזור כאילו לכאורה גדלתי שם, נולדתי שם, אבל יש משהו במדינת ישראל, בארץ ישראל שהוא שורשי, שהוא עמוק, שהוא מחבר, שהוא קדוש. יש משהו אולי בגלל שנולדתי בגלות, כן? אז התפיסה שלי היא כזאת, אבל היא עמוקה. אני כל כך מחוברת לפה. אני חושבת שבזה יש לך את את האפור שלך א על פני אנשים כמוני שנולדו כאן והכל מובן מאליו. לא, שום דבר לא מובן מאליו. ומי שהקים את ארץ ישראל זה בזאת. אז בואו נשמור

עליה. אין לנו ארץ אחרת. אין לנו מדינה אחרת. יש לנו את ה הארץ הקדושה הזאת שצריך לשמור, לשמר מכל משמר. וזה משהו שאי אפשר לקחת מאחת שעלתה מהגולה.כן אז אני יכולה לטייל בעולם, אני יכולה לטוס, אבל הלב שלי תמיד פה ותמיד פה ואני על ארץ ישראל לא מוותרת. יפה. ובנימה המרגשת הזאת, אני רוצה להגיד לכם תודה רבה שבאתן והשתתפתם איתנו כאן ביום החגיגי הזה. תודה רבה לורד בן צעדון. תודה רבה לרב פקד עדן מלאסה.